טיפוח הזוגיות

שליחת תגובה

זכותנו המלאה להיות מטומטמים - ככל שנחפוץ.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: טיפוח הזוגיות

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 14 אפריל 2020, 05:38

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

חזרתי לכאן לקרוא שוב
כי אני מרגישה שמה שכתבתי פה משמעותי לי
במהלך השנה האחרונה נתקלתי באישה בשם סורי פוליאקוב בפייסבוק, שעשתה לי שיפט מהקצה אל הקצה בחשיבה ובהרגשה בנישואין שלי. הצטרפתי לקבוצה שלה תודעת המלכה וראיתי סרטונים שלה, ולאט לאט כל כך הרבה הסתדר לי בראש
פתאום משהו נרגע בתוכי. כל הכעס שכך. פתאום התאהבתי בבעלי מחדש. דברים הסתדרו למקום שלהם, הצלחתי לראות את האהבה של בעלי במעשים שלו ובהשתדלות שלו,
עדיין צריכה המון אומץ כדי לדבר איתו לב אל לב. אבל כבר קרתה התקדמות כל כך משמעותית אצלי כשהתחלתי להאמין שהוא באמת רוצה שיהיה לי טוב.
מסתבר שהרגשתי שכל מה שהוא עושה זה מתוך מצוות אנשים מלומדה. טכני, בלי רגש. הרגשתי שהוא עושה כי הוא מחוייב כי הוא התחתן וככה הוא חייב מתוקף תפקידו. ופתאום דברים השתנו לי, פתאום אני יכולה לראות את האהבה שלו, לראות שאני חשובה לו וכמה הוא משתדל. פתאום אני מעריכה את זה באמת, ורואה שזה מתוך אהבה. ושיש רגש שם ואכפתיות שהוא מבטא עם המעשים שלו.
והכי חשוב,זה שאני יכולה לראות את האהבה שלי. שבאמת משהו התרכך בתוכי כלפיו.

זה לא סוף הסיפור
מן הסתם עוד יהיה המשך
אבל כברת דרך משמעותית בשבילי, בשבילנו


(עוד מישהי שעזרה לי, לא בתחום הזוגי, אלא האישי, זו מישהי בשם אלישבע גרוניך, שיש לה גישה מעניינת שעזרה לי גם לקבל את עצמי יותר, וגם להאמין שמגיע לי שיהיה לי טוב)

רציתי לכתוב כדי שמי שקוראת אולי תמצא ערך במה שאני עברתי עד כה ובמה נעזרתי

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 30 יוני 2019, 23:42

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:
בעלי אמר לי שהוא מרגיש שאנחנו פשוט חברים שגרים תחת קורת גג אחת. והוא מתוסכל ולא מאמין שזה ישתנה. ושזה לא איך שהוא רוצה לבלות את שאר החיים שלו. 4 שנים נשואים. אני לא יודעת מה לעשות ואיך לתקן את זה.לא רוצה לאבד אותו אני כל הזמן בוכה ומדוכאת. לא יודעת מה לעשות.
האמת שאנחנו בקושי מדברים. הוא אדם שקט וגם אני. ואני פשוט לא מוצאת נושאי שיחה. לא מוצאת על מה לדבר. על מה כבר אפשר לדבר כל יום ?׳ איך היה בעבודה? בסדר. ׳זהו. נגמר. אולי משהו דפוק אצלי?
בהתחלה היה מצוין. לא זוכרת על מה דיברנו בכלל.
סקס כרגע אין מה לדבר בכלל. היה פעם אחרונה לפני חצי שנה ולא בא לו. אומר שהסקס משעמם.
אני יודעת שאני ביישנית מטבעי. זה פאק אצלי.
הוא ספורטאי כזה שאוהב הליכות וספורט ואני ממש לא. השמנתי נורא ואני יודעת שזה מפריע לו אבל לא מצליחה להוריד במשקל. ואני לא מצטרפת אליו להליכות וכו. מפריע לו שאנחנו לא עושים ביחד כלום. כאילו הספורט שלו.
אבל תעזרו לי בבקשה אני מתוסכלת איך לגרום לו להרגיש שוב אהבה אליי ותשוקה ושלא ירגיש שאנחנו רק ׳חברים׳
אין ילדים יחד. יש לו 3 משלו ולי יש 1, מעל גיל 16 כולם. אז זה לא בגלל תינוק או אמנות וכו

טיפוח הזוגיות

על ידי יולי_קו » 18 מאי 2019, 06:33

לפעמים כסף יכול לפנות זמן- ביביסיטר/מנקה/ אוכל מוכן-מסעדה.
מה את רוצה לעשות בזמן שמתפנה?

טיפוח הזוגיות

על ידי למ* » 17 מאי 2019, 17:28

איך את יכולה בכל זאת לפנות לעצמך יותר זמן? בלי פעילות. פשוט זמן חופשי. לשבת עם מחברת. לבהות. לצייר. זמן מובנה למחשבה בלי טלפון. אני לפחות צריכה הרבה זמן שהוא רק שלי כדי להתחבר לעצמי ולדעת מה נכון לי.
ולקח לי זמן להבין שזה תלוי בי להשיג אותו באופן קבוע. עם תינוק זה לא פשוט ברור.

מה מה"צריכים" שלך לא באמת צריך?

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 17 מאי 2019, 11:30

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

הייתי בכל כך הרבה טיפולים וליוויים שונים. די נמאס לי האמת. ניסיתי המון. כל אחד עזר קצת כמובן,לא היה מיותר. נגמרה לי הסבלנות לזה וגם הכסף שאני רוצה להוציא על זה.

באמת מה שיוליקו כתבה נכון. רק שאני באמת כבר לא יודעת מה עושה לי טוב ויהיה גם ריאלי (לא שבועיים ביוון, אני מניקה). וזה די מבאס. לא בא לי כרגע על אף חוג בקרבתי. התחלתי באמת לעשות הליכות לבד פעם בשבוע (לא מצליחה יותר מזה למצוא זמן בגלל הילדים) וזה נעים לי. התחלתי השתלמות פעם בחודש בערב במשהו שמעניין אותי.
אין לי זמן לפנות ליותר מזה תכלס. אבל מרגישה שזה לא מספיק לי כדי להרגיש טוב, כי כל היום שלי מורכב מ'צריך' ומשימות שצריך להספיק להספיק להספיק, ותינוק שהטיפול בו אינטנסיבי. נוסף לאחיו הגדולים.

טיפוח הזוגיות

על ידי בשמת_א* » 17 מאי 2019, 09:11

מרגישה קצת שהלב שלי חסום ולא יודעת איך לפתוח אותו
חוץ מזה שאני מסכימה לגמרי עם העצה של יולי קו, אני רוצה להציע לך, שקשה מאוד לעשות את מה שאת רוצה - לבד.
האמת? לא רק קשה, בעצם בלתי אפשרי.
אני בטוחה שהתיאור שלך פה מדוייק לגמרי. בטוחה.
אבל צריך עין מבחוץ שיש לה הידע והכישורים לראות את הדפוסים שלך ואיך לשפר אותם ככה שיהיה לך טוב. איפה ואיך הלב שלך חסום, ואיך בדיוק לפתוח אותו, גם בצורה שלא תגרום לך נזק בתהליך...
גם חבל על השנים שיתבזבזו לך בעוד את עמלה לעשות את זה לבד, בגישוש איטי בערפל כשאת לא ממוקדת ולא רואה איפה בדיוק הבעיה ומה בדיוק המקור.

כותרת הדף הזה היא טיפוח הזוגיות. בפועל, אי אפשר לטפח שום זוגיות לפני שאת מטפחת את הזוגיות עם עצמך. אם לא טוב לך, יהיה לך רע בזוגיות ולא בטוח שזה מפני שאתם לא מתאימים.
תחפשי דברים שכותבת עירית לוי באתר הזה (ויש לה גם אתר אישי, בטח יש קישור אצלה). תחפשי ג'ון ג'ייקובס, חיבורים, באינטרנט. יש עוד הרבה שעוזרים בתהליך הזה. אפילו מינגטונג גו, האמת...
(הנה: https://www.chicenter.co.il/workshops/2 ... ngretreat/

טיפוח הזוגיות

על ידי יולי_קו » 17 מאי 2019, 07:35

אישה,
מה שאני רוצה להציע לך זה להשקיע קודם כל בך. שאבת כל כך הרבה מהמעיין, והוא הדלדל. כדאי קודם כל למלא אותו, ורק אחר כך יהיו לך כחות להשקיע במישהו או במשהו אחר.
מה יכול לעשות לך טוב? חוג ציור? הליכות בטבע? מעגלי נשים? שבוע או שבועיים בעצמך ביוון? ללמוד משהו שתמיד רצית? לשכור מנקה על בסיס קבוע? אולי שילוב של כמה דברים הוא המתכון בשבילך. אני ממליצה לך לומר כן למשאלות שלך בשביל עצמך. ממשאלה למשאלה יהיה לך יותר קל לדייק את הדרך שלך.

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 17 מאי 2019, 07:11

כל כך כל כך מזדהה.

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 17 מאי 2019, 02:41

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

האמת היא שאני רוצה לגרום לזוגיות הזו להיות יותר ממה שהיא גם במקום הרגשי
אבל באמת שאני כל כך כל כך מפחדת להחשף עד שאני אפילו לא יודעת מה אני רוצה ומה אני מרגישה פה
כל כך הרבה זמן כיביתי את עצמי (האמת היא שכשאני חושבת,אז לא רק בזוגיות) והרצון שלי כבוי ולא יודעת איך להדליק אותו
מה בכלל אני רוצה בחיים?

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 17 מאי 2019, 02:39

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

דוקא מה שרציתי לומר זה שכרגע כן יש לי יותר אנרגיות ויותר אויר להשקיע ולא יודעת איזה כיוון לקחת
מרגישה קצת שהלב שלי חסום ולא יודעת איך לפתוח אותו

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 17 מאי 2019, 02:37

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

זו לא תלונה. סתם ככה שפכתי מה שעל לבי
הגישה שלה לא מספיק מוצאת חן בעיניי בשביל שאנסה ליישם אותה ולשלם על כך.
פשוט מתחברת למה שנאמר לי בעבר כאן
תכלס רציתי לומר שאני מרגישה צורך לעשות משהו יישומי ולא יודעת מהו בלי להכריח שתבוא תשובה דוקא מכיוון מרשל רוזנברג או בולוטין
אין לי ידיעה ברורה מה אני רוצה
אני מדברת את לבי, אחרי שקראתי את עצמי של לפני שנתיים בערך

טיפוח הזוגיות

על ידי בשמת_א* » 17 מאי 2019, 01:21

מה בדיוק התלונה שלך? ילנה בולוטין מלמדת בארץ. נדמה לי שהיא גרה בכרמיאל. יש המון סרטונים חינם שלה ברשת עם עצות מעשיות, יש ספר שלה עם עצות מעשיות, אם את רוצה ללמוד באופן מעשי ויישומי איך ליישם את מה שהיא מלמדת כי יש שם דברים שהיית רוצה ללמוד, תפני אליה ותשאלי איך אפשר ללמוד אצלה. זה ככה פשוט...

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 17 מאי 2019, 00:40

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

קראתי שוב הכל, וגם קראתי מה שכתבה בשמת אל ילנה בולוטין והלכתי להסתכל קצת בסרטונים שלה. חלק הסכמתי. חלק אני עושה ממילא, חלק לא הסכמתי. בכל מקרה, לא עד הסוף מבינה איך ליישם. ואיכשהו אני מרגישה שאני צריכה משהו יישומי ולא דיבורים דיבורים שאין לי מושג איך לצאת מהם ומה לומר.
את מרשל רוזנברג לא הצלחתי לצלוח. קשה לי האנגלית וקשה לי לצפות בהרצאה באנגלית.

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 17 מאי 2019, 00:37

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

חזרתי לפה אחרי הרבה זמן
והאמת היא שהכל די נשאר אותו דבר
הנישואין ללא זוגיות כמו שדובר פה נשמרו
גם נולד לנו תינוק נוסף בינתים שקצת גדל ולי היה המון עיסוק סביבו מה שהרחיק אותי עוד יותר מהזוגיות
ועכשו מרגישה שחזרתי לזה שוב
מרגישה שיש לי קצת יותר אנרגיות לנסות לחשוב יותר ויותר מה אני רוצה,מה אני כן רוצה. ובאמת לא רק ממנו אלא גם מעצמי ומהחיים שלי.
גיליתי שהייתי באיזה ריק כזה של עומס של החיים. התמסרות לילדים ולבית בלי להותיר שום מקום לי לעצמי ולמה שאני רוצה בשבילי. מקום לא קל שמאוד קשה לצאת ממנו כי זה כמו לטבוע במשהו אינסופי שתמיד ימשוך אותך והעבודה בו לא תגמרי לעולם.
לא יודעת לאן זה יוביל
ופתאום זה עלה
ובאמת נגמרו לי האנרגיות לנסות להשקיע בזוגיות. בכלל לתת לזה מקום של רצון,של אכפתיות

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 07 דצמבר 2017, 17:29

אישה, יש עדכונים? איך הולך לך ולבן זוגך?

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 31 אוקטובר 2017, 22:55

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

הכל או כלום
זה מה שעולה לי פה כרגע
גישה שאני כל פעם לצערי מגלה שאני נוקטת בה. בודאי בעניינים של יחסים. אם אי אפשר הכל,אז אני ננעלת ויש כלום.
חושבת על זה

טיפוח הזוגיות

על ידי גבר_פלוני* » 29 אוקטובר 2017, 07:21

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אישה. מה שכתבת נפלא ונשמע כבר חלק מהפתרון. המחשבה שאולי יש עוד דרך לראות את הדברים.

רוצה לנסות לדייק מבחינת נקודת ההשקפה שלי את שני הצדדים.
מצד אחד, לראות את הסיטואציה בזוית של צדק. שאני כן צודקת באיך שאני מרגישה, שאני בסדר, לגמרי בסדר.שהרצונות שלי והדרישות שלי כן חשובים,רלוונטים,צודקים, כן מגיע לי. שאני לא אשמה ושלא אתן שיאשימו אותי. לישר את הראש והגו.
לדעתי, הרצונות שלך והדרישות שלך חשובים מאד. אבל, המרחק מכאן לזה שהוא חייב או אפילו צריך לספק אותם גדול מאד. כלומר, הרגשות שלך כן לגיטימיים מאד. האשמה שלו במצב היא לא לגיטימית.

מצד שני, כן לחשוב אם אני רוצה לעשות כאן משהו ולנסות. ואז מאוד יכול להיות שזה דורש ממני עבודה,כולל לעשות עבודה גם בשבילו.
כל העבודה הזאת היא בשבילך. יכול להיות שהוא בעולמו הפרטי יצא נשכר ממנה ויכול להיות שלא. את חייבת להיות נאמנה לעצמך. חייבת ללכת בדרכך. לדעתי, אין לך גם ברירה אחרת.

רק מה, אני לא בטוחה שכרגע קיימת הדרך של להשאיר את המצב כמו שהוא ולא לנסות לשנות. מרגע שזה עלה ממנו והוא לא מרוצה, וזה הגיע גם אליי וגם אצלי כבר התעורר העניין מחדש. לא חושבת שאפשר להשקיט את הכל ולהשאר במה שהיה.
נכון. בשעה שאת בחרת בנישואים ללא זוגיות הוא חשב שהוא בנישואים עם זוגיות. עכשיו הוא מתחיל להבין שהוא בנישואים ללא זוגיות. זה כמובן יכול לשנות את התמונה שהוא רואה ולגרום לו לפעול. כפי שכתבתי כבר, הפתרון לכך הוא המילה הטובה (בהנחה שהסקס מספק אותו). נכון שקשה לך לאסוף את עצמך ולעשות את זה (כי את חושבת שהוא אשם - אבל נניח שהסכמנו שהוא לא). פשוט למדי את עצמך לראות את הטוב שבו ואת הטוב שהוא מביא. זה מהלך חשוב לכל דבר בחיים. מילה טובה תחולל פלאות. נסי היום אפילו לשלוח לנייד איזו הודעה מפרגנת על משהו טוב שהוא עשה ביממה האחרונה. ממה שאת מתארת הוא אוהב אותך אבל מרגיש איך לומר, קצת פראייר. הוא מרגיש שהוא נותן ונותן ולא זוכה להערכה אלא להפך ממנה.

איך מדברים עם מישהו שמבין כל כך אחרת את מה שאני אומרת?
קודם כל, לא מאשימים אותו בזה שהוא לא מבין. זה הכי חשוב. גם את לא אשמה. זה פשוט המצב.
לבקש ממנו שיבין אותך זה כמו לבקש מהחתולים שהעירו אותי הבוקר לא לילל בשעות האלו כי זה מפריע לי. האם יש ספק בכלל שאני צודק? האם יש ספק בכלל שמגיע לי לישון כמה שבא לי? מצד שני, כאשר זה קורה מול חתול אנחנו מבינים מהר שלזה שאני צודק אין משמעות, שזה המצב. אני יודע שאם אגיד לו שהשירה שלו מדירה שינה מעיני זה לא יזיז שערה אחת על השפם שלו.
איך פותרים את הבעיה? יוצאים מתוך נקודת הנחה שהחתול ימשיך לילל.

ולכן, יכול להיות שלא מדברים כי אין על מה וזה יוסיף תסכול לשניכם.
יכול להיות שהבעיה היא בכלל לא בו אלא במשימה שהטלת עליו. הוא לא עומד בה אבל זו לא אשמתו. זו גם לא אשמתך.
בפער הזה בין הרצוי למצוי נמצא כל העצב שבעולם. עצב שמערכת כלכלית חברתית מלבה כדי לשמן את גלגליה.

לגבי אושר. עשו מחקר על רמת האושר בין אנשים שזכו בלוטו ובין אנשים שהפכו למרותקים לכסא גלגלים. מסתבר שאחרי חצי שנה הם חוזרים לרמת האושר שהייתה להם לפני אותו אירוע כל כך דרמטי. מדבריך עולה שיש לך בן זוג נפלא. תומך. אוהב. מפרגן (בדרכו). אפילו מנסה להביע את דעתו. למדי את עצמך לראות את הטוב בכלל ואת הטוב שבו. לטובתך. לא לטובתו.

טיפוח הזוגיות

על ידי אם.ילדה* » 29 אוקטובר 2017, 01:50

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

"זה עבד לי" (ואצלך זה אולי יעבוד ואולי לא) שונה מאוד מ"זה עובד!" (תמיד, לכולם. ומה עם מי שזה לא עובד לה).
לא זכורה לי אחת או אחד שכתב בסגנון הזה.
כל אחד כאן כותב את הגיגי נפשו. (תודה, גבר פלוני)

הצעתי לכם שיקוף לאיך זה נראה מהצד שלי. לא נעים לך? אל תתקפי את השליחה.
לכל אחת פה יש את הצד האישי שלה. זה באמת לא הכי נעים, מצד שני שליחה של מי או של מה את בדיוק?

אבל הוויכוח הזה חסר תועלת,
אני יודעת, ולכן לא סתם ניסיתי לא לענות לך בהתחלה, אבל הנה עדיין אני ממשיכה ליפול לפח (-:

טיפוח הזוגיות

על ידי אם.ילדה* » 29 אוקטובר 2017, 01:43

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

איך מדברים עם מישהו שמבין כל כך אחרת את מה שאני אומרת?
נשמע מקרה קלאסי של שיחה בין נוגה למאדים.
כמה עוד ספרים נכתבו על זה?

טיפוח הזוגיות

על ידי אם.ילדה* » 29 אוקטובר 2017, 01:38

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

כמה שזה ישמע מוזר גירושים ואהבה - אבל זה אפשרי ונכון.
משמעות של גירושים היא לא ניתוק יחסים, אלא שינוי הסטטוס שלהם. ברגע שנכנסים ילדים לתמונה הזוגית ונוצרת משפחה. יש חיבור של הגנים. אי אפשר באמת לנתק את החיבור הזה.

לא יודעת מה לגבי הדור שאחריי.
אני חושבת שהדור שאחריי עדיין עסוק בלהתחתן (-:

רק מה, אני לא בטוחה שכרגע קיימת הדרך של להשאיר את המצב כמו שהוא ולא לנסות לשנות. מרגע שזה עלה ממנו והוא לא מרוצה, וזה הגיע גם אליי וגם אצלי כבר התעורר העניין מחדש. לא חושבת שאפשר להשקיט את הכל ולהשאר במה שהיה.
עצם החיטוט בעניין, כבר יכול ליצור שינוי, אם הוא לא כבר התחיל. הקטע הוא למצוא את הדרך הנכונה שתוביל להטבה ולא לכיוון ההפוך. @}

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 29 אוקטובר 2017, 01:16

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

_בכל אופן, אני מרגישה שאצלך יש התלבטות גדולה, קודם כל כי את הפסקת להיות מחוברת ללב שלך
כשאנחנו חיים עם מישהו, והמישהו הזה הופך לקיר בדיוק במקום שהלב שלך נפתח, מה שקורה לפעמים זה שהצורך נסגר. חסום. סתום. תקוע. כאילו עכשיו המנגנון נתקע ואין לך גישה לשם._
כן. הפסקתי להיות מחוברת ללב, ולכן אני לא יודעת מה אני רוצה.
מורה שתעזור לי?
האמת היא שדי לי כרגע. הייתי בכמה טיפולים. סיימתי לא מזמן טיפול ארוך. ממש די לי לטפל בעצמי ולטפל בעצמי.
אם אם אם כבר, אז זה יהיה ללכת יחד איתו. וזה משהו שאני חוששת ממנו. כי הוא עצמו מעולם לא היה בטיפול, לא מכיר את השפה,הדרך וכו' לא יודעת איך הוא יגיב לזה. וגם,כמו שכבר אמרתי, פעם סיכמנו שנלך, לא מצאתי מישהו שנראה לי מתאים וראוי עבור שנינו ופשוט עזבתי את זה (ו... שוב הלכתי לטפל בעצמי במקום זה.. לא רוצה מזה יותר).


_אגב, אם את רוצה תמיכה רגשית, את גם יכולה להתחיל לבקש ממנו דברים שדורשים מעט. להרגיל אותו לאט לתמוך.
לדוגמא :כשאת לחוצה/עצובה/מתוסכלת בלי קשר אליו, לבוא אליו ולבקש שעכשיו חמש דקות על השעון רק יחבק אותך חיבוק גדול כי את זקוקה לתמיכה ועיטוף, וזקוקה להרגיש מוגנת וקטנה.
זה נותן:
ביטוי צורך בתמיכה רגשית
משהו מעשי בשבילו לעשות (לחבק אבל לא לדבר)
הרגלה שלו לזה שלעתים יותר ויותר קרובות תבקשי "תמיכה ועיטוף", זה כאילו ללמד אותו מכיתה א'. בכיתה א' יש רק חיבוק ארוך בלי דיבורים. בכיתה ב' כבר לומדים עוד משהו קטן...
לדעתי בנוסף לגבר שהוא, יש לו גם איזשהו משהו עם יכולת קשב וריכוז. כך שכמה דקות זה בהחלט מעבר ליכולותיו. הוא אפילו אמר לי את זה במפורש פעם אחת מזמן:שהוא לא מסוגל לשיחה כל כך ארוכה, ואפשר להמשיך בפעם אחרת._
זה מעניין. צריכה לחשוב על זה.
אני באמת רוצה שהוא פשוט 'ידע' מה לעשות איתי (כשאני עצמי לא יודעת) במקומות שקשים לי. והוא לא יודע. והבעיה העיקרית היא לא שהוא לא יודע, אלא שהוא לוקח את זה למקומות אחרים שאני מרגישה שעלולים להזיק. למשל לקחת למקום פרקטי מאוד, או הוא עצמו, או לצפות ממני שאחרי שיחה איתו אעשה משהו שונה בחיים שלי כי הרי היתה שיחה והייתי לא מרוצה ממשהו,אז עכשו סביר שאפעל שונה. ולא להבין אותי כאשר לא אעשה את זה. ואז אני נפגעת.
כי אני הרבה הרבה מרגישה דברים, ומרגישה אותם שוב ושוב, ונשארת באותו מקום שמרגיש שוב ושוב, ולא עושה שום דבר פרקטי כדי לשנות. לא תמיד יש מה , לא תמיד זה מה שיעזור, לא תמיד מסוגלת. והוא לא מבין את המקומות האלה.
איך מדברים עם מישהו שמבין כל כך אחרת את מה שאני אומרת?

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 29 אוקטובר 2017, 01:02

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני שמחה שיש כל מיני קולות. שלוקחים אותי לכמה כיוונים, ולחשוב
מצד אחד, לראות את הסיטואציה בזוית של צדק. שאני כן צודקת באיך שאני מרגישה, שאני בסדר, לגמרי בסדר.שהרצונות שלי והדרישות שלי כן חשובים,רלוונטים,צודקים, כן מגיע לי. שאני לא אשמה ושלא אתן שיאשימו אותי. לישר את הראש והגו. (זה חשוב כל כך אשה במסע)
מצד שני, כן לחשוב אם אני רוצה לעשות כאן משהו ולנסות. ואז מאוד יכול להיות שזה דורש ממני עבודה,כולל לעשות עבודה גם בשבילו. וכן לראות בראיה מפוקחת שהרבה מאוד גברים מאוד שונים מנשים ביכולות הרגשיות שלהם ולא משנה מה הגורם,ככה זה, וככה זה עם בן הזוג שלי והוא מי שיש לי להתעסק איתו (ובאמת באמת שזה משהו שחשבתי עליו עוד לפני שהתחתנתי, ומאוד מאוד רציתי אדם כזה שיהיה רגיש. ובאמת שחשבתי שהוא כזה. אז כנראה שביחס לאחרים הוא אולי כזה, אולי לא מספיק בשבילי. אולי אמת המידה שלי היתה איך הוא לעומת אבא שלי-ובזה הוא ללא ספק הצליח. וכשבחרתי בו,באמת חשבתי שאני בוחרת אדם רגיש וקשוב. ואני לא חושבת שטעיתי לגמרי, יותר חושבת שהפער בינינו עצמינו נורא גדול. אני עצמי 'אדם רגיש מאוד' עוד יותר רגישה משאר האוכלוסיה, והדרישות שלי ממנו היו מאוד גבוהות. רק לשם דוגמא-היתה לי גם חברה שהיה לה קשה איתי מהבחינה הזו ורידדתי מאוד את הקשר בגלל זה, עד שנמוג).

אין לי עניין להתגרש. זה בכלל לא בכיוון.

גבר פלוני. תודה על החלוקה שלך ועל הפירוט
להבנתי זו הבחירה המודעת או הלא מודעת של אישה. מה שהפריע לה לדעתי הוא שאחרי שהיא השלימה כבר עם כך שהם בנישואים ללא זוגיות, הוא גילה את זה באיחור רב והעלה את זה לדיון.
כן ,זה נראה לי די תואם את מה שקרה. זו באמת לא בחירה מודעת שלי, התגלגלתי אליה אחרי תקופה ארוכה של מרמור, שבאה בעקבות תקופה של ניסיונות (הניסיונות היו בעיקר בשנה הראשונה לנישואין לדעתי. והמרמור בשנים שלאחר מכן).
ואחרי שבאמת מצאתי אפיקים אחרים לדבר (הייתי בטיפול ארוך ארוך). ואחרי שבעלי תמך בכל מיני דברים שעשיתי והחלטתי בחיים, למרות שלא הבין בכלל מה עומד מאחוריהם. רק הבין שזה מה שאני צריכה ועשה את זה בשבילי. אז השלמתי באיזה מקום עם זה שאני חיה עם אדם טוב שלא מספק את הצרכים הרגשיים שלי, אבל מוכן ללכת לקראתי מכל כך המון בחינות. לא יודעת אם לא קיוויתי באיזו זוית של עצמי שיום אחד משהו ישתנה כי יהיה לי הכוח לנסות שוב, או הכוח ללכת לטיפול זוגי.
וכמו שהרבה פעמים קורה בחיים, הקשיים שלי ממש לא היו רק מולו, היו לי כמה חזיתות להתמודד איתם בכל מיני תחומים, והוא היה עוד חזית. וכנראה שמולו פשוט הפסקתי לנסות.
ואז באמת היתה השיחה הזו איתו (אחרי כל מיני הערות אחרות בחיינו של חוסר שביעות רצון מצדו), ואני הרגשתי מואשמת, והכל עלה מחדש.
ומה שעלה מחדש יחד עם הקושי בתחושת ההאשמה, היה דוקא אפילו ניצוץ קטן של תקווה. פתאום ראיתי שגם הוא לא מרוצה. שגם לו חסר משהו. ושיכול להיות שהמשהו הזה לא בהכרח כל כך שונה,רק שאנחנו קוראים לו ממש אחרת, ומבטאים אותו ממש אחרת. במהות שלו יש משהו כן דומה (סוג של תזכורת כזו של אותו דבר שבגללו התחתנו בחיבור הזה של הנשמות, שהוא אף פעם לא לגמרי מוסבר. כי כבר אז היה ברור לנו שאנחנו נורא נורא שונים, אבל גם יש משהו דומה מבפנים).
ופתאום התחלתי לחשוב שאולי סוףסוף הגיע הזמן כן להתעסק בזה אחרי שדחיתי את זה כל הזמן בשביל החזיתות האחרות שהתמודדתי איתן (חזיתות שאני לא בטוחה שיסתיימו אי פעם...)




שמת לב שכבר עכשיו את מתחילה להצדיק ולגונן עליו? ולהסביר למה הוא לא התכוון? כוונות לא משנות, באמת. הן משנות אם את רוצה להחליט אם הוא אדם טוב או רע. הוא אדם טוב. עכשיו, כשהסכמנו על זה ונפטרנו מהאשמה המיותרת, אפשר לעבור לחלק המועיל?
אני חושבת שכוונות כן משנות. בכל מקרה,אני הרי לא דיברתי רק על כוונות,אני דיברתי גם על מעשים ממשיים. הכוונות שלו בהחלט מובילות אותו גם למעשים. מעשים אוהבים מבחינתו, וגם מבחינתי. רק לא מספיקים לי במקום שבו אני צריכה.


_לכן לדעתי היא הבחירה הנפוצה
כבר לא._
לגבי נישואיי נוחות
אני עדיין חושבת שכן זו הבחירה הנפוצה. ולא רק בדור של ההורים שלי. אלא גם בדור שלי. לא יודעת מה לגבי הדור שאחריי.
אבל האמת שאני לא בטוחה שזה משנה כל כך. השאלה מה אני רוצה. ואני כרגע אומרת במפורש שאני מעדיפה נישואי נוחות על פני גירושין. לא רואה את עצמי בכלל יוצרת זוגיות חדשה. כך שלדעתי זה או הזוגיות הזו הוא האפשרות של בכלל ללא זוגיות.
רק מה, אני לא בטוחה שכרגע קיימת הדרך של להשאיר את המצב כמו שהוא ולא לנסות לשנות. מרגע שזה עלה ממנו והוא לא מרוצה, וזה הגיע גם אליי וגם אצלי כבר התעורר העניין מחדש. לא חושבת שאפשר להשקיט את הכל ולהשאר במה שהיה.

טיפוח הזוגיות

על ידי גבר_פלוני* » 28 אוקטובר 2017, 23:53

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

זה אני

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 28 אוקטובר 2017, 23:53

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

ואני לא הבנתי. אתה יכול לפרט יותר?
אשתדל. ראשית אני משתדל להימנע בחיי מתפיסת האשמה. לכן אני חושב שכאשר הנישואים מגיעים לקיצם אין מישהו שאשם בזה. לדברים יש דינמיקה משלהם. מה שהתכוונתי אליו הוא שמי שיוצא למהלך כזה בחייו, ראוי שיצא אליו ממקום טוב. ממקום חזק. ממקום שאינו מאשים ואינו מואשם. מתוך הבנה שהוא לא קורבן אלא שחייו עומדים לעבור גלגול. זה לא מהלך קל ופשוט. הוא כרוך במעשים כמו יציאה מהבית, חלוקה של רכוש ועוד. כדאי לעבור את כל אלו ממקום טוב. ממקום של עשיית טוב לכל המעורבים שזה שני בני הזוג והילדים. חשוב מאד שהמהלך הזה ינוהל באהבה, כמה שזה ישמע מוזר גירושים ואהבה - אבל זה אפשרי ונכון.
כתוב למעלה, כאשר ההורים ניזוקים, קל וחומר ילדיהם. ואם זוג החליט להתגרש אז שיעשו את זה בטוב. אני חושב שאשמה לא לוקחת אנשים למקום טוב.

נכון שיש ריבוי של מקרי גירושים ופרידות של זוגות שחיו ללא נישואים ולכן אינם נספרים. למיטב זכרוני גם ככל שהגיל יורד הסיכוי להתגרש גדל. אולם, מנגד מסתבר ששני שליש נשארים נשואים. כמה מהם, מאלו שאינם גרושים לדעתך נהנים גם מזוגיות שתגדירי אותה כטובה. אני בספק רב אם 25% מהם יכולים להצהיר שכן.

זה אמור להיות טיעון נגד גירושים? כי לי זה נשמע כמו טיעון טוב בעד...
זה לא טיעון. זה מצב עובדתי שנועד לתמוך בכך שיש הרבה זוגות נשואים (מתוך אותם שני שליש שלא התגרשו) שהם חיים בנישואים ללא זוגיות. גירושים זה פתרון רדיקלי. אני מניח שאת לא נשואה ואין לך ילדים ואינך מבינה אולי לעומק את המשמעות של גירושים.

ולגבי מה שכתבת לאם.ילדה.
לגבי אדם מסוים אין משמעות לא לניסיון האישי של האחר וגם הסטטיסטיקה חסרת משמעות. למשל נישואים. האם אפשר ללמוד משהו על נישואים מניסיון של מישהו אחר? ממש לא. מהסטטיסטיקה ממש לא. כל אחד כאן כותב את הגיגי נפשו. אפרופו, אם נישואים זה דבר כל כך קשה ומסוכן מדוע כל כך הרבה עדיין עושים את זה.

ועוד דבר.
הצעתי לכם שיקוף לאיך זה נראה מהצד שלי. לא נעים לך? אל תתקפי את השליחה.
אז אם כבר מדברים על שיקוף. האם את דורשת את זה מעצמך?

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 28 אוקטובר 2017, 23:01

גבר

גם הסברתי למה.
ואני לא הבנתי. אתה יכול לפרט יותר?


נתון לדיון. אולי בשכבת הגיל שלך כן.
כמו שאני מכירה, משהו כמו שליש מהזוגות מתגרשים. וזה בלי לספור את כל מקרי הזוגיות בלי נישואים.


האם את יודעת למשל כמה זוגות
זה אמור להיות טיעון נגד גירושים? כי לי זה נשמע כמו טיעון טוב בעד...

אם ילדה

אנשים מספרים על נסיונם האישי
לו אנשים היו מספרים על נסיונם האישי (אני ניסיתי ככה וככה וזה עבד לי) לא היו לי בעיות עם זה. "זה עבד לי" (ואצלך זה אולי יעבוד ואולי לא) שונה מאוד מ"זה עובד!" (תמיד, לכולם. ומה עם מי שזה לא עובד לה).

במקרה הזה זה בסדר שכתבתי לה מה היא צריכה לעשות כי זה מסתדר עם דעתך?
לא, זה בסדר כי לא כתבת לה שהיא צריכה לעשות ככה-וככה, אלא שהיא יודעת הכי טוב מה מתאים לחיים שלה, כי אלו החיים שלה. את באמת לא מבדילה בין השניים?

באופן כללי הקביעה שלך לא הייתה לעניין, לדעתי.
הצעתי לכם שיקוף לאיך זה נראה מהצד שלי. לא נעים לך? אל תתקפי את השליחה.

היו עוד כמה דברים שרציתי לכתוב, אבל הוויכוח הזה חסר תועלת, ואני אסיים אותו עכשיו.

טיפוח הזוגיות

על ידי גבר_פלוני* » 28 אוקטובר 2017, 20:59

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

כך שאשמח אם תסביר למה הכוונה במשפט הזה. הוא מאוד לא ברור בעיניי.
כוונתי היא שלצאת למהלך של פרידה וגירושים לא נכון לצאת ממצב של כעס ומרמור. גם הסברתי למה. לדעתי, אין מישהו אשם בסיומם של נישואים מסוג זה. כאלו שלא נחצו בהם קווים אדומים כמו אלימות, השפלה וכדומה. כדי לצלוח את המהלך הזה טוב ולצאת ממנו חזקים אל העולם החדש שנפתח, נכון לצאת למהלך הזה כאשר שלמים וחזקים ולא ממורמרים, כעוסים ובעיקר, בעיקר לא לצאת למהלך הזה צודקים.

כבר לא.
נתון לדיון. אולי בשכבת הגיל שלך כן. בשלי בטח שלא. ויכול להיות שכאשר שכבת הגיל שלך תתבגר ותהייה בגיל שלנו זה גם יהיה ככה. יכול להיות שגם את תשני את דעתך. זה היופי של מסע החיים. צעירים הם בדרך כלל אלו שיוזמים את המהפכות.
להבנתי וממה שאני רואה יש כנראה סיבות טובות לשמור על נישואים גם אם אין בהם זוגיות מהסוג שאת מתארת. האם את יודעת למשל כמה זוגות חיים חודשים ואף שנים ללא יחסי מין? האם את יודעת כמה זוגות אינם חולקים בלילה אפילו מיטה משותפת? האם את יודעת כמה זוגות מקיימים מערכות יחסים נסתרות עם אחרים?

ולגבי אישה. אני לא בטוח שבעלה רוצה את הזוגיות שהיא ויתרה עליה. אולי היא אפילו לא אפשרית איתו. אולי היא אפילו לא אפשרית בכלל?
לכן, בשמת א ואני הצענו לה לא לפנות אליו בכלל לפני שהיא תהיה סגורה על עצמה. שתברר עם עצמה מה היא רוצה?
איזור הנוחות, הוא הרבה מאד פעמים באמת נוח.... או שכך לפחות נדמה שכך

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 28 אוקטובר 2017, 16:30

היא מתמודדת עם גבר אחד וזוגיות לא מספקת, למה צריך להוסיף על גבה את בעיות העולם.
החלטות לגבי עצמנו, צריכות להתאים לסיפור האישי שלנו.
להאשים מישהו אחר, תכלס זה להקטין אותי.
|Y|

טיפוח הזוגיות

על ידי אם.ילדה* » 28 אוקטובר 2017, 14:29

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אבל השורה הזו לא נכתבה עלייך.
מיעוט בקולות בדיון הזה לא משאיר הרבה אופציות לרשימה שלך. אני יודעת שהיה בלבול עם כל הפלוני אלמונית שכתבו פה, אז למה ליצור הכללות.
באופן כללי הקביעה שלך לא הייתה לעניין, לדעתי. אנשים מספרים על נסיונם האישי, ומתוך זה את החלטת שהם החליטו שהם יודעים יותר טוב מאישה.

בכמה הודעות שלך שבדקתי אחורה ראיתי רק אמירה אחת לגבי מה לעשות, והיא האמירה שאישה היא זו שיודעת הכי טוב, וזו אמירה שאני מסכימה איתה.
אז אם את מסכימה אותה, אז היא במקום? במקרה הזה זה בסדר שכתבתי לה מה היא צריכה לעשות כי זה מסתדר עם דעתך?

לפעמים הצבעה על הדינמיקה הזו מספיקה כדי לפרום אותה.
אולי בתאוריה, לא בפרטיקה. או שיש לך דוגמאות מוחשיים.
הרי את כתבת
וזה לא משנה אם הוא בסדר כמו שהוא וזה "נורמלי" לגברים (ויש לי הרבה דברכים רעים להגיד על הסירוס הרגשי שגברים עוברים מגיל אפס - ליטרלי! עשו מחקר וראו שתינוקות בנות מרימים יותר כשהן בוכות לעומת תינוקות בנים, שצריכים להתמודד לבד) אבל זה לא אומר שאת צריכה להתפשר על משהו שלא מתאים לך רק כי "ככה זה גברים" - כי לא כל הגברים ככה. וכי יש גברים שאם את צריכה משהו מהם, הם יתאמצו וילמדו וישנו.
היא מתמודדת עם גבר אחד וזוגיות לא מספקת, למה צריך להוסיף על גבה את בעיות העולם.
אפשר ללמוד מנסיונם של אחרים, עדיין החלטות לגבי עצמנו, צריכות להתאים לסיפור האישי שלנו.

ואני יכולה לחשוב על המון מקרים בהן נשים מקשיבות לדברים טכניים משעממים של גברים, כי הגברים מעניינים אותם. והחברה לוקחת את זה כמובן מעליו. זו אחת מהדרכים בהן החברה מטילה עבודה רגשית על נשים.
הנה עוד דוגמא. אישית אף פעם לא הרגשתי שקיבלתי מסר שכזה. לא חיה בחברה כזאת.
איך את באמת יודעת מה קורה באופן כללי בזוגיות. למשל אצלנו הקביעה שלך בכלל לא נכונה.
אצלנו זה דווקא, עניין הדדי. אני מקשיבה לסיפורי ספורט, והוא מקשיב על ספרים וסיפורים (לפעמים מאוד לא מעניינים מבחינתו) שאני מתעסקת איתם.

אם אני נמצאת בחברה שוויונית, יש לי זכות בחירה, ובחרתי בן זוג שלא מתאים לי, זה לא אשמת אף אחד. להאשים מישהו אחר, או את החברה באופן כללי, תכלס זה להקטין אותי.

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 28 אוקטובר 2017, 07:03

אגב, להבנתי זו הבחירה המודעת או הלא מודעת של אישה. מה שהפריע לה לדעתי הוא שאחרי שהיא השלימה כבר עם כך שהם בנישואים ללא זוגיות, הוא גילה את זה באיחור רב והעלה את זה לדיון.
גם אני חושבת ככה. רק ש - הוא לא "העלה את זה לדיון" הוא העלה את זה לדיון באמצעות האשמה ותקיפה. כנראה שלו הוא היה בא לדבר, ולהקשיב, ולהבין את הסיבה, ולא לגרום לה לפעול כמו שהוא רוצה באמצעות אשמה (שזו מניפולציה) התוצאה יכלה להיות שונה.

ראשונה, להיות בזוגיות חדשה ללא נישואים, השניה להיות בזוגיות ולמסד אותה לנישואים
בעיני, זה אותו הדבר.

אם נמצאים במצב של כעס, מרמור, מצוקה ומחסור אז גם האפשרות השניה איננה טובה.
טובה למי? כעס ומרמור נשמעים לי סיבות טובות להפרד ממישהו. אני חושבת שכל מבוגר שכותב לטובת הגירושים כי ההורים שלו לא התגרשו (בזמן או בכלל) מספר על מצב של כעס מרמור ומצוקה.
בעצם הפוך - להיות בזוגיות במצב של כעס מרמור ומצוקה (לא ברור לי ממש למה הכוונה במחסור. אני לא מתייחסת כרגע לשיקולים כלכליים) זו אפשרות לא טובה בעיניי.
כך שאשמח אם תסביר למה הכוונה במשפט הזה. הוא מאוד לא ברור בעיניי.


לכן לדעתי היא הבחירה הנפוצה
כבר לא. פעם היא הייתה, עכשיו כבר לא. מכל מיני סיבות. לדעתי השתיים המרכזיות - כי פעם גירושים לא היו אפשריים בכלל, או היו אפשריים עם השלכות איומות ונוראות. וכי המבוגרים של היום זוכרים את המבוגרים מפעם שוויתרו על משאלות הלב, וזוכרים איך הם היו מייחלים לכך שיתגרשו.

אני חושבת שנישואי נוחות זה לא בחירה תבוסתנית. היחס אליהם בחברה הוא אכן כזה שמציג אותם ככניעה תבוסתנית. לדעתי זה סוג של תנועת מטוטלת. אני חושבת שנישואי נוחות, כשהם אפשריים, יכולים להיות אפשרות טובה.

עכשיו אחזור לשאלה הראשונה שאני זוכרת שאישה כתבה בדף הזה, ואנסח את זה מחדש - איך אישה יכולה להציל את נישואי הנוחות שלה מבן הזוג שלה, שרוצה מהם יותר ומאשים אותה (ולכן פועל להפיכתם מנישואי נוחות לנישואי אי נוחות, שהופכים את הדרך הראשונה, שנבחרה על ידיה מזמן, ללא יציבה ואולי אף לא אפשרית)?

ולסיכום, נהניתי מאוד מהסכים שלך, הוא אכן מציג את האפשרויות המרכזיות. אך היופי בעולם הוא שתמיד יש עוד אפשרויות, ואם אין - אפשר ליצור אותם. זו גם אפשרות שכדאי לשקול.

טיפוח הזוגיות

על ידי גבר_פלוני* » 28 אוקטובר 2017, 01:53

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני רוצה לחדד את ההבדל בין זוגיות ונישואים כפתיח לניתוח הגברי משהו (תרשים זרימה) שאפרט כאן. ראשית אגדיר:
נישואים זה קשר המהווה תשתית להקמת משפחה. זו מסגרת שיש לה היבטים חוקיים, כלכליים, משפטיים ועוד. היא איננה מוגדרת כקשר חברי.
זוגיות זה קשר שיש לו מימד חברי חברתי בין זוג הנמצא גם בקשר אינטימי. הזוגיות היא רגשית.

האישה נמצאת במצב של נישואים עם בעלה. הקשר שלהם מוסדר וחוקי. הם גם גרים ביחד, מקיימים יחסי מין, מגדלים ביחד את הדור הבא. לכל אלו, לפי דבריה הוא שותף מלא וטוב. לכן הנישואים שלהם והתפקוד שלהם כתא משפחתי הוא טוב. אפילו טוב מאד.
לגבי זוגיות, אני הבנתי מדבריה שהוא לא עמד בציפיות שהיו לה ממנו במישור הזוגי. בעקבות כך היא ציננה את מימד הזוגיות של הקשר. מימד שאולי לא היה אף פעם ואולי אף אינו אפשרי בינה ובינו.
ולסיכום, הם נמצאים במצב של משפחה טובה עם וללא זוגיות. מכאן, פתוחות מספר אפשרויות שחשוב לי להדגיש שכולן טובות:

הראשונה, להשאר במצב של משפחה ונישואים ללא זוגיות. יש בנישואים, גם ללא זוגיות, יתרונות רבים על פני גירושים. כלומר, גם אם הצורך בזוגיות לא מסופק במסגרת הנישואים עדיין יש מרכיבים רבים בנישואים שבגללם כדאי לשמר את מסגרת הנישואים. פשוט להשלים עם זה שזו המציאות וכמובן להשלים את החוסר בדרכים אחרות. אפשר ללמוד לראות את הטוב שבמצב שנוצר ולחיות ככה. אגב, להבנתי זו הבחירה המודעת או הלא מודעת של אישה. מה שהפריע לה לדעתי הוא שאחרי שהיא השלימה כבר עם כך שהם בנישואים ללא זוגיות, הוא גילה את זה באיחור רב והעלה את זה לדיון.

השניה היא להחליט שנישואים ללא זוגיות לא מתאימים לי ובהעדר זוגיות לנתק את קשר הנישואים גם אם הוא מתפקד טוב אולם נדמה שניטלה ממנו נשמתו וחיותו. ממצב זה, לאחר ניתוק קשר הנישואים, פתוחות שלוש אפשרויות חדשות. הראשונה, להיות בזוגיות חדשה ללא נישואים, השניה להיות בזוגיות ולמסד אותה לנישואים והשלישית היא לחיות ללא נישואים וללא זוגיות. יש לציין שלניתוק קשר הנישואים יש היבטים כלכליים, חוקיים ומשפטיים רבים וסבוכים. זה מהלך שיש לו השפעות על כל חברי המשפחה.

השלישית היא לנסות לתקן את המימד הזוגי בנישואים מתוך מטרה להגיע שוב למצב של נישואים טובים וזוגיות טובה. כמו שמעתי פעם ממישהו שעבר תהליך טרנפורמציה כזה שהוא בעצם התגרש מאישה ההיא והתחתן עם אישה אחרת שבמקרה יש לה אותו שם והיא גם אמא של הילדים שלו. זו אפשרות קורצת מאד, אולם יש לציין שגם זה תהליך קשה מאד מעניין מאד וגם הוא יכול בסופו של דבר להביא לפרידה שאותה ביקשו למנוע. זה תהליך של התבגרות מעניין. גלגול בחיי הנישואים.

מה נכון יותר? אי אפשר לדעת. אף אחד מאיתנו אינו מכיר את הזוג הזה באמת. אולם אציין מספר נקודות למחשבה והפעם אלך בדרך ההפוכה. משלוש לאחד.

האפשרות השלישית נראית כל פניו כטובה ביותר. אולם, היא צופנת בתוכה גם פוטנציאל לפרידה. אינני חושב שאם תהליך זה מסתיים בפרידה זה כשלון של התהליך אולם הבחירה באפשרות השלישית ולא בשניה אומרת שהזוג הזה לפחות רצה והאמין בסיכוי שימצאו דרך לחיות ביחד. כדי להגדיל את הסיכוי שהמסע יסתיים בשימור הנישואים חשוב לא לצאת אליו ממקום של מצוקה אומללות כעס ומחסור אלא ממצב של שפע אהבה ושמחה. האפשרות השלישית היא הזמנה לצאת למסע משותף של בירור, הבנה, דיון עצמי. וכאן אני מתחבר מאד לדברים היפים שכתבה בשמת א. כדי לצאת למסע הזה צריכים להיות חזקים כי זה מסע קשה ומהנה. אי אפשר להצליח בבחירה הזאת אם יוצאים אליה בכעס ומרמור. ספק אם בן זוגך בשל לצאת למסע משותף כזה איתך.

אם נמצאים במצב של כעס, מרמור, מצוקה ומחסור אז גם האפשרות השניה איננה טובה. זו כניסה למערכת משומנת שגורמת לכך שבסוף התהליך שני הצדדים מותשים, המשאבים שלהם מדולדלים, והכעס רב וגדול. זו אפשרות שיכולה להיות טובה רק אם בוחרים בה ממקום של הבנה ולא ממקום של כעס על השני שהרס ואכזב. גם מסע זה לא קל. בשלב הראשון מתלווים אליו היבטים חברתיים, כלכליים משפטיים לא קלים. השלב השני הוא ההשלכות של בחירה בכל אחת משלוש האפשרויות.

האפשרות הראשונה, נראית אפורה וקודרת אולם מציאותית. זו בחירה בין הפרקטיקה והנוחות. בין מה שמוגדר להיות מציאותי ובין נטיות הלב. דילמה ששבה ועולה בבחירת בגד, עבודה, בית, מסלול לימודים. אין בבחירה הזאת בפרקטי ובתועלתי משהו רע למרות שוויתור על משאלות הלב נשמע ככניעה תבוסתנית. בחירה זו מתאימה למי שאין לו את היכולת לצאת למסע שמזמנות אפשרויות שתיים ושלוש ולכן לדעתי היא הבחירה הנפוצה.

לסיכום, כמו שכתבה כל כך יפה בשמת א, חזקי את עצמך כדי שתוכלי לממש את הבחירה שלך באחת משלושת האפשרויות. מה באמת את בוחרת?

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 27 אוקטובר 2017, 20:43

הייתי נזהרת מתגובות והמלצות ושמכניסות את כל בעיות החברה, של היום ושל העבר, לבעיות הפרטיות שאת עוברת בחייך.
הייתי נזהרת מתגובות והמלצות שמתעלמות מבעיות בחברה שמשפיעות בצורה ברורה על דינמיקות שפועלת בבית. בעיות אמיתיות לא נעלמות אם מתעלמים מהם. וכשרואים שיש דינמיקה חברתית כללית שמשפיעה על דינמיקה משפחתית פרטית, לפעמים הצבעה על הדינמיקה הזו מספיקה כדי לפרום אותה. ולפעמים לא, אבל לנסות לפרום קשר בלי להבין מה הוא יכול להיות מתסכל מאוד.

אבל...

מסיקה שאני חלק מהרשימה שלך.
מסקנה לא נכונה. בכמה הודעות שלך שבדקתי אחורה ראיתי רק אמירה אחת לגבי מה לעשות, והיא האמירה שאישה היא זו שיודעת הכי טוב, וזו אמירה שאני מסכימה איתה. אני לא מסכימה איתך עם מדיניות בת יענה ולהתעלם מבעיות, ולהתמקד בחיובי, אבל השורה הזו לא נכתבה עלייך.

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 27 אוקטובר 2017, 19:44

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

כי הם יודעים (בעיקר יודעות, למען האמת) יותר טוב ממנה מה טוב לה,
מסיקה שאני חלק מהרשימה שלך, אבל לא נראה לי שתועלת איזה תועלת מלהגיב ענינית. וגם מעבר לזה.

לא מאמינה בעזרה אינטרנטית לצאת ממצבים כאלה.
אישה, משהו קטן שאני מאוד מאמינה בו.
הייתי נזהרת מתגובות והמלצות ושמכניסות את כל בעיות החברה, של היום ושל העבר, לבעיות הפרטיות שאת עוברת בחייך.
הגבר שבביתך הוא הגבר שאת צריכה להתעסק איתו, לא אף אחד אחר.

אם ילדה

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 27 אוקטובר 2017, 17:15

לחלוטין אוף טופיק
נגיד אם ירצו כרגע להסביר לי על ההבדלים בין שפת ג'אווה לסי פלוס פלוס.
אני בטוחה שיותר מחמש שניות. לא יכולה להסביר את ההבדלים בין ג'אווה לסי פלס פלס, אבל יכולה להסביר את ההבדלים בין ג'אווה לסי, ויצא לי לדבר על זה עם אישה שלא מבינה בזה כלום, והיא התעניינה בזה, כי היא התעניינה בי. וכי סיפרתי על זה בצורה שקשורה לעולם שלה.
ואני יכולה לחשוב על המון מקרים בהן נשים מקשיבות לדברים טכניים משעממים של גברים, כי הגברים מעניינים אותם. והחברה לוקחת את זה כמובן מעליו. זו אחת מהדרכים בהן החברה מטילה עבודה רגשית על נשים.

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 27 אוקטובר 2017, 17:12

שאצלך יש התלבטות גדולה, קודם כל כי את הפסקת להיות מחוברת ללב שלך.
אני בכלל לא שמעתי התלבטות כזו. לי הכותבת נשמעה שלמה עם עצמה עד שבאו האנשים פה והתחילו ללחוץ עליה לעשות דברים שהיא לא רוצה, כי הם יודעים (בעיקר יודעות, למען האמת) יותר טוב ממנה מה טוב לה, וזוגיות זה חשוב, ובכלל, נשים צריכות להשקיע בזוגיות גם אם הן לא רוצות, ולמי אכפת שהן נרמסות בדרך?

ולכן, אני מאוד שמחה בשמת, שאת נותנת מקום להשאלה האם היא רוצה בכלל את הזוגיות הזו. כי ראיתי פה לחץ עצום ורב עליה לרצות את הזוגיות הזו. ולהשקיע. ולהתעלם מהרגשות השליליים שלה ומתחושת הפגיעה שלה (שהיא רק "אגו" ושתתגבר), וללכת לקראתו את כל הדרך, ועוד קצת.

ואני חושבת שהתרגילים הקטנים בתמיכה גם יוצרים מבחנים טובים לקשר - כי אם הוא מסרב שוב ושוב להזדמנויות לתמוך בה, אז הוא מסרב להציל את הזוגיות. וזוגיות זה ריקוד לשניים. זו תהיה אמירה ברורה שהוא רוצה שהיא תציל את הזוגיות ותשקיע ותעשה, כי לא טוב לו - אבל הוא לא מוכן לעשות כלום. בעיני זה אומר הרבה.

מהצד השני, אם הוא יתמוך, אז אלו נקודות טובות לזכותו. זה ממש לא אומר שאת חייבת להשאר איתו - באופן כללי, זה שאת רוצה להפרד זו סיבה מספקת לפרידה, לדעתי. למרות הלחץ העצום שהחברה בכלל ובאופן בפרט מפעילים על נשים, זו האמת. צריך הסכמה של שניים לזוגיות, אבל מספיקה אחת לפרידה. (ולהשאר בשביל הילדים זה שקר. יש עכשיו מספיק ילדים להורים שלא התגרשו שיכולים להעיד על זה.)

את רוצה בכלל את הזוגיות הזו?

בהנחה שהוא כמו שהוא, זה מספיק לך? ותרשמי לעצמך להרגיש את כל הצרכים והרצונות שלך, ולהגיד "לא". כי יש אנשים שם בחוץ שמעניין אותם לשמוע על עניינים רגשיים שלך גם אם זה רק שיתוף. כי את נמצאת בסיפור הזה, ואת מעניינת אותם (או שבמקרה כל הסיפורים שלי היו מעניינים לבן הזוג שלי. כי הוא בחיים לא הפסיק אותי ככה.)

וזה לא משנה אם הוא בסדר כמו שהוא וזה "נורמלי" לגברים (ויש לי הרבה דברכים רעים להגיד על הסירוס הרגשי שגברים עוברים מגיל אפס - ליטרלי! עשו מחקר וראו שתינוקות בנות מרימים יותר כשהן בוכות לעומת תינוקות בנים, שצריכים להתמודד לבד) אבל זה לא אומר שאת צריכה להתפשר על משהו שלא מתאים לך רק כי "ככה זה גברים" - כי לא כל הגברים ככה. וכי יש גברים שאם את צריכה משהו מהם, הם יתאמצו וילמדו וישנו.

אישה
ברמה הכללית, אני כן חושבת שכוונותיו טובות, והוא עושה מה שהוא יודע. ושכרגע הוא אפילו לא יודע שאני פגועה כל כך מזה שנים. (אמרתי בדרך זו או אחרת דברים לפעמים,אבל רמיזות לא ענייניות מספיק שלא ממש יכולות לעזור לו להבין קונקרטית מידע כמו שהוא צריך כי הוא לא מבין דברים מעורפלים).
שמת לב שכבר עכשיו את מתחילה להצדיק ולגונן עליו? ולהסביר למה הוא לא התכוון? כוונות לא משנות, באמת. הן משנות אם את רוצה להחליט אם הוא אדם טוב או רע. הוא אדם טוב. עכשיו, כשהסכמנו על זה ונפטרנו מהאשמה המיותרת, אפשר לעבור לחלק המועיל?

_אבל אני לא בטוחה שהוא מסוגל. ואני לא מסוגלת להכניס את עצמי למקום פגיע כל כך.
לעשות חשיבה של להגדיר מה אני באמת רוצה זה אולי רעיון טוב בכל מקרה, בין אם אצליח לומר את זה ובין אם לא. לפחות שאני אדע מה אני רוצה, או מה הייתי רוצה. (כבר הפסקתי לרצות, מבינה? למה לרצות משהו שלא אוכל לקבל, בשביל מה להיות שם?) . רק להכניס את עצמי בפני עצמי לשאלה:מה אני בעצם רוצה ממנו,כבר מרגיש לי מקום פגיע מספיק,עוד בלי לומר לו את זה בכלל._

והחלק המועיל הוא לתת לגיטימציה לרגשות שלך ולדאוג לעצמך. ולהתחיל מהגנה עצמית מול ההאשמות שלו.

ובנוגע לרצון - במקום לשאול מה את רוצה ממנו, אולי תשאלי מה את רוצה בכלל, לעצמך? ואז לחפש דרכים לתת לעצמך את זה?

אולי מתישהו אני אכתוב על הכוח שיש בלהרשות לעצמך לרצות גם דברים שאת לא יכולה לקבל (זה עלה עכשיו בכמה דפים שונים במקביל). בינתיים אגיד שצילי ( ציל צול ) כתבה על זה דברים נפלאים.


אה, ואני חושבת שאם את יכולה להחמיא לו, אז באמת כדאי לעשות את זה. אבל תתאכזבי אם זה לא יעבוד. בניגוד לנחרצות שהומטרה עלייך פה, זה ממש לא תמיד עובד, וזה לא אומר שעשית את זה לא טוב או בצורה לא נכונה. זה רק אומר שיש סיבה ללמה "ניו אייג'" הפך למילה נרדפת לגישה מופשטת ותמימה שמתעלמת מהמציאות.

_כמה אני מוכנה לאתגר אותו לקבל את החולשות שלי איך שאני. ככה. למה אני יכולה והוא לא? למה אותי זה לא מפחיד כל כך?
למה כשהוא בא עם סיטואציה של קושי/חוסר בטחון אני מצליחה להחזיק לו את עצמו עם עוד צדדים שלו, וכשזה הפוך הוא נשאב למה שאני אומרת כחזות הכל ולא מצליח להחזיק לי אותי מעוד צדדים שלי? מילא להחזיק לי, להחזיק לעצמו. תמיד אני צריכה לגונן עליו מעצמי. להסביר, להחזיק לו בעצמי אותי מכל הצדדים בו זמנית. איך אפשר כך?
או שאולי בכלל זה אני שומטת הכל ואני קיצונית מדי כשאני מגיעה לנקודות האלה וזה מפחיד?_

כי את (ואני) חיה בעולם שוביניסטיף שמצפה מהנשים לעשות את רוב העבודה הרגשית בשביל הגברים שלהן. וזה חרא. וזה לא הוגן. וזה עולה לנשים בשנות חיים, ואפשר וכדאי להפסיק את זה. לסרב לעשות את העבודה הרגשית בשבילו, ולדרוש ממנו הדדיות, ולהגיד לו שמה שהוא עושה הוא לא בסדר כשהוא מסרב לקחת חלק שווה בעבודה הרגשית.

את לא צריכה לגונן עליו! הפסיקי! זה עוד משהו שלדעתי ממש כדאי לך לעשות. להסתכל איזה משימות עודפות ולא הוגנות נדפחת לךקחת כי את אישה והוא גבר, ואז להניח. להניח, ולסרב לעשות אותן, ולסרב לקחת את האחריות שמנסים לדחוף אותך. וכשהוא יתנגד אקטיבית, לעמוד בצורה איתנה. ואז לראות מה יקרה.

לראות אילו דברים מעייפים אותך או מכאיבים לך או מעוררים בך תחושת אי צדק או התרעמות או מרמור, ובמידת האפשר להפסיק לשתף פעולה, להפסיק לעשות אותם. זה לא "אגו", זה מנגנוני השימור העצמי שלך. ואת חשובה, וראויה שתשמרי על עצמך.

ועל תתני לו לכפות עלייך לעשות אותם באמצעות מניפולציות רגשיות נבזיות!

וכן, אין לי פרשנות נדיבה כלפיו כרגע. אני מרגישה שהאנשים פה שנתנו לו פרשנות נדיבה היו לא נדיבים כלפייך, אז אני לא מצנזרת את עצמי, ומציגה פה את הצד השני. הצד שמעודד אותך לשים לב לצריכים שלך, כי את נורא חשובה. וכי שום דבר טוב, בטווח הארוך, לא יצא לך מהדחקת ומחיקת הצרכים שלך וה"אגו" שלך וניסיונות להתעלם מהפגיעה שלך ופשוט לסבול בשקט.

טיפוח הזוגיות

על ידי בשמת_א* » 27 אוקטובר 2017, 14:40

אני מסכימה עם כל מה שכתב גבר פלוני בהודעות האחרונות.
אני רואה פה עבודה שיש לך לעשות עם עצמך. לפני שאת מתקשרת איתו.
הוא, יש לו המוגבלויות שלו. ולך, שלך.
אחת ההחלטות שלך צריכה להיות, אם את עדיין אוהבת אותו ורוצה להציל את הנישואין האלה, או שכל כך קשה לך וצורך כל כך ענק שלך לא מתמלא ואולי אין לו סיכוי להתמלא, שאת לא רוצה יותר.

בכל אופן, אני מרגישה (דגש שזו אני ושיש רגש שעובר אלי אבל בכלל לא בטוח שאני קוראת אותך נכון) שאצלך יש התלבטות גדולה, קודם כל כי את הפסקת להיות מחוברת ללב שלך )-:
כשאנחנו חיים עם מישהו, והמישהו הזה הופך לקיר בדיוק במקום שהלב שלך נפתח, מה שקורה לפעמים זה שהצורך נסגר. חסום. סתום. תקוע. כאילו עכשיו המנגנון נתקע ואין לך גישה לשם.

ההמלצה שלי היא לחפש מורה שתעזור לך. לא מאמינה בעזרה אינטרנטית לצאת ממצבים כאלה ובטח לא לנשים, שמתפתחות באמצעות דיאלוג תבוני עם אדם אחר ורצוי בקול רם (לא בלב) ובדיון קונקרטי על החיים שלך. לא בערפל, לא בלי פרטים.
הגיע הזמן שלך להתחזק, להתחבר מחדש ללב שלך ולרצונות שלך, לסמן לעצמך מה את רוצה, ואני גם הייתי מציעה - ללמוד קצת על "הראש הגברי" כי אני מסכימה עם גבר פלוני שאת לא יודעת לקרוא את הגבר שלך.
כמו כן, מה שאני יודעת היום על דינמיקות של זוגיות, הוא שכאשר בני הזוג מפתחים קונפליקטים - זה אומר שנוצרה ברגע כלשהו דינמיקה של החלשה הדדית. הוא החליש אותך ואת החלשת אותו. ולא שלא הגעתם שרוטים מהבית... (כמו כולנו...).

אם רוצים לשקם, צריך למצוא את הדרך לבנות ספירלה עולה, שבה תתחילי במעגל מחזק.

אגב, אם את רוצה תמיכה רגשית, את גם יכולה להתחיל לבקש ממנו דברים שדורשים מעט. להרגיל אותו לאט לתמוך.
לדוגמא (סתם דוגמא כי אני חסרת יצירתיות ברגע זה, לא בטוח שתמצא חן בעינייך אז לא בטוח שזה ליישום, רק לתת כיוון): כשאת לחוצה/עצובה/מתוסכלת בלי קשר אליו, לבוא אליו ולבקש שעכשיו חמש דקות על השעון רק יחבק אותך חיבוק גדול כי את זקוקה לתמיכה ועיטוף, וזקוקה להרגיש מוגנת וקטנה.
זה נותן:
  • ביטוי צורך בתמיכה רגשית
  • משהו מעשי בשבילו לעשות (לחבק אבל לא לדבר)
  • הרגלה שלו לזה שלעתים יותר ויותר קרובות תבקשי "תמיכה ועיטוף", זה כאילו ללמד אותו מכיתה א'. בכיתה א' יש רק חיבוק ארוך בלי דיבורים. בכיתה ב' כבר לומדים עוד משהו קטן...
לדעתי בנוסף לגבר שהוא, יש לו גם איזשהו משהו עם יכולת קשב וריכוז. כך שכמה דקות זה בהחלט מעבר ליכולותיו. הוא אפילו אמר לי את זה במפורש פעם אחת מזמן: שהוא לא מסוגל לשיחה כל כך ארוכה, ואפשר להמשיך בפעם אחרת.
אחרי שצפיתי בהרצאה אינטרנטית של טים רובינס, שבה הוא שואל קהל של אלפי אנשים וכל הגברים בקהל מסכימים כאיש אחד לעניין הזה P-: נראה לי שהגבר שלך רגיל וממוצע לגמרי. שוב: הוא יכול להקשיב יותר אם זה פרקטי. אם יש צד מעשי. אם זה "רק שיתוף"?
בואי נשאל ככה: כמה דקות תהיי מסוגלת להקשיב לו כשהוא מסביר לך על נושא טכני שהוא אוהב ואת לא מבינה בו ולא סובלת אותו בגרוש? או סתם לא מעניין אותך? (נגיד אם ירצו כרגע להסביר לי על ההבדלים בין שפת ג'אווה לסי פלוס פלוס [וחסר לכם שתתקנו אותי לסי פלס פלס, יש גבול לאינגלוז שלי], תודה, תעזבו אותי באמאש'כם... אין לי כרגע בראש אפילו לא 5 שניות להקשיב לזה... אולי בעוד חודש, אחרי השיפוץ, וכשאני שבעה, מרוצה ובמצב רוח טוב P-: ).

לא אפוי, לא גמור, חייבת לרוץ {@

טיפוח הזוגיות

על ידי גבר_פלוני* » 27 אוקטובר 2017, 00:07

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני עוד חושבת ומעבדת בתוכי את כל העניין הזה של מה לפתוח מולו עכשו וכמה ואיך והאם. המון רגשות ופחדים יש שם.
לכן, לא כדאי לעשות את זה. לפחות לא עכשיו. זה לא יוביל למקום טוב. יתפס כמעט בוודאות כהאשמה.
מה שצריך לדבר עליו זה איך אנחנו חיים מעכשיו ביחד? מה עושים כדי לממש את הפוטנציאל שלכם לעשות טוב לשניכם?
אין טעם לגרור את העבר ששניכם לא זוכרים באופן חיובי אבל זוכרים באופן שונה אל ההווה.

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 25 אוקטובר 2017, 14:32

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

_בלי קשר לזוגיות.
למחשבות שלנו יש כוח. למילים שלנו עוד יותר.
נשמע אולי ניו אייג'י, אבל מנסיון שלי זה ככה עובד. לטובה או לרעה.
יש יגידו שזה אלוהים שומע, כוח עליון, היקום, או התאים הקטנים בגופנו. תכלס מה זה משנה?
שווה לנסות. זה באמת עובד._

גישה מעניינת



אני עוד חושבת ומעבדת בתוכי את כל העניין הזה של מה לפתוח מולו עכשו וכמה ואיך והאם. המון רגשות ופחדים יש שם. המון עניין של 'הרגע הנכון' שנראה שאף פעם לא מגיע...
(והתחלתי לצפות במרשל רוזנברג בינתים..)

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 23 אוקטובר 2017, 18:52

למחשבות שלנו יש כוח. למילים שלנו עוד יותר.
אכן אכן. ניו אייג'י,_ לא _ניו אייג' למילים (ולמחשבות) יש באמת כח רב.

טיפוח הזוגיות

על ידי אם.ילדה* » 23 אוקטובר 2017, 18:08

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אולי זה יעשה לו טוב. וזה יופי. אבל מה זה יתן לי,אין לי מושג. להמשיך לשמור על יחסים טובים. יופי. עמוק זה לא יהיה.
בלי קשר לזוגיות.
למחשבות שלנו יש כוח. למילים שלנו עוד יותר.
נשמע אולי ניו אייג'י, אבל מנסיון שלי זה ככה עובד. לטובה או לרעה.
יש יגידו שזה אלוהים שומע, כוח עליון, היקום, או התאים הקטנים בגופנו. תכלס מה זה משנה?
שווה לנסות. זה באמת עובד.

טיפוח הזוגיות

על ידי גבר_פלוני* » 23 אוקטובר 2017, 16:43

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

זה משפט חשוב מה שכתבת.
את ראויה להערכה רבה. באמת. התלבטתי אם לכתוב כי לא ידעתי איך יתקבל. כל הכבוד.
כתוב למעלה קירבה ללא קרב.

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 23 אוקטובר 2017, 12:43

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

המשפט זה הוא מהותי. הוא מניח שעד עכשיו לא הייתה מוכנות אמיתית. שעד עכשיו זה היה מהשפה ולחוץ.
זה משפט חשוב מה שכתבת
תודה

טיפוח הזוגיות

על ידי גבר_פלוני* » 23 אוקטובר 2017, 08:34

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

השאלה היא האם עכשו יש מוכנות אמיתית ולא מן השפה ולחוץ.
המשפט זה הוא מהותי. הוא מניח שעד עכשיו לא הייתה מוכנות אמיתית. שעד עכשיו זה היה מהשפה ולחוץ. שעכשיו הוא יצטרך להוכיח שהוא רציני. שהוא לא האדם שממנו נאלצת להתרחק.
האם את רואה שאת דבקה בגישה של משחק סכום אפס? גישה לפיה או שהוא אשם או שאת אשמה?
אני טוען שאף אחד מכם אינו אשם. שיש מצב מסוים, נתון שצריך לחשוב מה עושים בו?

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 23 אוקטובר 2017, 08:14

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

גם הוא סלח לך על שרצית לומר לו דברים שפגעו בו.
למה את מתכוונת?


אולי את יכולה לסלוח לו.
העניין הוא הפחד להפגע שוב,לא הסליחה עצמה
השאלה היא האם עכשו יש מוכנות אמיתית ולא מן השפה ולחוץ

שואלת את עצמי האם העניין הזה של שיחות של 5 דקות גג יכולות לעשות פה משהו
למתן את הקושי שלו
האם אולי השיחות הארוכות זה מה שקשה לו, או חלק מזה

שיחות הפוכות הרי נעשות. הוא כן מוצא בי אוזן קשבת כשיש לו משהו לומר שקשה לו. וזה אכן לא עובר את הכמה דקות שיחה וממשיך הלאה

וגם השאלה כמה אני מאתגרת אותו
כמה אני מוכנה לאתגר אותו לקבל את החולשות שלי איך שאני. ככה. למה אני יכולה והוא לא? למה אותי זה לא מפחיד כל כך?
למה כשהוא בא עם סיטואציה של קושי/חוסר בטחון אני מצליחה להחזיק לו את עצמו עם עוד צדדים שלו, וכשזה הפוך הוא נשאב למה שאני אומרת כחזות הכל ולא מצליח להחזיק לי אותי מעוד צדדים שלי? מילא להחזיק לי, להחזיק לעצמו. תמיד אני צריכה לגונן עליו מעצמי. להסביר, להחזיק לו בעצמי אותי מכל הצדדים בו זמנית. איך אפשר כך?
או שאולי בכלל זה אני שומטת הכל ואני קיצונית מדי כשאני מגיעה לנקודות האלה וזה מפחיד?

טיפוח הזוגיות

על ידי פלונית* » 23 אוקטובר 2017, 07:56

אולי את יכולה לסלוח לו, גם הוא סלח לך על שרצית לומר לו דברים שפגעו בו.
"להודות על הקיים על פני להתגעגע לחסר"
זה המרגיעון שעלה לי. כמה מדויק.

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 23 אוקטובר 2017, 01:24

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

כי בסיטואציה שלה, אני לא חושבת שהייתי יכולה להגיד מילים טובות. לא בלי שהקול הפנימי שלי יצעק לי "שקרנית! צבועה!"
עוד דבר על המילים הטובות
זה תמיד רעיון טוב לומר מילים טובות. רק שזה לא מה שיפתור כאן את העניין. לא שם הקושי והבעיה
אולי זה יעשה לו טוב. וזה יופי. אבל מה זה יתן לי,אין לי מושג. להמשיך לשמור על יחסים טובים. יופי. עמוק זה לא יהיה.

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 23 אוקטובר 2017, 01:22

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

_הנה משהו שאמרו אחרים וחשוב לי להדגיש לך כי את הולכת לאשמה באופן כל כך ישיר ומיידי... לא עלה בדעתי שאני צריכה להגיד "... ובלי רגשי אשמה".
אני לא שמעתי האשמה, לא במלים שלו ולא בתרגום שלי.
אין פה האשמה.
יש פה בקשה. רצון. צורך. הבעת רגשות אותנטית. אם אלה הרגשות שלו אז אלה הרגשות שלו. אין פה האשמה ואין פה דרישה. ואם קראת אותן בטקסט אז את בעצמך הכנסת אותן לשם_
לא בטוחה בקשר לזה בכלל. אבל נגיד שאפשר לראות שם גם וגם. גם בקשות ורצונות והבעת צרכים ואולי אולי גם האשמה. (ואולי ההאשמה היא בכלל על משהו אחר בחיינו, ואני נוטה להכניס אותה בכל מקום גם איפה שהיא אינה. זו גם אפשרות).


_אחד: את מתלוננת שאת ויתרת, אז למה לו מגיע לקבל. הוא דרש ממך לוותר? הוא מסרב במודע למלא את צרכייך הרגשיים? תרשי לי לנחש שהתשובה על שאלות אלה היא "לא".
שתיים: שכחת מה שאת רוצה.

אז לנקודה מספר אחת, אני רוצה להגיד שהטיעון הזה לא מחזיק מים. איזה מין אמירה זאת כלפי מישהו שאת אוהבת (לא מישהו שלא מעניין אותך), "אני ויתרתי אז איך הוא מעז לבקש"? טוב שהוא מבקש. וטוב שתלמדי ממנו! אני מוכנה להמר בכסף על כך שהוא לא ביקש ממך מעולם "לוותר". את בחרת במה שנראה לך כמו ויתור כי לא הצלחת להשיג את מה שרצית._

אענה לזה במפורש מאוד. הוא דרש ממך לוותר?_ כן! _הוא מסרב במודע למלא את צרכיים הרגשיים? כן!
זה אמנם היה כבר לפני שנים. אבל הוא אכן כן אמר שהוא לא מסוגל. והוא אכן כן הסכים איתי כשאמרתי שאני מרגישה שאני צריכה להגן עליו מפניי ולספר לו רק חלק מהדברים על מה שאני מרגישה כי הוא לא עומד בזה.
מאז עברנו כל מיני דברים וכל מיני דברים השתנו. ואני עצמי גם הייתי בטיפול. והיה גם שלב לפני שנים ספורות כשאני כעסתי על המצב (עוד לפני שהתייאשתי ממנו לחלוטין כנראה) שהוא אמר לי:תנסי.תנסי לדבר איתי. זאת אומרת שהוא חזר בו מההצהרה ההיא. ואני לא הרגשתי מסוגלת, ולא מרגישה מסוגלת מאז.
מרגישה שכל התנאים לסירוב שלו עדיין קיימים. שחוסר המסוגלות שלו לשמוע עדיין קיים. זה דבר ראשון.
ודבר שני זה שאני מרגישה שכשאני כן מדברת איתו (מאוד בזהירות ועדינות כדי לא להרחיק לכת, וכדי לא לפגוע בעצמי) הוא תמיד לוקח את זה למקום אחר. הרבה פעמים לציפיה מאוד מעשית. או ציפיה מעשית ממני,או ציפיה מעשית ממנו.
ומכיוון שהדברים שבהם אני חלשה הם דברים שהוא נורא מפחד מהם, יוצא שיש נושאים שאני מרגישה שמלחיצים אותו ברמה שהוא מעדיף לא לשמוע. ומכיוון שאני לא אחידה ברגשותיי בכל רגע נתון. לפעמים מרגישה חזקה ויכולה יותר,לפעמים מרגישה חלשה ולא יכולה , הוא לא מסוגל להחזיק את שתי הסתירות האלה יחד, ומפחד.
אני מתמודדת עם הרבה דברים בחיים במשך השנים, וקשיים. ואני לא יכולה לשתף אותו. ואני גם כבר לא רוצה.
כל כך נפגעתי שאני לא מסוגלת לעשות צעד ולבקש את מה שאני רוצה. אמרתי שאני כבר לא יודעת מה אני רוצה. זו הסיבה שכתבתי את הפוסט פה מלכתחילה. הראשון הראשון.
טיפוח הזוגיות (2017-10-10T02:30:47)
(מקווה שאני מצליחה לעשות קישור)
וכנראה בעצם כתיבת הפוסט רציתי עזרה בלמצוא דרך להגדיר את זה. רק לא ידעתי מה אני מבקשת בכלל.

ואישה במסע כתבה
_במובן מסויים זו אי הבנה. הרי הוא לא ידע מראש, שאם הוא יסרב בעקביות לצורך של אשתו לאינטימיות רגשית עד שהמכשולים שהוא יערים בדרכה יגרמו לה להכנע, אז היא תכנע ותוותר. ומתוך המחסור באינטימיות רגשית, היא לא תרצה דברים שדומים לאינטימיות רגשית, כי זה רק יזכיר לה את מה שאין לה ויכאיב לה.

במובן אחר... לא, זה לא אי הבנה. הוא קיבל החלטה. ומה שקורה עכשיו, בעיני אלו התוצאות הישירות של הבחירה שלו.

אני לא רואה אותו במינוס היסטרי. אני רואה שהוא רק עכשיו רואה שהזוגיות נפגעה, ורוצה לשקם אותה. אבל גם עכשיו הוא לא מבין שהוא שזה שפגע בה מלכתחילה, או מפגין איזשהו ניסיון להבין למה היא לא רוצה להשקיע._

מאוד קולע למה שאני מרגישה

ברמה הכללית, אני כן חושבת שכוונותיו טובות, והוא עושה מה שהוא יודע. ושכרגע הוא אפילו לא יודע שאני פגועה כל כך מזה שנים. (אמרתי בדרך זו או אחרת דברים לפעמים,אבל רמיזות לא ענייניות מספיק שלא ממש יכולות לעזור לו להבין קונקרטית מידע כמו שהוא צריך כי הוא לא מבין דברים מעורפלים).
אבל אני לא בטוחה שהוא מסוגל. ואני לא מסוגלת להכניס את עצמי למקום פגיע כל כך.
לעשות חשיבה של להגדיר מה אני באמת רוצה זה אולי רעיון טוב בכל מקרה, בין אם אצליח לומר את זה ובין אם לא. לפחות שאני אדע מה אני רוצה, או מה הייתי רוצה. (כבר הפסקתי לרצות, מבינה? למה לרצות משהו שלא אוכל לקבל, בשביל מה להיות שם?) . רק להכניס את עצמי בפני עצמי לשאלה:מה אני בעצם רוצה ממנו,כבר מרגיש לי מקום פגיע מספיק,עוד בלי לומר לו את זה בכלל.



רק תזכרי שיכולת ההקשבה הגברית ל"שיתוף" נשי, לפי טוני רובינס לא עולה על 7 דקות וזה ממש הרבה. אז אני מציעה להשתמש בטיימר לשים על חמש דקות ולא להמשיך מעבר לזה. המוח שלו יפסיק לקלוט כי זו כמות עצומה של מידע ללא משמעות מעשית וזה ממש קשה לגבר הרגיל. המוח שלו כל הזמן סורק את מה שאת אומרת בניסיון לחפש "מה לעשות", איך לפתור לך את הבעיה, איך לעזור לך..
אוהו, כמה שזה נכון. במיוחד לגביו. לדעתי בנוסף לגבר שהוא, יש לו גם איזשהו משהו עם יכולת קשב וריכוז. כך שכמה דקות זה בהחלט מעבר ליכולותיו. הוא אפילו אמר לי את זה במפורש פעם אחת מזמן:שהוא לא מסוגל לשיחה כל כך ארוכה, ואפשר להמשיך בפעם אחרת.
מכיוון שהיכולת שלי לשיחות וקשב היא ארוכה אפילו משל האישה הסטנדרטית, אז יש לנו פה פער די גדול.


כי בסיטואציה שלה, אני לא חושבת שהייתי יכולה להגיד מילים טובות. לא בלי שהקול הפנימי שלי יצעק לי "שקרנית! צבועה!"
זה כן דבר לחשוב עליו. כי אני כן רואה את הדברים הטובים. רק קשה לי להגיד לו. אני כן רואה את ההשתדלות והעשיה שלו. הם לא מספיק במקום הנכון עבורי, אבל הניסיון שלו כן נוגע ללבי. לא אהיה שקרנית וצבועה, פשוט קשה לי לומר. ואני עוד לא כל כך מבינה למה כל כך קשה לי לומר.
האמת שברובד המעשי של החיים (אנחנו הרי מנהלים בית יחד ומגדלים ילדים,זה לא אפלטוני פה) הוא באמת עושה המון, וכמו שאמרתי,הוא משתדל שם בעיניי כי זה מה שהוא יודע. וגם זה מה שהוא טוב בו. הוא הרבה יותר יעיל ומהיר ממני בהמון מטלות בית (גם יותר חפיף כמובן,אבל על זה כבר למדתי יותר ויותר להבליג ולשמוח במה שיש). ולמרות שהוא גבר ואני אישה ואומרים שזה הפוך בדרך כלל, הוא יותר מולטיטסקינג ממני.
לי יש יותר סבלנות לילדים. הם תמיד באים אליי ומחפשים אותי בשביל מה שהם צריכים. קודם כל:"אמא". גם אם היא מתקלחת ואבא יושב לידם על הספה.

אראה שוב אם אני מצליחה להקשיב למרשל רוזנברג

טיפוח הזוגיות

על ידי גבר_פלוני* » 22 אוקטובר 2017, 20:30

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

כי בסיטואציה שלה, אני לא חושבת שהייתי יכולה להגיד מילים טובות. לא בלי שהקול הפנימי שלי יצעק לי "שקרנית! צבועה!".
אז אל תגידי. את לא חייבת. אף אחד לא מבקש ממך. זו רק הצעה של אנשים שיש להם ניסיון חיים מסוים.
אם גם היא לא יכולה, אם גם בקרבה זועקים הקולות הללו והיא חושבת שהם האמת הפנימית שלה, שלא תגיד.

ולגבי הנאמנות לעצמי. אין ספק שאני חייב להיות נאמן לעצמי. השאלה היא רק האם הקול זה שנשמע כזעקה של אני נעלב, אני נפגע הוא הקול האוטנטי שלי?
האם הקול הזה דורש את טובתי?
האם הוא הקול שבעקבותיו נכון לי ללכת?
אצלי לפחות הקולות הללו מזוהים עם אגו ותחושת צדק מזויפת.
לדעתי, פעמים רבות כדאי להשתיק את הקול הפנימי הזה ולהקשיב לקולות אחרים.

לדעתי, האישה שכתבה מה הגבר שלה אמר פשוט לא מבינה מה הוא אומר לה.
אני נכנסתי לדף כדי לנסות לתרגם אותו משפה גברית לנשית. לפי התגובות שלך ושלה אני לא בטוח שהצלחתי.

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 22 אוקטובר 2017, 17:24

היא לא אומרת לו שגם היא במינוס היסטרי אבל של משהו אחר, וקשה לה להגיד, כי היא בעצמה כבר הפסיקה לנסח לעצמה מה בדיוק היא רוצה ובוודאי שלא פשוט לה ללמוד איך לבקש ממנו , במיוחד אחרי כל כך הרבה אי הבנות.
אני חושבת שאת נותנת לאנשים את יתרון הספק במקומות שבהם אני לא.

במובן מסויים זו אי הבנה. הרי הוא לא ידע מראש, שאם הוא יסרב בעקביות לצורך של אשתו לאינטימיות רגשית עד שהמכשולים שהוא יערים בדרכה יגרמו לה להכנע, אז היא תכנע ותוותר. ומתוך המחסור באינטימיות רגשית, היא לא תרצה דברים שדומים לאינטימיות רגשית, כי זה רק יזכיר לה את מה שאין לה ויכאיב לה.

במובן אחר... לא, זה לא אי הבנה. הוא קיבל החלטה. ומה שקורה עכשיו, בעיני אלו התוצאות הישירות של הבחירה שלו.


אני אומרת: קודם צריך ללמוד מה בדיוק היא רוצה.
אני הייתי מתחילה מ-שיפסיק להאשים. אבל בגלל שאני לא מאמינה במשפטים מהסוג "שהוא יעשה משהו", אז הייתי מתחילה מזה שהיא תלמד להציב גבולות ולקטוע באיבו כל ניסיון להאשים. אני לא מאמינה שמהאשמה הזו יצא משהו טוב.

אני לא רואה אותו במינוס היסטרי. אני רואה שהוא רק עכשיו רואה שהזוגיות נפגעה, ורוצה לשקם אותה. אבל גם עכשיו הוא לא מבין שהוא שזה שפגע בה מלכתחילה, או מפגין איזשהו ניסיון להבין למה היא לא רוצה להשקיע.


אני לא ראיתי מי יודע מה הצעות קונקרטיות חוץ מלהגיד מילים טובות.
אני ראיתי הרבה משפטים שאומרים לה להתגבר, ולהתעלות מעל עצמה, ולהיות האדם הטוב יותר, ולהתאמץ ולהשקיע. זו רוח הדברים. וביעני, שום דבר טוב לא יכול לצאת מהרוח הזאת.

אגב, אני בכלל לא בטוחה שראיתי אותה מעוניינת בלשקם את הזוגיות. ראיתי שנמאס לה שבן הזוג שלה תוקף אותה ומאשים אותה, והיא רוצה שיפסיק. ראיתי שהיא נמצאת במצב כמו ההיא שסיפרתי עליה ממקודם, שבן הזוג שלה אמר שהיא לא עושה בכלל מטלות בין והוא עושה הכל, וכשהם רשמו ותיעדו התברר שהיא עושה שלושה רבעים. שהוא דורש ממנה המון ולא רואה את הפשרות שלה ואת המאמץ שלה בכלל בכלל, ולוקח אותם כמובן מאליו, ורואה בכל מקרה בה היא לא עושה מה שהוא רוצה בדרך שלו, בתור פשרה שלו.

במקרה כזה, לנסות לעשות יותר נראה לי הכיוון הלא נכון. אם כבר, הייתי מתחילה מלהגיד "אם אתה לא מעריך את מה שאני עושה, אז אני מפסיקה לעשות את זה" במידת האפשר. ואז מסתכלת על התוצאות. אולי חלק הוא באמת בכלל לא צריך, ואז אפשר להפסיק לעשות. ואולי הוא כן צריך, אבל הוא יפסיק לראות את זה כמובן מאליו ויתחיל להודות לה על מה שהיא עושה...

כי בסיטואציה שלה, אני לא חושבת שהייתי יכולה להגיד מילים טובות. לא בלי שהקול הפנימי שלי יצעק לי "שקרנית! צבועה!".

טיפוח הזוגיות

על ידי בשמת_א* » 22 אוקטובר 2017, 16:45

אני לא ראיתי מי יודע מה הצעות קונקרטיות חוץ מלהגיד מילים טובות.
כן ראיתי צל של הצעה קונקרטית: להגיד לו מה היא רוצה ממנו. ואני מסכימה לזה. רק שזה לא כזה פשוט. היא צריכה ללמוד איך להגיד לו ככה שגם יבין אותה...
במצב שהיא מפסיקה לותר ומתחילה לבדוק עם עצמה מה היא רוצה ממנו, אפשר להגיע לדיון שבו היא אומרת "אני במינוס היסטרי במחלקה X" והוא יגיד "ואני במינוס היסטרי במחלקה Y", ואז יהיה דיון על "מה עושים במצב הזה" ואיך מבינים כל אחד את מה שחשוב לשני.
כרגע יוצא שהוא אומר "אני במינוס היסטרי, תעשי משהו" והיא אומרת - "לא יכולה ולא רוצה לעשות מה שאתה רוצה". וזהו.
(תרגום שלי לשיחות שמתארת אישה)
היא לא אומרת לו שגם היא במינוס היסטרי אבל של משהו אחר, וקשה לה להגיד, כי היא בעצמה כבר הפסיקה לנסח לעצמה מה בדיוק היא רוצה ובוודאי שלא פשוט לה ללמוד איך לבקש ממנו , במיוחד אחרי כל כך הרבה אי הבנות.

אני לא אומרת "יאללה ללכת ולהגיד".
אני אומרת: קודם צריך ללמוד מה בדיוק היא רוצה. אחר כך צריך ללמוד איך להגיד בצורה שהוא יבין.
בלי שני אלה, אני לא חוזה הצלחה כבירה לשיחה...

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 22 אוקטובר 2017, 16:38

הוא דרש ממך לוותר? הוא מסרב במודע למלא את צרכייך הרגשיים? תרשי לי לנחש שהתשובה על שאלות אלה היא "לא".
סליחה, אבל אני לא מסכימה. כשהיא ביקשה ממנו למלא את צריכה הרגשיים הוא כאילו-הסכים, אבל עשה את זה כדי לצאת ידי חובה. ככה אני קראתי את התיאור שלה למעלה. ובעיני, זה סירוב. סירוב זה לא רק להגיד במילים "אני מסרב למלא את הצרכים הרגשיים שלך". סירוב זה גם להגיד "כן אני מסכים" אבך תמיד למצוא תירוץ ללמה לא. וסירוב זה גם לעשות את זה בלי מאמץ, כדי לצאת ידי חובה, כדי לסמן וי ולהמשיך הלאה, כי ברור שזה לא חשוב.

הוא אכן סירב למלא את צרכיה הרגשיים פעם אחת.

_הוא רק שאל שאלה רטורית, המוכרת יותר בציבור בתור "להיות צודק או להיות חכם".
ואת תירגמת את מה שהוא כתב - לפרשנות שכתבתי לעיל. זה לא בדברים שהדבר כתב._

אני יודעת שבשבילי זה היה על חשבוני במצב כזה. ממש ולגמרי על חשבוני, והיה עולה לי המון. כי לצאת "חכמה" כשזה מנוגד למה שהקול הפנימי שלי צועק עליי, זה גם לא חכם, גם לא צודק, וגם לא משתלם בטווח הארוך, ורק יוצר מרמור וטינה.

ככה ההצעות שלו להשקיע בזוגיות נראות לי (לא המשפט הקונקרטי הזה, כל מה שהוא כתב באופן כללי). ובין כל העודף מילים הזה (שאני חושבת שאויל בכלל עדיף שלא אענה עליו), לא נמצאה תגובה לזה. חוץ מ"תתגברי".

טיפוח הזוגיות

על ידי בשמת_א* » 22 אוקטובר 2017, 16:07

_ממה שאני קוראת, מה שהוא אומר לך, אלה דברים מאוד טובים (בגדול, בקריאה שלי? אולי אני טועה כמובן, אבל אני קוראת את כל התלונות שלו בתור "אני אוהב אותך, אני זקוק לך, את חשובה לי, חסרה לי האהבה שלך ותשומת הלב המיוחדת שלך, אני מרגיש נטוש, מוזנח ולא מוערך ואני זועק אלייך, שתעשי משהו!").
כן.אני יכולה לראות את זה שזה מה שהוא מרגיש. רק מאוד מתקשה להרגיש אשמה בזה (כמו שהבנתי והרגשתי את דבריו)_
הנה משהו שאמרו אחרים וחשוב לי להדגיש לך כי את הולכת לאשמה באופן כל כך ישיר ומיידי... לא עלה בדעתי שאני צריכה להגיד "... ובלי רגשי אשמה".
אני לא שמעתי האשמה, לא במלים שלו ולא בתרגום שלי.
אין פה האשמה.
יש פה בקשה. רצון. צורך. הבעת רגשות אותנטית. אם אלה הרגשות שלו אז אלה הרגשות שלו. אין פה האשמה ואין פה דרישה. ואם קראת אותן בטקסט אז את בעצמך הכנסת אותן לשם. מבינה כמה זה מורכב?
הוא אומר א', את שומעת ב', בטח שיש מלחמת עולם. ואז את אומרת ג' והוא שומע ד'.

בשפה של תקשורת מקרבת לא יהיה משפט כזה אלא תהיה שאלה.
מוסיפה על ההסבר המצויין של ציל צול, שבכלל לא התכוונתי שאישה תנחש מה הצורך והרגש שלו, ואז תבוא אליו ותגיד לו מה שהיא חושבת. ממש לא. אוף אני רואה שצריך להסביר אלף הסברים על כל טיפ הכי קטן. סליחה שאין לי כוחות או סבלנות לקרוא עכשיו אחורה, אבל אני כמעט בטוחה שבניסוח שלי דיברתי על הבנה . המטרה שלי היא ש-אישה תבין . בינה לבין עצמה. אם צופים מספיק במרשל ורואים מספיק דוגמאות חיות, מתחילים לראות את הדברים במציאות.
לפני כל הדוגמאות, גם לי היה קשה מאוד להבין מה אני רואה. כשמרשל מסביר, אני פתאום מבינה. אז גם לי לא קל לצפות בהרצאות ועוד באנגלית, מעדיפה לקרוא. זה מתיש. אני מסכימה. ולא קל. אני מסכימה.
אבל שווה!
אני שבה וחוזרת על ההמלצה שלי לצפות במרשל רוזנברג. זה לא אותו דבר כמו לקרוא ומה שאני ממליצה עליו הוא לא החומר התיאורטי דווקא. הוא מדבר באנגלית קלה ומובנת מאוד, והדוגמאות חיות ורבות.

הרעיון הוא להתחיל להבין את הראש של הגבר שלה, ואני רואה שאישה מתבחבשת עם זה.

חשוב להבין. כשמבינים, מפסיקים לכעוס באותה צורה. רואים את שיח החרשים שהתפתח. מבינים את נקודות המחלוקת (שלרוב לא נמצאות איפה שאת חושבת שנמצאות וגם לא איפה שהוא מחפש אותן). מדברים אחרת. לא נכנסים לחור של רגשי האשמה. כי זה ממש חור. נתקעים בו ולא יכולים לצאת...

בכל מקום שאני ממליצה "להגיד מלות הערכה ותודה" זה מתחבר עם ה"מילה טובה" שכתב פה הגבר. אותו דבר. זה מאוד חשוב. להגיד בקול רם כל מה שאת מודה עליו ומעריכה. כולל זה שהוא מביא כסף הביתה.

בכל מקרה, הרחקתם אותי עוד יותר מתקשורת מקרבת. ובעלי הוא אלוף האבחנה במניפולציות ודיפלומטיה ולא סובל את זה, אז ממש לא רוצה להגיע לשם. ובעצם לא מבינה את הדקויות.
רק למען הסר ספק, ואחרי כל המלים שנשפכו כאן - אני לא המלצתי לך ללמוד תקשורת מקרבת.
האם אמרתי את זה ברור?
כתבו פה הרבה דברים על זה, רבים מהם פשוט לא נכונים, וזה גם לא משנה.
היות ואני גרמתי לדיון הזה בגלל ההמלצה שלי - אני אחזור על ההמלצה שלי:
לא ממליצה לאישה ללמוד תקשורת מקרבת . תרדי מזה. הסתבכת עם המחשבות האלה ושוב נפלת לרגשי אשמה, ממש מיותר וחבל.
כן ממליצה לאישה לצפות במרשל רוזנברג מפענח קונפליקטים , במיוחד בין גברים לנשים.


מרגישה שהדרישה ממני היא מעל לכוחות שלי. בשבילי להתחיל לצאת ליציאות שהוא רוצה בהם באופן קבוע (ולמצוא בייביסיטר,ולהיות עייפה, ולסדר את הבית ועוד) זה מאמץ על. מאמץ שהוא בכלל לא מבין אותו ולא יעריך אותו.
זו הדרישה החיצונית שלו.
האם זו הדרישה הפנימית?
כלומר, הבנתי שהבקשה המפורשת שלו היא "יציאה לבילויים" והכוונה שלו היא שזה ימלא צורך מסוים שלו ליחס מרעייתו, שהוא מרגיש שנמצא במינוס ענק.

בזמן שאני ויתרתי לו על לעשות את מה שקשה לו? למה אני צריכה לספק את צרכיו (לצאת, לבלות, מין), והוא לא את צרכיי הרגשיים (מה שבכלל לא עולה על דעתי כבר לבקש, כבר שכחתי מה אני רוצה
פה יש שתי נקודות חשובות שאני רוצה להאיר עליהן בפנס.
אחד: את מתלוננת שאת ויתרת, אז למה לו מגיע לקבל. הוא דרש ממך לוותר? הוא מסרב במודע למלא את צרכייך הרגשיים? תרשי לי לנחש שהתשובה על שאלות אלה היא "לא".
שתיים: שכחת מה שאת רוצה.

אז לנקודה מספר אחת, אני רוצה להגיד שהטיעון הזה לא מחזיק מים. איזה מין אמירה זאת כלפי מישהו שאת אוהבת (לא מישהו שלא מעניין אותך), "אני ויתרתי אז איך הוא מעז לבקש"? טוב שהוא מבקש. וטוב שתלמדי ממנו! אני מוכנה להמר בכסף על כך שהוא לא ביקש ממך מעולם "לוותר". את בחרת במה שנראה לך כמו ויתור כי לא הצלחת להשיג את מה שרצית.

ולנקודה מספר שתיים, לדעתי הדבר הכי קריטי במצבך כרגע, הוא למצוא מה את רוצה. ובמיוחד מה את רוצה ממנו.
ואז ללמוד, איך לתקשר לו את מה שאת רוצה. ככה, כמו שזה, כולל הכל.
"החלום שלי הוא שאנחנו יושבים על הספה ואתה מחבק אותי ומלטף לי את השיער בזמן שאני משתפת אותך ברגשות הקושי והתיסכול שלי. אני כל כך רוצה שתבין אותי! ותחזיק לי את היד! אני מאוד מעריכה את העזרה שלך ואת כל הדברים שאתה משתדל לעשות כדי להוריד ממני עומס. יש פשוט עוד משהו, מאוד נשי, שחשוב לי לקבל ממך: הבנה והקשבה עם חיבוק, פשוט שתבין אותי".

[בהערה מוסגרת, ילנה בולוטין מלמדת טיפוח הזוגיות ובין היתר מלמדת נשים איך לדבר בשפה רגשית נשית אבל בצורה שהגבר יוכל סוף סוף לשמוע ולהבין. את המיומנות הזאת היא מפרטת רק בקורסים שלה, שלא למדתי עדיין, כי זה הרבה יותר מורכב וקשה יותר להדגים את זה בסרטון וידאו].

_האם את רוצה להיות צודקת ולפגוע בעצמך באותה עת?
לעשות משהו שמעבר לכוחותיה זה לפגוע בעצמה, לדעתי. לי נשמע שההצעות שלך הן מתכון לחיי הקרבה עצמית - ויש לא מעט נשים בעולם שניסו את זה. זה לא עובד, זה מוביל לאחוזי גירושים גבוהים. (ע"ע תחזוקת בעל )
להשקיע עוד ועוד כשכבר אין כוח עכשיו? לי אתה נשמע בדיוק כמו בעלה, דורש ממנה לעשות עוד על חשבון הרזרבות שכבר אין לה._
הנה פער מעניין בין גברים לנשים.
אישה במסע, הגבר הזה כתב רק "האם את רוצה להיות צודקת ולפגוע בעצמך באותה עת?"
הוא לא כתב "את צריכה להשקיע"
הוא לא כתב "את צריכה לעשות מה שבעלך רוצה ממך"
הוא לא כתב "תעשי יותר ממה שאת עושה כרגע" אלא אם כן להגיד מילות תודה והערכה לגבר שלה מהוות "מאמץ קשה של הקרבה עצמית על חשבון הרזרבות".
במלים אחרות:
הוא רק שאל שאלה רטורית, המוכרת יותר בציבור בתור "להיות צודק או להיות חכם".
ואת תירגמת את מה שהוא כתב - לפרשנות שכתבתי לעיל. זה לא בדברים שהדבר כתב.


כן. אני לא מסוגלת יותר לנסות שם. לכן אפילו לא יכולה לומר לו את זה. הרי אפילו לא אמרתי לו את מה שהבנתי בדיעבד. כי לא יהיה לו מושג מה לעשות עם זה. השיחה נסבה רק על זה שאנחנו לא יוצאים ושאני לא משקיעה בזוגיות, היא בכלל לא הגיעה לזה שהבנתי שהצרכים הרגשיים שלי לא מתמלאים ושכבר לפני שנים פשוט ויתרתי.
אתם לא יוצאים - נכון.
את לא משקיעה בזוגיות - לא נכון.
כלומר, את משקיעה והוא משקיע, פשוט ההשקעה שלו לא ממלאה את הבור אצלך וההשקעה שלך לא ממלאה את הבור אצלו.
כמו כן, את כל כך מותשת כבר, שכל יציאה לא נחוצה מהבית מדלדלת את המשאבים המעטים שלך. בזמן שהוא כל כך מותש כבר, שכל יום שהוא לא יוצא מהבית הוא מרגיש תקוע בבוץ.

כמו שהוא יכול לספר לך את החלומות שלו (לצאת איתך לבילויים) גם את יכולה ואף צריכה לספר לו את החלומות שלך.
לכן קודם תבדקי בינך לבין עצמך מה הם החלומות שלך.
ותספרי אותם לו.
רק חשוב לדעת לעשות את זה בצורה נכונה: בלי האשמות, בטון נעים, רך ואוהב, בצורה משתפת, עם בקשה, בזמן שמתאים לו לשבת איתך.
ועוד טיפ: אם מה שכתבתי לעיל זה באמת משהו שאת רוצה (שיחבק אותך ויקשיב לך כשאת משתפת אותו, כמובן לא הכתבתי לך אלא רשמתי הצעת טיוטה שהיא בסיס לשינויים ולעריכה והתאמה אישית שלך), רק תזכרי שיכולת ההקשבה הגברית ל"שיתוף" נשי, לפי טוני רובינס לא עולה על 7 דקות וזה ממש הרבה. אז אני מציעה להשתמש בטיימר (-; לשים על חמש דקות (-: ולא להמשיך מעבר לזה. המוח שלו יפסיק לקלוט כי זו כמות עצומה של מידע ללא משמעות מעשית וזה ממש קשה לגבר הרגיל. המוח שלו כל הזמן סורק את מה שאת אומרת בניסיון לחפש "מה לעשות", איך לפתור לך את הבעיה, איך לעזור לך... (-:

יאללה, חייבת לטוס.

טיפוח הזוגיות

על ידי גבר_פלוני* » 22 אוקטובר 2017, 11:52

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני רוצה לספר לך ממש בקצרה מה לדעתי הוא מרגיש. כמעט כל דבר שאת מספר מתחבר לתמונה הזאת מנקודת ההשקפה שלו.
הוא מרגיש שהוא נותן שהוא מכבד שהוא עוזר למשפחה ולך ולא מקבל תמורה שנראית לו הוגנת. אין זו פרשנות שכן את מספרת על זה בעצמך.
להבנתי, הוא נותן מה שנראה לו נכון אבל את מה שאת צריכה הוא לא יכול לתת. הבעיה איננה בכך שהוא יכול לענות על מבוקשך ולא רוצה.

הוא כן מנסה לקום ולארגן, רק שלא תמיד הוא מקבל ממני פנים שמחות ומאושרות על כל ניסיון כזה. אז לא תמיד זה יוצא לפועל בכלל. לדעתי הוא פחות מנסה אולי בגלל זה.

לכן, לדעתי, בשלב זה או אחר, הוא יפסיק. את מבקשת בעצם ממנו שיפסיק. שלא יבזה את עצמו. ואז הוא גם יוותר עליך כמו שאת ויתרת עליו.

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 22 אוקטובר 2017, 03:53

מה שכתבת נפלא.
וואו, תודה. תודה לשניכם.
הדיון בינכם מאוד מעניין.
הטעות הגדולה של הפמיניזים להבנתי היא שהגברים הם אלו שמדכאים אותן. לדעתי זה לא נכון. זה החברה שמדכאת אותם. כמו שמי שמדכא את השחורים בארצות הברית אינם הלבנים. זה הממסד. גישת הפרד ומשול למשל יכולה להסביר את זה נהדר. זה למשל מה שהבריטים עשו בהודו. לבקש מגבר לנסות, אינו שונה בדבר מהבקשה שהאישה תנסה. זה מה שאני הצעתי לאישה וזה מה שגרם לך לכתוב פוסט שבו את מוכיחה אותי. שלום, עושים כאשר קצים במלחמה. כאשר מבינים שהיא לא עוזרת. שאין בה מנצחים.
יש לי הרבה מה להוסיף אבל זה לא מתאים לפה (-: .

אישה
כתבת שאת עושה עבור עצמך. לא עבורו. ואני לא בטוחה שזה מה שאני צריכה כדי לעשות עבור עצמי.
את אמורה לדעת הכי טוב, מה טוב בשבילך.
שיהיה לך בהצלחה למצוא את זה. {@

אם.ילדה

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 22 אוקטובר 2017, 00:24

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שלום
לא עזבתי. פשוט לא כאן באינטנסיביות המספיקה ולא עומדת בקצב.
קראתי את דבריכם בעניין רב. נמשכתי ונמתחתי לכל הכיוונים. יצאתי מבולבלת, אני מוכרחה לומר. מצאתי את עצמי בכל המקומות. ונשארתי מתוסכלת בלי לדעת מה לעשות עם עצמי בפועל.

אם.ילדה
כתבת שאת עושה עבור עצמך. לא עבורו. ואני לא בטוחה שזה מה שאני צריכה כדי לעשות עבור עצמי.
לגבי המין-אני לא רק עושה כדי לסמן וי,אני לרוב כן נהנית. אבל יותר מהפעם הזו בשבוע,אני כבר לא נהנית, וזה קשה לי מאוד יותר מזה. כבר הפעם בשבוע הזו זה קצת ללכת לקראתו מבחינתי, כי כשלעצמי יתכן ואני הייתי מסתפקת בפחות. אני לא חושבת שאני לא נורמלית. נראה לי סביר שלאדם אחד יהיה צורך מיני מסויים בתדירות מסויימת. וכשאנחנו שם אני כן נהנית, לרוב גם אם התאמצתי בלי שרציתי יותר מדי מראש.
לגבי יציאות ובילויים. מה לעשות שבפעמים שאנחנו כן עשינו את זה (מיוזמתו כמעט תמיד), אז לא עפתי מזה. זה לא מה שגרם לי ליהנות מהחיים. אז לעשות את זה בשבילי? למה?
אני חושבת שיש לי כזה בור גדול מבחינת מה שאני זקוקה לו באיך שאני חיה בפועל, שהדברים האלה זה פשוט לא זה בשבילי. הוא חייב לצאת לשם היציאה, העיקר לצאת. לא משנה כמה הוא נהנה בכלל, העיקר לצאת. אני אוהבת להשאר בבית, לא צריכה לצאת רק בשביל עצם היציאה וההתאווררות,זה לא שווה לי את האנרגיות שאני מוציאה על זה. אולי צריך לדייק את היציאות כדי שיתאימו לשנינו, רק שכל מה שאני יכולה לחשוב עליו פושר ביותר ואחד מאיתנו לא ממש יהנה (ואצלי זה גובל בהוצאת המון אנרגיות). ושוב,מהעבר כבר יש לי חוויה של יציאות שהוא הכריח את עצמו לצאת למעני כי אני רציתי, וסתם סבל, והכל היה סבל בגלל זה, גם בשבילי, כך שלא רציתי יותר.

לדעתי העניין הוא שהיא הפסיקה להשקיע בחיבור רגשי כי זה מכאיב לה.
כן. אני לא מסוגלת יותר לנסות שם. לכן אפילו לא יכולה לומר לו את זה. הרי אפילו לא אמרתי לו את מה שהבנתי בדיעבד. כי לא יהיה לו מושג מה לעשות עם זה. השיחה נסבה רק על זה שאנחנו לא יוצאים ושאני לא משקיעה בזוגיות,היא בכלל לא הגיעה לזה שהבנתי שהצרכים הרגשיים שלי לא מתמלאים ושכבר לפני שנים פשוט ויתרתי.

אם הוא רוצה שהם יצאו ביחד, אז שיזום ויארגן וידאג שהם יצאו. להטיל עליה את האחריות לעשות את מה שהוא רוצה, זה עקום.
הוא כן מנסה לקום ולארגן, רק שלא תמיד הוא מקבל ממני פנים שמחות ומאושרות על כל ניסיון כזה. אז לא תמיד זה יוצא לפועל בכלל. לדעתי הוא פחות מנסה אולי בגלל זה.

הוא יכול לא להבין, אבל להאמין, ולכבד.
אני חושבת שהוא כל פעם לא מבין מחדש. זה לא העניין של לכבד או לא. כל פעם מחדש הוא מבין שהוא בכלל לא הבין. ואני מבינה שהוא בכלל לא הבין.

אבל לפעמים, גברים מבינים מעשים יותר ממילים (ולא רק גברים). לכן, לדעתי, צריך להראות במעשים את זה. ואת כל שאר הדברים. כשיש סתירה בין המסר במעשים ובמילים, לרוב המסר שמועבר במעשים יהיה זה שיקלט. מעשים חזקים ממילים.
זה משפט שנראה לי נכון,רק לא מבינה איך הוא בא לידי ביטוי במקרה שלי.
זה הרי בדיוק זה. הוא כל כך מבין מעשים שהוא נורא מנסה דרך המעשים. איך הוא מנסה לרצות אותי או לעשות בשבילי? הוא מנסה לקחת יותר תפקידים בבית, לתת לי לנוח אם אני צריכה, להגיע מוקדם יותר אם הוא רואה שיש צורך, לקנות לי שוקולד או פרחים. אני כן רואה שאכפת לו ושהוא מנסה. מנסה בדרך שהוא יודע.
כבר כל כך הרבה זמן לא ניסיתי בכלל ולא חשבתי בכלל לצפות ממנו שום דבר בתחום הרגשי. רק בתחום המעשי. בתחום המעשי אני יודעת שאם אני מבקשת,הוא ישתדל מאוד לעשות. ואני מעריכה את זה מאוד, רק שבסוף זה לא מספיק לי. ונראה לי שאפילו יוצא להפך, זה מחליש אותי באיזה מובן. כי אני מרגישה שמה שאני צריכה נמצא בתחום הרגשי, ושהחולשה שלי היא משם. ושם בעבר הרגשתי דחיה עד שלא יכולתי יותר ופשוט סגרתי.


לגבי: המקום שבו אנחנו צודקים...
זה בהחלט יפה. רק אין לי מושג איך לצאת מזה. אין לי מושג איך להכריח את עצמי לצאת יותר, או להכניס יותר יחיס מין בחיים שלנו, יעשה טוב יותר. זה לא מה שיביא בהמשך למה שאני זקוקה לו.
אני חושבת שאני זקוקה למשהו הרבה יותר עמוק שאני באמת לא יודעת להסביר. זה לא רק שיחות נפש כל היום. זה קבלה אמיתית של מי שאני. מוכנות להכיר את הנפש שלי בלי לפחד. גם אני כבר שכחתי שפעם בכלל ניסיתי להכיר לו. והרי גם אני כבר אחרת ממה שהייתי פעם, ואפילו החולשות והקשיים שלי באים לידי ביטוי אחרת. ועדיין יש שם דברים שהם אותו דבר.

ולא כל כך הבנתי את העניין של רק להגיד מה שאני מרגישה. לא הבנתי באיזו סיטואציה ולמה לעשות כך.

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמוני* » 21 אוקטובר 2017, 17:25

הטעות הגדולה של הפמיניזים להבנתי היא שהגברים הם אלו שמדכאים אותן. לדעתי זה לא נכון.
גם אני חושב כך, אבל זה לא משנה. לפני שאני סוגר את המחשב, לעיתים מזומנות אני מרגיש סוג של ייאוש.
איך ילד מוכה, גדל והופך להיות גבר מכה.
איך אשה מוכה, הופכת להיות אמא מכה.
איך העם היהודי שהיה קורבן להתעמרות והתעללות וגזענות בכל העולם אלפי שנים, מקבל עצמאות והופך בעצמו לגזען ומתעלל.
איך נשים שהיו מדוכאות לאורך ההיסטוריה, לוקחות את הדיכוי ההיסטורי, והופכות אותו לרדיפה והאשמה גורפת של גברים.
לא מקבלים באהבה את המשותף הרב שיש ביננו.
לא מקבלים באהבה את השונה (ולא) ומכבדים אותו

אוי אוי אוי. דרכתי על מוקש.
לפני שהוא מתפוצץ, אני תוהה איך כל אלה שהזכרתי כאן, בטוחים שהם בסדר. גם האמא המכה, שמסבירה ש"לא היתה לה ברירה, אלא להוציא על הילד את העצבים שלה". לא היתה לה ברירה, אלוהים, איפה אתה? בזמן שאני התמלאתי רחמים על הילד המסכן, היא התראיינה בטלביזיה בפנים גלויות, ואף אחד לא אמר לה אף מילה, על הילד האומלל.
גם על האחרים לא אומרים כלום, חוץ מאשר על הגבר המכה.
עכשיו יאשימו אותי שאני סובל משנאת יהודים, ומשנאת נשים. ואני בסך הכל מחפש איך לא לריב שקט שלווה ואהבה.

עכשיו אני, כי ההוא הלך
עכשיו אני, כי הייתי מוכרח...
לתפוס מעלית מלמטה למעלה,
זה כמו חללית למעלה והלאה.

ועכשיו, אישה עזבה את הדף, ואני הולך..... להישאר באותו המקום. קצת תוהה, קצת מבין, והרבה לא מבין. הרבה קשה להבין. וגם אני בטוח שאני צודק, כי גם אני האדם הנבון. homo sapiens. אבל תמיד אומר לאשה "כי צדקה ממני". בחיי, במובן הזה, אני דתי. (חזרתי בתשובה). "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹולָהּ", זה לא מהשפה ולחוץ.

טיפוח הזוגיות

על ידי גבר_פלוני* » 21 אוקטובר 2017, 15:51

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

פלוני אלמוני אתה כותב מאד מאד יפה. אני חש הזדהות רבה עם דבריך. טוב שאתה מביא לכאן את נקודת ההשקפה הזאת.

להבדיל ממך, אני חי כבר שנים רבות עם אישה נפלאה שאני אוהב אותה כל יום מחדש.
ברור שבמהלך החיים התמודדנו עם אתגר אחד או שניים או יותר....
יש בעיות שפתרנו בהצלחה רבה יש כאלו שלא.

אני מודע לכך שאנחנו לא מייצגים את הכלל או לפחות את אלו שאני פוגש ביום יום שלי.
אני יכול להעיד על כך שבכל שנות הקשר הרבות שלנו לא רבנו פעם אחת. לא הרמנו קול זה על זו פעם אחת.
אנחנו נמנעים מדברים שלא יקדמו אותנו. אנחנו אוהבים לעשות מה שמקדם אותנו
מקבלים באהבה את המשותף הרב שיש ביננו.
מקבלים באהבה את השונה ומכבדים אותו מאד.
לא מנסים לשנות אחד את השני.

גם לי נראה מנסיון חיי שקל מאד להעתיק את המודל שלנו לאחרים. מסתבר שאין זה כך.
לפעמים אני מדבר עם גברים שרע להם. הם מספרים לי על הבעיות שלהם ואני מסביר להם שהבעיה היא שלהם והפתרון של הבעיה גם הוא שלהם. הפתרון לבעיה שלהם אינו זה שהאישה שלהם תשתנה. אני מבין שזה הכי קל והכי מפתה לפתור את הבעיות שאתה יצרת לעצמך על ידי זה שתמצא אשם ותבקש ממנו להשתנות כדי לפתור את הבעיה שלך. זה מפתה מאד ולא עובד.

טיפוח הזוגיות

על ידי גבר_פלוני* » 21 אוקטובר 2017, 15:38

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

עושות יותר ממה שאפשרי לעשות באופן בר קיימא, לאורך זמן. עושות יותר ממה שאפשרי לעשות בלי להכנס למינוס אנרגטי.
אני מניח שבחלק מהמקרים זה נכון. אולי מה שמנחה את הנשים לעשות את זה הוא אותו דיכוי ארוך שנים של הנשים.
מנגד, אני חושב ששום אדם הגון לא יכול להאשים אחר בכך שהוא במינוס אנרגטי או מכל סוג אחר וכן שיש גם הרבה גברים במינוס אנרגטי.
הגבר של אישה הוא במינוס אנרגטי וזה מה שהוא אמר לה. גם היא במינוס כזה. ובמינוס, כמו במינוס, הטעות הנפוצה היא לחשוב שאת הבעיה פותרים מבחוץ. מינוס פותרים על ידי זה שמבינים מה הן ההכנסות ואיך ניתן להגדיל אותן. מה הן ההוצאות ואיך ניתן לצמצם אותן וככה אחרי זמן מה יש שינוי מגמה.

סליחה שאני לא מבין שוב. אני לא חושבת שהשניים ציפו מהנישואים למשהו אחר. אני חושבת שהאישה ציפתה למשהו אחר, לחברות, את לא חושב שהשניים כלומר הגבר והאישה ציפו למשהו אחר אבל אז כותבת שהאישה כן ציפתה למשהו אחר. וכן, אולי זו דוגמה לאי הבנה קלאסי של הבנת הנקרא של גבר ואישה.

אני מכירה כמה וכמה גברים שיכולים להיות חברים כאלו. גברים בהחלט מסוגלים לקשר כזה.
אני מכיר גם נשים לא רבות שהגברים שלהן מודים על היום בו נישאו להן. אני אחד מהגברים הללו. בר מזל שכמוני. באמת. יש אולי גברים כאלו אבל בעלה של אישה אינו נמנה על המועדון הזה. שכן, אם היה כזה היא הייתה מקבלת את מבוקשה. הוא כנראה לא כזה.

אבל לי נקרא שהיא רוצה שהוא ינסה. ינסה באמת, ולא כדי לסמן וי ולצאת לידיי חובה. גם אם הוא לא יצליח, זה שהוא ינסה ישנה הרבה.
הטעות הגדולה של הפמיניזים להבנתי היא שהגברים הם אלו שמדכאים אותן. לדעתי זה לא נכון. זה החברה שמדכאת אותם. כמו שמי שמדכא את השחורים בארצות הברית אינם הלבנים. זה הממסד. גישת הפרד ומשול למשל יכולה להסביר את זה נהדר. זה למשל מה שהבריטים עשו בהודו. לבקש מגבר לנסות, אינו שונה בדבר מהבקשה שהאישה תנסה. זה מה שאני הצעתי לאישה וזה מה שגרם לך לכתוב פוסט שבו את מוכיחה אותי. שלום, עושים כאשר קצים במלחמה. כאשר מבינים שהיא לא עוזרת. שאין בה מנצחים.

דעתי זה דורש לעצור לכמה דקות של התבוננות עצמית. לא משימה בלתי אפשרית. העלאת השאלה בעיני היא כבר חלק משמעותי ממציאת התשובה.
נכון. אבל כדי לעשות את זה צריך להיות עם מודעות עמוקה. מרגע שיש אותה (כמו שלך יש) זו משימה פשוטה ויום יומית. הבעיה איננה עם אנשים כמוך. הבעיה היא אם אלו שאינם מסוגלים דקה אחת של התבוננות עצמית. לך זה נראה פשוט. גם לי למשל נראה פשוט שאם יש לי הוצאות גדולות בחודש מסוים אז צריך לצמצם מותרות כדי לא לגלוש למינוס. ל 2/3 ממשקי הבית במדינת ישראל זה לא ברור. הם מאמינים שאת המינוס מכסים עם הלוואה.

אני חושב שבעידן שלנו, אין הרבה אמת אוביקטיבית. יש עובדות. ויש הרבה מאד פרשנות שלהן. המילים שאני כותב הן אכן עובדות. המילים שכתובות כאן הן אכן עובדה. הם נכתבו. הן אפילו נתון ולא מידע. אולם יש כאן שני תהליכים. תהליך אחד הוא התהליך בו אני מתרגם את המחשבות שלי למילים שהוא תהליך סוביקטיבי לחלוטין ותהליך בו את מתרגמת את המילים שלי בחזרה למחשבות וזה שוב תהליך סוביקטיבי. תהליך סוביקטיבי שמתורגם למידע כדי לאפשר תקשורת. לכן, הקשר ביננו מבוסס כולו על פרשנות. פרשנות שלך ושלי. וזו שלי אינה נכונה יותר משלך ולהפך.

בחרתי בשם שינציח את מורשת העבר.

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמוני* » 21 אוקטובר 2017, 12:46

תודה קור את. אבל אישה נעלמה מכאן, ואני באתי בגללה. חבל.

אם.ילדה כתבה משהו שמרגש אותי.
אני אוהבת אותו. אני יודעת שאיתו אני אמורה להיות. גם אם אני כועסת ולא בא לי באותו רגע עליו, אני לא יכולה (ולא רוצה) לברוח ממנה, מהאהבה. לוותר עליה בגלל שטויות של חיי היום יום יהיה ממש לא לטובתי.
הקטע הוא שבעקרון אני לא הולכת לקראתו, אני הולכת לקראתי. אני רוצה לשפר את עצמי קודם כל בשביל שיהיה לי יותר כיף לחיות עם עצמי.
זאת הפנטזיה שלי. אריק ושושיק.

אני עדיין לא מבין למה נשים מתחתנות. (חוץ מילדים, כי בנישואים שניים הילדים הם לא הגורם). וזה באמת מעניין למה. אני יודע למה גברים מתחתנים, כתבתי על זה, וגם אישה אומרת די במפורש הבנתי ממנו שרק מין לא מספק אותו והוא רוצה משהו אחר ונוסף מהזוגיות.

חבל לי ש אישה עסוקה במה שמעסיק נשים, ולא מנסה או לא מצליחה לצאת מהמלכודת. לגבר אסור להגיד דבר כזה, (כי זה לא גברי), אבל לאשה מותר להגיד (לעזאזל אני לא בטוחה מהם כבר) מה אני רוצה ממנו בעצם?_ _כבר שכחתי מה אני רוצה. זה לא אומר שמשהו לא בסדר, זה אומר שאת אשה, וכיף לך שאת אשה.
רציתי להגיד לה, שזה בסדר אם קשה לי. לא מצליחה להשתחרר מעניין ההאשמה._ _התנערתי ואמרתי איך הוא יכול להגיד את זה בכלל. ככה מרגישות נשים. וגברים מרגישים - אני לא מבין מה את רוצה ממני? לא התחתנת עם אשה, את הרי רוצה שהוא ישאר גבר. תני לו להבין מה שהוא יכול להבין, ותביני את, מה שאת יכולה להבין. ובעיקר, תני לו להבין שאת מרגישה רע. את זה הוא יבין. במקום לדבר על מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מדברים על מי ומה גרם לנו להרגיש רע. יותר נכון, מאשימים את מי שאנחנו בטוחים שגרם לנו להרגיש רע. כשנשתחרר מההרגשה הרעה, אולי יתברר לנו שזה לא נכון.

כשקורה אסון, ומת אדם קרוב, לא יעזור לנו אם נמצא את האשם, ואפילו אם ננקום בו. לא נחזיר את המת! האבל ימשיך לכרסם בנו, עד שנעבד אותו.
כך גם עם הרגשות האחרים. (השליליים). לדבר על הרגשות, לעבד את הרגשות. לשתף עם אדם קרוב, בהבנה שהבעל (האשה) הוא האדם הקרוב המתאים ביותר.

זהו אמרתי. ואם היא תקרא, וזה יוביל אותה לשושיק ואריק, זה ישמח אותי. כולם יכולים להגיע לשם. הצעירים. כי אני כבר החמצתי בגדול.

טיפוח הזוגיות

על ידי קור_את* » 21 אוקטובר 2017, 10:41

פלוני אלמוני, אני קוראת בעניין רב את דבריך. שמחה על שאתה כותב פה את נקודת המבט הגברית.
אולי תבחר לך ניק?

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמוני* » 21 אוקטובר 2017, 06:01

לרוב הנשים שיוזמות את הגירושים.
כמעט כל הגירושים הם ביוזמת האשה. מעטים מאוד הגירושים שביוזמת הגבר. אני נכנסתי לכאן בגלל טיפוח הזוגיות. ועל זה אני מדבר. יש מספיק מקומות לדבר על גירושים.

אם מתחתנים מהסיבות הלא נכונות.
ומה דעתך על ממהרים להתגרש מהסיבות הלא נכונות? למה לא טיפוח הזוגיות במקום גירושים?

או שהגבר ישתנה (טעות גדולה ).
לא טעות! אפשר לשנות לטובה. בסופו של דבר, כולנו משתנים כל הזמן. אל תחכי שהוא ישתנה לבד, תשני אותו. כי הוא ישתנה, אבל לא כמו שאת רוצה. המריבות משנות אותנו לרעה.

הוא יכול לא להבין, אבל להאמין, ולכבד.
לכן הצעתי להתמקד במה שהיא מרגישה.
בתקופה הקשה של הליכי הגירושים, וכל המכות והחבטות שספגתי, פעם אחת, היתה לי התפרצות רגשית. עוד לא היתה לי המודעות שיש לי היום. לא עשיתי מתוך מודעות, אלא מתוך המצוקה הריגשית העזה שהייתי בה. אמרתי לה מה אני מרגיש. אני זוכר היטב איך בתוך בליל הקללות העלבונות והחבטות, שיתוף הרגשות הזה, הרגע הזה, היה רגע שהשפיע עליה. היא ניגשה אלי, ליטפה אותי, חיבקה אותי, והעניקה לי תמיכה ריגשית שהיתה כל כך חסרה לי.
זה לא שינה הרבה בהמשך מאבק הגירושים, כי היא הצטרפה לתנועה הפמיניסטית שם עודדו אותה לזרוק את הגבר. ולא היתה לי המודעות שיש לי היום. אבל הרגע הזה עדיין חקוק בזכרוני כמוטו, שאפשר לשנות ולתקן.

את החברות היא לא יכולה לקבל מגבר.
יש בעברית ביטוי נפלא, אשת חיק. מבטא מה גבר רוצה כשהוא מאמץ אשה לחיקו. שימי לב, אין גבר חיק, או בעל חיק או איש חיק.
הבת של אפרים קישון הסבירה בראיון, למה אבא שלה התחתן כשהיה כבר זקן. "אבא לא יכל לחיות לבד. הוא היה צריך שתהיה לידו אשה". למה? את זה אפרים קישון עצמו, הסביר במונולוג מתוך "הכתובה" - בשביל מה הגבר מתחתן? הגבר מתחתן כדי שיהיה לו עם מי לדבר.
והוא מפרט, לא בשביל לא סקס, לא שתהיה לו מבשלת. ולא שתהיה מי שתכבס לו את התחתונים.

לפני כ25 שנים, גרתי ברח' בן יהודה ליד הסופרמרקט המפורסם. הראשון שנפתח בישראל. מפעם לפעם הייתי רואה שם את אריק לביא ושושיק שני. היתה לי הנאה צרופה (ורצופה קנאה) לראות את זוג הקשישים מסתובבים עם העגלה כמו שני נערים מאוהבים. וזה גבר שבגיל 40 מצא מאהבת צעירה. אחרי התקף הלב הקשה שעבר אז, כשהוא התעורר מהתרדמת, וראה לידו בני משפחה והמאהבת שדואגים לו, הדבר הראשון שאמר היה - איפה אשתי, איפה? למה אשתי לא כאן?

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 20 אוקטובר 2017, 22:09

_הוא לא מבין שמה שהוא חושב כפשוט בשבילי הוא הרבה מאמץ, ועוד יותר קשה שהוא לא מבין עד כמה),
בודאי שלא - הוא גבר! הקשיים שלו, ממש אינם דומים לקשיים שלך. גבר לא יבין את המחשבות שלך והרגשות שלך._
הוא יכול לא להבין, אבל להאמין, ולכבד.
אבל לפעמים, גברים מבינים מעשים יותר ממילים (ולא רק גברים). לכן, לדעתי, צריך להראות במעשים את זה. ואת כל שאר הדברים. כשיש סתירה בין המסר במעשים ובמילים, לרוב המסר שמועבר במעשים יהיה זה שיקלט. מעשים חזקים ממילים.

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 20 אוקטובר 2017, 22:06

ובודאי שאין להסיק מכך מזימה גברית נגד נשים. מזימה לניצול נשים.
מה הקשר? טענתי איפשהו למזימה, או בכלל לכוונה מצד הגברים? אני בכלל מעדיפה במידת האפשר לא להכנס לכוונות ולהתמקד במעשים, בעובדות, במה שקיים במציאות.

ובמציאות, אלו לרוב הנשים שיוזמות את הגירושים. לא מאה אחוז מהמקרים, אם אני זוכרת נכון שבעים אחוזים, אבל זו סטטיסטיקה ממזמן ומארץ אחרת. אך זה עוגן מתאים (וזה לגבי גברים לא מרוצים בנישואים. יש יותר נשים לא מרוצות מגברים לא מרוצים, אבל יש לא מעט גברים לא מרוצים)

אבל לבדוק לפני הנישואים.
אני בעד! אני מאוד מאוד בעד, ואני חושבת שרוב מוחלט ממקרי הגירושים (והפרידה בזוגיות ארוכת טווח באופן כללי) נובעים מבעיות שאפשר היה לראות מההתחלה. אבל האישה (או הגבר) בחרה להתעלם מהם. להניח שאפשר לסבול את זה, או שהגבר ישתנה (טעות גדולה ). או, ומול זה אין לי כל כך עצות, מה שהיא חשבה שמהווה עניין קטן ומעצבן, אלב לא עילה לפרידה, התגלה כהרבה יותר מזה אחרי שנולדו ילדים - כי ילדים משנים הכל.

אני לא ייעצתי להתגרש. אני באופן כללי אכן מייעצת לזוגות להפרד (כי לדעתי זו הדרך להמנע מארבעים אחוז גירושים. זה לא היה שלושים בפעם האחרונה שבדקתי?). כי ילדים זו אחריות עצומה, ולבנות את הבניין הזה על בסיס רעוע, או בכלל רקוב, זה רעיון גרוע.
אבל לזוגות עם ילדים? אני בכלל לא חושבת שכדאי לכותבת להתגרש. אבל האסטרטגיה שלדעתי תעזור לה לשקם את הזוגיות שלה בערך הפוכה מהאסטרטגיה שאתה מציע. זה לא אומר שאני מעוניינת בפרידה שלהם.

אבל לא יכול להיות שזה המצב ב40% מהבתים.
בטח שכן. אם מתחתנים מהסיבות הלא נכונות. אלא אם כן אתה מניח שכל שני אנשים אקראיים (או שבחרו מהסיבות הלא נכונות) מתאימים לבנות בית. אני לא מאמינה בזה.


סליחה. זה לא אפשרי.
אנסח מחדש, בתקווה שהפעם תתייחס לטענה: עושות יותר ממה שאפשרי לעשות באופן בר קיימא, לאורך זמן. עושות יותר ממה שאפשרי לעשות בלי להכנס למינוס אנרגטי.


"החברה" זה לא "כל אדם ואדם בחברה" זה המבנים החברתיים ושאר מוסדות שאמורים לייצג את החברה בכללותה. והמסרים שלהם הם חד מדמעיים בצורה מעציבה.

לגבי אושר אז אדם מאושר לא יקריב אף פעם את האושר שלו ואדם לא מאושר לא יכול להקריב את האושר שלו כי אין לו מה להקריב.
לא מסכימה. בוודאי שאנשים מאושרים מקריבים את האושר שלהם. ואושר זה לא דבר בינארי, אז אפשר להקריב חלק מהאושר מכל מיני סיבות. למשל, לחיות עם בן זוג שהוא לא חבר טוב, כי נישואי נוחות עדיפים מגירושים.


אבל זה לא משנה מה אני חושב. משנה מה שכנראה הוא מרגיש. הבעיה שלו היא רגשית.
בניגוד אלייך, אני מייחסת הרבה יותר חשיבות לעובדות. למשל, נתקלתי במקרה בסיפור של מישהי שרבה עם בן הזוג שלה על עבודות הבית. ליתר דיוק, הוא רב איתה. הוא טען שהיא לא עושה כלום והוא עושה הכל. אז במשך ארבעה שבועות הם תיעדו הכל, ויצא שהיא עושה שלושה רבעים. אז הטענות שלו, היו פשוט שגויות (ואני מקווה שהיא פועלת למען חלוקה שווה יותר של עבודות הבית. היא לא סיפרה על זה כלום, אבל אמרה שהוא הפסיק להתלונן ולהאשיפ ולתקוף אותה מאז).
רגשות הם רגשות. אבל גם לרגשות יש לרוב בסיס עובדתי שיכול להיות שגוי. ויש את היכולת שלנו לראות את המציאות בצורה אובייקטיבית, שהיא אף פעם לא מושלמת, אבל היא קיימת. ואם הבעיה היא בפרשנות, אז צריך לשנות את הפרשנות, ואם הבעיה היא במציאות, אז צריך לשנות את המציאות. לא הכל כזה חד וחלק, אבל אם היא משקיעה בזוגיות 75% מההשקעה והגבר שלה מרגיש שהיא לא משקיעה מספיק כי הוא מצפה שהיא תעשה את כל העבודה הרגשית והוא אולי אחוז אחד - אז הבעיה היא אצלו.
זה לא המקרה פה. לדעתי העניין הוא שהיא הפסיקה להשקיע בחיבור רגשי כי זה מכאיב לה, והוא שם לב לזה. אבל הפתרון שלו עקום. אם הוא רוצה שהם יצאו ביחד, אז שיזום ויארגן וידאג שהם יצאו. להטיל עליה את האחריות לעשות את מה שהוא רוצה, זה עקום.


אבל לפחות ממה שאני יודע זה לא מבוסס על עובדות.
ההפך בדיוק. הספר מתבסס בעיקר על עובדות וסטטיסטיקות. של כמה מטלות בית גברים עושים לעומת נשים, וכמ הםה חושבים שהם עושים. כמה מקרי גירושים יוזמת האישה, וכמה הגבר. וכך הלאה וכך הלאה.


אז רגע. שוב טענת דבר והיפוכו? כן ציפו למשהו אחר או לא?
אתה באמת לא מבין, או שזה מעניין של מאדים-נגה? כי אני די בטוחה שכתבתי ברור, אבל פתאום נזכרתי בעוד כמה מקרים שגברים כתבו בסגנון שלך בהקשרים דומים...

ובכל מקרה, אני חושב שאת החברות שהאישה רוצה, את החברות שהבטיחו לה שהיא תקבל, היא לא יכולה לקבל מגבר. זה נאמר למעלה כמה פעמים גם על ידי נשים.
אני מכירה כמה וכמה גברים שיכולים להיות חברים כאלו. גברים בהחלט מסוגלים לקשר כזה.

אני לא יודעת מה יכול הגבר הקונקרטי שלה - כי הוא לא ניסה. גם אינטימיות רגשית היא יכולת. אומנם כזו שהחברה לוחצת על גברים לא לטפח, אבל הוא כבר לא ילד, והוא יכול להשקיע בללמוד מיומנויות חדשות. אני לא חושבת שהיא רוצה ממנו שיהיה חברה מכילה ונשית. אבל לי נקרא שהיא רוצה שהוא ינסה. ינסה באמת, ולא כדי לסמן וי ולצאת לידיי חובה.
גם אם הוא לא יצליח, זה שהוא ינסה ישנה הרבה.

זה נפלא. לקחת על עצמך משימה חשובה ויפה. אולם, מה שאת דורשת דורש מאותה אישה מצריך גם רמת מודעות גבוהה, יכולת התבוננות, נכונות ללמידה.
אני לא חושבת שזה דורש את כל זה. אולי בשביל להצליח תמיד תמיד בלי לטעות - אז כן. אבל פשוט לעצור לרגע ולשאול את עצמך בכנות אם יש לי מספיק אנרגיה בשביל זה, אם אני עושה את זה בלב שלם, אם אני לא אנטור טינה ואתמרמר על זה? לדעתי זה דורש לעצור לכמה דקות של התבוננות עצמית. לא משימה בלתי אפשרית. העלאת השאלה בעיני היא כבר חלק משמעותי ממציאת התשובה.

אני מניח שאת מכירה את הבדיחה על הסטודנט שכתב לאבא שלו מברק וביקש כסף. אני מניח שהדברים שלי נשמעים בצורה מסוימת כי כך בחרת.
אני לא מכירה את הבדיחה. הדברים נשמעים כמו שהם נשמעים חלקית מתוך הפרשנות שלי. אבל הם גם נשמעים ככה מסגנון הכתיבה שלך (ומהססטיסטיקה שאני אספתי בכל חיי על איך אנשים מדברים וכותבים). אתה שוב מתמקד בחלק הסובייקטיבי והאישי (והוא קיים) אבל מתעלם מהחלק האובייקטיבי, שגם הוא קיים. שניהם קיימים.

יש לך הצעה לשם?
אה... כל דבר שלא מסתיים במילה "אלמונית"? שם פרטי כלשהו, נניח יוסי, או עופר, או השם האמיתי שלך. היה פה גבר מזדמן שכתב מידי פעם.

ניסיתי לענות לכל מה שכתבת, אבל זה די ארוך ויכול להיות שפספסתי משהו. אם לא התייחסתי למשהו שראוי להתייחס אליו, אנא, אמור לי.

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמוני* » 20 אוקטובר 2017, 21:43

אני חושב שאת החברות שהאישה רוצה, היא לא יכולה לקבל מגבר.
זה אפשרי ועוד איך. מנסיונות אישיים. אפילו היתה לי חברה טובה שלא היה בינינו קשר מיני. היתה, כי היא נפטרה.
מאיה ערד מתארת בספר הנפלא - חשד לשיטיון, חברות שכזו.

אני לא חייב להבין סינית כדי לקשור חברות עם סיני שלא מבין עברית. די ששנינו נדבר אנגלית מגומגמת.

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמוני* » 20 אוקטובר 2017, 21:24

גברים נשואים חיים יותר מגברים לא נשואים. נשים נשואות חיות פחות מנשים לא נשואות.
זה נכון. אבל ההבדלים אפילו פחותים מפער תוחלת החיים של גברים לעומת נשים. ובודאי שאין להסיק מכך מזימה גברית נגד נשים. מזימה לניצול נשים.
ולכן לי אישית חשוב לעודד נשים לא להקריב. לבדוק בכנות לפני המעשים - האם זה בלב שלם.
אבל לבדוק לפני הנישואים. לא להתחתן, ו'לגלות' אחרי הנישואים שמה שיש לעשות עם גברים, זה רק להתגרש מהם. לזרוק אותם. זו לא חוכמה לקחת מכונית לבדיקה אחרי שקנינו אותה. לא חכמה להביא מהנדס שיבדוק את יסודות הבית אחרי שקנינו אותו. ואם כבר קנינו, אז לתקן, לא לזרוק את המכונית ולהרוס את הבית. תארי לעצמך, שהורסים 40% מהבתים, במקום לתקן. אבל זה מה שאת ממהרת לייעץ, וזה מה שעושים ל40% מהבתים שנקראים משפחות. יש בתים שאין ברירה וחייבים להרוס ולבנות חדש. אבל לא יכול להיות שזה המצב ב40% מהבתים. לא סתם משפחות שמתגרשות נקראות בתים הרוסים.

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמוני* » 20 אוקטובר 2017, 21:04

אישה אני מקווה שתמצאי טעם בדברים שלי.

ואז באה דרישה ממנו למשהו שהוא בהחלט לא פשוט לי. שיחה שהיתה נעלבת וכועסת אפילו. ואני לא מצליחה להשתחרר מההאשמה הזו ולדלג עליה הלאה.
אני חושב ששיחות כאלה יהיו תמיד שיחות לא נעימות ומעליבות. ההבדל ביניהן יהיה, מי נעלב יותר. מי נפגע יותר. מי מרגיש מושפל יותר. כי בשיחות האלה כל אחד מרגיש שהוא צריך להגן על הדברים החשובים לו. 'הטריטוריה' שלו. 'הנכסים' שלו. השיחות האלה, הן מלכודות פתאים של ויכוחים עקרים ומריבות שרק מחריפות. אי אפשר או קשה מאוד לצאת משיחה כזו בלי שמישהו נפגע. וכשהן מתרבות, כולם נפגעים. הרושם שלי, הוא שהמריבות שלכם, הן סוג של מבוך ששניכם לכודים בו ורק מחפשים איך לצאת מהסבך.

אני בעד להימנע מכל שיח שעלול לחזור אל הויכוח. אולי גם תקשורת מקרבת קשה לך. לא מספיק מבינה כנראה.
בדרך כלל, אנחנו פועלים מתוך הרגל. מתווכחים ורבים מתוך הרגל שאנחנו חוזרים אליו שוב ושוב, ומשכללים. את זה לא קל לשנות. קשה. כבר הזכרתי, מבוך. אנחנו נגררים לויכוחים, כי התגובה הראשונית הכמעט אוטומטית היא להגן על עמדתנו. על ה'טריטוריה' שלנו. גם במקרה שבתוכנו אנחנו יודעים שאנחנו לא צודקים, אנחנו קודם כל נצדיק את עצמנו. כי להודות שאני לא צודק, זה להודות שאני לא הגיוני, זה להודות שאני homo non sapiens

נדמה לי, שהצורך שלנו לחוש אמפטיה, ושיחושו כלפינו אמפטיה, הוא חזק ביותר. שיתוף רגשות הוא יסוד חזק ביותר בבניית הקשר. בודאי בקשר חושני ורגשי כמו נישואים. לכן, מה שאני יכול להציע לך, זה להגיד לו מה את מרגישה. לא מה את מצפה ממנו, ולא תלונות. שימי לב, לא ליפול למלכודת 'אני מרגישה שאתה לא מתחשב בצרכים שלי'. אלא לחשוב קודם עם עצמך, להגדיר לעצמך, מה את מרגישה, ואז להגיד. אני בעד לקטוע באיבו כל וויכוח ועימות. להגיד רק מה את מרגישה, וזהו. אם הוא עונה, ולרוב הוא יענה, אם הוא עדיין מרגיש שהוא צריך להתגונן. רק להגיד - זה מה שאני מרגישה. אתה רוצה לשמוע, טוב. אתה לא רוצה, החלטה שלך. על כל טענה שלו, לחזור על המשפט הזה - זה מה שאני מרגישה. אתה רוצה לשמוע, טוב. אתה לא רוצה, החלטה שלך. לא להוסיף כלום ולא להגיב כלום. אני מציע להתמקד ברגשות, ובהם בלבד. בכך תימנעי מכניסה להרגלי הויכוח /עימות /מריבה, שמביאים רק נזק. הרגלים שקשה מאוד להיפטר מהם.

הגבר במיוחד, מרגיש שהוא צריך לדאוג לגבריות שלו. שהוא צריך להגן על מה שנחשב בעיניו טריטורית הזהות הגברית שלו. מה יש לנו בסך הכל? לנשים יש עולם שלם. ולנו? יש רק הזהות הגברית שאנחנו כל הזמן צריכים להוכיח שאנחנו גברים. כשהוא יאבק, הוא לא יקשיב. אבל כשהוא לא ירגיש מאויים, כשהוא ירגיש שהוא לא צריך 'להתגונן', (וממש לא משנה אם האיום אמיתי או מדומה), הוא יקשיב. לדעתי, הוא יקשיב, יפנים, ויתחשב ברגשות שלך. ואפילו ישתף אותך ברגשות שלו.

הוא לא מבין שמה שהוא חושב כפשוט בשבילי הוא הרבה מאמץ, ועוד יותר קשה שהוא לא מבין עד כמה),
בודאי שלא - הוא גבר! הקשיים שלו, ממש אינם דומים לקשיים שלך. גבר לא יבין את המחשבות שלך והרגשות שלך. אבל, שימי לב, הוא יבין שכואב לך. שאת עצובה. שקשה לך ליהנות, שאת לא יכולה לשמוח. הוא אולי לא יבין למה, אבל גם גברים מבינים, מה זה כואב ומה זה עצוב.

אני לא מאמין שיש גבר, שלא רוצה להתחשב ברגשות של אשתו. אין דבר כזה. אם הוא רוצה אותה, אם הוא אוהב אותה, אם אכפת לו ממנה, גם הרגשות שלה חשובים לו לגבר. גברים משקיעים הרבה מאוד מאמץ כסף ומחשבה, לגרום הנאה לאשה. אין לי ספק שהוא יקשיב. אבל חשוב, שלא תיגררי לויכוח. ואז, הוא כבר יחשוב מה הוא יכול לעשות כדי ללכת לקראתך, ואת אפילו לא צריכה להגיד.

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 20 אוקטובר 2017, 20:26

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

המון נשים עושות מעבר ליכולתן באופן קבוע.
סליחה. זה לא אפשרי. אפשר לעשות מעבר למה שאתה חושב שזו יכולתך. זה קורה הרבה אבל מעבר ליכולתך - בחיים לא. הרי זו סתירה פנימית.

כל החברה לוחצת על נשים להקריב את עצמן ואת האושר שלהן ואומרת להן שזה התפקיד שלהן לדאוג לאושר של אחרים. לדאוג שבני משפחה לא יעלבו, לעשות את העבודה הרגשית במקום הבעל, לדאוג לילדים, לדאוג שאנשים אקראיים ברחוב לא ירגישו אי נוחות. לדאוג לכולם, רק לא להן. התוצאה היא נשים שנמצאות במינוס אנרגטי. שאין להן כוח לדברים הכי בסיסיים.

כל משפט שמתחיל בפתיח "כל החברה..." הוא מן הסתם שגוי. את ואני למשל נגד ללחוץ על נשים וכן הלאה. כאן באתר הנפלא הזה יש עוד רבות כאלו שלא. אז לא כל. בואי נתפשר על חלק. חלק זה תמיד נכון. ועכשיו לדברים עצמם.
לדעתי, לגבי אושר אז אדם מאושר לא יקריב אף פעם את האושר שלו ואדם לא מאושר לא יכול להקריב את האושר שלו כי אין לו מה להקריב.
משהו נוסף חשוב. חברה לא אומרת. אנשים מסוימים מאד בחברה אומרים. ואנשים שמישהו מסוים אומר לו משהו מסוים יכול להסכים או לא בשביל זה יש להם שכל.
מעבר לכך, משפטי שליטה המטילים על מישהו אחריות על משהו שהוא לא אחראי כלפיו נאמרים גם לגברים (למשל, אני יכול לפרש כך את מה שאת אומרת לי).
לגבי הקורבניות, להבנתי ומשיחות רבות שקיימת עם גברים, גם הגבר של האישה שפנתה מרגיש שהוא קורבני במידה זו אחרת. למען הסר ספק, אני חושב שהוא לא קורבני ובטח שהיא לא מקרבנת אותו אבל זה לא משנה מה אני חושב. משנה מה שכנראה הוא מרגיש. הבעיה שלו היא רגשית.
וכך רבים אחרים שוויתרו על האושר שלהם נמצאים במינוס אנרגטי. האושר הוא מורה הדרך אל הפלוס האנרגטי. אל היכולת להגשים את היעוד שלך.

אני יודעת שמשפטים שאתה כותב נשמעים מאוד דומים למשפטים שהכותבת אומרת שבעלה אומר. בעיני זה דומה.
אני מניח שאת מכירה את הבדיחה על הסטודנט שכתב לאבא שלו מברק וביקש כסף. אני מניח שהדברים שלי נשמעים בצורה מסוימת כי כך בחרת.
אני יכול להבטיח לך שהם נאמרים באהבה וברוך.

רק שיש נקודה אחת שהספר מעלה בפירוש - אלו הנשים שמתגרשות, לא הגברים. אלו הנשים שלא מקבלות בנישואים מה שהן מצפות לו, לא הגברים.
נראה לך? נשים לא מקבלות בנישואים את מה שהן רוצות וגברים כן?
אולי זה שקראת את הספר הזה מסביר את התפיסה של הקורבנות שדיברת עליה קודם. אני מכיר הרבה גברים שהתגרשו. באף אחד מהמקרים שאני מכיר הגבר לא חי במצב שבו הוא חשב שהוא מקבל את מה שהוא רוצה, ופתאם, כרעם ביום בהיר, אשתו אמרה לו שנמאס לה והיא מתגרשת. גם הגבר בזוג עליו אנחנו דנים אמר שלא טוב לא ושהוא לא מקבל את מה שרצה. אני מניח שמי שכתבה את הספר כתבה אותו מנקודה מאד מסוימת עם אג'נדה מסוימת, אבל לפחות ממה שאני יודע זה לא מבוסס על עובדות.

ולכן לי אישית חשוב לעודד נשים לא להקריב. לבדוק בכנות לפני המעשים - האם זה בלב שלם? ואם לא - אז לא לעשות. החברה אומרת לעשות מתוך שלא לשמה. היא אומרת שזה רק קצת מאמץ וזה ישתלם. היא משקרת. וזה עולה לנשים בבריאות ובחיים עצמם.
זה נפלא. לקחת על עצמך משימה חשובה ויפה. אולם, מה שאת דורשת דורש מאותה אישה מצריך גם רמת מודעות גבוהה, יכולת התבוננות, נכונות ללמידה. נשמע לי שאת נמצאת במקום טוב מאד של מודעות ויכולת כזאת. אולם, האם את חושבת שיש הרבה נשים שנמצאות במקום הטוב שבו את נמצאת? מי שאין לו מודעות כמו שלך, פועל לפי הנחיות ברירת המחדל של החברה. מי שרוצה לצעוד בדרך שלו חייב לקחת אחריות. חייב לתכנן את מסע חייו בעצמו.

אני לא חושבת שהשניים ציפו מהנישואים למשהו אחר. אני חושבת שהאישה ציפתה למשהו אחר, לחברות, ולא קיבלה. והיא ביקשה וביקשה עד שהיא נכנעה. והיו לזה תוצאות. ועכשיו, כשהגבר רואה שלסירוב שלו למלא את החלק שלו בהסכם יש השלכות, הוא מתעצבן. אבל בעיני, לא יכול להיות שהיא תעשה הכל ולא כלום. שהיא תתאמץ לשקם את הנישואים והוא לא יעשה אפילו צעד לקראתה. כלומר, יכול להיות, אבל המחירים של זה יהיו גבוהים, גבוהים מידי בשבילה.
אז רגע. שוב טענת דבר והיפוכו? כן ציפו למשהו אחר או לא?
ובכל מקרה, אני חושב שאת החברות שהאישה רוצה, את החברות שהבטיחו לה שהיא תקבל, היא לא יכולה לקבל מגבר. זה נאמר למעלה כמה פעמים גם על ידי נשים.
אי אפשר לבקש מגבר רגיל שיהיה מה שלרוב הגברים הרגילים קשה מאד להיות. כלומר, אפשר בהחלט לבקש אבל להיות מתוסכל מזה שהאישה לא תקבל את מבוקשה.
אגב, כאן, אני יכול פשוט להעתיק את מה שאת כתבת על הדרישה מגברים לוותר על עצמם כדי להיות חברה מכילה ונשית של האישה שלהם.

גברים ונשים בהגדרתם אינם זהים. אני מכיר את הטענות הפמיניסטיות על קיפוח ודיכוי שעומד מאחרי חלק מהשינויים ומסכים עם חלקן הגדול אולם אינני מתכוון לשוני הנובע מהדיכוי התרבותי. אני מתכוון לזה שיש באמת שוני. אישה למשל חווה הריון או לידה וגבר לא. הכישורים המילוליים של נשים גבוהים בהרבה מאלו של הגברים. יש שוני. שוני שאת ואני מסכימים שלא נכון להכניע אותו במחיר של הכנעת האופי והאישיות.
לא סתם נכתב הספר על כך שגברים ונשים דוברים שפות אחרות ובאו מכוכבים שונים.
גם הגבר שכתב כאן כתב את זה יפה מאד ומנקודת מבט גברית.

יש לך הצעה לשם?

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 20 אוקטובר 2017, 18:51

אף אדם עוד לא עשה משהו שהוא מעבר ליכולתו
המון נשים עושות מעבר ליכולתן באופן קבוע. כל החברה לוחצת על נשים להקריב את עצמן ואת האושר שלהן ואומרת להן שזה התפקיד שלהן לדאוג לאושר של אחרים. לדאוג שבני משפחה לא יעלבו, לעשות את העבודה הרגשית במקום הבעל, לדאוג לילדים, לדאוג שאנשים אקראיים ברחוב לא ירגישו אי נוחות. לדאוג לכולם, רק לא להן.

התוצאה היא נשים שנמצאות במינוס אנרגטי. שאין להן כוח לדברים הכי בסיסיים.

ויתור והקרבה הם שני דברים שונים. כי ויתור נעשה בלב שלם. אבל אי אפשר לכפות על הלב להיות שלם כשהוא לא, וקשה מאוד לתת בלב שלם כשאתה במינוס. ואני מרגישה שאתה לוחץ על הכותבת לעשות ויתור שהיא ממש לא שלמה איתו.

וזה לא אחד מהמקרים בהם מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. זה אחד מהמקרים בהם מתוך שלא לשמה יבואו טינה ומרמור.


אם את יודעת איך הוא נשמע?
אני יודעת שמשפטים שאתה כותב נשמעים מאוד דומים למשפטים שהכותבת אומרת שבעלה אומר. בעיני זה דומה.


להגיד מילה טובה לבעל שלה זה לא דורש רזרבה גדולה.
להגיד מילה טובה למישהו כשאני מרגישה כלפיו רגשות שליליים, בצורה שהפער העצום בין המסר המילולי למסר הלא מילולי לא יצור תחושה רעה? ממש לא טריוויאלי. ממש ממש לא טריוויאלי.


אני חושב שמה שמוביל לאחוז הגירושים הגבוה זה הפער בין מה שהחברה משדרת לנו שנקבל בנישואים לבין מה שמקבלים בהם באמת בסופו של דבר.
זה דומה מאוד למה שנאמר בספר תחזוקת בעל (שמקור נקרא בכלל עבודת-אישה. אבל יש משחקי מילים שלא עובדים בתרגום). רק שיש נקודה אחת שהספר מעלה בפירוש - אלו הנשים שמתגרשות, לא הגברים. אלו הנשים שלא מקבלות בנישואים מה שהן מצפות לו, לא הגברים.

גברים נשואים חיים יותר מגברים לא נשואים. נשים נשואות חיות פחות מנשים לא נשואות. (למיטב זכרוני, אלמנות חיות הכי הרבה). אני יכולה להמשיך עם רשימת העובדות - הקרבה עצמית של נשים עולה הרבה.

ולכן לי אישית חשוב לעודד נשים לא להקריב. לבדוק בכנות לפני המעשים - האם זה בלב שלם? ואם לא - אז לא לעשות. החברה אומרת לעשות מתוך שלא לשמה. היא אומרת שזה רק קצת מאמץ וזה ישתלם. היא משקרת. וזה עולה לנשים בבריאות ובחיים עצמם.

אני לא חושבת שהשניים ציפו מהנישואים למשהו אחר. אני חושבת שהאישה ציפתה למשהו אחר, לחברות, ולא קיבלה. והיא ביקשה וביקשה עד שהיא נכנעה. והיו לזה תוצאות. ועכשיו, כשהגבר רואה שלסירוב שלו למלא את החלק שלו בהסכם יש השלכות, הוא מתעצבן. אבל בעיני, לא יכול להיות שהיא תעשה הכל ולא כלום. שהיא תתאמץ לשקם את הנישואים והוא לא יעשה אפילו צעד לקראתה. כלומר, יכול להיות, אבל המחירים של זה יהיו גבוהים, גבוהים מידי בשבילה.

אני הגבר שענה מההתחלה.
יש סיכוי שתבחר איזשהו כינוי? אני די בטוחה שבלבלתי אותך עם אלמונית אחרת באיזשהי נקודה, וקשה לי להבדיל בין אלמונים בלי כינויים, ולזכור מי אמר מה.

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 20 אוקטובר 2017, 18:22

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אם ילדה
מה שכתבת נפלא.

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 20 אוקטובר 2017, 18:19

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אישה במסע.
אף אדם עוד לא עשה משהו שהוא מעבר ליכולתו אבל היו המון אנשים שלא האמינו ביכולת שלהם עד שנדרשו לה.
אני מסכים איתך מאד שהקרבה עצמית (אני מעדיף את המונח ויתור על עצמי כי קורבן זה משהו שנותנים באהבה או למשהו שמאמינים בו) היא ללא ספק דבר רע לשניהם. גם לזה שמוותר על עצמו וגם לזה שלכאורה מקבל את פירות הויתור מהשני.
אולם, אני לא בטוח שהם אלו שמובילים לאחוזי הגירושים הגבוהים. אני חושב שמה שמוביל לאחוז הגירושים הגבוה זה הפער בין מה שהחברה משדרת לנו שנקבל בנישואים לבין מה שמקבלים בהם באמת בסופו של דבר. לדעתי, זו גם הבעיה שמעלה אישה וזה גם מה שמתאר הגבר הנוסף שכתב תחת שם ברירת המחדל. להבנתי, שניהם מאוכזבים מהפער הזה שנראה להם הולך וגדל ואפילו בלתי ניתן לגישור. זאת, בשעה שאך לפני כמה שנים וכמה ילדים הם היו בטוחים שיהיו להם חיים נפלאים ביחד.

אני לא יודע איך נשמע בעלה ומעניין שאת חושבת שאני נשמע כמוהו. האם את יודעת איך הוא נשמע?
אינני דורש. מי אני שאדרוש. מדוע היא חייבת להענות לדרישות. ולא סתם דרישות אלא דרישות שלי?
לגבי הרזרבה. להבנתי, להגיד מילה טובה לבעל שלה זה לא דורש רזרבה גדולה. להבנתי, להתמודד עם התסכול שלו ושלה דורש תעצומות נפש גדולות יותר.

וזה בסדר ואפילו נפלא שאת אומרת הפוך. זה המקום להביע כל דיעה. אולם אין זה שולל את מה שאני אומר.
כל הרעיון הוא שזו שפנתה תשמע דיעות לכאן ולכאן ותחליט.
הרי גם את וגם אני לא מכירים את הזוגיות שלהם לעומקה. אנחנו פועלים על סמך בדלים של מידע והמון השערות.

ובנוגע למאמץ. זה לא עניין של הבנה אלא בעיקר של הסכמה. לדוגמה, אני מבין שאין לך חניה ואת רוצה לחנות בחניה שלי, אבל אני לא מסכים כי היא שלי.

אני הגבר שענה מההתחלה.

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 20 אוקטובר 2017, 15:11

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני אשמח להבין מה את מתכוונת
כי דוקא זה נראה לי הנושא היותר מוסכם, ובעניינים אחרים יותר קשה. עצם זה שהמין קיים וששנינו נהנים זה טוב (היו תקופות שזה לא היה כך). ואומר שאפילו מצד בעלי אחת התלונות שלו היתה: מה את רוצה מהזוגיות הזו? סק טוב פעם בשבוע וזהו? זה מספיק לך? גם מצדו התלונה היתה שמין זה לא מספיק בשביל זוגיות.

אני התייחסתי לזה
אני כבר לא נהנית ולא מרגישה יכולה.
אפשר להבין ממך שבשבילך מין זה עוד וי ברשימה שאת מסמנת פעם בשבוע עד הפעם הבאה.
זה לא חייב להיות ככה. לא בשבילו בשביל עצמך. אם את כבר בזוגיות. אם את כבר פעילה מינית מדי פעם, אז למה לא לנצל את זה לטובתך?
את יכולה להוביל את עצמך יחד איתו למקומות חדשים.

למה אני צריכה לספק את צרכיו (לצאת, לבלות, מין),
את קודמת כל צריכה לספק את עצמך.
ואחד הדברים החשובים בחיים, לדעתי, זה לכייף.
לבלות, להנות, לצחוק. זה חשוב.
ואם חייבים להוסיף רצינות לכל דבר, אז כיף זה טיפול חשוב בפני עצמו.

כבר שכחתי מה אני רוצה - פעם ידעתי.
אני חושבת שזאת הנקודה שעולה שוב ושוב מדבריך. נשמע שאת לא באמת יודעת מה את רוצה.
מעבר לשיחות נפש מה היית רוצה לקבל ממנו?

אני מאוד מסכימה עם שני הגברים שכתבו למעלה (והייתה גם פלונית אישה בשלב מסוים?)
משהו קטן מהנסיון האישי שלי.
לא מעט קרה לי שחשבתי איך הוא העיז להגיד לי את זה, איך הוא העיז לבקש ממני את זה. לפעמים על דברים יותר חשובים אבל לפעמים על דברים פשוט מגוחכים. השחיקה, העייפות, האגו שרוצה הצדקה לקיומו. המון סיבות.
מה משחרר אותי מזה. קודם כל, כמה קיצ'י זה יישמע, האהבה.
אני אוהבת אותו. אני יודעת שאיתו אני אמורה להיות. גם אם אני כועסת ולא בא לי באותו רגע עליו, אני לא יכולה (ולא רוצה) לברוח ממנה, מהאהבה. לוותר עליה בגלל שטויות של חיי היום יום יהיה ממש לא לטובתי.
לא מצליחה לשחרר את זה ולכן גם לא מצליחה ללכת לקראתו.
הקטע הוא שבעקרון אני לא הולכת לקראתו, אני הולכת לקראתי. אני רוצה לשפר עצמי קודם כל בשביל שיהיה לי יותר כיף לחיות עם עצמי.
זה דורש השקעה. לטפל בעצמך דורש השקעה.
אם.ילדה

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 20 אוקטובר 2017, 07:49

האם את רוצה להיות צודקת ולפגוע בעצמך באותה עת?
לעשות משהו שמעבר לכוחותיה זה לפגוע בעצמה, לדעתי. לי נשמע שההצעות שלך הן מתכון לחיי הקרבה עצמית - ויש לא מעט נשים בעולם שניסו את זה. זה לא עובד, זה מוביל לאחוזי גירושים גבוהים. (ע"ע תחזוקת בעל )

להשקיע עוד ועוד כשכבר אין כוח עכשיו? לי אתה נשמע בדיוק כמו בעלה, דורש ממנה לעשות עוד על חשבון הרזרבות שכבר אין לה.

אני הייתי אומרת הפוך - תדאגי לעצמך! תדאגי שיהיו לך רזרבות, תדאגי להגן על עצמך ולא לעשות יותר ממה שאת יכולה. לאלץ את עצמך ללכת לקראתו לא באמת יעבוד.

ובנוגע למאמץ - אם הוא לא מבין למה זה מאמץ, שיארגן בעצמו. להגיד "לא, זה בכלל לא קשה" ולסרב בעקשנות לעשות את הדבר הלא קשה הזה - לא אמין בעיניי. מאוד לא אמין.

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 20 אוקטובר 2017, 06:59

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

ראשית, אני הגבר שכתב לך בהתחלה ולא זה שכתב דברים מאד מאד יפים אתמול.
אני מציין זאת כי ניתן להניח שאני כתבתי את דבריו אולם הקרדיט מגיע לו.
כאמור, אני מסכים איתו מאד.

כתב משורר אהוב ויקר בשם יהודה עמיחי את השיר הבא:

המקום בו אנו צודקים (יהודה עמיחי)
מן המקום שבו אנו צודקים
לא יצמחו לעולם
פרחים באביב.
המקום שבו אנו צודקים
הוא קשה ורמוס
כמו חצר.
אבל ספקות ואהבות עושים
את העולם לתחוח
כמו חפרפרת, כמו חריש.
ולחישה תשמע במקום
שבו היה הבית
אשר נחרב.

אתם נמצאים במלכוד אנושי מאד ופשוט מאד. את צודקת, הוא צודק והנישואים שלכם הולכים אל המקום בו אנחנו צודקים. את מסבירה למה את צודקת ובאותו משפט מסבירה גם למה הוא, מהצד שלו, צודק (למשל כותבת שויתרת עליו ושהמין הוא בשבילו). אם אסכם את זה בפשטות את לא מקבלת את מה שחשבת שתקבלי וגם הוא לא.

מכאן, גם מלמד ניסיונם של זוגות אחרים שהדרך תוביל אתכם אולי להמשך קשר של נישואי נוחות (אולי אתם כבר שם), אולי בגידות ואולי גם גירושים. למקומות האלו מגיעים זוגות רבים שצודקים מאד. יועצי זוגיות ועורכי דין רבים מרדיפת הצדק הזאת. לא לחינם אומר יהודה עמיחי שהמקום בו אנו צודקים הוא קשה ורמוס. אכן קשה ואכן רמוס. לא חשבנו שנגיע לזה כי הבטיחו לנו משהו אחר. הבטיחו ולא קיימו. מי הבטיח?

אנלוגיה טובה למצב שאת מתארת היא התגובה שמקבלים ממישהו שמציעים לו לעבור לאוכל בריא, להפסיק לעשן או לעשות פעילות גופנית. מיד יש לו לאותו אדם סיבות מוצדקות למה הוא לא יכול לעשות את זה. למה הוא צודק בכך שהוא ממשיך לפגוע בעצמו במקום להיטיב עם עצמו. אדם זה לא שומע שבעצם הצידוק שהוא עצמו נותן, הוא מסביר למה הוא פוגע בעצמו. למה הוא מכניס לגוף שלו סוכר מלח ושמן שמזיקים לו ובעתיד שלו בצורה נוראית.
האם את רוצה להיות צודקת ולפגוע בעצמך באותה עת?

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 19 אוקטובר 2017, 23:40

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

דיון מעניין
לא מספיק מבינה כנראה בתקשורת מקרבת (איך לדבר כך שהילדים יקשיבו וכו נחשב תקשורת מקרבת? או שאני מבלבלת? כי היה לי לא פשוט עם הספר הזה בגלל הטכניקה שו שהיא מאוד טכנית, בעיקר בגיל מעל 3. עד גיל 3-4 עובד לי יופי)

בכל מקרה, הרחקתם אותי עוד יותר מתקשורת מקרבת. ובעלי הוא אלוף האבחנה במניפולציות ודיפלומטיה ולא סובל את זה, אז ממש לא רוצה להגיע לשם. ובעצם לא מבינה את הדקויות.




_לדעתי, את לא אשמה בדבר. הוא לא האשים אלא אמר את שעל ליבו. ראי את דבריו כהבעה של רצון טוב.
פשוט, תשלחי לי היום במהלך היום הודעה לנייד שאת אוהבת אותו. זה הכל.
במקום להיתלות בדברים שלו כסיבה להתרחק תראי בהם כקריאה להתקרב
תהיי את המבוגר האחראי._

קשה לי. לא מצליחה להשתחרר מעניין ההאשמה.
זה פשוט פגע כל כך מדוייק במקום קשה, שאני לא מצליחה להיות המבוגר האחראי, היוזמת פה.
מרגישה שהדרישה ממני היא מעל לכוחות שלי. בשבילי להתחיל לצאת ליציאות שהוא רוצה בהם באופן קבוע (ולמצוא בייביסיטר,ולהיות עייפה, ולסדר את הבית ועוד) זה מאמץ על. מאמץ שהוא בכלל לא מבין אותו ולא יעריך אותו.
אני עצמי מרגישה שויתרתי מתישהו על ההבנה שלו וההקשבה שלו אליי, מתוך מה שנאמר פה על הכפר השלם שאנחנו נוטות לשים על בן הזוג שלנו, אז פשוט ויתרתי על זה ממנו כי הבנתי שזה לא אפשרי. ואז באה דרישה ממנו למשהו שהוא בהחלט לא פשוט לי. שיחה שהיתה נעלבת וכועסת אפילו. ואני לא מצליחה להשתחרר מההאשמה הזו ולדלג עליה הלאה. אני כועסת עליו (הנה אמרתי את זה). איך אפשר לדרוש ממני לעשות מה שמאוד קשה לי (בעצם חלק מהשיחה היתה להבהיר לו שמה שהוא חושב כפשוט בשבילי הוא הרבה מאמץ, ועוד ותר קשה שהוא לא מבין עד כמה), בזמן שאני ויתרתי לו על לעשות את מה שקשה לו? למה אני צריכה לספק את צרכיו (לצאת, לבלות, מין), והוא לא את צרכיי הרגשיים (מה שבכלל לא עולה על דעתי כבר לבקש, כבר שכחתי מה אני רוצה - פעם ידעתי)
לא מצליחה לשחרר את זה ולכן גם לא מצליחה ללכת לקראתו. זה ממש יושב אצלי

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמוני* » 19 אוקטובר 2017, 06:54

למען הסר ספק אני גבר. אדם.

לדעתי, הבעייה המרכזית בכל קשר זוגי שבין גבר לאשה, הוא לא פערי תשוקה או חשק מיני. אלא הפער הגדול בין החוויה הגברית והחוויה הנשית, ויש פער גדול. גדול מאוד. יש פער בין מה נשים חושבות ומרגישות, ואיך הן מבטאות את זה, לבין מה שגברים חושבים ומרגישים, ואיך הם מבטאים את זה. הדרך השונה מאוד בה גברים ונשים מבטאים את התקשורת ביניהם. את הקשר, את הרצון בקשר, ואת הרצון למגע ביניהם. הדרך היא בהחלט שונה. מאוד שונה.

יש לנו נטייה לפרש את הניואנסים בתקשורת של המין האחר, על פי הבנתנו את תקשורת המין שלנו. את עצמנו. באופן טבעי, זה יגרום לקצרים בתקשורת. למדתי, שיש נשים שמבינות קצת את הניואנסים של השפה הגברית, ויש נשים שמתקשות בהבנת השפה הגברית. אבל הגברים כולם מתקשים בהבנת השפה הנשית. בקרב הגברים, ההבדלים הם עד כמה גברים מתקשים בהבנת השפה הנשית, כי יש מאיתנו שמתקשים מאוד. אני הייתי אחד מהם. אולי עודני. לפער הזה, לא מתייחסים מספיק. לא כל כך מעריכים אותו, ורובנו לא מבינים עד כמה הוא עמוק.

כבר הרבה שנים, אני עוקב אחרי דרכי התקשורת בין גברים ונשים. אני עוקב אחרי הדרך בה גברים ונשים מביטים אלה באלה. נוגעים אלה באלה. מביעים בהבעות פנים, מחוות גוף. גם שלא בהקשר מיני. כשמדובר בנגיעות ללא משמעות מינית ואפילו לא בני זוג. זה מרתק להבחין בהבדלים איך אשה נוגעת באשה אחרת, ואיך היא נוגעת בגבר. איך גברים נוגעים בגברים או בנשים. ואיך נשים נוגעות וגברים נוגעים כשיש משמעות מינית, או הבעה מינית. במיוחד מרתק להבחין במבטים. איזה עושר הבעה יש במבטים. ההבדלים במבטים שלו והמבטים שלה. כמה שונים מבטים של אשה ומבטים של גבר. להבעות הפנים. תנועות הגוף, הידיים. אני כמובן לא מצותת למה שנאמר, אבל אני מקשיב כשאפשר. אני מתקשה להגדיר מה אני מבין מזה, אבל אני מזהה יותר ויותר את ההבדלים, והם משמעותיים. במיוחד אני עושה את זה כשאני צופה בסרטים, בהם אני גם יכול להקשיב לשיחה ולמילים הנאמרות. זה מרתק. (אגב, יש הבדלים בין סרטים ישנים מלפני עשרות שנים, לבין סרטים שנעשים היום).

ככל שזה נוגע לי אישית, אני משתדל לשאול את האשה, אני מנסה לברר מה עומד מאחורי זה. מה היא מבינה ומה היא מרגישה לגבי הדרך שאני מגיב כלפיה. מפתיע אותי מאוד מה שהיא עונה. שמתי לב שאני יכול לענות ולהגיד לה בצורה ישירה, והיא תענה בצורה שלפחות בעיני היא מעורפלת, לפחות במידה מסויימת. (ולפעמים היא גם תכעס על הצורה הישירה שלי). אישה נתנה לזה ביטוי מסויים, (לעזאזל אני לא בטוחה מהם כבר). מה אני רוצה ממנו בעצם_ גבר, לא יתבטא בצורה כזו. ולא בגלל _שגברים חושבים שהם מחזיקים באמת האולטימיטיבית, כי היו גם כאן באתר דיונים על האשה הצודקת, אלא קודם כל משום שהשפה הגברית היא ישירה יותר.

מה המסר?
טיפוח הזוגיות זה פחות נקודת המבט הגברית ונקודת המבט הנשית, אלא יותר דרך התקשורת הנשית לעומת דרך התקשורת הגברית. זה מתבטא גם כאן באתר, במילים שנשים משתמשות, באופן שנשים מתבטאות, לעומת הדרך של הגברים.

זו דעתי, וזה מה שהנסיון שלי מלמד אותי.

אז זה לא נגדך ולא נגדו. זה לא בגלל שהוא לא אוהב אותך ואת לא חשובה לו. ככה הם גברים וככה הן נשים. למאמינים - ככה אלוהים ברא את העולם. שיהיה מעניין. לדעתי הדרך היא לקבל את זה, ולתקשר מתוך ההנחה הזו. באופן אישי אני מוצא את זה מועיל למדי. אני כבר לא אתלונן ש... 'אשתי לא מבינה אותי'. בטח שהיא לא מבינה אותי, היא אשה ואני גבר. גם אני לא מבין אותה. אבל אני מקבל אותה, ומשתדל שהיא תקבל אותי.

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 18 אוקטובר 2017, 17:47

אני עובדת ככה.
גם אני. אבל...
יש מישהו שיוצא לי להיות בחברתו באופן די קבוע, וכל פעם שהייתי עושה דבר-קטן <צונזר> הוא היה מבקר אותי. ואחרי כמה זמן שמתי לב שאני מנסה להמנע מלעשות דבר-קטן. כדי לא לשמוע את הביקורת... אז אמרתי לו שיפסיק, והסברתי למה, והוא הפסיק.

יש עוד הרבה תקשורת שהיא לא רק מילים, ואני נוטה יותר ויותר להעריך אותה, ולהשתמש בה. להעביר ביקורת כל פעם שמישהו עושה משהו (בניגוד ללהגיד פעם אחת וזהו) זו פעולה, וזו פעולה שהאפקט שלה הוא להרתיע מישהו או לגרום לו להרגיש לא נעים כל פעם שהוא עושה משהו. יש עוד כל מיני התנהגויות, וחלק לא מודעות ואינסטינקטיביות.

אז יש פה כל מיני דקויות לדעתי. להבין התנהגויות אינסטינקטיביות ולכבד אותן. אבל באותו הזמן, לקבל את זה שלפעמים אי נעימות היא בלתי נמנעת, ולעשות דברים מפוקפקים כדי להמנע ממנה זה לא בסדר, וגם קונטר-פרודוקטיבי.

אני לגמרי כותבת ספר על הגישה שלי.
שמחה לשמוע, מקווה שתסיימי אותו.

טיפוח הזוגיות

על ידי ציל_צול* » 18 אוקטובר 2017, 15:32

אני חושבת שהבאג נמצא בכך שהאדם חושב שזה לא בסדר לרצות משהו ישירות - לכן ל מנסח את זה ישירות לעצמו ו/או לאחרים.
בדיוק לזה התכוונתי, רק אמרתי במילים קצת אחרות. בכל אופן, הבאז מתחיל מהשיח הפנימי סביב הרצון או הצורך.

יש גם אנשים שמגיבים ממש רע לישירות, חושבים שזה חוצפה, או משהו אחר, וממש מנסים לדכא בכוונת תחילה ביטוי ישיר של רצון.
יש הרבה אנשים מכל מיני סוגים :-)
אני עובדת ככה: קודם כל משתדלת להיות מי שאני ולעשות מה שאני מרגישה שאוכל לעמוד זקופה מאחוריו.
אבל בהתקיים תנאים מסוימים אני אבחר בדרכים אחרות. למשל, אם זה משהו שקריטי לי להשיג אז אני אבחר בטכניקה שהיא לא אותנטית לי לגמרי. או, אם אני מעריכה שמי שמולי לא רגיש למניפולציה ומשהו שם מאוד חשוב לי - אני אפעיל אותה.
אבל הדיפולט שלי הוא לבקש בישירות, ולהוסיף על זה נימוס ועדינות כדי שהישירות לא תרגיש כמו חוצפה. נימוס ועדינות לרוב באים לי בקלות ומשאירים אותי אותנטית.
עוד כלי שאני עושה בו שימוש הוא להבהיר מייד בהתחלה שאני רוצה לבקש משהו בצורה ישירה ומבינה לגמרי אם לא אקבל את מבוקשי. אני מנטרלת את הפצצה לפני שאני מניחה אותה על השולחן. ויש עוד דרכים להיות ישירה בלי שזה יתפוצץ, גם מול אנשים שלא מחבבים את זה בדרך כלל.

מזדהה מאוד עם הגישה שלך לשיטות. אכן, אלו שאינני מחבבת הן אלו שמציגות את עצמן בצורה גדולה מדי ונטולות ענווה.
אני לגמרי כותבת ספר על הגישה שלי אבל הוא מתמרח עד אין קץ כי אין לי זמן לזה במסגרת שלל העיסוקים שלי.
אני בהחלט מתעסקת ברשות הזו לצרכים שאי אפשר לממש, וגם מציעה דרכים ממש יעילות (לדעתי ומניסיוני) איך להפיק ממצב כזה את המירב. זה לא רק תיאוריה, יש שם ממש פרקטיקה פשוטה.
ובדיוק באיזה סשן עם מישהי ממש לפני שבוע עסקנו בנושא הזה של הכלת צרכים סותרים וקידום ההבנה שמותר לנו גם וגם וגם וגם. שמחה שראית את כל זה ושזה מדבר אליך.
על אנשים רבים זה מאיים כי הם מניחים בטעות שהם צריכים לבחור בין דברים, ושהבחירה שלהם מניחה אחר כך גם התנהגות. שניהם לא נכונים ויותר קל לחיות מתוך הבנה שזה פשוט לא ככה רוב הזמן.

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 18 אוקטובר 2017, 15:20

הבאג נמצא בכך שהאדם המבקש לא מסוגל להיות מפורש עם עצמו ומתפתל מול עצמו עם הרצון שלו ולכן זה יוצא עקום גם החוצה.
אני חושבת שהבאג נמצא בכך שהאדם חושב שזה לא בסדר לרצות משהו ישירות - לכן ל מנסח את זה ישירות לעצמו ו/או לאחרים. ויש גם אנשים שמגיבים ממש רע לישירות, חושבים שזה חוצפה, או משהו אחר, וממש מנסים לדכא בכוונת תחילה ביטוי ישיר של רצון.

אני דווקא מוצאת תועלת בשיטות - כל עוד הן צנועות מספיק כדי להציג את עצמן כ"כלי שימושי שלפעמים כדאי להשתמש בו" ולא "הדרך הנכונה האחת והיחידה לעשות דברים". למשל, הייתי שמחה לו את היית כותבת ספר עם הגישה שלך. הרשות שאת נותנת לצרכים ורצונות גם אם אי אפשר לממש אותם לדעתי היא תיקון מצויין לבאג הזה. והגישה שלך לצרכים היא כלי מעניין ושימושי בשבילי, למרות שאני מעדיפה להגדיר "צרכים" בצורה שונה מאוד משלך. ואפילו קיבלתי עם הזמן בזה שאני מחזיקה בשתי גישות סותרות לצרכים באותו הזמן - זה עובד טוב יותר כגישה היא בסך הכל כלי.

ואני עדיין לא יודעת מה עדיף לעשות מול אנשים שמגיבים לא טוב לישירות.

טיפוח הזוגיות

על ידי ציל_צול* » 18 אוקטובר 2017, 15:13

הדרך הכי לא מניפולטיבית להשיג משהו ממישהו זה להגיד את זה במפורש.
מסכימה מאוד. אני חושבת שהמון פעמים הבאג נמצא בכך שהאדם המבקש לא מסוגל להיות מפורש עם עצמו ומתפתל מול עצמו עם הרצון שלו ולכן זה יוצא עקום גם החוצה.

שיטת תקשורת - לא, תודה, על כל ה"שיטות" כולן. אני שומעת "שיטה" והמוח שלי משלים "שיט" או "בולשיט". כמו בגידול ילדים...

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 18 אוקטובר 2017, 15:05

בעיקר, שאני לא יודעת לשחק עם המילים האלה ושמוטב לי אישית לחפש דרכים אחרות לקבל את מה שאני רוצה.
מישהי אמרה פעם שהדרך הכי לא מניפולטיבית להשיג משהו ממישהו זה להגיד את זה במפורש.


לסיכום - זו בעיקר עבודה אישית.
אני חושבת שפה בבאופן זו הפעם הראשונה שנתקלתי ברעיון החמוד הזה. בספר שקראתי הציעו את התקשורת המקרבת כשיטת תקשורת - כלומר, ככלי לדבר עם אחרים. בהקשר כזה, הכשלונות ממש מתבקשים.

יצא לי בתגובה משהו עם ערך. חצי נחמה...
יצא לך משהו מאוד מעניין - עלייך ועל מה שאת רואה בתקשורת מקרבת. ואכן, הבעייתיות שאני רואה באה מניסיונות דיפלומטיה. ולדעתיף מתוך רצון לא להיות נחמדה ולהמנע מאי הנוחות שתקשורת ישירה ועימות עלולים לגרום. רק שלפעמים רצון להמנע מאי נעימות בטווח הקצר רק גורם הרבה יותר אי נעימות.

טיפוח הזוגיות

על ידי ציל_צול* » 18 אוקטובר 2017, 14:56

לא דיפלומטיה. דיפולט.
אופס :-)
לא נורא, יצא לי בתגובה משהו עם ערך. חצי נחמה...

הצעות להשתמש בתקשורת מקרבת בתור כלי להשיג משהו מהאדם שמולי.
אם יודעים איך לעשות את זה, וזה עובד, אז זה לגיטימי בעיניי לגמרי ועומד ביחד עם הדיבור אל האני העליון שבשמת פעם הציעה.
אבל זו לא המהות, ומי ששם את המהות שם מפספס בגדול וסביר שיצא לו חירבוש רציני. בדיוק כמו שכתבת למעלה - זה מרגיש מתנשא וזה די דוחה רוב הזמן.
מודה שפעם הסתבכתי ככה בגדול עם מישהי שנורא התרגזה עלי ולמדתי מזה לקח חשוב. בעיקר, שאני לא יודעת לשחק עם המילים האלה ושמוטב לי אישית לחפש דרכים אחרות לקבל את מה שאני רוצה :-)
כדי שהכלי הזה ישרת היטב השגת משהו ממישהו אחר צריכים להתקיים כל מיני תנאים, חיצוניים ופנימיים כאחד, ואני רואה סיכוי די נמוך שזה יקרה והכל יסתדר ככה שזה יתאים.

או לסיכום - זו בעיקר עבודה אישית, והצעה להשתמש בזה לצורך מטרה אחרת צריכה להישקל ממש בזהירות לדעתי וגם להשתקלל עם סיכוי גבוה שזה ייכשל ויגרום יותר נזק מתועלת.

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 18 אוקטובר 2017, 14:43

מהמרת שמרשל עצמו היה מאוד נגד דיפלומטיה.
לא דיפלומטיה. דיפולט. DEFAULT.

אבל אהבתי את מה שכתבת (וגם את הפרשנות שלך). להיות נחמד ולהיות טוב זה לא אותו הדבר.

<וגם, אני זוכרת יותר מפעם או פעמיים הצעות להשתמש בתקשורת מקרבת בתור כלי להשיג משהו מהאדם שמולי>

טיפוח הזוגיות

על ידי ציל_צול* » 18 אוקטובר 2017, 14:30

אני חושבת שיש כמה חלקים שחסרים ב-NVC. והחוסר שלהם ממש מבקש השלמה, וההשלמות הדיפולטיות לפעמים לא ממש מוצלחות.
מאוד מסכימה. אני מהמרת שמרשל עצמו היה מאוד נגד דיפלומטיה. אני זוכרת אותו אומר פעם שאנשים חושבים בטעות שלהיות בתוך מצב תודעתי של תקשורת מקרבת זה אומר להיות נחמד. ואנשים שמצפים לזה שבן השיח שלהם יהיה בתוך תקשורת כזו מופתעים כשהוא פתאום לא נחמד.

תקשורת מקרבת היא כלי. זה הכל. היא כלי לטיפוח וקידום של עבודה פנימית. היא לא מהות, בעיניי. מי שנשבה בתפישה שזו מהות מפספס את העיקר ויכול למצוא את עצמו מתפתל או מתאמץ לשרת את הכלי וזה חבל.

נדמה לי שכתבתי איפשהו שפעם התחרבש לי עם איזה ידיד שמכיר היטב תקשורת מקרבת וטרח לומר לי שמה שאמרתי זה לא בשפה ה"נכונה". עניתי לו שלפעמים אני כועסת כמו סתם אנשים נורמליים :-)

כשאני בוחרת בתקשורת מקרבת זה לא בשביל להשיג את מבוקשי או בשביל לשנות משהו אצל האדם שמולי. זה בשבילי, כדי שאני אוכל לראות תמונה עוד יותר רחבה, ולכן תתתרחב ותעמיק אצלי תחושת הבחירה. ועדיין יהיה מותר לי לבחור לא בתקשורת מקרבת, לא כשפה ולא כמצב תודעתי. כי לפעמים פשוט לא בא לי.

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 18 אוקטובר 2017, 12:05

אני חושבת שהצרימה בשני המקרים נובעת מהסתירה בין המסר המילולי ללא מילולי, ובעיקר מהתמקדות עודפת במילים. לתקושרת הלא אלימה חסר את עירית לוי ובשמת שתסברנה למה המיצוב הפנימי הוא זה שמשנה.

במקרה הראשון, יש לא מעט נשים (עוד לא נתקלתי בזה מגבר, ולעתי זה לא מקרה) שחושבות שלכעוס זה לא בסדר. במקרה השני, יש הבדל גדול מאוד בין שאלה אמיתית, לבין אדם שחושב שהוא יודע מה אני מרגישה.

המיצוב הרגשי הפנימי הוא זה שמשנה. אני לא חושבת שיש מילים שאפשר להחביא מאחוריהם רגש "לא בסדר" שלי. אפשר רק לא להביע את הרגש על מישהו (ולפעמים זה לגמרי הדבר הנכון לעשות. לפעמים אני חושבת שאני יודעת יותר טוב ממישהו מה הוא מרגיש, אבל אני לא אומרת לו את זה).

אבל אני לגמרי מבינה למה יש נשים שחושבותש לכעוס זה לא בסדר במרשלית. גם כי החברה טרחה להסביר את זה להן מגיל אפס (וממשיכה גם עכשיו להגיב רע מאוד לנשים כועסות), וגם כי יש רגשות (או לא בדיוק רגשות, אין לי מילה לזה) שהם באמת בעייתיים. למשל, אם אני מרגישה שמישהו ממש ממש לא בסדר וצריך להתבייש בעצמו.

אבל הפתרון לזה לדעתי הוא לשבת ולעבד אותם עם עצמי (כשיש זמן, לא בזמן וויכוח. לעשות דברים כאלו בזמן ויכוח זה וירטואזיות ממש לא טריויאלית), ואז לחזור לאדם השני עם הגרסא המעובדת של הרגש. או להביע אותם בצורה שממש מבהירה שזה לא אחריות שלו ושאני לא מביעה את הרגש על האדם ושהוא לא מחוייב לעשות עם זה משהו.

אני חושבת שיש כמה חלקים שחסרים ב-NVC. והחוסר שלהם ממש מבקש השלמה, וההשלמות הדיפולטיות לפעמים לא ממש מוצלחות.

טיפוח הזוגיות

על ידי ציל_צול* » 18 אוקטובר 2017, 10:20

הדיון נסע, אבל שתי נקודות לגבי תקשורת מקרבת כמו שאני מבינה אותה. אבל לפני זה, אני חושבת שהחוכמה עם תקשורת מקרבת היא לתרגם אותה לשפת בני האדם, ויותר מזה - שכל אחד יתרגם אותה לשפה שבה הוא מדבר באמת. השינוי השפתי הוא בראש ובעיבוד של הנתונים, אבל השפה לא ממש צריכה להשתנות החוצה ולהיות מאולצת ומעצבנת.

אם מישהי מאוד כועסת עליי, במקום להגיד "אני מאוד כועסת" היא אומרת "כשאת אומרת משה-משהו אני מרגישה פגועה, את יכולה בבקשה לא להגיד משהו משהו". אבל כשיש סתירה כל כך חזקה בין המסר המילולי למסר הלא מילולי... זה לא אמין. ומניפולטיבי. האם יש דרך תקשורת-מקרבת להגיד "אני מאוד כועסת"? אני מניחה שכן.
להגיד אני כועסת זה לגמרי תקני בשפה של מרשל :-)
ועוד יותר מכך - להסביר למה, אבל בצורה לא מאשימה אלא כזו שלוקחת אחריות על הרגשות.
להגיד " עשית משהו ואני עכשיו מרגישה פגועה" זה אלים אצל מרשל, כי זו התחמקות לשונית מלהגיד באופן מאשים "פגעת בי".
מרשל מסביר נורא יפה איך אנשים עושים שימוש בשפה רגשית כדי להפעיל מניפולציה. על הרגשות לכאורה אין וויכוח, אז כל פעם שבא לי להאשים אני יכולה להגיד איך אני מרגישה ולהפנות את זה לצד השני כאילו הוא הגורם לזה.
את הדברים האלה אפשר להחליף. למשל, במקום "להרגיש פגועה" אני יכולה להסביר שזה גרם לי לפחד, או להרגיש קטנה, או להרגיש חסרת ערך או כל דבר אחר שהוא רגש. להרגיש פגועה זה לא באמת רגש ובגלל זה תמיד נשארת תחושה של מניפולציה. כי זו באמת מניפולציה.

_האם אין סכנה במשפט "ברגע שאתה מבין מה הרגש והצורך האמיתי שמתחבא, גם ממנו, מאחורי המלים שלו".
אני מרגיש הרבה פעמים לא נוח מזה שאנשים אומרים לי מה הרגש האמיתי והצורך האמיתי שמתחבא במילים שלי.
להבנתי, אם אני אומר משהו מסוים, אני מתכוון אליו._
בשפה של תקשורת מקרבת לא יהיה משפט כזה אלא תהיה שאלה.
נניח כך - תגיד, אתה מרגיש נטוש או שאני עומדת לעזוב בגלל מה שקרה?
ואתה תוכל להגיד לי - כן, בדיוק! או - לא, אני מרגישה חסר ערך וקטן. וברגע הזה, לא משנה אם הניחוש שלי קלע או לא. משנה רק שעברנו לשיחה בערוץ אחר ועל מה שבאמת חשוב ומניע את הקונפליקט שלנו.
השאלה שלי, שתנסה להפנות את שנינו לעולם הרגשי שלך, היא דרך לשחרר את העולם העובדתי לרגע ולהתרכז במה שמניע את הפרשנות שלך על העולם העובדתי הזה.

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 18 אוקטובר 2017, 06:09

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני יודע שזה לא פשוט להגיד מילה טובה. מתי יאמינו לך יותר? כשתגידי שבעלך הוא מרגיז, מעצבן, לא קשוב וכדומה או כאשר תגידי את ההפך?
ובאמת מה הוא? האם הוא כזה או כזה? התשובה היא שלכאורה את קובעת. אבל האמת היא שזו לא רק את.
את מושפעת מהחברה. חברה שמאמינה יותר לכך שהוא שלילי מאשר חיובי.
-
לדעתי, את לא אשמה בדבר. הוא לא האשים אלא אמר את שעל ליבו. ראי את דבריו כהבעה של רצון טוב.
פשוט, תשלחי לי היום במהלך היום הודעה לנייד שאת אוהבת אותו. זה הכל.
במקום להיתלות בדברים שלו כסיבה להתרחק תראי בהם כקריאה להתקרב
תהיי את המבוגר האחראי.

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 17 אוקטובר 2017, 12:41

אני מודה לך על מה שאתה אומר, ואני שמחה לקבל כתגובה את העמדה הזו, הגברית, כי בהחלט יתכן שאתה קולע למה שהוא חושב.
ואני כלל לא נפגעת. מקסימום לא לחלוטין מסכימה שמין זו הנקודה הבעייתית, כי די במפורש הבנתי ממנו שרק מין לא מספק אותו והוא רוצה משהו אחר ונוסף מהזוגיות.
ההצעות שלו מה לעשות יחד הן יותר אינטלקטואליות וחברתיות ולא מיניות.

מילה טובה
אתה צודק. צריכה לחשוב איך אני עושה את זה כי זה לא פשוט לי מסתבר
ובכלל, איך פנימית לצאת מהמקום הזה של תחושת האשמה, והכעס על כך שהאשים אותי ולנסות לפעול בלי להתחשבן לו עכשו על כל מה ההסטוריה וכל מה שלא קיבלתי ואני לא מקבלת בזוגיות.

אישה

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 16 אוקטובר 2017, 23:24

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני התרשמתי,שמה שבעלך מתאר זה שאת לא מקדישה לו (שם קוד זוגיות) זמן ותשומת לב. שהוא מרגיש שהוא נותן יותר ממה שהוא מקבל. כל הדברים הנפלאים שאת תיארת שאת נותנת למשפחה נהדרים וטובים אבל להבנתי השאלה שלו היא: איפה אני. רק אני. מתי יש לך זמן בשבילי.

מה שאני מציע לך לחשוב עליו הוא שני כיוונים.

מילה טובה.
שאלי את עצמך כמה פעמים ביום את אומרת לו מילה טובה? שאת אוהבת אותו? שאת שמחה שאתם ביחד. שאת מודה לו. שהוא חשוב לך. יש כלל זהב שאומר שעל כל דבר אחד שנקרא לו לצורך העניין שלילי צריך להגיד שלושה דברים חיוביים כדי שהשני יבין שגם הדבר שנראה שלילי לא נאמר כדי לפגוע אלא באהבה. שהוא לגיטימי ונכון לדעת זה שאמר אותו דבר שלילי. לגבי הדברים החיוביים, במקרה או שלא במקרה, כתוב למעלה "אמירת הודיה על הקיים, על מה שיש, על המובן מאליו, מעולם לא גרעה מאף אדם שום דבר".

קשר אינטימי.
כמו אם.ילדה גם אני התרשמתי מהתיאור שלך שהקשר שלכם לא מאופיין בחשק רב ויוזמה מצידך. לכן, אני מתאר לעצמי שזה כנראה לא מספק אותו. אפילו את המשפט "סקס טוב פעם בשבוע וזהו" אפשר להבין כאילו שהוא רוצה פעמיים סקס טוב בשבוע ואולי אפילו שלוש ואת לא. מי שקבע/ה שפעם בשבוע צריכה להספיק לא דייק/ה לגבי הרבה גברים שאני מכיר. כמובן שאינני מציע לך לעשות משהו שאת לא רוצה. רק רוצה להבהיר לך שכדאי לפתוח את השאלה אם הוא מסופק מינית.

אני מתנצל מראש אם הדברים שלי פוגעים במישהי ובמיוחד בך - אישה. באמת באמת שזו לא הכוונה.
אני חושב שהמילים שכתבתי צריכות להאמר אם רוצים שהדיון יהיה מועיל.

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה* » 16 אוקטובר 2017, 16:45

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

_יותר מזה, אני כבר לא נהנית ולא מרגישה יכולה.
אני מאמינה שזה לא חייב להיות ככה. כתבתי הרבה בדף אחר על תהליך שעברתי עם עצמי בדיוק עם העניין הזה.
אני חושבת שזה פרט שאם מתרכזים פה ומשפרים אותו זה משפיע על המון הבטים בזוגיות. במיוחד בתקשורת._
אני אשמח להבין מה את מתכוונת
כי דוקא זה נראה לי הנושא היותר מוסכם, ובעניינים אחרים יותר קשה. עצם זה שהמין קיים וששנינו נהנים זה טוב (היו תקופות שזה לא היה כך). ואומר שאפילו מצד בעלי אחת התלונות שלו היתה: מה את רוצה מהזוגיות הזו? סק טוב פעם בשבוע וזהו? זה מספיק לך? גם מצדו התלונה היתה שמין זה לא מספיק בשביל זוגיות.

טיפוח הזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 16 אוקטובר 2017, 14:48

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

הי אישה.
ממה שאת כותבת נשמע שאתם נמצאים במצב של שחיקה. כל אחד עם עצמו, וזה משפיע על הזוג.
מה שכן שניכם גם לא אדישים למצב. רוצים למצוא דרך לשפר, גם אם כרגע כל אחד מכם שהצד השני הוא זה שלא בסדר.
אני חושבת שבשמת והגבר הפלוני נתנו לך עצות נהדרות.
אם את רוצה אני יכולה לתת לך כמה טיפים לגבי המין.

יותר מזה, אני כבר לא נהנית ולא מרגישה יכולה.
אני מאמינה שזה לא חייב להיות ככה. כתבתי הרבה בדף אחר על תהליך שעברתי עם עצמי בדיוק עם העניין הזה.
אני חושבת שזה פרט שאם מתרכזים פה ומשפרים אותו זה משפיע על המון הבטים בזוגיות. במיוחד בתקשורת.
האמת יותר מדי פעמים התחלתי לכתוב ומחקתי, כי אני לא יודעת אם זה נושא שאת רוצה לפתח, אז משאירה את זה לבינתיים ככה.
אם.ילדה

טיפוח הזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 15 אוקטובר 2017, 19:24

לפני כן באמת האשמתי את עצמי על כך שאני לא כל כך בעניין לצאת. כשאני אומרת לו מהם הצרכים שלי בזוגיות (לעזאזל אני לא בטוחה מהם כבר) מה אני רוצה ממנו בעצם? אני לא אומרת לו משהו מספיק קונקרטי שהוא יכול לעשות (גבר,אחרי הכל)

אני חושבת שוויתור על האשמה עצמית משנה המון. מה את רוצה ממנו? שלא יאשים אותך, בתור התחלה... אחר כך, שיבין שאתם אמורים להפגש באמצע. לדרוש ממך לומר משהו קונקרטי זה לדרוש ממך ללכת את כל הדרך לקראתו, לא ממש הוגן לטעמי.


גם כי קשה לי להקשיב להרצאות (מעדיפה קטעי קריאה)
גם אני כזו...

חזרה למעלה