_ממה שאני קוראת, מה שהוא אומר לך, אלה דברים מאוד טובים (בגדול, בקריאה שלי? אולי אני טועה כמובן, אבל אני קוראת את כל התלונות שלו בתור "אני אוהב אותך, אני זקוק לך, את חשובה לי, חסרה לי האהבה שלך ותשומת הלב המיוחדת שלך, אני מרגיש נטוש, מוזנח ולא מוערך ואני זועק אלייך, שתעשי משהו!").
כן.אני יכולה לראות את זה שזה מה שהוא מרגיש. רק מאוד מתקשה להרגיש אשמה בזה (כמו שהבנתי והרגשתי את דבריו)_
הנה משהו שאמרו אחרים וחשוב לי להדגיש לך כי את הולכת לאשמה באופן כל כך ישיר ומיידי... לא עלה בדעתי שאני צריכה להגיד "... ובלי רגשי אשמה".
אני לא שמעתי האשמה, לא במלים שלו ולא בתרגום שלי.
אין פה האשמה.
יש פה בקשה. רצון. צורך. הבעת רגשות אותנטית. אם אלה הרגשות שלו אז אלה הרגשות שלו. אין פה האשמה ואין פה דרישה. ואם קראת אותן בטקסט אז את בעצמך הכנסת אותן לשם. מבינה כמה זה מורכב?
הוא אומר א', את שומעת ב', בטח שיש מלחמת עולם. ואז את אומרת ג' והוא שומע ד'.
בשפה של תקשורת מקרבת לא יהיה משפט כזה אלא תהיה שאלה.
מוסיפה על ההסבר המצויין של
ציל צול, שבכלל לא התכוונתי שאישה תנחש מה הצורך והרגש שלו, ואז תבוא אליו ותגיד לו מה שהיא חושבת. ממש לא. אוף אני רואה שצריך להסביר אלף הסברים על כל טיפ הכי קטן. סליחה שאין לי כוחות או סבלנות לקרוא עכשיו אחורה, אבל אני כמעט בטוחה שבניסוח שלי דיברתי על
הבנה . המטרה שלי היא ש-אישה
תבין . בינה לבין עצמה. אם צופים מספיק במרשל ורואים מספיק דוגמאות חיות, מתחילים לראות את הדברים במציאות.
לפני כל הדוגמאות, גם לי היה קשה מאוד להבין מה אני רואה. כשמרשל מסביר, אני פתאום מבינה. אז גם לי לא קל לצפות בהרצאות ועוד באנגלית, מעדיפה לקרוא. זה מתיש. אני מסכימה. ולא קל. אני מסכימה.
אבל שווה!
אני שבה וחוזרת על ההמלצה שלי
לצפות במרשל רוזנברג. זה לא אותו דבר כמו לקרוא ומה שאני ממליצה עליו הוא לא החומר התיאורטי דווקא. הוא מדבר באנגלית קלה ומובנת מאוד, והדוגמאות חיות ורבות.
הרעיון הוא להתחיל להבין את הראש של הגבר שלה, ואני רואה שאישה מתבחבשת עם זה.
חשוב להבין. כשמבינים, מפסיקים לכעוס באותה צורה. רואים את שיח החרשים שהתפתח. מבינים את נקודות המחלוקת (שלרוב לא נמצאות איפה שאת חושבת שנמצאות וגם לא איפה שהוא מחפש אותן). מדברים אחרת. לא נכנסים לחור של רגשי האשמה. כי זה ממש חור. נתקעים בו ולא יכולים לצאת...
בכל מקום שאני ממליצה "להגיד מלות הערכה ותודה" זה מתחבר עם ה"מילה טובה" שכתב פה הגבר. אותו דבר. זה מאוד חשוב. להגיד בקול רם כל מה שאת מודה עליו ומעריכה. כולל זה שהוא מביא כסף הביתה.
בכל מקרה, הרחקתם אותי עוד יותר מתקשורת מקרבת. ובעלי הוא אלוף האבחנה במניפולציות ודיפלומטיה ולא סובל את זה, אז ממש לא רוצה להגיע לשם. ובעצם לא מבינה את הדקויות.
רק למען הסר ספק, ואחרי כל המלים שנשפכו כאן - אני לא המלצתי לך ללמוד תקשורת מקרבת.
האם אמרתי את זה ברור?
כתבו פה הרבה דברים על זה, רבים מהם פשוט לא נכונים, וזה גם לא משנה.
היות ואני גרמתי לדיון הזה בגלל ההמלצה שלי - אני אחזור על ההמלצה שלי:
לא ממליצה לאישה ללמוד תקשורת מקרבת . תרדי מזה. הסתבכת עם המחשבות האלה ושוב נפלת לרגשי אשמה, ממש מיותר וחבל.
כן ממליצה לאישה לצפות במרשל רוזנברג מפענח קונפליקטים , במיוחד בין גברים לנשים.
מרגישה שהדרישה ממני היא מעל לכוחות שלי. בשבילי להתחיל לצאת ליציאות שהוא רוצה בהם באופן קבוע (ולמצוא בייביסיטר,ולהיות עייפה, ולסדר את הבית ועוד) זה מאמץ על. מאמץ שהוא בכלל לא מבין אותו ולא יעריך אותו.
זו הדרישה החיצונית שלו.
האם זו הדרישה הפנימית?
כלומר, הבנתי שהבקשה המפורשת שלו היא "יציאה לבילויים" והכוונה שלו היא שזה ימלא צורך מסוים שלו ליחס מרעייתו, שהוא מרגיש שנמצא במינוס ענק.
בזמן שאני ויתרתי לו על לעשות את מה שקשה לו? למה אני צריכה לספק את צרכיו (לצאת, לבלות, מין), והוא לא את צרכיי הרגשיים (מה שבכלל לא עולה על דעתי כבר לבקש, כבר שכחתי מה אני רוצה
פה יש שתי נקודות חשובות שאני רוצה להאיר עליהן בפנס.
אחד: את מתלוננת שאת ויתרת, אז למה לו מגיע לקבל. הוא דרש ממך לוותר? הוא מסרב במודע למלא את צרכייך הרגשיים? תרשי לי לנחש שהתשובה על שאלות אלה היא "לא".
שתיים: שכחת מה שאת רוצה.
אז לנקודה מספר אחת, אני רוצה להגיד שהטיעון הזה לא מחזיק מים. איזה מין אמירה זאת כלפי מישהו שאת אוהבת (לא מישהו שלא מעניין אותך), "אני ויתרתי אז איך הוא מעז לבקש"? טוב שהוא מבקש. וטוב שתלמדי ממנו! אני מוכנה להמר בכסף על כך שהוא לא ביקש ממך מעולם "לוותר". את בחרת במה שנראה לך כמו ויתור כי לא הצלחת להשיג את מה שרצית.
ולנקודה מספר שתיים, לדעתי הדבר הכי קריטי במצבך כרגע, הוא למצוא מה את רוצה. ובמיוחד מה את רוצה ממנו.
ואז ללמוד, איך לתקשר לו את מה שאת רוצה. ככה, כמו שזה, כולל הכל.
"החלום שלי הוא שאנחנו יושבים על הספה ואתה מחבק אותי ומלטף לי את השיער בזמן שאני משתפת אותך ברגשות הקושי והתיסכול שלי. אני כל כך רוצה שתבין אותי! ותחזיק לי את היד! אני מאוד מעריכה את העזרה שלך ואת כל הדברים שאתה משתדל לעשות כדי להוריד ממני עומס. יש פשוט עוד משהו, מאוד נשי, שחשוב לי לקבל ממך: הבנה והקשבה עם חיבוק, פשוט
שתבין אותי".
[בהערה מוסגרת, ילנה בולוטין מלמדת
טיפוח הזוגיות ובין היתר מלמדת נשים איך לדבר בשפה רגשית נשית אבל בצורה שהגבר יוכל סוף סוף לשמוע ולהבין. את המיומנות הזאת היא מפרטת רק בקורסים שלה, שלא למדתי עדיין, כי זה הרבה יותר מורכב וקשה יותר להדגים את זה בסרטון וידאו].
_האם את רוצה להיות צודקת ולפגוע בעצמך באותה עת?
לעשות משהו שמעבר לכוחותיה זה לפגוע בעצמה, לדעתי. לי נשמע שההצעות שלך הן מתכון לחיי הקרבה עצמית - ויש לא מעט נשים בעולם שניסו את זה. זה לא עובד, זה מוביל לאחוזי גירושים גבוהים. (ע"ע
תחזוקת בעל )
להשקיע עוד ועוד כשכבר אין כוח עכשיו? לי אתה נשמע בדיוק כמו בעלה, דורש ממנה לעשות עוד על חשבון הרזרבות שכבר אין לה._
הנה פער מעניין בין גברים לנשים.
אישה במסע, הגבר הזה כתב רק "האם את רוצה להיות צודקת ולפגוע בעצמך באותה עת?"
הוא לא כתב "את צריכה להשקיע"
הוא לא כתב "את צריכה לעשות מה שבעלך רוצה ממך"
הוא לא כתב "תעשי יותר ממה שאת עושה כרגע" אלא אם כן להגיד מילות תודה והערכה לגבר שלה מהוות "מאמץ קשה של הקרבה עצמית על חשבון הרזרבות".
במלים אחרות:
הוא רק שאל שאלה רטורית, המוכרת יותר בציבור בתור "להיות צודק או להיות חכם".
ואת תירגמת את מה שהוא כתב - לפרשנות שכתבתי לעיל. זה לא בדברים שהדבר כתב.
כן. אני לא מסוגלת יותר לנסות שם. לכן אפילו לא יכולה לומר לו את זה. הרי אפילו לא אמרתי לו את מה שהבנתי בדיעבד. כי לא יהיה לו מושג מה לעשות עם זה. השיחה נסבה רק על זה שאנחנו לא יוצאים ושאני לא משקיעה בזוגיות, היא בכלל לא הגיעה לזה שהבנתי שהצרכים הרגשיים שלי לא מתמלאים ושכבר לפני שנים פשוט ויתרתי.
אתם לא יוצאים - נכון.
את לא משקיעה בזוגיות - לא נכון.
כלומר, את משקיעה והוא משקיע, פשוט ההשקעה שלו לא ממלאה את הבור אצלך וההשקעה שלך לא ממלאה את הבור אצלו.
כמו כן, את כל כך מותשת כבר, שכל יציאה לא נחוצה מהבית מדלדלת את המשאבים המעטים שלך. בזמן שהוא כל כך מותש כבר, שכל יום שהוא לא יוצא מהבית הוא מרגיש תקוע בבוץ.
כמו שהוא יכול לספר לך את החלומות שלו (לצאת איתך לבילויים) גם את יכולה ואף צריכה לספר לו את החלומות שלך.
לכן קודם תבדקי בינך לבין עצמך מה הם החלומות שלך.
ותספרי אותם לו.
רק חשוב לדעת לעשות את זה בצורה נכונה: בלי האשמות, בטון נעים, רך ואוהב, בצורה משתפת, עם בקשה, בזמן שמתאים לו לשבת איתך.
ועוד טיפ: אם מה שכתבתי לעיל זה באמת משהו שאת רוצה (שיחבק אותך ויקשיב לך כשאת משתפת אותו, כמובן לא הכתבתי לך אלא רשמתי הצעת טיוטה שהיא בסיס לשינויים ולעריכה והתאמה אישית שלך), רק תזכרי שיכולת ההקשבה הגברית ל"שיתוף" נשי, לפי טוני רובינס לא עולה על 7 דקות וזה ממש הרבה. אז אני מציעה להשתמש בטיימר (-; לשים על חמש דקות (-: ולא להמשיך מעבר לזה. המוח שלו יפסיק לקלוט כי זו כמות עצומה של מידע
ללא משמעות מעשית וזה ממש קשה לגבר הרגיל. המוח שלו כל הזמן סורק את מה שאת אומרת בניסיון לחפש "מה לעשות", איך לפתור לך את הבעיה, איך לעזור לך... (-:
יאללה, חייבת לטוס.
_ממה שאני קוראת, מה שהוא אומר לך, אלה דברים מאוד טובים (בגדול, בקריאה שלי? אולי אני טועה כמובן, אבל אני קוראת את כל התלונות שלו בתור "אני אוהב אותך, אני זקוק לך, את חשובה לי, חסרה לי האהבה שלך ותשומת הלב המיוחדת שלך, אני מרגיש נטוש, מוזנח ולא מוערך ואני זועק אלייך, שתעשי משהו!").
כן.אני יכולה לראות את זה שזה מה שהוא מרגיש. רק מאוד מתקשה להרגיש אשמה בזה (כמו שהבנתי והרגשתי את דבריו)_
הנה משהו שאמרו אחרים וחשוב לי להדגיש לך כי את הולכת לאשמה באופן כל כך ישיר ומיידי... לא עלה בדעתי שאני צריכה להגיד "... ובלי רגשי אשמה".
אני לא שמעתי האשמה, לא במלים שלו ולא בתרגום שלי.
אין פה האשמה.
יש פה בקשה. רצון. צורך. הבעת רגשות אותנטית. אם אלה הרגשות שלו אז אלה הרגשות שלו. אין פה האשמה ואין פה דרישה. ואם קראת אותן בטקסט אז את בעצמך הכנסת אותן לשם. מבינה כמה זה מורכב?
הוא אומר א', את שומעת ב', בטח שיש מלחמת עולם. ואז את אומרת ג' והוא שומע ד'.
[u]בשפה של תקשורת מקרבת לא יהיה משפט כזה אלא תהיה שאלה.[/u]
מוסיפה על ההסבר המצויין של [po]ציל צול[/po], שבכלל לא התכוונתי שאישה תנחש מה הצורך והרגש שלו, ואז תבוא אליו ותגיד לו מה שהיא חושבת. ממש לא. אוף אני רואה שצריך להסביר אלף הסברים על כל טיפ הכי קטן. סליחה שאין לי כוחות או סבלנות לקרוא עכשיו אחורה, אבל אני כמעט בטוחה שבניסוח שלי דיברתי על [b]הבנה[/b] . המטרה שלי היא ש-אישה [b]תבין[/b] . בינה לבין עצמה. אם צופים מספיק במרשל ורואים מספיק דוגמאות חיות, מתחילים לראות את הדברים במציאות.
לפני כל הדוגמאות, גם לי היה קשה מאוד להבין מה אני רואה. כשמרשל מסביר, אני פתאום מבינה. אז גם לי לא קל לצפות בהרצאות ועוד באנגלית, מעדיפה לקרוא. זה מתיש. אני מסכימה. ולא קל. אני מסכימה.
אבל שווה!
אני שבה וחוזרת על ההמלצה שלי [b]לצפות[/b] במרשל רוזנברג. זה לא אותו דבר כמו לקרוא ומה שאני ממליצה עליו הוא לא החומר התיאורטי דווקא. הוא מדבר באנגלית קלה ומובנת מאוד, והדוגמאות חיות ורבות.
הרעיון הוא להתחיל להבין את הראש של הגבר שלה, ואני רואה שאישה מתבחבשת עם זה.
חשוב להבין. כשמבינים, מפסיקים לכעוס באותה צורה. רואים את שיח החרשים שהתפתח. מבינים את נקודות המחלוקת (שלרוב לא נמצאות איפה שאת חושבת שנמצאות וגם לא איפה שהוא מחפש אותן). מדברים אחרת. לא נכנסים לחור של רגשי האשמה. כי זה ממש חור. נתקעים בו ולא יכולים לצאת...
בכל מקום שאני ממליצה "להגיד מלות הערכה ותודה" זה מתחבר עם ה"מילה טובה" שכתב פה הגבר. אותו דבר. זה מאוד חשוב. להגיד בקול רם כל מה שאת מודה עליו ומעריכה. כולל זה שהוא מביא כסף הביתה.
[u]בכל מקרה, הרחקתם אותי עוד יותר מתקשורת מקרבת. ובעלי הוא אלוף האבחנה במניפולציות ודיפלומטיה ולא סובל את זה, אז ממש לא רוצה להגיע לשם. ובעצם לא מבינה את הדקויות.[/u]
רק למען הסר ספק, ואחרי כל המלים שנשפכו כאן - אני לא המלצתי לך ללמוד תקשורת מקרבת.
האם אמרתי את זה ברור?
כתבו פה הרבה דברים על זה, רבים מהם פשוט לא נכונים, וזה גם לא משנה.
היות ואני גרמתי לדיון הזה בגלל ההמלצה שלי - אני אחזור על ההמלצה שלי:
[b]לא ממליצה לאישה ללמוד תקשורת מקרבת[/b] . תרדי מזה. הסתבכת עם המחשבות האלה ושוב נפלת לרגשי אשמה, ממש מיותר וחבל.
[b]כן ממליצה לאישה לצפות במרשל רוזנברג מפענח קונפליקטים[/b] , במיוחד בין גברים לנשים.
[u]מרגישה שהדרישה ממני היא מעל לכוחות שלי. בשבילי להתחיל לצאת ליציאות שהוא רוצה בהם באופן קבוע (ולמצוא בייביסיטר,ולהיות עייפה, ולסדר את הבית ועוד) זה מאמץ על. מאמץ שהוא בכלל לא מבין אותו ולא יעריך אותו.[/u]
זו הדרישה החיצונית שלו.
האם זו הדרישה הפנימית?
כלומר, הבנתי שהבקשה המפורשת שלו היא "יציאה לבילויים" והכוונה שלו היא שזה ימלא צורך מסוים שלו ליחס מרעייתו, שהוא מרגיש שנמצא במינוס ענק.
[u]בזמן שאני ויתרתי לו על לעשות את מה שקשה לו? למה אני צריכה לספק את צרכיו (לצאת, לבלות, מין), והוא לא את צרכיי הרגשיים (מה שבכלל לא עולה על דעתי כבר לבקש, כבר שכחתי מה אני רוצה[/u]
פה יש שתי נקודות חשובות שאני רוצה להאיר עליהן בפנס.
אחד: את מתלוננת שאת ויתרת, אז למה לו מגיע לקבל. הוא דרש ממך לוותר? הוא מסרב במודע למלא את צרכייך הרגשיים? תרשי לי לנחש שהתשובה על שאלות אלה היא "לא".
שתיים: שכחת מה שאת רוצה.
אז לנקודה מספר אחת, אני רוצה להגיד שהטיעון הזה לא מחזיק מים. איזה מין אמירה זאת כלפי מישהו שאת אוהבת (לא מישהו שלא מעניין אותך), "אני ויתרתי אז איך הוא מעז לבקש"? טוב שהוא מבקש. וטוב שתלמדי ממנו! אני מוכנה להמר בכסף על כך שהוא לא ביקש ממך מעולם "לוותר". את בחרת במה שנראה לך כמו ויתור כי לא הצלחת להשיג את מה שרצית.
ולנקודה מספר שתיים, לדעתי הדבר הכי קריטי במצבך כרגע, הוא למצוא מה את רוצה. ובמיוחד מה את רוצה ממנו.
ואז ללמוד, איך לתקשר לו את מה שאת רוצה. ככה, כמו שזה, כולל הכל.
"החלום שלי הוא שאנחנו יושבים על הספה ואתה מחבק אותי ומלטף לי את השיער בזמן שאני משתפת אותך ברגשות הקושי והתיסכול שלי. אני כל כך רוצה שתבין אותי! ותחזיק לי את היד! אני מאוד מעריכה את העזרה שלך ואת כל הדברים שאתה משתדל לעשות כדי להוריד ממני עומס. יש פשוט עוד משהו, מאוד נשי, שחשוב לי לקבל ממך: הבנה והקשבה עם חיבוק, פשוט [b]שתבין[/b] אותי".
[בהערה מוסגרת, ילנה בולוטין מלמדת [po]טיפוח הזוגיות[/po] ובין היתר מלמדת נשים איך לדבר בשפה רגשית נשית אבל בצורה שהגבר יוכל סוף סוף לשמוע ולהבין. את המיומנות הזאת היא מפרטת רק בקורסים שלה, שלא למדתי עדיין, כי זה הרבה יותר מורכב וקשה יותר להדגים את זה בסרטון וידאו].
_האם את רוצה להיות צודקת ולפגוע בעצמך באותה עת?
לעשות משהו שמעבר לכוחותיה זה לפגוע בעצמה, לדעתי. לי נשמע שההצעות שלך הן מתכון לחיי הקרבה עצמית - ויש לא מעט נשים בעולם שניסו את זה. זה לא עובד, זה מוביל לאחוזי גירושים גבוהים. (ע"ע [po]תחזוקת בעל[/po] )
להשקיע עוד ועוד כשכבר אין כוח עכשיו? לי אתה נשמע בדיוק כמו בעלה, דורש ממנה לעשות עוד על חשבון הרזרבות שכבר אין לה._
הנה פער מעניין בין גברים לנשים.
[po]אישה במסע[/po], הגבר הזה כתב רק "האם את רוצה להיות צודקת ולפגוע בעצמך באותה עת?"
הוא לא כתב "את צריכה להשקיע"
הוא לא כתב "את צריכה לעשות מה שבעלך רוצה ממך"
הוא לא כתב "תעשי יותר ממה שאת עושה כרגע" אלא אם כן להגיד מילות תודה והערכה לגבר שלה מהוות "מאמץ קשה של הקרבה עצמית על חשבון הרזרבות".
במלים אחרות:
הוא רק שאל שאלה רטורית, המוכרת יותר בציבור בתור "להיות צודק או להיות חכם".
ואת תירגמת את מה שהוא כתב - לפרשנות שכתבתי לעיל. זה לא בדברים שהדבר כתב.
[u]כן. אני לא מסוגלת יותר לנסות שם. לכן אפילו לא יכולה לומר לו את זה. הרי אפילו לא אמרתי לו את מה שהבנתי בדיעבד. כי לא יהיה לו מושג מה לעשות עם זה. השיחה נסבה רק על זה שאנחנו לא יוצאים ושאני לא משקיעה בזוגיות, היא בכלל לא הגיעה לזה שהבנתי שהצרכים הרגשיים שלי לא מתמלאים ושכבר לפני שנים פשוט ויתרתי.[/u]
אתם לא יוצאים - נכון.
את לא משקיעה בזוגיות - לא נכון.
כלומר, את משקיעה והוא משקיע, פשוט ההשקעה שלו לא ממלאה את הבור אצלך וההשקעה שלך לא ממלאה את הבור אצלו.
כמו כן, את כל כך מותשת כבר, שכל יציאה לא נחוצה מהבית מדלדלת את המשאבים המעטים שלך. בזמן שהוא כל כך מותש כבר, שכל יום שהוא לא יוצא מהבית הוא מרגיש תקוע בבוץ.
כמו שהוא יכול לספר לך את החלומות שלו (לצאת איתך לבילויים) גם את יכולה ואף צריכה לספר לו את החלומות שלך.
לכן קודם תבדקי בינך לבין עצמך מה הם החלומות שלך.
ותספרי אותם לו.
רק חשוב לדעת לעשות את זה בצורה נכונה: בלי האשמות, בטון נעים, רך ואוהב, בצורה משתפת, עם בקשה, בזמן שמתאים לו לשבת איתך.
ועוד טיפ: אם מה שכתבתי לעיל זה באמת משהו שאת רוצה (שיחבק אותך ויקשיב לך כשאת משתפת אותו, כמובן לא הכתבתי לך אלא רשמתי הצעת טיוטה שהיא בסיס לשינויים ולעריכה והתאמה אישית שלך), רק תזכרי שיכולת ההקשבה הגברית ל"שיתוף" נשי, לפי טוני רובינס לא עולה על 7 דקות וזה ממש הרבה. אז אני מציעה להשתמש בטיימר (-; לשים על חמש דקות (-: ולא להמשיך מעבר לזה. המוח שלו יפסיק לקלוט כי זו כמות עצומה של מידע [b]ללא משמעות מעשית[/b] וזה ממש קשה לגבר הרגיל. המוח שלו כל הזמן סורק את מה שאת אומרת בניסיון לחפש "מה לעשות", איך לפתור לך את הבעיה, איך לעזור לך... (-:
יאללה, חייבת לטוס.