על ידי כיפת_הנזיר* » 06 יולי 2005, 22:52
איפה להתחיל... הגעתי בפעם הראשונה לטאיצ'י לפני 10 שנים בגלל אבחון של פריצת דיסק ... התנועות החתוליות המהפנטות של המורה ... האפליקציות האלגנטיות שמאחוריהן... יכולת ההבחנה והאבחנה של האיש... כולם שבו אותי בקסמי האומנות.. אבל מה .. שנים רבות אחרי כן.. ומספר שנים אחרי שהתחלתי לתרגל באופן עצמאי ומסודר.. עדיין אין שיפור... המצב הבריאותי והנפשי ממשיך להתדרדר עם סימני הגיל.. האלסטיות נעלמת... השקט הנפשי נשאר תלוי מאורעות היומיום ושום תרגול סיזיפי של מדיטציות צ'יגונג לא משפר דבר.. להיפך התסכול והמגבלות על אורח החיים גובים מחיר כבד במערכות יחסים, רמה אנרגטית וקשרים חברתיים. הייתי מצפה שהמורה שלי ידע איך לתמוך.. מה לענות ..
ומה יש למורה להגיד על זה ... "הראש שלך דפוק..."( כאילו שאני לא יודע) "לא תשיג כלום אם לא תהיה מסוגל לעמוד בעמידת סוס למשך שעה בגובה דשא".. ולמעשה כל שבוע היה לו תרגיל "חובה" אחר שציפה שנתרגל 5 שעות ביום ! . הוא ידע מה הנטיה ההרסנית שלי , ושלח אותי לדפוק את הראש בקיר . ואני עוד האמנתי שהוא יודע יותר טוב ממני איך לפצח אותי .בדיעבד, גיליתי שכל תלמידיו הותיקים והמוכשרים נטשו אותו מסיבות אלו בין אם בגלל פציעות או תסכול ותחושת עמידה במקום ( תרתי משמע ) .
הבעיה היא שהוא לא היה חולה אף פעם , הוא לא הגיע לתחום מתוך חולשה, הוא אומן מגיל צעיר ע"י נזיר סיני, ומאז העולם בקצות אצבעותיו, והוא חושב שאנשים מבוגרים יכולים להקדיש את הזמן הזה ושהגוף שלהם בנוי לטראומות כאלו. הרבה נזק עשיתי לעצמי בדרך, ה-YIN שלי התכלה פלאים מהזעת יתר , מדיטציה שלא הגיעה ליעדה וחוסר שעות שינה.
אבל מה לעשות.. הוא יותר מרשים מכל המורים האחרים שנותנים לך אינסטנט טאיצ'י מלווה בחיוך מואר של אהבה אוניברסלית ,ולא ממש משכנעים בהקניה של לימוד מובנה ,הפנמה של עקרונות יסוד ותהליכים פנימיים .ובאופן כללי נראים כמו דחלילים חלודים.. ( לפחות אלו שאני נחשפתי אליהם , וסליחה מ..)
אם מכניסים את זה לקונטקסט התרבותי היסטורי ופוליטי אז בכלל זו אומנות לא ידידותית למשתמש החדש - אחת המחלות של הסינים זה האגו שלהם, לא רק הסנוביות כלפי הזרים והזלזול ביכולת הקליטה שלנו, אלא גם המאבקים הפנימיים ביניהם שפיתחו טכניקה עם דגש חזק על עמימות לשם הסתרת העקרונות מפני הצופה מהצד והדבר הפך לחלק מה"קסם" של האומנות וזה גם זורם על הדרך עם עקרונות דאואיסטים, אז למה לא . ואז מגיעים הקומוניסטים ובכלל דופקים את זה, תוך שימוש ברטוריקה של חשיפת הידע להמונים, הם ממנים מומחים, בני משפחת יאנג, לבנות "פורם" אינסטנט להקנייה המונית, משולל כל עומק מעבר לחיצוניות אסתטית, ובו זמנית להוקיע את כל אלפי הסגנונות האחרים על העומקים הרוחניים שלהם, ולהביא להכחדתם.
כך שכל "האומנות" הזו כפי שמשווקת במערב ואפילו בסין העממית סובלת ממחלה ניוונית וחוסר ב"הוליסטיות"
ואם נציב לעומת זאת את היוגה של איינגר - שימוש בעזרים ודגשים חזקים בכדי למנוע פציעות, בניה של יסוד איתן ע"י תכנית לימודים מובנית, מורים מוסמכים, גישה של "אין סודות", הקנייה של כלים לתרגול בבית ועידוד להתמודד עם קשיים ולא לפחד מעבודה קשה ... בקיצור כל מה שאין בטאיצ'י הפופולארי...
אז אולי זה פחות מושך אותי מהטאיצ'י, אבל לפחות התרגול הוא לא לחינם, אני יודע שיש על מי לסמוך, שיש למי לפנות, שיהיו תוצאות במישור הבריאותי וכו'
אולי זה פשוט יותר מתאים לי ..., אבל מה לעשות שיש ברכות שצופנת בתוכה ברזל, באלגנטיות של הטאיצ'י , ביסודות הצ'י גונג משהו שיותר מושך אותי ....?
איפה להתחיל... הגעתי בפעם הראשונה לטאיצ'י לפני 10 שנים בגלל אבחון של פריצת דיסק ... התנועות החתוליות המהפנטות של המורה ... האפליקציות האלגנטיות שמאחוריהן... יכולת ההבחנה והאבחנה של האיש... כולם שבו אותי בקסמי האומנות.. אבל מה .. שנים רבות אחרי כן.. ומספר שנים אחרי שהתחלתי לתרגל באופן עצמאי ומסודר.. עדיין אין שיפור... המצב הבריאותי והנפשי ממשיך להתדרדר עם סימני הגיל.. האלסטיות נעלמת... השקט הנפשי נשאר תלוי מאורעות היומיום ושום תרגול סיזיפי של מדיטציות צ'יגונג לא משפר דבר.. להיפך התסכול והמגבלות על אורח החיים גובים מחיר כבד במערכות יחסים, רמה אנרגטית וקשרים חברתיים. הייתי מצפה שהמורה שלי ידע איך לתמוך.. מה לענות ..
ומה יש למורה להגיד על זה ... "הראש שלך דפוק..."( כאילו שאני לא יודע) "לא תשיג כלום אם לא תהיה מסוגל לעמוד בעמידת סוס למשך שעה בגובה דשא".. ולמעשה כל שבוע היה לו תרגיל "חובה" אחר שציפה שנתרגל 5 שעות ביום ! . הוא ידע מה הנטיה ההרסנית שלי , ושלח אותי לדפוק את הראש בקיר . ואני עוד האמנתי שהוא יודע יותר טוב ממני איך לפצח אותי .בדיעבד, גיליתי שכל תלמידיו הותיקים והמוכשרים נטשו אותו מסיבות אלו בין אם בגלל פציעות או תסכול ותחושת עמידה במקום ( תרתי משמע ) .
הבעיה היא שהוא לא היה חולה אף פעם , הוא לא הגיע לתחום מתוך חולשה, הוא אומן מגיל צעיר ע"י נזיר סיני, ומאז העולם בקצות אצבעותיו, והוא חושב שאנשים מבוגרים יכולים להקדיש את הזמן הזה ושהגוף שלהם בנוי לטראומות כאלו. הרבה נזק עשיתי לעצמי בדרך, ה-YIN שלי התכלה פלאים מהזעת יתר , מדיטציה שלא הגיעה ליעדה וחוסר שעות שינה.
אבל מה לעשות.. הוא יותר מרשים מכל המורים האחרים שנותנים לך אינסטנט טאיצ'י מלווה בחיוך מואר של אהבה אוניברסלית ,ולא ממש משכנעים בהקניה של לימוד מובנה ,הפנמה של עקרונות יסוד ותהליכים פנימיים .ובאופן כללי נראים כמו דחלילים חלודים.. ( לפחות אלו שאני נחשפתי אליהם , וסליחה מ..)
אם מכניסים את זה לקונטקסט התרבותי היסטורי ופוליטי אז בכלל זו אומנות לא ידידותית למשתמש החדש - אחת המחלות של הסינים זה האגו שלהם, לא רק הסנוביות כלפי הזרים והזלזול ביכולת הקליטה שלנו, אלא גם המאבקים הפנימיים ביניהם שפיתחו טכניקה עם דגש חזק על עמימות לשם הסתרת העקרונות מפני הצופה מהצד והדבר הפך לחלק מה"קסם" של האומנות וזה גם זורם על הדרך עם עקרונות דאואיסטים, אז למה לא . ואז מגיעים הקומוניסטים ובכלל דופקים את זה, תוך שימוש ברטוריקה של חשיפת הידע להמונים, הם ממנים מומחים, בני משפחת יאנג, לבנות "פורם" אינסטנט להקנייה המונית, משולל כל עומק מעבר לחיצוניות אסתטית, ובו זמנית להוקיע את כל אלפי הסגנונות האחרים על העומקים הרוחניים שלהם, ולהביא להכחדתם.
כך שכל "האומנות" הזו כפי שמשווקת במערב ואפילו בסין העממית סובלת ממחלה ניוונית וחוסר ב"הוליסטיות"
ואם נציב לעומת זאת את היוגה של איינגר - שימוש בעזרים ודגשים חזקים בכדי למנוע פציעות, בניה של יסוד איתן ע"י תכנית לימודים מובנית, מורים מוסמכים, גישה של "אין סודות", הקנייה של כלים לתרגול בבית ועידוד להתמודד עם קשיים ולא לפחד מעבודה קשה ... בקיצור כל מה שאין בטאיצ'י הפופולארי...
אז אולי זה פחות מושך אותי מהטאיצ'י, אבל לפחות התרגול הוא לא לחינם, אני יודע שיש על מי לסמוך, שיש למי לפנות, שיהיו תוצאות במישור הבריאותי וכו'
אולי זה פשוט יותר מתאים לי ..., אבל מה לעשות שיש ברכות שצופנת בתוכה ברזל, באלגנטיות של הטאיצ'י , ביסודות הצ'י גונג משהו שיותר מושך אותי ....?