_מספר מקרי השפעת ירד באופן דרסטי כשאנשים התחילו להקפיד יותר על היגיינת-ידיים, היגיינת עיטושים ושיעולים, והקפדה על הישארות בבית
זו השערה שלך בלבד, אין הוכחה לגביה._
כן, זו אך ורק ההשערה שלי ושל מאסה של אנשי המקצוע המסתמכים על 50 שנה של מחקר מיקרוביולוגי
יש אלפי אישושים לה באלפי מחקרים, גם בסיסיים וגם קליניים, וגם בנתוני התמותה והתחלואה של בתי חולים.
במאה ה-19, יולדות שילדו בבתי חולים מתו מזיהומים בשיעורים גדולים יותר מאשר יולדות מאותה תקופה שילדו בבית.
בא זמלווייס, אמר להם "תתחילו לרחוץ ידיים, באמא'שלכם" ו - אחרי שנים של מאבק עיקש - הם אכן התחילו. ושיעור הזיהומים ירד דרמטית.
מקרה אחד מרבים-רבים.
הקפדה על היגיינה מורידה את שיעור המחלות המדבקות. זו עובדה סולידית שאוששה שוב ושוב.
כל מחלה מדבקת מצריכה הגדרה שונה למילה "היגיינה" בהתאם לדרכי המעבר שלה מאדם לאדם.
שטיפת ידיים לא תמנע הידבקות קהילתית מאיידס, זה בטוח. מסכה כן תעזור, בתנאי שהיא ממוקמת על האיבר הנכון
אממה, שטיפת ידיים ושימוש בכפפות כן יעזרו לאנשי צוות רפואי שעובדים על חולי איידס. כי הם חשופים לדם.
_לפני שנתיים חליתי בדלקת ריאות רצינית במשך חודש, עם קשיי נשימה ורסס טיפתי all over the place.
אישי שיחיה, ישן לצידי כהרגלו ולא נרשם אצלו שום קינוח אף מיותר. קרובי משפחה מבוגרים באו לבקר אותי וישבו ליד מיטתי, והתוצאה כנ"ל. גם הילד יצא ללא פגע._
זו תופעה עתיקה וידועה לכל מי שעוסק במחלות מידבקות. הניסיון שלך להציג את זה כמשהו שסותר את הטענה שלי הוא מגוחך. כי זה פשוט לא סותר.
_האם ההקפדה על היגיינה היא הפקטור העיקרי בהידבקות במחלות שפעת?
מה גורם לאדם להידבק בסיטואציה א' ולא בב'?_
התשובה היא:
א. הקפדה על היגיינה היא פקטור מרכזי. בהחלט לא היחיד, אבל מרכזי וניכר. הוא מאוד משפיע על התמונה כשמדובר במספרים גדולים ובמחלות מדבקות מאוד. הוא גם קל ליישום מבחינה טכנית, ולכן אנשי בריאות הציבור מתמקדים בו.
ב. יש גם הרבה פקטורים אחרים, שמקושרים לאדם הנחשף ולא למחולל המחלה. גיל, תזונה, היסטוריה רפואית, מצב רגשי-פיזיולוגי - אם להזכיר כמה.
גם הם חשובים ויש להם השפעה, כמו שהראית בדוגמה האישית שלך.
ויש גם מזל ומקרה. יש אקראיות בחיים, הידבקות במחלה, גם כשכל הפקטורים יהיו לטובתה, היא לא עניין של 100%.
אבל זה פשוט מגוחך להגיד שרק הפקטורים הפנים-אנושיים הם שקובעים את התמונה. מגוחך בדיוק כמו להגיד שרק הפקטורים של מחולל-המחלה משפיעים.
פוליו, למשל, היא מחלה שנעה בין non-issue לבין נכות ומוות. רוב האנשים שנדבקו בפוליו לא יידעו את זה, או ש"יצטננו" למשך כמה ימים. אבל אלה שחטפו את זה חזק - ירגישו ועוד איך. לכל החיים.
למה אלה כן ואלה לא? בגלל הקומבינציה המאוד מורכבת בין מחולל המחלה לבין המארח שלו.
צריך שניים לטנגו.
_מספר מקרי השפעת ירד באופן דרסטי כשאנשים התחילו להקפיד יותר על היגיינת-ידיים, היגיינת עיטושים ושיעולים, והקפדה על הישארות בבית
זו השערה שלך בלבד, אין הוכחה לגביה._
כן, זו אך ורק ההשערה שלי ושל מאסה של אנשי המקצוע המסתמכים על 50 שנה של מחקר מיקרוביולוגי :-P
יש אלפי אישושים לה באלפי מחקרים, גם בסיסיים וגם קליניים, וגם בנתוני התמותה והתחלואה של בתי חולים.
במאה ה-19, יולדות שילדו בבתי חולים מתו מזיהומים בשיעורים גדולים יותר מאשר יולדות מאותה תקופה שילדו בבית.
בא זמלווייס, אמר להם "תתחילו לרחוץ ידיים, באמא'שלכם" ו - אחרי שנים של מאבק עיקש - הם אכן התחילו. ושיעור הזיהומים ירד דרמטית.
מקרה אחד מרבים-רבים.
הקפדה על היגיינה מורידה את שיעור המחלות המדבקות. זו עובדה סולידית שאוששה שוב ושוב.
כל מחלה מדבקת מצריכה הגדרה שונה למילה "היגיינה" בהתאם לדרכי המעבר שלה מאדם לאדם.
שטיפת ידיים לא תמנע הידבקות קהילתית מאיידס, זה בטוח. מסכה כן תעזור, בתנאי שהיא ממוקמת על האיבר הנכון ;-)
אממה, שטיפת ידיים ושימוש בכפפות כן יעזרו לאנשי צוות רפואי שעובדים על חולי איידס. כי הם חשופים לדם.
_לפני שנתיים חליתי בדלקת ריאות רצינית במשך חודש, עם קשיי נשימה ורסס טיפתי all over the place.
אישי שיחיה, ישן לצידי כהרגלו ולא נרשם אצלו שום קינוח אף מיותר. קרובי משפחה מבוגרים באו לבקר אותי וישבו ליד מיטתי, והתוצאה כנ"ל. גם הילד יצא ללא פגע._
זו תופעה עתיקה וידועה לכל מי שעוסק במחלות מידבקות. הניסיון שלך להציג את זה כמשהו שסותר את הטענה שלי הוא מגוחך. כי זה פשוט לא סותר.
_האם ההקפדה על היגיינה היא הפקטור העיקרי בהידבקות במחלות שפעת?
מה גורם לאדם להידבק בסיטואציה א' ולא בב'?_
התשובה היא:
א. הקפדה על היגיינה היא פקטור מרכזי. בהחלט לא היחיד, אבל מרכזי וניכר. הוא מאוד משפיע על התמונה כשמדובר במספרים גדולים ובמחלות מדבקות מאוד. הוא גם קל ליישום מבחינה טכנית, ולכן אנשי בריאות הציבור מתמקדים בו.
ב. יש גם הרבה פקטורים אחרים, שמקושרים לאדם הנחשף ולא למחולל המחלה. גיל, תזונה, היסטוריה רפואית, מצב רגשי-פיזיולוגי - אם להזכיר כמה.
גם הם חשובים ויש להם השפעה, כמו שהראית בדוגמה האישית שלך.
ויש גם מזל ומקרה. יש אקראיות בחיים, הידבקות במחלה, גם כשכל הפקטורים יהיו לטובתה, היא לא עניין של 100%.
אבל זה פשוט מגוחך להגיד שרק הפקטורים הפנים-אנושיים הם שקובעים את התמונה. מגוחך בדיוק כמו להגיד שרק הפקטורים של מחולל-המחלה משפיעים.
פוליו, למשל, היא מחלה שנעה בין non-issue לבין נכות ומוות. רוב האנשים שנדבקו בפוליו לא יידעו את זה, או ש"יצטננו" למשך כמה ימים. אבל אלה שחטפו את זה חזק - ירגישו ועוד איך. לכל החיים.
למה אלה כן ואלה לא? בגלל הקומבינציה המאוד מורכבת בין מחולל המחלה לבין המארח שלו.
צריך שניים לטנגו.