על ידי שיעול_חזק_לשעבר* » 12 מאי 2014, 14:51
בתור מישהי שחלתה בשעלת בזמן שהייתה התפרצות חמורה ומתו ילדים קטנים וגדולים...
אני יכולה לומר ששעלת היא מחלה מאוד מסוכנת, הייתי בטוחה שאני אמות מזה מרוב שהגוף שלי הזדעזע מהמחלה.
הפסדתי סימסטר שלם באוניברסיטה (בדיוק כמו שם המחלה - "מחלת מאה הימים") והגעתי מעולפת בקושי לבחינות. היה לי אישור מחלה על כמות ימים מטורפת כשבדר"כ מקובל לתת אישור מחלה רק על 3 ימים.
נישארתי בבית בטענה שאם לא אנוח ויטפלו בי, אני פשוט אמות במעונות של האוניברסיטה ואף אחד לא יידע. עד כדי כך זה היה קשה שהרגשתי שאני צריכה להישאר בהשגחה של מישהו שלפחות אם אמות אז שמישהו יידע.
בזמן השעלת לא יכלתי לדבר עם אף אחד, בכל פעם שפתחתי את הפה התחלתי להשתעל בלי שליטה. בלילות לא ישנתי בכלל וגם מי שהיה בבית לא ישן כך שבסך הכל זו הייתה תקופה נוראית.
אז כן, שעלת זו מחלה מאוד מאוד מסוכנת, לא חוויתי דבר יותר קשה מזה. המחלה הזו תקפה אותי גם כששהיתי בסין וחזרתי עם צלע סדוקה מרוב שיעולים, היה כל כך כואב שחשבו שיש לי גוש בשד ורק אז הבינו שפשוט סדקתי צלע.
שעלת היא הכי מסוכנת לאנשים בעלי רקע משפחתי אסטמתי, גם אם הם עצמם לא אסטמתיים. כי השעלת היא בעצם מהווה טריגר לאסטמה.
(כמו למשל שחולי אפילפסיה יכולים להיות מולדים אבל יכול להיות גם נזק עצבי מוחי שניגרם עם השנים וגורם פתאום באמצע החיים לאפילפסיה...סתם לידע הכללי של כל קוראי תגובה זו).
אחרי שעברתי 7 רופאים וכולם אמרו שאין מה לעשות אלא לקוות שזה יעבור לבד, ואחרי שקראתי על ילד בן 15 שהגיע למיון עם אותם תסמינים כמוני וניפטר....החלטתי לעשות מעשה ! הלכתי לרופא משפחה ודרשתי בכל תוקף שייתן לי משאף עם סטרואידים כמו לאסטמתיים ואכן זה עזר והעביר לי את המחלה ותוך יומיים ו 2 שאיפות כבר הייתי בריאה ויכלתי לדבר שוב בלי התקפי שיעול.
אז אני מבינה את כולכם, ומבינה את הרצון להישמר מפני חיסונים אבל תבינו....המוות שניגרם מהחיסון הוא בעצם מוות שניגרם עקב שעלת. החיסון הוא לא הגורם אלא החיידק שניתן בחיסון. אותם ילדים שמתו עם חיסון, יכלו באותה מידה להידבק בשלב כלשהו בהיותם קטנים ולמות באותה מידה.
גם אני בהתלבטות אם לעשות חיסון לשעלת בהריון אבל אחרי שחוויתי את המחלה הנוראית בעצמי, אני לא חושבת שארצה להסתכן בכך שהתינוק שלי ייצא החוצה ויסבול כמו שסבלתי.
מוות כזה, הוא פשוט מוות בייסורים קשים....זה היחנקות, זה פחד, זה חוסר שליטה ואני מקווה שעכשיו אחרי שקראתם הבנתם קצת יותר מה משמעות המחלה. ועכשיו תחליטו מה כדאי - לחסן או לקחת סיכון שהמחלה בין כה וכה תתקוף כי יש המון הורים שלא מחסנים כי הם מפחדים בדיוק כמוכם.
נ.ב - קחו בחשבון שהסודנים סביבכם וכל יתר הפליטים כניראה לא מחוסנים. עצוב אבל אמיתי.
בתור מישהי שחלתה בשעלת בזמן שהייתה התפרצות חמורה ומתו ילדים קטנים וגדולים...
אני יכולה לומר ששעלת היא מחלה מאוד מסוכנת, הייתי בטוחה שאני אמות מזה מרוב שהגוף שלי הזדעזע מהמחלה.
הפסדתי סימסטר שלם באוניברסיטה (בדיוק כמו שם המחלה - "מחלת מאה הימים") והגעתי מעולפת בקושי לבחינות. היה לי אישור מחלה על כמות ימים מטורפת כשבדר"כ מקובל לתת אישור מחלה רק על 3 ימים.
נישארתי בבית בטענה שאם לא אנוח ויטפלו בי, אני פשוט אמות במעונות של האוניברסיטה ואף אחד לא יידע. עד כדי כך זה היה קשה שהרגשתי שאני צריכה להישאר בהשגחה של מישהו שלפחות אם אמות אז שמישהו יידע.
בזמן השעלת לא יכלתי לדבר עם אף אחד, בכל פעם שפתחתי את הפה התחלתי להשתעל בלי שליטה. בלילות לא ישנתי בכלל וגם מי שהיה בבית לא ישן כך שבסך הכל זו הייתה תקופה נוראית.
אז כן, שעלת זו מחלה מאוד מאוד מסוכנת, לא חוויתי דבר יותר קשה מזה. המחלה הזו תקפה אותי גם כששהיתי בסין וחזרתי עם צלע סדוקה מרוב שיעולים, היה כל כך כואב שחשבו שיש לי גוש בשד ורק אז הבינו שפשוט סדקתי צלע.
שעלת היא הכי מסוכנת לאנשים בעלי רקע משפחתי אסטמתי, גם אם הם עצמם לא אסטמתיים. כי השעלת היא בעצם מהווה טריגר לאסטמה.
(כמו למשל שחולי אפילפסיה יכולים להיות מולדים אבל יכול להיות גם נזק עצבי מוחי שניגרם עם השנים וגורם פתאום באמצע החיים לאפילפסיה...סתם לידע הכללי של כל קוראי תגובה זו).
אחרי שעברתי 7 רופאים וכולם אמרו שאין מה לעשות אלא לקוות שזה יעבור לבד, ואחרי שקראתי על ילד בן 15 שהגיע למיון עם אותם תסמינים כמוני וניפטר....החלטתי לעשות מעשה ! הלכתי לרופא משפחה ודרשתי בכל תוקף שייתן לי משאף עם סטרואידים כמו לאסטמתיים ואכן זה עזר והעביר לי את המחלה ותוך יומיים ו 2 שאיפות כבר הייתי בריאה ויכלתי לדבר שוב בלי התקפי שיעול.
אז אני מבינה את כולכם, ומבינה את הרצון להישמר מפני חיסונים אבל תבינו....המוות שניגרם מהחיסון הוא בעצם מוות שניגרם עקב שעלת. החיסון הוא לא הגורם אלא החיידק שניתן בחיסון. אותם ילדים שמתו עם חיסון, יכלו באותה מידה להידבק בשלב כלשהו בהיותם קטנים ולמות באותה מידה.
גם אני בהתלבטות אם לעשות חיסון לשעלת בהריון אבל אחרי שחוויתי את המחלה הנוראית בעצמי, אני לא חושבת שארצה להסתכן בכך שהתינוק שלי ייצא החוצה ויסבול כמו שסבלתי.
מוות כזה, הוא פשוט מוות בייסורים קשים....זה היחנקות, זה פחד, זה חוסר שליטה ואני מקווה שעכשיו אחרי שקראתם הבנתם קצת יותר מה משמעות המחלה. ועכשיו תחליטו מה כדאי - לחסן או לקחת סיכון שהמחלה בין כה וכה תתקוף כי יש המון הורים שלא מחסנים כי הם מפחדים בדיוק כמוכם.
נ.ב - קחו בחשבון שהסודנים סביבכם וכל יתר הפליטים כניראה לא מחוסנים. עצוב אבל אמיתי.