[po]תמרוש רוש[/po]
ראשית אני מודה לך מאוד על ההתיחסות (עזרת לי גם עם בעיה שהיתה עם ילדי בבית הספר, הארת לי נקודות למחשבה שממש עזרו לי להתמודד. אז שוב תודה!)
עכשיו לעניין התזונה אז כך, קודם כל הורדתי את כל מה שבטוח לא בריא לא רק לי, לכולם.
קפאין שהייתי שותה בכמויות (נס קפה, קולה, שוקו וכו...)
סוכר מזוקק (הכוונה לסוכר לבן?!) גם הורדתי, עברתי לסוכר קנים. מה את אומרת על הסוכר הזה? או שיש משהו יותר טוב?
מוצרי חלב אני כמעט ולא אוכלת חוץ מחמאה.
עברתי לקמח מלא לא מצליחה ממש להרגיש שינוי מרגיש לי אותו הדבר (קמח מלא או לבן)[u]הייתי בטוחה שזה הדבר הגואל[/u]....
הקושי שלי הוא בעיקר עם ילדיי הגדולים (6 ו-7 הקטן בן 10 חדשים, למזלי עדיין יונק..) התזונה שלהם על הפנים, וזה פשוט מחוסר ידע מוחלט שלי ושל בעלי בנושא.
לאחרונה נהיה יותר מודעות בענין ובכלל מאז שהכרתי את האתר באופן חל אצלי שינוי בחיים בהרבה תחומים, ותמיד ידעתי שגם השינוי בתזונה יגיע מתי שהוא, זה דבר שהתבשל אצלי הרבה זמן עניין התזונה ולאחרונה התחלתי ליישם עד כמה שמתאפשר לי מבחינת הידע. כמו שכתבת
[u]תזונה זה מסע ארוך ומעניין, עם המון המון שבילים ומסלולים.[/u]
אשמח ללמוד ולשמוע עוד טיפים בנושא, אולי אפשר לפתוח דף כזה "טיפים לתזונה בריאה"? נדמה לי שנתקלתי במשהו דומה אבל לא ממש הצלחתי ללמוד משם משהו מעשי.

תשמעי, הילה, צר לי לאכזב אותך אבל תזונה זה אחד מהתחומים הכי רחבים ומגוונים בעולם - גם מבחינת מספר הדעות והשיטות....
כך שקשה לתת לך "עצות" כלשהן בלי שנסתור אחת את השניה פה.
סתירות - יהיו. לא נוכל להימנע מהן...

אבל אלה המחשבות שלי:
[list=1]
[*] תזונה לפי סוג דם - את צריכה להחליט אם את בכלל מאמינה בגישה הזאת או לא. לפי הזכור לי היא לא בדיוק מבוססת ראיות...
[/list]
אם כן - לכי על זה לאיזו תקופה, ותנסי להעריך לפי התוצאות אם היא נראית לך או לא.

[list=1]
[*] [u]התברר לי שלפי סוג הדם שלי בכלל לא מתאים לי חיטה (לא מלאה ולא ריקה...)[/u]
[/list]
הנה נקודה שבה התנסות יכולה ללמד אותך.
אני זוכרת שחברה שלי ואני דיברנו פעם על מוצרים מחיטה מלאה. אני באותה תקופה הייתי בטוחה שזה הדבר הגואל, ואז היא אמרה לי שהיא ניסתה ספגטי מחיטה מלאה, ופשוט לא יכלה לאכול את זה מרוב שזה היה כבד וסתם לא את הבטן. כנ"ל מוצרים אחרים מקמח מלא.
באותו זמן לא ידעתי איך לאכול את זה, אבל אחרי שגיליתי שהרבה אנשים לא ממש מתאימים לחיטה, זה נהיה לי הרבה יותר הגיוני: חיטה לא היתה לעניין בשבילה, אבל חיטה מעובדת עשתה לה פחות צרות מחיטה מלאה, כי היא מעובדת.
אז אם את רוצה, תעברי לקמח מלא. ואז תראי: אם זה עושה לך טוב - יופי. תישארי עם זה. אם זה לא עושה לך טוב - כנראה שמתאים לך להוריד כמויות של חיטה או לוותר בכלל.
בכל מקרה, נראה לי שלאכול חיטה "דלה" הרבה פחות טוב גם מחיטה מלאה וגם מהימנעות כוללת מהדגן הזה.

[list=1]
[*] חוצמזה את יכולה לעשות לעצמך דירוג של סדר עדיפויות בתזונה שלך, מהדברים שהכי אלמנטרי וברור לחלוטין שכדאי לשנות, ועד לדברים שהם פחות אלמנטריים, פחות ברורים לך, או יותר שנויים במחלוקת.
[/list]
למשל: טופי, עדשי שוקולד, גלידה תעשייתית בצבעים זרחניים - החוצה :-) אין בכלל פקפוק שהם על הפנים, ומזיקים לגוף שלך בשלושה אספקטים לפחות (אם לא שלושים).
סוכר מזוקק - כנ"ל (ראי [po]גמילה ביתית ממתוקים[/po]. אחלה דף)
להימנע ממוצרי חלב - אולי כן, אולי לא כרגע, אולי לבדוק חלב אורגני, אולי חלב עזים, וכו' וכו' וכו'. כי חלב, לא משנה עד כמה ישמיצו אותו - הוא הרבה יותר מזין מטופי :-). ופחות מזיק.
(אלא אם כן כבר הוכחת כאלרגית אליו, ואז כמובן אין שאלה)
וכו'.

תזונה זה מסע ארוך ומעניין, עם המון המון שבילים ומסלולים.

אנחנו רוצים מאוד לעבור לתזונה בריאה יותר. הבעיה שאין לנו מספיק ידע בתחום. אני קוראת המון על תזונה בכל מני אתרים ועדיין לא מצליחה להגיע לגיבוש ולעשיה,
התחלנו לאכול קמח מלא ואז קראתי על התזונה לפי סוג הדם והתברר לי שלפי סוג הדם שלי בכלל לא מתאים לי חיטה (לא מלאה ולא ריקה...) ועוד הרבה דברים שחשבתי שהם בריאים אז הם לא מתאימים לכולם בקיצור אני דיי מבולבלת. הייתי מאוד רוצה לשמוע עיצות וחוות דעת בנושא בכלל.. ועל תזונה לפי סוג דם בפרט.
תודה לכולם! אני למדתי ולומדת מהאתר הנפלא הזה המווווןןןן......

שלום לכולם,
לעיתים רחוקות אני נוגעת במחשב, וכשיוצא לי לפעמים זה באתר הזה. התחשק לי לכתוב קצת מניסיוני כאמא לשתי בנות (4 , 2). לכל אחת מהן סגנון אכילה שונה. השוני הזה נוצר כמובן מהמזג השונה שלהן וגם מתוך היתנהגות והתנהלות שונה שלנו כהורים סביב עניין התזונה.*דבר ראשון שלמדתי הוא שמה שאני עושה ממנו סיפור הופך לסיפור וכקלף נגדינו.
[list]
[*] אני לא מכינה אוכל מיוחד לכל אחד אבל מכינה מספר דברים כך שאף אחד לא נשאר רעב.
[/list]
[b]אני מגבילה את הממתקים לאחד ביום אך תמיד זוכרת שכשיוצאים מהבית אין שליטה על כך. מה שבבית בבית מה שאצל סבתא זה סבתא ובגן זה בגן.[/b]לבריכה אפשר לקחת מקלות ירקות קילחי תירס וכו' תאמינו לי גם ילדים של אחרים יבואו אליכם.
[b]אחרי שיחות עם חברות בעיניין הזה הורגעתי לגלות שבנותיי אוכלות באופן יחסי יופי של מזון ושב"סלסלת הממתקים" שלי אין ממש ממתקים...אז אם הן אוכלות קצת ביום הולדת או מכובדות בחוץ זה לא כל כך נורא. [/b]בגן אצלינו נותנים גם חלבה כארוחת 4 וגם ההורים מוזמנים להביא מאפה או כל דבר אחר שיחולק אח"הצ. *אם אני אומר לבנותיי שאם הן תאכלנה מזון לא בריא הן תחלנה או יקרו להן דברים נוראים אפילו את עצמי אני לא אשכנע, הרי הן יכולות להסתכל סביב ולראות שהחברים שלהן בסדר גמור. אני מעדיפה למצוא סיבות אחרות.
[list]
[*] הדבר הכי חשוב שלמדתי עד כה הוא שכשהיחסים עם הילדים טובים, רוב הסיכויים שהילדים יקחו איתם את הערכים של הבית, אפילו אם יש תקופות שלא נראה כך. וזה ממש מנסיוני עם הוריי.
[/list]
מקווה שעזרתי במשהו. עירית

http://www.metaplim.co.il/a.asp?p=1335

חינוך לתזונה בריאה מתחיל בחיק המשפחה. כשכל המשפחה מאמצת תזונה בריאה, זה הרבה יותר קל. [url=http://levav.adama.net]במסעדה הלימודית האורגנית[/url] אנחנו משתדלים לעזור לילדים לחוות תזונה בריאה וטעימה.

נכון, זה קשה. לפעמים זה עבודת פרך. נכון, המזון שבחוץ מאד ממכר. אבל, כמו שאמרו חז"ל, "לא לך המלאכה לכלותה, ואל לך להיבטל ממנה". אם לא נחנך את ילדינו לתזונה בריאה - הילדים שלנו ישלמו על זה בבריאות לכל החיים. תסתכלו לכמה אנשים יש [url=http://www.sakeret.com.]סכרת סמויה[/url]

מספר טיפים:
[list]
[*] החינוך של ילדינו מתחיל בחינוך של עצמנו. נאה דורש - נאה מקיים. מה אמא אוכלת לארוחת ערב? מזון מתועש או ביתי?
[*] לתת לילד אוכל בריא מהבית.
[*] לשוחח איתו על הנושא, לדובב אותה, להמציא איתו שירים, לעורר אצלה גאוות יחידה לאוכל של אמא.
[*] זה הרבה יותר קל כשעוזרים לאחרים. לעודד אותו לעזור לילדים אחרים להיגמל מהרגלי אכילה כפייתיים!
[*] אפשר לאכול בריא ובזול. אבל ראשית עלינו להיגמל מהמחשבה הצרכנית שכל מזון מתועש בחנות הטבע ויקר הוא בהכרח בריא. להיפך! עלינו להתחיל להכין יותר סלטים טריים, בבית, ולהפוך אותם ללב של הארוחה.
[*] הירקות האורגנים גם הם מתועשים, ולכן הם כל כך יקרים. השיגו זרעים אורגניים, קנו חממה, והתחילו לגדל ירקות בבית באופן מסחרי, עם הילדים, כבילוי משפחתי.
[*] הפרקים הציבוריים משוועים לחקלאות אורגנית. ארגנו לתלמידי בית הספר פעילות בחקלאות אורגנית שבו הם ישתלו ירקות בגינה הציבורית.
[/list]

וואו, לא ידעתי שיש דף כזה - לכל ההורים, בדף [po]בלוג אנחנו מתמודדים[/po] כתבתי כמה דברים שאולי ירגשו אתכם
ויתנו לכם רעיונות איך לעבור לאורגני בצורה פשוטה ומה זה עשה לילדה שלי שהפכה "לנסיכת הבריאות" של הישוב שלנו.
(מה שכתבתי בתאריך של היום)!

אני מציעה במקום דבש וסילאן מולסה של מורגה (בלי גפרית, כפי שיצחק בן-אורי מציע) שהיא נורא טעימה ומכילה ויטמינים.

[u]הלחם, הוא מקמח מלא??[/u]

|-:
לאט לאט
קודם נעבוד על זריקות הסוכר הלבן שנקראות שוקולד למריחה

תודה על ההצעות {@

אפשר להכין חלבה מדבש וטחינה או סילאן וטחינה או סוכר חום וטחינה.
כמו שקדיה יש עוד כל מיני טחינות של אגוזים.יכול להיות שלגננת יהיה קשה להשיג את זה או שיהיה לה יקר והיא לא תרצה, תחשבי האם את יכולה להציע לה שאת תקני, יכול להיות שזה יתקבל הרבה יותר בקלות. אני אומרת את הדברים מנקודת המבט של הגננת שגם צריכה לנהל תקציב.
עוד תובנה, אם אוכלים מתוק בזמן אחר ביום (וגם אם לא) אפשר בארבע לתת גם פרוסה עם גבינה לבנה.

מה עם שקדיה על הלחם?
או חמאת שומשום מעורבבת עם דבש או סילאן?

< הלחם, הוא מקמח מלא?? ;-) >

למה לא ?
שווה נסיון.
בכל מקרה, הרעיונות יהיו שימושיים גם לי.

ואת חושבת שאם תציעי היא תקבל את הצעתך?

בפעוטון של איילה נהוג לתת פרוסת לחם עם שוקולד לפחות כמה פעמים בשבוע כארוחת ארבע
איילה עדיין לא בגיל שבו היא אוכלת לחם, ואני גם לא מתכוונת להרשות שיתנו לה את זה
איזה הצעות אפשר להציע למנהלת פעוטון כארוחת ארבע לקטנים עד גיל 3
חשבתי על לחם עם ממרח סילאן, פירות
אבל מה עוד אפשר להציע ?

אני מאוד מודה לכן על העזרה , אני כבר לא רודפת אחריו עם האוכל והוא כן אוכל לבד אבל רק שניצילונים של מאמא עוף אבל זה חוסך לי עצבים ואנרגייה וטוב לי וטוב לילד.למרות שהייתי מעדיפה שהוא יאכל מה שאני מבשלת אבל כמו שאמרתן אולי זה עניין של גיל וזה יחלוף.

אגב המלצה ל"מעדן" אהוב מאד עלי ועל נבו.
עכשיו יש קלרבי מקסימים בשוק. טריים ועסיסים.
אני מקלפת, חותכת לחצי ופורסת לפרוסות דקות ככל האפשר ממליחה ונותנת לזה לשבת 5 דקות לפני האכילה. זה טעים, זה קריספי, זה בריא וזה לא משמין.

כילדה נהגתי לאכול ככה לפת עם סבתא שלי.
לפת בעונה היא טעימה ולא חריפה בכלל.
צלחת של ירקות פרוסים מומלחים קלות על השולחן לעולם תתירוקן במהירות מפתיעה. אני מכינה לפעמים סתם ככה באמצע היום ומניחה על השולחן. כל מי שעובר ליד לוקח ביס. עד ש..... עד שמגיעים למלפפון האחרון ואז מתחיל הבכי.

בקי, מעניין מה סוג הדם שלהם! זה מזכיר לי את הספר "אכול לפי סוג הדם שלך".

הפטנט שלי עם הינוקא: הוא אוכל מצלחתי. אין לי מושג כמה. אני מפסיקה לתת כשהוא מפסיק לפעור פה.
הערפל שלי לגבי הכמות עוזר להמנע מ"לדחוף אוכל".
נקווה שבקרוב יגדל טווח המאכלים שמותר לו, ואוכל שוב לשים לו אוכל מולו על המגש ולתת לו לאכול בעצמו כמה שהוא רוצה (עד מחר מותר לו רק תפ"א ומדובר בפירה. ממחר נוסיף בטטה).

איתמר ונבו שונים מאד אחד מהשני בסיגנונות האכילה שלהם.
איתמר הוא גבר (!) כשהוא חוזר מבית הספר הוא רוצה סטייק. תפו"א או אורז וקינוח. לפעמים אני נדהמת מהיכולת שלו לדחוס את כל הדברים האלה לתוכו. לפני מס' שבועות עשיתי לו ניסיון קיבולת נתתי לו סטייק גדול וקערה ובה שלושה תפו"א מבושלים גדולים. הילד גמר הכל וביקש עוד. ורק בשביל לתת פרופורציות צריך לזכור שמדובר בילד בן 7 ששוקל 24 קילו.
נבו לעומתו מתעלם מאוכל. הוא אוכל מעט מאד ומפזר את זה על פני כל היום. לפעמים הוא פתאום יושב ומרביץ ארוחה גדולה אבל זה בהחלט יוצא מן הכלל. הוא אוהב ירקות ופירות יותר מכל דבר אחר ומעדיף אותם אורגניים. הוא אוהב טופו ודגים. ולא מוכן לאכול מוצרי חלב. בעיקר לא לשתות חלב (לא שמישהו מנסה... חוץ מאיתמר אף אחד מאיתנו לא נוגע בחלב) בקיצור אני חושבת שהילד קיבל את הקיבה של אמא שלו. עם נבו אני עובדת בשיטת ההתראות. כשאני חושבת שכבר הגיע הזמן לאכול אני שואלת אותו אם הוא רוצה לאכול ומציעה לו את האפשרויות. התשובה היא תמיד "אני לא רעב" ואז אני מבקשת שיאמר לי כשיהיה רעב. מה שמגיע לרוב אחרי 10 דק'.
אין מה לדבר על לאכול ליד השולחן "זה משעמם" אני נוהגת לשים לו את האוכל חתוך בצלחת לידו וצופה בצלחת מתרוקנת לאט לאט...

היי ריקי,
קודם כל ברוכה הבאה (())
בעניין האוכל - בת שלי בת שנה וחצי. אחרי שקראתי כתבה (לא זוכרת באיזה עיתון, באחד הדפים פה היה קישור) על הפרעות אכילה אצל [b]תינוקות[/b] נפלו לי כמה אסימונים איזה נזקים כבר הספקנו לעשות לנועה... כשהתחלנו עם מוצקים סביב גיל חצי שנה, הייתי יושבת איתה לפעמים שעה-שעה וחצי כדי שהיא תאכל מהמרק/ירקות כמה ש [b]לי[/b] נראה מספיק. היא הייתה אוכלת קצת ואז מאיטה את הקצב (נגיד, כפית ב- 5 דקות). היא לא הייתה מתנגדת (לפחות לפי תפיסתי אז) אלא סתם ישבה וצפתה בהצגות שהצגתי לפניה רק על מנת שתאכל עוד...
כתוצאה מהשיטה הזו, כשהיא הגיעה לגיל שהתחילה לבקש דברים - היא ביקשה מים כל פעם שהייתה צמאה. היא [b]אף פעם[/b] לא ביקשה לאכול (ולמה שתבקש - אני הרי מסתכלת על השעון ואז מושיבה אותה לאכול).
אחרי שקראתי את הכתבה, הבנתי שזה לא במקרה שהיא לא מבקשת אוכל. והחלטנו (אני+בעלי) להרפות. פשוט לא להציע לה לאכול. שתבקש כשתהיה רעבה. ולא רק זה, אלא כשהיא מתחילה לשחק - לזרוק אוכל/צלחת/כוס על הרצפה - סימן שהיא שבעה. ולהפסיק מייד. לא להתחיל לשעשע אותה כדי שתאכל עוד קצת. היא יודעת מתי מספיק לה יותר טוב מאיתנו ועלינו לכבד זאת.
היה לנו מאוד קשה (פולניות, להבדיל מפורנוגרפיה, היא לא עניין של גיאוגרפיה)...
זה לקח כמה שבועות.
היום היא מבקשת אוכל. אוכלת לפעמים מאוד מאוד מאוד מעט. אנחנו לא מתעקשים...

והיא אוכלת רק מה שאנחנו אוכלים (היא לא מסכימה לאכול משהו שמונח רק בצלחת שלה ובשלנו לא) - טועמת מהכל, מה שבא לה היא ממשיכה. מה שלא- מנופפת עם הידיים ומזעיפה את הפרצוף בצורה שלא משתמעת לשתי פנים.
ואם אנחנו אוכלים שוקולד - גם היא אוכלת שוקולד (אצלנו מחזיקים רק מריר, 70&% קקאו או יותר. זה גם טעים לנו וגם משקיט את המצפון שאין שם כ"כ הרבה סוכר כמו בשוקולד אחר). פעם החלטתי לתת לה לאכול כמה שהיא רוצה מהשוקולד - היא חיסלה חצי חפיסה והחזירה לי את הנשאר (לא לפני שהציעה לחתול כמה פעמים בנמרצות). מאז גם אם היא מקבלת חפיסה היא אוכלת קצת ומפסיקה (ד"א, גילינו ששוקולד זה כמו קובה. נראה נורא דומה גם ב- input וגם ב- output...)

אני לא יודעת מה יהיה כשהיא תגיע לגיל 3-4. נחיה ונראה.

<פתאום באה לי המחשבה שהיא מציעה לחתול כל דבר שהיא אוכלת כהכנת קרקע להעלים אוכל בעתיד... פולניה, כבר אמרתי? D-:>

nice to meet you all :-) אני חדשה כאן באתר ואני מוקסמת ממנו כליל. אני אם חד הורית מאזור המרכז והמון המון ממה שהועלה כאן נוגע לי ולילדי. אשמח לקבל תגובות:
בני, בן הארבע, כמעט אף פעם לא אוכל בעצמו. תמיד צריך לדובב אותו על מנת שיתחיל לאכול, אם זה באמצעות סיפור, בעת אמבטיה או סתם כל דבר אחר שיסיח את דעתו.
בנוסף לכך, לאחרונה הוא מעוניין לאכול רק "ג'אנק"(מאמא עוף למיניו :-) )

|Y|

הספקתי לקרוא רק אחד, נפלא כמובן, נראה לי שאני אדפיס לי ולאט לאט אכניס רעיונות אל מטבחי. ורד תודה!

ורד, האתר נראה נהדר והמאמרים מושקעים לעילא ולעילא. הוספתי למועדפים.

רציתי להפנות את מי שמתעניין [url=http://crystals.co.il/[po]healling]לאתר הבא[/url] methods[/po]/naturopathy/[po]naturopathy vered lev0 about[/po].htm יש שם רשימת מאמרים ארוכה מפרי מחשבי.
בכלל זה אתר מעניין בכל מיני תחומים!
{@

אצלנו לא היו בעיות מיוחדות עם אוכל וממתקים עם בכורתי (בת 4 ) היא היתה אוכלת מאוזן ורק כהיא רעבה, ומהכל: ירקות, פירות, תבשילים, טופו, סויה, תענוג, להתמוגג, אוכל לא היה אישיו בכלל, נראה היה שקיים אצלה מן מנגנון בריא ומאוזן. שמחתי, אמרתי לעצמי "יופי שלא תהיה כמוני" (הווסת לא עובד בכלל), אך לאחרונה בעיקר בימי הולדת וחגים זה השתנה. מ מ ת ק י ם ! המתוק מתוק הזה הממכר כל כך, מצאתי את עצמי מבקשת, דורשת, מאיימת, שתפסיק לזלול ממתקים, מסבירה על השפעת הסוכר הלבן על הגוף והנפש, אך מרגישה שאני לא משכנעת אפילו את עצמי, הרי אני מכורה למתוק הזה לי קשה עד בלתי אפשרי להגביל את עצמי אז איזו זכות יש לי לאמר לילדתי שתפסיק לאכול ממתקים, אבל עדיין הייתי רוצה למצוא איזון שלא תהיה אובססיבית לממתקים, שלא יחול עליה הפתגם "מים גנובים ימתקו" שלא תאכל בסתר ממתקים (כמוני). האם לשים גבולות ברורים בנושא או שמא להציף אותה בהם(לא יודעת אם אני מסוגלת)
אם היה כבר דיון בנושא הודה לכם אם תפנו אותי לשם

[url=http://starmed.msn.co.il/Horim/173/34]מאמר נחמד[/url]

אפשר לשים ב"פינת הג'נק" קערת פירות, או קצת ירקות חתוכים. כשיש לי כוח לעשות את זה, זה עובד בהצלחה גדולה.

לצערי, כשאני לא מציעה לה אוכל ומחכה שהיא תרדוף אחרי היא ניגשת לפינת הג'אנק ומוצאת לה שם ארוחת בוקר/ צהריים/ערב.
סבתא שלי מציעה שאני אשים על השולחן והיא כבר תבוא בגלל הריח/המראה - שזה בהחלט עובד לפעמים, אבל היא לא מציעה לי מה לעשות עם האוכל שהילדה החליטה לא לאכול ואף אחד אחר גם לא (כי צריך להכין לה במיוחד, כי את מה שאני אוכלת היא לא מוכנה לטעום בשלב זה של עצמאותה בחיים). ואני ממש לא אוהבת לזרוק אוכל.
לפעמים אני מכריזה שהיום זה יום הממתקים - אז היא לא מסכימה ומנדבת רעיון. לפעמים היא מסכימה בהתלהבות!

כל ההקשר של אהבה ואוכל...מתכון בדוק להשמנה בגיל מאוחר יותר.
אני משתדלת להפריד. אוכל זה אוכל. [b]כולה[/b] אוכל. הוא לא אומר כלום, לא מפנק, לא מראה אהבה ולא מראה דבר. זה טעים או לא, משביע או לא, בריא או לא כל כך. אין הקשרים אחרים.
דווקא כי יצאתי מהבית שבו אוכל כן היה פינוק, אהבה, מזור לעת צרה, בילוי ועוד כל מני דברים שהוצאו מהקשרם. והיום אני משלמת על זה מחיר כבד תרתי משמע ;-)
נראה לי הרבה יותר באופן טבעי- הגישה שאומרת"אין לאוכל הקשרים רגשיים וחברתיים. אוכל אוכלים כשרעבים." לא?
אגב, לכם אצלנו כמו שכתבתי אין אמא שרודפת אחרי הילדים עם אוכל אלא יש ילדים שרודפים אחרי אמא "אנחנו רעבים!"

רחלי אני מסכימה איתך. יראו ויפנימו. בינתיים היא מה זה משתעלת מכל הג'אנק הזה - ורק בלילה. כבר 3 ימים. אני כמובן מנצלת את ההזדמנות - תוך כדי מסג' עם שמן - כדי להסביר לה שעכשיו הגוף שלה מוציא החוצה את כל הדברים האלה שהיא אכלה ומזכירה לה שוב לאכול סלט. אני לא בטוחה שאני מנדנדת כדי לבטא את אהבתי אלא כדי שלא תעיר אותי בלילות עם שיעול וחום ושפעות וכל מיני כאלה. אהבתי נתונה לה 24 שעות ביממה מתוך זה שאנחנו יחד כל היום ואני מקשיבה לה כמעט בכל עת. זוהי אהבתי. וגם חיבוקים.
וכמו אצל הבת שלך, חבצלת, יש לה קריזות אוכל משתנות מיום ליום והיא נורא אוהבת לנסות דברים חדשים - אבל בחשדנות רבה.

אצל בני זה פשוט יותר. אצלו הכל, אבל הכל, עובר דרך ההגיון (בנים ;-)) אפילו הרכיבה על האופניים היינו צריכים להסביר לו את העיקרון המדעי למה הוא לא יפול (בעלי שלף את הידע שלו בפיזיקה ממגירות מאוד מאוד מאובקות...) אז ברגע שאני מסבירה לו שיש במשהו ויטמינים/ברזל ומה זה יעשה לגוף שלו, ולהפך- במשהו אחר יש הרבה סוכר ומה זה יעשה לשיניים שלו- הוא משתכנע ואוכל גם דברים שלא כל כך אהובים עליו (למרות שאני ממש לא נוהגת להכריח), חוץ מאולי טופו וקישואים ועוד כמה... בתי לעומת זאת היא ילדת טבע ואוכלת לפי ה"בטן" אז זה יכול להיות מלא ממתקים וג'נק ביום אחד, וסלט ענק + מרק עדשים + דג ביום אחר. למדנו כבר שיש לה קריזות של חשק וצריך לחכות בסבלנות.
עכשיו נראה מה יהיה עם הקטן כשהוא יגדל קצת...יש הפתעות...:-D

חגית, הבת שלי עוד קטנה, אבל אני צופה שגם היא תגיע למה שאת מתארת.
אני חושבת על הרגלי האכילה שלי, ומה למדתי מאמא שלי, ומה הייתי רוצה לתת לבת שלי...
למדתי הרגלי אכילה מסודרת, אוכל מבושל, שולחן ערוך. למדתי על אוכל מאוזן, על פחמימות וויטמינים וחלבונים.
למדתי גם איך אמא שלי מרגישה שאוכל זו הדרך שלה לבטא אהבה, ולכן שאלה 20 פעם ביום "את רוצה משהו לאכול?"
כרגע המסקנה שלי היא שהדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות בשבילה (בתי, לא אימי (-: ) הוא להקפיד בעצמי על אוכל שטוב לי, ולהציע גם לה.
ילדים עוברים את השלבים האלה (אולי בעשרים שנה הבאות), אבל כשהיא תגדל ותהיה אחראית לעצמה ולאוכל שלה, אני מקווה שמה שהיא תראה ממני יהיה לה נקודת המוצא.
חוץ מזה, אני זוכרת את עצמי אוכלת רק מלפפונים וגזר ושונאת כל ירק אחר, במשך שנים - עד שזה עבר.

אני התייאשתי כמעט לגמרי לעניין את הבת שלי באוכל האורגני והבריא. מרגע שהיא גילתה את הג'אנק בגיל 3.5 - זהו! כמובן היא מתחילה להשתעל אחרי שהיא חוגגת ואז אני מסבירה לה שזה מהתזונה האיומה שלה - כלום לא עוזר. היא כבר בת 5 וכמובן שהיא מנסה למצוא את האני העצמי שלה שהוא אחר משלי ולכן נראה לי שיש פה קטע של להראות לי שיש לה בחירה עצמאית שלה בגלל שעשיתי מזה כזה עניין תמיד. אז הפסקתי להכין אוכל במיוחד בשבילה ואני מכינה בשבילינו המבוגרים ואם היא רוצה היא יכולה להצטרף - מה שלא קורה - או שהיא אוכלת את הדברים שהיא אוהבת (בדר"כ היא מודיעה ברגע האחרון ואז זה די מרגיז) וזהו - הפסקתי לעשות עניין מאוכל בריא בארוחות. בשיעולים אני מזכירה לה שוב כמובן, כי אני אמא נודניקית כזאת, אבל מצידי זו החלטה שלה. הבעייה שיש לי מצפון רע שאני נותנת לילדה שלי להרוס לעצמה את הבריאות ולפעמים חושבת שאולי באמת אני צריכה להשליט טרור בעניין אבל למזלינו יורדת מהרעיון הזה מהר ומתנחמת שכשצעירים שורפים את הג'אנק יותר מהר.
מה שכן, נראה לי שהסלידה מירקות זה מדבק. שנים היא אכלה סלטים בכייף (אוכלת כמו ציפור) אבל ברגע שגילתה שהילדים של השכנים אומרים איכס על ירקות אז כבר לא מוכנה שתהיה חסה בסלט ועכשיו גם גזר לא ופלפל אדום שהיא אהבה היא לא מוכנה לסבול ורק מוכנה לטעום מהמלפפונים. נחמה פורתא.

ראו גם: [po]מדור הורות ומשפחה[/po], [po]מדור תזונה טבעית[/po].

דיון שהחל בדף [po]כבד את ילדיך[/po]: