אלמונית, תציצי בדף אישור לחינוך ביתי.
אם את מוכנה למחוייבות הזאת, ואם האבא איתך בנושא הזה, האישור הוא בעיקר קטע פורמלי. מה שצריך להנחות אותך בהחלטה הוא טובת הילדה והמשפחה, לא שיקולים בירוקרטיים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום, בתי בכיתה ו ולא מסתדרת בשום צורה. היא הייתה בכיתה רגילה ולא מצאה את עצמה במערכת, בנוסף היא סבלה מאוד מבעיות רגשיות והעברנו אותה לחינוך מיוחד. נכון לעכשיו היא שנה שנייה בחינוך מיוחד, מסתדרת פלוס מבחינת הציונים אבל כל הקונספט של לשבת בכיתה 6 שעות כל יום ממש הורס אותה. זה עינוי מבחינתה, היא בעצם מעבירה את הימים בבכי יום יומי, כל היום. זה פשוט ממוטט אותה. אני חושבת להעביר אותה לחינוך ביתי, אני לא מודאגת חברתית כי יש חוגים ותנועות נוער והכל יכול להסתדר. העניין הוא שאני לא יודעת איך להוציא אותה, מה הפרוצדורה ואיך אני יכולה להיות בטוחה שיאשרו לי חינוך ביתי? אני מפחדת שלא יאשרו לי ואז נאבד את הזכות לחינוך מיוחד
אשמח לתשובה מהירה, אני יודעת שהתאריך לבקשות מתקרב, תודה רבה:)

מיה, האם בנך נפגש עם חברים גם מחוץ לבי״ס? אם כן, הוא יוכל להמשיך להיפגש איתם.
אתם יכולים גם לנסות ליצור קשר עם משפחות חינוך ביתי באזור שלכם, ולנסות להכיר. ואם יש באזור שלכם פעילויות לילדים הגדולים יותר, גם זה משהו שיכול לעניין אותו. אם כי, שוב, בני נוער לרוב עסוקים יותר בתחומי העניין והמעגלים החברתיים שלהם, ופחות במה שההורים שלהם מארגנים.

טוב אז - אני מבינה שהילד לא בחינוך ביתי עדיין. אצלי הן גדלו לתוך המציאות הזו ומעדיפות אותה על פני בית הספר. הן אוהבות את החופש שלהן לבחור לעצמן במה להתעמק ואילו דברים מעניינים אותן. מה שמעניין אותן - הן מעמיקות בו מאוד. אצלי הן חזק באמנויות הבמה, כל אחת בתחום אחר. זה אומר שהן הולכות לחוגים שקשורים בכך (משחק, ריקוד, תיאטרון...) כחמש פעמים בשבוע, כל אחת בתחומה. הן פוגשות אנשים בחוגים הללו, ומכיוון שאלה אנשים עם אותם תחומי עניין אז קל להתחבר ולשוחח. הצעירה מביניהן (12 וחצי) נפגשת המון עם חברות שלה שאותן פגשה בפעילויות שונות של החינוך הביתי (מפגשים בפארק, טיולים משותפים, חוגי חינוך ביתי). הבכורה (14 וחצי) מעדיפה להתבודד די הרבה, ויוצרת את הקשרים שלה באמצעות האינטרנט עם נוער בעל תחומי עניין דומים.

הגדולה לא מעוניינת יותר להצטרף לפעילויות של החינוך הביתי, ואני לא מכריחה. דווקא יש פה נוער חנ״ב רב אבל היא לא כל כך מתחברת אליהם. שאר הילדים (יש עוד שלושה צעירים יותר מלבד שתי הנערות) ואני כן מצטרפים לפעילויות כשהם מעניינות אותנו, ולמפגשי פארק שבועיים. נראה לי שמגיע איזה גיל שזה כבר לא מתאים להם יותר שהמפגש החברתי מוכתב ״מלמעלה״ וזה ממש בסדר.

בגדול אני רואה שעם או בלי קשר לנוער החינוך הביתי המקומי, הילדות מוצאות את עצמן אישית וחברתית וטוב להן. אם רוצים, יש לפחות אצלנו (ארה״ב ולא אפרט מטעמי צנעת הפרט) שלל הזדמנויות לנוער בחינוך ביתי. אני מאמינה שגם בארץ זה כך.

במיוחד אם הילד לא היה עד עכשיו בחינוך ביתי, אני מניחה שיש לו חברים מבית הספר או מחוגים/תנועה? מה מונע ממנו להמשיך בקשר איתם? הרי הילדים חוזרים מבית הספר בשעת הצהריים ויש גם סופי שבוע.

אני זוכרת את עצמי בתיכון, שכמעט ולא היו לי חברים מבית הספר. חברי היו מפעילויות אחרות בהן השתתפתי כנערה, ושם היה מרכז עולמי. בית הספר היה די שולי עבורי, פשוט מקום שחייבים ללכת אליו אז מעבירים את הזמן עד שאפשר לעשות את מה שבאמת עניין אותי.

בן כמה בנך? אולי כדאי לנסות ליצור קשר עם משפחות חינוך ביתי באזור המגורים שלכם, ולגשש קצת...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בהחלט יש מקום לספר על נוער שלא גר בישראל.
דיברתי על קבוצה כיוון שבני חושש שלא יהיה לו חברים להפגש איתם אם יהיה בחינוך ביתי. זה בהחלט הגיוני שהמפגשים יהיו עם חברים ולא מפגשים מוכתבים.

יש מקום לספר על נוער שלא גר בישראל? (לא רוצה להדחף, ואין לי ככ מה לספר על הצבא כי זה לא רלוונטי לילדי החיים בחו״ל. כן יש לי שתי נערות בבית ויכולה לספר על חייהן ועל החינוך הביתי).

ולעתודה יהיה קשה להגיע, כי צריך המלצה מבי״ס
לעתודה צריך המלצה מבית הספר? אני זוכרת שהוזמנתי למיונים למיניהם, לפי הציונים שלי. לדעתי בגרויות יכולות להשפיע, אם עושים או לא עושים אותם אקסטרנית.

בכל מקרה עדיף ללכת בתור קמ"א - קצין אקדמי. כלומר, לעשות את התואר לפני הצבא ולהתגייס כבר עם תואר. זה גם קל יותר בחינוך ביתי...


ולמה שתהיינה קבוצות של בני נוער בחינוך ביתי? לי נראה הגיוני שבני נוער יארגנו לעצמם את הקבוצות החברתיות שלהם, ללא קשר לבית הספר. זה מה שעשיתי בערך החל מהחטיבה. אלו גילאים בהם בני הנוער מארגנים דברים לבד, וקבוצה רשמית נראה לי קצת פחות הגיוני.

ולעתודה יהיה קשה להגיע, כי צריך המלצה מבי״ס
הבת שלי יכלה ללכת לעתודה לו רצתה. נדמה לי שיש עוד אפשרויות חוץ מהמלצה מביה"ס.

מיה, אכן יש בארץ בני נוער בחינוך ביתי.
לא בטוחה למה את מתכוונת בקבוצות, אבל יש להם קשרים ותחומי עניין והם נפגשים עם בני נוער אחרים.

לגבי הצבא, חינוך ביתי לא חייב להפריע בשירות הצבאי. אני משערת שלתלפיות ולעתודה יהיה קשה להגיע, כי צריך המלצה מבי״ס, אבל לשאר הדברים לא צריכה להיות בעיה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם יש בארץ חינוך ביתי של בני נוער?
האם יש קבוצות של בני נוער שנפגשות נכון להיום במסגרת חינוך ביתי?
האם יש הורים לבוגרי חינוך ביתי שיכולים לשתף בהשלכות של חינוך ביתי לעתיד הילדים (ראיתי דף לגבי הצבא ונשמע שחינוך ביתי פוגע בילדים המגיעים לצבא).

הי טל,
יש כל מיני דרכים לפתור את הקטע הפורמלי בלי בגרות. את יכולה לקרוא את הסיפור האישי שלי כאן: http://ootips.org/horut/unplug.html. אנשים אחרים עשו זאת בדרכים שונות. הנה כמה סיפורים שאספתי: http://ootips.org/horut/otheredu.
לגבי בנותיך, את יכולה פשוט להגיד להן שהאפשרות קיימת ולראות אם זה בכלל מושך אותן. אם כן, אני ממליצה בחום על הספר The Teenage Liberation Handbook מאת Grace Llewellyn (אם לא טעיתי באיות). מאוד פותח את הראש, ומתאים לא רק לבני נוער אלא גם למבוגרים שמזמן כבר לא בבי"ס.

_האם יצטרך להשלים בגרויות?
אני לא השלמתי. זה עניין פורמלי בלבד, אין לזה משמעות מבחינת הידע._

בזה את לא צריכה לשכנע אותי. - בענין המשמעות.... בגלל הענין הפורמלי....
היו מקומות שלא היו מוכנים אפילו לקבל אותי לשיחה בגלל שלא יכולתי להביא תעודות מוכרות.
אני מוקסמת ומרותקת מכל הנושא הזה של חינוך ביתי, ויודעת היטב שילדי למדו בבית הרבה יותר מאשר בבית-ספר. לרוב הייתי מקבלת טלפונים נדהמים מכך שלילד ה"דיסלקט" שלי יש ידע עולם נרחב ומעמיק כל-כך, ואיך יכול להיות שהוא יודע את כל זה בזמן שהוא לא עושה את הפעולה ההכרחית של "הכנת שיעורים".
אני קוראת את כל זה ומצרה על ימים ושעות של וויכוחים שהיו לי עם מורים ומנהלים בעלי רצון טוב, שהילד הזה צריך דרך אחרת בשביל ללמוד. ואם רק הייתי נחשפת לזה קודם, זה היה נראה אחרת. מילד סקרן ו"תאב ידע" (כמו אמא (-: ), היום הוא בעל התנגדות קשה לכל תזכורת ללימודים. (לא מדוייק - מדבר על ללמוד אצל לי שטרסברג), אבל כן בכל מה שקשור ל - לפתוח ספר ולקרוא.
ויחד עם זה כל השאלות.
אפשר להעביר היום את בנותי לחינוך כזה? (16, 14) - אם הן בכלל תרצינה. - קשה לי להאמין שהן תוותרנה על החברה שמצאו להן בתיכון, ממנו הן נהנות, דווקא.... לבכור זה כבר מאוחר....
את הקטנה הצלחתי לעניין באתר - ואולי תיחשף לתכנים ויתעוררו שאלות...

תודה על כל ההסברים, ועל הטיית האוזן.....
קצת נסחפתי אפ??ס..... ( = epes).... (-:

האם הם חשים שחסרה להם קבוצת peers,
זה תלוי בילד ותלוי בסביבתו. ולהורים יכולה להיות השפעה לא מועטה על הסביבה. למשל, די פשוט להצטרף למפגשים של קבוצות חינוך ביתי, או לדאוג שהבית יהיה מזמין לילדים מהשכונה. יש גם ילדים שהולכים לחוגים ולכל מיני פעילויות כאלה. ויש כאלה שזה ממש לא חסר להם וטוב להם בחיק המשפחה או עם אותם חברים שהם בוחרים לשמור איתם על קשר.

או שההורים מרגישים שהילד מחפש יותר ממה שהם יכולים לתת בתחום מסויים?
זה בטח קורה לכולם בשלב זה או אחר. במקרה כזה עוזרים לילד לחפש מקורות אחרים בתחום שמעניין אותו, או אם הוא עוד קטן אז לומדים בעצמנו. אבל בשלב מסוים גם זה כבר מיותר, כי הם מסוגלים למצוא בעצמם את מה שהם צריכים.

את באמת חושבת שילד שלמד בחינוך ביתי וירצה ללמוד באוניברסיטה, יכול לעשות זאת?
כן. אני עזבתי את בי"ס אחרי כתה י' ואחר כך למדתי באוניברסיטה. אני מכירה עוד די הרבה אנשים שעזבו את בית-הספר ואחר כך למדו באוניברסיטה.

האם יצטרך להשלים בגרויות?
אני לא השלמתי. זה עניין פורמלי בלבד, אין לזה משמעות מבחינת הידע.

האם הם עוברים בחינות בגרות במסגרת החינוך הביתי?
מי שרוצה יכול לגשת לבחינות בגרות אקסטרניות. אם כי לא עולה בדעתי כל סיבה לעשות את זה.

ולמרות שיש לי "בגרות" , ו"תואר ראשון" לא יכולתי להתקבל ללימודים גבוהים לתואר שני, אלא לאחר שעשיתי הרבה אקרובטיקה
אקרובטיקה... אני קוראת לזה חיים. הרבה אנשים מעדיפים להמנע מזה.

נגה יקרה,

רב תודות על תשובתך, המלאה והמגוונת. למדתי מכך המון. ואני מודה לך.
@}

<תראו מה זה, משעמם פה, ואני לא מצליחה להרדם. לא חשבתי שאי פעם אתחיל לדבר על חינוך ביתי מבלי שהתבקשתי.>

האם הם חשים שחסרה להם קבוצת peers, את מתכוונת קבוצת שייכות? אם כן, אז יש לי יופי של קבוצת שייכות: באופן טבעי. (נראה לי שזה לא ברור: אני ילדה (14) שחיה בחינוך ביתי.)

או שההורים מרגישים שהילד מחפש יותר ממה שהם יכולים לתת בתחום מסויים?
שנה שעברה, הרגשתי שנמאס לי מהמצב החברתי הקיים. אנחנו גרים במקום כמעט מבודד ולא היו לי חברים בגילי. גיליתי שאני אוהבת לבלות בחברת אנשים מבוגרים, כאלו שלא הייתי מגדירה אותם כחברים שלי, רק בגלל שהם מבוגרים. ובכל זאת, חברת האנשים המבוגרים כבר לא סיפקה אותי. בעיקר בגלל שגם הם לא הגדירו את עצמם חברים שלי. לא ידעתי מה לעשות, חשבתי וחשבתי, ובסוף נפתחה ה- אקדמיה דיאלוגית לבני נוער, והתחלתי ללמוד שם. את מוזמנת להכנס לדף ולקרוא ולהבין במה מדובר.

האם יש "גיוס משאבים" בין ההורים?
לא בטוחה למה את מתכוונת, אבל קרה שכשרציתי לדעת דבר מה שלא יכולתי למצוא אצל הורי מצאתי אצל אחרים. למשל עם יונת שרון יכולתי לדבר על כל מיני שאלות במתמטיקה שעניינו אותי, סבתא שלי לימדה אותי לאפות, השכנה שלי מלמדת אותי לסרוג סוודר, לא זוכרת כרגע עוד מקרים ספציפיים. אני הרבה מסתובבת ולומדת מאחרים.

את באמת חושבת שילד שלמד בחינוך ביתי וירצה ללמוד באוניברסיטה, יכול לעשות זאת? האם יצטרך להשלים בגרויות?
בטח שיוכל לעשות זאת!
טוב, האמת שאף פעם לא ניסיתי להתקבל לאוניברסיטה, אבל אני בטוחה שכשאדע שאני רוצה ללמוד נושא מסויים באוניברסיטה ותהיה לי מטרה, (כלומר, הבגרות תהיה בשביל משהו ממשי ולא בשביל ש"אם אני ארצה אחר כך יהיה לי" )אוכל להשקיע שנה או יותר בהשלמת בגרויות. אבל האמת - אני פשוט לא מאמינה שזו הדרך היחידה ללמוד. ומכל הדרכים בעולם, לא נראה לי שאבחר באונברסיטה. אבל, מי יודע...

<אולי עכשיו אצליח סוף סוף להירדם.>

שאלתי: האם יש זמן שבו החינוך הביתי לא מספיק?
ענית: "מספיק למה?"

האם הם חשים שחסרה להם קבוצת peers, או שההורים מרגישים שהילד מחפש יותר ממה שהם יכולים לתת בתחום מסויים?
האם יש "גיוס משאבים" בין ההורים?

יונת - אני מתעניינת בכנות רבה. ושואלת שאלות שעלו לי בראש תוך כדי קריאת הדף על החינוך הביתי. ילדי אמנם הלכו והולכות (הבנות בגיל תיכון) לבית-ספר, אבל מבחינתי זה מעולם לא היה ערך עליון (בית-ספר), וכשרצו נשארו בבית. מחשבים - פעם הם למדו ממני - היום אני מהם...., אנו תמיד טיילנו הרבה - גם על חשבון בי"ס, ושם גם היה ערך לימודי/חינוכי רב. יש עוד הרבה תחומים -אני לא אכנס לזה, זה לא ייגמר. אני חושבת שאם הייתי נחשפת לנושא לפני 18 שנה סביר שגם ילדי היו בבית. ולכן זה מאד מעניין אותי ולכן שואלת....
אין לי שום כוונה להעביר ביקורת - רק להבין.
את באמת חושבת שילד שלמד בחינוך ביתי וירצה ללמוד באוניברסיטה, יכול לעשות זאת? האם יצטרך להשלים בגרויות? האם הם עוברים בחינות בגרות במסגרת החינוך הביתי? לי יש חיידק לימודים, ואני כל הזמן לומדת "משהו", גם הרבה בעצמי ולא רק במסגרות מסודרות, בכל-זאת כשרציתי ללמוד משהו "מסודר", נמנע ממני, כי ההשכלה וההכשרה שלי ברובן אינה קונבנציונאליות. ולמרות שיש לי "בגרות" , ו"תואר ראשון" לא יכולתי להתקבל ללימודים גבוהים לתואר שני, אלא לאחר שעשיתי הרבה אקרובטיקה.... אולי בגלל זה, בתוספת הדאגה ה"פולנית" לילדים, אני מעלה שאלות אלו.
תודה על התייחסותך...

האם יש בקהילה משפחות עם נערים/נערות שעדיין מתחנכים בחינוך ביתי?
כן. כמה מהם אפילו מבקרים באתר מדי פעם.

האם יש שלב שה'חברה', אומרים - די לנו החינוך הביתי?
יש ילדים שהיו בחינוך ביתי ואחר-כך החליטו לחזור לבית-ספר. ויש כאלה שלא.

האם יש זמן שבו החינוך הביתי לא מספיק?
מספיק למה?

מה קורה מבחינת השתלבות לילד שעובר, מסיבות כאלה ואחרות, מחינוך ביתי לחינוך מערכתי? או מאוחר יותר למוסדות השכלה גבוהה?
כמו מה שקורה לילד שעובר מארץ אחת לאחרת וצריך להשתלב בבי"ס חדש ובמערכת לימודים שונה.

האם יש בקהילה משפחות עם נערים/נערות שעדיין מתחנכים בחינוך ביתי?
האם יש שלב שה'חברה', אומרים - די לנו החינוך הביתי?
האם יש זמן שבו החינוך הביתי לא מספיק?
מה קורה מבחינת השתלבות לילד שעובר, מסיבות כאלה ואחרות, מחינוך ביתי לחינוך מערכתי? או מאוחר יותר למוסדות השכלה גבוהה?
שואלת בהתעניינות כנה