קודם כל ולפני הכל הסתייגות: כל מה שאני עומדת לכתוב הוא במגבלות של קריאת תיאורים באינטרנט, אני לא איש מקצוע ולא מאבחנת, וכל מה שאני הולכת לכתוב לך מבוסס על הבנתי ונסיוני ומחקרי אבל בלי תעודות, אוקיי?
תזכרי שמה שעוזר לך את יכולה לקחת, ומה שלא מתאים את יכולה לזרוק לקומפוסט (-;
רק את יודעת באמת מה קורה, ורק את השופטת של ההתאמה והיישום של כל דבר שאכתוב.
סיכמנו?
דעתי היא, שמה שאת מתארת על אבריימי, אלה קטעים נרקיסיסטיים.
זה מסוכן, אבל אני לא יודעת איך לעצור את זה.
הבעיה שקשה לי להפנות אותך להתייעץ עם פסיכיאטר, כי לצערי הם יודעים עוד פחות ממני )-: (זה משהו ל
מעצבן לראות מסביב). התיאוריות שלהם על הנפש מוגבלות ורצופות עיוותים. כבר עדיף ללכת להומיאופתית טובה ורגישה, יסודית ומעמיקה או להתייעץ עם
מיכל בן אריה (הא, רק כתבתי שאני לא יודעת וכבר נזכרתי בכתובת להפנייה).
אני כן חושבת כמו ממ שאת לא צריכה לשתוק, ואת צריכה להגיד שככה לא מדברים בבית הזה, לאף אחד, ובמיוחד לעולם לא לאבא ואמא.
יש טריק מעניין למקרים כאלה:
את יכולה להגיד לו שאם עולות אצלו מחשבות ומלים שליליות ורעות, הוא יכול לכתוב אותן במחברת. תני לו מחברת מיוחדת לצורך הזה.
או תגידי לו שהוא יכול ללכת ללחוש אותן לקני הסוף P-:
אני מתלוצצת. אבל אם יש לו בעיה עם כתיבה - אני פשוט לא מכירה אותו אז לא יודעת - אפשר להשתמש במוטיב מהסיפור על אוזני החמור של המלך מידס: או לקנות לו עציץ עם צמח במיוחד לזה, או לשלוח אותו לצמח ספציפי בקצה הגינה ולהגיד לו שכל פעם שיש לו דחף להגיד מלים מכוערות ורעות, שיקום ללחוש אותן לצמח הזה, ורק לו.
אישית אני בעד עציץ מיוחד שיישב מחוץ לבית כמובן, כי הניחוש שלי הוא שהצמח יינזק מהמלים הרעות. צמחים מגיבים מאוד חזק לאנרגיות. אפשר לצלם את הצמח כל כמה ימים, ואם אבריימי שואל, אפשר להגיד לו שאת/ם יודעת/ים שגם צמחים, כמו בני אדם, מושפעים ממלים ואתם רוצים למדוד את ההשפעה של המלים שלו.
זה פיתרון טכני וחיצוני לחלק מהבעיה. הוא מטפל בחלקים הבאים:
- בזה שהוא מבטא כלפיכם שליליות קשה ובוטה בגלוי.
- בזה שהילדים האחרים שומעים.
- בצורך שיש לו לבטא רגשות שליליים חזקים.
- בלגיטימציה להתבטא לעומת חוסר הלגיטימציה לפגוע באנשים.
- ללמוד לכבד את ההורים פשוט בעצם זה שהוא לא יכול להטיח בכם את הרשעות.
- כשאת אומרת לכתוב במחברת וגם נותנת לו אותה, או כשאת אומרת ללחוש לצמח ומכוונת אותו לצמח (אם על ידי מתן עציץ ואם על ידי הבאתו לאיזה שיח), יש פה מסר גלוי ומסר נסתר. המסר הגלוי הוא שמותר לו להתבטא אבל לא נגדכם. המסר הנסתר, שהוא חזק יותר, בעצם אומר לו: יש אצלך משהו שלילי שמבקש לפרוץ. זה לא קשור אלינו ולא אמור לגעת בנו. הנה שיטה לטפל במשהו שלך, שעולה אצלך, שמציק לך. המסר הנסתר אומר לו חזק, שזה אישו שלו והוא צריך לטפל בו ולהתמודד איתו ולקחת עליו אחריות.
באיזה חלק הפיתרון הזה לא מטפל?
הוא לא מטפל במה שגורם לזה.
אם כן, על מה מעידים הסימפטומים הנרקיסיסטיים? מה מרגיש ילד שכל הזמן מתחשבן איתכם ומרגיש שאחיו מקבלים יותר? מה מרגיש ילד שיוצא בהצהרות שנאה מרושעות ומתחשבנות? מה מרגיש ילד שיש לו דחף חזק לנצל, להשתמש בכם, לשעבד, לשלוט ולתקוף?
זה ילד שמרגיש אפס.
זה ילד שמרגיש מנוצל, פחות ערך, לא אהוב באופן קיצוני.
הוא מלא רגשות שליליים כי הוא רוצה לנקום.
מכאן עולה המסקנה, שהדרך הטובה ביותר לעזור לו היא לתת לו המון אהבה, אבל לא באופן חומרי בשום פנים ואופן, ולא על ידי היענות לגחמות, בשום פנים ואופן.
מה שאני אומרת הוא לא להפסיק להיענות לגחמות שלו (שכרגע הן הדבר היחידי שמוכיח לילד הזה שאוהבים אותו אבל הוא בור ללא תחתית והוא לא באמת מאמין).
אני רק אומרת, ש
זה לא מה שיוכיח לו שאוהבים אותו.
את לא יכולה לעשות את החשבון "איך זה שהוא מרגיש כל כך מקופח כשנותנים לו כל כך הרבה?" או "למה הוא לא רואה כמה אוהבים אותו וכמה נותנים לו?"
הרי זאת בדיוק המחלה. הוא לא רואה מה הוא מקבל. רק מה הוא מפסיד.
הוא
יבקש וידרוש חפצים, יחס מיוחד, אוכל מיוחד וכיוצא באלה "הוכחות" לאהבה שלכם אליו. אבל אלה בדיוק הדברים שלא ישכנעו אותו לעולם. אם רק זה מה שיקבל, זה לעולם לא יענה על הצורך. זה רק לשתף פעולה עם הנרקיסיזם ולחזק אותו. הוא יבין שזו הדרך היחידה לתקשר עם אנשים וייכלא בהפרעה הזאת כל החיים. הבעיה הכי גדולה עם הנרקיסיזם היא גם שאנשים שלוקים בזה לא מבקשים אף פעם עזרה. כל מי שמסביבם סובל, אבל הם לעולם לא יקחו אחריות. מבחינתם תמיד האחרים אשמים ובאחרים צריך להתעלל (ולדרוש מהם גם להגיד תודה, כאילו ההתעללות בהם היא חסד!). נרקיסיזם צריך לרפא כשהוא קטן או שהילד אבוד לעולמים.
נו, מה אפשר לעשות שכל ילד הוא אתגר. יש לך לפחות שני ילדים עם צרכים מיוחדים, והם שונים לחלוטין זה מזה. יש נקודות דימיון בין אוטיזם לנרקיסיזם אבל בגדול, הפגיעה היא במקום אחר.
כל ילד עם צרכים מיוחדים זה "פול טיים ג'וב". עסק במשרה מלאה. וזו צרה צרורה לאמא אוהבת )-:
אבל מה שצריך לעשות הוא לחפש דרכים להתייחס לאבריימי באהבה
בלי תשבוחות.
בלי להתייחס להישגים.
להגביר פי שתיים ומתוך מודעות וכוונה מלאה את כמות החיבה הפיזית (לחשוב מה הוא אוהב ולהגביר שם: חיבוקים? נשיקות? עיסוי? דגדוגים? הקפצות באוויר?), ולהגביר את השיחות איתו. על החלומות שלו, כמו מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול, על מה שמעניין אותו, על האישיות שלו, המחשבות שלו. דברים שלא נוגעים בהישגים, בתחרות, במעמד, בכסף. אם הוא מביא את השיחה לשם, לקחת משהו מדבריו ולהוביל בעדינות לכיוונים אחרים. אילו הוא היה חיה, איזו חיה הוא היה? למה? מה הוא אוהב ב... ("הנה תמונה של חתול. אני אוהבת באריה שהפרווה שלו נעימה לליטוף. מה אתה אוהב בחתול?") כל דבר שאת יכולה לחשוב עליו, ואני יודעת שאת יצירתית.
המטרה היא לאפשר לאבריימי להרגיש שהוא יכול לשתף אותך במי שהוא ולהרגיש אהוב ושמקבלים אותו כפי שהוא. ולא בזכות שום הישג או פעולה. רק שאת נהנית לשמוע אותו, לדבר איתו על עצמו או על נושאים כלליים שבהם את מתעניינת בדעתו. זה מחזק את הצד שחלש בנטייה הנרקיסיסטית, ומשאיר בצד את התחומים שהוא רגיל לחפש בהם חיזוקים.
כמובן אני מקווה שאבריימי עדיין ילד קטן מאוד, ושהקוים הנרקיסיסטיים עדיין קטנים ובראשית התהוותם כך שיכול להיות קל מאוד לכוון את השתיל הרך לגדול ישר. פשוט לסדר קצת את המוטות התומכים וטיפה להשקות ונקווה שבשנה הקרובה הצמיחה תתיישר.
קודם כל ולפני הכל הסתייגות: כל מה שאני עומדת לכתוב הוא במגבלות של קריאת תיאורים באינטרנט, אני לא איש מקצוע ולא מאבחנת, וכל מה שאני הולכת לכתוב לך מבוסס על הבנתי ונסיוני ומחקרי אבל בלי תעודות, אוקיי?
תזכרי שמה שעוזר לך את יכולה לקחת, ומה שלא מתאים את יכולה לזרוק לקומפוסט (-;
רק את יודעת באמת מה קורה, ורק את השופטת של ההתאמה והיישום של כל דבר שאכתוב.
סיכמנו?
דעתי היא, שמה שאת מתארת על אבריימי, אלה קטעים נרקיסיסטיים.
זה מסוכן, אבל אני לא יודעת איך לעצור את זה.
הבעיה שקשה לי להפנות אותך להתייעץ עם פסיכיאטר, כי לצערי הם יודעים עוד פחות ממני )-: (זה משהו ל [po]מעצבן לראות מסביב[/po]). התיאוריות שלהם על הנפש מוגבלות ורצופות עיוותים. כבר עדיף ללכת להומיאופתית טובה ורגישה, יסודית ומעמיקה או להתייעץ עם [po]מיכל בן אריה[/po] (הא, רק כתבתי שאני לא יודעת וכבר נזכרתי בכתובת להפנייה).
אני כן חושבת כמו ממ שאת לא צריכה לשתוק, ואת צריכה להגיד שככה לא מדברים בבית הזה, לאף אחד, ובמיוחד לעולם לא לאבא ואמא.
יש טריק מעניין למקרים כאלה:
את יכולה להגיד לו שאם עולות אצלו מחשבות ומלים שליליות ורעות, הוא יכול לכתוב אותן במחברת. תני לו מחברת מיוחדת לצורך הזה.
או תגידי לו שהוא יכול ללכת ללחוש אותן לקני הסוף P-:
אני מתלוצצת. אבל אם יש לו בעיה עם כתיבה - אני פשוט לא מכירה אותו אז לא יודעת - אפשר להשתמש במוטיב מהסיפור על אוזני החמור של המלך מידס: או לקנות לו עציץ עם צמח במיוחד לזה, או לשלוח אותו לצמח ספציפי בקצה הגינה ולהגיד לו שכל פעם שיש לו דחף להגיד מלים מכוערות ורעות, שיקום ללחוש אותן לצמח הזה, ורק לו.
אישית אני בעד עציץ מיוחד שיישב מחוץ לבית כמובן, כי הניחוש שלי הוא שהצמח יינזק מהמלים הרעות. צמחים מגיבים מאוד חזק לאנרגיות. אפשר לצלם את הצמח כל כמה ימים, ואם אבריימי שואל, אפשר להגיד לו שאת/ם יודעת/ים שגם צמחים, כמו בני אדם, מושפעים ממלים ואתם רוצים למדוד את ההשפעה של המלים שלו.
זה פיתרון טכני וחיצוני לחלק מהבעיה. הוא מטפל בחלקים הבאים:
[list=1]
[*] בזה שהוא מבטא כלפיכם שליליות קשה ובוטה בגלוי.
[*] בזה שהילדים האחרים שומעים.
[*] בצורך שיש לו לבטא רגשות שליליים חזקים.
[*] בלגיטימציה להתבטא לעומת חוסר הלגיטימציה לפגוע באנשים.
[*] ללמוד לכבד את ההורים פשוט בעצם זה שהוא לא יכול להטיח בכם את הרשעות.
[*] כשאת אומרת לכתוב במחברת וגם נותנת לו אותה, או כשאת אומרת ללחוש לצמח ומכוונת אותו לצמח (אם על ידי מתן עציץ ואם על ידי הבאתו לאיזה שיח), יש פה מסר גלוי ומסר נסתר. המסר הגלוי הוא שמותר לו להתבטא אבל לא נגדכם. המסר הנסתר, שהוא חזק יותר, בעצם אומר לו: יש אצלך משהו שלילי שמבקש לפרוץ. זה לא קשור אלינו ולא אמור לגעת בנו. הנה שיטה לטפל במשהו שלך, שעולה אצלך, שמציק לך. המסר הנסתר אומר לו חזק, שזה אישו שלו והוא צריך לטפל בו ולהתמודד איתו ולקחת עליו אחריות.
[/list]
באיזה חלק הפיתרון הזה לא מטפל?
הוא לא מטפל במה שגורם לזה.
אם כן, על מה מעידים הסימפטומים הנרקיסיסטיים? מה מרגיש ילד שכל הזמן מתחשבן איתכם ומרגיש שאחיו מקבלים יותר? מה מרגיש ילד שיוצא בהצהרות שנאה מרושעות ומתחשבנות? מה מרגיש ילד שיש לו דחף חזק לנצל, להשתמש בכם, לשעבד, לשלוט ולתקוף?
זה ילד שמרגיש אפס.
זה ילד שמרגיש מנוצל, פחות ערך, לא אהוב באופן קיצוני.
הוא מלא רגשות שליליים כי הוא רוצה לנקום.
מכאן עולה המסקנה, שהדרך הטובה ביותר לעזור לו היא לתת לו המון אהבה, אבל לא באופן חומרי בשום פנים ואופן, ולא על ידי היענות לגחמות, בשום פנים ואופן.
מה שאני אומרת הוא לא להפסיק להיענות לגחמות שלו (שכרגע הן הדבר היחידי שמוכיח לילד הזה שאוהבים אותו אבל הוא בור ללא תחתית והוא לא באמת מאמין).
אני רק אומרת, ש [b]זה[/b] לא מה שיוכיח לו שאוהבים אותו.
את לא יכולה לעשות את החשבון "איך זה שהוא מרגיש כל כך מקופח כשנותנים לו כל כך הרבה?" או "למה הוא לא רואה כמה אוהבים אותו וכמה נותנים לו?"
הרי זאת בדיוק המחלה. הוא לא רואה מה הוא מקבל. רק מה הוא מפסיד.
הוא [b]יבקש[/b] וידרוש חפצים, יחס מיוחד, אוכל מיוחד וכיוצא באלה "הוכחות" לאהבה שלכם אליו. אבל אלה בדיוק הדברים שלא ישכנעו אותו לעולם. אם רק זה מה שיקבל, זה לעולם לא יענה על הצורך. זה רק לשתף פעולה עם הנרקיסיזם ולחזק אותו. הוא יבין שזו הדרך היחידה לתקשר עם אנשים וייכלא בהפרעה הזאת כל החיים. הבעיה הכי גדולה עם הנרקיסיזם היא גם שאנשים שלוקים בזה לא מבקשים אף פעם עזרה. כל מי שמסביבם סובל, אבל הם לעולם לא יקחו אחריות. מבחינתם תמיד האחרים אשמים ובאחרים צריך להתעלל (ולדרוש מהם גם להגיד תודה, כאילו ההתעללות בהם היא חסד!). נרקיסיזם צריך לרפא כשהוא קטן או שהילד אבוד לעולמים.
נו, מה אפשר לעשות שכל ילד הוא אתגר. יש לך לפחות שני ילדים עם צרכים מיוחדים, והם שונים לחלוטין זה מזה. יש נקודות דימיון בין אוטיזם לנרקיסיזם אבל בגדול, הפגיעה היא במקום אחר.
כל ילד עם צרכים מיוחדים זה "פול טיים ג'וב". עסק במשרה מלאה. וזו צרה צרורה לאמא אוהבת )-:
אבל מה שצריך לעשות הוא לחפש דרכים להתייחס לאבריימי באהבה [b]בלי תשבוחות[/b].
בלי להתייחס להישגים.
להגביר פי שתיים ומתוך מודעות וכוונה מלאה את כמות החיבה הפיזית (לחשוב מה הוא אוהב ולהגביר שם: חיבוקים? נשיקות? עיסוי? דגדוגים? הקפצות באוויר?), ולהגביר את השיחות איתו. על החלומות שלו, כמו מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול, על מה שמעניין אותו, על האישיות שלו, המחשבות שלו. דברים שלא נוגעים בהישגים, בתחרות, במעמד, בכסף. אם הוא מביא את השיחה לשם, לקחת משהו מדבריו ולהוביל בעדינות לכיוונים אחרים. אילו הוא היה חיה, איזו חיה הוא היה? למה? מה הוא אוהב ב... ("הנה תמונה של חתול. אני אוהבת באריה שהפרווה שלו נעימה לליטוף. מה אתה אוהב בחתול?") כל דבר שאת יכולה לחשוב עליו, ואני יודעת שאת יצירתית.
המטרה היא לאפשר לאבריימי להרגיש שהוא יכול לשתף אותך במי שהוא ולהרגיש אהוב ושמקבלים אותו כפי שהוא. ולא בזכות שום הישג או פעולה. רק שאת נהנית לשמוע אותו, לדבר איתו על עצמו או על נושאים כלליים שבהם את מתעניינת בדעתו. זה מחזק את הצד שחלש בנטייה הנרקיסיסטית, ומשאיר בצד את התחומים שהוא רגיל לחפש בהם חיזוקים.
כמובן אני מקווה שאבריימי עדיין ילד קטן מאוד, ושהקוים הנרקיסיסטיים עדיין קטנים ובראשית התהוותם כך שיכול להיות קל מאוד לכוון את השתיל הרך לגדול ישר. פשוט לסדר קצת את המוטות התומכים וטיפה להשקות ונקווה שבשנה הקרובה הצמיחה תתיישר.
(())