קודם כל אני מעתיקה לך לפה קטע שכתבה ליאת סקיפי מתוך
התנסות בחינוך ביתי :
_לדעתי, "חינוך ביתי" זה שם קוד כזה, שלא תמיד מדייק. אנחנו למשל. כמעט ולא בבית.
חוץ מזה, שלדעתי, גם ילדים שהולכים למסגרות לימוד (ובעיקר שהִייה) חיצוניות, עיקר חינוכם הוא ביתי. חינוך באופן כללי הוא דבר שנעשה בבית, בית במובן של חיק המשפחה, ולא מחוץ לו - ללא קשר לאן הילדים הולכים בבוקר אם בכלל.
ולכן, חינוך ביתי זה לכל המשפחה, ולא רק לחברים צעירים יותר במשפחה.
ויותר מזה: הצעירים, כשנמצאים במסגרות השונות, לומדים שם מעט מאד. המסגרות בעיקר מאפשרות לאמא (להורים?) לעשות דברים אחרים מלהיות עם ילדיה חלק משעות היום.
אם מסתכלים על המושג חינוך ביתי מזווית כזו, אזי אין משמעות לגיל הזאטוטים. גם בגיל חודש וגם בגיל שלוש עשרה שנים, יכולים להימצא בחינוך ביתי. ולמעשה, כל מי שלא חי בפנימיה, בית יתומים וכו', הוא בחינוך ביתי.
במובן המקובל פה באתר, גם אין משמעות לגיל הזאטוטים, שכן הלך הרוח בבית, הכוונה, הם שקובעים אם אנחנו בחינוך ביתי או לא.
אפשר להיות חודש בחינוך ביתי, אפשר חיים שלמים. דברים משתנים, וגם את הבחירות שלנו מותר לנו לשנות. לבחון מדי פעם, לשאול, לנסות, להתנסות, ולבחור מה הלאה, מה מתאים לנו לעכשיו._
דברים שלי: אני חושבת שההתלבטות הזאת היא על ציר המתח:
בית ודרך שנמצא בו כל מי שחי חיי משימה. בהתחלה לא מרגישים אותו כי צעירים ושקועים מאוד במשימה אבל אחר כך עם בואם של הילדים לחיינו הוא מכה בנו בעוצמות מפתיעות.
אחד הדברים שעוזרים קצת להנמיך את המתח הזה הוא הגבהת המבט הוא נכון בצד הבית והוא נכון בצד הדרך. בצד הדרך צריך לראות שהשינוי, התיקון החברתי והמשימה הם אוקיינוס כה גדול שברור שלא נצליח לייצר אותו בחיינו ולכן לא כדאי שנזניח את הבית בנסיון להגיע לשם. הבית חשוב לנו כדי לייצר את הדרך.
בצד הבית שוב כדאי להגביה את המבט אל האופק ולראות שגם אם שנה הבאה לא תפורה במאה אחוז, גם על יהלי תהיה שנה קצת מבולבלת או שילך לגן למרות שאתם לא שלמים עם זה, תהיה לכם את שנה הבאה לתקן ולבנות משהו יותר נכון ושלם.
יש דברים שכתבתי בנושא זה באחת המקראות שיצאו אצלנו אם מעניין לך אני יכולה לשלוח לך.
ת'כלס להתלבטות שלך:
ניראה לי עדיף שבוע תפור מאשר גן. זה כן דורש יותר מאמץ, למצוא חברה ולארגן את הלו"ז של כל המבוגרים המעורבים אבל בסופו של דבר ליהלי יהיה יותר נכון להיות בבית במקום שבו אפשר באמת למלא את הצרכים שלו מאשר גן שהוא בסופו של דבר קבוצה ורוב הזמן מתנהלים שם באיזשהו ממוצע שפחות או יותר סביר לכולם אבל בטח שלא מותאם לכל צורך.
קודם כל אני מעתיקה לך לפה קטע שכתבה ליאת סקיפי מתוך [po]התנסות בחינוך ביתי[/po] :
_לדעתי, "חינוך ביתי" זה שם קוד כזה, שלא תמיד מדייק. אנחנו למשל. כמעט ולא בבית.
חוץ מזה, שלדעתי, גם ילדים שהולכים למסגרות לימוד (ובעיקר שהִייה) חיצוניות, עיקר חינוכם הוא ביתי. חינוך באופן כללי הוא דבר שנעשה בבית, בית במובן של חיק המשפחה, ולא מחוץ לו - ללא קשר לאן הילדים הולכים בבוקר אם בכלל.
ולכן, חינוך ביתי זה לכל המשפחה, ולא רק לחברים צעירים יותר במשפחה.
ויותר מזה: הצעירים, כשנמצאים במסגרות השונות, לומדים שם מעט מאד. המסגרות בעיקר מאפשרות לאמא (להורים?) לעשות דברים אחרים מלהיות עם ילדיה חלק משעות היום.
אם מסתכלים על המושג חינוך ביתי מזווית כזו, אזי אין משמעות לגיל הזאטוטים. גם בגיל חודש וגם בגיל שלוש עשרה שנים, יכולים להימצא בחינוך ביתי. ולמעשה, כל מי שלא חי בפנימיה, בית יתומים וכו', הוא בחינוך ביתי.
במובן המקובל פה באתר, גם אין משמעות לגיל הזאטוטים, שכן הלך הרוח בבית, הכוונה, הם שקובעים אם אנחנו בחינוך ביתי או לא.
אפשר להיות חודש בחינוך ביתי, אפשר חיים שלמים. דברים משתנים, וגם את הבחירות שלנו מותר לנו לשנות. לבחון מדי פעם, לשאול, לנסות, להתנסות, ולבחור מה הלאה, מה מתאים לנו לעכשיו._
דברים שלי: אני חושבת שההתלבטות הזאת היא על ציר המתח: [b]בית ודרך[/b] שנמצא בו כל מי שחי חיי משימה. בהתחלה לא מרגישים אותו כי צעירים ושקועים מאוד במשימה אבל אחר כך עם בואם של הילדים לחיינו הוא מכה בנו בעוצמות מפתיעות.
אחד הדברים שעוזרים קצת להנמיך את המתח הזה הוא הגבהת המבט הוא נכון בצד הבית והוא נכון בצד הדרך. בצד הדרך צריך לראות שהשינוי, התיקון החברתי והמשימה הם אוקיינוס כה גדול שברור שלא נצליח לייצר אותו בחיינו ולכן לא כדאי שנזניח את הבית בנסיון להגיע לשם. הבית חשוב לנו כדי לייצר את הדרך.
בצד הבית שוב כדאי להגביה את המבט אל האופק ולראות שגם אם שנה הבאה לא תפורה במאה אחוז, גם על יהלי תהיה שנה קצת מבולבלת או שילך לגן למרות שאתם לא שלמים עם זה, תהיה לכם את שנה הבאה לתקן ולבנות משהו יותר נכון ושלם.
יש דברים שכתבתי בנושא זה באחת המקראות שיצאו אצלנו אם מעניין לך אני יכולה לשלוח לך.
ת'כלס להתלבטות שלך:
ניראה לי עדיף שבוע תפור מאשר גן. זה כן דורש יותר מאמץ, למצוא חברה ולארגן את הלו"ז של כל המבוגרים המעורבים אבל בסופו של דבר ליהלי יהיה יותר נכון להיות בבית במקום שבו אפשר באמת למלא את הצרכים שלו מאשר גן שהוא בסופו של דבר קבוצה ורוב הזמן מתנהלים שם באיזשהו ממוצע שפחות או יותר סביר לכולם אבל בטח שלא מותאם לכל צורך.