על ידי יעל* » 20 אוגוסט 2002, 23:35
בשמת שלום.
קדרות זה אחלה. לילדים, למבוגרים, לכל מי שאוהב לגעת בחומר.
אולי שגית התכוונה לעבודה על אבניים כשטענה שקדרות איננה מתאימה לילדים.
אני מתעסקת בקדרות ובתי (בת 4.5) מאוד אוהבת לעבוד בחומר.
מה שחשוב בעיני זה לגעת בחומר, להתנסות, ליצור ללא כל "מבחן " לתוצאה הסופית. הרי גם גוש חימר מעוך ל"פיתה" עם טביעת יד/מקל/חרוז זה יצירה.
ולא תמיד צריך לקרוא לזה בשם כמו "כד" או "פמוט".
(ואם קוראים- לדעתי ההגדרה צריכה לבוא מהילד, ולא מהמבוגר שלידו, אבל זו רק דעתי.)
כמובן שאפשר לקנות גוש חימר ולהתעסק איתו בבית אבל-
חוג יכול להיות בעל ערך מוסף, במיוחד כאשר הוא נערך בסטודיו מאובק ו"אותנטי" עם אווירה..
יש גם משהו יפה ומעשיר לראות את התהליכים השונים שעוברים על החומר דווקא כששורפים ומזגגים.
למשל, החומר מתכווץ בתהליך הייבוש, ובזמן השריפה צבעו גם משתנה.
החומר נשרף פעמיים, ובטמפרטורות שונות, ובתנור מיוחד.
בסטודיו משתמשים בצבעים מתאימים וגם הם, הפלא ופלא, מקבלים מן בוהק וצבעוניות שונים משהיו לפני השריפה. כמובן שיש עוד גילויים והפתעות בתהליך ההופך את החימר לחרס.
אני יודעת על סטודיו בו נערכים חוגים לילדים- ברמת חן, רמת גן. אברר פרטים ואעביר לך.
ועוד משהו- יש הבדל בין חימר ודאס במידת האלסטיות, הגמישות ובתכונות נוספות של החומר, אז גם אם עובדים בבית, נחמד לבדוק את שניהם.
לסיום,
שיהיה לך קל וטוב בלידתך.
בשמת שלום.
קדרות זה אחלה. לילדים, למבוגרים, לכל מי שאוהב לגעת בחומר.
אולי שגית התכוונה לעבודה על אבניים כשטענה שקדרות איננה מתאימה לילדים.
אני מתעסקת בקדרות ובתי (בת 4.5) מאוד אוהבת לעבוד בחומר.
מה שחשוב בעיני זה לגעת בחומר, להתנסות, ליצור ללא כל "מבחן " לתוצאה הסופית. הרי גם גוש חימר מעוך ל"פיתה" עם טביעת יד/מקל/חרוז זה יצירה.
ולא תמיד צריך לקרוא לזה בשם כמו "כד" או "פמוט".
(ואם קוראים- לדעתי ההגדרה צריכה לבוא מהילד, ולא מהמבוגר שלידו, אבל זו רק דעתי.)
כמובן שאפשר לקנות גוש חימר ולהתעסק איתו בבית אבל-
חוג יכול להיות בעל ערך מוסף, במיוחד כאשר הוא נערך בסטודיו מאובק ו"אותנטי" עם אווירה..
יש גם משהו יפה ומעשיר לראות את התהליכים השונים שעוברים על החומר דווקא כששורפים ומזגגים.
למשל, החומר מתכווץ בתהליך הייבוש, ובזמן השריפה צבעו גם משתנה.
החומר נשרף פעמיים, ובטמפרטורות שונות, ובתנור מיוחד.
בסטודיו משתמשים בצבעים מתאימים וגם הם, הפלא ופלא, מקבלים מן בוהק וצבעוניות שונים משהיו לפני השריפה. כמובן שיש עוד גילויים והפתעות בתהליך ההופך את החימר לחרס.
אני יודעת על סטודיו בו נערכים חוגים לילדים- ברמת חן, רמת גן. אברר פרטים ואעביר לך.
ועוד משהו- יש הבדל בין חימר ודאס במידת האלסטיות, הגמישות ובתכונות נוספות של החומר, אז גם אם עובדים בבית, נחמד לבדוק את שניהם.
לסיום,
שיהיה לך קל וטוב בלידתך.