על ידי לבנה_במילואה* » 12 מאי 2013, 21:52
וסיפור הלידה של אביגיל
בס"ד
י' באב, מוצאי שבת של ט' באב (צום דחוי)
שבוע 38+5, הייתי בשלה ללדת, כבר זמן מה, הרגשתי שהיא כבר מוכנה ואני גם למרות שלא חשבתי שבאמת זה יקרה לפני התאריך (תפארת נולדת 3ימים לפני ואיתמר נולד בתאריך עצמו (
התעוררתי ברבע ל3 בבוקר מצירים יונתן עוד היה ער, אמרתי לו שעכשיו אני מרגישה שזה צירים אמיתיים (היו לי כבר כמה פעמים צירים) ושכדאי שילך לישון שאם זה יתפתח יהיה לו כוח (הוא צם כמובן) עדכנו את ברברה ואמרתי שאמשיך לעדכן (מהלידה של איתמר סיכמנו שנעדכן אותה מיד כשמתחיל) יונתן עשה לי מסג' עד שנרדמנו הצלחתי לישון בין הצירים, את רובם יכולתי להעביר בשכיבה הם רק העירו אותי אבל לא היו חזקים מידי – ציר בערך כל 20 דק'.
ב5 קמתי קצת למחשב, לכדור פיזיו, להעביר את הזמן. הצירים ממשיכים כרגיל, טיפה מתחזקים אבל עדיין לא בטוחה שזה מוביל ללידה קרובה. ב6 הערתי את יונתן חשבתי לשלוח את הילדים להורים שלו, שלחנו לאבא שלו הודעה- סיכמנו שיבוא ב7 לקחת אותם (הוא היה באיזור).
יונתן חזר לישון. אני מרחתי זמן, הבאתי עוד כריות למיטה להישען עליהם בזמן הצירים.
הזמנים קצת התקצרו- כל 10 דק' ציר בערך. ב7 הערנו וארגנו את הילדים- אמרנו לאבא שלו שאם זה לא יתפתח נגיע אליהם לקחת אותם – בכל זאת צום...
התלבטנו מה לעשות. אני הייתי כבר בחוסר שקט למרות שהצירים ממש היו נסבלים ולא דורשים מידי- שלחתי את יונתן לישון ואמרתי שאראה סרט או משהו עד שזה יתקדם (מחילה מט' באב...) ישבתי על הכדור ראיתי איזה פרק בסדרה, נכנסתי להתקלח (שוב מחילה מט' באב), התפללתי קצת. ב8 וקצת התקשרתי לחברה –שכנה שמטפלת בי בשיאצו אם היא רוצה לבוא לעשות לי טיפול זירוז, אמרתי לה ציר כל 10 דק' לא חזק מידי, לא לחוץ. היא הייתה עם כל הילדים, אמרה שתבוא עוד מעט כשהיא תתפנה קצת. לא היה לי עוד מה לעשות. הבית היה נקי. כביסה כבר קיפלתי.
הערתי את יונתן שיבוא להעביר איתי את הזמן... שיחקנו קלפים. בסוף המשחק היה ציר אחד חזק יותר, ורגע אחריו , בערך 4 צירים יחסית צפופים וחזקים אבל עדיין לא מטורפים. נשענתי על הכיור, יונתן מעסה את הגב בשמן שמאוד עוזר, יכולנו להמשיך לצחוק, למרות שהוא ניסה להצחיק אותי והשתקתי אותו, זה עצבן אותי ורציתי להתרכז. אמרנו לחברה שאם היא לא מגיעה בדק' הקרובות אז כבר לא רלוונטי... ואחרי דקה כבר התקשרנו לבטל סופית.
הרגשתי שאני רוצה לשבת בשירותים קצת (גם עם תפארת וגם עם איתמר התנוחה של הישיבה בשירותים מאוד עזרה)יונתן התקשר לברברה בינתיים ישבתי וראיתי שיש לי קצת דימום אמרתי ליונתן שאם הייתי בספק אם זה לידה או לא אז זה בטוח לידה , לא זכרתי דימום מהלידות הקודמות. ברברה אמרה שזה בסדר.
נכנסתי למקלחת, רציתי קצת חושך ואין לנו תריסים באמבטיה יונתן רץ לאלתר משהו – ואני כבר הרגשתי שזה ממש קרוב. אמרתי ליונתן שזה צירי לחץ תוך כדי שאני כבר ממש מרגישה ציר של ראש יוצא – היא יצאה ונכנסה חזרה, חשבתי שבציר הבא ננסה את התנוחה שמאטה את הצירים גוף למטה וטוסיק למעלה אבל זה היה לא נוח וחשבתי שאם היא צריכה לצאת יהיה בסדר- משום מה לא הייתי לחוצה מזה בכלל.
ציר הבא אני אומרת ליונתן שהראש ממש יוצא- לא זוכרת מתי אבל התקשרנו לברברה שתנחה אותנו מה לעשות . לא הרגשתי צורך לצעוק (את הקולות שבד"כ אני צריכה לעשות בלידה), הייתי ממוקדת בה והיא פשוט הוציאה את עצמה, בציר אחד והחליקה החוצה, תפסתי אותה, יונתן עזר לי וראינו שהחבל טבור כרוך סביבה פעמיים, יונתן שיחרר אותה והבאנו אותה עלי, היא בכתה, נשמה, הכל היה בסדר. ברברה אמרה שנשפשף לה את הגב אם אנחנו לא בטוחים שהיא נושמת טוב- היא נשמה מצויין ונולדה יפיפיה ומדהימה. נשענתי אחורה,מילאנו קצת מים וחיכינו ככה לברברה בנחת ובשלווה. הכל היה פשוט, מהיר, רגוע, מלא אמונה שהכל באמת בסדר ושנולדה לנו תינוקת מדהימה, בריאה, יפיפיה. במשקל 3080קג'.
תודה לבורא עולם על המתנה הלא צפויה, שנזכה להרגיש שהיא מתנה כל ימינו!
שבוע לפני הלידה ראיתי כמה סרטי לידה, שניים השאירו עלי רושם חזק, אחת של לידת תאומים במים בבית, האשה הייתה כ"כ רגועה ושלווה שזה פשוט נתן לי השראה שהגוף מסוגל לזה- שאני יודעת ללדת ותיהיה לי לידה קלה ומדהימה בס"ד.
והשניה- אשה שיולדת לבד – נראה לי בעלה מצלם אותה זה היה נראה לי הזוי בהתחלה וככל שהסרט התקדם התפלאתי איך היא בבטחון בקשב (הבת שלה מסתובבת שם בערך בגיל של תפארת וזה היה נראה לי הזוי, לא הבנתי איך היא מתרכזת ומצליחה להתכנס) זה היה חזק מאוד ונתן לי אמונה גדולה.
וחשבתי בד"כ אני מזהה את הצירי לחץ כשאני מרגישה שאני לא יכולה יותר לסבול את הכאב, ועם איתמר הרגשתי שזה שאני אומרת שאני לא מסוגלת יותר זה כאילו חיזק אותי שהוא עוד מעט יוצא וחשבתי למה להכניס את החוסר בטחון שאני לא מסוגלת- אפילו שזה רק במילים. בטח שאני מסוגלת, החלטתי שהפעם אני לא מרגישה את ה'לא מסוגלת הזה'- ובמיוחד לא אומרת את זה. אני מגיעה מתוך חוזק ואמונה שאני מכירה את הגוף שלי וסומכת עליו ועל ריבונו של עולם שהילדה תיהיה קלה וטובה!
והייתה ב"ה לידה קלה, מהירה, מרוממת, גם עכשיו כשאני נזכרת אני זוכרת שכאב אבל לא בטירוף- לא כאב בלתי נסבל שזכור לי מהלידות הקודמות.
מתפללת שהאמונה הזאת תלך איתנו...
וסיפור הלידה של אביגיל
בס"ד
י' באב, מוצאי שבת של ט' באב (צום דחוי)
שבוע 38+5, הייתי בשלה ללדת, כבר זמן מה, הרגשתי שהיא כבר מוכנה ואני גם למרות שלא חשבתי שבאמת זה יקרה לפני התאריך (תפארת נולדת 3ימים לפני ואיתמר נולד בתאריך עצמו (
התעוררתי ברבע ל3 בבוקר מצירים יונתן עוד היה ער, אמרתי לו שעכשיו אני מרגישה שזה צירים אמיתיים (היו לי כבר כמה פעמים צירים) ושכדאי שילך לישון שאם זה יתפתח יהיה לו כוח (הוא צם כמובן) עדכנו את ברברה ואמרתי שאמשיך לעדכן (מהלידה של איתמר סיכמנו שנעדכן אותה מיד כשמתחיל) יונתן עשה לי מסג' עד שנרדמנו הצלחתי לישון בין הצירים, את רובם יכולתי להעביר בשכיבה הם רק העירו אותי אבל לא היו חזקים מידי – ציר בערך כל 20 דק'.
ב5 קמתי קצת למחשב, לכדור פיזיו, להעביר את הזמן. הצירים ממשיכים כרגיל, טיפה מתחזקים אבל עדיין לא בטוחה שזה מוביל ללידה קרובה. ב6 הערתי את יונתן חשבתי לשלוח את הילדים להורים שלו, שלחנו לאבא שלו הודעה- סיכמנו שיבוא ב7 לקחת אותם (הוא היה באיזור).
יונתן חזר לישון. אני מרחתי זמן, הבאתי עוד כריות למיטה להישען עליהם בזמן הצירים.
הזמנים קצת התקצרו- כל 10 דק' ציר בערך. ב7 הערנו וארגנו את הילדים- אמרנו לאבא שלו שאם זה לא יתפתח נגיע אליהם לקחת אותם – בכל זאת צום...
התלבטנו מה לעשות. אני הייתי כבר בחוסר שקט למרות שהצירים ממש היו נסבלים ולא דורשים מידי- שלחתי את יונתן לישון ואמרתי שאראה סרט או משהו עד שזה יתקדם (מחילה מט' באב...) ישבתי על הכדור ראיתי איזה פרק בסדרה, נכנסתי להתקלח (שוב מחילה מט' באב), התפללתי קצת. ב8 וקצת התקשרתי לחברה –שכנה שמטפלת בי בשיאצו אם היא רוצה לבוא לעשות לי טיפול זירוז, אמרתי לה ציר כל 10 דק' לא חזק מידי, לא לחוץ. היא הייתה עם כל הילדים, אמרה שתבוא עוד מעט כשהיא תתפנה קצת. לא היה לי עוד מה לעשות. הבית היה נקי. כביסה כבר קיפלתי.
הערתי את יונתן שיבוא להעביר איתי את הזמן... שיחקנו קלפים. בסוף המשחק היה ציר אחד חזק יותר, ורגע אחריו , בערך 4 צירים יחסית צפופים וחזקים אבל עדיין לא מטורפים. נשענתי על הכיור, יונתן מעסה את הגב בשמן שמאוד עוזר, יכולנו להמשיך לצחוק, למרות שהוא ניסה להצחיק אותי והשתקתי אותו, זה עצבן אותי ורציתי להתרכז. אמרנו לחברה שאם היא לא מגיעה בדק' הקרובות אז כבר לא רלוונטי... ואחרי דקה כבר התקשרנו לבטל סופית.
הרגשתי שאני רוצה לשבת בשירותים קצת (גם עם תפארת וגם עם איתמר התנוחה של הישיבה בשירותים מאוד עזרה)יונתן התקשר לברברה בינתיים ישבתי וראיתי שיש לי קצת דימום אמרתי ליונתן שאם הייתי בספק אם זה לידה או לא אז זה בטוח לידה , לא זכרתי דימום מהלידות הקודמות. ברברה אמרה שזה בסדר.
נכנסתי למקלחת, רציתי קצת חושך ואין לנו תריסים באמבטיה יונתן רץ לאלתר משהו – ואני כבר הרגשתי שזה ממש קרוב. אמרתי ליונתן שזה צירי לחץ תוך כדי שאני כבר ממש מרגישה ציר של ראש יוצא – היא יצאה ונכנסה חזרה, חשבתי שבציר הבא ננסה את התנוחה שמאטה את הצירים גוף למטה וטוסיק למעלה אבל זה היה לא נוח וחשבתי שאם היא צריכה לצאת יהיה בסדר- משום מה לא הייתי לחוצה מזה בכלל.
ציר הבא אני אומרת ליונתן שהראש ממש יוצא- לא זוכרת מתי אבל התקשרנו לברברה שתנחה אותנו מה לעשות . לא הרגשתי צורך לצעוק (את הקולות שבד"כ אני צריכה לעשות בלידה), הייתי ממוקדת בה והיא פשוט הוציאה את עצמה, בציר אחד והחליקה החוצה, תפסתי אותה, יונתן עזר לי וראינו שהחבל טבור כרוך סביבה פעמיים, יונתן שיחרר אותה והבאנו אותה עלי, היא בכתה, נשמה, הכל היה בסדר. ברברה אמרה שנשפשף לה את הגב אם אנחנו לא בטוחים שהיא נושמת טוב- היא נשמה מצויין ונולדה יפיפיה ומדהימה. נשענתי אחורה,מילאנו קצת מים וחיכינו ככה לברברה בנחת ובשלווה. הכל היה פשוט, מהיר, רגוע, מלא אמונה שהכל באמת בסדר ושנולדה לנו תינוקת מדהימה, בריאה, יפיפיה. במשקל 3080קג'.
תודה לבורא עולם על המתנה הלא צפויה, שנזכה להרגיש שהיא מתנה כל ימינו!
שבוע לפני הלידה ראיתי כמה סרטי לידה, שניים השאירו עלי רושם חזק, אחת של לידת תאומים במים בבית, האשה הייתה כ"כ רגועה ושלווה שזה פשוט נתן לי השראה שהגוף מסוגל לזה- שאני יודעת ללדת ותיהיה לי לידה קלה ומדהימה בס"ד.
והשניה- אשה שיולדת לבד – נראה לי בעלה מצלם אותה זה היה נראה לי הזוי בהתחלה וככל שהסרט התקדם התפלאתי איך היא בבטחון בקשב (הבת שלה מסתובבת שם בערך בגיל של תפארת וזה היה נראה לי הזוי, לא הבנתי איך היא מתרכזת ומצליחה להתכנס) זה היה חזק מאוד ונתן לי אמונה גדולה.
וחשבתי בד"כ אני מזהה את הצירי לחץ כשאני מרגישה שאני לא יכולה יותר לסבול את הכאב, ועם איתמר הרגשתי שזה שאני אומרת שאני לא מסוגלת יותר זה כאילו חיזק אותי שהוא עוד מעט יוצא וחשבתי למה להכניס את החוסר בטחון שאני לא מסוגלת- אפילו שזה רק במילים. בטח שאני מסוגלת, החלטתי שהפעם אני לא מרגישה את ה'לא מסוגלת הזה'- ובמיוחד לא אומרת את זה. אני מגיעה מתוך חוזק ואמונה שאני מכירה את הגוף שלי וסומכת עליו ועל ריבונו של עולם שהילדה תיהיה קלה וטובה!
והייתה ב"ה לידה קלה, מהירה, מרוממת, גם עכשיו כשאני נזכרת אני זוכרת שכאב אבל לא בטירוף- לא כאב בלתי נסבל שזכור לי מהלידות הקודמות.
מתפללת שהאמונה הזאת תלך איתנו...