הי אחת, אני רוצה להתייחס למה שכתבת לגבי להביא את התינוקת למקום העבודה, ולגבי התחושות שלך ושל בעלך בקשר לזה.
אני כותבת לך מהנסיון הפרטי שלי, מתוך הזדהות מסויימת עם מה שהעלית. ומתוך הפתרונות שאנחנו מצאנו לעניין.
אני מטפלת בקליניקה שצמודה לבית. לפני הלידה חששתי איך זה יהיה לעבוד כשהתינוק שלי ממש מעבר לדלת, דאגתי שזה יפריע לריכוז שלי ואפילו שקלתי לעבוד במקום אחר.
היום שאני חושבת על זה, זה ממש מצחיק אותי.
הסתבר לי שדווקא הקרבה שלי לתינוק יוצרת אצלי שלוות נפש גדולה, אף על פי שבהתחלה ההרגשה היתה מוזרה.
להיות שם אבל לא להיות שם, מין ערבוב משונה, ואיך אני ארגיש אם אשמע אותו בוכה ולא אוכל לגשת... למזלי זה כמעט ולא קרה.
כמובן שבזמן הזה חיוני מאוד שאבא ייקח פיקוד על הטיפול בתינוק בצורה מלאה, ילמד להתמודד עם קשיים בעצמו, ולא יחפש את עזרתך המיידית במידה ומתעורר משברון קטן.
כך את תחווי כמה שפחות הפרעות, אך גם ידיעה שאת זמינה במידה ובאמת באמת זקוקים לך.
את אותו הדבר אנחנו עושים גם בהקשר של לימודים. אני לומדת במשך שעתיים, פעם בשבועיים, ובזמן הזה האיש והתינוק מסתובבים יחד בחוץ.
נכון שלפעמים הקשב שלי קצת מחולק, אם צריך להניק או משהו, אבל יותר קל לי להיות שם כך מאשר אם הם היו רחוקים ממני.
לסיכום, אם הבוס שלך מגלה פתיחות לנושא אולי שווה לנסות?!
נכון שהיקף שעות העבודה שלך יותר גדול ממה שתיארתי כאן, אבל אולי אפשר לנסות זאת לא כל יום ולא כל השעות, אלא רק חלק מהזמן?
האם אתם גרים רחוק ממקום העבודה?
ובקשר למניפולציה... אני הייתי מסבירה לשכנה שתינוק שזקוק לנחמה לא שונה מבחינתי בכלום מתינוק רעב.
אני מניחה שאת נותרת חסרת מילים מפאת הצורך האמיתי שלך בשעות שינה והקושי לסתור טיעון שבא כביכול "לעזור לך" לישון טוב.
אם כך פשוט נותר לך להסביר לה ששינה היא ערך עליון מבחינתך, אך לא יותר מרווחתה הנפשית והפיזית של תינוקתך, לפחות בשלב זה
.
הי אחת, אני רוצה להתייחס למה שכתבת לגבי להביא את התינוקת למקום העבודה, ולגבי התחושות שלך ושל בעלך בקשר לזה.
אני כותבת לך מהנסיון הפרטי שלי, מתוך הזדהות מסויימת עם מה שהעלית. ומתוך הפתרונות שאנחנו מצאנו לעניין.
אני מטפלת בקליניקה שצמודה לבית. לפני הלידה חששתי איך זה יהיה לעבוד כשהתינוק שלי ממש מעבר לדלת, דאגתי שזה יפריע לריכוז שלי ואפילו שקלתי לעבוד במקום אחר.
היום שאני חושבת על זה, זה ממש מצחיק אותי. :-)
הסתבר לי שדווקא הקרבה שלי לתינוק יוצרת אצלי שלוות נפש גדולה, אף על פי שבהתחלה ההרגשה היתה מוזרה.
להיות שם אבל לא להיות שם, מין ערבוב משונה, ואיך אני ארגיש אם אשמע אותו בוכה ולא אוכל לגשת... למזלי זה כמעט ולא קרה.
כמובן שבזמן הזה חיוני מאוד שאבא ייקח פיקוד על הטיפול בתינוק בצורה מלאה, ילמד להתמודד עם קשיים בעצמו, ולא יחפש את עזרתך המיידית במידה ומתעורר משברון קטן.
כך את תחווי כמה שפחות הפרעות, אך גם ידיעה שאת זמינה במידה ובאמת באמת זקוקים לך.
את אותו הדבר אנחנו עושים גם בהקשר של לימודים. אני לומדת במשך שעתיים, פעם בשבועיים, ובזמן הזה האיש והתינוק מסתובבים יחד בחוץ.
נכון שלפעמים הקשב שלי קצת מחולק, אם צריך להניק או משהו, אבל יותר קל לי להיות שם כך מאשר אם הם היו רחוקים ממני.
לסיכום, אם הבוס שלך מגלה פתיחות לנושא אולי שווה לנסות?!
נכון שהיקף שעות העבודה שלך יותר גדול ממה שתיארתי כאן, אבל אולי אפשר לנסות זאת לא כל יום ולא כל השעות, אלא רק חלק מהזמן?
האם אתם גרים רחוק ממקום העבודה?
ובקשר למניפולציה... אני הייתי מסבירה לשכנה שתינוק שזקוק לנחמה לא שונה מבחינתי בכלום מתינוק רעב.
אני מניחה שאת נותרת חסרת מילים מפאת הצורך האמיתי שלך בשעות שינה והקושי לסתור טיעון שבא כביכול "לעזור לך" לישון טוב.
אם כך פשוט נותר לך להסביר לה ששינה היא ערך עליון מבחינתך, אך לא יותר מרווחתה הנפשית והפיזית של תינוקתך, לפחות בשלב זה :-).