בעניין 'מצוות הליקוט' -
את צודקת, וגם אני חשבתי על כך - מי יכול לדעת מי 'עני' מספיק? ולמי יש זכות לקבוע?
חוצמזה, אני חושבת שגם ככה, נגיד שאת לא 'ענייה' מספיק (:-)), אז גם לו נניח יש 'עניים' בהגדרה שמגיע להם ליהנות מזה - אני לא בטוחה שבאמת הם מממשים את זכותם לכך, אם הם מודעים לכך בכלל - ואם הם בכלל מגיעים למקומות שאת מגיעה - כך שבעצם הרבה מהפירות שאת אוספת נידונו לריקבון, לולא תושייתך.
כך שבעצם את זו שעושה 'מצווה' בזה שאת אוספת אותם, ומאפשרת להם למלא את ייעודם.
ובכך גם נותנת כבוד לאמא אדמה - שלא להקל ראש באוצרותיה.
כה לחי !
ואני באמת באמת מאוד מעריכה את הדרך שבחרת. ומקווה שלא יירְפו ידייך.
אולי באמת זה עניין של מיקום ואוכלוסיה?
מהתיאורים של חלק מהאנשים בדף הזה, נראה שיש כאן אנשים שמתגוררים בקרב אוכלוסיה שגם אם היא 'מיינסטרימית' - יש בה איזושהי פתיחות לדבר, או שלמדה לקבל את ההתנהלות של אותן משפחות.
ונראה שבאיזור שלכם לא כך הדבר, ולא באשמתך.
בכל זאת, כדי להקל עלייך את הרגשתך, אולי כדאי שיהיה לך מענה לאנשים שמציעים לך נדבות וכדומה.
להצליח להבהיר
במשפט קצר ובהיר - שהכול בסדר, שזו בחירה שלך, ולמה בחרת בזה.
ככה, מתוך כבוד עצמי ועם עדינות - בלי לכעוס על הצד השני, וממש ממש בלי להיעלב - פשוט להגיד איזה משפט או שניים ברורים.
וגם בחנויות שאת הולכת אליהן - אם מכירים אתכם שם באופן קבוע - אז בכלל כדאי שתמצאי כמה משפטים ברורים להעביר את העמדה שלך.
לא ממקום מתנצל, אלא ממקום שאולי אנשים באמת יתעניינו לדעת למה מישהו
בוחר לחיות חיים כאלה.
שהבחירה שלך גם תהווה השפעה טובה.
אני מתארת לעצמי משפט כזה שנאמר
מתוך גאווה ושמחה - שקל לו יותר להתקבל אצל השומעים, ואולי אפילו יהיה לו הד בלבבות מסוימים.
בהצלחה
.