על ידי לומדת* » 07 אפריל 2009, 11:41
אני נפעמת ומאוד מתרגשת לנוכח התגובות הכול כך חכמות ומכילות שלכן. כול אחת עם כזאת חוכמה ובינה, חמלה ואהבה....
רוצה לשתף במהלך העניינים: בן זוגי ואני החלטנו לקחת מרחק מסויים אתמול בערב. אחרי שהרגשתי את הפחד שלי עולה וגואה ורוגש עליי אתמול, מה שגרם לי להיות "נידי", רציתי לראות אותו אתמול. במיוחד אחרי הויכוח שהיה לנו כשישבנו עם החברה בפאב והוא הציע לה עבודה.... הוא היה מרוחק, עייף, הוא אמר שהוא רוצה להיות לבד. שלי יש צורך לדבר על זה ולו יש צורך "להיכנס למערה שלו"... לא יכולתי לסבול את התחושה של הלבד וחוסר הוודאות , ידעתי שאם לא אדבר איתו על זה צפוי לי לילה לבן ולא רגוע, לילה בו כול הפחדים של הילדה שבי יצופו ויווחו את הנטישה הזאת,שכאילו חיכיתי לה...הרגשתי שאם אני כבר מרגישה נטישה מסויימת, עדיף לחוות אותה עד הסוף, לשים את הדברים על השולחן. קבעתי לישון אצל חברה שגרה ממש סמוך איו, לקחתי מונית וכשהייתי כמעט מתחת לבית שלו, הוא התקשר אליי כי הרגיש על המצפון, ואמר לי שפשוט עבר עליו יום קשה מאוד, וזה לא קשור אליי, ושהכול בסדר....
אמרתי לו שאני מתחת לבית שלו, שאני באה להגיד לו משהו חשוב לפני שאני הולכת לחברה שלי...
הגעתי אליו, הוא אמר לי שהוא כבר רצה להתקשר לומר לי לבוא אליו...
דיברנו, ואז זה יצא.....
פתאום הבנתי שהחששות שלי לא נולדו ככה סתם....
מלבד זה שבאמת עוברים עליו דברים והתמודדויות לא קלות שלא קשורות אליי, הוא לא סגור על עצמו בקשר הזה שלנו...לא סגור לגבי מה שהוא מרגיש אליי ואפילו הצדיק את החששות שלי...שכנראה , כך אמר, נובעות מהעניין שהוא לא סגור על מה שהוא מרגיש אליי, ובאיזו רמה...(הוא אומר לי המון שהוא אוהב אותי ואני גם מרגישה את זה מאוד חזק) הוא אמר לי שהכוונה שלו מאוד רצינית אבל הוא לא יודע אם הוא מספיק מרגיש אליי כדי להתחייב לי...שיש לנו רמות של תקשורת מדהימות והמון דברים במשותף, שיש אהבה אבל שזה עולה ויורד....ושאולי הפחד שלי נובע מזה שהוא לא מרגיש אליי את אותה עוצמת רגש שאני מרגישה אליו....
עוד הוסיף, (הוא גרוש ממישהי שהיה איתה חמש שנים שהתעללה בו רגשית) שהוא יכול להגיד לי משהו, שאולי יסביר את מה שקורה בינינו, שאישה שהוא מאוד מאוד אהב (גרושתו) אמרה לו שהם ככה ממש קרובים להרגיש שהם נשמות תאומות..אבל הם לא....וכשהוא אמר לי את זה, הרגשתי כאילו אני מקבלת בעיטה בבטן...אמרתי לו: אז עכשיו אתה מנסה להיות בצד השני שאומר את זה? ולהעביר את זה אליי?" "יכול להיות", הוא אמר.
סיפרתי לו על החשש שלי, אמרתי לו ש"אולי זה לא סקסי לדבר על זה, וקשה לי, אבל אני חייבת אולי להוציא את זה...וסיפרתי לו על הפחד שלי שפתאום זה ייגמר, ושאני לא לוקחת את כול מה שהוא עושה בשבילי כמובן מאליו, ושהוא מאוד יקר לי ושאני מזדהה עם כול כאב שלו....
היה לו קצת קשה להכיל את זה...נראה לי שהוא לא רגיל לאהבה הזאת...הוא רגיל להיות במקום שהוא אוהב יותר מאשר מקבל אהבה....
הוא רצה להמשיך להיות לבד. הוא אמר לי שהוא לא אוהב את המושג לקחת פסק זמן כי הוא פוחד להצטער על זה אחר כך...
אמרתי שאני גם רציתי את הספייס שלי אבל פחדתי לקחת אותו....
הוא הסיע אותי לחברה שלי. בחמש דקות נסיעה הכרחתי את עצמי לשמור על קור רוח. הרגשתי שפוצצתי כאב ישן. שזה אולי היה הכרחי להגיע לאן שהגיע. הכרחי גם לעצמי.
נכון, זה כואב לי מאוד לשמוע את זה, שהגבר שאני אוהבת לא יודע מה הוא מרגיש אליי ומוכן לוותר עליי. אבל מצד שני, מנסה לראות את הטוב שבעניין, ולצמוח מזה, להתחזק, לצאת מהתלותיות שלי, מהבריחה שלי לקשר, לקחת אחריות על החיים שלי, להיות חזקה, להאמין בעצמי ובכול הטוב שיש בי. להודות להשם שחנן אותי בכוחות שאפילו שאני מסרבת לראות אותם לפעמים , שתמיד קיימים בי, בחברים וחברות כול כך אוהבים,באנשים סביבי תומכים וטובים שמעריכים אותי ואוהבים אותי מאוד. בכשרונות רבים וברכה בכול מעשה ידיי. ביכולת שלי לאהוב בתמימות, בקבלה והתמסרות. בשאיפה שלי לטוב,ברצון שלי לצמוח ,לתקן ולקבל. בחמלה שעוד נשארה לי לעצמי, כשהאהבה שלי מפנה לי עורף. בקדוש ברוך הוא שלעולם לא נוטש אותי ותמיד נשאר איתי ואוהב ,גם ברגעים שעוזבים אותי או שלא בטוחים בי.
אם ישנה נחמה, אני מוצאת אותה רק בתוכי. לא בורחת מהכאב, אלא מתבוננת בו בלי פחד ומנסה להכיל אותו. בלי פאניקה אלא בקבלה. מכאן אצמח ומי ייתן ןהשם יהיה בעזרי.
מאחלת לכול המלאכים כאן ברכה, אהבה, ניסים בחג ובזמן המיוחד הזה.
אוהבת@}
אני נפעמת ומאוד מתרגשת לנוכח התגובות הכול כך חכמות ומכילות שלכן. כול אחת עם כזאת חוכמה ובינה, חמלה ואהבה....
רוצה לשתף במהלך העניינים: בן זוגי ואני החלטנו לקחת מרחק מסויים אתמול בערב. אחרי שהרגשתי את הפחד שלי עולה וגואה ורוגש עליי אתמול, מה שגרם לי להיות "נידי", רציתי לראות אותו אתמול. במיוחד אחרי הויכוח שהיה לנו כשישבנו עם החברה בפאב והוא הציע לה עבודה.... הוא היה מרוחק, עייף, הוא אמר שהוא רוצה להיות לבד. שלי יש צורך לדבר על זה ולו יש צורך "להיכנס למערה שלו"... לא יכולתי לסבול את התחושה של הלבד וחוסר הוודאות , ידעתי שאם לא אדבר איתו על זה צפוי לי לילה לבן ולא רגוע, לילה בו כול הפחדים של הילדה שבי יצופו ויווחו את הנטישה הזאת,שכאילו חיכיתי לה...הרגשתי שאם אני כבר מרגישה נטישה מסויימת, עדיף לחוות אותה עד הסוף, לשים את הדברים על השולחן. קבעתי לישון אצל חברה שגרה ממש סמוך איו, לקחתי מונית וכשהייתי כמעט מתחת לבית שלו, הוא התקשר אליי כי הרגיש על המצפון, ואמר לי שפשוט עבר עליו יום קשה מאוד, וזה לא קשור אליי, ושהכול בסדר....
אמרתי לו שאני מתחת לבית שלו, שאני באה להגיד לו משהו חשוב לפני שאני הולכת לחברה שלי...
הגעתי אליו, הוא אמר לי שהוא כבר רצה להתקשר לומר לי לבוא אליו...
דיברנו, ואז זה יצא.....
פתאום הבנתי שהחששות שלי לא נולדו ככה סתם....
מלבד זה שבאמת עוברים עליו דברים והתמודדויות לא קלות שלא קשורות אליי, הוא לא סגור על עצמו בקשר הזה שלנו...לא סגור לגבי מה שהוא מרגיש אליי ואפילו הצדיק את החששות שלי...שכנראה , כך אמר, נובעות מהעניין שהוא לא סגור על מה שהוא מרגיש אליי, ובאיזו רמה...(הוא אומר לי המון שהוא אוהב אותי ואני גם מרגישה את זה מאוד חזק) הוא אמר לי שהכוונה שלו מאוד רצינית אבל הוא לא יודע אם הוא מספיק מרגיש אליי כדי להתחייב לי...שיש לנו רמות של תקשורת מדהימות והמון דברים במשותף, שיש אהבה אבל שזה עולה ויורד....ושאולי הפחד שלי נובע מזה שהוא לא מרגיש אליי את אותה עוצמת רגש שאני מרגישה אליו....
עוד הוסיף, (הוא גרוש ממישהי שהיה איתה חמש שנים שהתעללה בו רגשית) שהוא יכול להגיד לי משהו, שאולי יסביר את מה שקורה בינינו, שאישה שהוא מאוד מאוד אהב (גרושתו) אמרה לו שהם ככה ממש קרובים להרגיש שהם נשמות תאומות..אבל הם לא....וכשהוא אמר לי את זה, הרגשתי כאילו אני מקבלת בעיטה בבטן...אמרתי לו: אז עכשיו אתה מנסה להיות בצד השני שאומר את זה? ולהעביר את זה אליי?" "יכול להיות", הוא אמר.
סיפרתי לו על החשש שלי, אמרתי לו ש"אולי זה לא סקסי לדבר על זה, וקשה לי, אבל אני חייבת אולי להוציא את זה...וסיפרתי לו על הפחד שלי שפתאום זה ייגמר, ושאני לא לוקחת את כול מה שהוא עושה בשבילי כמובן מאליו, ושהוא מאוד יקר לי ושאני מזדהה עם כול כאב שלו....
היה לו קצת קשה להכיל את זה...נראה לי שהוא לא רגיל לאהבה הזאת...הוא רגיל להיות במקום שהוא אוהב יותר מאשר מקבל אהבה....
הוא רצה להמשיך להיות לבד. הוא אמר לי שהוא לא אוהב את המושג לקחת פסק זמן כי הוא פוחד להצטער על זה אחר כך...
אמרתי שאני גם רציתי את הספייס שלי אבל פחדתי לקחת אותו....
הוא הסיע אותי לחברה שלי. בחמש דקות נסיעה הכרחתי את עצמי לשמור על קור רוח. הרגשתי שפוצצתי כאב ישן. שזה אולי היה הכרחי להגיע לאן שהגיע. הכרחי גם לעצמי.
נכון, זה כואב לי מאוד לשמוע את זה, שהגבר שאני אוהבת לא יודע מה הוא מרגיש אליי ומוכן לוותר עליי. אבל מצד שני, מנסה לראות את הטוב שבעניין, ולצמוח מזה, להתחזק, לצאת מהתלותיות שלי, מהבריחה שלי לקשר, לקחת אחריות על החיים שלי, להיות חזקה, להאמין בעצמי ובכול הטוב שיש בי. להודות להשם שחנן אותי בכוחות שאפילו שאני מסרבת לראות אותם לפעמים , שתמיד קיימים בי, בחברים וחברות כול כך אוהבים,באנשים סביבי תומכים וטובים שמעריכים אותי ואוהבים אותי מאוד. בכשרונות רבים וברכה בכול מעשה ידיי. ביכולת שלי לאהוב בתמימות, בקבלה והתמסרות. בשאיפה שלי לטוב,ברצון שלי לצמוח ,לתקן ולקבל. בחמלה שעוד נשארה לי לעצמי, כשהאהבה שלי מפנה לי עורף. בקדוש ברוך הוא שלעולם לא נוטש אותי ותמיד נשאר איתי ואוהב ,גם ברגעים שעוזבים אותי או שלא בטוחים בי.
אם ישנה נחמה, אני מוצאת אותה רק בתוכי. לא בורחת מהכאב, אלא מתבוננת בו בלי פחד ומנסה להכיל אותו. בלי פאניקה אלא בקבלה. מכאן אצמח ומי ייתן ןהשם יהיה בעזרי.
מאחלת לכול המלאכים כאן ברכה, אהבה, ניסים בחג ובזמן המיוחד הזה.
אוהבת@}