תודה ורד וגילה על החיבוק, אני באמת זקוקה לזה.
היום בגינה באה אלי אחת השכנות ואמרה לי: "השבוע המטפלת עברה לגור אצלם?"
"לא, אמרתי, הייתי בכנס יומיים והוא נאלץ להשאר לעבוד עד 3 בבוקר."
"את יודעת, היא אומרת, היא כל כל אוהבת את הקטנה....זה משהו, והיא אומרת שהיא מרגישה אליה כמו אמא שלה...
איזו מטפלת מדהימה"
"כן מיוחדת מאוד "
"שמעתי שאת חוזרת הביתה"
"נכון"
"אבל יש להם כזה קשר יפה.אני במקומך הייתי מגדילה למשרה מלאה. תאמיני לי לא כל יום מוצאים כזו מטפלת.את יכולה להיות בראש שקט."
שכנה שניה ששמעה את השיחה: " מיץ, א' היא משהו, גם אני היייתי מגדילה העיקר שלילדים יהיה טוב. ככה גם את תרווחי וגם היא.וגם הם. בשביל מה לחזור הביתה?את תעשי לעצבנית והילדה רק תפסיד"
איי ! זה כאב!
זו פעם ראשונה שהשארתי אותם לבד, הייתי בטוחה שהוא יהיה שם ויטפל, ידאג.
מזל שהקשר בינה לילדים כה מיוחד שהם אפילו נהנו מהמצב. הגדול בא ואמר לי היום "אמא מתי אתם לא תהיו בבית, אני רוצה להשאר עם א." ונראה לי כי חוץ משדי הכואבים, לא נראה שזה הזיז לאף אחד.
יש כאלו שיגידו איזה מצב נפלא, הלוואי עלי....אבל אני, אני כואבת מבפנים.אני רוצה ללהרגיש משמעותית ,כזו שהנוכחות שלה חשובה, מורגשת. וכל אלו מראים לי כמה אני לא.ולכן אני פשוט חייבת לחזור הבייתה. פשוט חייבת.
ואני יודעת שהם אוהבים אותה. וגם אני אוהבת אותה מאוד. היא נמצאת לצידי תמיד. כשהיא באה בבוקר היא כבר יודעת מה אני מרגישה או אם ישנתי טוב, או מה המצב רוח שלי.
היא תמיד נשארת יותר, כדי לדבר, לקשקש. תמיד אומרת את האמת לגבי הופעתי, אם היא מחמיאה לי או דורשת שיפור.
אנו הולכות יחד לקניות,בסופר, בשוק, בגדים. תמיד יש לה בתיק איזו הפטעה או משחק לילדים ואין לה בעיה שהם מיד עטים עליה לוקחים את התיק ו:"א'..מה הבאת לי?" היא נשארה עם הגדול כשהלכתי ללדת, היא היתה לידי כשחזרתי הביתה עם הקטנה. היא פשוט מקסימה.סבתא או לא ?
ולכן כל כך כואב לי.
מזל שבן זוגי כה תומך, ומבין ואמר לי היום משפט מאוד מעודד :"עם מי הם ימשיכו לחיות ולגדול? איתך או איתה??
היום היא פה, עוד שנה כבר לא."את אמא נפלאה.את כל כך אוהבת אותם, ואותך הם צריכים, והיא תמשיך להיות עוד סבתא שלהם.. בדרכה שלה"
ברור לי שהם אוהבים אותי, וזקוקים לי, ושאני זו אמא שלהם, שאני הדמות המשמעותית עבורם. אני פשוט רוצה להמשיך להיות כזו ואפילו להעצים את זה.אני רוצה להיות נוכחת בחייהם ככל שאוכל. גם את אני עצבנית, גם אני לפעמים חסרת סבלנות, אני פשוט יכולה להבטיח לעצמי שאני יעשה את מה שאני יכולה . אני לא מושלמת. אבל אני אמא שלהם וככזו הם יצרכו לחיות עם זה ...ואני משוכנעת זה בכלל לא נורא .
{
תבשיל קדרה (2003-09-13T23:08:00):
לאחי (צעיר ממני) היתה מטפלת, מגיל חודשיים, שהתיחסה אליו כאל בן שלה.
המטפלת ובעלה היו חשוכי ילדים, והיינו עבורם משפחה - בחגים, ובזקנתם.
אני לא ממשפחה כ"כ מלאת (סליחה. גלוית-) רגשות, כך שאני לא זוכרת תיאורים דומים לשלך. קשה לי לומר אם לאחי היה איזה משבר כשהמטפלת הפסיקה לעבוד אצלינו (וכשצומצמה לה המשרה, עם גדילתו), אבל אין לי ספק (לפחות לגבי, אבל בי היא טיפלה מעט מאוד) שהיה ברור שהורי ראשונים.
תודה ורד וגילה על החיבוק, אני באמת זקוקה לזה.
היום בגינה באה אלי אחת השכנות ואמרה לי: "השבוע המטפלת עברה לגור אצלם?"
"לא, אמרתי, הייתי בכנס יומיים והוא נאלץ להשאר לעבוד עד 3 בבוקר."
"את יודעת, היא אומרת, היא כל כל אוהבת את הקטנה....זה משהו, והיא אומרת שהיא מרגישה אליה כמו אמא שלה...
איזו מטפלת מדהימה"
"כן מיוחדת מאוד "
"שמעתי שאת חוזרת הביתה"
"נכון"
"אבל יש להם כזה קשר יפה.אני במקומך הייתי מגדילה למשרה מלאה. תאמיני לי לא כל יום מוצאים כזו מטפלת.את יכולה להיות בראש שקט."
שכנה שניה ששמעה את השיחה: " מיץ, א' היא משהו, גם אני היייתי מגדילה העיקר שלילדים יהיה טוב. ככה גם את תרווחי וגם היא.וגם הם. בשביל מה לחזור הביתה?את תעשי לעצבנית והילדה רק תפסיד"
איי ! זה כאב!
זו פעם ראשונה שהשארתי אותם לבד, הייתי בטוחה שהוא יהיה שם ויטפל, ידאג.
מזל שהקשר בינה לילדים כה מיוחד שהם אפילו נהנו מהמצב. הגדול בא ואמר לי היום "אמא מתי אתם לא תהיו בבית, אני רוצה להשאר עם א." ונראה לי כי חוץ משדי הכואבים, לא נראה שזה הזיז לאף אחד.
יש כאלו שיגידו איזה מצב נפלא, הלוואי עלי....אבל אני, אני כואבת מבפנים.אני רוצה ללהרגיש משמעותית ,כזו שהנוכחות שלה חשובה, מורגשת. וכל אלו מראים לי כמה אני לא.ולכן אני פשוט חייבת לחזור הבייתה. פשוט חייבת.
ואני יודעת שהם אוהבים אותה. וגם אני אוהבת אותה מאוד. היא נמצאת לצידי תמיד. כשהיא באה בבוקר היא כבר יודעת מה אני מרגישה או אם ישנתי טוב, או מה המצב רוח שלי.
היא תמיד נשארת יותר, כדי לדבר, לקשקש. תמיד אומרת את האמת לגבי הופעתי, אם היא מחמיאה לי או דורשת שיפור.
אנו הולכות יחד לקניות,בסופר, בשוק, בגדים. תמיד יש לה בתיק איזו הפטעה או משחק לילדים ואין לה בעיה שהם מיד עטים עליה לוקחים את התיק ו:"א'..מה הבאת לי?" היא נשארה עם הגדול כשהלכתי ללדת, היא היתה לידי כשחזרתי הביתה עם הקטנה. היא פשוט מקסימה.סבתא או לא ?
ולכן כל כך כואב לי.
מזל שבן זוגי כה תומך, ומבין ואמר לי היום משפט מאוד מעודד :"עם מי הם ימשיכו לחיות ולגדול? איתך או איתה??
היום היא פה, עוד שנה כבר לא."את אמא נפלאה.את כל כך אוהבת אותם, ואותך הם צריכים, והיא תמשיך להיות עוד סבתא שלהם.. בדרכה שלה"
ברור לי שהם אוהבים אותי, וזקוקים לי, ושאני זו אמא שלהם, שאני הדמות המשמעותית עבורם. אני פשוט רוצה להמשיך להיות כזו ואפילו להעצים את זה.אני רוצה להיות נוכחת בחייהם ככל שאוכל. גם את אני עצבנית, גם אני לפעמים חסרת סבלנות, אני פשוט יכולה להבטיח לעצמי שאני יעשה את מה שאני יכולה . אני לא מושלמת. אבל אני אמא שלהם וככזו הם יצרכו לחיות עם זה ...ואני משוכנעת זה בכלל לא נורא .
{[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] (2003-09-13T23:08:00):
לאחי (צעיר ממני) היתה מטפלת, מגיל חודשיים, שהתיחסה אליו כאל בן שלה.
המטפלת ובעלה היו חשוכי ילדים, והיינו עבורם משפחה - בחגים, ובזקנתם.
אני לא ממשפחה כ"כ מלאת (סליחה. גלוית-) רגשות, כך שאני לא זוכרת תיאורים דומים לשלך. קשה לי לומר אם לאחי היה איזה משבר כשהמטפלת הפסיקה לעבוד אצלינו (וכשצומצמה לה המשרה, עם גדילתו), אבל אין לי ספק (לפחות לגבי, אבל בי היא טיפלה מעט מאוד) שהיה ברור שהורי ראשונים.