על ידי קיזי* » 29 אוגוסט 2007, 01:11
היי נקודות,
כבר סיימתי לאכול ואני עוד כאן, משוטטת...
האמת שיש לי נטיה לחשוב שאם הבי"ס נעים ומעניין ויש שם דמויות שכיף להיפגש בהן אז למה לא??
מסכימה אתך במאה אחוז, אל תתביישי לחשוב את זה:) בעיני חינוך ביתי כאופציה (לגבי הילדים שיהיו לי בתקווה עוד כמה שנים...) בא רק במקום שני אחרי בית ספר טוב ונעים, שערכו בעיני לא יסולא בפז. באתר יש ביקורתיות רבה כלפי בתי הספר שאני בהחלט מבינה ממה היא נובעת כיוון שגם אני ספגתי את מנת המרורים שלי עד כיתה ט', אבל אני חושבת שלעצם היציאה היומיומית מן הבית אל מקום אחר, שאפשר להיות בו אדם אחר ולחוות חוויות שהן שלך בלבד שלא במסגרת המשפחה יש חשיבות רבה. אני מדברת בעיקר על גילאי בית הספר, לא הגן. וכמובן על בית ספר שנעים ללכת אליו, לא על בית ספר שסובלים בו.
לשאלותייך:
ללמוד כל היום... זה לא היה שונה בהרבה מבבית ספר רגיל, אבל פחות מייגע כי הכיתה הייתה קטנה יותר והמורים מעניינים ואינטליגנטיים יותר. אף שיעור לא היה "חובה", אבל כשהגענו לשלב של בגרויות באופן טבעי כולם נכנסו לשיעורים והשקיעו, בשביל עצמם ולא מתוך פחד או הכרח. כך שבשלב הזה שגרת הלימודים לא הייתה שונה בהרבה מבבתי ספר אחרים. ולא הרגשתי ש"מבזבזים" לי את הזמן, כי הבנתי את החשיבות של תעודת בגרות אפילו אם כולנו, מורים ותלמידים, הבנו כמה זה מטומטם ושרירותי. המורים, אגב, מעולם לא התנהגו כנציגי משרד החינוך אלא להיפך, עשו אתנו חזית אחת כנגד החלק האטום והטפשי שלו. תמיד הייתה לנו אוזן קשבת אצל המנהלת והמורים.
והיום איך את מרגישה כלפי זה? כלפי בית הספר באופן כללי? או כלפי משך הלימודים? היום אני מבינה איזה אוצר זה היה, ללכת לבית ספר כזה. ולא ממש מפריע לי שהייתי בכל זאת חייבת לעשות דברים שלא רציתי (מתימטיקה). אני מקבלת את הטוב עם הרע... וה"רע" כאן ממש מתגמד לעומת כל הטוב שהיה.
לגבי החברה אני חייבת להודות שהיא לא הייתה הטרוגנית במיוחד... כל התלמידים בלי יוצא מן הכלל היו ממעמד סוציו-אקונומי בינוני-גבוה, ממשפחות משכילות. ואשכנזיות. מעבר לזה האווירה בין התלמידים הייתה טובה מאוד. הפעם היחידה כמעט שראיתי תלמידים הולכים מכות היתה כשהבנים מהכיתה שלי ומהכיתה המקבילה קבעו פגישה בחוץ כדי ללכת מכות, מין יוזמה משונה שכזאת. השעה שנקבעה במקרה חפפה לשיעור תנ"ך והמורה נאלצה לגלות הבנה.
כמו בכל בית ספר (ובכלל בחברה), היו כמה בודדים שלא השתלבו. אבל באמת מעטים מאוד. וגם אז, לא היו נידויים והצקות. פשוט לא מצאו את מקומם ולא התחברו, אבל אף אחד לא הציק או לעג להם.
כמה חוויות מבית הספר:
במשך שנה אחת היה לנו מקצוע בחירה (שלצערי הרב כמעט כל הכיתה הבריזה ממנו) שהיה מרתק ביותר, עם מורה צעיר ודינמי - "חשיבה". עשינו אתו ביחד כל מיני תרגילים בחשיבה, למדנו על אמנות הדיון (כובעי חשיבה למשל), ניהלנו מעין משפט עם סנגור וקטגור שהגנו כל אחד על דעה מסויימת וכדומה. בזכות המורה הזה קראתי את "זן ואמנות אחזקת האופנוע".
מעבר לזה בית הספר הציע שיעורי בחירה מעניינים אחרים כמו צילום (היה לנו חדר חושך), דרמה, לימודי סביבה (שהתנהלו בחוץ והמורה שהעביר אותם היה כולו שזוף גם בחורף ומריח ממדורה באופן תדיר) ועוד.
בכיתה י' היינו צריכים לעבור בגרות בלשון. אממה, הייתה לנו מורה ממש גרועה. אחרי שהתלוננו עליה בית הספר העיף אותה באמצע השנה ובמקומה ארגן לנו קורס אינטנסיבי של שבוע שהועבר על ידי מורה תמהוני משהו. כולם עברו בציונים טובים. מיותר לציין שבבית הספר הקודם שלי כל תלונה על מורה הייתה נתקלת באדישות במקרה הטוב ובצידוד ותמיכה אוטומטית במורה במקרה הרע.
כשבעים אחוז מהתלמידים היו מסתובבים יחפים. בחוץ ובפנים. בשנה שהמנהלת הייתה בשבתון, היה לנו אפילו מנהל מחליף יחף.
יוזמות מפתיעות של תלמידים שהייתי עדה להן:
הטסה של כדור פורח קטן
טיפוס על קיר בית הספר (כולל ציוד מטפסים. המורים הנהנו באדישות)
גידול תותים בעציצים על גג בית הספר (בזה גם השתתפתי)
גידול צמחים שונים בעציץ ענק באמצע הכיתה
קפיצה מהגלריה (קומה שניה פתוחה) אל קומת הקרקע שעליה הונח מזרון גבינה
מפסיקה כאן כי מרגישה שאמרתי את הרוב ושהדוגמאות (המטורפות משהו) מדברות בעד עצמן. ניסיתי להעביר כאן משהו מהעושר, הכיף וההומור של היומיום בבית ספר כזה. נדמה לי שזה יותר חשוב ממה ואיך לומדים... אם יש עוד שאלות אשמח לענות, רק קחו בחשבון שזו דוגמה ספציפית שגם לא מאוד דומה מבחינת שיטה ותכנים לבתי ספר דמוקרטיים ופתוחים אחרים.
היי נקודות,
כבר סיימתי לאכול ואני עוד כאן, משוטטת...
[u]האמת שיש לי נטיה לחשוב שאם הבי"ס נעים ומעניין ויש שם דמויות שכיף להיפגש בהן אז למה לא??[/u]
מסכימה אתך במאה אחוז, אל תתביישי לחשוב את זה:) בעיני חינוך ביתי כאופציה (לגבי הילדים שיהיו לי בתקווה עוד כמה שנים...) בא רק במקום שני אחרי בית ספר [b]טוב[/b] ונעים, שערכו בעיני לא יסולא בפז. באתר יש ביקורתיות רבה כלפי בתי הספר שאני בהחלט מבינה ממה היא נובעת כיוון שגם אני ספגתי את מנת המרורים שלי עד כיתה ט', אבל אני חושבת שלעצם היציאה היומיומית מן הבית אל מקום אחר, שאפשר להיות בו אדם אחר ולחוות חוויות שהן שלך בלבד שלא במסגרת המשפחה יש חשיבות רבה. אני מדברת בעיקר על גילאי בית הספר, לא הגן. וכמובן על בית ספר שנעים ללכת אליו, לא על בית ספר שסובלים בו.
לשאלותייך:
ללמוד כל היום... זה לא היה שונה בהרבה מבבית ספר רגיל, אבל פחות מייגע כי הכיתה הייתה קטנה יותר והמורים מעניינים ואינטליגנטיים יותר. אף שיעור לא היה "חובה", אבל כשהגענו לשלב של בגרויות באופן טבעי כולם נכנסו לשיעורים והשקיעו, בשביל עצמם ולא מתוך פחד או הכרח. כך שבשלב הזה שגרת הלימודים לא הייתה שונה בהרבה מבבתי ספר אחרים. ולא הרגשתי ש"מבזבזים" לי את הזמן, כי הבנתי את החשיבות של תעודת בגרות אפילו אם כולנו, מורים ותלמידים, הבנו כמה זה מטומטם ושרירותי. המורים, אגב, מעולם לא התנהגו כנציגי משרד החינוך אלא להיפך, עשו אתנו חזית אחת כנגד החלק האטום והטפשי שלו. תמיד הייתה לנו אוזן קשבת אצל המנהלת והמורים.
[u]והיום איך את מרגישה כלפי זה?[/u] כלפי בית הספר באופן כללי? או כלפי משך הלימודים? היום אני מבינה איזה אוצר זה היה, ללכת לבית ספר כזה. ולא ממש מפריע לי שהייתי בכל זאת חייבת לעשות דברים שלא רציתי (מתימטיקה). אני מקבלת את הטוב עם הרע... וה"רע" כאן ממש מתגמד לעומת כל הטוב שהיה.
לגבי החברה אני חייבת להודות שהיא לא הייתה הטרוגנית במיוחד... כל התלמידים בלי יוצא מן הכלל היו ממעמד סוציו-אקונומי בינוני-גבוה, ממשפחות משכילות. ואשכנזיות. מעבר לזה האווירה בין התלמידים הייתה טובה מאוד. הפעם היחידה כמעט שראיתי תלמידים הולכים מכות היתה כשהבנים מהכיתה שלי ומהכיתה המקבילה קבעו פגישה בחוץ כדי ללכת מכות, מין יוזמה משונה שכזאת. השעה שנקבעה במקרה חפפה לשיעור תנ"ך והמורה נאלצה לגלות הבנה.
כמו בכל בית ספר (ובכלל בחברה), היו כמה בודדים שלא השתלבו. אבל באמת מעטים מאוד. וגם אז, לא היו נידויים והצקות. פשוט לא מצאו את מקומם ולא התחברו, אבל אף אחד לא הציק או לעג להם.
כמה חוויות מבית הספר:
במשך שנה אחת היה לנו מקצוע בחירה (שלצערי הרב כמעט כל הכיתה הבריזה ממנו) שהיה מרתק ביותר, עם מורה צעיר ודינמי - "חשיבה". עשינו אתו ביחד כל מיני תרגילים בחשיבה, למדנו על אמנות הדיון (כובעי חשיבה למשל), ניהלנו מעין משפט עם סנגור וקטגור שהגנו כל אחד על דעה מסויימת וכדומה. בזכות המורה הזה קראתי את "זן ואמנות אחזקת האופנוע".
מעבר לזה בית הספר הציע שיעורי בחירה מעניינים אחרים כמו צילום (היה לנו חדר חושך), דרמה, לימודי סביבה (שהתנהלו בחוץ והמורה שהעביר אותם היה כולו שזוף גם בחורף ומריח ממדורה באופן תדיר) ועוד.
בכיתה י' היינו צריכים לעבור בגרות בלשון. אממה, הייתה לנו מורה ממש גרועה. אחרי שהתלוננו עליה בית הספר העיף אותה באמצע השנה ובמקומה ארגן לנו קורס אינטנסיבי של שבוע שהועבר על ידי מורה תמהוני משהו. כולם עברו בציונים טובים. מיותר לציין שבבית הספר הקודם שלי כל תלונה על מורה הייתה נתקלת באדישות במקרה הטוב ובצידוד ותמיכה אוטומטית במורה במקרה הרע.
כשבעים אחוז מהתלמידים היו מסתובבים יחפים. בחוץ ובפנים. בשנה שהמנהלת הייתה בשבתון, היה לנו אפילו מנהל מחליף יחף.
יוזמות מפתיעות של תלמידים שהייתי עדה להן:
הטסה של כדור פורח קטן
טיפוס על קיר בית הספר (כולל ציוד מטפסים. המורים הנהנו באדישות)
גידול תותים בעציצים על גג בית הספר (בזה גם השתתפתי)
גידול צמחים שונים בעציץ ענק באמצע הכיתה
קפיצה מהגלריה (קומה שניה פתוחה) אל קומת הקרקע שעליה הונח מזרון גבינה
מפסיקה כאן כי מרגישה שאמרתי את הרוב ושהדוגמאות (המטורפות משהו) מדברות בעד עצמן. ניסיתי להעביר כאן משהו מהעושר, הכיף וההומור של היומיום בבית ספר כזה. נדמה לי שזה יותר חשוב ממה ואיך לומדים... אם יש עוד שאלות אשמח לענות, רק קחו בחשבון שזו דוגמה ספציפית שגם לא מאוד דומה מבחינת שיטה ותכנים לבתי ספר דמוקרטיים ופתוחים אחרים.