אכן, רוב התינוקות (90%) כבר מחייכים בגיל הזה. יכול להיות שהוא קצת מאחר אחרי כולם ויתחיל לחייך עוד מעט.
אם את מודאגת וזקוקה לתמיכה, את יכולה להתייעץ עם אחות טיפת חלב - בדיוק בשביל דברים כאלה הן שם.
אני, בכל אופן, הייתי מחכה עד סביבות גיל 3 חודשים לפני שהייתי מחליטה לדאוג ברצינות. אבל זו אני ;-)

הבן שלי בן חודשיים ועדין לא מחייך שמדברים אוצוחקים אליו יש רגעים שהוא מתבונן בנו אבל לא מחייך בחזרה מיקוד המבט ישנו אבל קצר מאד.אני מודאגת
מאד, זקוקה ליעוץ זה ילד ראשון,

מעולה! תודה.

יש כמה תמונות [url=http://www.beofen-tv.co.il/alon/2010/09/gokhale-kids/]בראיון עם אסתר גוקהלה[/url] (והרבה מידע במלים).
אפשר גם לעשות עיסוי תינוקות ו/או את החלקים הקלים של של בייבי-יוגה, זה גם נעים וגם יכול לעזור להתפתחות הגופנית.

[u]אולי צריך להניק פחות ? יש דבר כזה ?[/u]
[po]אין השמנת יתר מהנקה בלעדית[/po].

ודווקא "על הידיים" מפתח יותר מכל דבר אחר. זה מפתח את עמוד השדרה, את החזקת הראש, וכו'. מה שכן, כדאי להחזיק נכון: מתחת לתוסיק.
יונת, יש קישור לתמונות החזקה נכונות של גוקלה?

[u]עוד לא לקחתי אותה לטיפת חלב, אני מעדיפה לחכות עם החיסונים לגיל חצי שנה שנה - השאלה אם לקחת אותה לייעוץ בגלל ההתקדמות שלה שנראית לי קצת איטית לגילה או שזה נחשב בסדר.[/u]
מהחוויה שלי, נורמלי לגמרי.
מצד שני, מכירה את הדף [po]אמא רגועה מידי[/po] ? פחד.
אני לא יודעת איך זה אצלכם שם בישובים הקהילתיים באמת, אבל לדעתי כן כדאי להיות בקשר עם אחות/ רופא ילדים/ מרפא בעיסוק או כול מישהו אחר שיודע לחוות דעה מוסמכת, בעניין הזה כמו גם בעניינים אחרים.

יו, גם בילדה השישית עוד יש התלבטויות כאלה? אבישג, נו, איך אני אעשה עשרה? חשבתי שמהשלישי הם מתחילים לגדל את עצמם!! :-P

אם אני זוכרת נכון הילד הראשון שלי (גדול ושמנמן) התהפך רק בסביבות חצי שנה
היום השני בן ארבעה חודשים, גוף קצת יותר קומפקטי, כבר מתהפך

הראשון התחיל לזחול (שבעה? שמונה חודשים? מי זוכר...) ומאז לא הפסיק - לזחול (כולל על כל מכשול שבדרכו)-ללכת-לרוץ-לטפס
בקיצור זה סביר לגמרי, ממליצה ללכת לטיפת חלב רק אם האחות שם היא מהסוג המחזק והרגוע ולא מהסוג שתמיד מוצא איפה לגרום לך להרגיש חסרת ביטחון

מנסיוני, זה סביר לגמרי. יקרה מתישהו בשבועות הקרובים.

[u]זה בדיוק מה שעושים. וגם באיזשהו שלב מתחילים לצחוק, ואפשר לשחק קוקו ולדגדג וזה ממש נחמד.[/u]
אה כן, ברור שהיא גם צוחקת (וזה נורא מצחיק) אבל זה סביר שהיא עוד לא התהפכה או שזה דורש טיפול ?

הבן שלי היה בדיוק אותו דבר בגיל הזה. לקראת גיל חצי שנה הוא כבר רצה להיות על הבטן מידי פעם (ב-7 חודשים זחל), ועד אז היה רק על הידיים.
הוא גם היה עם אוסף סנטרים מכובד, לחיים עצומות ופולקעס. זה השתנה כשהוא התחיל לזחול ועוד יותר כשהתחיל ללכת.

[u]היא מחייכת, מסתכלת, מתחילה להושיט יד (לא לגמרי)[/u]

זה בדיוק מה שעושים. וגם באיזשהו שלב מתחילים לצחוק, ואפשר לשחק קוקו ולדגדג וזה ממש נחמד.

הבת שלי בת ארבע וחצי חודשים והיא בקושי עושה משהו

מה עושים בגיל הזה ? אני כבר לא זוכרת
היא מחייכת, מסתכלת, מתחילה להושיט יד (לא לגמרי)
היא מרימה ראש אבל נמוך מאוד, לא מתהפכת ובטח לא זוחלת

בעלי אומר שזה בגלל שהיא כל הזמן על הידיים
אחרים אומרים שזה בגלל שהיא בטטה : סנטר כפול, לחיים מנופחות ואנחנו צוחקים על השוקיים שלה שיש לה קפלים עם ריבועי שומן
בקיצור - בטטה

עוד לא לקחתי אותה לטיפת חלב, אני מעדיפה לחכות עם החיסונים לגיל חצי שנה שנה - השאלה אם לקחת אותה לייעוץ בגלל ההתקדמות שלה שנראית לי קצת איטית לגילה או שזה נחשב בסדר.
וגם לגבי המשקל, יכול להיות מצד של יתר משקל ? אולי כדאי לקחת אותה לשקילה בטיפת חלב ? אולי בגלל זה היא לא זזה ? אולי צריך להניק פחות ? יש דבר כזה ?

[u]חוץ מזה שאין מה להשוות את איכות השינה...[/u]
מהנסיון שלי זה תלוי בתינוק. אחד ישן מעולה על הבטן, השני בעיקר על הגב או על הצד....

[u]ההנחייה היא הפוכה כי יש קשר למקרים של מוות בעריסה,[/u]
ממה שידוע לי, הקשר הוא לא חד משמעי. כלומר- המחקר מראה שרוב מקרי המוות בעריסה קורים בין השעות 12:00 בלילה ל7:00 בבוקר, כאשר התינוק נמצא בחדר נפרד, לא בטוחה אבל נראה לי שאם התינוק לא יונק אז יש יותר סיכוי. וגם- שכיבה על הבטן. כך שאם התינוק יונק( כלומר לא ישן ברציפות כל הלילה, ונמצא ליד אמא שלו), זה די מוריד את הסיכויים.
חוץ מזה שאין מה להשוות את איכות השינה...

ברור שכולם משכיבים תינוקות! הכוונה היא מה התינוק עושה בשעות הערות שלו. כשהיו משכיבים על הבטן, בדרך להירדמות וקצת אחרי ההתעוררות הם כן היו מרימים את הראש.
ההנחייה היא הפוכה כי יש קשר למקרים של מוות בעריסה, מתוך מחשבה כנראה, שעדיף תינוק חי אבל חלוש שרירים על פני תינוק חזק ומת. זה נכון בערבון מוגבל, כי המקרים של מוות בעריסה ספורים, ואילו תינוקות שציריכים פיזיו יש בשפע....
נגיד שבכל זאת משכיבים על הגב לישון, או על הצד, אז כן משנה מה עושים עם התינוק בשעות הערות שלו. הנחת היסוד של קובעי ההנחיות היא שגם בשעות הערות התינוק שוכב.
אגב מהנסיון שלי, חלק מהיילודים יכולים להרים את הראש, כמו שמתואר בדף [po]הנקה אינסטינקטיבית[/po], ולכן נראה לי שזה משהו שמתנוון, בדומה ליכולת של היילוד לשלוט על הסוגרים.

[u]ההנחייה של להשכיב על הבטן נוצרה בגלל שהנחת היסוד היא שהתינוק שוכב על משהו, ואז זו הדרך לאמן את השרירים.[/u]
גם ילדי מנשא שוכבים לפעמים, לא? בלילה למשל, או אם אמא ממש לא יכולה עכשיו משום מה.. התכוונתי שאם משכיבים ילדים לישון על הבטן, בלי קשר למנשא או לא, יש להם פחות בעיה בהרמת הראש. וההנחיה בטיפת חלב היא הפוכה- להשכיב לישון על הגב.

גם ילדים שמבלים הרבה על הידיים ובמנשא בדרך כלל לא נתקלים בבעיות כאלו.
זה אינסטינקטיבי, אבל אם התינוק שוכב רק על הגב היכולת הזאת מתנוונת. ההנחייה של להשכיב על הבטן נוצרה בגלל שהנחת היסוד היא שהתינוק שוכב על משהו, ואז זו הדרך לאמן את השרירים.
אם התינוק נישא, הוא מחזיק את הראש כשהוא זקוף או נשען על ההורים בכל מיני זוויות. אם הוא עושה את זה הרבה שעות ביום, אז שרירי הצוואר מתחזקים.

עקרונית הרמת הראש חשובה לחיזוק חגורת הכתפיים. זה חשוב לנושאים של יציבה ועוד.הרמת הראש היא הדרגתית- ממעט בגילאים צעירים ועד להרמה מוחלטת. (תנסי לשכב על הבטן ולהרים ותראי שזא לא פשוט..)
באופן כללי, בגלל שהנחיות טיפת חלב היום הן להשכיב על הגב, לרוב הילדים קשה להרים את הראש. ילדים ששוכבים על הבטן (ואמא שלהם לא הולכת לטיפת חלב, או לא מגלה לאחיות...) בדר"כ עושים את זה בלי בעיה.

למה חשוב שהיא תוכל להרים את הראש בגיל הזה?
כאילו... מה יקרה אם היא תרים יותר בעוד חודשיים ולא היום?
כלומר, אני מניחה שאם אין בעיה פיזית אם משהו יציק לה היא תרים את הראש גם בלי אימונים, זה לא אינסטנקטיבי?

שואלת באמת, אני לא אמא עדיין.

_אבא: "הילד כל היום במנשא, הוא צריך לשכב באוניברסיטה!"
חן (מדברת בחיוך אל מענדי במנשא): "נכון! אתה כל היום במנשא! אתה לא רוצה בכלל ללכת לאוניברסיטה!"
אמא: "אבל זה לא בריא!"
חן (כנ"ל): נכון! זה ממש איום ונורא!"_

אמא: את לועגת לי!
חן: נכון! לועגת לך!
אמא: למה זה מגיע לי?!
חן: בדיוק! מגיע לך! אינעל דינק!

צוויל

_יש את שיטת אווירון.
לשכב על המיטה ולשים אותה על השוקיים של ההורה שבאוויר._
(אורלי בר לב)
בהתחלה חשבתי שיש הורה שמרחף באוויר.
אח"כ טפחתי לי על המצח והבנתי: אבא עושה לאמא אווירון, והתינוק על השוקיים של אמא.
לא רדיקלי במקצת?

צוויל

[u]אין צורך ללמד אותו או להכריח אותו פשוט אפשר לשאת אותו במגוון תנוחות ואז הכל קורה בעצמו.[/u]
מסכימה לגמרי. בביקורנו הראשון אצל האורתופד (גיל 6 שבועות) הוא (ושאר הרופאים שפגשנו) אמרו:"להניח המון על הבטן" אבל מה לעשות שהיא לא רצתה... לכן די וויתרנו על העניין.
בביקורנו השני (גיל 6 חודשים כמדומני) האורתופד בדק אותה, התרשם מהיציבה ואמר: רואים שהיא הייתה המון על הבטן... ye, right... :)

בס"ד
[u]אי אפשר להתווכח בלי פרטנר שמשתף פעולה. ככה זה[/u]
וואללה...... לא שהתווכחתי, כי זה בא מהם, אבל- ננסה את זה... אולי יהי'ה לי [b]קצת[/b] שקט? ......

[u]זה מה-זה לא שינה כלום אצלו[/u]
אם זה לא שינה, שום דבר לא ישנה, בטח לא דעות שתביאי לו מזרים באינטרנט. מה שנקרא, לא תבלבלי אותו עם עובדות.
אני ממש ממש מבינה ומזדהה אתך. מנסיוני, אין טעם לנסות לשכנע. הם לא רוצים להשתכנע! אני אגיד לך בדיוק מה הם רוצים- להרגיש שהם צודקים. זה הכל. אז במקום להוכיח להם שהם טועים- תסכימי אתם! למשל:
אבא: "הילד כל היום במנשא, הוא צריך לשכב באוניברסיטה!"
חן (מדברת בחיוך אל מענדי במנשא): "נכון! אתה כל היום במנשא! אתה לא רוצה בכלל ללכת לאוניברסיטה!"
אמא: "אבל זה לא בריא!"
חן (כנ"ל): נכון! זה ממש איום ונורא!"

הבנת את הרעיון?
כל עוד את נכנסת אתם לויכוח, על כל טיעון שתביאי הם ימצאו מיד תשובה שתוכיח שאת טועה. זה לופ שאי אפשר לצאת ממנו (מנסיון).
ברגע שאת מסכימה אתם, הם משתתקים. אי אפשר להתווכח בלי פרטנר שמשתף פעולה. ככה זה.

[u]אבל לפחות לתת דוגמאות- כמו שסיפרתן, כדי להראות להן שיש לי "גב"[/u]
[u]אני מניחה, שמה שאומר להן לא ממש יעזור, כי אנו מוקפים אנשים שהיו פעם ילדים וילדים שהתפתחו על טרמפולינה, בלול וכו', והם למראית עין בסדר גמור, אז למה לתקן את התקין.....?[/u]
הטעות שלך היא שאת נכנסת לוויכוח על התיאוריה. הוויכוח אינו תיאורטי. יש לך דוגמא חיה וקיימת, מענדי! בו את צריכה להאמין, ולא בתיאוריה. הוא מתפתח לנגד עינייך? עושה מה שבני גילו עושים? (כלומר מרכיב פאזלים, סופר עד חמש באנגלית וכדומה ;-) ). אז אין להן קייס.
בפעם הבאה שאת הולכת איתו לטיפת חלב, תחזרי משם ותגידי להן שהאחות אמרה שמזמן לא ראתה תינוק כל כך מפותח :-P (לקחת אותן איתך זה לא רעיון טוב, כי נשמע לי שהן יחפשו ליצור חזית עם האחות מולך).

בס"ד
[u]אני לא ממש מבינה מה את רוצה שיגידו לך- פה בבאופן יש הסכמה מקיר לקיר שמנשא זה מעולה להתפתחות של התינוק מכל בחינה אפשרית.[/u] תשובות לגיסתי אחותי ואמי שטוענות בתוקף שאני לא נותנת לילד להתפתח. אני מצדי לא שומעת להם, מחייכת ב"הסכמה" , ואומרת שאנסה עגלה/על המיטה עם ספר/ לול וכו'. רק אני רוצה תשובות לאמר להן.
אגב- אחיות טפ"ח ממש לא מעניינות אותי. שתצעק/תנדנד/תנסה לשכנע כמה שתוכל, זה לא יזיז אותי- וגם לא מה שאומרים לי במשפחה, רק שאני רוצה תשובות....... אבל- עניתן לי! וכן, קראתי את הדפים הנ"ל.
אני מניחה, שמה שאומר להן לא ממש יעזור, כי אנו מוקפים אנשים שהיו פעם ילדים וילדים שהתפתחו על טרמפולינה, בלול וכו', והם למראית עין בסדר גמור, אז למה לתקן את התקין.....? אבל לפחות לתת דוגמאות- כמו שסיפרתן, כדי להראות להן שיש לי "גב" (והוא חזק- הוא מחזיק את מענדי כ---ל היום..... ;-) ) ....
תודות לכן!

[u]שאחות טיפת חלב אצלי מאד מתלהבת ממנשאים[/u] כשהלכתי עם מר-אפרוח לרפואה דחופה, ואבא שלי בא איתי- הוא שאל את הרופאה אם זה בסדר ככה (אובר דה שולדר בערסול) כל הזמן..... ואז אמרתי לה שאני גם נושאת אותו ברגלי צפרדע לפעמים-
אויש, איך שהיא התלהבה- "זה מצויין" היא אומרת [b]מול אבא[/b] -"זה מונע בעיות במפרק הירך, וזה טוב מאוד!!" אמרתי לה- תגידי לו, לא לי.... היא אמרה לי- "את בסדר גמור! את עושה טוב מאוד, תמשיכי ככה...."
זה מה-זה לא שינה כלום אצלו, אבל אולי זה הרגיע אותו שאני לא מגדלת ילד-אוריגאמי.......

>מרגיעון [b]כשאת לא יכולה יותר- אל תכילי[/b] ..... <

חן - אני יכולה לספר לך רק מנסיוני שלי. 2 הילדים האחרונים שלי גרו במנשא בחודשיהם הראשונים. כשהייתי צריכה לשירותים או למקלחת הם נהנו על הרצפה/שטיח. חוץ מזה הם פשוט חיו במנשא. מההתחלה במנשא פאוצ'/אובר-דה-שולדר ומגיל כמה חודשים גם על הגב עם הקובבה. שניהם התחילו לזחול בגיל 5 חודשים, ובגיל שנה כבר הלכו (והקטן רק רץ, בעצם...)
כל מה שהם היו צריכים הופיע במנשא. גירויים, מוסיקה, קשר עם העולם החיצון, אמא, אוכל...
כשהוא נמצא בתנוחת לוטוס כשגבו מופנה אלייך, או בגיל צעיר יותר בתנוחת עירסול, כשהוא ער, הוא לומד להחזיק את הראש שלו ולסובב אותו מצד אל צד. ואחר כך גם להושיט את הידיים קדימה.

טוב לך עם המנשא? נוח לך? נוח לו? תהנהני לאחות טיפת חלב ותעשי מה שטוב לך. וגשי לדף [po]התפתחות מוטורית במנשא[/po] כמו שכתבה [po]תזמורת הים[/po] ותתחזקי שם!

חן, קראת את הדף הזה, ואת [po]התפתחות מוטורית של תינוקות[/po], ואת [po]התפתחות מוטורית במנשא[/po]?
כי יש שם כבר הרבה תשובות. אולי לא "מלומדות" אבל בהחלט מנוסות ([po]אורנה שפרון[/po] למשל היא אמא לשבעה ילדים...).
אני לא ממש מבינה מה את רוצה שיגידו לך- פה בבאופן יש הסכמה מקיר לקיר שמנשא זה מעולה להתפתחות של התינוק מכל בחינה אפשרית.
אני יכולה לומר לך שאחות טיפת חלב אצלי מאד מתלהבת ממנשאים, ואומרת שכמה דקות ביום על הבטן זה די והותר. את מחתלת את התינוק שלך? משחקת איתו במיטה כשהוא מתעורר כמה דקות לפני שאתם קמים? פרקי הזמן האלה, שבהם הוא לא עלייך זה מספיק. ככל שהוא יגדל תראי שהוא יהנה וירצה יותר ויותר להיות מונח על משטח שטוח, לעשות נסיונות התהפכות, לנסות לתפוס צעצועים (ומאוחר יותר- להרים אותם, לחקור אותם, לשים בפה וכדומה)- כל זה בנוסף לנשיאה במנשא.
תמונות וכדומה- תראי, אם התינוק שלך רואה אנשים, חיות, עצים, פרחים, מכוניות וכן הלאה, למה שיחסרו לו תמונות? אם הוא שומע אנשים מדברים ושרים למה שיחסרו לו דיסקים עם מוסיקה? זה מה שההגיון שלי אומר לי.
אוניברסיטה וכדומה זה מצוין כדי לאפשר לך לעשות פיפי או לצחצח שיניים בלי תינוק על הידיים, אם את לבד והוא לא מתנגד שתניחי אותו לדקות ספורות. שלי מאד נהנה לחבוט בצעצועים תלויים מעליו.

לפי ניסיוני ומה קראיתי סביבי דווקא בעיות מוטוריות היו מנת חלקם של אלה שלא נישאו הרבה על הידיים...
בתי נולדה הרבה לפני הזמן במשקל זעיר של 995 גרם...
להרבה מ"חבריה" הפגים היו בעיות התפתחות קשות ואילו לה - כלום. היא נישאה במנשא עירסול שמונה חודשים ואחר כך במנשא צד, היתה הרבה בטבע ובלי שום אוניברסיטות...
אפילו רק בגיל שנה שיניתי לה את הדיסק היחיד שהיא שמעה (מוסיקה, לא טלויזיה כמובן).
העולם מספיק מעניין - זה אנחנו המבוגרים שלא בטוחים בזה...תראי כמה ילדים תמיד יותר רגועים מחוץ לבית מאשר בבית...

בס"ד
[u]אבל לא יכולה שלא לשמוע את הזימזום הבלתי פוסק מסביב והביקורת שאנחנו לא שמים אותה מספיק על הבטן, שהיא יותר מדי על הידים ועל המנשא.[/u]
אני מפשפשת אותו, ואז הוא מחזיק את הראש די יציב, לפעמים מתעייף, אבל רוב הזמן מחזיק, אני מחזיקה אותו על הכתף והוא מחזיק את הראש ומסתכל חקרן על העולם הגדול, כשאני עושה לו "מטוס" שיראה את סבא, או מישהו אחר הוא מחזיק את הראש ומסתכל אפילו קצת יותר גבוה מאשר שהצוואר ישר, אלא מרים את הראש. הוא כמובן במנשא רוב שעות היום (כשאנחנו כבר יוצאים מהמיטה), הוא בן חודשיים.
האם אני [b]באמת[/b] צריכה להשכיב אותו על הבטן הרבה פעמים (או לפחות לפעמים), כדי שירים את הראש ויתפתח? האם באמת אני צריכה לוותר על ה "מנשאיות" לטובת עגלה/לול/או לפחות מיטה, כדי שיתפתח, ויתרגל להיות לא על אמא? (דף אחר , כן, אבל ההתייחסות מהסביבה היא גם להתפתחות מוטורית, לא רק רגשית- שלא יתרגל שאני מביאה ועושה בשבילו ולא רואה תמונות ,אוניברסיטה, וכו')
התנוחות בהן אני נושאת אותו- רגלי צפרדע עם הבטן אליי, ואז הרבה פעמים הוא לא נרדם מהר, אלא מסרב שאכסה אותו עם המנשא, ומסתכל על העולם, ערסול (אובר דה שולדר או תליני) ובטן אליי במאוזן, והראש מופנה כלפי מעלה, רגליים בלוטוס מעבר לצלעות שלי (לכיוון הגב, כן, הוא ארוך)-עם מנשארי.
ואגב- מה עם- "תשימי אותו בעגלה ותשימי לו [b]ספר תמונות, שיראה דברים[/b] (ז"א- אני, העצים בגינה, הכביסה, הכלים, הנדנדה- לא מספיק מפתחים אותו...?) או לפחות [b]שייסע לטיול, ויסתכל מסביב[/b] , כי במנשא הוא רק ישן..."?
(מעבירה מ- [po]התפתחות מוטורית של תינוקות[/po] )
> האמת שעל הרמת ראש קיבלתי תשובה, אבל על התפתחות מוטורית, וגירויים, אולי...... אפשר לקבל תשובות מלומדות, ומנוסות? <

ואם אתם עוד קוראים פה, תגידו לרופאה ההתפתחותית שלכם שתתפתח בעצמה.
שעתיים בכי. מה היא תילמד מזה מה??

אגב מנשא, טיול יומי עם אבא, בתוך המנשא, עשוי לעזור. קירבה פיזית, הסחות דעת מהסביבה, הרגל - בתקווה שיעזור.

[po]צמד וחמד[/po], מה המצב?

[u]לא צריך להשתעבד למנשא רק כי "זה מתקבל על הדעת התפתחותית"[/u]
רק התכוונתי להגיד שאין לי מושג אם המנשא מתאים להורים באופן כללי (בגלל כל מיני סיבות, אישיות או סביבתיות - נניח כאבי גב של האם?), ולא רציתי ליצור לחץ כמו שלפעמים קורה - שאם "אשת מקצוע" אמרה ככה, אז "חייבים" לעשות, ואוי ואבוי אם לא. (נכון שזה מופרך שהם יתייחסו ככה לאשת מקצוע, מעצם העובדה שהם פה ;-) אבל רציתי להיות עדינה ומתונה).
בסך הכל רציתי להקטין את הסיכוי ליצירת לחץ פסול על ההורים. :-)
סליחה אם לא הסברתי את עצמי כהלכה.
<לפעמים נורא קשה לכתוב ולהעביר מסר ברור. מתפלקים לי דברים אחרים בכלל>

[u]אולי ישפיע על סוג המנשא: מנשא שאינו מוגבל לתנוחה אחת או שתיים[/u]
או כמה מנשאים שמותאמים לכמה צורות נשיאה בהתאם לצורך של האם

[u]לא צריך להשתעבד למנשא רק כי "זה מתקבל על הדעת התפתחותית"[/u]
זה הפוך. הסביבה טוענת שעם המנשא הוא לא יתפתח כמו שצריך, וחייבים "זמן רצפה", ואילו כאן אנחנו טוענים, שמנשא שמאפשר מגוון תנוחות, ומנצלים אותן, תורם לפיתוח השרירים, ולכל הפחות מקביל, אם לא יותר (כולל בהיבטים אחרים של ההתפתחות), לתנוחות "המלאכותיות" שהתרגלנו לשים בהן תינוקות.
הסיבה ללכת עם מנשא, היא לא בשביל "לפתח" את התינוק, אלא כדי למלא את הצרכים שלו, תוך כדי החיים, תוך כדי מילוי הצרכים שלנו כנשים ואמהות (כולל מטלות וצרכי האחים הבוגרים יותר). העובדה שזה גם "מתקבל על הדעת התפתחותית", רק אומרת שאין סיבה [b]לא[/b] ללכת עם מנשא, בגלל התפתחות. הנאמר פה, אולי ישפיע על סוג המנשא: מנשא שאינו מוגבל לתנוחה אחת או שתיים.

בתור מרפאה בעיסוק [b]שלא[/b] התמחתה בתינוקות (למען הגילוי הנאות), אני יודעת בוודאות שיש גישות רציניות ביותר לעבודה פיזיותרפית עם תינוקות שאומרות בפירוש לא לעבוד עם תינוק בוכה. כן אפשר לדגדג את גבול הסבלנות שלו, אפילו התחלה של בכי לכמה שניות, אבל בטח שלא לתת לה לצרוח שעתיים. כך שנדמה לי שהרופאה ההתפתחותית שלכם קצת ערבבה ידע מקצועי עם דיעות שנובעות מתרבות ("איך צריך להתייחס לילדים"). אם יש לכם עוד ספקות בעניין, תוכלו להתייעץ עם מרפאה בעיסוק/פיזיותרפיסטית עם ניסיון בעבודה עם תינוקות.

מה שאורנה שפרון אמרה נשמע הגיוני מבחינה התפתחותית וביומכאנית: שינוי בתנוחה של האם, כשהיא נושאת את התינוק, פירושו שינוי בדרישות ממנו, והוא באמת מפעיל שרירים שונים באופנים שונים, וגם מתרגל לעבד מידע מהחושים בכל מיני מצבים: כשהוא מאונך, מאוזן, נוטה על הצד, נגד כיוון ההליכה של האם, עם כיוון ההליכה, וזה טוב בשבילם. זה לא סתם שתינוקות בגילאים מסוימים נורא אוהבים שיעיפו אותם באויר ושיהפכו אותם עם הראש למטה.
מצד שני, לא צריך להשתעבד למנשא רק כי "זה מתקבל על הדעת התפתחותית". כרגיל: תעשו מה שטוב לכם, ולא צריך להגזים לשום כיוון.

בכלל, כשאנחנו חושבים על פעילות גופנית אנחנו נוטים לחשוב נורא "סכמטי" ונקודתי: תרגילי מדרגה לשרירי רגליים, תרגילי חתירה לשרירי הכתפיים, תרגילי ריצה לסיבולת לב-ריאה. אני תמיד מעדיפה פעילויות "אמיתיות" יותר (נניח, טיפוס על עצים, טיול בחוץ על קרקע לא סלולה, וכל היוגה והאומנויות לחימה למיניהן) שמשלבות לפחות איזה 5-6 אלמנטים ביחד (ומן הסתם יותר), שכל הגוף יעבוד, כולל שרירים, גידים, חושים ופונקציות שלא עלו על דעתנו המלומדת. אני לא אוהבת את הנקודתיות המצומצמת הזאת, בייחוד לא כלפי אנשים בריאים. ועל אחת כמה וכמה לגבי ילדים.

למזועזעים מהשם שלום,
בהחלט מוזמנים/נות להחליף אותו. רק תשאירו איזה סימן כדי דנוכל לאתר את הדף
כרמית ואורנה, זה מאד מעניין!
חג גבינות שמח
צמד

[u]כל התינוקות באמת זקוקים בשלב ראשון יותר לאמא ובאמת נרגעים יותר מהר במחיצתה.[/u]
"כל" זו מלה קצת חזקה... :-)
לי היה תינוק שהיה נרגע מהר יותר עם אבא שלו במצבים מסויימים (כשהוא לא היה רעב, כמובן).

המלצה לאבא: לשים לב לנשימה שלו כשהוא לוקח את התינוקת. יתכן שהוא קצת במתח כשהוא מחזיק אותה, והיא מרגישה את זה ומתעצבנת. אם הוא ינשום בצורה רגילה ורגועה, המתח באברים שלו ישתחרר והנינוחות שלו תעבור לתינוקת. אם הרעיון של לנשום לא מדבר אליו, הוא יכול פשוט לשיר -- זה מסדר את הנשימה מצויין.

(הערת עריכה: אחרי שהדיון ישכך, לפרק לשני דפים -- [po]אימון תינוקות בהרמת ראש[/po] ועוד דף על להתרגל להיות אצל האבא.)

[u]כי זה שילוב בלתי אפשרי של סבל והנאה, אבל היא מחזיקה ככה יחסית לא רע[/u]
?!!!?!??!
אם יש בהנאה סבל, למה לעשות את זה?

[u]מה חובות ומשימות בגיל 3 חודשים? התחרפנתם לגמרי?[/u]
הלחץ עולה לא רק מהשם אלא גם מהתוכן, וזה מה שניסיתי לכתוב למעלה.

תודה לאורנה {@
[u](מצד שני, אולי בשם פחות "לוחץ" לא הייתי נכנסת...)[/u] גם אני....

כל העניין הזה של הרמת ראש התינוק, נולד כאשר ההנחיה היתה לא להחזיק תינוקות, לתת להם לשכב כל היום במיטה, כדי שלא יהיו מפונקים.
כל התפישה של התפתחות התינוק שנוסדה גם היא בתקופה הזאת, לקחה בחשבון שתינוק מתפתח כנגד אובייקט סטאטי ולא מגיב כמו רצפה או מזרון למשל. ואז באמת חשוב שהוא ירים את הראש בעצמו כי ברור שלא יהיה בסביבתו שום דבר אחדר שיעזור לו.

אבל -
באמת, תינוק לא אמור להתפתח כנגד "קיר". הוא אמור להתפתח כנגד משהו חי, כמו אמא שלו למשל. כאשר תינוק נמצא הרבה על גוף האם, הוא נסמך על התנועה שלה למשל - כי הרי אינו יכול לנוע בעצמו. עצם התנועה שלה מחייבת אותו לייצב את עצמו כל פעם כנגד תנוחות אחרות, זה מחייב אותו ל"החזיק" את הראש, ולהפעיל שרירים כאלה ואחרים כדי להסתגל לתנוחה ולתנועה. אין צורך ללמד אותו או להכריח אותו פשוט אפשר לשאת אותו במגוון תנוחות (ערסול, אנכי, צידי, עדיף גם לנוע איתו בזמן שהוא נמצא עליכם) ואז הכל קורה בעצמו.

שימו לב איך תינוק בן יומו מחזיק את ראשו כאשר הוא נמצא בתנוחה מאונכת על גוף האם כמובן, ואיך תינוק בן שלושה חודשים מחזיק את ראשו באותה תנוחה. אם הוא מחזיק כבר את הראש ואין צורך לתמוך בו סימן שהוא מחזיק את הראש, גם אם בתנוחת שכיבה על הבטן הוא מתקשה להרים את הראש.

<אורנה לא אשת מקצוע, ולמרות זאת יש לה דעות די נחרצות על כל התפישה ההתפתחותית "הקונבנצינאלית">

כן - בהחלט בעד שינוי שם הדף הנוראי הזה (מצד שני, אולי בשם פחות "לוחץ" לא הייתי נכנסת...)

מה חובות ומשימות בגיל 3 חודשים? התחרפנתם לגמרי?
> אני לא פה בכלל <

אני לא אשת-מקצוע בתחום, אבל ממה שאני זוכרת:
[list]
[*] עוזר למציאת קו האמצע
[*] התחושה ההדוקה, המחובקת והעוברית עוזרת להתארגן עם הגוף - ובגיל הרך כל כך, זה משפיע גם על הרגשי: גבולות הגוף, והבטחון בו, משפיעים על יכולת ההתארגנות הכללית - זמני שינה מובהקים, זמני עירות מובהקים, ארוחות מסודרות פחות-או-יותר (ואני מתכוונת לסדר שמגיע מהתינוק, לא מהמטפלים), יציאות מסודרות פחות-או-יותר. כמובן, שיש השפעה גם לגורמים אחרים (למשל: לתינוק עם אלרגיות לא יהיו יציאות מסודרות גם אם הוא מאורגן היטב עם עצמו. אם שעות הלילה לא מובחנות (ע"י המטפלים) משעות היום, התינוק לא יבדיל ביניהן - וכן הלאה), אבל זה חלק. בזמנו, אחת העצות החשובות של פיזיותרפיסטית התפתחותית לעזור לבכורי להתארגן, היתה לאחוז אותו בתנוחה עירסולית (אז עוד לא הכרנו מנשא לא-מערבי) וגם להעזר בערסל.
[*] כאמור - משחרר את שרירי הגב ומאריך אותם, ולכן מאפשר יותר בקלות את תנוחות השכיבה על הבטן, שחשיבותן כבר ידועה.
[/list]

[u]תנוחה מאד חשובה ועוזרת גם פיסית וגם רגשית, להתארגנות[/u]

את יכולה לפרט?

טוב, כבר הסבירו אותי, אבל בעקרון: מנשא (צידי או תינוכיס) - גיוון תנוחות מחזק מגוון שרירים ובפרט תנוחת הערסול, היא התנוחה ההפוכה לשכיבה על הבטן, והיא משחררת את הגב ועוזרת בשכיבה על הבטן (ויש לה גם יתרונות התפתחותיים נוספים. תנוחה מאד חשובה ועוזרת גם פיסית וגם רגשית, להתארגנות).
חצי- על הבטן, הכוונה היא לזוית של הגוף - במקום מקביל לרצפה, להיות באלכסון (למשל: על הברכיים שלכם), וכך המאמץ נמוך יותר ובכל זאת מתבצעת עבודה. הרעיון הוא לעזור לשרירים להתחזק מספיק, בשביל שזה לא יהיה קשה כל כך. אחר כך אפשר לתת "משימות" קשות יותר.
לגבי המסג': שימוש בקרם (קריר...) ולא בשמן, על השרירים האחוריים, הזוקפים, גורם להזדקפות הראש, באופן אינסטינקטיבי.

קטעים אתך, צמד (או שמא אתה חמד?) - בדיוק רציתי להציע מסז' והנה כתבת בעצמך...

עוד עצה לאימון על הבטן שרציתי להוסיף בעצמי - אני עושה לפיצי מסז' (עם שמן שקדים) בגב, כשהחזה שלה על הישיבה המזרחית שלי, ולפעמים סתם על המזרון. היא מתבלבלת,החמודה, כי זה דילוב בלתי אפשרי של סבל והנאה, אבל היא מחזיקה ככה יחסית לא רע

שרון - איפה היית כל החיים, עם החריץ והשרירים האחוריים? ואנחנו חיינו באפלה, בתודעה כוזבת... כך או כך, תיושם שיטת הטוסיק!
מונו נוקי - אנחנו נאמנות לשיטת ההרבה קטנים ובלי לבכות, וזה יופי לנו.
אפרסקים ובשמת, ההתייחסות שלכן משמעותית מאד. מסתבר שכבר היו דברים מעולם, איכשהו לא מרבים לדבר על זה...תודה
חוה, מירי, והגיגית - תודה על העצות! את כולן אנחנו לוקחים בשמחה.

בעניין אבא - אצלנו חופשה משותפת בת שבועיים עשתה פלאים... אבל גם כמה ימים נינוחים ביחד יכולים לעשות את העבודה. זה לא רק שהתינוק צריך להתרגל לאבא, גם אבא צריך להתרגל לתינוק ולהכיר אותו. זה יותר קשה אם אבא בדרך כלל חוזר הביתה בערב - לא השעות המוצלחות ביותר של רוב התינוקות.

בעניין הבטן - אנחנו רכשנו לאחרונה "משטח רך" (סוף סוף מצאנו מה לעשות עם התלושים לשילב) זה בעצם מזרון ספוג 1.20*1.20 עם כיסוי כביס. יוצא שאנחנו מבלים הרבה יותר על הרצפה עם קטינא ונראה לי שעניין הבטן מאוד השתפר. כמובן שלא חייבים לקנות אפשר לאלתר משהו דומה. הרעיון הוא למצוא מקום שלכם כיף להשתרע ואז יש יותר סיכוי שזה יהיה גם כיף בשבילה.

ברוכים הבאים צמד וחמד,
רק רציתי להמליץ לכם [b]להחליף כל מי שממליץ לכם לתת לתינוקת לצרוח שעתיים[/b] ולא משנה איזה תארים יש לו. אני בטוחה שכמו בכל תחום, יש רופאי התפתחות נחמדים ולא נחמדים, חכמים ולא חכמים, מתאימים לכם ולא מתאימים לכם.
אולי כאן באתר תוכלו לקבל המלצות על מישהו אחר. בהצלחה {@

לגבי הרמת הראש על הבטן (על הדבר השני אין לי מה להוסיף, מסכימה עם כל מה שנאמר):
הרמת הראש צריכה להתבצע כשהאמות שלה נמצאות בדיוק מתחת לכתפיים, כך שהיא לא מושכת את הראש למעלה משרירי הצוואר, אלא משקל פלג הגוף העליון נשען על האמות. תנסו לשכב ככה על הבטן בעצמכם, ותבינו איפה צריכות להיות ממוקמות הידיים, כדי שלא יהיה מאמץ בצוואר. לעיתים לתינוקות יש נטיה לפתוח ידיים קצת לצדדים, ואז הרמת הראש באמת נורא קשה ומתסכלת.
יש כמה דברים פשוטים שאפשר לעשות כדי "ללמד" את הידיים להיות איפה שהן צריכות. לדוגמא:
תנוחת עירסול במנשא בד, דוגמת תינוכיס, בה הידיים קרובות אחת לשניה ולפנים.
לא להניח על הבטן ישר, אלא לגלגל דרך הצד באמצעות הרגל. אני אנסה להסביר: היא שוכבת על הגב, מכופפים מעט את אחת הרגליים לכיוון הבטן, ומעבירים אותה מעבר לרגל השניה, וככה בעדינות דרך הצד מגלגלים לבטן. היד של הרגל הישרה מתמקמת ככה בדיוק מתחת לגוף, במיקום הנוח להרמת ראש. עושים את זה לשני הצדדים.

אני, אגב, חושבת שהמגבת מתחת לחזה דוקא מקשה על הידיים להתמקם נכון.

מקווה שזה יעזור במשהו

[u]אנחנו כבר זמן לא עוברים את העשרים דקות, וזה לא פר ומתסכל.[/u]
אוי, קודם כל (()) כדי שתדעי שאני ממש מבינה אותך, מכירה את הסיפור מגוף ראשון, ושוב ממש מבינה.
אבל עידוד אין לי. זה די ביולוגי P-:
אולי הדבר היחיד שמרגיע הוא לדעת שככה זה, תמשיכו במה שאתם עושים ומתישהו היא גם תגדל וזה גם ישתפר, ואכן אין כמו אמא וזה ברור לה לגמרי.
כשהיא נינוחה, שבעה, רגועה, אין לה כאב בטן, אין גזים, היא לא צריכה פיפי או קקי, והכל מעניין אותה - יופי להיות על אבא. הוא נחמד, הוא אוהב, הוא מוכר, הוא מעניין.
אבל ברגע שמשהו משתנה, בדרך כלל בצורה זו או אחרת בהקשר של איזור הבטן - גמרנו! די! לא רוצה מעניין! רוצה את אמא! אמאאאאא! ועכשיו!
ונכון, בגיל שלושה חודשים הטווח הוא באמת כעשרים דקות. אבל במשך הזמן המרווחים גדלים. (()) באמת, זה משתפר...

עוד תרגילים לשיפור הרמת הראש:
[list]
[*] בזמן שהיא שוכבת על הבטן לעבור עם האצבע וללחוץ קלות לאורך עמוד השדרה בעיקר בין השכמות אבל לא רק.
[*] להשמיע קולות כמו שנוהגים ל"אכול" את הבטן של התינוקת אבל בגב באזור עמוד השדרה.
[/list]

[u]הטוסיק הוא איבר שנמצא בצידו האחורי של הגוף.[/u]
:-D

יש את שיטת אווירון.
לשכב על המיטה ולשים אותה על השוקיים של ההורה שבאוויר.

[u]לא מצאנו התייחסות ענפה באתר לעניין, לבד מדיון תיאורטי על כך שהילד זקוק קודם כל לאם והאבהים צריכים להתאפק.[/u]
זה ממש לא תיאורטי.
כל התינוקות באמת זקוקים בשלב ראשון יותר לאמא ובאמת נרגעים יותר מהר במחיצתה. אבל זה די מובן אם חושבים על זה לרגע: את מי בתכם מכירה כבר שנה שלמה (3+9)? את אמא. את אבא קצת פחות. עם מי היא מבלה כרגע יותר שעות ביום? עם אמא.
מה אני רוצה לומר?
זה טבעי והגיוני שהיא זקוקה יותר לאמא ושהיא חשה געגוע לאמא מקץ זמן מסוים. יש עוד ה מ ו ן זמן עד שתצטרכי לחזור לעבודה ועד אז אבא חמד כבר יהיה מאוד מאוד מוכר ואהוב וזה יהיה פשוט אחרת.
אני בעד לזרום עם הילדה ועם מה שהיא משדרת לכם. תהנו מזה בינתיים. נשמע שאתם מאוד קשובים לה - וזה נפלא!

ונכון שזה קצת מתסכל עבור האבות שמאוד רוצים להיות מעורבים ובעצם מתברר שזה לא כל כך שיוויוני בהתחלה. שני דברים בעניין הזה:
א. אין מה לעשות: התינוקת שלכם היא אדם עם רצונות. ניכר שאתם רוצים לכבד אותם ואותה. :-)
ב. זה ישתנה. הזמן יעבור (בעיקר השנה הראשונה) ואבא חמד ילך וימלא יותר ויותר תפקיד בחייה. ואז התקופה הזו תהיה זכרון רחוק.

בהצלחה! @}

ועכשיו ברצינות -
כשהיא שוכבת על הבטן ומנסה להרים את הראש - שימו לה יד על הטוסיק ותפעילו לחץ כך שהאגן ייצמד לרצפה ולא יתנדנד לצדדים.
בקיצור - תנו לה קונטרה :-D

[u]שרון, את יכולה להסביר יותר לגבי הטוסיק?[/u]
הטוסיק הוא איבר שנמצא בצידו האחורי של הגוף. הוא מתחלק לשניים באמצעות סדק מרכזי. נמצאים בו שרירים בגדלים שונים.
בחברה המערבית נהוג שלא לחשוף אותו בחברה, לפחות בשנים עברו.
כיום ניתן למצוא קבוצות אוכלוסיה מסויימות שדווקא כן נוהגות לחשוף את הטוסיק בפרהסיה.

לא יודעת מה זו שיטת זוויות החצי, אבל כשאתם יושבים על ספה, נאמר אפשר להניח אותה על הבטן - בזווית 45 מעלות, כך שהרגליים שלה יהיו על הספה, הבטן "באמצע" והחזה על הברכיים שלכם. זה יופי של עידוד להחזיק את הראש זקוף, וכיוון שהיא עליכם יהיו לה פחות סיבות לצרוח.

איזה כיף אצלכם! תודה רבה, רכה ועגולה לכן, עבור הייעוץ המועיל ולא פחות עבור התמיכה. לפעמים (למשל אחרי פגישה עם זאתי, רופאת ההתפתחות המפוארת) צריך גיבוי. והרעיון שבכי לא ירגיל בהחלט מדבר אלי.
אני ופיצי פה ביום אימונים יצירתי להרמת הראש במגוון השיטות שהוצעו כאן ועוד. הגיוון זה אחלה, בשביל שתינו.
כרמית, מה זו שיטת זוויות החצי? ואיך מנשא יכול להועיל?
שרון, את יכולה להסביר יותר לגבי הטוסיק?
כך או כך, בעוד שיטת הקצת כל פעם נראית לי מצליחה והולמת בהקשר הבטן, אותה שיטהבערך לא הניבה שיפור משמעותי בעניין הלהיות עם אבא (וחמד הוא הרי אבא מצטיין, ואכפתי, ומעורב לגמרי). אנחנו כבר זמן לא עוברים את העשרים דקות, וזה לא פר ומתסכל.
זה מוכר? זה נושא קצת טאבואי? לא מצאנו התייחסות ענפה באתר לעניין, לבד מדיון תיאורטי על כך שהילד זקוק קודם כל לאם והאבהים צריכים להתאפק.
צמד

אבל דווקא לאחרונה התחלתי לשאול את עצמי: האם אין כזה דבר "הרגלים"?
אם תינוק רגיל להירדם X, אולי אפשר להרגיל אותו להירדם Y?
אולי העיקר הוא לא בX או ב Y, אלא בעצם ההרגל שחוזר על עצמו ומרגיע?

[u]פיצי הקטנה לא מרימה את הראש כשהיא על הבטן[/u]
ניסיתם את פטנט התמיכה של הטוסיק עם היד של אמא או אבא?
ולשכב על הבטן מולה על השטיח ולגרות אותה עם פרצופים עד שהיא מתייאשת.
ולגלגל מגבת/חיתול קצת יותר לגובה כך שלא יהיה לה קשה להרים את הראש כ"כ ואולי זה פחות ייאש אותה.

וגם:


_היא מרימה את הראש דקה. זה יופי?.
אחרי שעה שתרים לעוד דקה_

[u]וגם קצת-זמן הרבה פעמים ביום[/u]

וממש לא [u]לתת לה לצרוח שעתיים כל יום[/u]

[u]נראים לה "אוובר פרוטקטיב".[/u]
מן הסתם זה מה שאתם :-D (כמו רובנו)

[u]נחמץ הלב שכבר בגיל כלכך מזערי [b]צריך[/b] לבלות את היום ב"התנגשויות" ובתסכולים בעקבות הדרישות ההוריות שלנו.[/u]
אז זהו. שממש [b]לא צריך[/b]. קחו רגע נשימה עמוקה וקראו את [po]להימנע משאיפות עבור ילדינו[/po] ואת [po]שאיפות בגידול ילדים[/po].

[u]רופאת ההתפתחות (האנטיפטית) הורתה לנו אתמול לתת לה לצרוח שעתיים כל יום[/u]
נו, וזה נראה לכם הגיוני ? אינסטנקטיבית, זה כל כך מעצבן, שהייתי אומרת לה שתתן לילדים שלה לבכות שעתיים ביום, אבל במבט שני סביר שמי שמדברת ככה באמת עשתה את זה גם לילדים שלה, ליבי לה ולילדיה. אבל דעו שאפשר גם אחרת.

[u]אם לא תאכל מבקבוק ותלמד להיפתח לאבא - לא אוכל לחזור לעבודה בגיל שבעה-שמונה חודשים שלה.[/u]
תגיעו לגשר ואז תעברו אותו. קיים הבדל תהומי בין תינוקת בת שלושה חודשים לתינוקת בת שמונה חודשים.

אין שום קשר בין ההתנהגות בגיל שלושה חודשים, להתנהגות בגיל 7-8 חודשים. מליון דברים משתנים. גם אם היא תיקח בקבוק היום, זה לא אומר שהיא תיקח בקבוק בעוד 4 חודשים (כן, אפילו אם מתמידים), ולהיפך. מוקדם מדי להטריד את עצמכם בזה.
לגבי הרמת הראש - זה אכן חשוב, אבל אפשר לעשות את זה גם בנועם. זויות חצי, נשיאה במנשא, על הברכיים - וגם קצת-זמן הרבה פעמים ביום.
לגבי אבא: עם הזמן, ועם השיתוף - שיעשו דברים ביחד (אמבטיה, טיול) בנוכחות אמא, אבל בלי מעורבות שלה.

אז לגבי הראש
היא מרימה את הראש דקה. זה יופי?.
אחרי שעה שתרים לעוד דקה
והנה היא לפחות 12 דקות מרימה את הראש ביום.
אם לא תתנו לה לצרוח כשהיא מרימה את הראש עוד שבוע היא תרים ל2 דקות.

אותו דבר עם אבא. 20 דקות זה יופי. כל פעם 20 דקות זה הרבה מאד.

שלום,
פגשנו לא מזמן באתר, נהנינו ולמדנו, ועכשיו חשבנו גם להתייעץ, מאד נודה לכם על כל מחשבה או התייחסות. ביתנו בת שלושה וחצי חודשים. ילדה מקסימה ונבונה, מתבוננת לעומק בכולם ובסביבה, מרבה להיות שמחה ועליזה, מפיקה שלל צלילים מצחיקים וממש מדברת איתנו, וגם בוכה לא מעט ובמרץ.
כילדה יונקת, היא מתקשה לנטוש את אמא שלה, לא משתפת פעולה בלקיחת בקבוק, ולרוב מתחילה לבכות/לצרוח אחרי בערך 20 דקות עם אבא.
"צרה" נוספת - פיצי הקטנה לא מרימה את הראש כשהיא על הבטן (למרות פטנט המגבת), ובוכה עד לב השמיים אחרי אימון של דקה. רופאת ההתפתחות (האנטיפטית) הורתה לנו אתמול לתת לה לצרוח שעתיים כל יום, כי "היא חייבת להתרגל וללמוד", ואנחנו נראים לה "אוובר פרוטקטיב".
ובכן - שאלתנו היא כזאת:
האם כדאי "לאמן" אותה בלהיות אצל אבא ובאכילת בקבוק?
האם כדאי לאמן אותה אינטנסיבית בהרמת ראש?
מצד אחד, יש הרגשה שאלו שתי משימות חשובות מאד, לא "מותרות" (אם לא תאכל מבקבוק ותלמד להיפתח לאבא - לא אוכל לחזור לעבודה בגיל שבעה-שמונה חודשים שלה. וגם את הרמת הראש אומרים לנו שהיא "חייבת ללמוד").
מצד שני, נחמץ הלב שכבר בגיל כלכך מזערי צריך לבלות את היום ב"התנגשויות" ובתסכולים בעקבות הדרישות ההוריות שלנו. הרי החיים לא קלים ממילא, גם בסלקל באוטו היא צורחת עד לב שמיים...
כאמור, נודה ונשמח כלכך אם תוכלו להשתתף ולחשוב איתנו על העניין.
צמד וחמד