האם זה דף בית אישי?

חיבוק אוהד מחדהורית ותיקה
כל מה שנאמר נכון
אבל כשקשה אין אל מי לרטון או לריב אז את עוברת עם עצמך דרך הקושי ומתעצמת
שיהיה מזל טוב

טוב אז גם אני פה עדיין משפשפת את העניים ספק לא מאמינה ספק את הדמעות וספק אבק שנכנס לעיניים הצוחקות שמצפות בכיף לבאות.
רוצה לשמוע עוד על כמה כיף, בזמן האחרון שמעתי זמזום בנוסח הזה מחברות וגם פה רוצה עוד... כי עצוב עכשיו מספיק

פלוני אלמונית
לא קל לעזוב, מהרבה סיבות....

אני מזמינה אותך להעלות את הנושא בדף: מבט לחיים ייעוץ להתחלה של שינוי

איך עוזבים?!
אני לא חד הורית. הלוואי והצלחתי לקום וללכת.
הקטנטן בן שנה וחצי, הזוגיות לא קיימת, אבל אני בבית ולא עובדת, מגיעה ממקצוע לא מכניס בעליל (מוסיקה), וחולמת לקום ולעבור לישוב קהילתי עם נטיה "באופנית".
מנסה להתחיל חוגים להורים וילדים במוסיקה ותנועה.
אולי מישהו מכיר מקום כזה שמחפשים בו חוגים כאלה, אליו אפשר לעבור בלי ממון רב?

הי חדהורית טרייה.

גם אני חד הורית. זה נשמע מפחיד אבל מסתבר שכיף אמיתי. כמובן שהכל תלוי במה שחווית לפני הפרידה. לי היה נורא אז עכשיו שלווה וכיף. ובאמת שלא קשה. לי אישית הרבה יותר קל היום ובעיקר הרבה יותר שמח !!

את נשמעת מאד מבולבלת.
האם בנוסף להיותך "חד הורית" את גם עוברת פרידה מבן זוג בימים אלה?
אם את זקוקה לתמיכה תרגישי חופשי.

אני עונה לך על השאלה מהדף שלי - אני גרה בלהבות הבשן בגליל העליון. יש פה כמה חד הוריות, כמה חד הוריים, כמה גרושות וגרושים במשמורת משותפת והרבה משפחות עם אמא ואבא באותו בית. מקום שכייף לגדול בו! (גם לילדים וגם להורים). מה ההתלבטויות שלך בעניין המיקום? עבודה? חינוך? משפחה?

את גם אמא טרייה או רק טרייה ב'חד הוריות'?

טוב עכשיו מתחיל הכיף, רק את והילד/ה שלך,
נכון שזה מפחיד ולפעמים קשה ומה שכתבה ניבה נורא נכון אבל כששלמים עם זה לבסוף (וזה קורה)
זה מדליק.
לי יש שני בנים ואנחנו רק אנחנו כבר חמש שנים- המון רוגע ואהבה בבית- הכי חשוב.
אם את צריכה מידע- טיפים לגבי זכיות אשמח לחלוק איתך.
בהצלחה

ברוכה הבאה לשבט.
אני חד הורית כבר 6 שנים כמעט. כספית זה קשה, אבל מכל שאר הבחינות, יש המון הרמוניה ושמחה בבית. בהתחלה, עם כל העייפות המצטברת, הייתי עצבנית עם פיוזים קצרים, כולל ריקושטים שעפו לכיוון הילדה שלי, אבל מאז שהתחלתי לישון באופן נורמאלי פחות או יותר, זה ממש ממש כייף. נראה לי שההבדל העיקרי בינינו לבין משפחות גדולות, הוא המאמץ שלי להפוך את הבית לבית השני של החברים שלה. אני מאמצת את החברים של הבת שלי כתחליף לאחים ביולוגיים והבית תמיד מלא, כולל ארוחות ערב עם החברים שלה.
אם מבחינה חברתית יהיה לילד/ה שלך טוב, הכל יהיה טוב.
וחוץ מזה - אני נותנת לה להרגיש אהובה כל הזמן. היא ינקה עד גיל 3, עד היום היא ישנה איתי במיטה ומקבלת המון חום, פירגונים ואהבה.
התוצאה: ילדה מאושרת ושמחה.
מאחלת לך לעבור בשלום את שלב העייפות... זה בסוף עובר.

אני חד הורית טריה
יש המון חששות וגם משאלות
אשמח אם ישתפוני כאן או בדרך אחרת מניסיונם של נשים אחרות
חכמות. מהשבט שלי.
תודה.