על ידי דנה_ה* » 22 מאי 2009, 00:24
שלום חגית. רציתי להודות לך על המעגל שהיה ביום עיון. למרות שהנושא לא ממש חדש לי, הרגשתי שזה נגע בי באופן מיוחד וריגש אותי מבפנים, בדרך חדשה לחלוטין. משהו ממה שאמרת עורר בי את המחשבות הבאות: דיברת על הפחד של התינוקות בלידה, וגם עם כך שהרגשת תמיד שהתינוק נמצא אי שם למעלה, מרחף.
אני מאמינה, שבניגוד למה שאוהבים לפנטז, החוויה של התינוק ברחם אינה חוויית גן עדן, אלא אולי אפילו משהו הפוך. תארי לעצמך יצור רוחני לחלוטין, חופשי לחלוטין, ללא מגבלות בכלל, שבוחר להיכנס לגוף, אולי בפעם הראשונה או אולי בפעם ה- 100, כדי ללמוד ולהתפתח (כי את זה אפשר לעשות רק בגוף פיזי, מה לעשות..).
אז הוא בוחר להיכנס לגוף, אבל השוק הוא עצום - כמו אבן כבדה שנופלת לבאר עמוקה אולי. כמו פרפר שנאלץ לחזור לגולם שלו. כמו למות. אני חושבת שעוברים לא נמצאים הרבה בתוך הגוף הפיזי ברחם אלא יוצאים מתוכו וחוזרים חזרה, כדי להתרגל בהדרגה לגוף הפיזי. אולי לכן התחושה שהם לא נמצאים שם בבטן אלא מרחפים אי שם מעל. אולי גם לכן הם כל כך מפחדים להיוולד. הם יודעים כי משהו מן המודעות הגבוהה שבה הם מצויים כשהם ללא גוף הולך לאיבוד. הם בוחרים ב"עולם כלא" במודע, אבל זה לא עושה את זה פחות מפחיד.
אני בטוחה שיש דברים שבאים לעזור. אותם דברים אולי שבאים לעזור כאשר אדם מת. התחושה בחדר אחרי שנולד תינוק ואחרי שמת אדם היא דומה למדי. קסומה לחלוטין ומלאה באהבה. אני חושבת שבני אדם מפחדים למות, כי הם שכחו מה הוא המוות באמת. אחרי שהם מתים הם מבינים שזה בעצם הפוך. שעכשיו הפרפר יוצא סוף סוף מן הגולם שלו.
תודה רבה
דנה
שלום חגית. רציתי להודות לך על המעגל שהיה ביום עיון. למרות שהנושא לא ממש חדש לי, הרגשתי שזה נגע בי באופן מיוחד וריגש אותי מבפנים, בדרך חדשה לחלוטין. משהו ממה שאמרת עורר בי את המחשבות הבאות: דיברת על הפחד של התינוקות בלידה, וגם עם כך שהרגשת תמיד שהתינוק נמצא אי שם למעלה, מרחף.
אני מאמינה, שבניגוד למה שאוהבים לפנטז, החוויה של התינוק ברחם אינה חוויית גן עדן, אלא אולי אפילו משהו הפוך. תארי לעצמך יצור רוחני לחלוטין, חופשי לחלוטין, ללא מגבלות בכלל, שבוחר להיכנס לגוף, אולי בפעם הראשונה או אולי בפעם ה- 100, כדי ללמוד ולהתפתח (כי את זה אפשר לעשות רק בגוף פיזי, מה לעשות..).
אז הוא בוחר להיכנס לגוף, אבל השוק הוא עצום - כמו אבן כבדה שנופלת לבאר עמוקה אולי. כמו פרפר שנאלץ לחזור לגולם שלו. כמו למות. אני חושבת שעוברים לא נמצאים הרבה בתוך הגוף הפיזי ברחם אלא יוצאים מתוכו וחוזרים חזרה, כדי להתרגל בהדרגה לגוף הפיזי. אולי לכן התחושה שהם לא נמצאים שם בבטן אלא מרחפים אי שם מעל. אולי גם לכן הם כל כך מפחדים להיוולד. הם יודעים כי משהו מן המודעות הגבוהה שבה הם מצויים כשהם ללא גוף הולך לאיבוד. הם בוחרים ב"עולם כלא" במודע, אבל זה לא עושה את זה פחות מפחיד.
אני בטוחה שיש דברים שבאים לעזור. אותם דברים אולי שבאים לעזור כאשר אדם מת. התחושה בחדר אחרי שנולד תינוק ואחרי שמת אדם היא דומה למדי. קסומה לחלוטין ומלאה באהבה. אני חושבת שבני אדם מפחדים למות, כי הם שכחו מה הוא המוות באמת. אחרי שהם מתים הם מבינים שזה בעצם הפוך. שעכשיו הפרפר יוצא סוף סוף מן הגולם שלו.
תודה רבה
דנה