על ידי בשמת_א* » 26 ינואר 2011, 19:34
אורלי נ, מה שנועה כתבה: הומיאופתיה או
פרחי באך יכולים לעזור בזה. באמת.
והצעה קטנה: כתבת
הוא מרגיש צורך להתחרות כל הזמן וזוכה לנזיפות על ההתנהגות שלו
נכון שהנזיפות בכלל לא עוזרות?
האם לפעמים נדמה לך שהנזיפות עוד מחמירות את ההתנהגות שלו?
אז מציעה קודם כל להפסיק עם הנזיפות. הוא יודע טוב מאוד שהוא עושה משהו רע. פשוט תפסיקי. אל תנזפי בשום צורה. בכלל. תפסיקי.
לפעמים עוזר, לא להגיב בכלל על הצקות. פשוט להגיד "לא נעים לי פה", לקום וללכת לחדר אחר.
הרבה פעמים, מה שעוזר זה לתת לו תשומת לב מרוכזת כשאפשר. המון תשומת לב. לשתף אותו, להפעיל אותו, "הנה, אתה תעשה את זה, כי אתה כבר גדול ויודע. בוא, אתה ואני נעשה עכשיו ככה וככה יחד, כי אתה כבר גדול ויכול לעזור. בוא, אתה תרים את זה, כי אתה חזק מאוד". תשומת לב עם מתן הרגשה שהוא מרוויח מזה שהוא גדול, וחזק, ויכול, ויודע.
עוד דבר שעוזר: המון המון אוויר צח והמון הזדמנות לרוץ ולקפוץ ולטפס. יש לך בן. אם הוא לא מוציא מספיק אנרגיה פיזית ממש חזק במשך היום, צפי לצרות.
זה ממש ברמה של לקום, לצאת עם שניהם החוצה, לקחת איזה סטופר או טיימר ולמדוד כמה מהר הוא שובר את השיא של עצמו לרוץ לעץ ההוא ובחזרה, או אם הוא יצליח לנצח את החתול האפור בריצה, או אם הוא יספיק לרוץ עד הפנס ולחזור לפני שאת תצליחי להגיע לאוטו האדום, או כמה קפיצות על רגל אחת כל אחד מכם יכול לעשות, או כל המצאה פרועה שיש לך שתגרום לו לרוץ המון ולהוציא ים של אנרגיה.
לעשות תורות ב"סבתא בישלה דייסה".
לשלוח אותו למצוא אבנים ולעשות הר של אבנים קטנות, או עלים חומים ולשים אחד על השני, או משהו. את אומרת לו שעד שהוא יעשה הר קטן, את תעשי "סבתא בישלה דייסה" לקטנה, וכשהוא יגמור את ההר, יהיה תורו ל"סבתא בישלה דייסה".
לעשות הרבה תורות, ולהתחיל בתורות ממש ממש קצרים.
משחקים שעשינו: אני לוקחת על הידיים וקופצת עם הילד. שלוש קפיצות ואז תור השני. או שתי קפיצות אם את קולטת ששלוש זה יותר מדי בשבילו. שתים-שתים, שתים-שתים, ממש ככה. להתחיל בקטן ולאט לאט להגדיל את משך הזמן בתור של כל אחד מהם. כי בהתחלה את רק רוצה להקנות את עצם מושג ה"תורות", שיבינו ששניהם יקבלו, לא לדאוג, לפתח סבלנות ויכולת המתנה ולזכור שכל אחד מהם מקבל פרס בסוף, כיף עם אמא.
אפשר לרקוד ביחד לצלילי שיר, אפשר לקרוא סיפור בחתיכות של חמש דקות, אפשר לשחק משחקי אצבעות, אפשר מיליון דברים בתורות.
ככל שמושג התור יהיה יותר מושרש ויותר בטוח, את תראי שהילד ירגיש שהוא מקבל יותר יחס, והיחס הוא על משהו כיפי, לא בנזיפות, וכך לאט לאט יוריד את הצורך להפריע ולהציק.
[po]אורלי נ[/po], מה שנועה כתבה: הומיאופתיה או [po]פרחי באך[/po] יכולים לעזור בזה. באמת.
והצעה קטנה: כתבת
[u]הוא מרגיש צורך להתחרות כל הזמן וזוכה לנזיפות על ההתנהגות שלו[/u]
נכון שהנזיפות בכלל לא עוזרות?
האם לפעמים נדמה לך שהנזיפות עוד מחמירות את ההתנהגות שלו?
אז מציעה קודם כל להפסיק עם הנזיפות. הוא יודע טוב מאוד שהוא עושה משהו רע. פשוט תפסיקי. אל תנזפי בשום צורה. בכלל. תפסיקי.
לפעמים עוזר, לא להגיב בכלל על הצקות. פשוט להגיד "לא נעים לי פה", לקום וללכת לחדר אחר.
הרבה פעמים, מה שעוזר זה לתת לו תשומת לב מרוכזת כשאפשר. המון תשומת לב. לשתף אותו, להפעיל אותו, "הנה, אתה תעשה את זה, כי אתה כבר גדול ויודע. בוא, אתה ואני נעשה עכשיו ככה וככה יחד, כי אתה כבר גדול ויכול לעזור. בוא, אתה תרים את זה, כי אתה חזק מאוד". תשומת לב עם מתן הרגשה שהוא מרוויח מזה שהוא גדול, וחזק, ויכול, ויודע.
עוד דבר שעוזר: המון המון אוויר צח והמון הזדמנות לרוץ ולקפוץ ולטפס. יש לך בן. אם הוא לא מוציא מספיק אנרגיה פיזית ממש חזק במשך היום, צפי לצרות.
זה ממש ברמה של לקום, לצאת עם שניהם החוצה, לקחת איזה סטופר או טיימר ולמדוד כמה מהר הוא שובר את השיא של עצמו לרוץ לעץ ההוא ובחזרה, או אם הוא יצליח לנצח את החתול האפור בריצה, או אם הוא יספיק לרוץ עד הפנס ולחזור לפני שאת תצליחי להגיע לאוטו האדום, או כמה קפיצות על רגל אחת כל אחד מכם יכול לעשות, או כל המצאה פרועה שיש לך שתגרום לו לרוץ המון ולהוציא ים של אנרגיה.
לעשות תורות ב"סבתא בישלה דייסה".
לשלוח אותו למצוא אבנים ולעשות הר של אבנים קטנות, או עלים חומים ולשים אחד על השני, או משהו. את אומרת לו שעד שהוא יעשה הר קטן, את תעשי "סבתא בישלה דייסה" לקטנה, וכשהוא יגמור את ההר, יהיה תורו ל"סבתא בישלה דייסה".
לעשות הרבה תורות, ולהתחיל בתורות ממש ממש קצרים.
משחקים שעשינו: אני לוקחת על הידיים וקופצת עם הילד. שלוש קפיצות ואז תור השני. או שתי קפיצות אם את קולטת ששלוש זה יותר מדי בשבילו. שתים-שתים, שתים-שתים, ממש ככה. להתחיל בקטן ולאט לאט להגדיל את משך הזמן בתור של כל אחד מהם. כי בהתחלה את רק רוצה להקנות את עצם מושג ה"תורות", שיבינו ששניהם יקבלו, לא לדאוג, לפתח סבלנות ויכולת המתנה ולזכור שכל אחד מהם מקבל פרס בסוף, כיף עם אמא.
אפשר לרקוד ביחד לצלילי שיר, אפשר לקרוא סיפור בחתיכות של חמש דקות, אפשר לשחק משחקי אצבעות, אפשר מיליון דברים בתורות.
ככל שמושג התור יהיה יותר מושרש ויותר בטוח, את תראי שהילד ירגיש שהוא מקבל יותר יחס, והיחס הוא על משהו כיפי, לא בנזיפות, וכך לאט לאט יוריד את הצורך להפריע ולהציק.