על ידי יוליקו* » 01 אפריל 2014, 14:29
אולי לדייק את השאלה ששאלתי את עצמי: האם אני יכולה להסכים להיות עם האיש הזה (כמו שהוא עכשיו, עם הדברים הנעימים והפחות נעימים) עוד שנים.
למה?
כי אם אני יכולה להיות איתו ככה, אבל רק אם הדבר הזה או ההוא ישתנה, זה בעיתי, כי אולי הוא לא רוצה או לא יכול להשתנות בכיוון שבא לי.
הרעיון הוא לקבל את כל עסקת החבילה, או לחפש חבילה אחרת, אבל לא לצפות שהוא ישתנה לכיוון אוטופי כלשהו.
מובן שכל אחד משתנה ומתפתח במהלך החיים, וכשנמצאים יחד יש כיוונים שמתפתחים בהתאמה, א ב ל זה לא מחוייב.
לי אישית חשובה תחושת המחוייבות והביטחון שהוא מקרין לי.
זה יותר חשוב לי אישית מסקס פרוע (אל דאגה, טוב לנו מאוד ביחד).
אני חשה בטוחה איתו, גם להיות מפלצת לפעמים, גם מינית, וזה רק בגלל שאני יודעת שהוא איתי בזוגיות. אנחנו ביחד.
יש לנו מעין טווח שגדל וקטן כל הזמן (כמו ריקוד: כייף להתרחק ואחר כך להתקרב).
אנחנו אוהבים, ומדי פעם מתאהבים שוב. קשה להסביר.
הסיפור שלנו:
הייתי אחרי כמה מערכות יחסים עמוקות כואבות, ואקס שלי שהייתי איתו בקשר טוב (עד היום למעשה),ובת זוגו, הציעו לי להכיר את החמוד (סיפרו שהוא חכם, בעל חוש הומור, חבר טוב ונאמן, בעל תושיה, ספורטיבי, אוהב לטייל, ועוד ועוד...).
מפה לשם זה לא הסתדר, ורק אחרי שנתיים-שלוש אורגנה ארוחה להפגשת החתן והכלה המיועדים (אנחנו...).
אבל בארוחה השתתפו עוד חבר ועוד חברה, ומכיוון שהחמוד הזה היה במצב רוח רע וסגור באותו ערב (די נדיר אצלו), פשוט לא ראיתי כ ל ו ם מכל זה. בדרך כלל יש לי ראיה טובה של אנשים, אבל פספסתי לגמרי. הוא נראה לי משעמם ואפילו טיפש.
מפה לשם באמת יצאתי מהארוחה הזו עם חתן, כי התחלתי לצאת עם הבחור השני שהיה שם... ואפילו החלטנו להתחתן, והיה לנו תאריך, ומסיבות חשובות החלטנו לפרק הכל שלושה שבועות לפני החתונה (וטוב עשינו).
החמוד היה בשלב זה באחד מטיוליו חוצי אפריקה, ופגש את האקס ההוא, ושאל עלי, וכשנודע לו שאני פנויה שוב, בקש שיעזרו לנו להפגש שוב.
נפגשנו, והיה חיבור קל ונעים, חברי בלבד, אני התעקשתי. אמרתי לו שהיו לי כבר כמה מערכות יחסים רגשיות עם גברים מקבוצת החברים הזו, ושדי, אי אפשר עוד אחד.
היה מאוד נעים איתו. פשוט כייף. הוא נתן לי המון מרחב, עזרה, ולא לחץ בשום דרך. היתה לו סבלנות.הוא פשוט היה זמין. טיילנו ובילינו. אבל אני הייתי נחושה.
אפילו תכננתי לשדך אותו לחברה טובה מאוד שלי.
באיזשהו שלב הוא חיפש דירה, ובינתיים עבר לישון בחדר שהיה פנוי אצלי בדירה (שותף שעזב מזמן, ועדין לא הגיע חדש).
לחברה אמרתי שתתן לי עוד שבוע לוודא שזה לא זה.
למותר לציין שהוא לא עזב לדירה אחרת. וזה כן זה. ובגדול.
כל מה שהחברים ציינו כתכונות קיים. שנים עוד התפלאתי כמה הוא חכם וחברותי ומשעשע, ואיך לא קלטתי את זה מייד.
מה שעזר לנו להעמיק את יחסינו היה ההתעקשות שלו להיות יחד תקופה לא קצרה לפני הגדלת המשפחה.
בכורנו נולד שלוש שנים אחרי שהתאחדנו לזוג. הביחד שלפני עוזר באינטנסיביות של גידול הילדים.
אנחנו התחתנו מסיבות אדמיניסטרטיביות , ורק אחרי הלידה הראשונה.
כיום יש לנו שלושה ילדים, ואנחנו גם בני זוג, גם הורים, גם אוהבים וגם חברים.
אנחנו שונים בדי הרבה דברים, וגם דומים, ואנחנו יכולים לדבר על הכל.
יש אצלו תכונות שמרגיזות אותי, וגם הוא מתעצבן על כמה שלי, אבל כמו שהוא אומר ''אני מתכוון להתעצבן על זה ה ר ב ה שנים לצידך''.
מבחינת מראה הוא נראה טוב לטעמי, אבל יש לו משהו גופני שאותי אישית לא מושך.
אז פשוט החלטתי לאהוב את זה אצלו, למעני ולמענו. וזה פועל לי נפלא. אני נמשכת אליו מאוד.
אולי לדייק את השאלה ששאלתי את עצמי: האם אני יכולה להסכים להיות עם האיש הזה (כמו שהוא עכשיו, עם הדברים הנעימים והפחות נעימים) עוד שנים.
למה?
כי אם אני יכולה להיות איתו ככה, אבל רק אם הדבר הזה או ההוא ישתנה, זה בעיתי, כי אולי הוא לא רוצה או לא יכול להשתנות בכיוון שבא לי.
הרעיון הוא לקבל את כל עסקת החבילה, או לחפש חבילה אחרת, אבל לא לצפות שהוא ישתנה לכיוון אוטופי כלשהו.
מובן שכל אחד משתנה ומתפתח במהלך החיים, וכשנמצאים יחד יש כיוונים שמתפתחים בהתאמה, א ב ל זה לא מחוייב.
לי אישית חשובה תחושת המחוייבות והביטחון שהוא מקרין לי.
זה יותר חשוב לי אישית מסקס פרוע (אל דאגה, טוב לנו מאוד ביחד).
אני חשה בטוחה איתו, גם להיות מפלצת לפעמים, גם מינית, וזה רק בגלל שאני יודעת שהוא איתי בזוגיות. אנחנו ביחד.
יש לנו מעין טווח שגדל וקטן כל הזמן (כמו ריקוד: כייף להתרחק ואחר כך להתקרב).
אנחנו אוהבים, ומדי פעם מתאהבים שוב. קשה להסביר.
הסיפור שלנו:
הייתי אחרי כמה מערכות יחסים עמוקות כואבות, ואקס שלי שהייתי איתו בקשר טוב (עד היום למעשה),ובת זוגו, הציעו לי להכיר את החמוד (סיפרו שהוא חכם, בעל חוש הומור, חבר טוב ונאמן, בעל תושיה, ספורטיבי, אוהב לטייל, ועוד ועוד...).
מפה לשם זה לא הסתדר, ורק אחרי שנתיים-שלוש אורגנה ארוחה להפגשת החתן והכלה המיועדים (אנחנו...).
אבל בארוחה השתתפו עוד חבר ועוד חברה, ומכיוון שהחמוד הזה היה במצב רוח רע וסגור באותו ערב (די נדיר אצלו), פשוט לא ראיתי כ ל ו ם מכל זה. בדרך כלל יש לי ראיה טובה של אנשים, אבל פספסתי לגמרי. הוא נראה לי משעמם ואפילו טיפש.
מפה לשם באמת יצאתי מהארוחה הזו עם חתן, כי התחלתי לצאת עם הבחור השני שהיה שם... ואפילו החלטנו להתחתן, והיה לנו תאריך, ומסיבות חשובות החלטנו לפרק הכל שלושה שבועות לפני החתונה (וטוב עשינו).
החמוד היה בשלב זה באחד מטיוליו חוצי אפריקה, ופגש את האקס ההוא, ושאל עלי, וכשנודע לו שאני פנויה שוב, בקש שיעזרו לנו להפגש שוב.
נפגשנו, והיה חיבור קל ונעים, חברי בלבד, אני התעקשתי. אמרתי לו שהיו לי כבר כמה מערכות יחסים רגשיות עם גברים מקבוצת החברים הזו, ושדי, אי אפשר עוד אחד.
היה מאוד נעים איתו. פשוט כייף. הוא נתן לי המון מרחב, עזרה, ולא לחץ בשום דרך. היתה לו סבלנות.הוא פשוט היה זמין. טיילנו ובילינו. אבל אני הייתי נחושה.
אפילו תכננתי לשדך אותו לחברה טובה מאוד שלי.
באיזשהו שלב הוא חיפש דירה, ובינתיים עבר לישון בחדר שהיה פנוי אצלי בדירה (שותף שעזב מזמן, ועדין לא הגיע חדש).
לחברה אמרתי שתתן לי עוד שבוע לוודא שזה לא זה.
למותר לציין שהוא לא עזב לדירה אחרת. וזה כן זה. ובגדול.
כל מה שהחברים ציינו כתכונות קיים. שנים עוד התפלאתי כמה הוא חכם וחברותי ומשעשע, ואיך לא קלטתי את זה מייד.
מה שעזר לנו להעמיק את יחסינו היה ההתעקשות שלו להיות יחד תקופה לא קצרה לפני הגדלת המשפחה.
בכורנו נולד שלוש שנים אחרי שהתאחדנו לזוג. הביחד שלפני עוזר באינטנסיביות של גידול הילדים.
אנחנו התחתנו מסיבות אדמיניסטרטיביות , ורק אחרי הלידה הראשונה.
כיום יש לנו שלושה ילדים, ואנחנו גם בני זוג, גם הורים, גם אוהבים וגם חברים.
אנחנו שונים בדי הרבה דברים, וגם דומים, ואנחנו יכולים לדבר על הכל.
יש אצלו תכונות שמרגיזות אותי, וגם הוא מתעצבן על כמה שלי, אבל כמו שהוא אומר ''אני מתכוון להתעצבן על זה ה ר ב ה שנים לצידך''.
מבחינת מראה הוא נראה טוב לטעמי, אבל יש לו משהו גופני שאותי אישית לא מושך.
אז פשוט החלטתי לאהוב את זה אצלו, למעני ולמענו. וזה פועל לי נפלא. אני נמשכת אליו מאוד.