על ידי מיה_גל* » 09 מרץ 2011, 18:28
היי, יש חיים פה! איזה כיף
שלולית י
האם מכווצים בשאיפה או מכווצים בנשיפה?
אענה לך אך ורק מתוך המקום של הטנטרה הטיבטית: מכווצים ואז שואפים מהמין אל הלב.
אנו רגילים שאנרגיית המין נמצאת באזור המין שלנו, ובמקרה של אורגזמה ממוקדת או של פליטת זרע, היא נפלטת מהגוף למטה והחוצה.
אנרגיית המין היא למעשה אנרגיית החיים שלנו.
הרעיון שמאחורי הנשימה הזו הוא להעלות את אנרגיית המין מאזור המין אל אזור הלב, דרך שאר הצ'אקרות, כדי להזין באנרגיית החיים שלנו את כל הגוף, כדי לחבר בין המין ללב, וכדי לא לפלוט את האנרגיה הזו מטה והחוצה מאיתנו, אלא לשמר אותה בתוכינו, להתמיר אותה ולתעל אותה.
לגבי השאלה השניה שלך, היא לא קשורה לטנטרה... אז אולי מישהו אחר יתנדב לענות עליה. אני מכווצת תמיד בשאיפה, גם בהרמת משאות וכד'.
או רורה
מה יחסה של הטנטרה לבדס"מ? והאם הם יכולים לדור בכפיפה אחת?
קטעים, ממש לפני כמה שבועות פגשתי מישהו מעולם הבדס"מ ושוחחנו בדיוק על זה, היה מעניין אבל לא מיצינו.
גם פה וגם פה מדברים על כניעה, על לחוות את הדברים כמו שהם, כשמודבר על הנשלט בבדס"מ. אני לא מספיק מתמצאת בעולם הזה, אבל נדמה לי שהנשלטים מאבדים את עצמם, והרי הטנטרה כולה היא מסע פנימה, להכרות אינטימית ומועצמת שלנו עם עצמינו... אז לא נראה לי שיש חפיפה אמיתית פה.
הטנטרה
הטיבטית היא באמת
עדינה, מלאה, מתחשבת ורכה_, אבל היא יכולה להיות גם מאד _סוערת וגופנית עם חיבור הדוק אל הפן הרוחני שבדברים...
ואני לא באמת יודעת עד כמה הבדס"מ הוא רוחני, באמת לא יודעת.
שלולית י, האידאל היחיד בטנטרה הטיבטית הוא לחוות את עצמינו בדיוק כפי שאנחנו כאן ועכשיו, לחוות את הדברים בדיוק כפי שהם כאן ועכשיו, ולחוות את היותנו חלק מאחדות גדולה יותר, בלתי נפרדים.
לא שואפים למשהו אחר ממה שיש, לכן השלמות אינה אידאל. אולי התכוונת לכך שנוכל לקבל את עצמינו כשלמים? כי אז זה נכון...
במיניות ובחלק מהטקסים הטנטריים, יש חיבור בין הגבר לאישה, חיבור בין המהות הגברית למהות הנשית, ואז אפשר באמת לחוש ולחוות את האחדות, את היותינו אחד, היותינו חלק מהמארג, היותינו בלתי נפרדים.
כל מה שיוצר במרחב בין בני הזוג תחושה של שלמות ואחדות, הוא מבורך נכון נכון, רק לשים לב שאף אחד לא מאבד את עצמו בדרך, כי נראה לי שבבדס"מ זה די קל...
אני חושבת שאם אני כאשה רוצה להרגיש את התחושה הראשונית, הקמאית, של התמסרות מוחלטת, של התבטלות רגעית בפני האון הגברי המתפרץ, ואחד הכלים שעוזר לי בכך הוא שימוש (מוגבל, כן?) בכוח, או בקשירה סמלית - אז הרי זוהי טנטרה בהתגלמותה.
המממ... אין לי ספק שלהיקשר או להיות נשלטת בדרך אחרת, מהווה סוג של חופש שמעטות מאיתנו חוות בחייהן היום-יומיים. זו התמסרות שיכולה להיות מתוקה מאד.
אבל היא לא טנטרית.
החופש שבא מתרגול טנטרי, הוא חופש פנימי, חופש שלא תלוי בגורמים חיצוניים.
היי, יש חיים פה! איזה כיף :-)
[po]שלולית י[/po]
[u]האם מכווצים בשאיפה או מכווצים בנשיפה?[/u]
אענה לך אך ורק מתוך המקום של הטנטרה הטיבטית: מכווצים ואז שואפים מהמין אל הלב.
אנו רגילים שאנרגיית המין נמצאת באזור המין שלנו, ובמקרה של אורגזמה ממוקדת או של פליטת זרע, היא נפלטת מהגוף למטה והחוצה.
אנרגיית המין היא למעשה אנרגיית החיים שלנו.
הרעיון שמאחורי הנשימה הזו הוא להעלות את אנרגיית המין מאזור המין אל אזור הלב, דרך שאר הצ'אקרות, כדי להזין באנרגיית החיים שלנו את כל הגוף, כדי לחבר בין המין ללב, וכדי לא לפלוט את האנרגיה הזו מטה והחוצה מאיתנו, אלא לשמר אותה בתוכינו, להתמיר אותה ולתעל אותה.
לגבי השאלה השניה שלך, היא לא קשורה לטנטרה... אז אולי מישהו אחר יתנדב לענות עליה. אני מכווצת תמיד בשאיפה, גם בהרמת משאות וכד'.
[po]או רורה[/po]
[u]מה יחסה של הטנטרה לבדס"מ? והאם הם יכולים לדור בכפיפה אחת?[/u]
קטעים, ממש לפני כמה שבועות פגשתי מישהו מעולם הבדס"מ ושוחחנו בדיוק על זה, היה מעניין אבל לא מיצינו.
גם פה וגם פה מדברים על כניעה, על לחוות את הדברים כמו שהם, כשמודבר על הנשלט בבדס"מ. אני לא מספיק מתמצאת בעולם הזה, אבל נדמה לי שהנשלטים מאבדים את עצמם, והרי הטנטרה כולה היא מסע פנימה, להכרות אינטימית ומועצמת שלנו עם עצמינו... אז לא נראה לי שיש חפיפה אמיתית פה.
הטנטרה [b]הטיבטית[/b] היא באמת [u]עדינה, מלאה, מתחשבת ורכה_, אבל היא יכולה להיות גם מאד _סוערת וגופנית[/u] עם חיבור הדוק אל הפן הרוחני שבדברים...
ואני לא באמת יודעת עד כמה הבדס"מ הוא רוחני, באמת לא יודעת.
[po]שלולית י[/po], האידאל היחיד בטנטרה הטיבטית הוא לחוות את עצמינו בדיוק כפי שאנחנו כאן ועכשיו, לחוות את הדברים בדיוק כפי שהם כאן ועכשיו, ולחוות את היותנו חלק מאחדות גדולה יותר, בלתי נפרדים.
לא שואפים למשהו אחר ממה שיש, לכן השלמות אינה אידאל. אולי התכוונת לכך שנוכל לקבל את עצמינו כשלמים? כי אז זה נכון... :-)
במיניות ובחלק מהטקסים הטנטריים, יש חיבור בין הגבר לאישה, חיבור בין המהות הגברית למהות הנשית, ואז אפשר באמת לחוש ולחוות את האחדות, את היותינו אחד, היותינו חלק מהמארג, היותינו בלתי נפרדים.
[u]כל מה שיוצר במרחב בין בני הזוג תחושה של שלמות ואחדות, הוא מבורך[/u] נכון נכון, רק לשים לב שאף אחד לא מאבד את עצמו בדרך, כי נראה לי שבבדס"מ זה די קל...
[u]אני חושבת שאם אני כאשה רוצה להרגיש את התחושה הראשונית, הקמאית, של התמסרות מוחלטת, של התבטלות רגעית בפני האון הגברי המתפרץ, ואחד הכלים שעוזר לי בכך הוא שימוש (מוגבל, כן?) בכוח, או בקשירה סמלית - אז הרי זוהי טנטרה בהתגלמותה.[/u]
המממ... אין לי ספק שלהיקשר או להיות נשלטת בדרך אחרת, מהווה סוג של חופש שמעטות מאיתנו חוות בחייהן היום-יומיים. זו התמסרות שיכולה להיות מתוקה מאד.
אבל היא לא טנטרית.
החופש שבא מתרגול טנטרי, הוא חופש פנימי, חופש שלא תלוי בגורמים חיצוניים.