על ידי התפוז_האורגני* » 18 נובמבר 2009, 01:00
לפעמים צריך לשקר לילד. אני מאמין שכל אחד עושה זאת. ולפעמים הדברים הם לא שקר מפורש אבל למשל נותנים לילד סוכריה כדי שילמד כי המוטיבציה האמיתית טרם מובנת לו. ואם ילד משתולל ולא מסכים לקבל עליו שום סמכות או מסגרת ואתה כהורה חושב שזה מועיל לו, אז אתה תכריח אותו לפעמים. חבל מאוד שאתה מזהה נזק ותועלת רק עם דברים גופניים.
אני לא חושב שצריך לשקר לילד. צריך להסביר בפשטות, בעיקר אם הוא שואל למה (וזה כל מה שהוא עושה בימים אלה). לא נותן סוכריות כדי שילמד (אלא אם למצוץ סוכריה זה מה שהוא רוצה ללמוד). אצפה ממנו לעשות דברים גם נגד רצונו, אבל אוודא שהוא יודע מהו רצוני ואוודא שמתרצה, אם מחמת יראה או סבלנות, אף פעם לא בגיל זעיר כל כך, ובטח שלא אדאג לכך שמישהו יחזיק אותו בכח בעוד הוא בוכה או מסטול, ויחתוך לו חתיכה מהגוף, בגלל התחושה הטובה שפושה בי כשאני מרצה מישהו שאני לא מכיר או מעריך בכלל, שטוען שדווקא זו עבודת ה', שלפני שהכניסו את המציצה זו לא הייתה עבודת ה' מדוייקת מספיק, ולפני הפריעה זה היה קל מידי - ורק עכשיו, סופסוף, זו באמת עבודת ה'.
לקרוא ולקרוא מה שאומרים אחרים זה לא נקרא לדעת. אני לא יוצא מהמערה שלי?
ואני ממש לא מזהה נזק ותועלת רק עם דברים גופניים.
אני לא עושה את מה שאני עושה למען עצמי אלא כי אני חושב שזה טוב לילד
- "אני מבקש גם לפסול מראש לדיון את הטוב הנפשי לטווח ארוך במונחים של נשמות ועולם שמעבר"
- "בחיים לא שמעת ולא תשמע אותי מדבר על שטויות כאלה."
מה פה טוב לילד? מה שרע לפין שלו? אז אני מניח שאתה מתכוון ל{{}}
טוב הנפשי לטווח ארוך_ . אז אתה כן מדבר על _שטויות כאלה , רק ללא קמעות או גלגולים - פה ההבדל הגדול?
על פי הגדרתך ל"נזק", נובע שאתה חושב שטובה לילד הפגיעה, במה שטוב בעיניו (לא להיפגע לדמם ולכאוב, אולי לתמיד), שטוב לו הנזק, וזאת מבלי לדעת באמת, שהערך הטוב יותר שלך, אותה נשגבות של עבודת ה' שמצדיקה את הנזק הברור, יתקיים גם עבורו.
יותר נכון - אתה חותך לו את הבולבול בידיעה שמאוחר יותר גם תשטוף לו את המוח, על מנת שיסכין עם מומו, ועוד יתכבד ויחתוך לבנו בתורו. כך השיטה מנציחה את עצמה.
או זה, או שאני לא מבין את ההגדרה שלך ל"טוב". שמא היא שונה משלי? אני לא מדבר על מה שאתה מתייג כ"טוב" לעומתי. אלא על איך אתה מחליט מהו "טוב", לפי מה?
אמרת "טוב זה עבודת ה'". טוב זה לא "להרגיש טוב עם משהו"? טוב זה עבודת ה' כשאתה "עובד" אותה, לא? האם עבודת ה', קיימת כשלעצמה, באין מי שיעבוד? מה טוב בה אז?
אברהם, עם כל חוסר הבקיאות המשווע שלי, והזכרון הגרוע, עדיין חלפה בו צמרמורת של שגב והוד ותחושת התעלות וידיעה שיש אלוהים והוא חי וקיים. בשביל ה"היי" הזה, ה"חיל ורעדה", אתה חותך לבן שלך את הבולבול, תוך לקיחת סיכונים רפואיים, לסיבוכים חמורים מאוד בחלקם, ובניגוד לכל כללי המוסר (כפי שהודית בעצמך).
אז לפעמים זו לא תחושת "היי", לפעמים זו תחושת אפסות דווקא, אל מול כל הנורא והעצום בעולמינו, והידיעה שה' הוא ואין בילתו. או תחושה של קנאות עזה למה שהונחל כאמת מדורי דורות (נזיל ככל שיהיה, אפילו אצל החרדים). בכל מקרה זו תחושה, והיא פרטית שלך, והיא מניעה את הרצון למעשה ומתגמלת את העושה כתוצאת המעשה - שטף כביר של ה'.
וחנוך לוין היה שואל "אם חתוך לתינוק, מה אכפת לו לאל, מה אכפת לתינוק אם האל הוא עמוק?"
תבין - בעיני דת היא דבר עמוק וחשוב בתרבות ובהיסטוריה, אבל הדינמיקה הפסיכולוגית שלה אצל הפרט היא בדיוק כמו של סם (קשה).
קיום מצוות לשמה שקול מבחינתי לקניית בגד לשם הקנייה. הדת היא אחרת אולי, אבל מבחינתי זה בדיוק אותו דבר: היעדר -> תוכן.
היעדר שמוביל לסמים, קניות, או נהייה אחר סמכות "יודעת".
יותר מזה, חבורה של נערים ששורפים חתול במיץ לטאות במסגרת פולחן השטן, הם אדרת שונה לאותה גברת היעדר.
כתופעה אנושית זה מובן, אבל כשהצורך בעולם תוכן יוצר תפלצות כמו דתות דורסניות, אידיאולוגיות מסוכנות, סמים וכו', יש לי בעייה עם זה.
שאתה מנסה לבסס ערכים על לוגיקה ואיש לא הצליח בזאת מעולם
אני לא מנסה לבסס ערכים על לוגיקה. הערכים מונחים מראש בהגדרתך. לוגיקה היא רק המתודה בשביל שנוכל לדבר. הרי ברור שניתוח שיטתי של בקיעת שיניים מול ברית מילה לא היה מותיר מקום לספק בכלל, ובכל זאת נתקענו על זה.
לא משנה לא חייבים להיות הגיוניים (גם אני נסחף פה בלי הכרה). הבנתי שאתה משלך לא תסור. זה בכל מקרה היה בשביל הספורט והחשיפה.
למרות שהייתה לי תקווה, כי הנחתי בטעות שההגיון חזק מן האבסורד האמוני (אצלך). נקודות אור כמו צמחונות ומוכנות לשינוי הטעו אותי. תודה לך על שעות מהנות (במצטבר). של קריאה וכתיבה.
סליחה על האורך
תודה
ברית מילה = התעללות
[u]לפעמים צריך לשקר לילד. אני מאמין שכל אחד עושה זאת. ולפעמים הדברים הם לא שקר מפורש אבל למשל נותנים לילד סוכריה כדי שילמד כי המוטיבציה האמיתית טרם מובנת לו. ואם ילד משתולל ולא מסכים לקבל עליו שום סמכות או מסגרת ואתה כהורה חושב שזה מועיל לו, אז אתה תכריח אותו לפעמים. חבל מאוד שאתה מזהה נזק ותועלת רק עם דברים גופניים.[/u]
אני לא חושב שצריך לשקר לילד. צריך להסביר בפשטות, בעיקר אם הוא שואל למה (וזה כל מה שהוא עושה בימים אלה). לא נותן סוכריות כדי שילמד (אלא אם למצוץ סוכריה זה מה שהוא רוצה ללמוד). אצפה ממנו לעשות דברים גם נגד רצונו, אבל אוודא שהוא יודע מהו רצוני ואוודא שמתרצה, אם מחמת יראה או סבלנות, אף פעם לא בגיל זעיר כל כך, ובטח שלא אדאג לכך שמישהו יחזיק אותו בכח בעוד הוא בוכה או מסטול, ויחתוך לו חתיכה מהגוף, בגלל התחושה הטובה שפושה בי כשאני מרצה מישהו שאני לא מכיר או מעריך בכלל, שטוען שדווקא זו עבודת ה', שלפני שהכניסו את המציצה זו לא הייתה עבודת ה' מדוייקת מספיק, ולפני הפריעה זה היה קל מידי - ורק עכשיו, סופסוף, זו באמת עבודת ה'.
לקרוא ולקרוא מה שאומרים אחרים זה לא נקרא לדעת. אני לא יוצא מהמערה שלי?
ואני ממש לא מזהה נזק ותועלת רק עם דברים גופניים.
[u]אני לא עושה את מה שאני עושה למען עצמי אלא כי אני חושב שזה טוב לילד[/u]
[list]
[*] "אני מבקש גם לפסול מראש לדיון את הטוב הנפשי לטווח ארוך במונחים של נשמות ועולם שמעבר"
[*] "בחיים לא שמעת ולא תשמע אותי מדבר על שטויות כאלה."
[/list]
מה פה טוב לילד? מה שרע לפין שלו? אז אני מניח שאתה מתכוון ל{{}}[u]טוב הנפשי לטווח ארוך_ . אז אתה כן מדבר על _שטויות כאלה[/u] , רק ללא קמעות או גלגולים - פה ההבדל הגדול?
על פי הגדרתך ל"נזק", נובע שאתה חושב שטובה לילד הפגיעה, במה שטוב בעיניו (לא להיפגע לדמם ולכאוב, אולי לתמיד), שטוב לו הנזק, וזאת מבלי לדעת באמת, שהערך הטוב יותר שלך, אותה נשגבות של עבודת ה' שמצדיקה את הנזק הברור, יתקיים גם עבורו.
יותר נכון - אתה חותך לו את הבולבול בידיעה שמאוחר יותר גם תשטוף לו את המוח, על מנת שיסכין עם מומו, ועוד יתכבד ויחתוך לבנו בתורו. כך השיטה מנציחה את עצמה.
או זה, או שאני לא מבין את ההגדרה שלך ל"טוב". שמא היא שונה משלי? אני לא מדבר על מה שאתה מתייג כ"טוב" לעומתי. אלא על איך אתה מחליט מהו "טוב", לפי מה?
אמרת "טוב זה עבודת ה'". טוב זה לא "להרגיש טוב עם משהו"? טוב זה עבודת ה' כשאתה "עובד" אותה, לא? האם עבודת ה', קיימת כשלעצמה, באין מי שיעבוד? מה טוב בה אז?
אברהם, עם כל חוסר הבקיאות המשווע שלי, והזכרון הגרוע, עדיין חלפה בו צמרמורת של שגב והוד ותחושת התעלות וידיעה שיש אלוהים והוא חי וקיים. בשביל ה"היי" הזה, ה"חיל ורעדה", אתה חותך לבן שלך את הבולבול, תוך לקיחת סיכונים רפואיים, לסיבוכים חמורים מאוד בחלקם, ובניגוד לכל כללי המוסר (כפי שהודית בעצמך).
אז לפעמים זו לא תחושת "היי", לפעמים זו תחושת אפסות דווקא, אל מול כל הנורא והעצום בעולמינו, והידיעה שה' הוא ואין בילתו. או תחושה של קנאות עזה למה שהונחל כאמת מדורי דורות (נזיל ככל שיהיה, אפילו אצל החרדים). בכל מקרה זו תחושה, והיא פרטית שלך, והיא מניעה את הרצון למעשה ומתגמלת את העושה כתוצאת המעשה - שטף כביר של ה'.
וחנוך לוין היה שואל "אם חתוך לתינוק, מה אכפת לו לאל, מה אכפת לתינוק אם האל הוא עמוק?"
תבין - בעיני דת היא דבר עמוק וחשוב בתרבות ובהיסטוריה, אבל הדינמיקה הפסיכולוגית שלה אצל הפרט היא בדיוק כמו של סם (קשה).
קיום מצוות לשמה שקול מבחינתי לקניית בגד לשם הקנייה. הדת היא אחרת אולי, אבל מבחינתי זה בדיוק אותו דבר: היעדר -> תוכן.
היעדר שמוביל לסמים, קניות, או נהייה אחר סמכות "יודעת".
יותר מזה, חבורה של נערים ששורפים חתול במיץ לטאות במסגרת פולחן השטן, הם אדרת שונה לאותה גברת היעדר.
כתופעה אנושית זה מובן, אבל כשהצורך בעולם תוכן יוצר תפלצות כמו דתות דורסניות, אידיאולוגיות מסוכנות, סמים וכו', יש לי בעייה עם זה.
[u]שאתה מנסה לבסס ערכים על לוגיקה ואיש לא הצליח בזאת מעולם[/u]
אני לא מנסה לבסס ערכים על לוגיקה. הערכים מונחים מראש בהגדרתך. לוגיקה היא רק המתודה בשביל שנוכל לדבר. הרי ברור שניתוח שיטתי של בקיעת שיניים מול ברית מילה לא היה מותיר מקום לספק בכלל, ובכל זאת נתקענו על זה.
לא משנה לא חייבים להיות הגיוניים (גם אני נסחף פה בלי הכרה). הבנתי שאתה משלך לא תסור. זה בכל מקרה היה בשביל הספורט והחשיפה.
למרות שהייתה לי תקווה, כי הנחתי בטעות שההגיון חזק מן האבסורד האמוני (אצלך). נקודות אור כמו צמחונות ומוכנות לשינוי הטעו אותי. תודה לך על שעות מהנות (במצטבר). של קריאה וכתיבה.
סליחה על האורך
תודה
ברית מילה = התעללות