על ידי ושוב_מהתחלה* » 23 ספטמבר 2003, 05:27
אויש. איזו התרגשות לקרוא את זה עכשיו (דמעות וכו').
התעוררתי (עכשיו), כרגיל, בעת כיבוי הפנסים.
קמתי כי אני רעבה רעבה רעבה (ניסו להגיד לי את זה אתמול, אבל לא הייתי מסוגלת לאכול הרבה), וכמובן - לפה.
הקטנה מדהימה.
הגדולים גם.
הם קיבלו את פניה ב"אמא, תינוקת רוצה לינוק". בשעה הראשונה אחרי הלידה, אחרי שנתתי לה לזחול מעט לציצי - אם היא רוצה, והיא לא עשתה זאת, נשברתי והבאתי אותה לארץ המובטחת. כלום. זה פשוט לא ענין אותה. תהיתי אם זה שלי בכלל - הילדה הלא-מתנפלת-ציצי הזאת. די מהר היא הבהירה את דעתה: קודם מפנים מקום לאוכל. הצעתי לגדולים לינוק (סוציומטי לחלוטין: שיליה, רחם, אולי דימום) - הם פשוט לא רצו!
כעבור כשעה היא ינקה, רק מצד אחד, קיבלה את המראה השונה של "ינקתי", וחזרה לעיסוקה הקודם בלמלא חיתולים (שלה) בגדים (שלנו), מגבות, ומצעים במקוניום. איך אמר האיש? "מזל שזה עוד לא מסריח בשלב הזה". פלא שהוא אומר דבר כזה אחרי לידה? P-:
הילדים ממשיכים: "אמא - תינוקת רוצה בגדים", ומגיעה אלי משלחת עם חולצה, תחתונים, ומכנסיים. מידה 4. הראתי כמה הכל גדול עליה, הם קנו את זה, והחזירו לארון.
אח"כ - משלחת כובעים.
היניקה הבאה היתה באיזור ה 6-7 שעות מהלידה. רק אז גם הגדולים ביקשו.
בהמשך - ינקה עוד כמה פעמים, היו אפילו קטעי ערנות יפים, כשהגדול שבהם - כהרגלה מזה מספר חודשים - באיזור 9-10 בערב, כשהולכים לישון. היה כיף (בפרט - הגדולים לא ישנו צהריים, ונפלו לישון מוקדם, כך שהיה לנו רגע שקט לבד: אמא-אבא-תינוקת-קקי-חיתולים).
בלילה - היתה יניקה אחת שלה, ואיזה 17 של אח-גדול (אחות-גדולה ישנה בחדר שלהם). התעוררה אי אילו פעמים, אבל הסתפקה בלהסתכל עלי, ולהרדם בחזרה (כאמור - זה שלי זה?).
די מהר, במשך היום, היא למדה שגם אבא "בטובים", ונרגעת עליו בלי שום בעיה. היא כן מתעוררת בבכי אם מטלטלים, זזים וכיו"ב, אבל נרגעת די מהר - על אבא או על אמא. לא היתה לי בעיה למצוא זמנים לאכול/להתרחץ.
בלידה, אמי הגיעה ב 9:30 - שעה לפני סיומה. בדיעבר - קצת מאוחר מדי - הילדים היו רעבים, ולא הצלחתי לשחרר עבורם את אבא (שימש כרית, כדור פיזיו ושאר הדברים עליהם יולדות נשענות/נמצאות בזמן צירים), אבל לא רצינו להגזים ב-מוקדם. איכשהו מפה לשם, עד שהיא הלכה, היא לא קיבלה את התינוקת ל"סיבוב", ולשמחתי ממש הבינה את זה. בסך הכל - היא בשלבים מאוד מאוד ראשוניים של להכיר את העולם. מחר - חמותי (-;
עוד אין שם.
לל"ט.
אויש. איזו התרגשות לקרוא את זה עכשיו (דמעות וכו').
התעוררתי (עכשיו), כרגיל, בעת כיבוי הפנסים.
קמתי כי אני רעבה רעבה רעבה (ניסו להגיד לי את זה אתמול, אבל לא הייתי מסוגלת לאכול הרבה), וכמובן - לפה.
הקטנה מדהימה.
הגדולים גם.
הם קיבלו את פניה ב"אמא, תינוקת רוצה לינוק". בשעה הראשונה אחרי הלידה, אחרי שנתתי לה לזחול מעט לציצי - אם היא רוצה, והיא לא עשתה זאת, נשברתי והבאתי אותה לארץ המובטחת. כלום. זה פשוט לא ענין אותה. תהיתי אם זה שלי בכלל - הילדה הלא-מתנפלת-ציצי הזאת. די מהר היא הבהירה את דעתה: קודם מפנים מקום לאוכל. הצעתי לגדולים לינוק (סוציומטי לחלוטין: שיליה, רחם, אולי דימום) - הם פשוט לא רצו!
כעבור כשעה היא ינקה, רק מצד אחד, קיבלה את המראה השונה של "ינקתי", וחזרה לעיסוקה הקודם בלמלא חיתולים (שלה) בגדים (שלנו), מגבות, ומצעים במקוניום. איך אמר האיש? "מזל שזה עוד לא מסריח בשלב הזה". פלא שהוא אומר דבר כזה אחרי לידה? P-:
הילדים ממשיכים: "אמא - תינוקת רוצה בגדים", ומגיעה אלי משלחת עם חולצה, תחתונים, ומכנסיים. מידה 4. הראתי כמה הכל גדול עליה, הם קנו את זה, והחזירו לארון.
אח"כ - משלחת כובעים.
היניקה הבאה היתה באיזור ה 6-7 שעות מהלידה. רק אז גם הגדולים ביקשו.
בהמשך - ינקה עוד כמה פעמים, היו אפילו קטעי ערנות יפים, כשהגדול שבהם - כהרגלה מזה מספר חודשים - באיזור 9-10 בערב, כשהולכים לישון. היה כיף (בפרט - הגדולים לא ישנו צהריים, ונפלו לישון מוקדם, כך שהיה לנו רגע שקט לבד: אמא-אבא-תינוקת-קקי-חיתולים).
בלילה - היתה יניקה אחת שלה, ואיזה 17 של אח-גדול (אחות-גדולה ישנה בחדר שלהם). התעוררה אי אילו פעמים, אבל הסתפקה בלהסתכל עלי, ולהרדם בחזרה (כאמור - זה שלי זה?).
די מהר, במשך היום, היא למדה שגם אבא "בטובים", ונרגעת עליו בלי שום בעיה. היא כן מתעוררת בבכי אם מטלטלים, זזים וכיו"ב, אבל נרגעת די מהר - על אבא או על אמא. לא היתה לי בעיה למצוא זמנים לאכול/להתרחץ.
בלידה, אמי הגיעה ב 9:30 - שעה לפני סיומה. בדיעבר - קצת מאוחר מדי - הילדים היו רעבים, ולא הצלחתי לשחרר עבורם את אבא (שימש כרית, כדור פיזיו ושאר הדברים עליהם יולדות נשענות/נמצאות בזמן צירים), אבל לא רצינו להגזים ב-מוקדם. איכשהו מפה לשם, עד שהיא הלכה, היא לא קיבלה את התינוקת ל"סיבוב", ולשמחתי ממש הבינה את זה. בסך הכל - היא בשלבים מאוד מאוד ראשוניים של להכיר את העולם. מחר - חמותי (-;
עוד אין שם.
לל"ט.