_אז היא יודעת שהיא בחרה את הבחירה שלה, והיא צריכה לעמוד בבחירה שלה.
זה לא קצת מוקדם מדי ונוקשה מדי לילדה בת ארבע?_
כל כך לא מפתיעה השאלה הזאת.
לא מוקדם ולא נוקשה. מי שמכיר אותי יודע שנוקשות היא המילה האחרונה שניתן להגיד על יחסי לבנותי.
היא בחרה , ובוחרת לעמוד בבחירה שלה כי היא בוחרת להיות אחראית לעצמה ולהחלטותיה, או כי טוב לה בגן. ואם תבחר אחרת - זה גם טוב.
אני מאמינה שבגן טוב ורגוע היא תפרח ותרצה להמשיך ו
אני לא יודעת - כלום בגן שהיא הולכת אליו לא נראה לי שקט ורגוע . זה נראה לי יותר כמו משטר צבאי ו/או אילוף צי כלבלבים.
היא הולכת כי היא נהנית מהחברה של הילדים, היא לא מקשיבה כמעט לכלום ממה ש"מלמדים" שם (ולא שמישהו ממש ממש מתאמץ) והשיטות שם נראות לי בין מזעזעות לממש מביישות .
אבל זאת בדיוק הנקודה: משיחות איתה אני יודעת שהיא לא הולכת כעיוורת ומקבלת את הדין כי הגננת אמרה או כי ככה מקובל. היא בוחרת את דרכה גם שם, וגם משלמת את המחיר שם על הבחירה הזאת.
אני רואה ילדים שאין להם את זכות הבחירה , שפשוט סובלים יום יום. בידיעה של ההורים בדרך כלל. אז מה - בגלל שיש
מערכת חברתית וחוקית שלמה שעומדת לצידו. (
שקיעות של פטל) הילד הזה יצדיק את ההורים שלו בעוד 20 שנה?
דוגמא : שבע וחצי בבוקר, אחת האימהות מביאה את בנה לגן. הוא בוכה וצורח , לא רוצה לעבור בשער. האם מחטיפה לו בטירוף בטוסיק, דוחפת אותו פנימה וסוגרת אחריו את השער (של החצר - אפילו לא הכניסה אותו לגן). הילד צורח ובועט ומכה את הגננת (המחליפה) שבאה לאסוף אותו.
אז הוא לא קיבל את זכות הבחירה. וכן, המערכת לצד האם. ואני "בטוחה" שהוא פשוט מת על הגן , מרגיש בו הכי טוב בעולם וברור שלא יישארו לו רגשות שליליים כלפי הוריו הרגישים אליו כל כך.
טוב סליחה, אני באמת צריכה כבר את החופש הגדול........
יוחננ ית , התכוונתי להתעקשות של הילדה , לא שלי...
אני דוגמא להתעקשות של ילדה ללכת לגן
במעט הימים שבהם הילדה לא רוצה ללכת לגן, את מאפשרת לה זאת:
כיוון שזה רק מעט ימים. אם זה היה נהיה פתאום הרבה ימים , הייתי עוזרת לה להגיע להחלטה יותר חד משמעית או אפילו מחליטה עבורה.
אני כן חושבת שיש גבול להחלטות שילדים מסוגלים לקבל.
_אז היא יודעת שהיא בחרה את הבחירה שלה, והיא צריכה לעמוד בבחירה שלה.
זה לא קצת מוקדם מדי ונוקשה מדי לילדה בת ארבע?_
כל כך לא מפתיעה השאלה הזאת.
לא מוקדם ולא נוקשה. מי שמכיר אותי יודע שנוקשות היא המילה האחרונה שניתן להגיד על יחסי לבנותי.
היא בחרה , ובוחרת לעמוד בבחירה שלה כי היא בוחרת להיות אחראית לעצמה ולהחלטותיה, או כי טוב לה בגן. ואם תבחר אחרת - זה גם טוב.
[u]אני מאמינה שבגן טוב ורגוע היא תפרח ותרצה להמשיך ו[/u]
אני לא יודעת - כלום בגן שהיא הולכת אליו לא נראה לי שקט ורגוע . זה נראה לי יותר כמו משטר צבאי ו/או אילוף צי כלבלבים.
היא הולכת כי היא נהנית מהחברה של הילדים, היא לא מקשיבה כמעט לכלום ממה ש"מלמדים" שם (ולא שמישהו ממש ממש מתאמץ) והשיטות שם נראות לי בין מזעזעות לממש מביישות .
אבל זאת בדיוק הנקודה: משיחות איתה אני יודעת שהיא לא הולכת כעיוורת ומקבלת את הדין כי הגננת אמרה או כי ככה מקובל. היא בוחרת את דרכה גם שם, וגם משלמת את המחיר שם על הבחירה הזאת.
אני רואה ילדים שאין להם את זכות הבחירה , שפשוט סובלים יום יום. בידיעה של ההורים בדרך כלל. אז מה - בגלל שיש [u]מערכת חברתית וחוקית שלמה שעומדת לצידו.[/u] ([po]שקיעות של פטל[/po]) הילד הזה יצדיק את ההורים שלו בעוד 20 שנה?
דוגמא : שבע וחצי בבוקר, אחת האימהות מביאה את בנה לגן. הוא בוכה וצורח , לא רוצה לעבור בשער. האם מחטיפה לו בטירוף בטוסיק, דוחפת אותו פנימה וסוגרת אחריו את השער (של החצר - אפילו לא הכניסה אותו לגן). הילד צורח ובועט ומכה את הגננת (המחליפה) שבאה לאסוף אותו.
אז הוא לא קיבל את זכות הבחירה. וכן, המערכת לצד האם. ואני "בטוחה" שהוא פשוט מת על הגן , מרגיש בו הכי טוב בעולם וברור שלא יישארו לו רגשות שליליים כלפי הוריו הרגישים אליו כל כך.
טוב סליחה, אני באמת צריכה כבר את החופש הגדול........
[po]יוחננ ית[/po] , התכוונתי להתעקשות של הילדה , לא שלי...
[u]אני דוגמא להתעקשות של ילדה ללכת לגן[/u]
[u]במעט הימים שבהם הילדה לא רוצה ללכת לגן, את מאפשרת לה זאת:[/u]
כיוון שזה רק מעט ימים. אם זה היה נהיה פתאום הרבה ימים , הייתי עוזרת לה להגיע להחלטה יותר חד משמעית או אפילו מחליטה עבורה.
אני כן חושבת שיש גבול להחלטות שילדים מסוגלים לקבל.