על ידי אל_דנטה* » 18 אוגוסט 2006, 00:40
אני חושב שאת מבלבלת 2 נושאים שונים.
הראשון, והוא דבר שבאמת יש בו בעייתיות, העניין שאנשים מוסרים בבלוגים, בטלפון וחלק מאמצעי התקשורת את מקום נפילת הטילים במלחמה.
זה בעייתי משום שייתכן והאוייב "מאזין" וככה יושב לו איזה חיזבאללה ומכוון טוב יותר.
זה נושא בעייתי משום שמרגע שיש הגבלה על אמצעי התקשורת מתקיימת פגיעה בחופש הפרט.
מצד שני, אף אחד מהישראלים לא מעוניין לעזור לחיזבאללה לכוון טוב יותר ולכן יש פה בעיה.
אם את שואלת אותי, בעיני במדינה שבה כל הזמן יש מלחמות והתודעה הדמוקרטית שואפת לאפס, אני מעדיף שהאזרחים יפטפטו ונספוג טילים מאשר שהממשלה תמצא דרכה לספקי האינטרנט ותוריד להם את השלטר. אני כותב את זה בהנחה שמי שרוצה לשלוח טילים ישלח בכל מקרה ולכל אחד יש גישה היום לגוגל earth, ויכול לקבל תמונה מדוייקת למדי איפה זה מרכז הכרמל.
השינוי היחידי בנושא הזה יכול לבוא בחינוך האזרחים, ע"י פרסומות למשל.
הדבר השני, הוא שאת חושבת שצריך תקשורת פטריוטית יותר. אני חושב ההפך. אני חושב שהתקשורת פטריוטית מדי, קונה את הסיפורים של דובר צה"ל בקלות מדי, והיא כמעט ולא ביקורתית.
למשל, יש תא של כתבים צבאיים, הם נפגשים אחת לכמה זמן עם הרמטכ"ל, יש להם אחלה קשר למירי והם מקבלים ידיעות בלעדיות לפי מה שמוצא חן ומשרת טוב את הצבא. ממש שיטת המקל והגזר.
קשה להתקבל לתא הזה ולא כל הכתבים הצבאיים בארץ יושבים בו.
עכשיו, נניח שאת פרשן צבאי ויש לך ביקורת, נאמר, על זה שבחטיבת אלכסנדרוני, שבעומק לבנון, חיילים נלחמו 36 שעות ללא שינה וללא אוכל ומים ועם ציוד ישן.
האינטרס הציבורי המובהק הוא לדעת את זה כמה שיותר מהר, כדי לייצר לחץ אזרחי פוליטי בנושא ושלהבא דברים שכאלה לא יקרו.
אם את כתב צבאי, כשמסרת ידיעה כזו - את נחשבת "בוגדת". כל 'סקופ' או אפילו סתם אינפורמציה רלוונטית לתפקידך, תינתן לקולגות שלך ולא יגיע אליך ככתבת.
הדבר הזה יוצר סט שלם של כתבים ופרשנים צבאיים (בראשם רוני דניאל) שלא עושים את עבודתם העתונאית ואת משום כך לא יודעת דבר על מה קורה בתוך הצבא שלך, שבעלך אולי משרת בו, והוא (בעלך) יוצא למילואים בידיעה שהכל מקצועי וטוב והנה, אופס הוא מופתע וייתכן והסקנדל הזה אפילו יעלה לו ח"ח בחייו.
וזה אחד התפקידים של החדשות - לחשוף שחיתויות לא כדי לגרום לדמורליזציה אלא כדי לגרום לשיפור המציאות.
הרי אפשר לומר שהנה, פחות משבוע אחרי הפסקת האש וכבר יש עניינים עם אולמרט והבית שלו, חלוץ עם הבורסה, קצב עם האונס ורמון עם הנשיקה.
למה לעשות עניין? העם צריך עכשיו בידור, לא אקשן פוליטי שכזה.
אבל אם התקשורת לא היתה מטפלת בזה, יכול להיות שהנשיא שלך היה ממשיך לאנוס נשים, הראש ממשלה שלך היה דופק קופה במקום להיות אדם ראוי לתפקיד, הרמטכ"ל שלך משוחח עם הברוקר במקום להגן עליך וחיים רמון היה ממליץ למחוק את סוריה כדי להסב את תשומת לב המצלמות בזמן שהוא מטריד מינית את בתך.
במלחמה, יותר מבכל זמן אחר, אנחנו צריכים תקשורת ביקורתית, שעושה את העבודה שלה בחשיפת שחיתויות, אינטרסים סמויים, הצגת האוייב בצורה חדשה (כי כל כך קל להתלהם ולשנוא את נסראללה ובגלל זה לרצות למחוק את ביירות) (ופה טמון ההבדל בין אהוד יערי לצבי יחזקלי. הראשון עסוק בלבנות תמונת עולם של "אנחנו והערבים" וככה בז לנושאי סיקורו ואנחנו מקבלים תמונת עולם שטוחה ללא בני אדם בתוכה והשני, צבי יחזקלי, רק עסוק בלמצוא את התמונה הרחבה, כמעט ללא פרשנויות אישיות, רק הצגת העובדות, על מה קורה בין המנהיגים אבל גם מה קורה בלבנון ברחוב. וזה בונה לנו תמונה מורכבת ועשירה יותר. כמה שתשנאי את נסראללה, כשתראי שבביירות יש אנשים שרק רוצים חיים שקטים - זה ירגיע את הרצון שלך להרוס את ביירות ותאלצי להתמודד עם מורכבות והאחריות שבסיטואציה).
אני חושש שכשאת רוצה להציג רק את גבורת חיילינו (שיש לה מקום) ולא את השאר, את הופכת את תחנות השידור הישראליות בדיוק לאל מנאר.
אם אל מנאר היו מציגים תמונה אמיתית ומורכבת של ישראל - היו לחיזבאללה פחות תומכים.
אני חושב שאת מבלבלת 2 נושאים שונים.
הראשון, והוא דבר שבאמת יש בו בעייתיות, העניין שאנשים מוסרים בבלוגים, בטלפון וחלק מאמצעי התקשורת את מקום נפילת הטילים במלחמה.
זה בעייתי משום שייתכן והאוייב "מאזין" וככה יושב לו איזה חיזבאללה ומכוון טוב יותר.
זה נושא בעייתי משום שמרגע שיש הגבלה על אמצעי התקשורת מתקיימת פגיעה בחופש הפרט.
מצד שני, אף אחד מהישראלים לא מעוניין לעזור לחיזבאללה לכוון טוב יותר ולכן יש פה בעיה.
אם את שואלת אותי, בעיני במדינה שבה כל הזמן יש מלחמות והתודעה הדמוקרטית שואפת לאפס, אני מעדיף שהאזרחים יפטפטו ונספוג טילים מאשר שהממשלה תמצא דרכה לספקי האינטרנט ותוריד להם את השלטר. אני כותב את זה בהנחה שמי שרוצה לשלוח טילים ישלח בכל מקרה ולכל אחד יש גישה היום לגוגל earth, ויכול לקבל תמונה מדוייקת למדי איפה זה מרכז הכרמל.
השינוי היחידי בנושא הזה יכול לבוא בחינוך האזרחים, ע"י פרסומות למשל.
הדבר השני, הוא שאת חושבת שצריך תקשורת פטריוטית יותר. אני חושב ההפך. אני חושב שהתקשורת פטריוטית מדי, קונה את הסיפורים של דובר צה"ל בקלות מדי, והיא כמעט ולא ביקורתית.
למשל, יש תא של כתבים צבאיים, הם נפגשים אחת לכמה זמן עם הרמטכ"ל, יש להם אחלה קשר למירי והם מקבלים ידיעות בלעדיות לפי מה שמוצא חן ומשרת טוב את הצבא. ממש שיטת המקל והגזר.
קשה להתקבל לתא הזה ולא כל הכתבים הצבאיים בארץ יושבים בו.
עכשיו, נניח שאת פרשן צבאי ויש לך ביקורת, נאמר, על זה שבחטיבת אלכסנדרוני, שבעומק לבנון, חיילים נלחמו 36 שעות ללא שינה וללא אוכל ומים ועם ציוד ישן.
האינטרס הציבורי המובהק הוא לדעת את זה כמה שיותר מהר, כדי לייצר לחץ אזרחי פוליטי בנושא ושלהבא דברים שכאלה לא יקרו.
אם את כתב צבאי, כשמסרת ידיעה כזו - את נחשבת "בוגדת". כל 'סקופ' או אפילו סתם אינפורמציה רלוונטית לתפקידך, תינתן לקולגות שלך ולא יגיע אליך ככתבת.
הדבר הזה יוצר סט שלם של כתבים ופרשנים צבאיים (בראשם רוני דניאל) שלא עושים את עבודתם העתונאית ואת משום כך לא יודעת דבר על מה קורה בתוך הצבא שלך, שבעלך אולי משרת בו, והוא (בעלך) יוצא למילואים בידיעה שהכל מקצועי וטוב והנה, אופס הוא מופתע וייתכן והסקנדל הזה אפילו יעלה לו ח"ח בחייו.
וזה אחד התפקידים של החדשות - לחשוף שחיתויות לא כדי לגרום לדמורליזציה אלא כדי לגרום לשיפור המציאות.
הרי אפשר לומר שהנה, פחות משבוע אחרי הפסקת האש וכבר יש עניינים עם אולמרט והבית שלו, חלוץ עם הבורסה, קצב עם האונס ורמון עם הנשיקה.
למה לעשות עניין? העם צריך עכשיו בידור, לא אקשן פוליטי שכזה.
אבל אם התקשורת לא היתה מטפלת בזה, יכול להיות שהנשיא שלך היה ממשיך לאנוס נשים, הראש ממשלה שלך היה דופק קופה במקום להיות אדם ראוי לתפקיד, הרמטכ"ל שלך משוחח עם הברוקר במקום להגן עליך וחיים רמון היה ממליץ למחוק את סוריה כדי להסב את תשומת לב המצלמות בזמן שהוא מטריד מינית את בתך.
במלחמה, יותר מבכל זמן אחר, אנחנו צריכים תקשורת ביקורתית, שעושה את העבודה שלה בחשיפת שחיתויות, אינטרסים סמויים, הצגת האוייב בצורה חדשה (כי כל כך קל להתלהם ולשנוא את נסראללה ובגלל זה לרצות למחוק את ביירות) (ופה טמון ההבדל בין אהוד יערי לצבי יחזקלי. הראשון עסוק בלבנות תמונת עולם של "אנחנו והערבים" וככה בז לנושאי סיקורו ואנחנו מקבלים תמונת עולם שטוחה ללא בני אדם בתוכה והשני, צבי יחזקלי, רק עסוק בלמצוא את התמונה הרחבה, כמעט ללא פרשנויות אישיות, רק הצגת העובדות, על מה קורה בין המנהיגים אבל גם מה קורה בלבנון ברחוב. וזה בונה לנו תמונה מורכבת ועשירה יותר. כמה שתשנאי את נסראללה, כשתראי שבביירות יש אנשים שרק רוצים חיים שקטים - זה ירגיע את הרצון שלך להרוס את ביירות ותאלצי להתמודד עם מורכבות והאחריות שבסיטואציה).
אני חושש שכשאת רוצה להציג רק את גבורת חיילינו (שיש לה מקום) ולא את השאר, את הופכת את תחנות השידור הישראליות בדיוק לאל מנאר.
אם אל מנאר היו מציגים תמונה אמיתית ומורכבת של ישראל - היו לחיזבאללה פחות תומכים.