_גם אני מהמתכלבלבות הסדרתיות..
והנה דוגמא קטנה וומגוחכת במיוחד מימינו אנו ממש -
נכנסתי ללוח ההכרויות לצמחונים - כצעד טקטי כמובן, כי אף פעם אין לי אומץ ממש לעשות משהו באתרי הכרויות. המטרה היתה לעשות "סריקה" כדי לראות אם יש שם מישהו שאני מכירה או חצי מכירה ואז למצוא איזה דרך להתחיל איתו... בקיצור תאמינו או לא, היה שם מישהו כזה - אח של מישהי שאני מיודדת איתה, ואני מכירה את השם שלו ממזמן (אבל לא אותו). נראה בחור טוב.
אז עכשיו, כבר שבוע אני מחזרת אחריה כדי שניפגש ואני אוכל לגשש אצלה (למרות שבטח אני לא אעיז).._

תעיזי תעיזי
כי רק המעיז מתיז




ולחשוב שרוב האנשים מחזיקים ממני פמיניסטית..

אין סיבה להתגאות בלהיות פמיניסטית
אני לא פמינסיטית לכן מבקשת מהגבר לעשות הכל כי אני אומרת לו "אני אשה ורוצה להשאר אשה"
מסכנות הפמיניסטיות צריכות לעשות הכל בעצמן

_האהוב שלי היה חולה צבא. מן טיפוס מיליטארי כזה. מכיתה י' הוא התאמן לסיירת מטכ"ל.
במסגרת העיקובים אחריו ראיתי שהוא הולך הרבה לספריה וקורא אוטוביוגרפיות של לוחמים מפורסמים.
וככה מצאתי את עצמי קוראת את הספר של רפאל איתן. (את כולו!!) ועוד כמה סיפרי גבורה ומכבים מודרניים כדי שאם במיקרה ניפגש במסדרון ופתאום תעלה השאלה "מה עשה רפול במלחמת ששת הימים?" אני לא אשאר חסרת מענה.
לא שזה עזר לי איתו, אבל עובדה היא שבבגרות בהיסטוריה יש לי את הציון הכי גבוה_

איזה דף מנחם.

גם אני מהמתכלבלבות הסדרתיות..
והנה דוגמא קטנה וומגוחכת במיוחד מימינו אנו ממש -
נכנסתי ללוח ההכרויות לצמחונים - כצעד טקטי כמובן, כי אף פעם אין לי אומץ ממש לעשות משהו באתרי הכרויות. המטרה היתה לעשות "סריקה" כדי לראות אם יש שם מישהו שאני מכירה או חצי מכירה ואז למצוא איזה דרך להתחיל איתו... בקיצור תאמינו או לא, היה שם מישהו כזה - אח של מישהי שאני מיודדת איתה, ואני מכירה את השם שלו ממזמן (אבל לא אותו). נראה בחור טוב.
אז עכשיו, כבר שבוע אני מחזרת אחריה כדי שניפגש ואני אוכל לגשש אצלה (למרות שבטח אני לא אעיז)..

ולחשוב שרוב האנשים מחזיקים ממני פמיניסטית.. P-:

בתיכון הייתי מאוהבת בידיד שהיה פסנתרן ג'ז, אז ביקשתי ממנו שיקליט לי הרבה מוסיקת ג'ז, שמעתי אותה הרבה וגם גיליתי בפניו בקיאות רבה.

ואני בכלל מתעבת ג'ז...

(מיותר לציין שלא יצא כלום עם אותו ידיד).

אז קניתי. למרות שחשבתי בליבי:" למה צריך שיהיו שניים בבית?" . והיום יש לנו 2.

תמר, הרסת אותי מצחוק @} סיפור יפה

אני נסעתי לפני כמה שנים מתל אביב עד באר שבע במונית שירות באמצע שבת רק בשביל ש"נממש את אהבתנו" - דבר שהייתי בטוחה שישכנע את הבחור שאני האחת שלו. זה היה מאכזב ומרוקן.. אבל זה היה בחור שרק ככה יכולתי להתפקח מההתאהבות בו כי הייתי פשוט נעולה עליו קשות..

אוי, דף מקסים

כשלמדתי באוניברסיטה נראה לי שכל מה שהעסיק אותי זה הסטודנטים.
הייתי בודקת באינטרנט איפה ומתי השיעורים של השנה והחוג של הבחור המבוקש מתקיימים (מי שמכיר את הקמפוס של הר הצופים יודע שזו משימה לא פשוטה) ודואגת להסתובב שם כשמתחילה ההפסקה... איזו פסיכית אני...

אוי, דף מקסים

כשהייתי בת 17, נסעתי מבית הורי שבדרום הרחוק עד לירושלים, ושהיתי שם ארבעה ימים (ישנתי כל לילה אצל חברה/דודה אחרת, בתירוץ קלוש כלשהו).
בימים הללו פטרלתי בגבעת רם (הבחור היה בתלפיות בצבא ולמד שם) כדי להיתקל בו "במקרה"

נתקלתי בו לבסוף, הוא האמין לי שבנדוד שלי לומד שם, בייחוד לאור הבקיאות שהפגנתי בהכרת המקום...נו בטח, לקחו לי שלושה ימי-שוטטות שם עד שפגשתי אותו!
 ת'אמת? דווקא היה יעיל. באותו ערב כבר ישנתי אצלו בחדר
(זה החזיק מעמד חצי שנה בדיוק)

אח, יש לי המון כאלו
אבל אני שומעת רחשים בחדר השני, אז אני אסתפק בזה

היה בחור בתיכון שלמד איתי באותה השכבה ,שגר רחוק מהשכונה שלי - הייתי עולה על אוטובוס לבית שלו יושבת שם בתחנה שמובילה לבית הספר ומחכה לו ( בלי שום יידע מקדים כמובן על מתי יגיע אם בכלל או שמא פיספסתי אותו ) ולו רק לזכות למספר רגעים של ישיבה משותפת תחת גג אוטובוס אחד ... זה כלל השכמה מוקדמת מאוד שלי והתייפיפות מול הראי שמא יפנה אליי , כמובן שאפילו שלום לא זרק לכיווני
אל תשאלו כמה איחרתי באותה השנה חחח

היו המון דברים..
חבר לשעבר שהרגשתי שנפרדתי ממנו מוקדם מדי ורציתי לחזור אבל לא ידעתי איך... נסעתי עד לאוניברסיטה שלו, בשעה שהוא יוצא מהלימודים ועשיתי את עצמי כאילו באתי לקחת ספר מהספרייה שלהם, שאין באוניברסיטה שלי.. הוא זה שקרא לי מרחוק והוא זה שהזמין אותי לביתו...
ומי ל אמכיר את ה"שכחתי אתה שעון אצלך.." "הטבעת.."
היו עוד כמה.. יצירתיים משהו.

היה אחד שהייתי מאוהבת בו וישבתי שעתיים בחושך ובקור מתחת לחלון שלו, (זה לא עזר )

אני הכרתי בחור שהיה כזה... שטחי, מה שהיה חשוב לו זה מראה חיצוני ומה אנשים חושבים (תהיי יפה ותשתקי). הוא היה מאלה שבתיכון חשבתי שבחיים לא ישים עלי בכלל. אחרי התיכון בגיל 20 נפגשנו, והוא התחיל איתי. התחלתי להפוך לאישה שהוא מחפש- למדתי בניית ציפורניים ואיפור מקצועי (עלה לי אלפי שקלים!!!), עשיתי מהפך- דיאטה, ציפורניים שיער לבוש... זה לא החזיק יותר מידי זמן P-:
האמת שאני דיי מתביישת בזה, היום אני מבינה שזה שיעור שהייתי צריכה ללמוד- אסרטיביות מול גברים במערכת יחסים- עד איפה אפשר להתמתן בשביל האהבה...

_כל ההתאהבות הזו נמשכה כשנה, ואז נעלמה כלעומת שבאה.
מאז לא חוויתי עוד מהסוג הזה. תודה לאל._

וואו, קצת מביך אבל חיי הם שרשרת של "התכלבלבויות" עד שפשגתי את בעלי.
אני מתפלאה שהדף הזה נעצר כל כך מהר!
רק אצלי היו חיים של אובססיה?

בכיתה ט' התאהבתי בפעם הראשונה. זה היה מדריך שלי בבני עקיבא.
כמה ימים לאחר מכן עזב את ההדרכה, ובמסיבת הפרידה, כאשר שיחקנו אמת או חובה, התוודיתי (באומץ רב) על 'אהבתי'.
כנראה שלא ממש ידע איך לאכול את זה, ומאותו רגע החל להתעלם ממני.

שלחתי לו מכתבי אהבה סוערים ולוהטים, (וכנראה גם מביכים ), לפנימייה הצבאית שלמד בה. ('אני מוכנה ללכת בשבילך עד סוף העולם...', 'אני מוכנה להיות השפחה שלך...').
מובן שלא קיבלתי תגובה אחת.
כאשר ידעתי שהוא אמור להיות בחנות של ההורים שלו, עמדתי על המדרכה מחוץ לחנות במשך כשעתיים בתקווה לראות אותו כשיוצא, ושאולי אזכה לברכת שלום.
חיכֵּיתי חיכֵּיתי, ציפֵּיתי ציפֵּיתי - ובסופו של דבר, יצא בלוויית הוריו וחלף על פניי ללא כל רמז. (על אף שבוודאי ראה אותי, ואולי כבר מהתחלה).

אם זאת אינה התכלבלבות, איני יודעת מה זה.
(ובכל זאת, גאה בעצמי על האומץ בכל הנ"ל).

כל ההתאהבות הזו נמשכה כשנה, ואז נעלמה כלעומת שבאה.
מאז לא חוויתי עוד מהסוג הזה. תודה לאל.

עדיין מחכה לַהתאהבות האמיתית...

@}

אוי, זה נשמע נפלא, חבצלת!

אוי, כמה חיוכים העלתם לי...
אני חייבת להתוודות בפני מישהו אז הנה:
אני מאוהבת בבעלי. לא יודעת מה קרה לי בזמן האחרון (כלומר, אני יודעת מה קרה, אבל לא ידעתי שזו תהיה התוצאה). אני תפסתי את עצמי אשכרה יושבת שהרצאה משעממם ומציירת בהיסח דעת
כמסגרת מסביב לשמו, בדיוק כמו בתיכון

ואני הייתי מאוהבת באיש שלי מהשניה הראשונה שראיתי אותו, הלכתי איתו לשבוע הספר בפעם השלישית שנפגשנו. הוא הראה לי ספר שמאוד אהב ולא עניין אותי בגרוש. ושאל:"יש לך אותו? ספר מדהים". כשהתוודיתי בעוונותי שאין לי אותו הוא אמר שאני לקנות אותו. אז קניתי. למרות שחשבתי בליבי:" למה צריך שיהיו שניים בבית?" . והיום יש לנו 2.

ופעם כל כך אהבתי מישהו שהתחלתי לשמוע שלמה ארצי בכמויות.

שההתאהבות זה סוג של מנגנון שמאפשר לאמא לסבול את התינוק שלה צמוד אליה תקופות ארוכות
אה! עכשיו הבנתי!
איזה יופי שנמצא צידוק כל כך יפה להתאהבויות הכרוניות שלי בעבר.

אני שיניתי אות מסוימת בכתב היד שלי כך שתהיה דומה לאות הזו בכתב היד שלו. בהתחלה זה היה מודע, אבל מהר מאוד נהיה הרגל. האות נשארה גם אחרי האהבה, אבל עם הזמן הצלחתי להיפטר ממנה ולחזור לאות שלי. איזה מזל.
האיש, למיטב ידיעתי, עדיין רווק, והפעם האחרונה שחזיתי בכתב ידו היתה לפני 8 שנים בערך.

אני גיליתי בגילי המופלג שההתאהבות זה סוג של מנגנון שמאפשר לאמא לסבול את התינוק שלה צמוד אליה תקופות ארוכות ומכאן שבחורות שמתאהבות בקלות ו-"נותנות" תהיינה מן הסתם אמהות נהדרות לילדיהן, מפני שיש להן מנגנון טוב.

מנגנון ההתאהבות קיים כדי שנוכל לטפל טוב יותר בתינוק שלנו, לאחר שהוא נוסה בהצלחה על בן/בת הזוג.
הוא מאפשר לנו להתאהב בתינוקות שלנו ולטפל בהם במסירות נפש, לתת להם את כולנו, ואפילו שאנחנו מטפלים בהם חודשים באופן צמוד-צמוד - כמו באהוב שאנחנו חושבים עליו כל הזמן ומחכים להיות איתו כל הזמן - הם לא נמאסים עלינו, וזאת בגלל המנגנון הזה הטבוע בנו.

אז אם שאלתם למה צריכים להתאהב - זה בשביל החוליה הבאה בשרשרת.

אותי האהבה פעם הביאה לכדי קריאת -- ואפילו קבלת -- ספר שלם של הסברים פסבדו-רציונאליים לתופעות על-טבעיות (נדמה לי שקראו לו "על טבע"). אחרי זה ואחרי שראיתי את אח שלי הופך לצמחוני הבנתי שאין גבולות לאהבה.

אפרופו צמחונות, אני הייתי צמחונית, אבל מרוב רצון למצוא חן בעיניי אחד שהייתי מאוהבת בו,
הייתי מצטרפת לו ולחבריו ומסתכלת איך הם אוכלים בשר בסטקיית "אסא".

ואם זה לא התכלבלבות...

וככה מצאתי את עצמי קוראת את הספר של רפאל איתן. (את כולו!!)
וואו, הקרבה מדהימה.

אני נהייתי צמחוני בגלל מישהי שאהבתי (שהיתה צמחונית, לגמרי במקרה).
גם לי זה לא עזר.
לא יודע מה איתה, אבל לי זה לא עבר עד היום (כ-16 שנה אחרי...).
יש שיאמרו שניזוקתי פעמיים (גם העניין הסתכם ב"חברים טובים", וגם אני לא נוגע בבשר עד היום).

אגב - מאז ועד היום כבר מצאתי את הצידוקים לעניין הצמחונות (כפי שהראה המחקר: ההשקעה שלנו במחשבה על החלטה הולך לפי חוק ה-20:80, שאומר שאת 20% מהזמן שאנחנו משקיעים במחשבה על ההחלטה אנו משקיעים לפני שמקבלים את אותה, ו-80% אחרי, בנסיון לתרץ אותה).

אוי קרעת אותי מצחוק.
אני בגיל 14 הייתי מאוהבת נואשות בבן כיתה ופעם שמעתי אותו אומר שכשהוא יהיה גדול הוא יהיה רופא (היום הוא אחד מהמפורסמים בטיפול בשיטת אבי גרינברג), מיד הלכתי וחרשתי את כל האנציקלפודיה לבריאות המשפחה למקרה ש...
נהינו חברים טובים מאד מאוחר יותר, אבל הוא אף פעם לא שאל אותי על שום מחלה. מצד שני, כשאני ובן זוגי חלינו קשות לפני כמה שנים והורפא אבחן שפעת, זכרתי היטב שלחמית צהובה היא אינדיקציה לצהבת ואבחנתי בעצמי
<מכל אהבה לומדים>

אתם מכירים את הקטע הזה של התחלת ההתאהבות כשכל היום מחפשים תירוצים למה להיות "במקרה" בסביבה של האהוב/ה?
היום במדיטציה של הבוקר פתאום ניזכרתי באחד כזה שהייתי מאוהבת בו בתיכון (והוא לא שם עלי בכלל)
וניזכרתי במה עשיתי בגללו.
ורציתי לפתוח דף של סיפורי התאהבויות כאלה.

אז אני אתחיל.

האהוב שלי היה חולה צבא. מן טיפוס מיליטארי כזה. מכיתה י' הוא התאמן לסיירת מטכ"ל.
במסגרת העיקובים אחריו ראיתי שהוא הולך הרבה לספריה וקורא אוטוביוגרפיות של לוחמים מפורסמים.
וככה מצאתי את עצמי קוראת את הספר של רפאל איתן. (את כולו!!) ועוד כמה סיפרי גבורה ומכבים מודרניים כדי שאם במיקרה ניפגש במסדרון ופתאום תעלה השאלה "מה עשה רפול במלחמת ששת הימים?" אני לא אשאר חסרת מענה.
לא שזה עזר לי איתו, אבל עובדה היא שבבגרות בהיסטוריה יש לי את הציון הכי גבוה.

(אני לא יודעת אם זה קשור או לא אבל את סדרת כתבות מלחמת יום כיפור האחרונות שמילאו את העיתונים סירבתי לקרוא)

>בקי עדיין מחכה שמישהו ישאל אותה מה עשה רפול במלחמת ששת הימים<