מניסיון פרטי, אם לא ירד דם לא נוטים לחסן. אבל חשוב מאוד מאוד לגשת למשרד הבריאות הכי מהר שאפשר.

אפשר להידבק בכלבת מרוק של כלב .
גש למרפאה ופנו אותך למשרד הבריאות. כמו כן כדאי לאתר את בעל הכלב ולדווח עליו למשרד הבריאות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הלכתי ברחוב וכלב מסוג זאב שהלך עם הבעלים שלו עם רצועה קפץ עלי ונעץ את שיניו ביד שלי ללא נשיכה אבל השאיר על היד שלי רוק וסימן של שיניים ללא דם.
שטפתי את היד עם סבון ומים כמה דקות אחרי. שאלנו את הבן אם אם הכלב מחוסן הוא ענה לי מה איכפת לך הוא לא נשך אותך. האם כדאי להתחסן במצב כזה? מה לעשות

ובבת ים

יש התפרצות כלבת גם באזור מנשה

[למה הכלב לא מחוסן? הוא לא חוסן מעולם, או פשוט מאחר בחיסון? אמורים לחסן כל שנה אך החיסון פועל למעשה שנתיים ]

יש התפרצות של שעלת באזור עמק המעיינות וגם באצבע הגליל בשל זליגה מסוריה .
איפה הכלב הזה מסתובב?
הכלבת מדבקת שבועיים לפני הופעת התסמינים, כך שאי אפשר להיות בטוחים. וזו מחלה קטלנית.

הי גם אני ננשכתי על ידי כלב משפחתי קטן ומטופח אך אינו מחוסן.. האם עלי להתחסן בכל מקרה ואם הוא נראה בריא ולא מראה סימני מחלה?

לא רציתי לשאול האם החיסון הזה יכול להזיק לי במידה ואין לי בכלל את החיידק ההוא או שזה לא קשור וכדאי בכל מקרה להתחסן.

ובמרפאה אמרו לי שאני לא צריך להתחסן אבל שאלו שאלות נקודתיות שלא ידעתי לענות עליהם אז סתם כדי להשקיט את הנפש שלי נראה לי שאלך

אשמח לתשובה חחח

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי היפו בסוף התחסנת?

סבבה תודה על התשובה שקטה ושנהיה בריאים עם השמות המוזרים שאנחנו נותנים לעצמינו פה חחחח

היי היפו,

אני לא חושבת שאפשר לתת לך תשובה חד משמעית לגבי מה שקרה, כשננשכים על ידי כלב או חתול שלא מכירים תמיד יש את הספק שאולי יש להם כלבת. זה לא מאוד נפוץ אבל בהחלט קיים בארץ.
אם הכלב היה שייך למישהי הסיכון בטח נמוך יחסית, אבל לגבי החתולה גם לי קרה פעם דבר כזה שהאכלתי חתולים ואחד מהם ניסה למשוך את הבשר מהיד שלי ונשך אותי באצבע וירד לי דם. והלכתי להתחסן נגד כלבת ליתר ביטחון כי זה חתול רחוב ואי אפשר לדעת. בכל אופן היום זה כבר לא נורא כמו פעם, עושים רק ארבע או חמש זריקות, לא כל יום ולא בבטן או משהו כזה, סתם זריקה רגילה ובחינם. אז אולי שווה ללכת כדי שלא תחיה עם הספק.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום חברים מה שאני הולך לשאול הוא על גדר המפגר אני יודע אבל אני היפוכונדר בכל הקשור למחלות וחייב להוריד לי אבן מהלב
יש חתולה מתחת לבית שלי הבאתי לה לאכול וליטפתי אותה היא ניסתה לנשוך אותי כמעין משחק היא הצליחה לצבוט לי את העור עם השיניים זה אחד

2 היום ליטפתי כלב שהיה לו ריר לבן קצת בפה הוא היה שייך למישי ויש לי שריטה קטנה באצבע אבל לא נוצר כל מגע בין הריר לפצע אבל עדיין זה נחשב מסוכן לגעת בכלב שהפראנויה שלי שיש לו כלבת ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תתחסני זריז לפני שתעברי התמוטטות עצבים

עכשיו גיליתי את הדף.
איזו חויה קשה.

יכול להיות שהם פחדו שיצטרכו למסור את הכלב להסגר.
יכול להיות שהההסגר עולה כסף וזו עוד סיבה שהם מתחמקים מאחריות?

אני מאחלת לך בריאות שלמה והתמלאות מספקת.
ושלווה.

היא אמרה לי באופן חד משמעי שאני לא צריכה לקבל חיסון זה טוב לשמוע שהם לא ממהרים לחסן כל דבר שזז באופן אוטומטי.

עדיין קיים בי חשש קטן שכולנו טעינו ,ואני ממש בכוח שמה אותו בצד. מקווה לטוב.
2 דברים שיכולים אולי לחזק את האמונה שלך בנוגע לזהות הכלב:

• בעלי הכלב תמיד יעדיפו להגיד שזה כלב אחר ולא הכלב שלהם.
• יכול להיות שהם פחדו שיצטרכו למסור את הכלב להסגר.

מתוך המחשבה של "לא נורא מקסימום תקבלי את החיסון" (אם לא יועיל לא יזיק) , אבל הכלב שלהם לא יהיה חשוד כנושך וכו' עדיף להם לפקפק בגירסה שלך.

אפרסקים, תודה על מה שכתבת. כןן, באמת שתי האפשרויות הפחידו אותי ובחרתי באפשרות הכביכול פחות מפחידה. עכשיו אני באימה משאר המחלות שעוד לא חיסנתי אותו נגדן. מנסה לחשוב חיובי, אבל האמת שאני מרגישה שהוא חשוף. לקחתי סיכון ואכן הסתכנתי...
היום קמתי בבוקר הרבה יותר בהירה עם מחשבותי ורגשותי,. הצלחתי להבין ששורש החרדה בנוגע לנשיכה נעוץ באמונה שהכנסתי לעצמי לראש שיתכן שכלב אחר נשך אותי. הצלחתי לדבר אל עצמי בהגיון ולהסביר לעצמי שהסיכוי לכך הוא ממש מיזערי, אז למה לחשוב על האפשרות הזו בכלל ועל סמך החרדה הזו לקבל את ההחלטה?
נסעתי למשרד הבריאות לשוחח עם הרופאה שם. אשה מרשימה וכאריזמתית, שמוכנה לקחת אחריות. לאחר שחזרתי על כל הארוע ועל החרדות שלי,היא אמרה לי באופן חד משמעי שאני לא צריכה לקבל חיסון ושגם אין צורך להסגיר את הכלב. הייתי המומה מלקיחת האחריות הכל כך נחרצת שלה. אבל הייתי מאושרת .מלאת כוחות ואנרגיות. עדיין קיים בי חשש קטן שכולנו טעינו ,ואני ממש בכוח שמה אותו בצד. מקווה לטוב.
חזרתי עכשיו ממפגש של קבלת תדר אוהב ומחזק. ההתכווננות שלי היתה "אני מתמלאת".חשבתי על כך. אני חיה כל כך מכווצת בעולם. נשרדת. מחזיקה ולא משחררת רוצה לשלוט, לדעת שיהיה בסדר. נאבקת. מוחי קודח שעות נוספות. רוצה להרפות. אולי דווקא ההתכווננות להיות מסוגלת להתמלא.
ממה אני מתמלאת? איך מתמלאים? פתאום הבנתי שהמונח הזה כלל וכלל לא ברור ומוכר לי בחוויה שלי.
חומר למחשבה.
מאחלת לעצמי בריאות שלמה והתמלאות מספקת.

מצד אחד, הקטן התגבר ויצא מהמחלה. ברוך השם. מצד שני הוא היה מאוד חולה. אז מה השיעור? שאין שליטה? שאין נכון ולא נכון? כל כך רוצה לעשות את הדבר הנכון כל הזמן.
את צודקת. אין נכון ולא נכון.
יש נכון לי. סוביקטיבית.
בעניין חיסונים אני יכולה לספר לך את הרציונל שלי, אולי הוא ידבר גם אליך.

אני פוחדת משתי האפשרויות:

• אני פוחדת שבתי תחלה במחלות קשות.
• אני פוחדת שבתי תלקה בתופעות קשות כתוצאה מהחיסונים.

אבל מהחיסונים - אני פוחדת יותר. לכן בחרתי לא לחסן.

החלטה זו, טומנת בחובה כמובן את הסיכון לחלות במחלות כמו שעלת.
יחד עם זאת, אני מעדיפה לקחת את הסיכון הזה ואת האפשרות הכל כך לא קלה הזו (חיבוק לך ולבנך) על פני הסיכון לפגיעות קוגנטיביות-נוירולוגיות כתוצאה מהחיסון. (חיסון השעלת הוא אחד המסוכנים יותר, אם לא המסוכן שבהם).

כתבת הרבה, לא יודעת למה נתפסתי דווקא לזה.
בכל מקרה, מחזקת אותך ושולחת לך כוח ובהירות.

עוד משהו שנראה לי קשור. הקטן שלי. מכיוון שהלך לגן אחרי גיל שנתיים לא רציתי לשים אותו במסגרת גדולה מדי, רציתי להקל עליו, שלא יהיה לו שוק, שיהיה לו קל יותר, שלא יפגע לו הביטחון העצמי מול ילדים המורגלים במסגרות , שרדניים. אז שמתי אותו בגן שבו הוא הגדול ביותר, עם כמות קטנה יחסית של ילדים. רוב הילדים היו קטנים ממנו לפחות בחצי שנה ומעלה. אני זוכרת שהרגשתי איך עשיתי עבורו את הדבר הנכון. איך איפשרתי לו מסגרת חמימה ואינטימית שבה הוא יכול להרגיש נהדר, ביחוד שהוא ילד כל כך מפותח. עברה חצי שנה, טוב, גם הוא היה מאוד חולה, וגם בסופו של דבר לא מרגישה שהרווחתי את הביטחון העצמי שהיה אמור להיות לו על פי תפיסתי המלומדת. אולי הפוך. אולי דווקא היה זקוק לילדים בני גילו וגדולים ממנו על מנת להרגיש את עצמו ולתת ליכולת שלו ביטוי מול שווים לו. לא יודעת ולא אדע. אבל זה דומה . גם אז ההתלבטות היתה קשה. מוטרפת . חיים ומוות.
פתאום מבינה כמה לא סמכתי עליו.

כל כך רוצה לעשות את הדבר הנכון כל הזמן.
אין דבר כזה. את משתדלת. מנסה להבין מי נגד מי, מה חשוב, מה אמיתי, מה נכון לעשות - ואז מחליטה.
לפעמים טועים, וזה כואב.
בחרת בטוב ביותר לילדך, הטוב ביותר כפי הבנתך אז.


שאין שליטה? נכון. יש לך שליטה מסויימת בתגובות שלך לדברים שקורים.

מרגישה שיצא לי מבולבל ועמוס . אבל בסך הכל מנסה להבין מה השיעור. גם עם החיסונים של הקטן וגם עם הנשיכה שלי. מצד אחד, הקטן התגבר ויצא מהמחלה. ברוך השם. מצד שני הוא היה מאוד חולה. אז מה השיעור? שאין שליטה? שאין נכון ולא נכון? כל כך רוצה לעשות את הדבר הנכון כל הזמן.

החלטתי להמשיך ולכתוב כאן. פשוט מרגישה שהארוע הזה של הנשיכה עשה לי רעידת אדמה פנימית בעוצמה גבוהה. הרבה פחדים ואמונות שלי צפים ועולים ואולי זאת הזדמנות להבין מה קורה.
התגובות שלי : אין לי ספק שהתגובות לא ראציונליות..התחושה שלי היא של חיים ומוות. למרות שזהות הכלב ידועה לי כמעט בוודאות אני שמה דגש על הכמעט ולא על הוודאות. כזאת אני. תמיד פאסימית, תמיד מחפשת מה יכול להתשבש ומאיפה תיפול עלי המכה.. כל כך לא בוטחת. כל כך לא יכולה להאמין שיהיה בסדר. כשאני כבר מאמינה הכל משתבש. למשל,
את בני הקטן החלטתי לא לחסן. פחדתי. פחדתי שהחיסונים יפגעו בו. רציתי בשבילו תנאים אופטימליים, בלי להחדיר לגופו הרך חומרים משבשים. לא סמכתי עליו שהוא יתמודד עם זה. פחדתי לקלקל .היה תינוק כזה טהור ערני ותיקשורתי. פחדתי.זוכרת את הדילמה של אז בעוצמות כמו של היום : לחסן או לא לחסן ממש חיים או מוות בריאות או חולי.החלטה שהתקבלה ממקום של חרדה .בסוף החלטתי לא לחסן ובליבי תקווה שאכן עשיתי את הדבר הנכון ושהצעד הזה יתגלה כצעד מחזק ומעצים עבורו. הנקתי אותו עד גיל שנתיים. מגיל 7 שבועות היה עם נזלת. אמרתי לעצמי : איך זה יכול להיות? הילד שלי צריך להיות הכי בריא בעולם, הוא לא מחוסן וגם יונק .השנה התחיל ללכת לגן, והיה מאוד חולה שיעול נוראי כזה כמעט נחנק. הרופאים אמרו שזה צינון עמוק. והילד כל הזמן חולה .הילד הכי חולה בגן. אתמול חזרה בדיקת הדם שעשיתי לו לפני חודש והתברר שזו היתה שעלת. ואני שואלת את עצמי, האם זה מקרי שתוצאות הבדיקה הגיעו אתמול בדיוק כשאני התחסנתי נגד טטנוס?ממש סמוך לנשיכה שלי? ואני שואלת את עצמי איך השארתי את הילד שלי כל כך חשוף בלי שום הגנה. למה כל החורף היה צריך להיות כל כך חולה ולא להיות פנוי להתפתחות למשחק לגילוי כמו שילד בגילו צריך לעשות? אני נחרדת. גם לפוליו הוא לא מחוסן. איך העזתי לקחת כזאת אחריות? ולמה זה חזר אלי כך? כל כך קיוויתי שאני עושה את הדבר הנכון עבורו, שאני חוסכת לו סבל וסיכון ובעצם חשפתי אותו פשוט לסכנות אחרות. למחלות. וזה לא צחוק. אז איך זה קשור לנשיכה? כי זה עורר את אותו מקום ארור של אימת המוות. אימה איומה שהורסת בי כל חלקה טובה.אימה שמנהלת אותי. וקשה לי לעמוד מולה ולהגיד לה הי את רק חרדה. יש בי חלק שמאמין לה. היא מהלכת עלי טרור. לא מרפה. אני מחפשת וודאות מולה. מחפשת לסתור את הטיעונים שלה. כבר כתבתי שחשבתי לערוך בדיקת התאמת רוק על מנת שזהות הכלב תהיה וודאית. הבנתי שגם בדיקה כזו לא יכולה לתת זיהוי של 100% . אין מוצא. יש עמימות וקשה לי להתמודד איתה. רוצה שליטה. לא רוצה להמר. בטח לא על החיים שלי ושל יקירי.
הלוואי והייתי יכולה להגיב בצורה שפויה ומאוזנת יותר, ולא לבכות לרופאה ממשרד הבריאות בטלפון את כל המתח והלחץ שהצטברו. והלוואי שפשוט הייתי יכולה לראות שכן זה הכלב שנשך אותי. ולהרפות. להאמין..שיהיה בסדר.

תשטפי את המקום טוב כפי שאמרתי לך והכל יהיה בסדר.
זו קצת אחריות גדולה מדי להבטיח.
למרות שזה נשמע שזה כן הכלב הזה, ההנחיות הברורות והחד משמעיות הן שאם ידוע לך בוודאות מי הכלב שנשך ואפשר להשגיח עליו במשך 10 ימים לוודא שאינו מפתח סימני כלבת, אין צורך לחסן.
בכל מקרה אחר צריך לחסן.
אני מניחה שהחיסונים אינם נעימים, אבל יש סיבה להנחיות האלו, יש הגיון מאחוריהן.
ולו רק בשביל השקט הנפשי שלך הייתי מתחסנת, כי אף אחד לא יכול להבטיח לך ב 100% שהכל יהיה בסדר.

רפואה שלמה

יערה, לא ירד לי דם אך כן היה שיפשוף, כלומר העור כן התקלף, ורוק הכלב בא במגע עם האזור, כך שזו לא ממש צביטה.. זה פשוט לא היה עמוק. הלוואי והייתי מוצאת בתוכי את המקום השקט והבטוח הזה. אני מרגישה שהמחיר של לא לקחת את החיסונים יהיה חרדה נוראית במהלך כשנה שזה פרק הזמן שיכולה המחלה לפרוץ(כך הבנתי) בקיצור ,"על הפנים"..

נעמה, אני חושבת שאת יכולה להיות ממש רגועה. עזבי אותך, חבל לך על הזמן. רק תוודאי שהכלבה האמורה אכן מחוסנת. גם השכנה זיהתה אותה, גם אותו פודל, גם המיקום של התקיפה, יותר מידי צירופי מקרים.
בקשר למה שאמרה לך האשה ממשרד הבריאות - זה מתפקידה לאמר לך זאת, תנסי לברר שוב ולהסביר שלא ירד לך דם, כלומר זאת היתה יותר מעין צביטה. תשטפי את המקום טוב כפי שאמרתי לך והכל יהיה בסדר. אני מבינה אותך מאוד בקשר לפניקה ולתמונות שרצות לך בראש, אך נראה לפי דברייך שאין בעייה. רק תוודאי שהכלב ההוא מחוסן.

הי יערה . לבעלי הכלב יש כלב נוסף בחצר. שני הכלבים יחד הם אימת נביחות עבור כל אדם או חיה שעוברים על המדרכה הסמוכה לגדר הבית. המזל הוא שבדרך כלל הם סגורים בתוך החצר המגודרת. כך היה גם באותו יום שננשכתי. בהלוך הם היו סגורים ונבחו בפראות, הבן הקטן שלי התחיל לבכות ואני הרגעתי אותו. כשחזרנו לאחר כשעה וחצי הפודל היה מחוץ לגדר. כמובן שלא יכולה לזכור האם היה כלב פודל נוסף בתוך החצר ,אבל כן היה לי ברור שזה הכלב. לא ממש ברחתי בריצה פשוט המשכתי ללכת . לא נעצרתי. בתחושה שלי זה לא היה עוזר כי הוא ממש התקרב אלי לא נבח מרחוק.
היום קיבלתי חיסון נגד טטנוס. דיברתי עם משרד הבריאות. הסברתי להם את המצב ושזהות הכלב ידועה לי בוודאות של 98%. האשה האחראית שם על הנושא אמרה שאם יש לי ספק הקל שבקלים אפילו חצי אחוז אני חייבת לבוא להתחסן כי עם כלבת לא לוקחים סיכון. אני משתגעת. אשר לאופיו של הכלב, כאמור מאחורי הגדר תמיד נובח על כל עובר ושב, בעלי הבית טוענים שהכלבה(זו נקבה..) כבר 8 שנים אצלם, אף פעם לא נשכה, פודלית כזאת ששוכבת על הגב ומאוד התפלאו, טענו שזה לא מתאים לאופיה. לא העזתי להכנס אליהם לחצר בנוכחות הכלבה. כך שלא יודעת איך הגיבה אלי. בעלי טוען שבעבר יצא לו להכנס לחצר שלהם כשלא היו בבית והפודל היה מאוד תוקפני כלפיו ומכיוון שבעלי לא פוחד מכלבים זה זכור לו במיוחד. שכנה שיצאה אלי לאחר הנשיכה טוענת שהיא זיהתה שזו הכלבה, ושהיא רואה אותה הרבה פעמים מחוץ לגדר.אבל מה עושים עם הספק הזה. יש לי ילדים קטנים שזקוקים לאמא ואני לא מתכוונת לא להיות שם עבורם. מצד שני החיסון הזה גם מפחיד אותי ובטח שלא בא לי לקבל אותו סתם.
שוב קוראת למישהו שעבר את החיסונים או שמכיר מישהו קרוב שעבר אותם בשנים האחרונות במתכונתם הנוכחית, לספר איך הם ומה כל כך קשה בהם.
וממש תודה לכל מי שהתיחסה זה מאוד תומך.

אני חושבת שחבל לך להתעסק עם זה, אם לא ירד לך אפילו דם. שטפי את האזור בתמיסה של מי מלח בתוספת 2 טיפות שמן קורנית ולאחר מכן טפטפי טיפה 1 של שמן לבנדר נקי.
האם פגשת את הכלב האמור כשהגעת לדבר עם בעליו?
איך הגיב הכלב כשראה אותך?
אולי תנסי לדבר עם השכנים לגבי אופיו של כלב זה. האם הוא כלב טריטוריאלי תוקפן, האם הוא באמת לא נראה מחוץ לגדר כאשר בעליו נעדרים.
האם הכלב נראה לך חולה? תנסי לברר בשירות הוטרינרי על בדיקות כאלה אך אני מסופקת.
הכלב שלי, כשהיה גור אצל בעליו הקודמים, סבל מאיזה שכן מניאק שהתנכל לו והפחיד אותו כל הזמן. פעם אחת השכן ניגש למשטרה עם חולצה קרועה וטען שהכלב שלי עשה זאת. הבעלים הקודמים הסתבכו טוב טוב עם אותו שכן עד שנאלצו למסור את הכלב. ואני יצאתי נשכרת
והרדיפה שלו אחרי היתה מאוד טריטוריאלית בדיוק בקווי הבית
את לא יודעת שלא בורחים כשכלב רץ לקראתך? לא מאשימה אותך חלילה, כנראה שנלחצת. אבל כלל ראשון, להראות לכלב שאת החזקה. ישר להגיד לו בקול תקיף "הביתה". או שיטה אחרת היא דווקא לקרוא לו לבוא בזמן שהוא רץ לקראתך, זה מאוד מבלבל אותם.

יעלילה תודה על ההתיחסות. הנטיה שלי היא לא להתחסן, אבל אז תופסת אותי חרדה נוראית ומה אם.. הנשיכה היתה שיטחית יחסית, כלומר, לא ירד דם והפצע מחלים יפה. במשרד הבריאות אמרו שמכיוון שהפצע שטחי אקבל רק 5 זריקות מתוך ה 6 ...
פתאום הלילה עלה לי רעיון שאולי אפשר לבדוק את זהותו הוודאית של הכלב דרך בדיקות שאריות הרוק שעל המכנסיים שלי שנקרעו משיני הכלב, והתאמתם לכלב המדובר. אולי מישהו יודע איפה אפשר לעשות בדיקות כאלה?

בעלי קיבל חיסון כלבת לפני שנים, בתור ילד. הוא אומר שהיה כואב. גם צריך לבוא כמה פעמים וזה מלא זריקןת... בקיצור לא נעים. אבל מחלת כלבת זה הרבה יותר גרוע... לא יודעת מה להמליץ לך. אני חושבת שאילו אני הייתי במצב הזה, לא הייתי מתחסנת, אבל זאת אני.
טיפלת בנשיכה עצמה? נשיכות כלבים מזדהמות נורא בקלות. חשוב לחטא היטב ולחבוש היטב.

שלום לכולם. ביום חמישי האחרון ננשכתי על ידי כלב ברחוב בו אני מתגוררת. הכלב תקף אותי כשהלכתי על הכביש סמוך לבית בו הוא גר. מכיוון שאני חדשה באותו רחוב אני לא מכירה את כל הכלבים לעומק אבל חשבתי שאני מזהה את הכלב כי ידעתי שקיים כלב כזה בדיוק(פודל) במקום בו תקף אותי והרדיפה שלו אחרי היתה מאוד טריטוריאלית בדיוק בקווי הבית. בעלי הכלב שלא היו בבית באותה עת, הצליחו לערער את ביטחוני אשר לזהות הכלב, טענו שלא יכול לצאת מהחצר המגודרת בעצמו, ושיש עוד כלבים דומים לו המשוטטים במושב בו אנו מתגוררים. מאותו רגע אני בהיסטריה. ערכתי חיפושים אחר כלבי פודל נוספים במושב ולא מצאתי כלב נוסף שיכול להיות דומה לתיאור. ובכל זאת. תמיד קיים הספק שאולי כן היה כלב כזה שפשוט נעלם. בקיצור כרגע אני מתלבטת האם עלי לקחת חיסון נגד כלבת.אני מודעת לכך שזהות הכלב שתקף אותי וודאית ב 98% ויש ספק קטן. השאלה האם בשביל הספק הקטן הזה כדאי להתחסן ואם כן במה זה כרוך. רציתי לשאול האם מישהו פה עבר אי פעם חיסונים נגד כלבת, ואם כן איך זה היה.. ובכלל אם יש למישהו המלצות או כל התייחסות אחרת אשמח מאוד מאוד לשמוע. תודה