,

עוד הערות מנסיוני:

• אם התינוק קטן (פחות מ-2.5 ק"ג) חשוב במיוחד לא לתת לו לישון יותר מ3-4 שעות רצוף כי אז הצהבת עולה ונוגורמת לישנוניות ומתחיל מעגל...
• למרוח את הפטמות אחרי כל הנקה (לא כ"כ משנה באיזה משחה) ולהסיר לפני ההנקה הבאה עם צמר גפן טבול במים פושרים (חשוב בעיקר למרוח את הקצה של הפטמה בניגוד לשטות המטומטמת שכתובה בספר עם הגלגל מהדורה שניה)
• אם קורס ההכנה כולל עזרה בהנקה לנצל את העזרה הזאת כמה שיותר מהר.
• מומלץ לבחור דולה שיודעת לעזור בהנקה. שלי עשתה קורס קצר אבל בזכותה הנקת הילד השני הסתדרה מאד בקלות כי הבעיות שהיו (למרות לידה נפלאה וטבעית) הסתדרו מהר ובקלות, בניגוד לבעיות בהנקת הילדה הראשונה שלקח להן 3 חודשים להסתדר
• לא חייבים להישאר מאושפזים יומיים שלושה אחרי לידה רגילה: באנגליה זאת בכלל לא אופציה ובארה"ב 24 שעות. בבית לא מעירים אותך ב5 בבוקר כדי למדוד חום...ובכלל האוכל יותר טעים, המקלחת פרטית, המיטה זוגית, את קובעת את שעות הביקור, הבעל של השכנה שלך לא מזיז לך את הווילון, ואני יכולה להמשיך עוד שעה אבל יש לי חיתול להחליף...

ועדיין, אני מכירה הרבה נשים שההנקה מאד חשובה להן והן יעשו מאמצים עילאיים להניק, ולדידן אין קשר לזה שהן ילדו עם אפידורל.
גם אני, ובעצמי ילדתי עם אפידורל בלידה הראשונה. מה שאני אומרת זה שלא התייחסו מספיק במחקר (כפי שאני קראתי אותו) לקשר בין נטיית האשה לקחת אפידורל לרצון שלה להתאמץ להניק או דווקא לוותר.

שהרבה נשים שלוקחות אפידורל, הן גם נשים שלא בהכרח ישקיעו את המאמץ הנוסף שלפעמים דרוש להנקה מוצלחת,
לדעתי זאת הנחה קצת גורפת מדי.
אמנם רוב הסביבה שלי הסתכלה עלי כמשוגעת כשאמרתי שאני לא מתכוונת לקחת אפידורל, גם אחרי שהסברתי למי שרצה לשמוע, למה לא.
ועדיין, אני מכירה הרבה נשים שההנקה מאד חשובה להן והן יעשו מאמצים עילאיים להניק, ולדידן אין קשר לזה שהן ילדו עם אפידורל.

http://www.tapuz.co.il/tapuznews/newsAr ... &ai=117536
אפידורל עלול להשפיע על הנקה

לא נראה לי שלקחו בחשבון, שהרבה נשים שלוקחות אפידורל, הן גם נשים שלא בהכרח ישקיעו את המאמץ הנוסף שלפעמים דרוש להנקה מוצלחת, אז בעיני המחקר לא מדויק.

נשמע נהדר. מזל טוב! @} @}

כמה דברים שעלו בעקבות הלידה של איילה, בתי השניה.
אמנם היא יונקת עד עכשיו פחות מחודש, אבל כל תהליך ההנקה שלה שונה לחלוטין מההנקה של דרורי בכורי.
מבחינת מה שקשור ללידה, הלידה היתה אמנם בבית חולים, אבל ללא משככי כאבים, בכריעה על מיטת בית החולים, בסיועם המדהים של אישי והדולה הנהדרת שלי. מיד אחרי הלידה,(הקצרה יחסית 35 דקות מרגע שהגענו לבית החולים, ובסך הכל 6 שעות מתחילת ירידת המים והצירים בבית) ערנית ומתוקה (וגם מלאה בורניקס וקצת דם) הניחו אותה עלי (כל מה שהייתי צריכה זה להסתובב מתנוחת הכריעה, בלי למעוך אותה... ).

מיד אחרי שהניחו אותה עלי, היא פשוט התחילה בזחילת קומנדו לעבר השד. כמה דקות אחרי היא החלה לינוק. מבחינתי זה היה מדהים. גם רפלקס המציצה שלה היה מדהים. כל זה תרם לדעתי מאד להנקה. גם העובדה שהייתי מפוקסת אחרי הלידה, שהלידה היתה קלה הרבה יותר מהלידה הקודמת, אפילו ולדעתי דווקא בגלל שלא לקחתי אפידורל, כל אלו תרמו מאד להצלחת ההנקה.
(שלא לדבר על ההחלמה שלי שהיא הפעם קלה הרבה יותר - אפילו שגם הפעם יש לי קצת תפרים )

השהות במחלקה עד שהגענו לביות המלא (אחרי שהות של 17 שעות איומות במסדרון מתוכן ישנתי רק שעתיים כשהיא היתה עלי) היתה לא פשוטה, אבל השבעתי את אחיות התינוקיה שבה נאלצתי להשאיר את איילה למשך 6 שעות בין 11 ל5 בבוקר (כי אי אפשר לישון עם תינוקות במסדרון) שבשניה שהיא מתעוררת שיקראו לי, שאסור לתת לה חלב בשום אופן וכו' .מכיוון שאיילה ישנה כל הזמן הזה (באתי לבדוק כמעט כל שעה פשוט לא הצלחתי להרדם בלעדיה) כל שאר הזמן היינו איתה ביחד במסדרון.

הידיעה שיש לי מספיק חלב, ואף אחד לא יגיד לי אחרת, תרמה גם היא לרוגע שלי, ולהצלחת ההנקה.
כשעברנו לביות המלא הכל נהיה הרבה יותר פשוט. אף אחד לא התערב לנו שם כמעט,
ואפילו נתקלנו באחות מקסימה שלא רצתה לדקור את איילה לפני שהיא תתחבר לציצי.

ועדיין, אם את לא באה עם המודעות הדרושה וגם, עם האסרטיביות במקרה שנתקלים באנשי צוות קצת פחות מודעים, אז חבל על הזמן.

ברוב בתי-החולים אין תמיכה אמיתית של הצוות הרפואי בהנקה. רק בחלקם יש יועצות-הנקה מוסמכות, וגם הן מייעצות בהנקה בנוסף להיותן אחיות מן המניין (אסתר גרוניס בליס היא היוצאת דופן - אינה אחות רגילה בצוות - וגם היא שם רק בחצי משרה, וגם קטי נחשון באסף הרופא). רוב האחיות שקיבלו כמה שעות השתלמות בהנקה קוראות לעצמן יועצות הנקה, והנזקים שהן עושות לפעמים עולים על נזקי הלידה. כמו למשל המקרה בו אחות רואה מישהי מניקה ואומרת לה שהיא מניקה נכון ושהתינוק אוחז את השד נכון, בעוד שההנקה לחלוטין לא תקינה. יש כאבים והתינוק לא מפסיק לינוק כי הוא לא מסופק, אבל אם ה"יועצת" אמרה שהיא מניקה נכון, אז כנראה שזה צריך לכאוב, נכון? ואז מהר מאד מגיע שלב ה"אין לך מספיק חלב", כי התינוק לא מפסיק "לינוק" (הוא לא באמת יונק, רק מקרטע על השד), וזו התחלת הסוף. לעיתים רחוקות, ורק אם היולדת עקשנית במיוחד, היא תצליח לפגוש מישהי מקצועית שתעזור לה לתקן את המצב ה"תקין" שלה.
אם היה כוח כלכלי איתן שמקדם הנקה בארץ, או אם בתי-החולים בארץ באמת היו בעד הנקה, היו מציידים את היולדות העוזבות את מחלקותיהם ברשימה של יועצות הנקה מוסמכות ומדריכות הנקה הגרות קרוב להן. יחד עם החיתולים, הבקבוקים, המוצצים והפורמולות שמאפשרים לחלק במחלקות (בניגוד לאמנת אינוצנטי), יכלו להדפיס דף (דף אחד יספיק ליולדת!!!) שיפנה אותן ליועצות הנקה, לאתרי אינטרנט העוסקים בהנקה, ולפורומים כמו הפורום הזה, אמנות הלידה, תמיכה בהנקה וכו'.
אבל לא, משרד הבריאות לא מכיר ביועצות ההנקה שאינן אחיות מוסמכות, וחס וחלילה להפנות למדריכות הנקה ומדריכות לה לצ'ה. הס מלהזכיר "מוקצים" ושיקוצים שכאלה...

כל כך קל לתת הוראה להפסיק הנקה
וזה מה שכל כך מרגיז.

כרגע, לדעתי, הדבר היחיד ש"יחנך" את אותם רופאים לא-מודעים להפסיק להקל ראש בהנקה, ולהשכיל את עצמם בנושא, הוא לחץ "מלמטה" - מהאמהות עצמן, שיטילו ספק, ושיסרבו להפסיק להניק לפני שהלכו לברר אצל מישהו שמבין - האם באמת המקרה שלהן הוא אחד המקרים הנדירים המחייבים הפסקת הנקה.

הגדולה שלי סבלה מהיפוגליקמיה לאחר הלידה ונזקקה לעירוי.
אין לי בעיה עם זה, כי היפו זה באמת מצב מסוכן עם השלכות לעתיד.
אבל גם עם עירוי אפשר להניק, ואת זה לא ידעתי אז ואני יודעת היום.
כל כך קל לתת הוראה להפסיק הנקה, וכל כך קשה אח"כ להניק.
אחרי שבוע שירקה דם וינקה חמש דקות כל פעם ונרדמה - נשברתי.
הקטנה ירקה דם, ואני סבלתי יותר מבלידה, והלכתי ליועצות הנקה (ג'ולי ממודיעין ועוד אחת - יש להן מרכז להנקה) ושילמתי. והילדה נראתה כמו מביאפרה (ויש תמונות שלה מהגיל הזה שעד היום אני כמעט בוכה שאני רואה). ולעיתים אני מתייסרת שאולי הייתי צריכה לתת לה מוקדם יותר תוספת של תמ"ל.

איזה מזל שיש סיפורים כמו של חוה ש ושל גלית ועמרי. ויש לא מעט כאלה. אבל למרבה הצער - יש גם הפוכים - שמעט מאד התערבויות הקשו מאד על ההנקה. ברור שאם יש צורך בהתערבויות - אין מה לעשות, אבל אם הן נעשות כדבר שבשגרה, רק כי "תמיד עושים ככה", זה מאד מרגיז.
אני תמיד מקפידה לומר לאמהות לפני לידה שרצוי מאד להמנע מכל ההתערבויות המיותרות, אך גם מדגישה שאם הן דרשות, לא חייב להגרם נזק, וגם אם כן, לרוב ניתן לתקן אותו. תמיד יש הרצוי והמצוי, ומאד חשוב גם לדעת שאם יש מצבים קשים, זה לא גזר דין מוות על ההנקה. בשום אופן לא. רק עלול להיות יותר קשה. ולעיתים גם זה לא.

לגבי היפוגליקמיה
גם תינוק שנולד מעל 4 קילו מסווג מיד כתינוק בסיכון להיפוגליקמיה אפילו אם לאם אין סכרת הריונית.
וגם אנחנו מברי המזל שלמרות הקיסרי, האינפוזיה ומי הסוכר שדחפו לו, הביות הלא מלא, התמ"ל שהכריחו אותי לתת כי הוא ירד יותר מ-10 אחוז מהמשקל והאחיות המעצבנות עם ה"אין לך מספיק חלב לתינוק כזה גדול"
ההנקה הצליחה ונמשכה עד גיל שנה ו-8.

חוה, איזה יופי!!! (-:
כמה חבל, שאת המקרה הנדיר, ורוב הנשים לא חוות מזל גדול כזה )-:

אני בטוחה שכל מה שכתוב פה הוא נכון ברוב המקרים, אבל אני ילדתי בלידה איומה ונוראית עם אפידורל, עם אינפוזיה, עם אנטיביוטיקה, עם הפרדה ביני לבין התינוקת שהיתה מונשמת בפגיה, שקיבלה בקבוק, שקיבלה מוצץ, ש(אני כמעט בטוחה) שאבו לה נוזלים מהפה ולמרות כל הרעות החולות האלה אני מניקה כבר קרוב לשבעה חודשים (וואי איך הזמן עובר) והתינוקת שלי יונקת. מעולם לא היה לי גודש, לא פצעים, לא סירוב לינוק (גם לא אחרי שקיבלה יותר מבקבוק אחד. הבעיה היחידה שנתקלתי בה קשורה לצהבת עצבנית שהיתה מנת חלקנו במשך מעל חודשיים, שזה כמובן נגרם מהנקה ואז חמותי עשתה קמפיין נגד ההנקה, אבל כמובן שלא עזר לה. הרופאים שטיפלו בנו דרך אגב, תמכו מאוד בהמשך ההנקה, למרות הצהבת. עדיין כשהיתה בת חודש וחצי הגענו למיון כי היא כבר היתה כמעט כתומה. אמרו לנו שצריך לאשפז אותה או לעשות הפסקת הנקה ל24 שעות. אחרי שכבר חווינו אישפוז ארוך זה לא בא בחשבון מבחינתנו. עשינו הפסקת הנקה שאחריהם היא חזרה לציצי כאילו לא קרה כלום. (ביממה הזאת שאבתי כל פעם שהיא אכלה ותמיד יצאה לי הכמות המדוייקת שאותה היא אכלה מהבקבוק)
עוד דבר - לפני הלידה, רציתי להניק, אבל לא התכוננתי לזה, לא למדתי ולא עשיתי שום הכנות, ידעתי על הנקה מעט מאוד וגם עכשיו אני לא יודעת הרבה, אני פשוט מניקה וזה טוב לי וטוב לה ובטח ימשך עוד פרק זמן משמעותי.

אילו דברים בבית החולים יכולים לפגוע בהנקה.מלבד הפרדת האם מהתינוק והשהיה בתינוקיה.
בשמת כתבה בדף על אפידורל וביות
אפידורל, פיטוצין, וכו' - מעכבים את הלידה, מובילים (באחוזים מדהימים) להתערבויות מיותרות ומפחידות, ומשפיעים מאוד לרעה על התינוק ועל יכולתו לינוק (כן, כולל אפידורל, וההשפעה נמשכת לפעמים עד חודש וחצי אחרי הלידה. הרוב המכריע של מקרי התינוקות ש"לא ינקו נכון" אחרי לידה קשור במשככי הכאבים של האם קודם כל, וכן באי מתן האפשרות לינוק בשעה הראשונה אחרי הלידה ובמתן בקבוק).

חיפשתי קצת באתר - ולא מצאתי מידע על התכוננות להנקה והתחלת הנקה.
אילו דברים בבית החולים יכולים לפגוע בהנקה.מלבד הפרדת האם מהתינוק והשהיה בתינוקיה.
מה שגרם לי לשאול זה הערות בדף הבית של בשמת שלא ממש הבנתי

ל-אם פי 3,
תודה רבה על ההסבר המאלף, אצלי היתה סכרת הריונית קלה (טופלתי בדיאטה בלבד, ודקרתי את עצמי להנאתי פעמיים שלוש ביום). ילדתי בניתוח קיסרי בבית חולים (רעלת הריון, זירוז ושאר ירקות) כך שלא הנקתי מיד. אגב, היא נולדה במשקל 2.5 ק"ג, ממש לא גדולה (הרעלת ניצחה... ) לשמחתי הצלחתי להביא אותה על הנקה בלבד מאחוזון 10 במשקל לאחוזון 75 (כיפק לשמנת של ניאון!!!)

עונה ל-NEON כאן, בהעדר דף בית אישי...
עפ"י המלצות ארגון הבריאות העולמי, תינוק שנולד לאם סכרתית, אכן נמצא בקבוצת סיכון להיפוגלקמיה אמיתית, שהיא מסוכנת לתינוק. לכן, המלצתם היא: להניק מיד לאחר הלידה, וכל שלוש שעות ביממה הראשונה. אם ניתן (לא הכרחי) כדאי לבדוק רמת סוכר 6-4 שעות לאחר הלידה, לפני הנקה (חשוב אופן הבדיקה, יש סוגי בדיקה שלא מדויקים אצל ילודים, אם לא זמין, אפשר בהחלט לוותר) ואם הערך נמוך (יש באתר שלהם ערך מדויק, אני כבר לא זוכרת), להניק ולבדוק שוב אחרי שלוש שעות. אם עדיין נמוך - לשקול מתן גלוקוז דרך הוריד. כמו כן, חשוב לשמור על חומו של התינוק, כי גם זה מסייע במניעת היפוגלקמיה (השערה שלי, היא שהתינוק צריך פחות אנרגיה זמינה לחימום)
בדקתי את הדברים האלו לפני לידת הבית שלי, כיוון שהיה לי ספק סכרת הריונית (מושג מפוקפק בפני עצמו). ליתר בטחון, ובהמלצת המיילדת, דאגתי גם שיהיה בבית גלוקוז (כזה שמשתמשים בו להעמסות סוכר) ומים רתוחים - כדי שיהיה אמצעי חירום למקרה שנאתר היפוגלקמיה (כמובן שבמצב כזה היינו פונים לבי"ח, אבל שיהיה טיפול מיידי). בסופו של דבר, לא היתה סיבה שתהיה היפוגלקמיה (אכלתי ארוחה קלה שעות רבות לפני הלידה, כך שלא סביר היה שתהיה אצלי רמת אינסולין גבוהה, אפילו אם באמת היתה סכרת), וגם כמובן הנקתי זמן קצר לאחר הלידה, ודאגנו לחום גוף סביר. התינוק נראה בריא וויתרנו על בדיקת הסוכר.

יש הבדל בין תינוקות שנולדו מעל 2.5 ק"ג, לבין תינוקות שנולדו מתחת ל-2.5 ק"ג.
יש הבדל בין תינוק יונק, לתינוק שלא יניקו אותו.
מתחת ל-2.5 ק"ג, צריך לבדוק את התינוק ולעקוב אחר מדדים מסוימים.
זכור לי במעומעם משהו על בדיקת רמת הגלוקוז לתינוקות שנולדו לאם שלקתה בסכרת הריונית - בלי קשר לסוגיית ההיפוגליקמיה הפיזיולוגית של תינוקות בריאים שנולדו במועד. אם את רוצה פרטים יותר מדוייקים, אז יש מאמר מפורט ב"מידע הנקה" (נדמה לי גיליון 10, אפשר להשיג את כל 13 הגליונות שיצאו ב-65 ש"ח דרך מדריכות לה לצ'ה), ואת גם יכולה לשאול את ד"ר מירה ליבוביץ

האם אין סכנה בהיפוגליקמיה לאחר לידה? האם אין ערך של גלוקוז בדם, שמתחתיו עלול להגרם ליילוד נזק?, גם לבת שלי נתנו סימילאק (היחיד ששתתה עד היום...) מיד לאחר הלידה מסיבה זו, ואני חשבתי שזה קשור לסכרת ההריונית שהייתה לי...

לידת בית באמת מתאימה רק למי שמאוד רוצה, ובטוחה שהכל יהיה בסדר.

שכחתי (במסגרת ההשמצות לאותה אחות) לאמר, שבגלל שהוא קיבל מטרנה, כמובן שלא הספיק לו החלב שהיה לי, אז במקום לנוח,הייתי צריכה לשאוב כל שעה להגיע לכמות שהוא התרגל אליה...
לי יש חרדות לגבי לידה בבית. אחרי ששמעתי שיונת ילדה בבית, היו לי פנטזיות משלי, אבל פחדתי מדי. בסופו של דבר הלידה הייתה נפלאה, אבל הייתי צריכה לוותר על האפידורל (המיילדת שלי, שהייתה מדהימה, המליצה לי לוותר ואמרה שהיא ובעלי יעזרו לי) ואחרי האפגר לקחת את הדברים ולסוע הביתה. טוב, אני מקווה שיהיו לי הזדמנויות ליישם את הלקחים [אני מאד אוהבת להסיק מסקנות ולהפיק לקחים].

כן, יש היפוגליקמיה פיזיולוגית שבתינוקות שיונקים לא אמורה לגרום שום התייחסות. צריך היה לעזוב אותו. האחות פשוט הפכה את היוצרות. באמת, זה נורמלי, והתינוק יכול לאכול בטווח של כמה שעות מהלידה. רק שיהיה על אמא, זה כבר עוזר.
זונדה לקיבה בגלל שפלט? אוי, באמת, כואב לי הלב, איזה אחיות דפוקות.
את מזכירה לי שאת בתי דקרו סתם בגלל חשש מהיפוגליקמיה, ונתנו לה מי סוכר בלי לשאול אותי, סתם, ועוד במשגב לדך ואני כתבתי "אלרגיה". אוף, אני לא יכולה לשכוח ולא יכולה לסלוח על טעויות רפואיות כאלה.
איזה נזקים. באמת. אוף.
אפשר להבין למה החזקתי בשיניים ובציפורניים שלא יוולד לי בלידה מוקדמת ושאלד בבית, נכון? הרגשתי שאני אהרוג ולא אתן שיגעו לי בעוד ילד.

יעל - מה זאת אומרת ירידת סוכר אחרי הלידה? התבלבלתי. תסבירי?
אני חשבתי שהם יסבירו לי, אבל הייתי כל כך נרגשת ולא ביררתי. אמרו לי שאחרי לידה יש ירידת סוכר לתינוקות שצריך בשבילה את ההנקה המיידית. אני לא יודעת אם זה נכון. אורי לא הסכים לינוק מיד אחרי הלידה (היום אני מבינה שהוא לא מצא את מקומו בין כל הצינורות שתקעו לי שם, ילד חכם). אחרי ששחררו אותי מהצינורות והוא כבר ינק קצת, תקעו לו זונדה להוציא שאריות של מי שפיר כי הוא פלט המון.בא לי לבכות מהמחשבה של זונדה בילד בן 4 שעות. בין הצינורות לזונדה, שכנעה אותי אחת האחיות שהוא חייב לקבל מטרנה, שלא יהיה לי חלב, שמשהו לא בסדר בפטמות (בא לי לחנוק את האחות הזו). רק כשבאה אלי הביתה ג'רי וניסינו להבין למה הוא לא ינק כמו שצריך ואני כבר הייתי בסבל ויסורים מדממת ופצועה , היא עשתה בשבילי את החשבון. דרך אגב - אני ילדתי ביום שישי ולא היתה יועצת הנקה בבית חולים. נכון שזה מזעזע!?!?!?! יש להם מזל שזה הסתדר, אחרת לא הייתי סולחת!

כאמור לי לא היו קשיים. אני חושבת שהמודעות זה העיקר - לקבל מיד עם התחלת ההנקה הדרכה. אני לשמחתי קיבלתי הדרכה מצויינת בבית החולים מאחות שהיא כנראה תומכת הנקה (נעמי מקפלן) וגם ראיתי בזמן השהייה במחלקה שכל מי שנעזרה בה - הצליחה להניק די בקלות.

כמובן. קרה גם לחברתי, כמעט מתה. פחד אלוהים.
פשוט מי שרוצה להיניק אחרי זה צריכה לדעת שיהיו קשיים וממה - אז איך היית מנסחת המלצה למקרה כזה?

תראי, אני לא חולקת עליך. אני אכן מנסה למצוא דרכי מניעה בהריון הנוכחי למרות שהרפואה הקונבנציונלית טוענת שאין מה לעשות.
זה שונה לדעתי כשהרעלת כבר מתפרצת. לי אישית היתה אחת הצורות החמורות ביותר של רעלת, HELLP - ממש מתים מזה. לקחו לי בדיקות דם בתדירות מאוד גבוהה וזה היה ממש מפחיד לראות איך משעה לשעה הכבד ושאר מערכות הגוף מתדרדרים. הרגשתי שבמצב כזה, להמשיך ולהתנגד לניתוח קיסרי זה הימור על החיים שלי וגם כיום אני מרגישה אותו דבר.

לחץ דם גבוה (זו היתה רעלת) זה מצב מסכן חיים וזו שטות להתנגד לטיפול
אני סקרנית, אם גם במקרה הזה יש דברים יותר טובים ופחות פולשניים לעשות נגד הרעלת, כי אני כבר מזמן הפסקתי להאמין כשרופא קונבנציונאלי אומר לי "מצב מסכן חיים" ועוד יותר הפסקתי להאמין ב"שטות להתנגד לטיפול".
זו רק אני, כמובן, אבל אני פשוט מאוד ספקנית כלפי הגישה שלהם.
רק שלא ידוע לי על אלטרנטיבה, מתוך בורותי בנושא זה.

תלוי איזו אינפוזיה. לא ברור לי למה צריך סתם אינפוזיה - בוודאי שראוי להתנגד ולהתעקש לשתות.
אני לא יכולתי להתנגד, לחץ דם גבוה (זו היתה רעלת) זה מצב מסכן חיים וזו שטות להתנגד לטיפול.

עצות אין לי.
הרי את יודעת שאני סידרתי לי שתי לידות בלי אינפוזיה וכל יתר הזבל בכל מחיר , בדיוק כמו שכתבת.

בדף למה לא נשמע קולכם , אבל באמת צריך להזיז אותה משם.
אז מה, להתנגד לאינפוזיה בכל מחיר כל עוד האם בהכרה ויודעת לשתות? כי הרי אפשר להתנגד!

וויי וויי... טוב, זה לא שכיח. באיזה דף מתחברת עכשיו הרשימה הזאת?

האינפוזיה בלידה גורמת לעתים לבצקת קלה בשדי האם, בצקת שמפריעה לתינוק שזה עתה נולד לתפוס את השד היטב ולינוק.
לי היתה אינפוזית מגנזיום (לטיפול בלחץ דם גבוה) וזה גרם לתינוק למקוניום פלאג, כלומר סתימת מעיים בגלל התקשות של המקוניום.
עד שנפתרה הבעיה באמצעות חוקן (וזה גם היה מזל כי אם הסתימה לא היתה קרובה לפי הטבעת זה בקלות היה יכול להגיע לניתוח) הוא היה אחוז בחילה ולא ינק. התחלתי להניק רק 36 שעות אחרי הלידה. טוב שהייתי מספיק בורה כדי לא לפחד שמשהו לא יסתדר בגלל זה.
כך שיש עוד סכנה מאינפוזיה (ובטח עוד אחרות).

יעל - מה זאת אומרת ירידת סוכר אחרי הלידה? התבלבלתי. תסבירי?

לי אמרו - "ירידת סוכר בעקבות הלידה". לא בדקתי ואני לא יודעת אם זה נכון...

עוד:

• מסיבה כלשהי אומרים לאם לבדוק כמה חלב יש לה באמצעות שאיבה. התוצאה: לא יצא כמעט כלום. המסקנה: אין לה חלב. טעות! אי אפשר להסיק על כמות החלב שהאם מייצרת מהשאיבה. שאיבה איננה הנקה, זוהי טכניקה מאוד לא טבעית ובהחלט נלמדת, ואין קשר בין הצלחת השאיבה להצלחת ההנקה.

ווי, ענת, התקלת אותי.
איפה כתבתי את ההסבר ההוא ל"תינוק שלא רוצה לינוק"? שם יש איזה שלוש סיבות או יותר, לא?
חברות - התגייסותכן נחוצה כאן!

• האינפוזיה בלידה גורמת לעתים לבצקת קלה בשדי האם, בצקת שמפריעה לתינוק שזה עתה נולד לתפוס את השד היטב ולינוק.
• הכנסת שאיבה או כל דבר אחר לפיו של התינוק עלולה לפגוע בחכו העדין או לגרום לו טראומה, שבגללה יירתע גם מהנקה.
• מתן בקבוק או מוצץ בימים הראשונים אחרי הלידה עלול לגרום ל"בלבול פטמות": התינוק יתבלבל ויינק בצורה לא נכונה מהשד, יגרום כאבים וסדקים ולא יוציא את החלב ביעילות.
• התינוק לא זכה למספיק הנקות בהתחלה, וכשמגיע החלב יש גודש וקשה לו לינוק.
• קולוסטרום: החלב הראשון שהאם מייצרת בימים הראשונים אחרי הלידה נקרא "קולוסטרום". אמהות רבות אינן יודעות, שהקולוסטרום נמדד בכפיות. לכן הן חוששות ללא צורך, ש"אין להן מספיק חלב". חשוב להקפיד שהתינוק צמוד לאם, מקבל את כל מזונו רק ממנה, תופס ביעילות את הפטמה בפיו, ויונק מתי שהוא רעב ללא הגבלה.
• אין מודעות לחשיבותה של ההנקה הראשונה אחרי הלידה, בתוך כשעתיים מהלידה, להצלחת ההנקה, ולכן מפרידים את התינוק מאמו בזמן קריטי זה.
• בימים הראשונים, התינוק אמור לאכול מנות זעירות, בגודל של כמה כפיות קולוסטרום בהנקה. אם נותנים לתינוק בקבוק, הטעות הנפוצה היא לתת לו מנה גדולה פי כמה וכמה מכמות החלב שבהנקה. כתוצאה מכך, קיבת התינוק מתרחבת באופן מלאכותי, ובהנקה הבאה הוא יהיה מתוסכל מהנפח הקטן של המזון, יחסית לקיבה שהתנפחה. כך נדמה ש"אין מספיק חלב" ושהתינוק זקוק לתוספת שתשביע אותו, והגמילה מתחילה.

היי בשמת, אני צריכה רשימה של שבע הסיבות השכיחות והלא מוכרות לאי הצלחת הנקה, כדי להכניס את זה לפורום דולות שיש בו המון גולשות בהריון. זוכרת שתהינו איך אפשר לא לפספס כי היולדות לומדות על הנקה בשלב בו הן מתחילות להניק? אז זו נישה אחת לדוגמא, פורומים כאלה. אפשר גם לבקש מהם להכניס מאמרים בנושא באתר שלהם (פתאם גיליתי שם "קשרים" ).

לדעתי האבחנה שלך לגבי ציבור האמהות בארץ לא מדויקת
איזו אבחנה... סתם הגיגים.
אולי אנחנו נעשה מחקר סטאטיסטי מסודר על זה?

לדעתי זה אפילו גרוע יותר:
באות אמהות חדורות מוטיבציה להניק, ושמחות לקבל עזרה מאחיות שמתקראות "יועצות הנקה". היועצות-רועצות האלה, שאין להן זמן להתעסק עם תמיכה אמיתית בהנקה, אומרות להן לשאוב בזמן שהתינוקות שלהן מקבלים פורמולה. ככה הן גורמות לאמא החדשה להרגיש שהיא באמת התאמצה בשביל ההנקה, ואין אף אחד שיגלה לה שלא כל מאמץ (ואפילו הקרבה) יתרום בסוף להנקה מוצלחת.

אני מרגישה שהרוב דווקא שייכות לסוג השלישי. רוצות להניק ומחויבות עקרונית להנקה, ואפילו קצת קוראות, מדברות עם חברות, הולכות לקורס הכנה ללידה ומקשיבות היטב להדרכה - ובכל זאת, מגיעה הלידה, ודברים משתבשים.
בעיני, לאפידורל יש חלק קריטי בעניין. ו-85 אחוז בישראל לוקחות אפידורל. ואז, הבצקת, הטשטוש של שני הצדדים.
אח"כ - הביות. אין ביות (ידעת שלכבוד המלחמה ביטלו בתה"ש - ואולי גם בבתי"ח אחרים - את הביות (החלקי מאוד) שהיה שם? מה הם צריכים שאמהות ירוצו עם תינוקות בידיים אחרי לידה למקלט...), ואז לא לומדים לזהות את הסימנים, מתפתח גודש, וכו'.
ואז יש צרות.
עכשיו, כולם יודעים שהנקה זה עניין טבעי. והנה, הן אפילו השקיעו ולמדו קצת, אבל כמעט בשום קורס וספר לא יגידו להם שאפידורל ואי-ביות יפגעו להן בהנקה.
וישנה הסביבה המלחיצה, המדאיגה, והחשש הפנימי שאולי אין מספיק חלב.
וכאבים מתפיסה לא נכונה.
לפני רגע דיברתי עם חברה שהיא סיפור קלאסי בעיני למה שקורה בארץ, אבל מרוב שהיא מחויבת, היא מרגישה גם מחויבת לסבול. ילדה ראשונה ינקה 8-10 חודשים, שנייה שנה וחצי. עכשיו נולד בן, היום בן שבוע. וגם הוא, כמו אחיותיו, פולט דם, כי הוא פוצע אותה, ויונק ללא הפסקה 24 שעות, ולא נרגע כש"מניחים" אותו... שתביני, הוא יינק, ויינק הרבה, והיא תמשיך לירוק ולהניק דם, עד שהעניינים יסתדרו. כי ככה היה גם עם הגדולות. יועצת הנקה מוסמכת היא לא תזמין, מן הסתם (ולא שכסף הוא בעיה גדולה במיוחד שם). ניסיתי לתת לה כמה טיפים דרך הטלפון, אבל את יודעת, זה כמו ללמד שחייה בהתכתבות.
אבל בקיצור, רק רציתי לומר לך שהפעם לדעתי האבחנה שלך לגבי ציבור האמהות בארץ לא מדויקת.

אני מתערבת בדיון שאין לי מושג איפה הוא התחיל (ודווקא אשמח לקרוא). לקראת הלידה הנוכחית, ביקשתי את הרישומים מביה"ח לגבי הניתוח שלי. גיליתי שם כמה דברים מעניינים. אחד מהם - למרות שרציתי מאד להניק, ואפילו ביררתי אם אני יכולה לעשות זאת כבר בחדר ניתוח (קיבלתי תשובה שלילית, בגלל קור החדר), בדפים שלי, רשום, ואפילו ממוסגר, שאם התינוק ירצה לאכול בשעות הראשונות, אפשר לתת לו תזונה מלאכותית. כמובן שלא ידעתי על זה. כל כך מרגיז. (ולא משנה שבסופו של דבר, בני היה זקוק לזה, כי לא יכל לינוק, וגם לא יכל להיות איתי (לפחות לא בתנאי בי"ח כשהוא צריך חימום ואני לא ניידת וגם ללא חום גוף מספק עקב ההרדמה האפידורלית)).

באמת שאלות קשות.
מנסיוני, יש שני סוגים של נשים בהריון:
הסוג הראשון מתכוון להיניק. בכנות וברצינות. נשים מסוג זה יקשיבו לך, ויצברו את כל המידע שהן זקוקות לו כדי להצליח.

הסוג השני בעצם לא רוצה להיניק (אבל לא מרשה לעצמו לומר לך את זה). או, לפחות, באמת רואה בזה "מין צ'ופר". אם ייצא להן - יופי. אם לא - אז לא. ממילא בעיניהן ההנקה היא "אקסטרה" והתמ"ל הוא הבחירה ה"טבעית" של כל אשה "נורמלית". הסוג הזה לא מבינות, עד שכבר מאוחר מדי, שזה לא עניין של "ייצא להן", אלא קטע שבו אם לא באת מוכנה מראש - רוב הסיכויים שאכלת אותה.
ומה שמתסכל אותי, שהסוג השני הן הנשים הרגילות בחברתנו. ככה מחנכת אותנו התרבות שלנו.

הסוג הראשון הן טיפוסים לוחמניים ומודעים במיוחד, או נשים שכבר "אכלו אותה" בנסיון הקודם שלהן והן לא מוכנות שיקלקלו להן שוב.
זו כרגע תמונת המצב הסוציולוגית בארץ ובארצות הברית (לא באירופה).
אולי פשוט יותר אמהות כמונו בסביבה, שהופכות בעצם זה שרואים אותנו מיניקות בכל מיני מקומות למין "נורמה".

אגב שאיבת נוזלים מהפה - מילא, על זה קראתי המון חומר במיוחד מהדיונים הפנימיים באירגון הבריאות העולמי ואוניצ"ף, איך להכתיב שינוי במדיניות בתי החולים, במיוחד במה שקשור לאיידס (בעולם השלישי, הפגיעה בחיך של היילוד היא גורם להידבקות באיידס, ושם גם התברר שתינוקות לאמהות חולות איידס מתו יותר בהאכלה מבקבוק מאשר בהנקה בלעדית. כלומר, שם, לאמא חולת איידס עדיף לקחת צ'אנס ולהיניק, מאשר לתת בקבוק, אם היא רוצה שהתינוק שלה יישאר בחיים. סיכום מקוצר וקצת שטחי על רגל אחת).
אבל מה את אומרת על עניין האינפוזיה? מי בכלל חשב שהאינפוזיה עלולה להזיק להנקה? לא סם, לא נוגע בתינוק, כאילו "לא יועיל לא יזיק". אין מישהו שהעלה את זה בדעתו, עד שחשבו, בדקו וגילו את הקשר בין האינפוזיה לסירובי הנקה ותיסכולי הנקה אחרי הלידה. וגילו גם למה.

רציתי להגיד לך שלא יוצא לי מהראש , הרשימה של הדברים ,שאת חלקם לא העליתי על דעתי , שיכולים למנוע הנקה .למשל שאיבת נוזלים מהפה .
המתסכל פה שלהגיע ליולדות עם מידע כזה זה כמעט תמיד מאוחר מדי . כי הרגעים הקריטיים הם מהשניה הראשונה אחרי הלידה ועד כמה שעות אחר כך.
ואם את מדברת על זה עם נשים בהריון הן מחייכות בעייפות ואומרות (או רק חושבות) ,שהלידה זה מה שמטריד אותן עכשיו , וההריון , ואילו ההנקה זה מן צ'ופר כזה שיבוא אחר כך , וזה מוקדם להן לחשוב על זה בשלב הזה...
ואז הפספוס הוא כמעט בלתי נמנע!
כשחושבים על זה , כמו שאמרה חברתי , זה נס שבכלל יש תינוקות שיכולים לינוק אחרי בית חולים.
אבל איך באמת אפשר לתקן את העוול השגרתי הזה?
משהו כמו פרסום ב"הד החינוך" של המיילדות?

{
דיון שהוצא מדף הבית של בשמת א .