על ידי מנסיון_של_חברה_טובה* » 11 יולי 2012, 09:23
שירי ראשית אני מציעה לך המון בהצלחה.
התכנון שלך מכניס את הילדה הקטנה לחדר עם עוד מישהי שלא היא בוחרת בהכרח, זה חתיכת מהלך. וציינת שגם היא רוצה חדר משלה, זה לא מנוגד לגמרי לרצון המקורי?
חברה הכי טובה שלי שבנסיון לחסוך ניסתה כמה צורות מגורים כאלה, כמה פעמים בחייה (גם היא חד הורית) וזה תמיד היה מאוד לא מוצלח בלשון המעטה.
אני לא מנסה לרפות את ידייך ואני גם מאמינה שאדם צריך לנסות על בשרו בייחוד חלומות, לפני שהוא מחליט אם הם מתאימים לו או לא. אבל אולי הבעיות שצצו שם, יקלו עלייך למנוע אותן אצלך לכשתלכי על זה. או לחשוב על זה שוב.
למשל, עניין התחזוקה של הבית - כשאת אם לשתיים נראה שתמיד יד נוספת תעזור וזה נכון, הבעיה שאת נכנסת לבית שיש בו כמה ידיים עוזרות וכמה ידיים נוספות נעזרות. את עלולה למצוא עצמך במקום להכין ארוחה בעשר דקות לשתיים, נגיד בערב, עומדת שעה וחצי להכין ארוחה למשפחה למרות שזה הדבר האחרון שאת מסוגלת לו באותו הרגע. אפילו מכינה תבשילים שונים כי הילד ההוא לא אוכל איקס מיקס והבת שלך אוכלת רק איקס מיקס. ואחר כך מקבלת תגובות כמו, חריף מדי, לא טעים לי, אמא מכינה יותר טעים, אני רוצה עוד ו- ואין, ואם את נוסעת לאנשהו לדקה פתאום תתבקשי לקחת ולהביא ולקנות בדרך. אז יהיו פעמים שתוכלי לעשות את זה ויהיו פעמים שלא. אבל ההתחשבנויות אינן דומות לאלו שיש לך עם בתך או בן זוגך. זה משהו אחר לגמרי, אפילו עם משפחה מורחבת לא תמיד נעים להגיד לא ובייחוד אם הם יהיו אדיבים ונעימים.
בקיצור, את תגלי שאת לא רק תקבלי את תצטריכ לתת המון לרוב לא באופן ובזמן ובמינונים שיהיו מתאימים לך וזה קורה מהסיבות הכי תמימות, בית גדול, המון אנשים, המון עשייה. המון צרכיםם, דעות. בעיקר הרבה מבוגרים בבית אחד.
וההוצאות על מזון, סל הקניות מתמלא במוצרים שאת/ן לא נוגעות בהן, אבל את משלמת עליהם או על חלקם, כי המטבח והמקרר והבישולים משותפים. ואם דברים נזרקים כי לא עשו בהם שימוש, דברים שמלכתחילה התבאסת שקנית - את מתבאסת. או שאין לך מה להציע לאורחים או מספיק ירק לסלט כי את בדרכ יודעת מה יש בבית ופתאום יש כמה אנשים שמתעסקים עם זה.
אורח החיים - גם בדינמיקה הכי הרמונית שיש את לא יכולה לשלוט על החברים של הילדים של חברייך, או על בני הזוג עצמם. לא על סוג המוזיקה, לא על הכדרור הבלתי פוסק, לא על רעשי הסוני פלייסטיישן, לא על הכפכים המרעישות. כלומר, את יכולה להעיר אבל אחרי שתמצאי את עצמך מעירה 7 פעמים ביום ו"מחליקה" 20 פעם, במשך שבועות תביני שאת מתוסכלת או שהפכת מפלצת. תחשבי כמה את מעירה ומארגנת כרגע את חיך וחיי הבנות, מה יקרה כשתתלווה משפחה נוספת על כל ההרגלים שלה. ואם הם מתעוררים מוקדם, והילדה שלהם מתעוררת כל לילה וכךמעירה גם את בתך שישנה איתה. ואם המוזיקה שנשמעת מחדר ליד היא בווליום נמוך אבל מתנגנת עד השעות הקטנות של הלילה, ואם הבן של הזוג ההוא מסתובב בתחתונים ליד בנותייך..תרגישי בנח אם גבר זר יהיה בבית לבד עם בתך המתבגרת? כשהיא מתקלחת? או עם בנו המתבגר? עם חברי משפחה? חברים של הבן זוג שיושיבםיחד בערבים מסויימים ואת בחוץ בארוע?
רעש הוא סוגייה מכרעת. רעש של 6-7-8 אנשים אינו כפול מרעש של 3 אנשים. הוא משולש ומרובע ;- )
יש משהו בשילוב של כמה אנשים שמכמות מסויימת הרעש הופך למוזיקה שכל הזמן מלווה אותך. חברה שלי סיפרה שהתרגלה להפעיל בין מכונת כביסה אחת לשתיים בשבוע מקסימום. זו לא היתה מטלה, אלא משהו שעשתה על הדרך בסופש. כשעברה לגור עם עוד משפחה (היא -אמא+1 עם עוד אמא +2) כל הזמן היה רעש של מכונת כביסה ברקע. כך גם לגבי המטבח, משפחה גרעינית קטנה - כמעט ולא נמצאת בבית רוב הזמן וכשהיא נמצאת הרעש מצומצם להכנת מזון בשעות מסויימות. כשהבית גדולעם הרגלים שונים ובעיקר כמה מבוגרים שונים - המטבח כל הזמן מרעיש, כל הזמן מלוכלך, כל הזמן מלא בכלים, כל הזמן חסר במוצרים.
ההוצאות השוטפות יקרות מאוד, לא פחות מהערך היחסי של שכר דירה. חשמל, מים, גז, ארנונה, תקשורת - אלו יהיו משותפים ולא תמיד תהיה לך שליטה עליהם עם משפחה נוספת. ייתכן שהרגלי הצריכה שלהם, גם אם לא יהיו בזבזניים יהיו גבוהים מאוד, וזה משהו שתצטרכי לשאת בו. למשל בדוגמא הקודמת מכונה וחצי כביסה בשבוע לא דומה ל-6 מכונות בשבוע. חשבון חשמל של שלוש נפשות שאת בעיקר הדומיננטית שבהן אינו זהה לשישה ויותר שמביאים איתם גדוד שלם של אורחים, והרגלים ומכשירים חשמליים בכל חדר וכו'.
יש עוד הרבה, חברה שלי ניסתה זאת לדעתי 3 פעמים, במקומות נהדרים, בדירות מקסימות עם אנשים טובים ותמיד באופן גורף זה לא צלח. היא חסכה בחישוב הסופי משהו כמו 1,000 שח לחודש אחרי קיזוזים שלטענתה לא היו שווים את כל הויתורים שהיו כואבים מאוד שהיא ובנותיה נאלצו לעשות.
לחילופין, נתקלתי באישה עם שתי בנות שהתררשה והיתה לחוצה מאוד תקציבית, היא שכרה דירה עם שני חדרי שינה נעימים, מרפסת וסלון. היא מיקמה לעצמה פינה במרפסת, כולל ארון, שידה, שטיח ומיטה עם פרגוד דקורטיבי.
הורים של חברה שלי מילדות היו ישנים בסלון כששני הבנים בחדר אחד ושתי הבנות בחדר אחר והבית היה שלוו ונעים כל הזמן (מיטה זוגית מתקפלת). וגם, אפשר לחלק חדר אחד לשניים, עם הקטנה למשל.
חברה אחרת שלי, גרושה +שתים, קנתה דירה קטנה, לא יותר מ-65 מ"ר וחילקה אותה כך שהסלון הפך ללובי קטן אבל נוצרו 3 חדרים קטנים מופרדים. היא שילמה לאדריכלית 1,500 שח רק לקבל תוכנית עבודה אפשרית - ומה שעשתה שם היה גאוני. אני מבינה שאת לא בדרך לקנות, אבל ייתכן שיש דירות בשכר נמוך שהן לא ענקיות, והן לא דורושת 5-6 חדרים אבל גם בשלושה אפשר לחיות נהדר ולענות לצרכים שלחד רנפרד לכל אחת ואפילו להציע לבעל הדירה לפצל חדר או לסגור חצי מרפסת תמורת השתתפות בהוצאה (קיר גבס עולה כמה מאות שקלים).
עכשיו שמתי לב שבאמת רוב החברות שלי שציינתי כאן היו חד הוריות. המחייה באמת באמת קשה כחד הורית ועל פניו מעצבן לשלם הרבה כביכול למשפחה קטנה. בפועל - לא חוסכים הרבה ולא נעזרים הרבה כמו שנדמה. הסיבה שאני משקיעה בכתיבה אלייך היא שאחרי כמה נסיונות של חברתי עם הרבה אופטימיות ורגישות וחישובים כלכליים מאו דנכונים ולרמות רצון טוב של כולם היום יום היה גרוע. שמעתי על הכל מהכל ורווח לי כשהיא עברה לבסוף למקום קטן משמעותית אבל שהמרחב בו מתנהל בהרמוניה שמתאימה לשמפחה הקטנה שלה.
שירי ראשית אני מציעה לך המון בהצלחה.
התכנון שלך מכניס את הילדה הקטנה לחדר עם עוד מישהי שלא היא בוחרת בהכרח, זה חתיכת מהלך. וציינת שגם היא רוצה חדר משלה, זה לא מנוגד לגמרי לרצון המקורי?
חברה הכי טובה שלי שבנסיון לחסוך ניסתה כמה צורות מגורים כאלה, כמה פעמים בחייה (גם היא חד הורית) וזה תמיד היה מאוד לא מוצלח בלשון המעטה.
אני לא מנסה לרפות את ידייך ואני גם מאמינה שאדם צריך לנסות על בשרו בייחוד חלומות, לפני שהוא מחליט אם הם מתאימים לו או לא. אבל אולי הבעיות שצצו שם, יקלו עלייך למנוע אותן אצלך לכשתלכי על זה. או לחשוב על זה שוב.
למשל, עניין התחזוקה של הבית - כשאת אם לשתיים נראה שתמיד יד נוספת תעזור וזה נכון, הבעיה שאת נכנסת לבית שיש בו כמה ידיים עוזרות וכמה ידיים נוספות נעזרות. את עלולה למצוא עצמך במקום להכין ארוחה בעשר דקות לשתיים, נגיד בערב, עומדת שעה וחצי להכין ארוחה למשפחה למרות שזה הדבר האחרון שאת מסוגלת לו באותו הרגע. אפילו מכינה תבשילים שונים כי הילד ההוא לא אוכל איקס מיקס והבת שלך אוכלת רק איקס מיקס. ואחר כך מקבלת תגובות כמו, חריף מדי, לא טעים לי, אמא מכינה יותר טעים, אני רוצה עוד ו- ואין, ואם את נוסעת לאנשהו לדקה פתאום תתבקשי לקחת ולהביא ולקנות בדרך. אז יהיו פעמים שתוכלי לעשות את זה ויהיו פעמים שלא. אבל ההתחשבנויות אינן דומות לאלו שיש לך עם בתך או בן זוגך. זה משהו אחר לגמרי, אפילו עם משפחה מורחבת לא תמיד נעים להגיד לא ובייחוד אם הם יהיו אדיבים ונעימים.
בקיצור, את תגלי שאת לא רק תקבלי את תצטריכ לתת המון [b]לרוב לא באופן ובזמן ובמינונים שיהיו מתאימים לך[/b] וזה קורה מהסיבות הכי תמימות, בית גדול, המון אנשים, המון עשייה. המון צרכיםם, דעות. בעיקר הרבה מבוגרים בבית אחד.
וההוצאות על מזון, סל הקניות מתמלא במוצרים שאת/ן לא נוגעות בהן, אבל את משלמת עליהם או על חלקם, כי המטבח והמקרר והבישולים משותפים. ואם דברים נזרקים כי לא עשו בהם שימוש, דברים שמלכתחילה התבאסת שקנית - את מתבאסת. או שאין לך מה להציע לאורחים או מספיק ירק לסלט כי את בדרכ יודעת מה יש בבית ופתאום יש כמה אנשים שמתעסקים עם זה.
אורח החיים - גם בדינמיקה הכי הרמונית שיש את לא יכולה לשלוט על החברים של הילדים של חברייך, או על בני הזוג עצמם. לא על סוג המוזיקה, לא על הכדרור הבלתי פוסק, לא על רעשי הסוני פלייסטיישן, לא על הכפכים המרעישות. כלומר, את יכולה להעיר אבל אחרי שתמצאי את עצמך מעירה 7 פעמים ביום ו"מחליקה" 20 פעם, במשך שבועות תביני שאת מתוסכלת או שהפכת מפלצת. תחשבי כמה את מעירה ומארגנת כרגע את חיך וחיי הבנות, מה יקרה כשתתלווה משפחה נוספת על כל ההרגלים שלה. ואם הם מתעוררים מוקדם, והילדה שלהם מתעוררת כל לילה וכךמעירה גם את בתך שישנה איתה. ואם המוזיקה שנשמעת מחדר ליד היא בווליום נמוך אבל מתנגנת עד השעות הקטנות של הלילה, ואם הבן של הזוג ההוא מסתובב בתחתונים ליד בנותייך..תרגישי בנח אם גבר זר יהיה בבית לבד עם בתך המתבגרת? כשהיא מתקלחת? או עם בנו המתבגר? עם חברי משפחה? חברים של הבן זוג שיושיבםיחד בערבים מסויימים ואת בחוץ בארוע?
רעש הוא סוגייה מכרעת. רעש של 6-7-8 אנשים אינו כפול מרעש של 3 אנשים. הוא משולש ומרובע ;- )
יש משהו בשילוב של כמה אנשים שמכמות מסויימת הרעש הופך למוזיקה שכל הזמן מלווה אותך. חברה שלי סיפרה שהתרגלה להפעיל בין מכונת כביסה אחת לשתיים בשבוע מקסימום. זו לא היתה מטלה, אלא משהו שעשתה על הדרך בסופש. כשעברה לגור עם עוד משפחה (היא -אמא+1 עם עוד אמא +2) כל הזמן היה רעש של מכונת כביסה ברקע. כך גם לגבי המטבח, משפחה גרעינית קטנה - כמעט ולא נמצאת בבית רוב הזמן וכשהיא נמצאת הרעש מצומצם להכנת מזון בשעות מסויימות. כשהבית גדולעם הרגלים שונים ובעיקר כמה מבוגרים שונים - המטבח כל הזמן מרעיש, כל הזמן מלוכלך, כל הזמן מלא בכלים, כל הזמן חסר במוצרים.
ההוצאות השוטפות יקרות מאוד, לא פחות מהערך היחסי של שכר דירה. חשמל, מים, גז, ארנונה, תקשורת - אלו יהיו משותפים ולא תמיד תהיה לך שליטה עליהם עם משפחה נוספת. ייתכן שהרגלי הצריכה שלהם, גם אם לא יהיו בזבזניים יהיו גבוהים מאוד, וזה משהו שתצטרכי לשאת בו. למשל בדוגמא הקודמת מכונה וחצי כביסה בשבוע לא דומה ל-6 מכונות בשבוע. חשבון חשמל של שלוש נפשות שאת בעיקר הדומיננטית שבהן אינו זהה לשישה ויותר שמביאים איתם גדוד שלם של אורחים, והרגלים ומכשירים חשמליים בכל חדר וכו'.
יש עוד הרבה, חברה שלי ניסתה זאת לדעתי 3 פעמים, במקומות נהדרים, בדירות מקסימות עם אנשים טובים ותמיד באופן גורף זה לא צלח. היא חסכה בחישוב הסופי משהו כמו 1,000 שח לחודש אחרי קיזוזים שלטענתה לא היו שווים את כל הויתורים שהיו כואבים מאוד שהיא ובנותיה נאלצו לעשות.
לחילופין, נתקלתי באישה עם שתי בנות שהתררשה והיתה לחוצה מאוד תקציבית, היא שכרה דירה עם שני חדרי שינה נעימים, מרפסת וסלון. היא מיקמה לעצמה פינה במרפסת, כולל ארון, שידה, שטיח ומיטה עם פרגוד דקורטיבי.
הורים של חברה שלי מילדות היו ישנים בסלון כששני הבנים בחדר אחד ושתי הבנות בחדר אחר והבית היה שלוו ונעים כל הזמן (מיטה זוגית מתקפלת). וגם, אפשר לחלק חדר אחד לשניים, עם הקטנה למשל.
חברה אחרת שלי, גרושה +שתים, קנתה דירה קטנה, לא יותר מ-65 מ"ר וחילקה אותה כך שהסלון הפך ללובי קטן אבל נוצרו 3 חדרים קטנים מופרדים. היא שילמה לאדריכלית 1,500 שח רק לקבל תוכנית עבודה אפשרית - ומה שעשתה שם היה גאוני. אני מבינה שאת לא בדרך לקנות, אבל ייתכן שיש דירות בשכר נמוך שהן לא ענקיות, והן לא דורושת 5-6 חדרים אבל גם בשלושה אפשר לחיות נהדר ולענות לצרכים שלחד רנפרד לכל אחת ואפילו להציע לבעל הדירה לפצל חדר או לסגור חצי מרפסת תמורת השתתפות בהוצאה (קיר גבס עולה כמה מאות שקלים).
עכשיו שמתי לב שבאמת רוב החברות שלי שציינתי כאן היו חד הוריות. המחייה באמת באמת קשה כחד הורית ועל פניו מעצבן לשלם הרבה כביכול למשפחה קטנה. בפועל - לא חוסכים הרבה ולא נעזרים הרבה כמו שנדמה. הסיבה שאני משקיעה בכתיבה אלייך היא שאחרי כמה נסיונות של חברתי עם הרבה אופטימיות ורגישות וחישובים כלכליים מאו דנכונים ולרמות רצון טוב של כולם היום יום היה גרוע. שמעתי על הכל מהכל ורווח לי כשהיא עברה לבסוף למקום קטן משמעותית אבל שהמרחב בו מתנהל בהרמוניה שמתאימה לשמפחה הקטנה שלה.