על ידי ענת_גביש* » 29 פברואר 2004, 20:56
שלום לדודות, אנחנו מתכננים כבר כמה ימים לשבת ולכתוב לכן מכתב משפחתי בדף השכנדודה והנה זה לא קורה.
שרב עדין ונפלא נחת על אזורינו, וזה כיף. לקחתי שתי ילדות מצוננות וטבלתי אותן במימי החנדג'. עוד לא למדתי להגיד את המילה הזאת וכבר צריך לכתוב אותה. חנדג'.
זה נחל דישון, שעובר מטר ורבע מהבית של טובה ומתן ונעמי. טבלנו שם היום (הבנות חצי גוף אני חצי רגל, אם לדבר בקוסמטיקאית.)
היה כיף כיף כיף. נועמי לא הפסיקה לצחוק ולצרוח בהתרגשות במים, וגאיה לא הפסיקה לצחוק ולצרוח בהיסטריה "אבל אין פה סרטנים??אבל לא יכנסו לי חיות למכנסיים?" מסכנה. היא באמת בחרדת חרקים ורמשים אמיתית. אני לפעמים מגיבה לזה בחוסר סבלנות כי אני שוכחת שהיא באמת מפחדת.
אורלי, אבו נפטר. אם אפשר להגיד על מישהו שבשיבה טובה זה עליו, וחשבתי שזה בסדר לדווח לך על זה כאן, לאור הקשר המאד, איך לומר, לא קיים, בינכם.
ולמרות שלא הכרנו אותו כמעט, הצטערנו, וגם שמחנו בשבילו על ימיו האחרונים שהיו פעילים כלכך עם אנשים צעירים, עם בדיחות וסיפורי זימה והכל...
המפגשים, כמו שלילך מקפידה לתאר, ממשיכים כסדרם וזה נעים וטוב.
בשבת נסענו למסיבת חנוכת המטבח אצל איצ'ה וליסה. הדרך לשם היתה מרהיבה ביופייה. שם היה עמוס ארגנטינאים עליזים ופסטה. היינו היחידים שמדברים עברית בלי מבטא. זה היה מוזר. כל האולפן היה שם ועוד כל מיני. רוסים סיפרו לארגנטינאים סיפרו לרומנים סיפרו לאמריקאים כל מיני דברים בעברית והתרגשו נורא.
מה עוד? זהו פחות או יותר. היה לי עוד משהו וברח. אחזור כשאזכר.
שלום לדודות, אנחנו מתכננים כבר כמה ימים לשבת ולכתוב לכן מכתב משפחתי בדף השכנדודה והנה זה לא קורה.
שרב עדין ונפלא נחת על אזורינו, וזה כיף. לקחתי שתי ילדות מצוננות וטבלתי אותן במימי החנדג'. עוד לא למדתי להגיד את המילה הזאת וכבר צריך לכתוב אותה. חנדג'.
זה נחל דישון, שעובר מטר ורבע מהבית של טובה ומתן ונעמי. טבלנו שם היום (הבנות חצי גוף אני חצי רגל, אם לדבר בקוסמטיקאית.)
היה כיף כיף כיף. נועמי לא הפסיקה לצחוק ולצרוח בהתרגשות במים, וגאיה לא הפסיקה לצחוק ולצרוח בהיסטריה "אבל אין פה סרטנים??אבל לא יכנסו לי חיות למכנסיים?" מסכנה. היא באמת בחרדת חרקים ורמשים אמיתית. אני לפעמים מגיבה לזה בחוסר סבלנות כי אני שוכחת שהיא באמת מפחדת.
אורלי, אבו נפטר. אם אפשר להגיד על מישהו שבשיבה טובה זה עליו, וחשבתי שזה בסדר לדווח לך על זה כאן, לאור הקשר המאד, איך לומר, לא קיים, בינכם.
ולמרות שלא הכרנו אותו כמעט, הצטערנו, וגם שמחנו בשבילו על ימיו האחרונים שהיו פעילים כלכך עם אנשים צעירים, עם בדיחות וסיפורי זימה והכל...
המפגשים, כמו שלילך מקפידה לתאר, ממשיכים כסדרם וזה נעים וטוב.
בשבת נסענו למסיבת חנוכת המטבח אצל איצ'ה וליסה. הדרך לשם היתה מרהיבה ביופייה. שם היה עמוס ארגנטינאים עליזים ופסטה. היינו היחידים שמדברים עברית בלי מבטא. זה היה מוזר. כל האולפן היה שם ועוד כל מיני. רוסים סיפרו לארגנטינאים סיפרו לרומנים סיפרו לאמריקאים כל מיני דברים בעברית והתרגשו נורא.
מה עוד? זהו פחות או יותר. היה לי עוד משהו וברח. אחזור כשאזכר.