היי
אני ממש מצטערת, השתמשתי בניק שלך בטעות כמה פעמים בודדות ועכשיו שיניתי...מקווה שלא עשיתי בלגן...סליחה!

עוד מעט קט, המסכה יורדת...
מצפה, וגם קצת מפחדת. לא ממש מפחדת בעצם , אבל משהו מפרפר בבטן.
עיפה, עיפה מאוד. מקווה שהחמודי שלי יתחיל ללכת לבדו לגמרי, בקרוב, כי אחרת זה הולך להיות כבד...
@}

את חייבת ליצור קשר עם יהודית שריג מומחית לשיקום רצפת האגן. אשה אף פעם לא הזיקה לרצפת האגן לעצמה כאשר לחצה בלי שאמרו לה איך ובלי שהכריחו אותה ללחוץ בצורה שעושה לה רע כמו במקרה שלך.

קודם כל להמריץ את הצירים זה נושא סיכון. לפעמים לגוף יש סיבות להאריך את הצירים. במקרה של מייס, אילו היתה מזרזת השליה הפגומה והתינוק לא היו יכולים לעמוד בלחץ הנוסף ומי יודע אם השליה לא היתה מתנתקת לפני שלתינוק היתה אפשרות להוולד? השטף דם בעין היה בגלל התנוחה הלא נוחה שהתינוק היה. הרבה תינוקות נולדים עם חבורות כחולות ושברים בגלל התערבויות בבתי חולים כמו בלידת מלקחיים, או בלידה שבה שברו לתינוק את הכתף.
הרבה נשים נפגע להם רצפת האגן בגלל הלחיצות הכפויות שהן עשו בבתי החולים.
השליה שהיתה הרוסה זה בגלל שהשליה נפגעה במהלך ההריון. בשבועות ה20 ומשהו היא היתה מאד חולה ולא יכלה לאכול. אילו היתה נבדקת אצל רופא קרוב לוודאי שהרופא היה אומר לה שמשהו לא בסדר עם השליה וצריך ליילד מיד לפני שיקרה משהו לתינוק. ואז היה יוצא לה תינוק פג אחרי זירוז או קיסרי. האם כך זה היה יותר טוב?

מייס הרגישה שהנפיחות בבטן היא לא מהרניה. זה תחושה אחרת לגמרי. היא אחרי שהתאוששה לקחה את התינוק לבדיקות אצל רופא ילדים. היא לא אמא שמזניחה ומניחה לילדים שלה להיות פגועים..

את כן צריכה לחשוב ש'משם' יוצא תינוק. לא צריך להרגיש רע עם זה. כך השם ברא אותנו. כל ההתעלמות והרגשות אשמה הנלווים ל'שם' למטה גורמים לאשה להתכווץ ולהתכחש לחלק זה בגופה, מה שגורם לנשים רבות לעצור את הלידה בתת מודע וכך לסיבוכים. חבל, לא? ההורמונים של הלידה גורמים למקום להיות גמיש ולהתמתח. נוכחותם הכי גבוהה בלידה עצמה כך שכל התירגולי אפי נו וכדומה לא מוסיף הרבה.

לפי השאלות שלך אני רואה שיש לך פחדים והתלבטויות. עליך לחקור את הנושא לעומק עד שתרגישי בנוח ותחליטי מה שמתאים לך. תצטרפי אלינו לפורום. הבנות שם יענו לך בשמחה. יש שם מישהי עם שאלות דומות לשלך (שוקולטה ממולאה) להתראות

הריונית אלמונית, האם את 'ליביל' מהפורום בתפוז? אפשר לפנות לMISE בקישור לשם שלה למסר אישי

העברתי לתומכת הלידה את הקישור לדף שלך. אני מניח (אך לא מבטיח) שכשתתפנה מעיסוקיה בימים אלה, היא תכנס לאתר הזה ותפנה אליך.

בתשובה לשאלה:
הגעתי באופן מקרי לדף שלך.
אני לא יודע מי את, אם זה מה שחשוב לך היה לדעת.

הי.

תודה על הפניה.
לניאדו קצת רחוק לי מדי...

מצטערת...

(אם בא לך, יותר טוב לדבר איתי דרך מסר תפוזי - אני באותו ניק).

שלום הריונית אלמונית לצערי הרב לא מצליח לנו לבקר בארץ. ברגע שנוכל להביע לארץ אשמח לספר לך! את יכולה להצטרף לפורום שלנו לידה פעילה וביתית. יש שם עוד כמה בנות שילדו בבית לבד ואחת מהן גרה בארץ. שמה MISE
לגבי השאלות מתי ללחוץ וכו': את פשוט תרגישי שאת חייבת ללחוץ. כאשר האשה חופשיה לזוז ולטפל בעצמה היא מגינה על התינוק. בכל זאת גם בבתי חולים קורים אסונות ויותר מאשר בבית! כל ההתערבויות גורמות לבעיות וסכנות חיים שאז הרופאים מצילים את היולדת מהסכנות שהביאו עליה מלכתחילה. נכון שגם קורה לעיתים רחוקות שתינוק נולד מת בלידה עצמית אבל זה נדיר מאד. לכל רופא שבאמתחתו יש אלף לידות מתים לו כ 6- 8 תינוקות ותינוקות נוספים נפגעים. מיילדות בית מתים לה כ3 - 5 תינוקות על כל אלף. בלידות עצמיות אין סטיסטיקות רשמיות. בפורום ביאהו של לידות עצמיות נולדו בערך כבר כ800 תינוקות במשך 8 שנים של הפורום. בכל השנים האלו מתו כ3 תינוקות. אז הסטיסטיקות לפחות לא גרועות יותר מאשר עם מיילדות בית. (וסיפור אחד נראה מפוברק של מישהי מושתלת ) אבל לעומת זאת יש הרבה נשים שהצילו את התינוק בעזרת האינטואיציה שלהן. יש בפורום סיפור לידה של MISE כזה

הוי החג הזה...
יצאה לי פתאום בטן.
ככה סתם.
זה לא מונע מהחצאיות ליפול ממני, אבל בכל זאת- שפיצית כזאת, בולטת. נראה לי שאבא מנחש.....
אני רוצה כל-כך ללדת בבית.
מאמינה בעצמי, בתינוק/ת, בגוף, בקדוש-ברוך-הוא.
אבל לא מאמינה בבעלי.
הוא הרי לא יעזור לי, ינקה אולי, יגיש לי אוכל/שתיה, יטפל קצת במתוקי הגדול יותר, ינסה לעזור לי לנוח....
ומי יטפל בתינוקי שלי, הגדול...?
אויש.
אני מאוד בדילמה.
מפחדת, בעיקר מהלכלוך שאחרי, ושאין לי מי שיעזור לי, ויתמוך בי, ויפנק קצת, אולי.....
\-:
דווקא התחלתי לפתח קשר אל ההריון, וכשאני מרדימה את החמודי שלי הגדול (אני שרה, ומניקה, ומתנדנדים יחד) אני גם מכוונת שאני שרה לבטן, לבפנים-בפנים שלה.....
כשהולכים לישון, אני שמה יד על המתוק שבפנים, ויד שניה על המתוק שבחוץ... שיהיה לי רק מתוק.... (אפשר גם מתוקה...)

שיהיה טוב .רק טוב.
אמן ואמן.

מקווה בשבילך שיהיה טוב .רק טוב.

יהיה בסדר, לא?
ברור לא?

זוכרת את עצמי, גיליתי שאני בהיריון כשהגדול היה בן שנה, כל ההיריון פחדתי "איך הוא יגיב" מרוב הפחד, כשלבסוף ילדתי את המקסימה שלי נתתי לגדול כל כך הרבה שממש הזנחתי את התינוקת ועד עכשיו אני והיא "משלמות" על זה (היא כבר בת 9).

דפים חשובים-
בלוג שוליית המיילדת
מיילדות בית
http://www.leida.co.il

---

מנסה להפנים שהכל יהיה אחרת.
הולכת לישון עם מועקה, ועם שמחה.
יהיה בסדר, לא?

---

להשאיר ילד במעון זה כאילו להפוך אותו לאהוב פחות, למיוחד פחות. בבית היא הייתה הפרח שלנו, ושם היא אחת מני רבים. מישהו יתפעל ממנה? מישהו יצפה בדרך שבה היא לומדת את העולם ויעריץ את דרכה הייחודית לעשות זאת? (אמא אחת? מתוך הלב מתקהה)

הבנתי שהשקעה בילדים או בבעל או אפילו בעצמי פירושה קודם כל פינוי מקום בפנים לרגע שקט של אהבה והתחברות ואז הזרימה היא הרבה יותר הרמונית.
אלה מעיין מתוך להסתדר עם שני ילדים

ואני בעד לישון ביחד. הכי בעד לישון ביחד. אין מישהו בעולם יותר בעד ממני. (נראה לי).
חוצמיזה שהתמכרתי. גם אם הוא ירצה לישון לבד, אני לא ארשה לו, בעיה שלו, הוא הרגיל אותי. מה איתי, אני עז?
(אוריה מתוך אמא חדשה בהלם)

מה אם לא אהיה מסוגלת להניק? למרות שבגדול אני חושבת שזה לטובתה. זה טוב לגדול עם עוד אחים ואחיות.
בדיוק, ובדיוק.....
יש לי עוד 8 חודשים, ואני מנסה לקחת את זה ברגיעה, התחלתי שוב לקרוא ספרים על הנושא, והתחלתי להתחבר לקונספט של "עוד אחד כמו המתוקוני הזה" והתחמם לי הלב, וגם התחלתי לאכול כמו בשביל גדוד, בערך, והחלב חזר, כמעט כמו קודם. היו כמה ימים שהוא כמעט לא ביקש לינוק, וכשהצעתי הרגשתי שהוא יונק על ריק, ועכשיו- התחלתי לאכול כנראה "כמו שצריך", והתחלתי לקחת ויטמינים גם "כמו שצריך", ואני מרגישה הרבה יותר טוב, ואני רואה שכשהוא יונק הוא גומע, וגם חזר לבקש לינוק....
אני מרגישה יותר רגועה...

הי, גיליתי מי את. בטעות השארת עקבות מרשיעות באיזה דף (אל תדאגי טישטשתי אותן). איזה כיף לך שאת שוב בהריון! אני ישר אחרי הלידה רציתי שוב להיות בהריון. הלידה השאירה אותי המומה לנוכח הפלא ורציתי לחוות את כל זה שוב. הגוף חוגג את פוריותו. אני גם מתחבטת בלבטים שלך, למרות שאני לא בהריון ונראה לי שייקח לי עוד הרבה זמן, ככל שזה תלוי בגוף. לפעמים אני נורא רוצה להיות כבר בהריון, אבל כשאני קוראת אותך אני מבינה שיתכן ששניה אחרי שאכנס להריון זה יראה לי לא פיר כלפי הילדה שכאן. זה לא כ"כ פשוט כשיש עוד ילדה רכה בתמונה, מה אם לא אהיה מסוגלת להניק? למרות שבגדול אני חושבת שזה לטובתה. זה טוב לגדול עם עוד אחים ואחיות.
אנחנו זורמים עם מה שיקרה, או במילים אחרות ההחלטה בידי השמיים.
המרגיעון: קחו זמן להפנמה.

לקראת שבת....
המתוקי שלי יונק קצת פחות....
מסתכל עליי במבט כזה, קצת מאוכזב, קצת לא מבין מה הולך כאן...
כמה פעמים ביום- פעמיים שלוש, הוא יונק, ומקבל ממש הרבה חלב (אני מרגישה, הוא בולע כל 4 יניקות)
בשאר הפעמים, אני מרגישה שהוא מקבל כמה טיפות, אם בכלל, או שהוא בכלל יונק בשביל הקרבה והחיבוק....
כבר לא מבקש כמו לפני שבועיים, או משהו....
מקווה שלא יגמול את עצמו.
קטני שלי...
נכנסת להריון כי רצית עוד הריון ?
לא חשבתי שארגיש ככה, קצת פספוס, כשאגלה שאני שוב בהריון. חשבתי שאשמח מאוד.
פתאום אני מבינה את אלה שעושים הפסקות של כמה שנים (4,5 ויותר) בין הראשון לשני....
פתאום קצת עצוב לי.
אני לא מתחרטת, אני רוצה עוד ילד. עוד ילדים.
פשוט הרגשות האלה הפתיעו אותי.
שבת שלום

נכנסת להריון כי רצית עוד הריון ?
קצת מסובך, ונשמע קצת הזוי. ידעתי שאני הולכת להכנס להריון. פשוט ידעתי. עוד לפני שנכנסתי להריון. עוד לפני שבכלל הופיע הפס השני. עוד לפני האיחור. פשוט ידעתי.
אם רציתי? כן. אני מאוד רוצה עוד ילד. אבל זה גם קצת מוריד ממה שאני יכולה לתת לגדול. אני יודעת, הוא לא יוכל להשאר לבד, ויצטרך להבין שהוא לא לבד בעולם, אבל אני גם רואה שהוא מסתדר בלעדיי, ואני לא מוצאת סיבה לא להסתדר עם שניהם, לדוגמא לשבת לידו ולהניק/להרדים/לפשפש את התינוקי, בזמן שהגדול משחק, בזמן שקוראים סיפור.... ואפשר לחבק שניים. זה לא גורע. יש מנשא, כדי שהתינוק יקבל חיבוק, והידיים יהיו פנויות ללטף ולפנק גם את הגדול. מה שכן, אני גם מאוד מאוד מאמינה, וגם מקווה, שעד אז הוא יקבל מספיק בטחון שאמא אוהבת, ואמא כאן ולא הולכת לשום מקום, כדי שלא יהיה לו משבר מאוד קשה של נטישה אחרי הלידה. אני יודעת שיהיה משבר, השאלה כמה הוא יזעזע אותנו. אצטרך לבנות יסודות חזקים לקומה הנוספת. מתחילה כבר עכשיו.
והוא ישאר בבית, מקווה מאוד. לא רוצה שילך. אני מניחה שאצטרך עזרה- איזו הפוגה פעם ב..., בשביל השפיות והשקט והכוח. אבל לא שילך. אני אמא שלו, אני אתן לו מה שהוא צריך, גם אם זה אומר שקצת פחות ממה שקיבל עד עכשיו. עדיין, גם הקצת פחות הזה יותר טוב בהמון ממה שיוכל אולי לקבל בגן.

שלא תחשבי, שאני מכוונת לזה שכרגע את יכולה לעשות איזה שינוי במצב ההריוני שלך
אין סיכוי בכלל. ההריון כאן וישאר, ואעשה כל מאמץ שלא יקרה לו דבר.
משתדלת לנשום עמוק. להרגע, להשקיט את המחשבות.
הולכת לאכול.......

מאז שהתחלתי לקחת מולטי ויטמין פרנאטאל, אני מרגישה הרבה יותר טוב, והברכיים פחות כואבות, ומי יודע, אולי בסוף אהיה בריאה...?
נו, אז יופי. אם את לוקחת ומרגישה יותר טוב, סימן שזה טוב לך, לא?

ומסכימה עם מה שאילה כתבה. עזרה, ולהוריד מעצמך מה שיותר.
בואי נגיד, שבני אדם הם בראש סולם העדיפויות (אהבה, אוכל ומנוחה לך ולקטני), וכל השאר למטה - למשל, קיפול כביסה, ניקוי הבית...

אוי מותק,
אני מה זה מבינה על מה את כותבת.

ממליצה על 'להסתדר עם שני ילדים' (דף פה באתר)

שאלה :נכנסת להריון כי רצית עוד הריון ?
שלא תחשבי, שאני מכוונת לזה שכרגע את יכולה לעשות איזה שינוי במצב ההריוני שלך ,אבל חשוב , לפי עניות דעתי ,להבין מה איחלת לעצמך בתקופה שלפני שהתעברת.

אני מסכימה איתך לגבי זה שצריך להתכונן, להבין שהולך להיות קשה ולחשוב על פתרונות כבר עכשיו.

אני חושבת שחשוב שתכיני לך בראש איזו תוכנית שאת יכולה לפעול לפיה .
מה שקריטי פה זה העזרה שאת יכולה לארגן, כי אם הגדול שלך בן שנה הוא ממש לא גדול , הוא זקוק להמון תשומת לב.נכון שהעבודה העיקרית שלך זה לשחרר את המחשבה שזו לא תהיה את שתעשי את כל הדברים הללו איתו ולא תעניקי לו את אותו הדבר מה שהתרגלתם, אבל שזו לא תהיה הסיבה לכך שלא יהיה לו שום דבר במקום.
חשוב גם שתדאגי לעצמך לאיוורור מדי פעם משניהם , כי האינטנסיביות של שני קטנים היא לא עינין של מה בכך, ובטח שלא לאמא שדורשת מעצמה כמוך.

רק טוב ושמחה , ושיהיה בהצלחה

הקטני שלי ישן....
כל כך עצוב לי. אני ממש מרגישה שאני נפרדת ממנו, לאט לאט.
אני לא רוצה להפסיק להניק. רוצה להמשיך להתכרבל איתו כל בוקר, שיבוא ויתפנק עליי, ונתחבק, והוא יונק בעודו מסתכל לתוך עיניי....
כן, גם עם בטן ענקית, אני רוצה להניק. אז נאלתר, לא אכפת לי שלא יהיה לי נוח. לא רוצה להתרחק ממנו.
כן, אני יודעת. יש דרכים אחרות.
אני רוצה שיישן איתנו באותה מיטה. אני אוהבת את זה. אני מרגישה שזה טוב לי, וטוב לו, וטוב לכולנו. אני מרגישה יותר בן אדם בגלל שהוא איתי במיטה, לא יכולה להסביר את זה...
אני רוצה להצליח לא להפסיק לשאת אותו עליי, כל עוד אני עומדת בזה. ואם יהיה קשה, אז אשב, העיקר לא להרחיק אותו ממני.
לא ליותר מדי, זאת אומרת...
מאז שהתחלתי לקחת מולטי ויטמין פרנאטאל, אני מרגישה הרבה יותר טוב, והברכיים פחות כואבות, ומי יודע, אולי בסוף אהיה בריאה...?
אבל, אני יודעת שכשהתינוק החדש יבוא, אני אצטרך להתכרבל בעיקר איתו (לפחות בשביל ההנקה, שתהיה בשבילו מכריעה, ופחות בשביל הקטני-הגדול), ורוצה להיות מכילה ומחבקת, גם עם תינוק קטן.
לפני שקטני נולד כל כך הכנתי את עצמי שיהיה קשה, שלא אשן, שלא אוכל בכלל "לחיות"...
זה עבר מהר, החודשיים הראשונים, ואחר כך, הכל היה יותר זורם, יותר קל, יותר נעים.
אני מקווה שאם אתכונן, כמו שעשיתי עם קטני, זה ילך גם, יחסית בקלות.
הולכת לישון עם דמעה בזווית העין.

אמא למתוק בן שנה בערך
בשנות השלושים שלי
מחכה ומתכוננת לתינוק נוסף

קצת במשבר, קצת בלב מתרונן
מוכרת קצת באתר
מעדיפה להשאר קצת בצל
אם זיהיתם אותי
אל תגלו בבקשה
|| || || || || || || || || ||