ברכת את כל בנות ישראל שיזכו לפרי בטן בריא ושלם.
אמן

ברור ששווה, תמיד כדאי וצריך לנסות ולהאמין שיהיה טוב, להיות אופטימיים ועם מחשבות חיוביות,
עם כל הקושי שבדבר ועם כל החששות והפחדים.
יש לך ברוך השם ילדים בריאים ושלמים ואת עוד צעירה.

אני לא זורקת סתם מילים, אני כותבת מנסיון קשה, אחרי הפלה טבעית כואבת של הריון ראשון בגיל שמתקרב ל-40
וחייבת לצאת מהפחד ולא לשקוע ונסות בכל הכוח להתגבר ולהמשיך לנסות עד שאזכה לילדים בריאים ושלמים בעזרת השם.

בבקשה ממך אל תפסיקי לנסות.
מברכת את כל בנות ישראל שיזכו לפרי בטן בריא ושלם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי אני בת 28.5 לידה ראשונה טבעית רגילה. אחריה 2 הפלות רצופות אח ד בשבוע 7 עם דופק. ואחד שק הריון ללא עובר. אחכ לידה שניה. וכעת אחרי הפלה נוספת הריון כימי. עשיתי בירור על קרשיות יתר יצא תקין. וכעת מופנית לאולטרסאונד רחם בתלת מימד. ולייעוץ גנטי. מה אתם אומרים שווה לנסות להכנס להריון שוב?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תיקון טעות ושיסעו כולן-*ושיזכו כולן

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נכנסתי בטעות החוויות משכו אותי אין לי כל קשר לכאן ופשוט אין לי מילים הבנתי התרגשתי צחקתי התאכזבתי הכל ביחד ממש מרגש כמה טוב שיש אחדות והבנה כל אדם הוא נפש מדהימה אותו יצר הבורא מבין רחמן בדיוק כמותו ״ ויפח באפו נשמת חיים״ תמשיכו לתמוך אחד בשני זה מה שנותן כח האהבה תנצח ושיסעו כולם לזרע חי וקיים בקדושה ובטהרה.

אני בתחילת הריון לפני שלב הדופק ומרגישה בדיוק אותי הדבר

ואיי חלי ריגשת אותי עד דמעות עם סיפורך המדהים אני אחרי 2הפלות אחת שבוע 8ללא דופק והשניה הריון כימי ואני ממש ניכנסתי למין בור של יאוש עמוק ואת נתת לי את האור בקצה המנהרה המון מזל טוב מאחלת לכולן לחבק בסופו של דבר תינוק בריא והריון קל

שיהיה לך בהצלחה ובכיף רונית @}

חלי - קראתי את הדף שלך היום אני מרגישה ממש באותו מצב כמוך בתחילת ההיריון, הדף נותן המון עידוד ואופטימיות

איזה כייף להתחיל לקרוא את ההתחלה ולהגיע לסוף ולדעת שתמיד צריך להיות אופטימיים ולא לאבד תקווה

הי חלי! מזל טוב!!!

את כותבת שבמבט לאחור מה שהרגשת "נראה לך מאוד לא לגיטימי ומוגזם"
הייתי אומרת שזה ניסוח קשה משהו...ובעיני גם לא נכון.
מי קובע מה "מוגזם" בעצם? הרי עברת כמה הפלות ומבחינת נסיון החיים שלך,היתה לך סיבה במציאות לפחד בתחילת ההריון.היית מאוד מודעת לשבריריות הפוטנציאלית של ההריון.
לפחד זו לא בושה! ובוודאי שזהו רגש לגיטימי ככל הרגשות,ולפעמים אפילו מועיל,מניע לפעולה וכדומה.
עברת דרך הפחד ועם הזמן ההריון הפך לעובדה יותר ויותר מוצקה והפחד התמוסס.
תהליך נורמלי בהחלט.וגם חשוב.
הרי לא ייתכן שתתעלמי ממה שקרה לך בעבר ותדחקי רגש טבעי שעולה.
וכמו כל רגש-הוא עלה...ואחר כך ירד,בהתאם להתפתחויות!
אני כותבת לך את זה כדי שלא תשפטי את עצמך לחומרה.
מאחלת לך כל טוב,שמחה ואושר עם התינוק ומשכב לידה נעים @} @} @}
<גמני ילדתי לפני חודשיים >

לחלי מזל טוב .
היום ראיתי את הדף בפעם הראשונה, וזה נתן לי תקווה במצבי.
פתחתי דף דומה, עם בעיות שונות בשם בשמירת הריון
וקריאה בדף לא רק נותנת תקווה אלה גם הרגשה שהתנודות ברגשות שלי משמחה והתחברות לפשושית שבקירבי לבין חרדות הן לגיטימיות ובכול זאת אפשר להגיע לסוף טוב.
אז שוב תודה והרבה מזל טוב ורוב נחת.

מזל-טוב

@}@}@}@}@}
צרור פרחים לאימא חדשה ולתינוקי חדש.
איזה יופי! מגיע לך רק טוב.

סוף - זה תמיד התחלה של משהו אחר....
כמה נכון.. שתהיה לך חוויה מצמיחה ונהדרת באימהות.

אחרי הכל...
בשבת ילדתי במזל טוב תינוק בריא ומקסים.
תודה לכל מי שתמכה בי בדף זה ההתחלה היתה לי מאד קשה.
ולכל מי שתקרא בהמשך - בהצלחה רבה.
סוף - זה תמיד התחלה של משהו אחר....

חלי שיהיה לך רק טוב ובהצלחה.
וטוב שבאת לעדכן

<אפילו שהיום הדברים נראים לך מוגזמים או חסרי פרופורציה, אל תמחקי! זה חשוב לאחרות שיבואו, יקראו ויקבלו תמיכה ועידוד>

הרגשתי צורך לעדכן... אחרי הכל פתחתי את הדף עם המון חששות ופחדים והיום אני בחודש שמיני. מלאת ביטחון בעובר שצומח בקירבי נהנת מאד מההריון (אם כי לא חסרים קשיים פיזים כדוגמת החם המטורף של אוגוסט) אבל מה שבאמת רציתי לכתב שהיום בהסתכלות אחורה נראה לי שקצת הוצאתי דברים מפרופורציה שקעתי מאד לתוך הפחדים וההיסטריה היום זה נראה לי מאד לא לגיטמי ומוגזם.
יכול להיות שזאת לא חכמה להגיד את מה שאני אומרת בראיה של שנה כמעט אחורה אבל מצד שני אי אפשר לתת לגיטמיות למראה כ"כ שחורה ביום שמקבלים מחזור למרות הציפיה להריון.
טוב זאת תזכורת בשבילי לפעם הבאה...
לסיכום כדאי לראות את החיים בפרספקטיבה קצת יותר רחבה. ולקחת הכל בפרופורציה!

ורדה, אני כל כך שמחה בשבילך, תנסי להנות מההריון למרות החששות.
אני מדברת מנסיון , אני עד הלידה בשבוע 35+ הייתי בפניקה, וגם אחרי שהתינוק יצא עדיין לא הרשתי לעצי לחייך ,עד שבעלי חזר ואמר שהכל בסדר.
וזה עצוב שלא יכולתי להות מההריון שיכול להיות חוויה נפלאה כמו ההריון הראשון שלי שהסתיים באסון.
או חוויה נוראית עם הרבה קשיים אך הסתיים בתינוק מדהים.
אני מקווה שהכל יהיה בסדר ולשמוע עידכונים.
הרבה הצלחה, ובעזרת השם תחווי את החוויה המופלאה- להיות אמא.

איזה כיף!

חי ונושם !!!! זז ומתנועע. ורופא שלא מבין למה אני לא מוכנה לעשות מי שפיר ב"גילי" בכל אופן מעודד שלהרגיש אותו אתחיל במהלך החודש הקרוב וזה מבחינתו בסדר. תודה לך ההולכת בדרכים! ותודה על הדף היפה הזה.

שיהיה בהצלחה ורדה!מחזיקה לך אצבעות @}

איזה דף נפלא !!! תודה לך חלי שיצרת אותו ותודה לכל אלו שכתבו פה. אני מצטרפת לתקוות. מצטרפת לכל מי שמצפה ללידה והיא בסיכון. או עם חשש מהעבר. אני בת ארבעים ושש + עדיין ללא ילדים. ואחרי הריון שגווע בשבוע שמיני.
אני בהריון שני כרגע בשבוע 20 . דווקא בהריון הראשון הייתי מאוד אופטימית. הוא הגיע מהר יחסית לגילי ולפסימיות שפיזרו סביבי. טיפול ראשון והופ' הריון. ואז בום טרח.. ובגילי כבר לא בטוח שאפשר יהיה להיכנס שוב. כל יום משמעותי לפוריות שלי.
ההריון הנוכחי הגיע אחרי טיפול שלישי. כשאני ממש מוטרדת. בהתחלה אמנם הרבה יותר. עכשיו מתחילה להתרגל לרעיון ועם בן זוג שמבטיח לי כל הזמן שהכל בסדר ואני משתדלת להאמין. כרגע עדיין אינני מרגישה תנועות. ויודעת שאוטוטו צריכה להתחיל להרגיש אותן. (אשמח לשמוע באמת מתי אתן התחלתן להרגיש. ) בכל אופן מחר אולטרסאונד כך שאם אני לא מרגישה בוודאי אראה. מתפללת ומקווה.

מזל טוב לך אור!
ולך חלי אני רוצה לומר שבעקרון אפשר להמשיך לפחד בכל שלב של ההריון,וגם אחרי הלידה...
אז עדיף לבחור באמונה,ולתת להרגשה הפנימית שיהיה טוב ושהכל בסדר להשתלט!

אור אני ממש שמחה בשבילך. אבל דוקא הסיפור שלך גורם לי קצת להילחץ. כי בעיני רוחי הבעיות יכולות להיות רק בהתחלה - עד שבוע 10. שם תמיד חוויתי הפלות ופתאום נראה שדברים יכולים להשתבש גם בשבוע 22 אמאל'ה...
אבל כמו שכבר כתבתי בעבר, עברתי מחסום גדול והרבה רגשות חיובים ממלאים אותי עכשיו. אני בשבוע 22 עוד יומים סקירת מערכות. מרגישה כבר חזק את התנועות ובטוחה שיהיה טוב.
לפני שבוע בני הגדול ראה כנראה את הבטן בפעם הראשונה ושאל: אמא את בהריון? כן אמרתי. הוא ממש התרגש ושמח. ורץ לספר לאחיו הקטן שעוד מעט הוא כבר לא יהיה הקטן במשפחה. ממש התרגשתי.זה הולך ומתקרב...

אני לא מאמינה שסוף כל סוף אני יכולה להגיד אני אמא של ...
היום לפני שלושה שבועות ילדתי את הבן שלי בשבוע 35+.
ולכל מי שמאמין בגורל ופיצוי זה הזמן והמקום.
לפני שנה בתאריך 04/05/2004 הגעתי לבי"ח עם ירחדת מים בשבוע 22+ ונאלצתי לעבור הפלה. ושנה אחרי 04/05/05 ילדתי את רועי.
אל תאבדו את התקווה\

הגיע שלב האושר והרוגע.
)(())

"הופכים תקליט"...

הספקתי כבר לשכח שהריון בסך הכל זו חוויה מאד כיפית. עד עכשיו פשוט לא הרשיתי לעצמי להתרגש.סוף סוף אני מרגישה ששיניתי פאזה. אני נהנית מאד.
ישבתי בישיבה בעבודה - והרגשתי תנועות ממש רציתי לצעוק לכלם - הנה הוא זז! אבל כמובן שזה לא היה שייך...
אז לפחות לשתף פה, אחרי כל החששות והעצב הגדול שעברתי הגיע שלב האושר והרוגע.
שבוע 19 או 20 עוד מעט הופכים תקליט.

איזה כיף! זה אמיתי!
איזה כיף! זה אמיתי!
איזה כיף! זה אמיתי!
@}@}@}

@} @} @}

נראה לי שהתחלתי להרגיש תנועות - איזה כיף! זה אמיתי!
וחוץ מזה שכבר רואים עלי...

תודה על החלפת השם.

הו, יופי חלי, כל פעם שאני נתקלת בדף ב מה חדש אני מחסירה פעימה.
הולכת להזמין עזרה.

רעיון מצוין. לא יודעת לשנות את שם הדף אז מי שיודעת מוזמנת. כל השמות שהצעתן מתקבלים בברכה. נראה לי שאני הכי מתחברת לשם : הריון תקין עם חששות מהעבר. קדימה...

אולי הריון מוצלח אחרי הפלות
או הריון תקין עם חששות מהעבר

אולי שם כמו "הריון לאחר הפלה",כי בכל זאת הדף מתייחס לחוויה הנפשית של פחד בהריון,כתוצאה
מהפלות קודמות,וזה נושא ייחודי וחשוב כשלעצמו.
איזה כיף לשמוע על הסקירה!מתחיל ממש להרגיש אמיתי,לא?
אפשר להפך כיוון ולהתחיל גם לשמוח ולהתרגש ולא רק לחשוש.
שיהיה בכיף!

איזה יופי ! @}
עכשיו את חייבת לשנות את שם הדף! זה כבר לא צחוק

בגלל השם של הדף כותבות כאן בנות על ההפלות שלהן ( קראתי שוב אבל רק ברפרוף ) אולי לערוך את הדברים שלך לדף אחר ולהשאיר את הדף הנוכחי עם הנושאים שקשורים לו?
רוצה עזרה?

הסקירה המוקדמת היתה מדהימה! הרופא ממש עבר איתנו איבר איבר בדק מדד היה פשוט כיף. העוברון שלנו, שמסתבר שזה הוא ולא היא, שיתף פעולה באופן מלא ממש היה שחקן קולנוע!
איזה כיף בעזרת ה' בן שלישי - המצחיק הוא שהוא עתיד להיולד בתאריך הלידה של 2 הבנים הראשונים. צירוף מקרים?

מתפללת שהכל תקין.
איתך

אני חוזרת עכשיו מפורום של אבדן הריון בתפוז. כולי דומעת. אני לא יודעת למה אני עושה את זה לעצמי. יש לי משיכה לקרוא על מקרים כאלה שהסתיימו באסון.
זה עושה לי ממש הרגשה רעה.
כתבתי את זה כאן כדי להבטיח לעצמי - והפעם בכתב - שזהו. אני לא נכנסת לפורומים כאלה עד בעז"ה הלידה המיוחלת.
השבוע ביום חמישי סקירה מוקדמת. מתפללת שהכל תקין.

הי חלי,מה שלומך?
לשאלתך-סקירה מוקדמת עושים בין שבוע 14 ל-16
ולגבי הספירה-13 פלוס משהו,אומר ששבוע 13 הושלם במלואו,ואת במהלכו של שבוע 14-
אם כי לא השלמת אותו עדיין.לכן הרופא שלי למשל יטען שאת בשבוע 14
אבל מה זה משנה,תגידי 13פלוס משהו אם ככה נוח לך.
הרופא שלך אמור לדעת לספור וגם לשלוח אותך בזמן הנכון לבדיקות
בהצלחה @}

ביקור נוסף אצל הרופא. הכל בסדר. לא ברור אם העובר בן 13.5 או 12.2. והכל בגלל שהוסת האחרונה "דילגה" חודש. האולטראסאונד הראשון מראה על עובר קטן יותר מהאחרונים. למה זה משנה? בעיקר לבדיקת חלבון עוברי אם אחליט לעשות וכמובן להרגשה זה יהיה נחמד מאד לדלג שבוע.
החלטתי לעשות סקירה מוקדמת. מישהי יודעת באיזה שבוע הכי כדאי לעשות אותה? ובכלל, איך סופרים את השבועות 13.5 זה אומר שבוע 13 או 14?

ההודעה הקודמת היא שלי, לא יודעת איך זה השתנה לפלוני אלמוני. וגם לא יודעת איך מתקנים. שוב בהצלחה!

תועה באפלה? - מה שלומך?
משורות הדף הזה, את בטח מבינה שאני מאד מזדהה איתך. אמנם אני עברתי הפלות בשלבים מוקדמים יותר אבל הקושי היה רב. כמו שאת גם שמה לב אני מצליחה כבר לכתב על הקושי בזמן עבר. עם הזמן אני מתמלאת בבטחון ובאמונה שיהיה בסדר. תיקון: כבר בסדר!
אז מה עושים? קודם כל התמיכה באתר הזה תורמת המון.חוץ מזה תנסי להרגיע את עצמך ולחשב שזה פשוט לא בידיך, את יכולה לעזור להריון להיקלט כמו שצריך אבל בסופו של דבר הדברים ממש לא בשליטתך. תנסי לזרום, להאמין לקוות . ותחשבי מה הכי מרגיע אותך. אותי למשל הכי מרגיע לראות את העובר. לראות שייש דופק ותנועות. אז פשוט הסברתי את מצבי הרגיש לרופא (שהוא רופא מאד מבוקש ועמוס) וכל פעם שאני נתקפת היסטריה קלה, אני פשוט הולכת לודא שהכל בסדר. העובר רק בן 12 שבועות וכבר "הצטלם" 4 פעמים. אני לא בטוחה שהאולטראסאונד היא בדיקה רצויה לחלוטין. אבל הגעתי למסקנה שלהיות רגועה הרבה יותר חשוב לי ולעובר כי הלחץ ממש מזיק.
חוץ מזה נתנו לך פה עצות נשים שעברו תקופות לא קלות בחיים... אפשר ללמוד מהן הרבה.
מאחלת לך הצלחה רבה.והרבה רוגע.

הריון לאחר אובדן, (לא יודעת לשים קישור),
פורום הריון לאחר אובדן

רסיסים של אור
אשמח לכתוב לאי-מייל שלך ולקבל כמה עצות טובות.
המון תודות.

רוח על המים
תודה על ההבנה והתמיכה. אני מודה לך על הרעיון להתכתב עם נשים שעברו אבדן הריון
באתר תפוז.נראה לי שאאמץ אותו.
תודה גם כן על האיחולים.
מאחלת לכולן הריונות קלים ובריאים.

אור
תודה לך על התגובה הנירגשת. אני מאחלת לך בכל ליבי לידה קלה ומוצלחת בעזרת השם.
אני ממש מרגישה שאני פוגעת גם כן בעובר. אולי זה יעורר אותי וייתן לי כוחות . אמן

תועה באפלה.
אני כל כך מבינה אותך, אני עברתי הפלה בשבוע 22+, ועד שלא עברתי את השבוע הזה לא הרשתי לעצמי לשמוח ולהנות מההריון, שאנשים ניסו לשמוח בשמחתי,
הדבר היחיד שאמרתי בעזרת השם.
סבלתי מסיוטים, בכי, והרבה פחדים, אבל זה לא עוזר, הגעתי לנקודה שהרגשתי שאני פוגעת בעובר, שמרגיש כל כאב, מתח ופחד.
ואמרתי זהו מעכשיו חייבים לשנות גישה ולהיות אופטימים.
אני לא יגיד לך שזה קל, אבל חייבים להתאמץ ולקוות לטוב.
אני עדיין לא מאמינה שזה קרוב, ושיהיה לי בן בעזרת השם, כל פעם שאני חושבת על זה אני בוכה, זה נראה כל כך רחוק, אך גם כל כך קרוב.
אני מקווה שתצליחי להתגבר ותשדרי הרבה אהבה ואופטימיות ליצור המדהים שנמצא בתוכך, ובעזרת השם שההריון שלך יעבור בשלום.

,אולי תכתבי לנו פה,זה יכול לעזור.
יש המון טיפולים שאפשר לעשות,עם דגש יותר רגשי מאשר פיזי-הילינג,בודי אליימנט או אפילו שיחות (לאו דווקא פסיכולוג.שמעתי שדיאנה
אידלמן-קרת מדיאדה יכולה לעזור).אם תרצי המלצות לאנשי מקצוע נוספים אני יכולה לעזור.
קבלי

תועה באפלה, את מוזמנת לכתוב לי לאי מייל שלי - barado ב- bezeqint.net (על האובדן האישי שלי את יכולה לקרוא כאן באתר בדף "לדמותך הנעלמת"). אני יכולה רק להמליץ לך על טיפול וטיפולים שאני עוברת ועברתי. אבל בעיניי את באמת זקוקה לתמיכה רבה (טיפולית) עכשו.

בנות, כל כך מקל עלי לקרוא על הרגשותיכן. סוף סוף איני מרגישה לבד "ולא נורמלית".
לפני כשנה עברתי הפלה של תאומים מאוד קשה בחודש חמישי , מאז לא חזרתי עדיין לעצמי.
המון עצב ובכי, כעסים כלפי כל העולם ובדידות נוראה אעפ"י שיש לי בעל מבין ותומך.
כיום אני שוב בהריון, שבוע שביעי עם עובר אחד . כולי פחדים, אני מרוגזת ובוכה על היום, לא מצליחה להנות מהמתנה הנפלאה שאלוהים העניק לי.איני מצליחה להירדם בלילות, אני מתפרצת המון על המשפחה שלי ושל בעלי ללא שום הצדקה. אני חושבת על גירושין המון ועל רצון פשוט להיעלם מהעולם הזה, העיקר לא לחוש שוב כאב של אובדן הריון כמו בפעם הראשונה. יש לציין שניסיתי דיקור סיני ותראפיה אך ללא הועיל, הפחדים משתלטים עלי ובכלל אני מרגישה שהשטן נמצא בתוכי ולא מרפה. אנא, האם יש למישהי עצה על מנת שאוכל לעבור את ההריון בשלום מבחינה נפשית? אודה לכן על כל עצה שהיא.

חיבוק גדול

אור יקרה @},
שבוע 29+ זה מאוד אופטימי, אני יודעת על לידות מוקדמות יותר שהביאו לעולם תינוקות מקסימים שהיום הם ילדים בריאים ומאושרים
אני מחזיקה לך אצבעות ומתפללת עבורך ולבריאות המתוק(ה) שבדרך
תהיה חזקה ותשתדלי לחשוב חיובי ( () )

שלום
מזמן לא נכנסתי לאתר, עברתי הפלה לפני 10 חודשים בשבוע 22+ לאחר טיפולי פוריות.
כרגע אני בהריון שבוע29+ גם לאחר טיפולים+ תפר צוואר הרחם.
לפני מס ימים התחילו לי צירים והייתי מאושפזת מ"ס ימים בבי"ח, ןכרגע אני מטופלת בפרזולאט.
אני כל כך מפחדת שיקרה משהו, כל כך הרבה מתחים, .
אני ממש מבקשת אם מישהי יודעת על מקרה כזה שחלילה עם תהיה לי שוב לידה מוקדמת שהתינוק יהיה בחיים.
אני לא יודעת אם אני יוכל להתמודד עם משהו אחר.
תודה.

פשוט להניח. להניח ולקוות לטוב כי בדרך השניה אתה פשוט שוקע לשחור שאין דרך לצאת ממנו
פשוט נכון @}
להרגיש בת מזל על שהוא בחר להיות אתי עד כה. שכבר זכיתי.

מה שמרגיע אצלי את הפחדים הוא לחיות את הרגע ולהנות ממנו,
לומר תודה על הרגע הזה, בו אני חווה את העובר/ תינוק להרגיש בת מזל על שהוא בחר להיות אתי עד כה.
שכבר זכיתי.

נראה לי שאני צריכה להשיב את האמונה לחיי. להאמין בבורא עולם שנתן את החיים - ולקח אותם בזמנו... ולהאמין שלא הכל בשליטה שלנו.
נכון שידע הוא כח, כח להרגיע ולהראות משהו מוחשי מאד. אבל בסופו של דבר הוא ריגעי מאד ואין בכוחו לשנות משהו פנימי אמיתי. שהרי יום אחרי הכל נשאר עוד פעם בבחינת הלא נודע וחוזר חלילה...
דיברתי אתמול עם בעלי לפני הביקור אצל הרופא, בכיתי , הרגשתי כ"כ חסרת בטחון. השיחה איתו גרמה לי בהתחלה כעס, הוא פשוט לא מבין מה עובר עלי. אבל אחרי מחשבות ארוכות לתוך הלילה, מתוך רגיעה מסוימת . הבנתי קצת יותר את מה שניסה להגיד לי. הוא חווה מוות. ולא סתם מוות אלא מוות של אבא בגיל מאד קריטי בחיים שלו, אני חושבת שהוא דיבר איתי מתוך אמונה שייש בחיים דברים מעבר לשליטתנו. אין לנו יכולת השפעה עליהם ולכן צריך פשוט להניח. להניח ולקוות לטוב כי בדרך השניה אתה פשוט שוקע לשחור שאין דרך לצאת ממנו. הבחירה היחידה היא להניח, לקוות ולהאמין שיהיה טוב. לדעת שמחשבות חיוביות משפיעות על החיובי ולהפך.
אני חושבת שייש לי הרבה על מה לעבוד. אבל המסקנה שלי מהיום הלחוץ שעבר עלי אתמול: תרפי, תאמיני בטוב, תתפללי, זה כבר יגיע. זה כבר הגיע...

חיכיתי יחד איתך לרופא

הי חלי.שמחה לשמוע שהכל בסדר.ממש רכבת הרים העניין הזה...תמשיכי לעדכן.

הכל בסדר. נרגענו.

אני עומדת להשתגע! הלחץ והמתח ממש גורמים לי כיווצים בבטן התחתונה. עבר שבוע מאז ראיתי את העובר שלי, כמובן משהו חדש צץ. אז מה הפעם? קודם כל שפעת, אני גמורה מזה. הילדים גם הם חולים. ועכשיו גם קיבלתי תוצאות שייש לי חידק בשתן. בדיוק באתו זמן ובאותה נקודה בה מצאו לי את החידק בהפלה הקודמת. הרופאה שלי אמרה לי שדחוף צריך לקחת אנטיביוטיקה - זינת. שאלתי אותה אם זה לא מסוכן והיא רק אמרה שיותר מסוכן להיות עם חידק בשתן.
בקיצור, התחילה ההיסטריה וגם נראה לי שהפסיקו לי חלק מתופעות ההריון. התקשרתי מיד לרופא הנשים שלי. יש לו תורים פנויים בד"כ חודש מראש. התחננתי למזכירה שתמצא לי תור קטנטן פצפון. היא כנראה שמעתה את ההיסטריה בקולי ולמזלי מצאה. אז היום בחמש וחצי יש לי תור שיבהיר קצת את הענינים.
אבל בקצב הזה נראה לי שאני פשוט נפרדת לצמיתות מהשפיות שלי. קשה לי לתפקד. כבר יומים אני בבית (גם בגלל השפעת).
כל הזמן עוברת לי בראש המחשבה: זאת היתה טעות להכנס להריון כ"כ מהר. היית צריכה לחכות עוד.. מה את צריכה את זה עכשיו?
אני יודעת שאלו מחשבות מיותרות, שלא מובילות אותי לשום מקום. אבל אני פשוט לא מצליחה להשתחרר ולהרגע.
מתפללת שכבר יגיע התור המיוחל שיעזור לי להרגע, שהכל בסדר... מקווה...ושוב מתפללת.

בדף הריון ראשון כתבו גם כאלו שזה לא הראשון שלהן... כמדומני.
איך שנוח לך. אולי דף בית?

נועה - יש הרבה בדבריך!
פעם הייתי נכנסת לאתר דרך דף הבית ומקישה הפלה. היום אני כבר מקישה הריון... וזה באמת מרגיש אחרת.
נח לי לכתוב פה, בגלל אינטימיות מסוימת שנוצרה - מעגל נשים שכותב פה, ואני מרגישה כאילו זה דף בית כזה. למרות שכמובן הוא פתוח לכל מי שרוצה לשתף ולכתב... אז בינתים אני אשאר פה. האמת שכתבתי פעם גם בדף הריון ראשון - כי אני מרגישה כאילו זה הריון ראשון! למרות שנראה לי שבהריון הראשון ההיתי צעירה יותר, חסרת פחדים וכשלונות כמו הפעם. אז נראה לי שההריון הזה אפילו קשה לי יותר מההריון הראשון.

איזה יופי !
עברנו עוד שבוע.
חלי יקרה, אולי לעבור לכתוב בדף אחר? יותר אופטימי עם שם בלי הפלה?
יש לכל דבר משמעות בתוכנו. אולי הריון ראשון?

אתמול ראיתי אותו שוב! שבוע 8 או 9 ... דופק, תנועות, עברנו עוד שבוע.
עדיין מלאת חששות מחכה כבר לעבור את השליש הראשון.

בהצלחה !!!(())

התחלתי להרגיש רע! בחיים לא חשבתי שתופעות כאלה יכולות גם לשמח. אני גמורה מעייפות (לפעמים בא לי ללכת לישון ולהתעורר בפסח...) יש לי בחילות חזקות אם כי אני לא מקיאה כמו בהריונות המוצלחים שלי. אבל בהחלט יש תופעות ואני מקוה שזה סימן טוב.
בינתיים עוד שבוע עבר - והכל ב"ה בסדר.
הכל כ"כ סודי בינתיים, אני לא רוצה שאף אחד יידע, אפילו לא אמא שלי. והכל בגלל אותו חשש שמשהו ישתבש. בפעם הקודמת היה לי כ"כ קשה להתמודד עם עצמי ועם ההסברים הבלתי פוסקים לכלם. אז הפעם חוץ ממכם הוירטואלים ומאישי היקר כמובן, אף אחד לא יודע.
משי, האמת שבחיים לא שמעתי על הדודאים! אבל באמת תנסי לחפש בדפים אחרים. ומהדף הזה תשאבי כוחות, גם אחרי הפלה קשה וכואבת מגיע בסופו של דבר הריון. מקווה שהוא גם יסתיים בטוב. תמיד צריך לקוות ולהאמין.

הדודאים?אני מניחה שאת מתכוונת לצמח ולא ללהקה המיתולוגית...
האם זה אמור להיות צמח שעוזר להכנס להריון?בתקופות עתיקות היה ידוע כמעורר תשוקה.
בכל אופן יש באתר איזה דף על איך להכנס להריון,אולי שם תמצאי משהו.
מאחלת לך בהצלחה וגם שלוות נפש.אם אני מבינה נכון,אין סיבה רפואית לכך שזה לא הולך בינתיים.
ולכן יש סיבה טובה להאמין זה רק עניין של זמן.וכמו שאני תמיד ממליצה,אפשר גם לנסות אבחונים וטיפולים אלטרנטיביים.

שלום לכולן! גם אני עברתי הפלה- שק ללא תוכן... לפני כשנה. עכשיו אנחנו מנסים להכנס להריון, וזה כל כך מתסכל כל פעם מחדש לגלות שאנחנו לא. מישהי יודעת משהו על הדודאים?

איזה יופי !! להכנס לכאן בפתחו של שבוע חדש ןלקרוא בשורות כל-כך טובות
חלי, נסי לשחרר שליטה. להבין לעומק שזה ממילא לא נתון לך ולא בשליטתך. תהני מהעכשו, חיי את הרגע הנוכחי, נסי לא לבדוק כל הזמן, נשמי עמוק עמוק וקבלי את מה שמיועד לך. אני מתפללת יחד איתך ועם כולנו שיש הרבה טוב שמזומן לך.
שבוע טוב טוב טוב

שמחה לשמוע את הבשורות.לפחות נכון לעכשיו הן טובות,נראה לי שאין ברירה אלא לחיות את הרגע,לא?!
אני יודעת שקשה לך לשמוח,ובטח גם לספר לאנשים,אז מה אכפת לך שאני בינתיים אשמח בשבילך
לצאת לטבע-רעיון נהדר,וכמה שיותר,כי זה מקרקע אותך ליופי של הרגע הזה (זה אולי קלישאה,אבל זה מה שקורה...)
@} @} @}

אבל כרגע נראה לי שאני צריכה יותר פסיכולוג מאשר רופא נשים.
אני אחרי מספר הפלות הלכתי לעיתים קרובות לרופא הנשים שלי, פשוט הודעתי לו שאני באה אליו בשביל השקט הנפשי שלי, להירגע, והוא מחליף לי את הטיפול הנפשי....
טוב, כמובן שזה לא ממש החליף טיפול נפשי, אבל הרגיע לזמן מה...
הקושי, ללמוד לחיות עם... (וללכת בלי...) הפחדים, החששות ולדעת שלא ילכו, אבל למצוא להם איזון,
שמחה - הסתכלי על ילדייך וברכי את מה שיש!
שבת-שלום ובהצלחה.

חלי
שבת שלום ו

הייתי אצל הרופא.יש עוברון קטן ואפילו ראינו דופק - איזה אושר!!!!
אבל מהרגע שעזבתי אני לא יכולה להרגיע את עצמי. אני כ"כ מפחדת, כ"כ רוצה לשמור על העובר וכ"כ מפחדת לאבד אותו.
האמת שאני מנסה להתעלם מההריון אפילו מכריחה את עצמי להתאפק, לא לבדוק תאריך לידה משוער, ולהתחיל לספור שבועות. כ"כ מפחדת מלהתאכזב.
ההריון מאד צעיר 5.5 שבועות בלבד. ולכן לרופא לקח כמה שניות למצוא דופק, מה שעבר עלי באותם רגעים פשוט קשה לי לתאר, איזה לחץ! ממש דפיקות לב.
רוצה מאד לחשוב חיובי. אני מתפללת. מקוה.
וכרגיל אני מחפשת סימנים בכל דבר. יש תופעות הריון כמו עיפות, מצבי רוח ואפילו בחילות חזקות אבל ב2 ההריונות הקודמים לא הפסקתי להקיא בהתחלה.
בהפלות לא היו לי בכלל בחילות. אז מה זה אומר עכשיו? 50? 50? ואולי זה סתם טיפשי לחשוב כך כי כל הריון הוא שונה. פשוט אחרי 4 הפלות נראה לי שאני כבר מכירה את הגוף. טוב, די נראה לי שאני צריכה קצת טבע, רוגע, שלוה בקיצור, טיול יום שישי.
עולה על קצר, נעלי ספורט, הולכת להוציא את הילדים מהגן- וקדימה ללכת קצת לטייל. שבת שלום!
דרך אגב - ההולכת בדרכים יש לי רופא מקסים! אבל כרגע נראה לי שאני צריכה יותר פסיכולוג מאשר רופא נשים.

איזו הפתעה!!!
אני מה זה מבינה אותך שקשה לך לחשוב חיובי...אולי אין צורך להתאמץ על כך יותר מדי.הפחד קיים,לגיטימי לגמרי.
השאלה שנשאלת היא באמת איך לעבור את השבועות הקרובים בלי להתחרפן טוטלית...להשאר באיזה מרכז פנימי יציב
יהיה אשר יהיה.אם יהיו לי הצעות מעשיות (חוץ מעזרה מקצועית... ) אני מבטיחה שאכתוב לך.
בינתיים מחזיקה לך אצבעות!
אז באיזה שבוע את אמורה להיות בעצם?יש כבר טעם ללכת לרופא?יש לך רופא נחמד?תמשיכי לעדכן.
איזה תהפוכות..."אני מאוד עצבנית ובוכה מכל דבר טיפשי"...יכול להיות שאת בהריון?!

אני בהריון!!!!
מחכה כבר לרגע בו יהיה אפשר להפוך את שם הדף: הפלה - הריון - לידה.
אתמול, החלטתי לעשות בדיקה נוספת כי האיחור המוגזם ממש הלחיץ אותי. האמת שלא ציפיתי, ופתאום 2 פסים!!! לא להאמין.
אבל מה עכשיו אני באמת צריכה המון תמיכה, עצות איך להרגע, איך לחשוב אופטימי. אחרי 2 הפלות רצופות (ועוד היסטוריה של 2 קודמות) קשה לי לחשוב חיובי. אני משתדלת להדחיק את עניין ההריון ולחשוב על ההריון רק אחרי חודש שלישי. למה? כי בכל ההפלות שלי זה נגמר עד שבוע 10.
אפילו לבעלי בהתחלה לא אמרתי, מתוך רצון להכחיש ולא לחשוב עלזה. אבל כמובן שאחרי שעה נשברתי ורצתי לספר לו.
אז מה עכשיו? התחילו כל הפחדים, עוד פעם אין לי בחילות! אבל יש גודש בשדיים, אני לא מקיאה, אבל מאד עצבנית ובוכה מכל דבר טיפשי.
אני יודעת שאין לי מה לחפש סימנים והשוואות בכל דבר, אבי זה פשוט קופץ לי אוטומטית לראש.כל פעם שאני הולכת לשרותים בודקת אם אין דימום. אנחת רוחה קלה כשאני מגלה שלא השתנה כלום.
חוץ מזה יש לי צורך נוראי לראות ישר רופא, לראות באולטראסאונד שייש עובר, יש שק הריון, יש דופק. והתור לרופא שלי כ"כ ארוך... יש לי תור רק ב4/3 אז מה להרגע ולחכות? ללכת לרופאה הפרטית שלי? להפוך עולמות כדי להשיג תור מוקדם יותר?
כל-כך רוצה שזה ייגמר הפעם בטוב. כ"כ רוצה להחזיק בידי תינוק קטן שלי.
מסיימת בברכת שבת שלום. מנסה להיות אופטימית. מחכה לעצות מעשיות איך נרגעים?

"אין לי חשק,כוחות וידע לבחור אחרת"...בשביל זה אנחנו פה,לא?! כל בחירה שתבחרי היא טובה.אבל עדיף שהיא תבוא
ממקום של עוצמה ולא של רפיון ידיים.ואם אין לך כוח-מה שלגמרי מובן אחרי כל מה שעברת-אז לדעתי אין שום מניעה
שתקבלי עזרה,שתחזיר אותך לכוחות הפנימיים שלך.
בינתיים הכדור הקונבנציונלי לא עובד,ואת מתמלאת בדאגה וחשש לגבי תפקוד המערכות...חבל !
זה בטח שואב המון אנרגיה כשלעצמו.לי במקרה הזה היה דווקא יותר קל לפנות לעזרה מאשר להמשיך לסחוב לבד.
אבל אני גם מאמינה גדולה באלטרנטיבה,אז ברור שאני פונה לשם כשאני במצוקה...
"בכל מקרה צריך להמשיך להתמודד! החיים ממשיכים"...ההתמודדות קורית בכל מקרה.השאלה היא באיזו דרך את
בוחרת להתמודד.התמודדות בעיני זה לא בהכרח להמשיך לסבול עד שזה יעבור איכשהו...יש דרכים נוספות.
אני בעד שתרגישי טוב,שתאפשרי את זה לעצמך בכל דרך!

לי-לבעלך באמת קשה להבין.מהסיבה הפשוטה שהוא לא עבר את זה בגוף שלו.וגם כי הוא מן הסתם בנוי אחרת.
אני מתארת לעצמי שזה יכול להטריף אותך,אבל את תעברי את זה בדרך שמתאימה לך,בלי קשר למה שאומרים או
חושבים אנשים מסביבך,שדרכם טובה ולגיטימית-עבורם.מקווה שתמצאו תמיכה וקבלה אחד בשני.
מחר הגרידה...מאחלת לך שתעברי את זה בשלום... .ואם את צריכה משהו...את לא לבד.

לי, משתתפת בצערך! אני לא בטוחה שבעלך לא מבין. אולי קצת יותר קשה לו להתחבר לרגשות שלך. כי בסופו של דבר את היא זו שעוברת הרבה מאד שינויים פיזיים גופנים. עבורך התינוק הוא משהו ממשי כבר בשבועים הראשונים , ואילו לבעלך לוקח יותר זמן להתחבר לעניין. אני בטוחה שגם לו כואב. אבל הגישה שלו להסתכל קדימה, יכולה להיות גישה בריאה מאד. את צריכה עוד זמן לחשוב ולכאוב ובסופו של דבר - להסתכל קדימה.

באשר אלי - חוזרת לעצמי. ולפעמים שוקעת שוב. אני מאד עצבנית בזמן האחרון, בעיקר כלפי הילדים - בערב כשאני עיפה. מצבי הרוח בזמן האחרון בהחלט מהתלים בי. לא יודעת למה זה קשור, אולי בכלל לתקופה בעבודה... מה שבטוח, זאת תקופה קשה. הגשם , החורף ומזג האויר בהחלט משקפים אצלי משהו פנימי יותר.
ההולכת בדרכים - אני בכלל לא חושבת שזה פאלצני מה שאת כותבת. אבל קשה לי להגיע לידי החלטות מעשיות. אולי בגלל שיותר קל טכנית לבחור בדרך הקונציונלית הרגילה. הרבה יותר פשוט לקחת כדור שאמור "לסדר" הכל. את מבינה? רוצה פתרונות מהירים, שיביאו לתוצאות מהירות.
כשאני כותבת לך שורות אלו אני מבינה שאולי זוהי בדיוק הטעות שלי, אבל אני נמצאת כרגע בנקודה בה אין לי חשק, כוחות וידע לבחור אחרת.
אולי המציאת תכריח אותי... כי בעיית האיחור במחזור עדיין לא נפתרה. אני עדיין מחכה, הכדורים לא השפיעו... וזה בודאי לא מוסיף להרגשתי הכללית. אני כל הזמן בטוחה שמשהו במערכת נדפק! ואולי הכל בגלל ההורמונים (או שפשוט הכי קל לנו הנשים להאשים את ההורמונים בכל בעיה)
בכל מקרה צריך להמשיך להתמודד! החיים ממשיכים...

כיוון שבעלי לא ממש מבין מה אני עוברת ולמה אני "לא מסתכלת קדימה"...
לאט, לאט. חייבים קודם כל לסגור ולהפרד ממשהו אחד לפני שאפשר למצוא כוחות אל המחר. קחי את הזמן. אין שום מקרה דומה למשנהו ואין שום מקרה שכל אחד חווה בדיוק כמו מישהו אחר. קחי את כל הזמן שאת צריכה. עדיף לעבד את הדברים טוב ולעומק ולתת לזמן לעשות את שלו. הגוף שלך ונשמתך יאותתו לך כשיהיו לך כוחות "להסתכל קדימה".
מאחלת לך רק טוב

תודה לכולכן על ההזדהות. זה עוזר כיוון שבעלי לא ממש מבין מה אני עוברת ולמה אני "לא מסתכלת קדימה"...

לי יקרה, כמה עצוב וקשה.

לי יקרה, כמה עצוב וקשה. שולחת לך המון כח ואור להמשך ההתמודדות, עד שתצליחו לאחוז בידיכם פרי אהבה חי ונושם

חלי,שולחת לך .

האם חשבת לטפל באיחור בדרכים פחות קונבנציונליות?
כבר שוחחנו על זה בעבר,אני זוכרת,אך נראה לי שחשוב להפסיק להתייחס לכל המערכת הפנימית שלך כ"בעיה"
ולנסות התייחסות יותר הוליסטית...ברור שיש משהו בגוף שמסמן שכל מה שעבר עלייך עדיין לא סגור.
אני מאמינה ויודעת מנסיון שאפשר לטפל בדברים,זה לא רק הזמן שמרפא,גם היכולת להתבונן פנימה,ולהעניק לעצמך
את האפשרות לריפוי.מקווה שאני לא נשמעת לך פלצנית...מה שכתבת נוגע בלבי ואני מאחלת לך שתרגישי טוב יותר
בכל דרך שתבחרי ללכת בה.

לי-אולי עדיף לפנות לדפים הפלה בכל אופן , תמיכה אחרי הפלה יש שם המון עצות.ואם יש לך שאלה ספציפית
את מוזמנת לשאול.

שלום לכולכן. חדשה פה... מגיעה בנסיבות לא ממש משמחות. אני בהריון ראשון בשבוע תשיעי בערך, ועדיין לא הופיע דופק והעובר הפסיק להתפתח. אם אפשר לומר "לצערי", אז לצערי לא הייתה הפלה טבעית ואני מתוכננת לעשות גרידה בעוד יומיים. כמו שבטח ברור המצב שלי די קשה. מה גם שכמעט כולם כבר יודעים וכולם מהמשפחה של בעלי מתקשרים ומנסים לנחם בדרך שכמובן לא מנחמת... אז אני פה ואשמח לקבל תגובות או עצות.
שלכן,
לי.

חלי גדול. כל-כך מזדהה איתך, כל-כך מכירה את הימים השחורים והקשים האלו. נכון, לפעמים נדמה לנו שהנה, הזמן עשה את שלו, ואז פתאם מגיעה המרה השחורה והכל כל-כך כל-כך קשה, קשה וכואב ודומע עד בלי סוף ונראה שממש לא נצא מזה...
לאט לאט, אני מאמינה שהדמעות עושות את עבודת הניקוי הכי טובה שיש ולפעמים חייבים לבכות.
עוד מעט יבצבצו קרני שמש לתוך החור השחור והכואב שלך ושוב תמצאי כוחות, עד למשברון הבא...

יש ימים כאלה שהכל נראה כ"כ שחור. השמים מעוננים, הדמעות מציפות והכל כ"כ רע. העבודה, הבעל, הבישולים, הילדים - כלם נגדך!
וכשאני מנסה להבין מה בעצם רע? מה קורה לי? קשה לי למקד את הבעיה. ואני נזכרת באולטראסונד שבו ראיתי אותך שוכב דומם ללא נוע. יכול להיות שעדיין אחרי שלושה וחצי חודשים ההפלה ההיא מצליחה כ"כ לערער אותי? חשבתי שהתגברתי, שייש לי כוחות. שאני חזקה.
ואולי הכל בגלל ההורמונים. כמו שכבר כתבתי למעלה המחזור שלי מאחר בחודש וחצי הרופא נתן לי כדורים שאמורים לגרום להופעת המחזור. שוב פעם בעיות, למה דברים לא יכולים פשוט לזרום באופן טבעי.
יש ימים כאלה שהכל נראה כ"כ שחור. והיום הוא יום כזה...

ירוק כתום, גיסי היה בטח אומר על זה - "זה מקרה קלאסי של 'מוקדם לקבוע'".
הזמן יתן לך תשובה...

ירוק-כתום - קני עוד ערכה וחזרי על הבדיקה. לעיתים יש דימומים בתחילת ההריון. ויתכן שזו היתה הפלה. בדקי שוב.

אני רוצה לשתף אותכם במה שקורה לי, הייתי בהריון לפני 4 שבועות ההריון לא היה תקין ועברתי שאיבה , טרם קיבלתי את המחזור , כאשר גיליתי שאני בהריון קיבלתי שוק לא חשבתי שזה יקרה לי מהר וזה היה הריון רביעי חברות ואמא ששיתפתי בנושא אמרו לי השתגעת להביא ילד רביעי לעולם, אמא שלי למשל חשבה שאני חוזרת בתשובה ,(אני באה ממשפחה קטנה ויש לי רק אח ) גם ילד שלישי היה נראה לה מוגזם, היום כשאני אחרי פתאום אני כלכך רוצה וכאן מתחיל גם המרוץ אחרי הזמן זה או עכשיו או לעולם לא...אני בת 37 , מה דעתכן?