הי, אני הייתי בדיוק במצבך.
אחרי דיכאון קשה של שנה ועוד שנה וחצי התאוששות עד שחזרה לי שמחת החיים.
והיום שוב בהריון וגם מפחדת מנפילה לדיכאון לאחר הלידה הבאה.
אני עם מינון נמוך של ציפרמיל, בהחלט יש כדורים שאפשר לקחת בהריון.
גם ממליצה על טיפול נפשי מקיף ותומך ולהערך לעזרה נרחבת ככל האפשר.
את יכול לקרוא בדף שפתחתי בנושא אמא לעתיד הפכה לאמא בהווה
והמשך קורותי והחלטתי ללדת שוב בדף איך להיות מאושרת
זה גם בסדר גמור לחכות עד שתרגישי מוכנה. לי זה לקח 3 וחצי שנים. זה טבעי שיקח גם 6 שנים או שתחליטי שבכלל לא, כמו חברה שלי.

סליחה על ההצפה. כיום יש כמה סוגי תרופות שניתן לקחת בהריון ובהנקה. המסקנה שלי מהסיפור שאני מכירה היא לא לזלזל בטיפול בהריון ולפחות שנה אחרי הלידה. ולרשת בהרבה תמיכה, ולקחת אפשרות של דיכאון בחשבון. הסוף טוב, 2 ילדים נהדרים ואמא מתפקדת סבבה המחיר היה שנתיים לא פשוטות מגיל שנה עד שלוש של ילד2 ושיקום איטי וקשה. וגם, העיבוד של האבל על כך שלא ניתן יהיה להרות ולהוליד עוד.

מסייגת: לא כל דיכאון חוזר. ומצטרפת להמלצה על עוד טיפולים תומכים. רק לזכור שבסוף זו רגישות אורגנית, כימית שיכולה לצוץ

רגע לפני: מכירה מקרוב דכאונות אחרי לידה, יש להם סטטיסקות שכדאי להכיר, ולהתייעץ עם המטפל (שרשם וטיפל בזמן הדיכאון הקודם) יש לו כלים להעריך את המצב. הסיפור שאני מכירה מקרוב: דכאון ראשון התחיל חצי שנה לאחר לידה א והסתיים לאחר כשנה סופית, דכאון שני אחרי לידה2 התחיל ממש מאוחר (שנה לאחריה) והיה חמור וממושך. לאור זאת המסקנה הנחרצת היתה להימנע מלידה 3 כי המצב לאחריה עלול להיות בלתי הפיך וקשה. במהלך הריון 2 האם לקחה תרופות והילוד היה במעקב 24 שעות לאחר הלידה. לא היתה בעיה להניק (ציפרלקס נדמה לי, לא בטוחה).

חשוב מאוד להתייעץ עם מי שרוצים, אבל גם עם המטפל הקודם. יש סיכוי גבוה לחזרת דיכאון, אבל יש גם איך להיערך

ש דף בשם התלבטות לגבי הריון נוסף

יש להעביר לדף הקיים.

אולי במקום פער בשבילך זה רווח?

קודם כל, אומגה 3 מאוד עזר לי לשמור על איזון נפשי בהריון, אז אני ממליצה.
וחוץ מזה, ממליצה לעבור תהליך כלשהו של עיבוד והתחזקות נפשית, ובינתיים לחכות. לא יקרה כלום אם יהיה פער קצת יותר גדול בין הילדים. אצלי יש 6 שנים ביניהם וזה דווקא מוצלח בעיניי.

ואגב אחרון: יש דף בשם התלבטות לגבי הריון נוסף , אולי יתאים לשאול הכל שם?

אגב חלילה מלרפות את ידייך לגבי הריון נוסף, אך אם רוצים יותר מילד אחד יש עוד דרכים להגדיל את המשפחה מלבד ללדת

נשמע מצב לא פשוט.
אני מכירה נשים שחוו קשיים נפשיים על רקע הורמונלי בתקופת ההריון ולאחר הלידה, שנעזרו מאוד מאוד בדיקור סיני. אבל דרש התמדה וזה טיפול מתמשך, לא חד פעמי.

לגבי תרופות נוגדות דכאון - יש סוגים שונים ואני לא בטוחה שכולם אסורים בהריון או לאחר לידה. בוודאות יש סוגים שמותרים בהנקה. צריך רק לבדוק עם אנשי מקצוע מתאימים.

זקוקה לתמיכה, עצות טובות וחיבוק
יש לי ילדה בת 4, חודש וחצי אחרי הלידה שלה התחיל לי דיכאון ממש קשה. בקושי אכלתי, בקושי ישנתי, הכל בקושי...התחושה הייתה שאיבדתי את החופש שלי וזה היה נורא. לקחתי כדורים (מה שאני לא נוהגת לעשות בדרך כלל) ואחרי חודשיים רק התחלתי להתרומם(זה לקח לא מעט זמן עד שהתאוששתי).
לפני כמה חודשים התחלתי לחשוב על הריון נוסף. בהתחלה אלו היו מחשבות שמלוות בחרדות, אחר כך פתאום התחלתי להרגיש שאני רוצה. היו לי גם מחשבות מלחיצות אבל הרצון היה ברור.
ניסינו 3 חודשים (בינתיים היו רק הריונות כימים) בחודשיים הראשונים הייתי חדורת מוטיבציה לעניין, אבל באופן לא ברור (או אולי כן ברור) אחרי שקיבלתי את המחזור האחרון פתאום היתה לי הקלה ומחשבות נוראיות לגבי מה שעתיד להיות. התחלתי לחשוב למה אני עושה את זה לעצמי בכלל. אני מפחדת שאני אשנא את התינוק/תינוקת (פחדתי מזה גם בהריון הראשון) ולא ארצה להניק אותה, אני פוחדת שזה יגרום לי לשנוא את הגדולה שלי וששוב יקחו לי את החופש ופחד ענק מהדיכאון (שכבר מתחיל להראות את אותותיו). ומה יהיה אם אני אהיה בדיכאון קשה בהריון? הרי אסור לקחת כדורים, מה יהיה איתי? ובאותה מידה אני לא רוצה רק ילדה אחת זה מרגיש לי ריק מידי ואם אני אחכה עוד אז הפער רק ילך ויגדל.... אהההההההה! הדילמה הזאת גדולה עליי ואני חסרת כוחות. אם יש מישהי שהייתה במצב דומה או מכירה מישהי שהייתה במצב דומה ויש לה עצה טובה בשבילי אני יותר מאשמח לשמוע.