על ידי פלונימית* » 04 אוקטובר 2008, 18:32
חולקת קצת מהגיגיי, קחי מה שמחזק אותך:
זה גם וגם וגם.
החשש שלך מובן מאוד. ובאמת הגיוני לא להכנס מלכתחילה למקומות שלא נעים ולא טוב לך להיות בהם, אבל נראה שכרגע זה מביא אותך למקום אחר שגם בו לא כל כך נעים.
אני מאוד תומכת במה שנאמר כאן על מרדכי והמן, ועל מה שאילה ועוד בנות אחרו על לחזק את עצמך ואת הנקודות החלשות שלך,
<פאוזה קצרה לחלוק מהנסיון שלי>
אני אחרי שתי הפלות, הריון שלישי. בתחילת ההריון בדיקות הקרישיות (שאיכשהו אישרו לי) חזרו לא ממש ברורות. הייתי צריכה להחליט אם לקחת קלקסן (מטפל בבעיות קרישה וניתן בזריקה לבטן, כל יום. לא קטע נעים, אבל אצל נשים עם הפלות חוזרות נוטים לתת אותו גם ללא בעיית קרישה מאובחנת, כי הוא איכשהו שומר על ההריון) או פשוט לתת לזמן לעבור.
לא יכולתי לקבל על זה תשובה, מאף אחד.
המדקרת שלי אמרה שהיא לא יכולה להגיד לי מה לעשות.
איש טוב אחר שאני סומכת על דעתו אמר גם הוא, שאין תשובה של חברת ביטוח. בשלב כזה, אף אחד לא יכול להבטיח לי כלום.
הגיניקולוג אמר שאפשר לקחת, ואפשר גם לא. אבל אם אני לא אקח, בהחלט קיים סיכוי שאני אמצא את עצמי באותה נקודה בדיוק, אחרי שלוש הפלות.
ואין דבר יותר מלחיץ מזה בעולם, ששמים את כל האחריות הזאת על כתפייך הלא מי יודע מה חסונות. אלו היו כמה שבועות זוועתיים, עד שהגעתי ל-US של שבוע 10 וראיתי שיש עובר, והוא זז, וכנראה שההריון הזה הולך להמשיך.
לא לקחתי קלקסן, עקב תחושת בטן מאוד חזקה. אולי זה היה רק הימור מוצלח, לא יודעת.
אחרי אותו US, אמרתי לרופא שלי שאני לא הולכת לעשות שקיפות. הוא לא חסך ממני את דעתו לגבי ילידת ילד עם תסמונת דאון אבל אח"כ פשוט אמר לי לקבוע תור לסקירה, בלי לנדנד על תור לשקיפות.
ודווקא במקרה הזה עזר לי מאוד שהיתה לי את המדקרת שלי, שאמנם לא שותפה לדעתי אבל איתה יכולתי לדבר בחופשיות על הנושא, לשטוח בפניה את דעתי והיא הבינה. לא היתה עושה אותו דבר במקומי, אבל הבינה.
היתה גם חברה טובה שהקשיבה, ועזרה לי להרגיש שאני לא מטומטמת, או מפספסת משהו שכל השאר רואים ואני לא, או חסרת אחריות. אני פשוט חושבת אחרת, והדעה שלי לגיטימית גם היא.
אני עכשיו בשבוע 12, ותור לשקיפות אין.
על זה היה לי הרבה יותר קל להחליט מעניין הקלקסן, ומעבר לעניין החיים והמוות של העובר - אני תולה את זה בכך שהיו סביבי אנשים שידעתי שגם אם הם לא מסכימים איתי, הם יתמכו בי.
תשיגי לך רשת כזאת, אני לא יכולה להעריך במילים כמה זה עוזר בעיתות התלבטות.
קשה לי לתת לך עצה נחרצת כלשהי, כי אני לא מכירה אותך וחוששת שמה שאני אגיד לא יהיה במקום, יפגע או סתם לא יהיה קרוב אפילו למה שאת חשה.
מה גם שמעולם לא הייתי בשבוע 42, ומה אני כבר יודעת.
אז הנה סתם דברים שאני זורקת:
ההריון הנוכחי הוא הזדמנות לתקן את כל הרגשות הלא מעובדים שנשארו מההריון ההוא, ואולי דברים בך באופן כללי. אני לא יודעת איזה שיעור הוא נועד ללמד אותך - אולי לעבוד על אסרטיביות, אולי דווקא לסמוך על מישהו אחר, אולי למצוא מישהו שיקשיב לך ויקבל את דעתך, אין לי מושג.
אבל יש לך הזדמנות ללמוד. לעבור אירוע כלשהו ולצאת ממנו מחוזקת, לתקן את מה שהעיב בפעם ההיא.
יצא לי להגיד לאנשים שההריונות שלי הם קצת כמו משחק מחשב - יש נקודה מסויימת שבה אני נפסלת, ואז מנסה שוב ושוב עד שאני עוברת את המשוכה הזו, וממשיכה הלאה. ואי אפשר להתעלם מהמשוכה הזאת ולא לעבור אותה, כי משהו יחסר. במקרה שלי, פשוט לא יהיה לי ילד אם לא אעבור אותה. אצל מישהי אחרת, אולי הקושי הזה יפגוש אותה בצומת אחרת בחיים.
זה קשה, מתיש, מגעיל בנשמה וגורם לבכות, אבל ברגע שעוברים משוכה כזו, היא לא חוזרת יותר. זהו, התמודדת. עברת הלאה לשלב הבא. הפחדים נחלשים, האמונה חוזרת.
_
לגבי רופא פרטי - דעתי האישית היא שרופא שהוא בן אדם חשוב יותר מרופא שלא ידווח. מאחלת לך למצוא שילוב של שניהם.
אם את מתכננת לידת בית - אולי כדאי להתייעץ עם המיילדת שלך, יכול להיות שהיא תכיר רופא שבד"כ משתף איתה פעולה ולא מפחיד את היולדות בשבועות מתקדמים.
ולגבי בדיקות - בשלב זה לא נראה לי שהן מעניינות מישהו. אני לא חושבת שמישהו שואל אותך אח"כ אם הסקירה יצאה תקינה או לא תקינה, ולא תקבלי מליון טלפונים הביתה אם התוצאות של החלבון העוברי לא משהו. נכון שלפיהן יוכלו לדעת מה גיל ההריון שלך בשבועות מתקדמים יותר, אבל אני מקווה שעד שתגיעי לגשר ההוא, תהיה לך תוכנית ברורה איך לחצות אותו.
ועם ובלי קשר - שיהיה לך הריון תקין ושלו, והמון אושר.
חולקת קצת מהגיגיי, קחי מה שמחזק אותך:
זה גם וגם וגם.
החשש שלך מובן מאוד. ובאמת הגיוני לא להכנס מלכתחילה למקומות שלא נעים ולא טוב לך להיות בהם, אבל נראה שכרגע זה מביא אותך למקום אחר שגם בו לא כל כך נעים.
אני מאוד תומכת במה שנאמר כאן על מרדכי והמן, ועל מה שאילה ועוד בנות אחרו על לחזק את עצמך ואת הנקודות החלשות שלך,
<פאוזה קצרה לחלוק מהנסיון שלי>
אני אחרי שתי הפלות, הריון שלישי. בתחילת ההריון בדיקות הקרישיות (שאיכשהו אישרו לי) חזרו לא ממש ברורות. הייתי צריכה להחליט אם לקחת קלקסן (מטפל בבעיות קרישה וניתן בזריקה לבטן, כל יום. לא קטע נעים, אבל אצל נשים עם הפלות חוזרות נוטים לתת אותו גם ללא בעיית קרישה מאובחנת, כי הוא איכשהו שומר על ההריון) או פשוט לתת לזמן לעבור.
לא יכולתי לקבל על זה תשובה, מאף אחד.
המדקרת שלי אמרה שהיא לא יכולה להגיד לי מה לעשות.
איש טוב אחר שאני סומכת על דעתו אמר גם הוא, שאין תשובה של חברת ביטוח. בשלב כזה, אף אחד לא יכול להבטיח לי כלום.
הגיניקולוג אמר שאפשר לקחת, ואפשר גם לא. אבל אם אני לא אקח, בהחלט קיים סיכוי שאני אמצא את עצמי באותה נקודה בדיוק, אחרי שלוש הפלות.
ואין דבר יותר מלחיץ מזה בעולם, ששמים את כל האחריות הזאת על כתפייך הלא מי יודע מה חסונות. אלו היו כמה שבועות זוועתיים, עד שהגעתי ל-US של שבוע 10 וראיתי שיש עובר, והוא זז, וכנראה שההריון הזה הולך להמשיך.
לא לקחתי קלקסן, עקב תחושת בטן מאוד חזקה. אולי זה היה רק הימור מוצלח, לא יודעת.
אחרי אותו US, אמרתי לרופא שלי שאני לא הולכת לעשות שקיפות. הוא לא חסך ממני את דעתו לגבי ילידת ילד עם תסמונת דאון אבל אח"כ פשוט אמר לי לקבוע תור לסקירה, בלי לנדנד על תור לשקיפות.
ודווקא במקרה הזה עזר לי מאוד שהיתה לי את המדקרת שלי, שאמנם לא שותפה לדעתי אבל איתה יכולתי לדבר בחופשיות על הנושא, לשטוח בפניה את דעתי והיא הבינה. לא היתה עושה אותו דבר במקומי, אבל הבינה.
היתה גם חברה טובה שהקשיבה, ועזרה לי להרגיש שאני לא מטומטמת, או מפספסת משהו שכל השאר רואים ואני לא, או חסרת אחריות. אני פשוט חושבת אחרת, והדעה שלי לגיטימית גם היא.
אני עכשיו בשבוע 12, ותור לשקיפות אין.
על זה היה לי הרבה יותר קל להחליט מעניין הקלקסן, ומעבר לעניין החיים והמוות של העובר - אני תולה את זה בכך שהיו סביבי אנשים שידעתי שגם אם הם לא מסכימים איתי, הם יתמכו בי.
תשיגי לך רשת כזאת, אני לא יכולה להעריך במילים כמה זה עוזר בעיתות התלבטות.
קשה לי לתת לך עצה נחרצת כלשהי, כי אני לא מכירה אותך וחוששת שמה שאני אגיד לא יהיה במקום, יפגע או סתם לא יהיה קרוב אפילו למה שאת חשה.
מה גם שמעולם לא הייתי בשבוע 42, ומה אני כבר יודעת.
אז הנה סתם דברים שאני זורקת:
ההריון הנוכחי הוא הזדמנות לתקן את כל הרגשות הלא מעובדים שנשארו מההריון ההוא, ואולי דברים בך באופן כללי. אני לא יודעת איזה שיעור הוא נועד ללמד אותך - אולי לעבוד על אסרטיביות, אולי דווקא לסמוך על מישהו אחר, אולי למצוא מישהו שיקשיב לך ויקבל את דעתך, אין לי מושג.
אבל יש לך הזדמנות ללמוד. לעבור אירוע כלשהו ולצאת ממנו מחוזקת, לתקן את מה שהעיב בפעם ההיא.
יצא לי להגיד לאנשים שההריונות שלי הם קצת כמו משחק מחשב - יש נקודה מסויימת שבה אני נפסלת, ואז מנסה שוב ושוב עד שאני עוברת את המשוכה הזו, וממשיכה הלאה. ואי אפשר להתעלם מהמשוכה הזאת ולא לעבור אותה, כי משהו יחסר. במקרה שלי, פשוט לא יהיה לי ילד אם לא אעבור אותה. אצל מישהי אחרת, אולי הקושי הזה יפגוש אותה בצומת אחרת בחיים.
זה קשה, מתיש, מגעיל בנשמה וגורם לבכות, אבל ברגע שעוברים משוכה כזו, היא לא חוזרת יותר. זהו, התמודדת. עברת הלאה לשלב הבא. הפחדים נחלשים, האמונה חוזרת.
[u]_[/u]
לגבי רופא פרטי - דעתי האישית היא שרופא שהוא בן אדם חשוב יותר מרופא שלא ידווח. מאחלת לך למצוא שילוב של שניהם.
אם את מתכננת לידת בית - אולי כדאי להתייעץ עם המיילדת שלך, יכול להיות שהיא תכיר רופא שבד"כ משתף איתה פעולה ולא מפחיד את היולדות בשבועות מתקדמים.
ולגבי בדיקות - בשלב זה לא נראה לי שהן מעניינות מישהו. אני לא חושבת שמישהו שואל אותך אח"כ אם הסקירה יצאה תקינה או לא תקינה, ולא תקבלי מליון טלפונים הביתה אם התוצאות של החלבון העוברי לא משהו. נכון שלפיהן יוכלו לדעת מה גיל ההריון שלך בשבועות מתקדמים יותר, אבל אני מקווה שעד שתגיעי לגשר ההוא, תהיה לך תוכנית ברורה איך לחצות אותו.
ועם ובלי קשר - שיהיה לך הריון תקין ושלו, והמון אושר.