על ידי תמרי* » 03 מרץ 2013, 16:10
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
טוב, אשמח להשפעתו הקסומה של הדף הזה...שבוע 41 +5! מרגישה מצויין, יש לחצים/כאבים בבטן התחתונה, והתקשויות של הבטן, אבל ממש לפעמים. את הגדולה שלי ילדתי בשבוע 39, והאמת היית בטוחה שגם הפעם...
בסקירה המאוחרת הכניסו אותי ל״סרט״ שהוא קטן מדי, ונגררנו להתייעצויות, ובדיקות והרבה לחץ. עצרנו את הטרוף רגע לפני דיקור מי שפיר בשבוע 34...אבל אז התחיל ״סרט״ של מיעוט מי-שפיר (5- למי שמכירה את המדדים) הפניות לאיכילוב ולחצים לאשפז אותי וליילד אותי והפחדות...וזה בשבוע 36... תודה לאל על שרה משולמסון חברתי הטובה (אצלי היא נשארת תמיד שרון ניב) שכל הזמן שומרת עליי ומלוה אותי. בזכותה ״חתכתי״ מאיכילוב, התחלתי לשתות מלא, להרגע, התקשרתי לכמה מיילדות בית מקסימות כמו מיכל בונשטיין אילנה שמש ועוד כמה, וגם לד״ר שיפטן המקסים שהתפנה והקשיב בטלפון וענה והרגיע (טיפ ממנו- לשתות סטיביה עוזר לעלייה במי שפיר) .
וכמות מי השפיר עלתה. החלטתי שלביקורת של אחרי שבוע 40 אני לא מגיעה לאיכילוב! אין מצב שאני מגיעה לאיכילוב יותר. במילא אני מתכוונת ללדת בלניאדו. אז נכון, אני גרה ברמת אביב ולנסוע ללניאדו כל יומיים שלושה זה תיק, אבל מבחינתי זו אחת ההחלטות הטובות שלקחתי. אין מה להשוות, איך הם רגועים שם כולם, אף אחד לא מצייץ על זירוז (בינתיים), והמיילדות מקסימות ומחייכות ומסתכלות בעיניים. תענוג. בקיצור, צריכה לנסוע שוב לביקורת בשלישי (מחרתיים), אז מסיימת שבוע 42 ומתחילה שבוע 43!!! כן יש מלא מחשבות וחששות מההמתנה אבל מה שהכי מרגיע אותי זה כשאני חושבת שרצו להוציא את המתוק הקטן כבר לפני חודש וחצי...אתן קולטות? כל כך שמחה שאיפשרנו לו עוד חודש וחצי לפחות, להישאר בפנים, לגדול, להתחזק (אבל בלי להיסחף קטנטני, כן?)
אז בינתיים מורידה הילוך יותר ויותר, כבר שבועיים עם תרופות הומיאופטיות, תכף הולכת לטיפול דיקור ושיאצו, ומקווה לא להגיע שוב ל״התמודדות מול המערכת״ אחרי שבוע 42 ולחץ לזירוזים- אין לי כוח להדוף אותם ,זה מתיש.
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
טוב, אשמח להשפעתו הקסומה של הדף הזה...שבוע 41 +5! מרגישה מצויין, יש לחצים/כאבים בבטן התחתונה, והתקשויות של הבטן, אבל ממש לפעמים. את הגדולה שלי ילדתי בשבוע 39, והאמת היית בטוחה שגם הפעם...
בסקירה המאוחרת הכניסו אותי ל״סרט״ שהוא קטן מדי, ונגררנו להתייעצויות, ובדיקות והרבה לחץ. עצרנו את הטרוף רגע לפני דיקור מי שפיר בשבוע 34...אבל אז התחיל ״סרט״ של מיעוט מי-שפיר (5- למי שמכירה את המדדים) הפניות לאיכילוב ולחצים לאשפז אותי וליילד אותי והפחדות...וזה בשבוע 36... תודה לאל על שרה משולמסון חברתי הטובה (אצלי היא נשארת תמיד שרון ניב) שכל הזמן שומרת עליי ומלוה אותי. בזכותה ״חתכתי״ מאיכילוב, התחלתי לשתות מלא, להרגע, התקשרתי לכמה מיילדות בית מקסימות כמו מיכל בונשטיין אילנה שמש ועוד כמה, וגם לד״ר שיפטן המקסים שהתפנה והקשיב בטלפון וענה והרגיע (טיפ ממנו- לשתות סטיביה עוזר לעלייה במי שפיר) .
וכמות מי השפיר עלתה. החלטתי שלביקורת של אחרי שבוע 40 אני לא מגיעה לאיכילוב! אין מצב שאני מגיעה לאיכילוב יותר. במילא אני מתכוונת ללדת בלניאדו. אז נכון, אני גרה ברמת אביב ולנסוע ללניאדו כל יומיים שלושה זה תיק, אבל מבחינתי זו אחת ההחלטות הטובות שלקחתי. אין מה להשוות, איך הם רגועים שם כולם, אף אחד לא מצייץ על זירוז (בינתיים), והמיילדות מקסימות ומחייכות ומסתכלות בעיניים. תענוג. בקיצור, צריכה לנסוע שוב לביקורת בשלישי (מחרתיים), אז מסיימת שבוע 42 ומתחילה שבוע 43!!! כן יש מלא מחשבות וחששות מההמתנה אבל מה שהכי מרגיע אותי זה כשאני חושבת שרצו להוציא את המתוק הקטן כבר לפני חודש וחצי...אתן קולטות? כל כך שמחה שאיפשרנו לו עוד חודש וחצי לפחות, להישאר בפנים, לגדול, להתחזק (אבל בלי להיסחף קטנטני, כן?)
אז בינתיים מורידה הילוך יותר ויותר, כבר שבועיים עם תרופות הומיאופטיות, תכף הולכת לטיפול דיקור ושיאצו, ומקווה לא להגיע שוב ל״התמודדות מול המערכת״ אחרי שבוע 42 ולחץ לזירוזים- אין לי כוח להדוף אותם ,זה מתיש.