על ידי אופי_ירוקה* » 10 נובמבר 2007, 21:27
ח'ברה עצרו הכל!! תרופת הפלא שמועברת מאם לבת (טוב נו אולי רק מהגננת של חברה לחברה ואלי)
הבת שלי עוד מעט בת חמש וכשנולדה אחותה הייתה גמולה לחלוטין, גם בלילה וזה היה בגיל שנתיים וחצי.
אבל כאשר נולדה אורין היא חזרה להרטיב ובגדול ומה שלא עשינו עלה בתוהו - מרוח טובה, להתעלמות, לחיזוקים חיוביים, לטבלת יאוש עם שמשות מחייכות עד לתסכול בלתי מתפשר.
בשלב מסויים גם אחותה החלה להגמל ומכיוון שהן ישנות יחד כבר לא טרחנו לבדוק לעומק מי המרטיבה התורנית, אבל היה לנו ברור שהיא הייתה אחראית למירב הסדינים הרטובים ולו רק משום הריח. טוב מה אני מקשקשת כל כך הרבה - הפואנטה!טררם...
חברה שלי סיפרה לי שהבת שלה (חמש וחצי) לא הצליחה במשימה גם היא והיא קיבלה עצה קסומה מהגננת כאמור, לא לגמרי פוליטיקלי קורקט, אבל עובד כמו קסם - בקיצור היא הכינה תה צמחים מרוכז, תיבלה בעוד כמה תוספות לטעם לא משהו (שמזכיר תרופה) ומילאה בקבוקון קטן. לילדה היא סיפרה שמדובר בתרופה לחיזוק שרירי הפיפי ומאז בקפדנות (של הילדה יותר מאשר שלה) היא נותנת לה כפית כל יום לפני השינה, ואם היא מתעקשת (מרוב התלהבות) אז מקסימום שתיים. ותשמעו זה עוזר. מה היה לי להפסיד( חוץ מקצת אמינות)? ניסיתי וגם אצלי אותו הדבר - הילדה לא רק שדורשת את התרופה שלה כל ערב, היא אפילו זכרה לקחת אותה איתה כשהלכה לישון אצל סבתא. ביום הראשון היא טענה אחרי לקיחת התרופה שלא יוצא לה פיפי כשהלכה לעשות לפני השינה ואמרתי לה שאם זה לא יוצא אז לא טוב, אולי כדאי שנפחית את הכמות, מה שגרם לה לחזור בריצה לשירותים ולשחרר. והחל מיום זה ואילך בא לציון גואל, אחרי שבועיים התרופה נשכחה ומאז טפו טפו טפו עברו כמעט חודשיים יבשים ונעימים לכולם.
ועכשיו למי שיש עוד כוח - אשתפך קצת על למה זה עובד לדעתי.
בגיל כזה, ובמיוחד לילדה פרפקציוניסטית כמו שלי (כשנגמלה בגיל שנתיים וקצת וברח לה פעם אחת היינו צריכים שמיניות באוויר לגרום לה לא להתייאש אחרי נסיון אחד, וזו רק דוגמא רלוונטית אחת), אבדה בשלב זה האמונה בעצמה שהיא אכן יכולה ולכן היא כבר ויתרה מראש על העניין (מה שהלחיץ אותי מאוד עקב היותי מרטיבה עד גיל 15 רחמנא ליצלן, ובטח לא עזרתי לה עם הלחץ שלי למרות שניסיתי שלא יבוא לידי ביטוי). באה התרופה ובעצם אמרה לה - "ילדה יקרה זה לא את שבורח לה אלא השרירים שלך לא מספיק חזקים ולכן זה בכלל לא תלוי בך ולא בשליטתך, ממש כמו כשאת חולה וצריך תרופה כדי לעזור לגוף להתחזק" וכך היא כבר לא הרגישה את כובד הכשלון על כתפיה ויכלה להיתלות בפתרון החיצוני. צריך כמובן להאמין בכל הלב שאכן התרופה היא תרופה אמיתית ולא סתם איזה תה, וכמובן כל אחד יודע שהאמונה כוחה רב - היא סעצמה מספיקה כדי להכניס את כוחות הריפוי לתוך הבקבוק התמים ואת טוהר המים לכוס שתיה רגילה, מתוך האמונה שאילו מים חיים.
אז זהו משפחות יקרות נסו, עלו והצליחו וספרו לי איך היה. שנה טובה לכווולם!
ח'ברה עצרו הכל!! תרופת הפלא שמועברת מאם לבת (טוב נו אולי רק מהגננת של חברה לחברה ואלי)
הבת שלי עוד מעט בת חמש וכשנולדה אחותה הייתה גמולה לחלוטין, גם בלילה וזה היה בגיל שנתיים וחצי.
אבל כאשר נולדה אורין היא חזרה להרטיב ובגדול ומה שלא עשינו עלה בתוהו - מרוח טובה, להתעלמות, לחיזוקים חיוביים, לטבלת יאוש עם שמשות מחייכות עד לתסכול בלתי מתפשר.
בשלב מסויים גם אחותה החלה להגמל ומכיוון שהן ישנות יחד כבר לא טרחנו לבדוק לעומק מי המרטיבה התורנית, אבל היה לנו ברור שהיא הייתה אחראית למירב הסדינים הרטובים ולו רק משום הריח. טוב מה אני מקשקשת כל כך הרבה - הפואנטה!טררם...
חברה שלי סיפרה לי שהבת שלה (חמש וחצי) לא הצליחה במשימה גם היא והיא קיבלה עצה קסומה מהגננת כאמור, לא לגמרי פוליטיקלי קורקט, אבל עובד כמו קסם - בקיצור היא הכינה תה צמחים מרוכז, תיבלה בעוד כמה תוספות לטעם לא משהו (שמזכיר תרופה) ומילאה בקבוקון קטן. לילדה היא סיפרה שמדובר בתרופה לחיזוק שרירי הפיפי ומאז בקפדנות (של הילדה יותר מאשר שלה) היא נותנת לה כפית כל יום לפני השינה, ואם היא מתעקשת (מרוב התלהבות) אז מקסימום שתיים. ותשמעו זה עוזר. מה היה לי להפסיד( חוץ מקצת אמינות)? ניסיתי וגם אצלי אותו הדבר - הילדה לא רק שדורשת את התרופה שלה כל ערב, היא אפילו זכרה לקחת אותה איתה כשהלכה לישון אצל סבתא. ביום הראשון היא טענה אחרי לקיחת התרופה שלא יוצא לה פיפי כשהלכה לעשות לפני השינה ואמרתי לה שאם זה לא יוצא אז לא טוב, אולי כדאי שנפחית את הכמות, מה שגרם לה לחזור בריצה לשירותים ולשחרר. והחל מיום זה ואילך בא לציון גואל, אחרי שבועיים התרופה נשכחה ומאז טפו טפו טפו עברו כמעט חודשיים יבשים ונעימים לכולם.
ועכשיו למי שיש עוד כוח - אשתפך קצת על למה זה עובד לדעתי.
בגיל כזה, ובמיוחד לילדה פרפקציוניסטית כמו שלי (כשנגמלה בגיל שנתיים וקצת וברח לה פעם אחת היינו צריכים שמיניות באוויר לגרום לה לא להתייאש אחרי נסיון אחד, וזו רק דוגמא רלוונטית אחת), אבדה בשלב זה האמונה בעצמה שהיא אכן יכולה ולכן היא כבר ויתרה מראש על העניין (מה שהלחיץ אותי מאוד עקב היותי מרטיבה עד גיל 15 רחמנא ליצלן, ובטח לא עזרתי לה עם הלחץ שלי למרות שניסיתי שלא יבוא לידי ביטוי). באה התרופה ובעצם אמרה לה - "ילדה יקרה זה לא את שבורח לה אלא השרירים שלך לא מספיק חזקים ולכן זה בכלל לא תלוי בך ולא בשליטתך, ממש כמו כשאת חולה וצריך תרופה כדי לעזור לגוף להתחזק" וכך היא כבר לא הרגישה את כובד הכשלון על כתפיה ויכלה להיתלות בפתרון החיצוני. צריך כמובן להאמין בכל הלב שאכן התרופה היא תרופה אמיתית ולא סתם איזה תה, וכמובן כל אחד יודע שהאמונה כוחה רב - היא סעצמה מספיקה כדי להכניס את כוחות הריפוי לתוך הבקבוק התמים ואת טוהר המים לכוס שתיה רגילה, מתוך האמונה שאילו מים חיים.
אז זהו משפחות יקרות נסו, עלו והצליחו וספרו לי איך היה. שנה טובה לכווולם!
ממש כמו מריחה רעננות ירוקה כשהוגה אותו. פשוט משמח אותי.