על ידי צפריר_שפרון* » 05 ספטמבר 2003, 17:22
צפי,
פרשנותך לוקה בחסר. כל פעולה שעושה אדם שלא על דעת בנזוגו, היא בגידה במהות הנישואין.
לא לכך מכוונים דברי ולא זה מה שטענתי.
ארחיב:
בגידה היא הפרת אמון.
בגידה מינית היא הפרת אמנת קידוש יחסי מין רק בין שני בני-זוג.
בגידה שאיננה מינית היא הפרת אמון אחרת.
בגידה - הסתרת מעשה או אי מעשה של אדם מבן/ת הזוג. מעשה או אי מעשה שאותו אדם נוהג על מנת לברוח מבן/ת הזוג. (מילון שפרון)
כאן, לעתים אכן אנו מסתירים מעשים או אי מעשים מבן/ת הזוג, כאשר הסתרה זו מחייבת השקעת אנרגיה - בניית מסכת שקרים, או הקפדה על חיותו של שקר מסוים, כמו נאמר, "באתי הביתה מיד עם סיום הלימוד", כשבפועל הייתי עוד שעה אצל ידידי הטוב ועישנתי איתו ... (ואני הרי יודע שאת שונאת שאני מעשן ולכן הייתי חייב ללכת לחברי וגו'...), שקר שאצטרך להשקיע בו אנרגיה מכיון שלא אוכל לפלוט על ידך שום דבר לגבי ביקורי אצל ידידי - נדרשת אנרגיה רבה על מנת להחזיק "שוטרי חרש" שישמרו על המודעות שלי, לשם שמירת הסוד וקיומו.
ובכן שקר או הסתרה המחייבים אנרגיה, אשר נולדים מחוסר היכולת שלי לעמוד מול זוגתי יהיה בגידה לשמה.
כאן, ראי חבצלת כמה מעט אנרגיה היית צריכה לגייס על מנת לא לגלות לבעלך ששכחת את בגדיו. זו לא היתה הפרת אמון. שהרי מתחליתו ועד סופו של דבר, העניין כולו היה נהיר וברור והפך שקוף וידוע לבעלך לאחר כמה שעות. כאן, מה ש"נודע" לבעלך הוא לא רק שאין לך מה להסתיר ממנו, אלא שהנך דואגת לרווחתו מתוך אהבה ושלמות.
בעניין לימוד או עבודה המשמשים ככלי לגיטימי לבגידה.
כאשר אני הולך ללמוד תורה - ולימודי מלהיבים אותי, ואני לומד תורה לשם לימוד התורה, וכשמסתיים השעור או הלימוד אני שש לחזור לאהובתי ולמשפחתי - אין כל בגידה.
כאשר אני הולך ללמוד תורה ומתוך הקושי שלי לחזור לזוגתי או למשפחתי אני נשאר לעוד שעור ועוד לימוד - רק להגיע שכבר כולם ישנים, הריני בוגד באשתי בגידה שאיננה נופלת ולו כזית מהבגידה המינית.
כלומר, המעשה לעולם ניטרלי, המניעים והתכלית הם אלה שיעמדו בפני הגדרת המעשה כבגידה או כהבעת אמון, או כגילוי אמון בלתי מסוייג. מכאן, הגדרה זו לעולם נתונה בידי שני בני הזוג או אחד מהם (שזה אותו דבר והיינו הך). כל החלטה חיצונית שתקבע שהיעדרותי מהבית לכך וכך שעות, למטרה זו או אחרת - מהווה הפרת אמונים ביני ובין זוגתי - תחטא בהכרח לאמת.
לעתים קרובות תחושת הצד הבוגד קשה מנשוא.
אינך יכול לבגוד באשתך מבלי לבגוד בעצמך.
אינך יכולה לבגוד באישך מבלי לבגוד בעצמך.
אני יודע שאני נוגע באסור, אבל מתוך המציאות, מתוך קיום הפנים המרובות שיש לקיום האנושי, ממה שמתרחש בפועל, למעשה, לעתים גם קיום יחסי מין שלא במסגרת הנישואין איננה נתפשת כבגידה אצל זוגות אשר מאשרים את האפשרות הזו בתוך חיי הזוגיות. מדובר באותם שמקיימים חילופי זוגות, או חיים חיי נישואין פתוחים, המאפשרים פלגשים ומאהבים.
ביניהם אם כך לא תוכל להתקיים בגידה מינית מכיון שהם מקדשים את ההתנסות על פני הנסיון.
עם זאת, לעתים קרובות, בשם הנאורות והפתיחות, יתמלאו שם מחסני הכעס, מצבורי המרירות יוצפו, וכל אותה התנהלות "ליברלית" ברמות ה- מחשבה וה- דיבור, אשר יניחו הצדקות ל- מעשה, תתסיס ניתן לומר, את שורשי הרגשות.
מצב זה בו קיימת תסיסה רגשית המפעפעת כעס ומרירות פנימה, בעוד מתנהל מאבק איתנים החוצה, עשוי לקרוע את הקשר לשניים, לחצות את הקשר או לחילופין למצוא את הנתיב לאיזון מחודש. בדרך כלל איזון זה מבקש אחר הזוג. השניים.
כאשר הנישואין שקופים ומודעים אין כל צורך בבגידה או בהסתרה. אין כל פחד. אין כל צורך בגפן אחרת כאשר זו שלך פוריה, אז מתקיים סיפוק - לא ספק.
נישואין שקופים הם נישואין בהם לשני בני הזוג (וזה חשוב ביותר שני בני הזוג) אין מה להסתיר האחד מהשני. בכל נושא ובכל עניין. על מנת להגיע לזה יש לעבוד. נקודה.
חבצלת,
אין זה מתפקידך לשכנע אותי ואין זה מתפקידי לשכנע אותך, הדיון כאן הוא לא אישי (ואם הוא נתפש ככזה אני מתנצל).
ראי, איסור ייחוד או כל איסור אחר אשר כביכול מגן על טהרת המין במשפחות דתיות הם לא יותר מאשר עוד מכשול. זה רק אומר שאותו זוג החפץ להתייחד לניאוף יצטרך להיות יותר יצירתי. את יכולה לראות כאשר גבר מתייחד עם אשה שאינה אשתו, אבל אינך יכולה לדעת מתי נפגשה ההיא עם ההוא בעיר אחרת למשל.
מה הבעיה ליצור קשר בלא ייחוד? האם אין נסיבות חברתיות בהן גבר יכול לרמוז לאשה בתוך המולת המפגש ההומה, האם לא יכולה להתפתח שיחה המניבה קשירת קשר להתקשרות מאוחרת יותר, טלפונית נאמר, אשר תניח את האפשרות לקשירת קשר למפגש מיני. כל אלה מתפקידם להיות נסתרים, והם אכן נסתרים מעינייך כשאת לא יכולה לדעת בוודאות כמה, מי, מתי, שכן כל אלה סמויים מראש. את חוזרת ואומרת כי אצל דתיים יש פחות בגידות מיניות. יתכן שאת צודקת. מאידך יתכן גם שלא. מי ידע?
משמרות הצניעות המחמירות ביותר לא יצליחו למנוע קשר מיני אסור כאשר היצר מתגבר.
חיי זוגיות פתוחים, גלויים, שקופים ומודעים בהחלט עשויים למנוע קשר מיני מחוץ לנישואין.
לגבי המנעות מין, אני מסכימה שזה חמור מאוד, ואנייכולה להסכים שיש מקרים כאלה
אינני מדבר על ערך, עד כמה זה חמור. העניין הוא שזה קורה, זוהי אולי המחלה הכרונית הנפוצה ביותר בחיי זוגיות, מעין בגידה כרונית אשר לעתים רק בגידה נגדית - מינית בהכרח, עשויה להוות ניגוד משלים אשר או שיפרק את הזוגיות הפיזית או שיהיה מנוף לפתיחת ערוצי תקשורת שאינם מונעים עוד על ידי פחד, בושה, צוויים חיצוניים, אלא מאפשרים חירות אין קץ, לקדש מחדש, מידי יום, האחד את השניה והאחת את השני. מצב זה או גירושין יהיו עדיפים אם כך, על קיום כרוניקת ההימנעות ממין.
אין הדברים נכתבים על מנת להמליץ על בגידה מינית חס ושלום, אלא שבמסגרת עיסוקי ראיתי גם מקרים כאלה, אשר ידעו להפוך עז למתוק.
שיהיה לנו עונג שבת.
שבת שלום.
צפי,
פרשנותך לוקה בחסר. [u]כל פעולה שעושה אדם שלא על דעת בנזוגו, היא בגידה במהות הנישואין.[/u]
לא לכך מכוונים דברי ולא זה מה שטענתי.
ארחיב:
בגידה היא הפרת אמון.
בגידה מינית היא הפרת אמנת קידוש יחסי מין רק בין שני בני-זוג.
בגידה שאיננה מינית היא הפרת אמון אחרת.
בגידה - הסתרת מעשה או אי מעשה של אדם מבן/ת הזוג. מעשה או אי מעשה שאותו אדם נוהג על מנת לברוח מבן/ת הזוג. (מילון שפרון)
כאן, לעתים אכן אנו מסתירים מעשים או אי מעשים מבן/ת הזוג, כאשר הסתרה זו מחייבת השקעת אנרגיה - בניית מסכת שקרים, או הקפדה על חיותו של שקר מסוים, כמו נאמר, "באתי הביתה מיד עם סיום הלימוד", כשבפועל הייתי עוד שעה אצל ידידי הטוב ועישנתי איתו ... (ואני הרי יודע שאת שונאת שאני מעשן ולכן הייתי חייב ללכת לחברי וגו'...), שקר שאצטרך להשקיע בו אנרגיה מכיון שלא אוכל לפלוט על ידך שום דבר לגבי ביקורי אצל ידידי - נדרשת אנרגיה רבה על מנת להחזיק "שוטרי חרש" שישמרו על המודעות שלי, לשם שמירת הסוד וקיומו.
ובכן שקר או הסתרה המחייבים אנרגיה, אשר נולדים מחוסר היכולת שלי לעמוד מול זוגתי יהיה בגידה לשמה.
כאן, ראי חבצלת כמה מעט אנרגיה היית צריכה לגייס על מנת לא לגלות לבעלך ששכחת את בגדיו. זו לא היתה הפרת אמון. שהרי מתחליתו ועד סופו של דבר, העניין כולו היה נהיר וברור והפך שקוף וידוע לבעלך לאחר כמה שעות. כאן, מה ש"נודע" לבעלך הוא לא רק שאין לך מה להסתיר ממנו, אלא שהנך דואגת לרווחתו מתוך אהבה ושלמות.
בעניין לימוד או עבודה המשמשים ככלי לגיטימי לבגידה.
כאשר אני הולך ללמוד תורה - ולימודי מלהיבים אותי, ואני לומד תורה לשם לימוד התורה, וכשמסתיים השעור או הלימוד אני שש לחזור לאהובתי ולמשפחתי - אין כל בגידה.
כאשר אני הולך ללמוד תורה ומתוך הקושי שלי לחזור לזוגתי או למשפחתי אני נשאר לעוד שעור ועוד לימוד - רק להגיע שכבר כולם ישנים, הריני בוגד באשתי בגידה שאיננה נופלת ולו כזית מהבגידה המינית.
כלומר, [b]המעשה[/b] לעולם ניטרלי, המניעים והתכלית הם אלה שיעמדו בפני הגדרת המעשה כבגידה או כהבעת אמון, או כגילוי אמון בלתי מסוייג. מכאן, הגדרה זו לעולם נתונה בידי שני בני הזוג או אחד מהם (שזה אותו דבר והיינו הך). כל החלטה חיצונית שתקבע שהיעדרותי מהבית לכך וכך שעות, למטרה זו או אחרת - מהווה הפרת אמונים ביני ובין זוגתי - תחטא בהכרח לאמת.
לעתים קרובות תחושת הצד הבוגד קשה מנשוא.
אינך יכול לבגוד באשתך מבלי לבגוד בעצמך.
אינך יכולה לבגוד באישך מבלי לבגוד בעצמך.
אני יודע שאני נוגע באסור, אבל מתוך המציאות, מתוך קיום הפנים המרובות שיש לקיום האנושי, ממה שמתרחש בפועל, למעשה, לעתים גם קיום יחסי מין שלא במסגרת הנישואין איננה נתפשת כבגידה אצל זוגות אשר מאשרים את האפשרות הזו בתוך חיי הזוגיות. מדובר באותם שמקיימים חילופי זוגות, או חיים חיי נישואין פתוחים, המאפשרים פלגשים ומאהבים.
ביניהם אם כך לא תוכל להתקיים בגידה מינית מכיון שהם מקדשים את ההתנסות על פני הנסיון.
עם זאת, לעתים קרובות, בשם הנאורות והפתיחות, יתמלאו שם מחסני הכעס, מצבורי המרירות יוצפו, וכל אותה התנהלות "ליברלית" ברמות ה- [b]מחשבה[/b] וה- [b]דיבור[/b], אשר יניחו הצדקות ל- [b]מעשה[/b], תתסיס ניתן לומר, את שורשי הרגשות.
מצב זה בו קיימת תסיסה רגשית המפעפעת כעס ומרירות פנימה, בעוד מתנהל מאבק איתנים החוצה, עשוי לקרוע את הקשר לשניים, לחצות את הקשר או לחילופין למצוא את הנתיב לאיזון מחודש. בדרך כלל איזון זה מבקש אחר הזוג. השניים.
כאשר הנישואין שקופים ומודעים אין כל צורך בבגידה או בהסתרה. אין כל פחד. אין כל צורך בגפן אחרת כאשר זו שלך פוריה, אז מתקיים סיפוק - לא ספק.
נישואין שקופים הם נישואין בהם לשני בני הזוג (וזה חשוב ביותר [b]שני[/b] בני הזוג) אין מה להסתיר האחד מהשני. בכל נושא ובכל עניין. על מנת להגיע לזה יש לעבוד. נקודה.
חבצלת,
אין זה מתפקידך לשכנע אותי ואין זה מתפקידי לשכנע אותך, הדיון כאן הוא לא אישי (ואם הוא נתפש ככזה אני מתנצל).
ראי, איסור ייחוד או כל איסור אחר אשר כביכול מגן על טהרת המין במשפחות דתיות הם לא יותר מאשר עוד מכשול. זה רק אומר שאותו זוג החפץ להתייחד לניאוף יצטרך להיות יותר יצירתי. את יכולה לראות כאשר גבר מתייחד עם אשה שאינה אשתו, אבל אינך יכולה לדעת מתי נפגשה ההיא עם ההוא בעיר אחרת למשל.
מה הבעיה ליצור קשר בלא ייחוד? האם אין נסיבות חברתיות בהן גבר יכול לרמוז לאשה בתוך המולת המפגש ההומה, האם לא יכולה להתפתח שיחה המניבה קשירת קשר להתקשרות מאוחרת יותר, טלפונית נאמר, אשר תניח את האפשרות לקשירת קשר למפגש מיני. כל אלה מתפקידם להיות נסתרים, והם אכן נסתרים מעינייך כשאת לא יכולה לדעת בוודאות כמה, מי, מתי, שכן כל אלה סמויים מראש. את חוזרת ואומרת כי אצל דתיים יש פחות בגידות מיניות. יתכן שאת צודקת. מאידך יתכן גם שלא. מי ידע?
משמרות הצניעות המחמירות ביותר לא יצליחו למנוע קשר מיני אסור כאשר היצר מתגבר.
חיי זוגיות פתוחים, גלויים, שקופים ומודעים בהחלט עשויים למנוע קשר מיני מחוץ לנישואין.
[u]לגבי המנעות מין, אני מסכימה שזה חמור מאוד, ואנייכולה להסכים שיש מקרים כאלה[/u]
אינני מדבר על ערך, עד כמה זה חמור. העניין הוא שזה קורה, זוהי אולי המחלה הכרונית הנפוצה ביותר בחיי זוגיות, מעין בגידה כרונית אשר לעתים רק בגידה נגדית - מינית בהכרח, עשויה להוות ניגוד משלים אשר או שיפרק את הזוגיות הפיזית או שיהיה מנוף לפתיחת ערוצי תקשורת שאינם מונעים עוד על ידי פחד, בושה, צוויים חיצוניים, אלא מאפשרים חירות אין קץ, לקדש מחדש, מידי יום, האחד את השניה והאחת את השני. מצב זה או גירושין יהיו עדיפים אם כך, על קיום כרוניקת ההימנעות ממין.
אין הדברים נכתבים על מנת להמליץ על בגידה מינית חס ושלום, אלא שבמסגרת עיסוקי ראיתי גם מקרים כאלה, אשר ידעו להפוך עז למתוק.
שיהיה לנו עונג שבת.
שבת שלום.