על ידי או_רורה* » 10 יוני 2008, 22:58
תודה לכן. כל כך תודה לכן על כל התגובות, קראתי את כולן ולא יכולתי להפסיק לבכות.
מה אני מרגישה? מסובך לי כל כך ועדיין.
ברור לי שאני רוצה את ההריון הזה. רוצה עוד ילד, שמחה אבל.... לא עכשיו.
הטיימינג, כמה שזה נשמע קר ונורא, הוא הכי לא טוב בעולם.
אני שנה לאחר ניתוח נוראי וזיהום שבא אחריו. רק לפני כמה חודשים באמת הבראתי פיזית מהלידה.
נפשית עוד לא ממש הבראתי. הייתי בדיכאון קשה לאחר לידה, שטופל בהצלחה ועבר, אבל הדרך החוצה הייתה כל כך אבל כל כך קשה...
לא חזרתי לעצמי לגופי עדיין. העליתי מעל לשלושים קילו שחלק גדול מהם עלה לאחר הלידה ועקב הדיכאון.
רק עכשיו (אחרי שכל חיי הייתי במידה 36) חזרתי לצורה שאני יכולה לחיות איתה פחות או יותר. ביום גרוע - פחות.
והבטן... ירדה אבל .... עוד לא ממש.
רק עכשיו התחלתי באימוני כושר. היה לי נורא חשוב לחזור לעצמי פיזית לפני עוד הריון.
זו נשמעת סיבה שולית, אבל לי היא חשובה. אני אחרי שנה שבה כל פעם שעברתי ליד מראה כמאט בכיתי.
עוד לא שבתי לעבוד. הייתי חולה, וכשהבראתי רציתי להיות עם הילד המדהים שלי בבית. רק לאחרונה התחלתי לחשוב על חזרה חלקית לעבודה. ומה יהיה עם עוד הריון עכשיו?
רק עכשיו, התחלתי לחזור, נפשית, לעצמי. התחלתי להבין ששני החלקים שלי - מצד אחד אני ומצד שני - אני האמא - הם אותו אדם והם החלו לאט לאט להתחבר למהות אחת שלמה. בכל הזמן שהייתי מדוכאת הייתי כאילו שני אנשים. עכשיו אני שלמה יותר, כאילו חזרתי הביתה.
רק עכשיו התחלתי ליהנות באמת מהאמהות, מתחושת המשפחה... עד עכשיו רק רציתי לחזור לזוגיות ולחיי לפני הילד....
אבל..........
אני מתה מפחד מהפלה.
אני מתנ מפחד מהתהליך הפיזי, אני רועדת כולי.
תודה לכן. כל כך תודה לכן על כל התגובות, קראתי את כולן ולא יכולתי להפסיק לבכות.
מה אני מרגישה? מסובך לי כל כך ועדיין.
ברור לי שאני רוצה את ההריון הזה. רוצה עוד ילד, שמחה אבל.... לא עכשיו.
הטיימינג, כמה שזה נשמע קר ונורא, הוא הכי לא טוב בעולם.
אני שנה לאחר ניתוח נוראי וזיהום שבא אחריו. רק לפני כמה חודשים באמת הבראתי פיזית מהלידה.
נפשית עוד לא ממש הבראתי. הייתי בדיכאון קשה לאחר לידה, שטופל בהצלחה ועבר, אבל הדרך החוצה הייתה כל כך אבל כל כך קשה...
לא חזרתי לעצמי לגופי עדיין. העליתי מעל לשלושים קילו שחלק גדול מהם עלה לאחר הלידה ועקב הדיכאון.
רק עכשיו (אחרי שכל חיי הייתי במידה 36) חזרתי לצורה שאני יכולה לחיות איתה פחות או יותר. ביום גרוע - פחות.
והבטן... ירדה אבל .... עוד לא ממש.
רק עכשיו התחלתי באימוני כושר. היה לי נורא חשוב לחזור לעצמי פיזית לפני עוד הריון.
זו נשמעת סיבה שולית, אבל לי היא חשובה. אני אחרי שנה שבה כל פעם שעברתי ליד מראה כמאט בכיתי.
עוד לא שבתי לעבוד. הייתי חולה, וכשהבראתי רציתי להיות עם הילד המדהים שלי בבית. רק לאחרונה התחלתי לחשוב על חזרה חלקית לעבודה. ומה יהיה עם עוד הריון עכשיו?
רק עכשיו, התחלתי לחזור, נפשית, לעצמי. התחלתי להבין ששני החלקים שלי - מצד אחד אני ומצד שני - אני האמא - הם אותו אדם והם החלו לאט לאט להתחבר למהות אחת שלמה. בכל הזמן שהייתי מדוכאת הייתי כאילו שני אנשים. עכשיו אני שלמה יותר, כאילו חזרתי הביתה.
רק עכשיו התחלתי ליהנות באמת מהאמהות, מתחושת המשפחה... עד עכשיו רק רציתי לחזור לזוגיות ולחיי לפני הילד....
אבל..........
אני מתה מפחד מהפלה.
אני מתנ מפחד מהתהליך הפיזי, אני רועדת כולי.