טוב... אז אחרי הפלה טבעית היה הריון מוצלח שבלידתו נולדה תינוקת מדהימה.
כמובן שעם כל יום שעובר אני מבינה את הוויתור, ההשקעה, הנתינה האין סופית והיכולת לסבול צרחות על גבי צרחות בלי להשתגע... הסבלנות מתרחקת ממני לעיטים כה קרובות.
שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת את הבת שלי, פשוט קשה לי עם שינוי הקידומת האישית הזאת בכל המובנים ובנוסף לכל אני מרגישה שאני לא מספיק טובה לתפקיד.
ואז... לאחר 7 חודשים של אמהות גיליתי שאני שוב בהריון!!!
חוסר אחריות מוחלט אני יודעת. רק את עצמי אפשר להאשים. אני ככ לא מוכנה לזה שאני פשוט בדיכאון.
אני לא חושבת שאצליח להיות אמא לשני פעוטות, מאוד קשה לי בפנים, פשוט אין לי אוויר.
אשמח לשמוע כל דבר מכל אחד. תודה.

איזה כיף של דף.
מזל טוב ונפלא.
אני בשבוע 18 בהריון רביעי לא מתוכנן.
את מוזמנת לדף שלי, אם בא לך.

מזל טוב מזל טוב מזל טוב אורורה!!!

בשעה טובה!!!

גם לי יש בנות עם הפרש קטן. שנה ושמונה. אתגר.

בהצלחה ושיהיה לך קל!

תודה, סגולה.

זה כל כך כל כך נכון מה שאמרת.

תמיד האמנתי בזה, אבל עכשיו אני יודעת את זה!

איזה תיקון !!
מחזק את האמונה שדברים לא קורים סתם,אנחנו לא מעיזים לבחור במה שבאמת יגדיל אותנו,אז הבחירות נעשות עבורינו.
איזה יופי שבחרת לתת לזה מקום,לגדול עם ההריון והלידה הזאת.

ותגמרי כבר את הסיפור לידה ! אני כבר סקרנית לקרוא איך היה
המון מזל טוב,אור ושמחה@}

ומי שרוצה, מוזמנת אל סיפור הלידה שלי (שיושלם בקרוב...) ב- הויבק של אורורה וגלעד קדימון.

וכל סוף הוא תמיד גם התחלה...!

מעדכנת, סוגרת את הדף הזה, מספרת מה קרה בסוף:

שמרנו את ההריון הזה.

גלעד נולד לפני 4 שבועות, בלידה רגילה, לאחר הריון מעצים ונפלא.


במהלך ההריון הזה התחזקתי עם עצמי כאדם, אך בעיקר עם עצמי כאם.


תודה לכל המדהימות שתמכו בי כל כך, גם בדף הזה וגם כל ההריון!

רציתי להעלות עוד נקודה למחשבה.
אני מרגישה שהילדים שלנו לא באים אלינו במקרה. אני חושבת שאנחנו מזמינים אותם להצטרף אלינו כי אנחנו צריכים ללמוד דברים חדשים, כי יש לנו לאן להתקדם- כי ילדים הם המורים הכי טובים שלנו. ילדים לא משאירים לנו אפשרות להישאר במקום שבו אנחנו נמצאים- הם מכריחים אותנו ללמוד עוד ולהשתפר.
אני חושבת שכשאשה נכנסת להריון, נכנסת אליה לרחם נשמה שאמורה להעביר אותה את הקורס הכי חשוב שיהיה לה אי פעם בחיים. קורס שמותאם לאופי המיוחד שלה ולזמן המיוחד שבו היא נמצאת. אני מרגישה שבחירה בהפלה פירושה בחירה שלא להתמודד כרגע עם אתגרים חדשים ועם העוצמות החדשות שיכולות להתגלות בך, אבל כמובן- הבחירה הזו היא לגיטימית...

כל אישה שילדה, לעולם (כמעט) לא תגיד, או תרגיש, שההריון היה לא מתאים. כי יש ילד, והילד תמיד מקסים. אז בדיעבד, כולן בעד כל הריון.

אבל אף אישה אחרת לא תחיה את החיים שלך. ואף אחת לא יכולה לעשות את השיקולים שלך. ורק את יכולה לנסות ולחשוב, איך החיים שלך (ושלכם) יראו טובים יותר. עם שני ילדים רחוקים יותר בגיל? קרובים יותר? ולהביא בחשבון כמה שיותר פרמטרים. ולנסות לחשוב בקור רוח, מה את רוצה. ובלי כל המוסר שמצמידים להפלות. זו בחירה שלך וזה הגוף שלך.

אורורה יקרה,
רוצה לחזק אותך באשר תבחרי

לא מרגישה צורך לשתפך בעמדותי בנוגע להפלות וגם לא בחוויותי הטובות והמאתגרת מגידול שתי בנות צמודות גיל בבית. ההפרש שלנו הוא שנה וחצי. מרגישה שלא זה העניין, בשכנוע לבחירה כזו או אחרת. גם בגלל שזה מאוד אישי ופנימי, ושרק את יודעת באמת אם יש לך את הכוח והרצון @}
מה שעלה לי חזק מקריאת דברייך הוא חוסר אונים שבהעדר הבחירה המודעת להרגשתך.
הריון לא מתוכנן זה מעין חצי בחירה, לא להחליט ואז לראות מה יקרה,
ועכשיו את נדרשת להחליט ולבחור ולעמוד מאחורי הבחירה וזה קשה.

אם קשה לך להתחייב לתהליך טיפולי מסודר ממליצה לך להעזר בתמציות באך, שיכולות להרגיע ולפוגג פחדים.
מאחלת לך לבחור את מה שטוב ונכון לך, לא מתוך הפחד אלא מרצון

שולחת כוחות וחיבוקים )

אולי זאת ההזדמנות שלך לחוות תיקון ללידה הקשה ולתקופה שעברת אחריה,
אורורה, גם אני עברתי לידה קשה ודיכאון קשה אחריה- מבינה אותך מאד.
לאחרונה אני חושבת על עוד ילד ולמרות שאני לא בהריון יש לי את אותן התלבטויות.
יכול להיות שאנחנו זקוקות דווקא לא לחכות הרבה כטיפול לטראומה- כמו שממליצים לאדם שעבר תאונת דרכים לחזור כמה שיותר מהר לנהוג...
שולחת לך חיבוק ונשיקות

החיים האלה בחרו לבוא אלייך, תחשבי טוב טוב לפני שאת מפסיקה
אולי זאת ההזדמנות שלך לחוות תיקון ללידה הקשה ולתקופה שעברת אחריה,דווקא כאן יש לך אפשרות אמיתית לבחור.
לבחור בעצמך.
לבחור לעבור הריון בריא ולידה טובה וטבעית (בע"ה)
את יכולה לצאת מההריון הזה גדולה מהחיים,הילד שיבוא יכול לתת לך המון אור ושמחה,את תראי.
אבל אל תוותרי על תמיכה ! תמצאי מטפלת טובה שתעזור לך לחזור לקו האמצע שלך,תשקיעי בעצמך,את תוכלי לזה !

וגם לידה אחרי קיסרי זה סיכון.
זה לא סיכון כ"כ גדול, בעיקר מבחינה סטטיסטית. אני מאמינה שאורורה יכולה לעשות ויב''ק בקלי קלות. רק צריך להתגבר על הפחד
אז עכשיו עוד הריון? עכשיו?
חשבתי על זה - וזה מה שיצא:
מה עדיף? לחזור למידה 36, להיות שנה במידה 36 להתרגל לילד גדול ואז שוב לפול לקלחת של לילות בלי שינה?
את כבר בתוך זה, מה זה עוד אחד?
בתור מי שעשתה רווח ענק (ולא מבחירה!) זה היה קל לחזור לזה רק בגלל שהגדולה כבר ממש גדולה ובאמת עוזרת. עם ילד בן 5 זה יכול להיות יותר קשה עם תינוק שצריך להסחב להסעות של החוגים של אח שלו וכו'...
וגם:
_כמישהי שעברה שבעה מדורי גיהנום כדי להרות, ואבדה אותו כשכבר לבשה בגדי הריון מתקדמים,
אני לא. לא יכולה אפילו לדמיין שיש אפשרות פשוט להוציא ולזרוק.
חבל שאי אפשר לאמץ עובר._
מזדהה.
החיים האלה בחרו לבוא אלייך, תחשבי טוב טוב לפני שאת מפסיקה.

(אגב, אני חושבת שכן אפשרי לאמץ עובר, זה בעצם מה שקורה במקרי פונדקאות)

הייתי מתחלפת איתך בזה הרגע.
אני יודעת שאין כאן שום הגיון, ולהיות אמא לשניים צמודים זה מאוד קשה.
וגם לידה אחרי קיסרי זה סיכון.
והריון עם תינוק בבית הוא מעמסה, והראש עובד שעות נוספות, וכל השאלות של למה ואיך...

ועדיין.
כמישהי שעברה שבעה מדורי גיהנום כדי להרות, ואבדה אותו כשכבר לבשה בגדי הריון מתקדמים,
אני לא. לא יכולה אפילו לדמיין שיש אפשרות פשוט להוציא ולזרוק.
חבל שאי אפשר לאמץ עובר.

אמא ללי - איך קלעת בול!

בעיני זוהי הזדמנות בשבילך להיות אקטיבית כך או כך
בדיוק מה שאני חושבת מלקרוא אותך. האפשרות לתיקון כאן היא בהזדמנות לבחור, ולהתמודד עם הבחירה. את נמצאת בנקודה שבה כל החלטה שתקבלי דורשת ממך הרבה אקטיביות (גם אם תהיי כביכול פסיבית עכשיו בזה שלא תעשי הפלה, ההתמודדות עם ההריון, הלידה והטיפול בשניים קטנטנים ידרוש הרבה אקטיביות).

המלצתי - קחי טיפול טוב , אצל מישהי טובה. דימיון מודרך או משהו אחר שמדבר אליך, ותתני אמון בתהליך.
מצטרפת בחום להמלצה. תטפלי בעצמך בנקודה הלא פשוטה שבה את נמצאצ כרגע, תטפלי בעצמך בחום ובאהבה, ומה שינבע מהמקום הזה יהיה הנכון בשבילך.

שולחת לך הרבה כוח ומאמינה בך.

_אני לא באה להביע דעה, לשמור את ההריון/ לא לשמור, בעיני זוהי הזדמנות בשבילך להיות אקטיבית כך או כך.
לעבור את ההריון הזה, להפוך אותו לתיקון, להתחזק, להכין את הגוף ואת הנפש ללידה, כל אלה מזמינים אותך להיות בשליטה, לבחור, לעבוד, לא לאבד שליטה.
שולחת לך הרבה כוחות וגם_

או רורה יקרה, חבל על ההלקאה העצמית.
מי אמר ששני הריונות לא מתוכננים מעידים על משהו לא טוב ברמה הנפשית או באיזו שהיא רמה? אני בטוחה שהרבה מאוד ילדים אהובים הם תולדה של הריונות לא מתוכננים, אם אני חושבת בהגיון אז יש מצב שאפילו הרב.
את כותבת כאן אני כל הזמן מחפשת שיגידו לי שאפשר, שאני יכולה לשמור עליו. שאני חזקה, שאני בעצם יכולה לעשות הכל.
נראה לי שאת דווקא מחפשת שמישהו יעזור לך להחליט להפיל כי לפחות בדף הזה הרב תיארו מצב דומה שהיו בו והחליטו לשמור על ההריון שהסתיים בשמחה.
אני לא באה להביע דעה, לשמור את ההריון/ לא לשמור, בעיני זוהי הזדמנות בשבילך להיות אקטיבית כך או כך.
לעבור את ההריון הזה, להפוך אותו לתיקון, להתחזק, להכין את הגוף ואת הנפש ללידה, כל אלה מזמינים אותך להיות בשליטה, לבחור, לעבוד, לא לאבד שליטה.
שולחת לך הרבה כוחות וגם @}

חזרתי.
אני חושבת שהדבר הכי מפחיד בזה הוא שזה מכריח אותי לקבל החלטה לא קלה. ואני לא אדם כזה, שמקבל החלטות. אני בדרך כלל אדם מאוד מפוחד (למרות שנראית בדיוק להיפך...) שנותן לחיים להוביל אותו כל הזמן.
גם ההריון הקודם שלי לא היה מתוכנן, ובגלל שהייתי כל כך בהלם פשוט הייתי בסוג של קיפאון דיכאון רוב ההריון.

במקום לחשוב שאו.קיי, אני בהריון והחלטנו לשמור אותו (החלטה שכמובן אני כל כך שמחה עליה היום) נראה מה ניתן לעשות כרגע - סירבתי בכלל להכיר בהריון. לא עשיתי פעילות ולא התכוננתי ללידה, ובלידה עצמה פשוט לא האמנתי שזה יכול להצליח לי - רק רציתי לחזור הביתה. אחת הסיבות לניתוח - בעיניי.


ועכשיו?
מצד אחד אני חושבת - אולי זה הזמן להיות אקטיבית בחיי - ולהפיל כי זה לא מתאים, או - אולי זה הזמן לשחרר שליטה - ולהבין שאני עדיין יכולה לנצח. אולי זה התיקון להריון שעבר.


על כל פנים - שני הריונות לא מתוכננים? זה אומר משהו עליי ברמה הנפשית. לא משהו טוב בכלל .אני יודעת. יודעת.

אני יודעת שאני צריכה לעשות הפלה. אבל.......... הלב מסרב להשלים, לקבל.
אני כל הזמן מחפשת שיגידו לי שאפשר, שאני יכולה לשמור עליו. שאני חזקה, שאני בעצם יכולה לעשות הכל.
הפלה? הריון בצל הפחד מניתוח? שניהם נראים לי כרגע קשים מנשוא, והזמן הולך ואוזל לי.............

רציתי להוסיף עוד משהו
שנה אחרי שהבן השני נולד (בעוד קיסרי), נכנסתי שוב להריון.
וכן גם אני הייתי מידה 36 כל חיי ופתאום מידה 42
וגם אני לא עבדתי.......
(אם נכון לומר דבר שכזה עם שני זעטוטים בבית שאחד סוחב סיבוכי פגות לא קלים)
והיה לי קשה מאוד לקבלו. אבל אמרתי ואמרנו הפעם שנינו - אין הפלה - ממשיכים. וזה לא היה קל. התהליך היה שעברנו ועדת הפלות
והרופאים צעקו עלי איך זה שאנחנו לא שומרים. וכו'..
אבל אז החלטנו שמשאירים. יצאנו לחגוג , הרגשתי שזו בת וקראתי לה כליל
אבל בשבוע 8 - לא היה דופק.
והרופא אמר לחכות להפלה טבעית.
חיכיתי יומיים.
זה היה קשה.
ואז החלה ההפלה - שאני כמעט הלכתי בה. איבדתי את ההכרה היטיסו אותי באמבולנס לבית חולים ושם עשו עוד את השלמת הגרידא עם מנות דם. ויצאתי מזה.
מה שהראה לי שההריון לא היה צריך לקרות.
שנה וקצת אח"כ היה ההריון של בני השלישי. ואז כבר הלכתי לטיפול כדי לטפל בכל הפחדים ושההריון יהיה טוב ובריא.
בכל ההריונות הייתי בסיכון גבוה. עם אולטרה סאונד כל שבוע שבועיים. ועוד סיוטים.
והכי חבל לי על האחרון שהיפלתי- הפלה יזומה- כי בעלי אמר שהוא יפסיד את חייו ואת יכולת הגשמתו, והרופאים אמרו שמסוכן. וכסף לא היה ,
וכל כך חבל לי.
ואני ממש מצטערת. יכולתי להיות עם עוד נסיך או נסיכה בני שנה וקצת עכשיו. וכל השאר במילא היה מסתדר.

המלצתי - קחי טיפול טוב , אצל מישהי טובה. דימיון מודרך או משהו אחר שמדבר אליך, ותתני אמון בתהליך.
אם ההריון הזה לא צריך להיות הוא יפול.
מחבקת

לא תמיד זה ככה אבל ילד שני, אצלי לפחות, זה כל כך הרבה יותר קל..( נולד כשאחותו היתה בת שנתים ושלושה חודשים)

המשכתי.

אני מפחדת לטעות. בעלי מאוד רוצה את ההריון הזה.

האמת, אני כבר שבוע לכאורה אמורה להחליט אם לבצע הפלה או לא - אבל בינתיים כל מה שאני עושה (את זה הבנתי דרך ההתנהגות שלי) - זה להשלים עם ה"לא מתאים" להתאבל עליו ולפתוח את הלב להריון.


אני לא רק מפחדת מהפלה.
אני מפחדת לשמור את ההריון. להיות כל הזמן בלחץ שיהיה שוב ניתוח.

תודה לכן. כל כך תודה לכן על כל התגובות, קראתי את כולן ולא יכולתי להפסיק לבכות.

מה אני מרגישה? מסובך לי כל כך ועדיין.
ברור לי שאני רוצה את ההריון הזה. רוצה עוד ילד, שמחה אבל.... לא עכשיו.

הטיימינג, כמה שזה נשמע קר ונורא, הוא הכי לא טוב בעולם.
אני שנה לאחר ניתוח נוראי וזיהום שבא אחריו. רק לפני כמה חודשים באמת הבראתי פיזית מהלידה.
נפשית עוד לא ממש הבראתי. הייתי בדיכאון קשה לאחר לידה, שטופל בהצלחה ועבר, אבל הדרך החוצה הייתה כל כך אבל כל כך קשה...

לא חזרתי לעצמי לגופי עדיין. העליתי מעל לשלושים קילו שחלק גדול מהם עלה לאחר הלידה ועקב הדיכאון.
רק עכשיו (אחרי שכל חיי הייתי במידה 36) חזרתי לצורה שאני יכולה לחיות איתה פחות או יותר. ביום גרוע - פחות.
והבטן... ירדה אבל .... עוד לא ממש.
רק עכשיו התחלתי באימוני כושר. היה לי נורא חשוב לחזור לעצמי פיזית לפני עוד הריון.
זו נשמעת סיבה שולית, אבל לי היא חשובה. אני אחרי שנה שבה כל פעם שעברתי ליד מראה כמאט בכיתי.

עוד לא שבתי לעבוד. הייתי חולה, וכשהבראתי רציתי להיות עם הילד המדהים שלי בבית. רק לאחרונה התחלתי לחשוב על חזרה חלקית לעבודה. ומה יהיה עם עוד הריון עכשיו?

רק עכשיו, התחלתי לחזור, נפשית, לעצמי. התחלתי להבין ששני החלקים שלי - מצד אחד אני ומצד שני - אני האמא - הם אותו אדם והם החלו לאט לאט להתחבר למהות אחת שלמה. בכל הזמן שהייתי מדוכאת הייתי כאילו שני אנשים. עכשיו אני שלמה יותר, כאילו חזרתי הביתה.
רק עכשיו התחלתי ליהנות באמת מהאמהות, מתחושת המשפחה... עד עכשיו רק רציתי לחזור לזוגיות ולחיי לפני הילד....


אבל..........
אני מתה מפחד מהפלה.
אני מתנ מפחד מהתהליך הפיזי, אני רועדת כולי.

קראתי עכשיו מההתחלה שמחה להגיע ישר לסוף כשאת מתחילה להתחזק אשמח לשמוע עוד. מחזקת אותך מאד, ברגעים קשים אנחנו מגלים על עצמנו דברים, כוחות שלא ידענו שקיימים. אני שנה אחרי הלידה הראשונה (קיסרי) רציתי להכנס להריון ולא הצלחתי עשרה חודשים וזה היה לי די קשה, בדיעבד ברור לי שהשני שלי (לנל"ק!) בא אלי בדיוק בזמן הנכון לו אבל בדיוק. תינוקות הם מתת האל, הם פקדון בידינו והוא יודע בדיוק מתי לשלוח אותם, אפילו אם בראיה שלנו עכשיו זה הכי לא ברור שבעולם, זה הכי מדויק ומכוון.
ועוד נקודה למחשבה: ר' נחמן אומר שהעיקר שלא יתפחד כלל (ולא כמו ששרים לא לפחד כלל...) זה דיוק אדיר- כשבודקים פנימה פנימה, לעומק לעומק מגלים שהפחדים הם בעצם התפחדויות שאנחנו יוצרים לעצמנו מהשדים שלנו.
המון כח ובריאות!

ממליצה מאד לקרוא את המסע נותן כמה כיוונים ופרופורציות.
אולי זה יתאים לך

כשהבן הגדול שלי היה בן שנה , ממש כנראה ביום ההולדת נכנסתי להריון עם השני.
ושתביני , הגדול נולד בקיסרי , פג בחודש ה- 6 , 900 גרם. בגיל שנה שקל פחות מ-6 קילו.!!!!!!!!! וכל הזמן היינו בבתי חולים.
בעלי אמר להפיל. ואני ממש לא הייתי מסוגלת לבלוע את ההריון וגם לא להפיל.
בסוף החלטתי בניגוד לדעתו של בעלי לשמור על ההריון ולא להפיל.
איזה מזל.
איזה אושר הוא מביא לי המלאך הזה שהיום כבר בן - 8.
ונכון היה קשה מאוד ועדין לא קל.
וגם את השני ילדתי לצערי הרב בניתוח.
ואחר"כ במרווח של - 3 שנים הגיע ה-שלישי.
ולצערי את הרביעי הפלתי בלחץ של בעלי. והיום אני מצטערת. כי זהו כנראה לא אהיה שוב בהריון ומרגישה פיספוף.
בעיני - כל ילד שמגיע מגיע עם ברכה. ותקשיבי ללב . לאהבה לשמחה ולא לפחד.
היום הם חברים מדהימים. וככל שהמרווח קטן יותר כך הם חברים טובים יותר.
לא הצטערתי על ההריונות שלי שמומשו אלא רק על אלו שלא התממשו.
תהני מההריון.ושיעבור בשלום ובשמחה.

הלב יודע לא פחות מהשכל....

אם תרצי לדבר אשמח.

מרגישה יותר טוב פתאום. יותר ממוקדת. ההלם הראשוני כבר עבר. יודעת שאני רוצה את התינוק, אבל.......... איך עכשיו? איך? יש לי כל כך הרבה סיבות למה לא.... מפחדת להיגרר אחרי הלב ולא אחרי השכל... (איכשהו אצלי זה נראה יותר בטוח)
יש עוד המון, אכתוב מחר...

יקירה
לי יש 2 בנות שההבדל בינהן הוא שנה.
כשהתעברתי עם השניה ידעתי מיד.... מכירה את הגוף
חייתי בזמן ההריון בין קיצוניות של פחד ושמחה....
כולם חשבו שאנחנו מטורפים

בשנה הראשונה המשותפת- זה היה לא קל. הלילות ההנקה המשותפת, האין זמן לכלום ועוד ועוד
אבל
היום הן בנות 3 ו- 4 והן חברות ואוהבות
זו המתנה הכי הכי טובה שיכולתי לתת לכל אחת מהן ולנו כמשפחה.

זה ממלא את הלב לראות את הקשר בינהן,
אנחנו עדיין בבית מה שמקל את העניין פי כמה.
וגם לנו לא הייתה תמיכה פיזית וכלכלית מה שהכריח אותנו לגלות בתוכנו עוצמות שלא היינו מודעים להם.

ועוד דבר- הלידה של הגדולה הייתה א י ו מה לקח לי המון זמן להחלים ממנה. הלידה של השניה הייתה מדהימה...
חשוב וכדאי לזכור - כל ילד כמו גם כל לידה מביאים איתם דברים אחרים. אין שום דבר דומה.
את כמו גם הגוף שלך למדתם החכמתם....
זה לא יהיה אותו הדבר!

אני רוצה לחזק את מה שאמרה לך מיכלי לי לגבי הפאניקה. אני מאד מתחברת. גם בהריון שלישי, שהיה מאד מאד רצוי ומאד מתוכנן - עדיין כאשר הבנתי פתאום שזה פה, זה אמיתי וקיים - היתה לי מין בהלה קטנה. זה טבעי.
הגיע שינוי גדול ולא חשוב אם רצית אותו ואם לא - הרצון/צורך להשאר במצב הנוכחי, הבטוח יחסית, מרים ראש ומכריז על עצמו.
לכן הייתי מתייחסת לפחד בצורה מאד פשוטה. זה פחד. זה חלק מהרגשות שעולים בך לנוכח ההריון. מותר. לא סותר רגשות ורצונות אחרים.

האמת, חזרתי עכשיו וקראתי מה שכתבת עד עכשיו, ולא מצאתי שכתבת למה את כן רוצה את ההריון הזה. האם את באופן כללי רוצה עוד ילד? מתי תכננת שזה יקרה? מה דעתך על אחים קרובים בגיל? האם היית רוצה את זה לבן שלך? בקיצור - למה כן?

נראה לי שאם תנסחי את זה (קודם כל לעצמך, ואולי פה בפומבי) יעזור לכוון ההחלטה.

<גילוי נאות - לדעתי אחים קרובים בגיל זה ה{{}}דבר. >

אום אל קיצקיצ , את צודקת. אני לוקחת עוד כמה ימים, לאט לנשום, לחיות, לחשוב, לצאת קצת מההלם, שהמחשבות יהיו יותר ברורות, פחות מאיימות........

בן זוגי.... הוא רוצה לשמור את ההריון הזה. מאוד. הוא רוצה עוד ילד, לא משנה כל כך מתי. הוא הבטיח לעשות הכל, כל מה שצריך. אבל... הוא גם מכיר בזה שההחלטה היא יותר שלי, ויתמוך בכל מה שאני אחליט לעשות.

אולי באיזה מקום חשבתי איזה טוב זה יהיה אם יחליט הוא..... אבל זה לא יקרה.

כן, באופן לייט, מאוד! חשבתי לקבוע באמת עם גילה רונאל. אני רק לא יודעת אם יש לי זמן.

מה עם דמיון מודרך?
עיבוד הלידה הראשונה (אני יודעת שיש מי שמתמקדות בדיוק בזה למשל מיילדת מבי"ח מאיר שרי משהו - אנסה להיזכר ונדמה לי שגם גילה רונאל מלווה תהליך של עיבוד הלידה
נראה שזה משהו שיכול לעזור לך הן להחליט והן להתמודד עם ההחלטה
מדבר אליך?!

קחי לך עוד זמן לעכל ולתת לדברים לשקוע. מה עמדתו של בן זוגך?

תודה לכולכן.
אני לא יודעת מה יש מעבר לפחד. אני יודעת שכרגע אני מונעת על ידי פחד, אבל מה יש שם מעבר לו?
אולי אם מישהו היה בא ומבטיח לי שהדברים שמהם אני מפחדת לא יקרו - אלד רגיל, אסתדר לאסוף את עצמי ולתת לעצמי ולמשפחתי כוח, אחזור לעבוד.... לא הייתי חושבת על הפלה בכלל.

אבל אף אחד לא יכול להבטיח לי את זה! אז איך לראות מעבר לפחד? אני מפחדת. נורא מפחדת.

אצלנו ההבדל בין הילדים הוא שנה ו11 חודש. למאות שההריון השני היה רצוי מאוד ומתכונן מאוד הייתי בהתחלה בפניקה: איזו טעות עשיתי ואיך אני אסתדר. בסוף זה הסתדר עבורי נהדר. אבל שוב אני מדגישה עבורי.
הטיפול בתינוקת החדשה ובבכור היה הרבה יותר קל ממה שציפיתי הרבה יותר קל מבפעם הראשונה- בפעם הראשונה הייתי אחרי לידה קשה, אחרי הלידה השנייה בן הזוג כמעט ולא היה בבית אך אימי עזרה לי.
כל החלטה שתעשי כדאי שתהיה בצורה רגועה. דברי עם בן הזוג על הקשיים ועל הרגשות. נסילראות מעבר לפחד.
בהצלחה.

לדעתי אם את לא בטוחה שהילד יקבל את מה שהוא צריך, הריון בגוף בריא, אמא בריאה אח"כ, וכו' וכו' אז חבל להמר...
הפלה זה ממש לא נורא בעיני.

והמשמעות - משמעות של הפלה היא המשמעות שאת מרגישה ומאמינה שיש בה ולא אף אחד אחר. יש כאלה שעבורן זה רצח. יש כאלה שעבורן זו מתנה, להן ולעובר ממנו הן נפרדות. רק את יודעת על עצמך.

לא נוח לי עם האמירה שנה ו-9 זה רווח שאפשר להתמודד איתו. ברור שאפשר, יחד עם זה זה קשה. אצלנו שנתים רווח וזו היתה שנה מטורפת (גם אצלנו מעט מאוד עזרה ממהמשפחה הרחוקה גאוגרפית) עם השני קנינו הרבה עזרה וזה עומס כלכלי לא פשוט.

ושוב והמשמעות - משמעות של הפלה היא המשמעות שאת מרגישה ומאמינה שיש בה ולא אף אחד אחר. יש כאלה שעבורן זה רצח. יש כאלה שעבורן זו מתנה, להן ולעובר ממנו הן נפרדות. רק את יודעת על עצמך.

בהצלחה בכל מה שתחליטי

גם ההתחזקות כדי לקבל עוד תינוק, וגם התהליך שדרוש כדי להיפרד ממנו בטוב - שניהם תהליכי חיים שיכולים להיות טריגר לצמיחה עצומה עבורך, שאם יעשו בלב שלם, תאמרי עליהם תודה שנים אחר כך.
מסכימה מאד. שולחת כוחות וחיזוקים.

רק רוצה לומר לגבי התהליך - אם את בשלב מוקדם, התהליך עצמו לוקח כמה דקות והוא פשוט מאוד מאוד. אצל רופאים פרטיים עושים את זה בשאיבה, תהליך שהסיכון בו נמוך והכאב נסבל (לעומת גרידה ששם יש גם הרדמה מלאה ופורצדורה קצת יותר מסובכת עם כי גם כן לא נוראית).

על היכולת שלך להזמין בלב שלם ושמח נשמה נוספת לחייך עכשיו - רק את יכולה לדעת.
על היכולת שלך לתת לנשמה החדשה וגם לתינוק שכבר יש את כל מה שהם זקוקים בו (לדעתך) - רק את יכולה לדעת.
על הכוחות שלך להיאסף, להחלים (מהטראומה) להתחזק לקראת לידה נוספת, ולשמוח - רק את יכולה לדעת.

והמשמעות - משמעות של הפלה היא המשמעות שאת מרגישה ומאמינה שיש בה ולא אף אחד אחר. יש כאלה שעבורן זה רצח. יש כאלה שעבורן זו מתנה, להן ולעובר ממנו הן נפרדות. רק את יודעת על עצמך.

גם ההתחזקות כדי לקבל עוד תינוק, וגם התהליך שדרוש כדי להיפרד ממנו בטוב - שניהם תהליכי חיים שיכולים להיות טריגר לצמיחה עצומה עבורך, שאם יעשו בלב שלם, תאמרי עליהם תודה שנים אחר כך.

רק טוב.

אורורה יקרה זה קרה לי! לשמחתי !!
(אמנם לא אחרי ניתוח)אבל ילדתי שני ילדים באותו השנה .
בהתחלה הייתי בשוק ובאמת קשה להיות בהריון עם תינוק בן חודשיים וכמובן שההנקה הייתה על הפנים.
אבל ,שלושה חודשים לאחר הלידה הכל נעשה נסבל ופתאום את בגן שעשועים עם שניים ואת מספרת את אותו הסיפור לשניים והאמבטיה לשניים.
למזלי הבת והבן נעשו חברים. הם שונים ואין את הבעיות כמו לתאומים ורק את היתרונות.
כל אחד מהם לקח את מקומו במשפחה ולא חיכיתי הרבה זמן וילדתי גם את השלישית ואחרי שהיא ידעה לרכוס את הנעליים לבד את הרביעי
לגבי הפלה לאחר ניתוח טרי ...אני הייתי בודקת את הסיכונים הכרוכים בזה.
לגבי ניתוח בלידה הבאה, לא חייב להיות שזה יהיה ניתוח במידה והצלקת תראה טוב בUS יש רופאים שאפילו ימליצו ניסיון ללידה טבעית.

טרה רוסה מתוקה, כל מה שאמרת - כל מילה. אין לי בכלל עזרה מהמשפחה, בכלל, ואין לילד מסגרת בכלל (מבחירה) וקשה לי אפילו למצוא מטפלת בחצי משרה. לא השתקמתי נפשית ופיזית.

אבל מפחדת מהמשמעות של הפלה. אה, כן וגם מהתהליך עצמו.

תודה לכל המגיבות.
אני חושבת שזה מעין דף בלוג.

אז למה קשה לי כל כך? אני לא יכולה אפילו להתמקד כי יש כל כך הרבה סיבות.
הגוף שלי. סיבה ראשונה.
אני שנה ושבועיים אחרי קיסרי מזעזע, לאחריו הייתי מאושפזת עם זיהומים. הייתיי חולה במשך קרוב לחצי שנה לאחר הלידה, והנקתי, ורק עכשיו הגוף, שהיה מידה 36, מתחיל לחזור לעצמו. לאט, לאט.
אז עכשיו עוד הריון? עכשיו?

הלידה. סיבה שנייה.
אני בטראומה נפשית, לא רוצה ניתוח. אין לי כוח להתמודד עם ההכנה עכשיו. חשבתי שזה יבוא אחרי הרבה יותר זמן, שאהיה חזקה יותר.
אמשיך אחר כך, הילד שלי צריך אותי.

שנה אחרי לידה ראשונה הייתי בחודש חמישי.
היה נורא קשה איזה שנתיים והיום אני יכולה להגיד שזה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי, לנו כמשפחה, לילדים, לילד הבא...

רוצה לסייג ולמר שהלידה הראשונה נחוותה אצלי באופן מאוד חיובי.

אני לא הייתי מפסיקה את ההריון, שנה ו-9 זה רווח שאפשר להתמודד איתו. (אבל אני מסייגת, כי אני לא יודעת מה המצב הכלכלי, הנפשי, כמה עזרה יש לך, וכן הלאה).
אני לא חושבת שצריכה להיות מניעה ללנל"ק.

מזל טוב! אולי אחרי ההלם הראשוני תראי בזה דבר משמח.

http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?[po]קשה לי לקבל את ההריון החדש[/po]

קשה לי לקבל את ההריון.
(לדעתי כדאי לאחד, אבל אולי רק אחרי שכל אחת תבוא על סיפוקה)
אני לא הייתי מפסיקה את ההריון, שנה ו-9 זה רווח שאפשר להתמודד איתו.

הצילו!
לכל אלה שמכירים אותי וגם לאלה שלא, הצילו!
הילד שלי בן שנה, אני בהריון.לא מתוכנן. שוב.
עברתי לידה קשה מאוד בניתוח. עד עכשייו לא ממש השתקמתי פיזית.
האם הפלה? באמת? לא יכולה להימנע מלחשוב שאולי זה טוב............

רוצה דיעות, עצות, רוצה ויב"ק... הצילו..........