[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

האלמונית שלא ישנה-
קניתי את הספר לישון בלי לבכות. התחלתי תהליך וזה רק החמיר. בן 4 חוד' מתעורר בלילה כל שעתיים החל מ 0300 כל שעה. נרדם רק עם ציצי או על הידיים.0500-0600 ישן עליי בעמידה ונדנוד כדי שלא יעיר את הבעל ואת אחיו הגדול. אין סיכוי שיירדם במיטה הוא רק מרגיש התכופפות לקראת וכבר בוכה. במהלך היום בפעילות ידידותית במיטה דווקא מבסוט.ספטמבר חוזרת לעבוד כנראה שאעשה תאונת דרכים כבר ביום השלישי. 5 שעות שינה לא רצופות בלילה, גם ככה לא מצליח לישון יותר משעה רצופה ביום- בדכ עשרים דקות (ממש לפי הספר) לא מצליחה להאריך את התנומה. הספר נחמד רק שהוא לא ממש עזר

יכול להיות ששינה אחת ביום זה מה שהוא יכול/רוצה/צריך.
[u]עצוב לי לבלות איתו כל כך הרבה שעות בלהרדים כשזה לא מצליח ברוב המקרים. מתסכל את שנינו.[/u]
נכון מאוד. עדיף לוותר :-)

מה דעתך על להקדיש זמן יומי למנוחה בשבילך, כשהוא ער? למשל, לשים אותו על הרצפה עם דברים שהוא אוהב ומזרן פעילות, ולשכב על שמיכה עבה לידו, בעיניים עצומות.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

תודה תודה

אם את יכולה לפחות בשנת יום אחת לישון איתו - תארגני לך במרכז המיטה תמיכה טובה לגב ככה שאת שוכבת רפויה אבל בזווית. את התינוק את יכולה להניח עלייך בטן לבטן, ואם את חוששת שיגלגל אפילו לתמוך אותו במנשא.
ככה הוא ישן עלייך וגם את ישנה או לפחות נחה היטב. לפעמים הם נכנסים למעגל של חוסר שינה ואם הם מצליחים לישון טוב במשך תקופה מסוימת אחכ, אפילו אם זה עלייך, אחכ יש שיפור כללי.
וגם ממליצה על לישון בלי לבכות, יש שם המון רעיונות.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

הבהרה- מנסה שיישן ביום לפחות פעמיים. 4-5 נסיונות הרדמה- מצליח לישון רק פעם אחת לשעה וחצי בד"כ. כששקל פחות ברגעי שבירה נרדמתי איתו עליי. עכשיו הוא כבד לי. הידיים והכתפיים הלכו כבר הגב התחתון בדרך.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

תודה על ההמלצות והתמיכה.הנקה מלאה. עולה מצויין. אין רגישות לחלב אם-לא שלשול ולא גזים מעבר לסטנדרט. רגיש לרעש, כשכבר נרדם זז מקנק בברך או חריקונת של מיטה, אני צריכה לישון איפשהו, כן...ניקוי רעשים- בערב יש אח גדול בן 5 נמרץ מאוד (גם לא ישן עד גיל שנה). בעלי תותח על חוזר בערב ומתקתק בבית כולל את הבן הגדול. ואין צורך בציניות אני לא במשקל עודף אבל כן עייפה מאוד מאוד. ביום אגב אותו סיפור. שעה ומעלה הרדמה ציצי ידיים מיטה בכי. מצליחה להרדים רק לתנומה אחת של שעה וחצי. אחרת כל היום הולך על הרדמות. הייתי שם כבר. התינוק חייכן ושמח רוב הזמן גם כשעייף ועצוב לי לבלות איתו כל כך הרבה שעות בלהרדים כשזה לא מצליח ברוב המקרים. מתסכל את שנינו.

תמרוש, ערכתי לך איזו פליטת מקלדת, כדי שתשובתך המשובחת תובן כראוי.
פלונית, מוסיפה לך חיבוק גם ממני. ומעוד המון אימהות טרוטות. גם אני מכירה המלצות נלהבות על הספר לישון בלי לבכות.

<{{}}[po]כינור לשירייך[/po]{{}}>

[u]ברמת עייפות שלי לינה משותפת משמעה מעיכה.[/u]
אני בספק.
אם את לא במשקל-יתר קיצוני (מעל 130% ממשקל הגוף האופטימלי), לא מעשנת ולא נותנת פורמולה, ויכולה לארגן את המיטה / המזרון שיהיו בטיחותיים (בלי נפילות והיתקעויות מהצד) אז מאוד ממליצה על לינה משותפת.
אני לא בטוחה שהבנתי אותך ב- 100% (חסרים קצת פסיקים ;-)) אבל:
תינוק שמתעורר ברגע שמניחים אותו במיטה - אופייני להרבה תינוקות, ולא סיבה לדאגה כשלעצמו (אבל כן סיבה טובה ליישם לינה משותפת).
מצד שני, תינוק שמתעורר כשהוא [b]עלייך[/b], בלי שהזיזו אותו או כלום, ובוכה אחרי הנקה טובה ואחרי כמה שעות עירות - אולי מעיד על משהו שלא הולך כל כך טוב, ומצריך בחינה של המצב.

כמה אפשרויות ששוות בדיקה:
[list]
[*] האם ההנקה בסדר? מספיק חיתולים רטובים, עלייה במשקל, היצמדות טובה, דפוס מציצה ובליעה וכו'.
[*] האם רגיש מאוד לרעשים / אורות / ריחות וגירוים אחרים? יש תינוקות שמגיבים חזק לדברים האלה. ארגון של סביבת השינה שלו שכולל אולי "ניקוי" גירויים ואולי דווקא הוספה, למשל של רעש לבן, יכול לשפר את המצב.
[*] האם יש סימנים שמעידים שהוא רגיש לחומרים מסוימים שעוברים בחלב אם?
[/list]
שאלה אחרונה, בעיקר בשביל מידע כללי: הוא בלעדית על הנקה או גם עם פורמולה?

ספר מומלץ: לישון בלי לבכות. אם אינני טועה, יש שם כיסוי טוב מאוד של כל הנושא של גירויים תחושתיים וארגון סביבת השינה.

ועכשיו למענך:
ברור שזו תקופה קשה ביותר ומתישה ביותר. לא משנה מה הבעיה, ככל הנראה ייקח קצת זמן לפתור אותה. ולכן, בזמן הזה חשוב לספק לעצמך עזרה ראשונה: לתת לעצמך להצטרף אליו לתנומות יום, לגייס משפחה, חברים ועזרה בשכר לעבודות הבית ומטלות נלוות, ולוותר לעצמך כמה שיותר (())

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אז מה עושים עם תינוק בן 3.5 חודשים שלא נרדם בעצמו, שמתעורר במיטתו אחרי הרדמה בהנקה/על הידיים? אני מדברת על סבבי הנקה מיטה ידיים מיטה וכו וכו במהלך שעתיים ויותר. בלי אפילו לצאת מהחדר צורח במיטה. ביום ובערב לאחר טקס והכל. הרי גם הוא צריך לישון לפי הגבות האדומות והעיניים המנצנצות והעובדה שלא ישן מ1100 עד 1900. הוא כבר מתעורר עליי 20 דקות אחרי שנרדם בהנקה. עליי!... ברמת עייפות שלי לינה משותפת משמעה מעיכה. מנשא לא בעגלה לא על הגב או בטן לא-סבבה הצד האפל יש למישהו רעיון לצד שיישן?

אפרת,
אני לא מאמינה על עצמי, אבל אני כבר לא אמא חדשה. בני הבכור נולד כשנתיים לאחר שהתחלתי לקרוא ולכתוב כאן, והיום הוא בן 11. ואחריו יש לי שלושה נוספים (7, 4 ושנה וחצי).
אם יש דבר שלמדתי בשנים האלה מהניסיון האישי שלי, ולא מקריאת תיאוריה כזו או אחרת, הוא שהכל חולף, והכל משתנה ללא הרף. זה נכון בכל גיל, אבל בגילאים הרכים ביותר -- ביתר שאת.

ולכן זה נראה לי מאד מאד לא הגיוני להקנות "הרגלים" בשינה והנקה מגיל אפס. עד שתצליחי להקנות את ההרגל, הרכבת כבר תיסע עוד איזה חמש תחנות לפחות, וההרגל שאת מנסה להקנות -- יהיה אשר יהיה -- כבר לא יהיה רלוונטי. לדעתי מדובר בבזבוז אדיר של אנרגיה. בהקשר הזה כבר יצא לי להגיד לאמהות טריות בגינה כששאלו אותי -- לעולם אל תעשו תוכניות לטווח של יותר משבוע-שבועיים [b]בהסתמך על התנהגות של תינוק בן 3 חודשים.[/b] בין שתקני הרגלי שינה ובין שלא תקני -- דפוסי השינה ישתנו. בין שתקני הרגלי הנקה (בררר...) ובין שלא תקני -- דפוסי ההנקה ישתנו. הצד המעודד של העניין -- על פי רוב, לטווח הארוך זה ישתנה בכיוון שנוח לך יותר. זה קורה גם לאמא הכי זורמת והכי מופקרת והכי לא חינוכית שאפשר. בחיי. אני תוהה כמה מההצלחות של יועצות השינה למיניהן הן תוצאה של התפתחות טבעית שהיתה מתרחשת גם ללא עזרתן.

כל ילדי פיתחו בגיל חודש בערך שנת לילה רציפה בת כחמש שעות. איתי במיטה, בהנקה. אלה לא הרגלים שהקניתי -- אלה הגנים שלהם. כולם, אגב, גם בעלי נטייה לגלוש בתלילות מבהילה במורד עקומות המשקל סביב גיל חצי שנה ואילך. עם הבכור עוד היה לי זמן מצד אחד, וחוסר בטחון של אמא חדשה מצד שני, להילחם, לקחת לבדיקות, לסובב את כל היום שלנו סביב ההאכלה, ואכן הצלחתי: בגיל שנה הוא שקל -- שימי לב, היפ היפ הוריי -- כמאתיים גרם יותר מהאחים שלו באותו גיל.
מאתיים גרם. בשביל זה היו המאבקים, התחנונים, ההאכלה בייסורים שלי ושלו.

זו הביולוגיה שלהם. אני נשבעת ממרומי נסיוני, שזה הרבה יותר קל כשלא מתעקשים להילחם בה. אני מבטיחה לך גם שבעתיד יגיעו דברים שיהיה הרבה יותר מהותי להתעקש עליהם. שמרי את כוחותייך לזמנים שיבואו.

[u]מחקרים שהסתכלו מקרוב על תינוקות[/u]
וללו קישרה לדוגמה יפה למעלה:
[u]"ביום הראשון לתוכנית בכו רוב התינוקות 20 דקות לפחות, ובמקביל נרשמה עלייה ברמות הקורטיזול אצל התינוקות והאמהות כאחד. ביום השלישי כבר הפסיקו התינוקות לבכות, ואולם רמת הקורטיזול שברוק שלהם נותרה גבוהה - הוכחה להיותם לחוצים, ובו-זמנית גם לכך שנכנעו, ושאין בכוונתם להמשיך במחאות. האמהות לעומת זאת נרגעו כשהבכי פסק, ולא ייצרו עוד קורטיזול."[/u]
כאן: http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1812567

[u]יש תינוקות שגם להם לא מתאים כל ענין הזרימה בהנקה ושינה ודווקא סדר יום מובנה ומסודר מטיב איתם הרבה יותר, הם ישנים יותר טוב והרבה יותר רגועים.[/u]
יש בהחלט תינוקות שישנים יותר טוב בנפרד מההורים שלהם. לא המון, אבל יש. מכירה לפחות שניים כאלה.
ויש תינוקות שיישנו אותו הדבר בין אם הם צמודים להורה ובין אם לא.
ויש הרבה מאוד תינוקות שיישנו יותר טוב צמוד לאמותיהם. כנראה שהם הרוב.
כנ"ל סדר יום - יש תינוקו תשיחיו עם זה בסבבה, יש תינוקות שלא.
מבחינתי, לזהות את הצרכים והיכולות של התינוק, לצרף לזה את הצרכים והיכולות שלך ולעבוד עם מה שיוצא מהמשוואה הזאת - זה א'-ב' של הורות.
אז אם התינוק זקוק או יכול לישון לבד - סבבה. (אחרי שלושת-ארבעת החודשים הראשונים, בכל אופן, כי שינה בטווח מגע עם הורה מקטינה את הסיכוי למוות בעריסה, ולמה לא לפרגן להם את זה)

[u]מי קבע שכל בכי של תינוק הוא דבר שלילי?[/u]
מחקרים שהסתכלו מקרוב על תינוקות ומדדו את הרמת הורמוני הסטרס בדם שלהם ואת הדפוס של עלייה במשקל, קבעו שהבכי גובה מהתינוק מחיר גבוה.
כמובן שלא כל בכי הוא נמנע. תינוקות יבכו מתישהו, מה שלא תעשי. ויש זמנים שחייבים לתת לתינוק לבכות כי אי אפשר להיענות לצרכיו, או שאפשר אבל המחיר להורה גבוה מדי (הייתי שם - לבד בבית עם תינוק בשעת צהריים, אני רעבה, הוא עייף, והנקה במנשא תוך כדי הכנת אוכל פשוט לא הולכת). בזמנים כאלה - את עובדת עם מה שיש לך, ומשלימה עם הבלתי נמנע.

אבל אם אפשר, בקלות יחסית, לצמצם את משך הבכי או למנוע אותו - למה לא, למען השם?
הדף הזה מדבר על שיטת הרדמה [b]שמתעקשת[/b] לתת לתינוקות לבכות לפרקי זמן ממושכים, כביכול לטובת התינוק, בלי להתייחס ליכולות ולהעדפות ההורים, בלי לעודד שיקול דעת, ולכן תגובות הנגד מקבלות גם הן אופי חד-מימדי. בדפים אחרים תוכלי למצוא קצת יותר מרחב לקבלת השונות של הסגנונות ההוריים - עד גבול מסוים ;-)
וכן, האתר הזה הוא בהחלט אתר עם אג'נדה ספציפית בכל הנוגע להורות. ומקובל עלי שיש אנשים שזה מאוד לא ימצא חן בעיניהם!

[u]תינוק בן חודשיים לא צריך גבולות - אין לו שום הבנה של המשמעות של זה ואין לו שום כלים להתמודד עם ניסיון להקנות לו הרגלים או גבולות. לא כל מה שתקף לפעוטות וילדים תקף גם לתינוקות רכים.[/u]
|Y|

שיטה שמקציבה זמן אוניברסלי לתינוק פרטי הינה אילוף ולא חינוך, קודם כל. שלא נתבלבל.

ומתוך האילוף, נובעת אי האנושיות.

אמא חדשה, תתחדשי. יש הרבה דרכים לנוח שאינן מצריכות קורבן בכי של חמש דקות. ואם את מקנה הרגל שאינו נעים, כהרגל כל כך ראשוני לשניכם, הקניית הרגלים תהיה לך קשה. לך, לא (רק) לתינוק.
כי את כבר שבויה באמונה שהקניית הרגלים כרוכה במשהו שהופך אותך לטובה או רעה, למשהו ש"ראוי לעשות" או "לא ראוי לעשות" ואם תעשי ותפעלי איכשהו לפי איזו משנה סדורה תהיי בסדר בעיני עצמך.

אז זה עובד הפוך. תהיי בסדר בעיני עצמך. אחר כך תבחרי איך לפעול.

זו הבעיה העיקרית שלי עם שיטות ותינוקות. הן כאילו מקצרות את הדרך אבל למעשה מטשטשות אותה.

אני לא הרגשתי אף פעם בסדר עם עצמי, ועד היום לא מרגישה בסדר עם עצמי אם יש ביכולתי לתת ואני מונעת זאת.
ביכולתי האמיתית. הפרטית. המשתנה מיום ליום.
אין שיטה לזה וההרגל היחיד להקנות הוא לנשום, להיות בהווה ולהמשיך משם

מאחלת לך לילות שקטים ורכים יותר

בעיני יש נכון ולא נכון. יש הרבה גישות שהן נכונות, אבל לתת לתינוק לבכות מעיד שזו גישה לא טובה. תינוק בוכה מאותת שמשהו לא בסדר אצלו. ואת זה אני אומרת אחרי שגידלתי כמה ילדים וגם נתתי לחלקם לבכות פה ושם, ועם הניסיון שלי התינוקות בכו פחות. כי אפשר שתינוק לא יבכה. אני מכירה כמה וכמה ילדים שלא בכו כתינוקות והם ממש לא מפונקים וחסרי גבולות.
וכן, זה בסדר להחליט שזו דרכך ושזה מה שאת מסוגלת לו כרגע, גם לי ולכל אחת יש דברים בהורות שאנחנו בוחרות בהן והם פחות טובים לילדים שלנו. אבל אל תשלי את עצמך שזה טוב לילד.

וואי וואי אפרת. אני לא יודעת אם דרכו לך על נקודה רגישה או משהו, אבל הרבה ממה שאת כותבת פשוט משקף חוסר הבנה של הגישה כאן.
ודברים אחרים שכתבת, ובכן - הם פשוט לא מתאימים לתינוקות קטנים (תינוק בן חודשיים לא צריך גבולות - אין לו שום הבנה של המשמעות של זה ואין לו שום כלים להתמודד עם ניסיון להקנות לו הרגלים או גבולות). לא כל מה שתקף לפעוטות וילדים תקף גם לתינוקות.
חוץ מזה, הדף הזה עוסק בעיקר בנזקים ובבעיות של שיטת החמש דקות ודומותיה - שגם מי שרוצה גבולות, הרגלים וחינוך אין לו שום סיבה להשתמש בה,
זו דרך לאלף את התינוק להתעלם מהצרכים שלו בגיל מאוד צעיר ולישון לפי הציפיות של ההורים ולא לפי הצורך הביולוגי שלו (שאכן יכול להקשות על ההורים בחודשים הראשונים).

אני קצת מתחלחלת מהחד גוניות של התגובות פה. אין לי כוח ורצון לפרוס את כל הסיפור שלי אבל סתם כדאי שתכירו שיש אמהות שלא מתחברות ללינה משפחתית והרדמה תוך שהן עושות תעלולים על כדור פיזיו והציצי שלהן תקוע בפה של התינוק- יש אמהות שזה לא מתאים להן וגם לא לתינוק שלהן. מותר להן לרצות להניק אבל לא שהילד יהיה דבוק לציצי שלהן כל היום כי יש להן גם צרכים, וזה לא עושה אותן פחות טובות. ויותר מזה- יש תינוקות שגם להם לא מתאים כל ענין הזרימה בהנקה ושינה ודווקא סדר יום מובנה ומסודר מטיב איתם הרבה יותר, הם ישנים יותר טוב והרבה יותר רגועים. בתור אמא חדשה (חצי שנה) קצת קשה לי לקרוא את כל התגובות הקשות על אמהות שמנסות ברוב עוונותיהן לנהל יום קצת יותר שפוי ולילה שבו גם הן יכולות לנוח קצת. הרבה תגובות כאן מציגות את זה כבקשה מוגזמת, לא מתחשבת בתינוק ובעצם אומרות בין השורות- למה הבאת תינוק אם ציפית להמשיך לחיות?אז בואו נדייק: אם להניק כל היום ולישון צמוד לתינוק שלי (שגם ככה לא מת על זה) זה לא בדיוק הקטע שלי אז אני אמא פחות טובה? פחות קשובה? הרצון להכניס קצת סדר וגבולות הופכות אותי ושכמוני למרשעות הזויות? לתת מוצץ לתינוק זה למנוע ממנו את החום והאהבה שהוא צריך? אז בסדר, אפשר שלא להסכים לשיטת הרדמה כזו או אחרת אבל להכתיר כל אמא שמנסה להקנות הרגלים בתינוק הקטן לטובת שניהם (כם, שניהם. גם תינוקות פעוטות וילדים צריכים הרגלים וגבולות) כלא אנושית זה קצת מרחיק לכת. מי קבע שכל בכי של תינוק הוא דבר שלילי? שתינוק שבוכה הוא תינוק מוזנח ? (סליחה על ההקצנה אבל זו ההרגשה שקיבלתי מקריאת התגובות פה. וקראתי את כולן) מה לעשות, חינוך הוא עניין קשה והקניית הרגלים היא לא תמיד קלה ועובדת בקלות בלי בכי למרות שהיא חיונית לטווח הארוך וכן, היא גם לטובת הילד. היכולת והרצון "לזרום על הילד" בכל נושא השינה וההנקה היא לא נחלת כולם ולדעתי גם לא נכונה. ואני מאמינה שבהרבה מקרים היא גם חוזרת כבומרנג להורים. אבל זו דעתי, ואני מבינה את מי שחושב אחרת ואם זה מתאים לו אז מצויין. אבל כדאי שמגיבות פה יבינו שיש עוד דרכים ושאין נכון ולא נכון בחינוך וגידול ילדים ומה שמתאים לאחד לא תמיד מתאים לאחר והופך אותו למפלצת..

אנחנו השתמשנו בשיטת ה5 דקות. בהתחלה זה היה קשה מאוד להתמודד עם הבכי אבל היום הוא מקבל חיבוק חם ונשכב במיטה ער ומרדים את עצמו לבד. לפני כן בכל פעם שרצה לישון הוא היה בוכה כדי שאנחנו נעזור לו, זה היה נורא אי היה אפשר לסוע ברכב. היום כשהוא ברכב הוא יודע להרדים את עצמו לבד. חשוב לומר להורים שילד שלא ישן מספיק, לא מתפתח טוב והורה שלא ישן מספיק, הוא לא הורה טוב. אנחנו ישנים לילה שלם וגם הוא והוא שמח ומאושר. אני ממליצה להורים להקפיד על רוטינה קבועה ועם הזמן לעשות התאמה של השיטה לצרכי הילד שלכם. אנחנו כל ערב קוראים לו ספר לפני השינה, הנקה וחיבוק אורך וכשהוא רגוע אנחנו מניחים אותו במיטה (כשהוא ער) ומשם הוא מרדים את עצמו.

_ש לה חרדה קשה מכל מה שקשור לחלל ויכול להיות שמשהו בחושך ובחוסר הוודאות מזכיר לה את התקופה ההיא אני בטוחה שיש קשר בין החרדות והקושי להמצא לבדה וחוסר הבטחון והצורך להיות צמודה אלינו (אלי בעיקר), ואל התקופה ההיא של שיטת חמש הדקות.

מסקנה: גם אם נראה לכם שזה פתרון קסום שכרוך "רק" בסבל קצר של הילד ושל הוריו, קחו בחשבון שיש השפעות נפשיות ורגשיות שיכולות להמשך לעוד שנים ארוכות._
אני ישנתי בלינה משפחתית עד גיל 3 בקיבוץ, ז"א בכיתי בטח יותר מ5 דקות. יש לי הרבה חרדות, במיוחד להרדם, במיוחד בלילה עם אני מתעוררת באמצע השינה. לא יודעת אם זה בגלל זה אבל נראה הגיוני שכן

וואו, פעם ראשונה שאני נתקלת בדף הזה, וזה עושה לי פלאש באק לעשר שנים אחורה...

כשבכורתי היתה בת שנה, ואנחנו היינו הכי לא באופנים שיש, נפלנו גם אנחנו בפח שיטת חמש הדקות. על פניו היה נראה שהשיטה "עבדה" - לאחר יומיים שלושה של בכי משולב של התינוקת ושל אמה, היא הפסיקה לבכות והתחילה להירדם לבד במיטתה. חשבנו שהכל סבבה ושדפקנו את המערכת. אותו הדבר עשינו עם מס' 2, כשהיתה בת כחצי שנה. שוב - אותו סיפור, דפקנו את המערכת והילדות נרדמות לבד. עברו כשנתיים בערך ואז הילדים החלו לגלות סימנים של חרדה - היו מוציאות את כריותיהן ושמיכותיהן אל המסדרון ונרדמות עם הפרצוף דבוק למדרגה העליונה כי משם יכלו לראות ולשמוע אותנו למטה בסלון, ובהמשך הבנו את הטעות והחזרנו אותן לישון בחדרנו. הן המשיכו לישון אצלנו עוד כמה שנים עד שיצאו מחדרנו מחוזקות ובשלות יותר.

אך זה לא סוף הסיפור... עם בתי השניה, שאופיה חזק ועצמאי יותר, נראה כי הכל תקין. לעומת זאת, עם בכורתי, עד היום אנחנו מתמודדים על חרדות שקשורות להמצאות לבד - לא רק בלילות. בעוד חברים רבים שלה ואף אחיותיה הצעירות נוהגים ללון אצל סבתות וחברים, היא רק השנה (בת 11) אזרה אומץ לישון מחוץ לבית (לבקשתה כמובן, איש אינו דוחק בה). היא לא מוכנה ללכת לבדה לחלל נפרד בבית, למשל לעלות לקומה העליונה בעוד כולם למטה, או לרדת בעוד כולם למעלה, וצריכה ליווי - אפילו של אחיה בן השלוש או של הכלבלב - כדי לא להיות שם לבד. יש לה חרדה קשה מכל מה שקשור לחלל ויכול להיות שמשהו בחושך ובחוסר הוודאות מזכיר לה את התקופה ההיא :-( אני בטוחה שיש קשר בין החרדות והקושי להמצא לבדה וחוסר הבטחון והצורך להיות צמודה אלינו (אלי בעיקר), ואל התקופה ההיא של שיטת חמש הדקות.

מסקנה: גם אם נראה לכם שזה פתרון קסום שכרוך "רק" בסבל קצר של הילד ושל הוריו, קחו בחשבון שיש השפעות נפשיות ורגשיות שיכולות להמשך לעוד שנים ארוכות.

"ביום הראשון לתוכנית בכו רוב התינוקות 20 דקות לפחות, ובמקביל נרשמה עלייה ברמות הקורטיזול אצל התינוקות והאמהות כאחד. ביום השלישי כבר הפסיקו התינוקות לבכות, ואולם רמת הקורטיזול שברוק שלהם נותרה גבוהה - הוכחה להיותם לחוצים, ובו-זמנית גם לכך שנכנעו, ושאין בכוונתם להמשיך במחאות. האמהות לעומת זאת נרגעו כשהבכי פסק, ולא ייצרו עוד קורטיזול."
[url=http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1812567]מאמר מהארץ[/url]

:-)

תמרוש - כל מילה!

[u]בתור אמא חדשה שתוהה איך לגרום לתינוק שלי להירדם במיטה לבד[/u]
הנה, כאן מקופלת הנחה תרבותית שלמה שתינוקות [b]אמורים[/b] להירדם במיטה לבד.
וזה פשוט לא נכון. באמת, זו הנחה שאיננה מבוססת עובדות.
נכון שפה ושם יש את התינוק שיכול להירדם לבד, ואפילו לפעמים יש את התינוק שיותר קל לו להירדם לבד, ולא בנוכחות ההורים. כן, התינוקות האלה קיימים, וכל הכבוד להורים שלהם שמזהים נכונה את ההעדפות האישיות שלהם ויוצרים בשבילם גישת הרדמה שמתאימה להם.
[b]אבל התינוקות האלה הם במיעוט[/b]

האוב המכריע של תינוקות רוצה וזקוק להירדם ביחד עם מישהו, כי כך הם מרגישים הכי מוגנים, הכי רגועים, הכי יכולים לגלוש בנחת לשינה טובה, לוא לקרוס לתוכה בתשישות.

רוב מכריע של תינוקות גם רוצים ואוהבים להירדם תוך כדי הנקה. מה לעשות שבחלב-אם יש חומרים מרגיעים שמסייעים להם להירדם? פשוט מגוחך למנוע מהם את זה, רק כדי "שילמדו להירדם לבד".

ברור שגישות ההרדמה משתנות בגילאים שונים.
אבל זה לא משנה את העובדה הבסיסית: ילדים זקוקים לתמיכה שלנו כדי לעשות את הסוויץ הזה וללכת לישון. העזרה הזאת לובשת צורות רבות, החל מטקס השכבה מסוים ועד לארגון הבית ושינוי משתנים סביבתיים (אורות, למשל), היא משתנה מילד לילד וגם בגילאים שונים, היא גם תלויה בצרכי המשפחה ובסגנון המשפחתי, אבל [b]הם זקוקים לנו שם[/b], כך או אחרת, וזהו זה.

[u]לכל גיל יש את השיטה המתאימה שלו.[/u]
לא משאירים אדם אהוב לבכות לבד במשך 5 דקות. לא משנה מה גילו.
ואני מעולם לא הרגשתי צורך [u]לגרום לתינוק שלי להירדם במיטה לבד[/u]
(היא בת שנתיים וחצי עכשיו ונרדמת כשאחד ההורים שוכב לידה)

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]


בתור אמא חדשה שתוהה איך לגרום לתינוק שלי להירדם במיטה לבד קראתי את כל התגובות כאן והבנתי משהו חשוב שראוי שייאמר-
כמעט אף אחת לא ציינה את הגיל של הילד שלה שבו היא ניסתה ללמד אותו לישון. יש הבדל משמעותי אם הילד בין 3 חודשים, שנתיים או בן חמש שנים. לכל גיל יש את השיטה המתאימה שלו.

אני קוראת את הכתוב, ומזדהה באופן עקרוני בכך שלילה טוב מתחיל בהרדמות נעימה.
רק חבל שאמא נותנת לתחושת האשמה "לאכול" אותה למשך זמן ארוך (גם קצר).
[b]במקום לחפש משקעים מטראומות ישנות, עדיף ליצור רגשות והתנהגויות חיוביות ושמחות - בהווה.[/b]

השכנה שלי סיפרה לי בשמחה איך היא גילתה ששיר מסוים של ריטה גורם לתינוקת להפסיק לבכות כשנוסעים באוטו. פשוט התינוקת בכתה ובכתה, היא החליטה לשים מוזיקה כדי שהבכי לא יפריע לה ופתאום גילתה שהתינוקת מפסיקה לבכות.

<אז חשבתי לי: רק אני אהבלה שעוצרת את האוטו להרגיע את התינוקת?...>

מצטערת על האלמוניות, אני עדיין לא מרגישה שאני יכולה להחשף.

לפני כמה ימים נרדמתי והתעוררתי לסירוגין בבוקר, ביחד עם התינוקת שלי. באחת מהיקיצות שמעתי את הגדולה נכנסת לשירותים. נרדמתי חזרה.
כשהתינוקת התעוררה סופית הלכתי לשירותים, והופתעתי לגלות את הגדולה על האסלה.
"אמא, נגמר הנייר" היא אמרה בחיוך.
הנה לכם ילדה שהפנימה היטב שאסור *בשום פנים ואופן, תחת כל הנסיבות, להפריע את אמא ממנוחתה :'(

אנא נסו לעזור לנו גם בדף [po]תמיד אפשר לתקן[/po]

לדברי אמא שלי, הורי לא הצליחו להרדים אותי בשום צורה, עד שהם מצאו פיתרון יצירתי במיוחד- הם שמו במיטת הסורגים שלי רדיו על ווליום יפה, אם תשאלו אותי לא ניגנו שם מוסיקת רייקי, וככה הם היו שומעים את הרדיו ולא אותי. הם מצידם היו בטוחים שהרדיו הרגיע אותי. אמא שלי סיפרה לי על זה בבטחון גמור שהיא עשתה את הדבר הנכון, מדהים לא?
>שירי מכירה בשורשי הצד הנוירוטי שלה ועושה לט גואו רציני<

הקטנה הפשושית שלי לא שמעה על שיטת ה 5 דקות . על באופן דווקא שמעה עוד כשהייתה בבטן. (מעניין מי הפריקית של באופן שהדליפה לה?) . הפשושית לימדה אותי להניק ( בית החולים, אחר כך הסתייענו גם ביועצת הנקה ). התעקשה על מיטה משפחתית (מיטת התינוק משמשת כמחסום שלא תיפול מהמיטה המשפחתית. ומסרבת להכנס למיטת התינוק יותר מ חמש דקות שאני ממש צריכה פיפי או להתעסק עם האחות הגדולה. ובכלל כל ההתנהלות שלה מובילה אותי אמא מניסרטיטית שכמותי להגיע אל חינוך "באופני" , מקווה עד גיל שנתיים כי לא ניראה לי שמתאים לי חינוך בתי אחר כך.
הגדולה כמעט שלוש וחצ עוד לפני שגילתי את באופן ולא היה מי שידליף לה. התחנכה על פי האינטואיציה שלי חצי באופני... היתה במנשא ובשאר הזמן על הידיים ולא שמעתי לכל המבקרים שתצא מפונקת וכו... קיבלה חלב אם שאוב כשלושה חודשים ... הופסק בשל טיפולי פוריות וישנה בתחילה במיטת התינוק שלה כשאני ישנה על ידה (בגלל חשש שלי מכך שארמוס אותה שיקרה לה משהוא ועוד..., כשהיד שלי בתוך מיטת התינוק והיא עם היד שלה עליי מלטפת צובטת. וכשגדלה מעט הגיעה למיטה המשפחתית כשמידי פעם ניסנו להחזיר אותה למיטה שלה אבל גם אז תמיד נדדתי בין המיטה שלי למרגלות מיטת התינוק.(זאת היתה הוורסיה שלי לשיטת 5 הדקות. היום כפי שמתחשק לה .... או איתנו במיטה או במיטה שלה וכשמתעוררת בלילה אני נודדת בין שתי המיטות. היום הפחיתה משמעותית את הלטיפה צביתה ביד כדי להירדם וזה מזה חסר לי לפעמים שאני משחילה את היד שלה לשרוול שלי. כשאני ישנה בן שתי הנסיכות בצד אחד שד ובצד אחד יד (מצריך מעט אקרובטיקה , אני מזה מאושרת. )
עם הגדולה מידי פעם בעלי היה שואל עד מתי תישן איתנו? אבל כשהייתי בהריון והנדודים בין המיטות הקשו עליי לא היתה יותר שאלה היא זקוקה לנו אז מיטה משפחתית וזהוא. עם הקטנה אירגנתי את המיטה המשפחתית כך שהיא תהייה מוגנת ( עכשיו אני חוששת מעט בשל כך שהיא זוחלת) אבל אין מה לעשות היא באופנית מושלמת ולא תהייה מוכנה לשום הסדר אחר.
לפעמים אני אומרת לעצמי מה אני לא מרגילה אותה לישון רק עם שד...לא יודעת לישון בלי, עד מתיי ומה יהיה כשתהייה גדולה? ואז אני מרגישה ביד את החוסר של הלטיפה צביטה מצד הגדולה. ואומרת תני לה להנות ותהני כל עוד זה אפשרי.
היום חברה דיברה על התכניות האלה שבערוץ הורים ואמרה כמה חכמים הם וכמה אפשר לילמוד מהם ואני ניסיתי בעדינות להגיד שלא כל מה שהם אומרים קודש הוא.(אבל היא דוקטור, פסיכולוגית וחכמה ...) ובעלי לצערי הסכים איתה... איזה מזל שאין לו ולי זמן לראות את התכניות האלה..

ולסיום אחת קטנה כשהפשושית היתה בערך ארבעה חמישה חודשים אושפזה בבית חולים והיתה כל הזמן על הידיים או ישנה עליי כשלכל המבקרים (מילשון ביקורת) אמרתי שאלו הצרכים שלה...
מולי שכב ילד כבן שנתיים אמא שלו השכיבה אותו לישון ב שמונה בערב... סגרה את הוילון החשיכה את החדר וכל מה שאמרה לו זה עכשיו אתה צריך לישון. לא קמה אפילו לרגע כשהקטן בכה יותר משעתיים. אכלה או לא יודעת מה עשתה אבל לא קמה לבן החולה שלה ולו לשניה אחת. בסוף הוא נירדם. (גם ורסיה לשיטת ה 5 דקות.) . אז תודה לפריקית מבאופן שהדליפה לפשושית חלק מעיקרון הרצף. (עכשיו הפשושית מבקשת מוצץ ומיכוון שהוא חלק ממני , אז לילה טוב.)

[u]מנחה התוכנית הוא פסיכולוג התנהגותי[/u]
מזעזע

המממ... גם אנחנו היינו תמימים וחסרי נסיון, ניסינו את השיטה עם הבן הבכור. בלילה הראשון הוא בכה 10 דקות ונרדם. אני לא זוכרת אם נתנו לו גם בלילה אחרי כן לבכות, אבל פשוט הרגשתי שזה לא לעניין בכלל, וזהו. השיטה נגנזה.

הוא היה נרדם בהתחלה בהנקה, אח"כ בנדנוד על הידיים. לאט לאט הרגלנו אותו שהוא שוכב על הבטן ומנענענים אותו, אח"כ רק נשארים לידו ושרים לו. היום - בן 3.5 ועדיין הוא נרדם כך. הוא אוהב את הצומי בסוף היום, יושבים לידו (בד"כ בעלי), אומרים ביחד קריאת-שמע-על-המיטה ושרים לו, איתו. הוא בוחר את השירים שהוא רוצה. לפעמים הוא כל כך עייף שעוד לפני סוף השיר הראשון הוא נרדם. לפעמים שרים גם חצי שעה. בהרבה מהמקרים צריך להעיר את אבא שלו כעבור זמן מה...

כשלא מתעקשים איתו על שעת השכבה (בחופש בד"כ) הוא מודיע מעצמו שהוא עייף ומבקש לישון (אמא שלי נדהמה מזה, מה שמעיד על המקום בו גדלתי /-: ) .

[u]עד ש... התוודעתי לתוכנית "משפחה באמת" שמשודרת בערוץ "הופ הורים". מנחה התוכנית הוא פסיכולוג התנהגותי שבכל פרק מבקר משפחה אחרת ועוזר לפתור קשיים ובעיות.[/u]
זה מה שהכי מפחיד אותי בסיפור הזה. שנותנים במה לבעל רעיונות מזויעים כאלה. הוא? פסיכולוג התנהגותי????? מפחיד לחשוב כמה הורים ראו את התוכנית, כמה ניסו ליישם את השיטה, ואילו רעיונות אחרים הם נותנים שם להורים בערוץ הופ להורים.... )-:

שמחה שחזרתם לשינה משותפת. אני מאוד לא מתחברת עם חמש הדקות.

בעניין הבכי אהבתי הרבה מהרעיונות של דר סולטר בספר התינוק יודע ובספר בכי והתקפי זעם.

נשמע שעברתם חוויה קשה ואני מניחה שיש שם רעיונות שיוכלו לעזור להתאוששות שלכם ושל הילד.

אולי גם הספר הורים גם בלילה שמצדד בלינה משותפת יכול לסייע לכם.

בהצלחה!

כשהילד שלנו היה 1.5 החלטנו שאנחנו רוצים שהוא יחזור ללול במקום לישון איתנו. אז נתנו לו לבכות בלול. אחרי שעה של בכי, הילד היה פשוט בהיסטריה כל כך גדול והצליח לזרוק את עצמו מן הלול(הוא נפל על אשתי ששכבה על ידו). זה נמשך יומיים שלושה עד שנשברנו והחזרנו אותו למיטה. הסיפור מדבר בשביל עצמו על הסכנות בשיטת ה5 דקות

אני יישמתי את הוורסיה ההפוכה שלי לשיטה - שיטת 5 הדקות ההפוכה:
בעקרון נמצאים עם התינוק כל הזמן ויוצאים כל 5 דקות. יומיים ראשונים לא יוצאים מהחדר בכלל ואח"כ בהדרגה מתרחקים. בהתחלה רק קמים לשניה מהכיסא בעצם בלי לזוז מהמקום, אח"כ "רק" לסדר משהו בצד אחר של החדר, "רק" לדלת, "רק" לפיפי וכד'. לאט לאט מגדילים את משך ההתרחקות - בהתחלה ממשיכים לדבר איתו גם כשיוצאים מהחדר. כל אחד והקצב שלו עם הרבה חיבוקים ועידוד. אצלנו עשינו כך כדי להרגיל אותה בגיל כשנה וחצי ס"ס להירדם במיטה. סיפור עזר להפוך את ההליכה לישון לחוויה נעימה. זה לוקח יותר זמן אבל בלי בכי - אפילו מגיע למצב שהילד שולח את ההורים 'לסדר' משהו.
בהמשך גילינו שעדיף לשבת לידה בלי לשעשע אותה (קראנו בדממה ספר לידה) ואז נרדמה יותר מהר.
שיטת 5 הדקות המקורית לא אהודה עלי (בלשון המעטה) כי מה שהתינוק לומד אחרי הרבה הרבה בכי שחבל על הגרון שלו כי אף אחד לא מתייחס אליו (5 דקות לתינוק = נצח).

[u]בעיני תמיד אפשר למצוא פתרונות יצירתיים שימלאו את הצרכים של כולם. אם לא יוצרים מאבק, הוא לא נוצר.[/u] איזה יופי כתבת, מירי.

מה שחסר בסיפור, בעיני, זו הבנה לרצון של הילד בקירבה ברגעים שלפני השינה. דווקא האמא, שמגדירה את עצמה כאמא 'מתלהבת ולא מציבה גבולות' - חושבת שהיא משלמת על כך 'מחיר' - במקום לראות ברצון של הילד בקירבתה 'הוכחה' לקשר החם שלה איתו.
פתרון טוב יכול להיות להשכיב אותו לידה (במיטה המשפחתית או בסלון) ולהיות איתו - ואחרי הספור או השיר או הנשיקה - להבהיר לו שעכשיו לא מדברים והוא הולך לישון (ואם הוא מוחה - להיצמד אליו עוד יותר. זה הקטע האהוב עלי :-) )

אצלי כמעט ואף פעם לא הייתה בעית השכבה. הם פשוט היו נרדמים על הספה בסלון,
ואז היינו מעבירים אותם למיטה.
אבל אצלה משום מה היה חשוב ביותר שהילד יישן במיטה.[אני לא יודעת למה],
בגלל שדרך החשיבה שלה הייתה מוטעית אז באופן טבעי גם הפתרון מוטעה.

_כולכם ביקרתם את השיטה של האמא הנ"ל, אבל כמעט אף אחת לא נתנה פתרון.
אני גם לא מסכימה עם השיטה הנ"ל, אבל מה היא כבר יכולה לעשות?_

[po]אמא לשלושה[/po], אני נורא מזדהה עם התמימות שבה את שואלת [u]מה היא כבר יכולה לעשות?[/u] .... לתפיסתי יש לה [b]המון[/b] מה לעשות...
[list]
[*] לדעתי הדבר הראשון בחשיבותו שעליה לעשות הוא לשנות את ההתייחסות שלה לאירוע. היא מתארת את ההשכבה כ [u]סיוט מסוייט שמרט את עצביי והתיש אותי עד כלות._ _הקושי בהשכבה ממש העיב על כל היום- רגע שממש "פחדתי" ממנו.[/u] בהורות יש תקופות מתישות, גם אותן כדאי לקבל באהבה.
[*] חוץ מלשנות את ההתייחסות, הייתי גם מציעה לה לשנות נקודת מבט - מה הילד מרגיש ? מאיפה זה בא לו ? אני לא יודעת מה לגבי הילד שלה, אבל אם אצלי בבית היה קורה משהו דומה (ואני לא מיתממת, גם אצלינו לפעמים יש השכבות מייגעות) הייתי מייחסת את זה לתשומת לב אליה הילד משווע ואותה הוא חייב לקבל. אם אני מותשת כל כך ולא יכולה לספק לו צורך כל כך בסיסי הייתי דואגת לעזרה נוספת בבית בשעות האלה.
[*] ובנוסף, הייתי מנסה לנתח את ההווה היומיומי (גן וכאלה) ואת ההיסטוריה (הנקה וכאלה) שהביאה אותנו הלום.
[*] וכמובן, לינה משותפת, יש על זה פה באתר כל כך הרבה שאני לא מוצאת שיש לי משהו מיוחד להוסיף.
[/list]

< שלא ישתמע מדברי שאני איזה צדיקת "באופן". לדוגמא, הבן שלי (3+) הולך לגן. אבל אני יודעת שיחד עם זה באה, פעמים רבות, התפרקות של כמה דקות בכי אח"צ, שכנראה נובע מגעגועים אלי. אז אני מחבקת, לפעמים בוכה יחד :-) :-(, מדברים על זה, מתמודדים (הוא ואני) עם מחיר של החלטות (שלי) כמו גם עם היתרונות שלהן (לו ולי ולכל ישראל) >

ההתנצלות התקבלה. :-)

[u]בטח לא את מה שהיא מתארת בגאווה בקטע שלמעלה[/u]
אני כבר אמרתי שאני לא מסכימה עם השיטה ההיא.

[u]מה היא כבר יכולה לעשות?[/u] בטח לא את מה שהיא מתארת בגאווה בקטע שלמעלה. :-(

קראתי היום בערך שליש מ-The No-Cry Sleep Solution של אליזבת פנטלי. זה ספר שמופיע בביבליוגרפיה של [po]ליגת לה לצ'ה[/po] (ספרים צריכים לעבור תהליך של אישור כדי להיכלל בביליוגרפיה). היא מפרטת את השיטה שלה, שמעודדת הרדמה עצמית של הילד כשהוא מנומנם, אפשר לישם אותה גם במיטה משפחתית, היא הדרגתית ואינה מערבת בכי. לי אישית היה קצת קשה עם כך שלא מאפשרים לילד להירדם על האמא או בהנקה, אבל אני בטוחה שגם אני הייתי בזמנו בשלב שהייתי כבר בשלה ומוכנה לוותר על העונג (לא במירכאות) הזה.

[u]"לחץ"על הכפתורים הנכונים[/u] את זה אני הכי שונאת לשמוע. את הפרשנות של הורים להתנהגות של ילדיהם כאילו הם עושים משהו בכוונה נגד ההורים.


[u]מה היא כבר יכולה לעשות?[/u] זה לא חייב להיות [po]שינה משפחתית[/po] (אם כי, בהחלט יכול להיות). בעיני תמיד אפשר למצוא פתרונות יצירתיים שימלאו את הצרכים של כולם.
אם לא יוצרים מאבק, הוא לא נוצר.

אצלנו, בן רבע לשלוש, פתאום לפני כמה שבועות ביקש "אמא, תצאי ותסגרי לי את הדלת" 0-: ומאז ככה הוא הולך לישון. ויש ימים שהוא יותר צריך אותי לידו, ואז אני שם. וכמובן שבתור תינוק קטן הוא נרדם רק על הידיים, וישן בלינה משפחתית עד גיל שנתיים. דברים קורים באופן טבעי, אם לא מפריעים להם.

יש באתר המון דפים על שינה, שנותנים רעיונות מה אפשר לעשות.

[u]מה היא כבר יכולה לעשות?[/u]
פה ודאי יענו לך: [po]מיטה משפחתית[/po] .

אני שואלת בלי התנשאות.
כולכם ביקרתם את השיטה של האמא הנ"ל, אבל [b]כמעט[/b] אף אחת לא נתנה פתרון.
אני גם לא מסכימה עם השיטה הנ"ל, אבל מה היא כבר יכולה לעשות?

אצלנו הילדים בגיל הזה כבר הלכו לישון מיוזמתם. זה אפשרי אם הולכים על וויסות עצמי (כלומר, הילד הולך לישון בעצמו כשהוא עייף ולא בשעה מסויימת כשלך נדמה שהוא צריך לישון). לי נראה שכל הבעיות של הליכה לישון קשורות לזה שמנסים לכפות שינה על ילדים לפני שהם רוצים ללכת לישון, ואחר כך כבר נוצר מטען שלילי סביב הליכה לישון כאילו שזה לא "כייף". ילדים שהולכים לישון כשהם עייפים מתייחסים לשינה כאל כייף. (אני זוכרת פעם שהבת שלי אמרה: אני רוצה לשחק אבל הגוף שלי עייף מדי. אני אשחק בזה מחר. והיא היתה גג בת שלוש).
גם צריך לאפשר הליכה לישון נוחה (המיטה מסודרת ומזמינה לישון, הילד כבר רחוץ ובפיג'מה, מוכנה לו ליד המיטה השתיה שלו וכו').
זה לא היה אצלנו בקטע אימתני ולא ש"יצאנו מן החדר" בדרמטיות אלא פשוט בטבעיות. משחקים בחדר לפני השינה, ואז, ברגע מסויים, נכנסים למיטה והולכים לישון. לפעמים מגיעים לפני זה להגיד לנו לילה טוב ולהתנשק ולפעמים לא.
אצל הגדול שלי אני זוכרת שעברנו דירה כשהוא היה בן שנה וחצי (לפי זה אני זוכרת את הגיל) והיו אצלנו אורחים שלא האמינו ממש שילד הולך לישון ככה.

הממממ....
[u]יש ילדים כאלה[/u]
אז זה היוצא-דופן, נכון?
רוב התינוקות צריכים החזקה... (יצר הישרדות, חיות גדולות, הישארות מאחור, יצרים ביולוגים וכל זה...)

מאוד מעניין ומגדיל את הטווח של להקשיב לשונות של כל ילד...

[u]הבעיה היא שהם תמיד ילדים של אנשים אחרים[/u]
:-D

נורמה, יש ילדים כאלה, שמעתי על התופעה המעניינת הזו. הבעיה היא שהם תמיד ילדים של אנשים אחרים.

נורמה, השאלה שלך לא לגמרי קשורה למקרה המתואר.
נניח שיש ילדים שנרדמים בעצמם, או בעזרת הורים, אבל במיטתם.
הילד המדובר אינו כזה, והזעקה כאן היא על הנסיון להפוך אותו לכזה אותו בדרך מאוד קשה.

לשאלתך -
מה זה "נרדם בעצמו"?
אין סיבה מיוחדת לפקפק במה שחברתך מספרת :-)

סליחה, אבל יש לי שאלה מתוך בורות.
חברה שילדה לפני כמה חודשים סיפרה לי שכשהילד נולד הוא היה נרדם בעצמו. היא אומרת שנוצר תהליך שהם לוקחים אותו על הידים ואז הוא לא יכול להירדם בעצמו וזקוק לזה. היא החליטה להחזיר את המצב למה שהוא היה ועכשו שמה אותו בעריסה ונשארת לידו. כך שהוא נרדם בעצמו, לא לבד - אלא בעצמו.
אין לי ילדים, אבל לפי מה שהבנתי מקריאה כאן זה לא ממש אפשרי - שהילד נולד עם היכולת להרדם לבד וזו נעלמת לו עם הזמן. האמנם?

מישהו מוכן להסביר לי איך מגיעים למצב כזה? שהורים חושבים שהם צריכים להתנהג ככה?
מי הפיץ את השטות שילדים הולכים לישון לבד? ועוד בגיל כ"כ צעיר??!
אוף! ממש התעללות!

בעלי אומר - "עם הגאונים שלנו אפשר לעשות את זה כבר בגיל שנתיים".

[u]איפה זה מופיע ב(אוי)-וויי-נט ?[/u]
[url=http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1333-5283-12617840,00.html]כאן[/url]

איפה זה מופיע ב(אוי)-וויי-נט ?

<לא שמתן קישור, איך כולם יודעים מאיפה זה בא?>

[u]לבעלי לב חזק בלבד[/u]
:'(
אוי, זה ממש נורא. סיפרתי לבת שלי, בת חמש, והיא אומרת "אבל למה שלא יתיחסו יפה לילד שלהם?"

ידעתי שזה יצוץ כאן, ובאמת רוב המגיבות ממש לא הסכימו איתה, למרות שהיו איזה אחת או שתיים שכן. היא עוד כתבה עוד הודעה אחר כך שבה היא ניסתה שוב להצדיק ולהסביר, ולדעתי יצאה כמעט יותר גרועה.
אוי, מסכן הילד בן ה-3 שמואשם במשחקי כוחות ותמרון ההורים שלו, עד שהוא מוצא את עצמו לבד, בוכה בחדר חשוך. :-(

אבל יש גם צד מואר
קראתם את התגובות שהיא קיבלה?

אוי...
בטח שהילד מאושר.
אם הוא יבכה, יסגרו אותו ל 15-20 שניות בחדר.

וריאציה חדשה וחביבה לשיטת חמש הדקות.
ההודעה פורסמה ב-YNET.
לבעלי לב חזק בלבד |!|


"בני בן השלוש לא היה מסוגל להרדם לבדו, כל השכבה ארכה כשעה שבה כל הבית הושבת, הייתי צריכה לשבת/לשכב לידו, להביא לו דובי/אריה/ארנבת/, לעשות החלפת משמרות עם בעלי "עכשיו אני רוצה את אבא...", הוא היה צריך לשרותים/לשתות (כמובן שלא היה לו פיפי והוא לא היה צמא). בקיצור- סיוט מסוייט שמרט את עצביי והתיש אותי עד כלות.
אני לא מתחמקת מאחריות לעיניין, פשוט גבולות לא היה הצד החזק שלנו (הורים טריים ומתלהבים שכמונו....) ואת המחיר שילמנו כל לילה. מלבד בעיית ההשכבה, הוא ילד מקסים- לא מפונק יתר על המידה-פשוט מלאך קטן. אבל הקושי בהשכבה ממש העיב על כל היום- רגע שממש "פחדתי" ממנו.
עד ש... התוודעתי לתוכנית "משפחה באמת" שמשודרת בערוץ "הופ הורים". מנחה התוכנית הוא פסיכולוג התנהגותי שבכל פרק מבקר משפחה אחרת ועוזר לפתור קשיים ובעיות. השיטה שלו נקראת "פסק זמן" והיא שילוב של "המקל והגזר" אך מעט מאוד "מקל" והרבה "גזר". אחד הפרקים טיפל בבעיה בדיוק כמו שלנו. [b]שינוי ההתנהגות עבד כך: משכיבים את הילד במיטה (אחרי שמוודאים שהוא שתה/אכל/עשה פיפי), מסבירים לו בקצרה שמהיום הוא הולך לישון לבד, שהדלת תהיה פתוחה ושאתם שומרים עליו מהסלון. נותנים לו נשיקה וחיבוק, אומרים לילה טוב ויוצאים מהחדר. נעמדים ליד הדלת, כך שהילד לא ייראה אתכם ומחכים לקריאה שלו או לבכי שכמובן לא מאחר להגיע... כאשר הילד בוכה או קורא לכם, פשוט עימדו בפתח הדלת ותאמרו לו שאתם סוגרים את הדלת(זהו ה"פסק זמן") עד שהוא נרגע. כאשר הדלת סגורה - לא יותר מעשרים שניות, אתם פותחים אותה ושואלים את הילד (גם אם הוא בוכה וצווח), "אתה יודע למה סגרתי את הדלת?" ומסבירים לו בקצרה שהוא צריך ללכת לישון לבד, ושאם הוא יירגע וישכב יפה, נשאיר את הדלת פתוחה ונהיה בסלון. אם הילד ממשיך לבכות, שוב סוגרים את הדלת ל 15-20 שניות וחוזר חלילה, רצוי להיכנס לחדר במקרים של בכי קיצוני- להרגיע את הילד, להחמיא לו על כך שהוא נרגע ושוב לצאת ולהשאיר את הדלת פתוחה- עד הבכי הבא, שלא מאחר להגיע. שוב לסגור את הדלת וחוזר חלילה- בכל פתיחת דלת להבהיר לו שהשינוי הוא בידיו ושהרבה יותר נחמד להשאר עם דלת פתוחה מאשר לבכות ולצרוח.[/b]
לנו לקח בערך 20 סיבובים בלילה הראשון עד שהוא נרדם מרוב מותשות של בכי. בלילה השני הריטואל חזר על עצמו- אך מספר הסיבובים פחת, ובלילה השלישי, הגיע לציון גואל ועומר נירדם לבד. חשוב מאוד- לאפשר לילד ללכת לשרותים אם הוא צריך, אבל "לחתוך" במידה וזו מניפולציה.
במקרה שלנו, והיום אנחנו נמצאים כשבוע לאחר השינוי, עומר אומר לבד שהוא עייף, נכנס למיטה, מקבל ונותן נשיקת לילה טוב מאיתנו, מספר לאריה סיפור ופשוט מבקש לישון לבד. מלבד זאת הוא מאוד גאה בכך- מספר לכולם שהוא הולך לישון לבד וקוטף מחמאות.
אני רוצה לציין שהיו רגעים שכמעט ונשברתי, הרגשתי ממש רעה, וממש נקרע לי הלב, בייחוד כשעומר "לחץ"על הכפתורים הנכונים וכבה שהוא לא מרגיש טוב, כואבת לו הבטן ושנשמור עליו.
יחד עם זאת הרגשתי שזה הפך למשחק כוחות והפעם הגבולות יהיו ברורים. עומר מקבל מאיתנו נון-סטופ חיזוקים ונראה שהוא ממש מאושר מהשינוי שנותן לו תחושת עצמאות רבה.
עכשיו נשאר רק לפתור את המעבר שלו למיטה שלנו באמצע הלילה....אבל זה לפרק הבא...
בהצלחה!"

:'(

[u]ואין טעם להמשיך לבכות!!![/u]
עלינו זה כנראה עבד... או שההדחקה כה גדולה ולא זוכרים כלום.
(בתשובה לשאלה [u]עובדה מצערת, זה בסוף עובד[/u])

עובד שהילד מבין שאין על מי לסמוך העולם האכזר הזה, ואין טעם להמשיך לבכות!!!

[u]עובדה מצערת, זה בסוף עובד[/u]
לא כל כך מבינה - מה עובד?
<פרצוף שואל>

[u]זאת שיטת 5 הדקות סוף-הדרך-טורבו+ .[/u]
על כך אומרים אם זה לא היה כ"כ עצוב זה בטח היה מצחיק.:'(
בדיוק הלילה חשבתי על זה שביתי בכתה. כמה דמעות היו בלילה, ללא מענה - עד שבכלל לא היה טעם לבכות.....
לא להאמין ששרדנו את זה!
אבל, עובדה מצערת, זה בסוף עובד. :-(

:-/

:-(

[po]דפקט קיבוצי[/po]

[b]שיטת 5 הדקות - הגירסה הקומוניסטית[/b]

[list]
[*] "קוראים לי צוויליך וגדלתי בקיבוץ בלינה משותפת"
[*] "WE LOVE YOU TZVILICH"
[/list]

כן, בטח ישנה פה באתר התייחסות, אולי אף דף שמדבר על הקיבוצניקים ובית הילדים והחברה האכזרית (בעל זבוב) וכו'.
צריך להיות מדור או אתר שלם...
איפה גדלים ילדים ככה בנפרד מההורים, בבניין מיוחד?
נכון, בבית יתומים! :-0

אצלנו (תק"מ) קראו לבתי הילדים של הפעוטות "טיפול".
אני באמת נזקקתי לטיפול אח"כ :-) כי את הטיפול הנכון אמי הייתה נותנת לי יותר טוב מן
[b]השומרת[/b]
הדמות האגדית אשר פניה מתחלפים כל לילה אך תמיד היא במקום אחר
ובלילה (אפקט רוח שורקנית בבקשה), למרבה תיסבוכיך, אינך מחפש את אמא אלא עורג לתשובה מדינה/רינה/יוכי/ציפי/רותי/נירה/מינה/בינה-
:-P
אבוי, אכן חציר העם! או בעצם, האם.

בן שבע ידעתי את סודות יחסיות הזמן.
בגיל שבע, במהלך שלושים דקות של עמידה בפיז'מה ורגליים יחפות מתחת ל [b]אינטרקום[/b] , יכולות לחלוף שלוש וחצי שעות. וילד בן שבע יכול להזדקן ולטפוף חזרה אל מיטתו קשיש ואפור.

אתה קורא ל [b]שומרת[/b] (על מי? הילדים שלה באיזשהו בית ילדים גם כן).
ושוב
ושוב
ושוב
התנים מייללים. בחיי, גדלתי בעמק. לא פחדתי, זה מה היה, אבל בכ"ז, תנים ברקע.
"שומרת."
"שומ-רת."
ושוב
בשלב מתקדם המילה "שומרת" מאבדת את משמעותה וזהו:
המעמד הופך לטקס, משהו שאתה עושה למען עצמך כי הדבר הבטוח היחיד הוא:
אמא לא תבוא.
חזרה למיטה.

מי שחושב שזה מוגזם, בנאדם אחת שאמורה להסתובב בין 10-20 בתי ילדים כשכדי לשמוע את הקריאה הבאה עליה לחזור ל"מרכזיה" שממוקמת ב"טיפול" של הקטנים ביותר, בהחלט לא מספיק גם אם אתה מסתפק בניחומים של לא-אמא-שלך.

אז זאת שיטת 5 הדקות סוף-הדרך-טורבו+ .
וינוחו על משכבם האידאולוגים וכל ההורים יבדל"א שרק רצו בטוב ביותר
אני משער שזה היה קל יותר מאשר לשאר הורי 5 הדקות, הרי הילד לא בוכה בחדר הסמוך.

מזדהה עם ה"מזועזעת" במליון אחוז!!!
הלב שלי נקרע כשרק חשבתי על האפשרות שאתעלל ככה בתינוקי.
מה, חסרות סיבות לבכות בעולמנו? אז לתת לו לבכות כי אני רוצה לישון??????
אכזריות לשמה.

גם אני מזועזעת!!!!!!! מזדהה איתך במאה אחוז.
הלב שלי נקרע כשאני קוראת את התאורים הנוראים הללו.
אולי אני חלשה אבל אני לא מסוגלת לשמוע את התינוק שלי בוכה כשיש סיבה לכך, בלי סיבה? על אחת כמה וכמה.

_אני מזועזעת ממה שקראתי פה!!!!
שיהיה הכי קשה שבעולם, שאהיה הכי גמורה בעולם - איך אפשר לתת לילד שלך לבכות בצורה כזאת??????????
אני לא מבינה
אני מאחלת לילדיכם רק טוב ואתם, מקווה שלא תחזרו על אותן טעויות_

ברכותיי - גם לאתר באופן טבעי הגיעו הטרולים.
מוזמנים לקרוא כיצד יש (או יותר נכון לומר - אין) לנהוג בהם:

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles.asp?id=553&[po]art id[/po]=17

איזו פרימיטביות !

ולמי שלא מאמין לי, הנה פסקה אחרונה ממאמר שעוסק בשינה של תינוקות, שהתפרסם בעיתון הבריטי TIMES:
Unless there is a reason to pick up the crying baby (such as a dirty nappy) it is a mistake to do so. It reinforces the crying behaviour by providing a reward. Resisting the temptation is hard but worthwhile

ובתרגום חופשי: אלא אם יש סיבה להרים את התינוק הבוכה (כגון חיתול מלא), זאת טעות להרימו. הדבר מחזק את התנהגות הבכי על-ידי מתן פרס. קשה לעמוד בפיתוי, אך שווה.
(תרגישו חופשי לשפר את התרגום).

[u]הלוחשת לסוסים......[/u]
:-)
חיפושית, במיוחד בשבילך: [po]הלוחשת לתינוקות ועקרון הרצף[/po]

כשהייתי ילדה קטנה היינו אצל קרובי משפחה והם השכיבו את התינוקת לישון: השאירו אותה במיטה לבדה בחדר שלה. התינוקת בכתה והם אמרו לי את המנטרה שכבר הכרתי - כולם השתמשו בזה: צריך לדאוג שהיא לא רעבה, לא צמאה ולא רטובה. ואז משאירים אותה 10 דקות (מאיפה בדיוק החלטתם שזה 5 דקות???). אם אחרי 10 דקות היא עוד בוכה, סימן שיש בעיה וצריך לגשת אליה.
התינוק נרדמה תוך כמה דקות.
זה היה מאוד מקובל באנגליה - טוב נו, גם מכות ;-)

ומה אני רוצה להגיד? שזה לא נראה לי מוזר אז. זה נראה מאוד טבעי.

בת דודה שלי משתמשת בשיטה. היא החליטה שהתינוק בן 9 חודשים לא צריך עוד להתעורר פעם בלילה, הוא מספיק גדול לישון לילה שלם. אז באותו לילה הוא בכה 25 דקות, היא לא ניגשה אליו, הוא הפסיק לבכות ומאז ישן רצוף לילה שלם. שאלתי אותה אם לא היה לה קשה לשמוע אותו בוכה והיא אמרה שלא כי הרבה פעמים הם משאירים אותו לבכות.

אני חושבת שאני ידועת לאיזה ספר התכוונתי,
הלוחשת לסוסים......

די מדהים הדבר הזה, עד שהגעתי לאתר הזה דווקא בכלל לא הכרתי אנשים שהשתמשו בשיטת 5 הדקות או כל וריאציה שלה...
אולי אני לא מסתובבת במקומות הנכונים? (-:
אני חושבת שכבר כשקראתי על האפשרות המשונה הזאת, לתת לתינוק שלך לבכות ככה סתם, באחד הספרים על גידול ילדים, זה נראה לי אבסורד מוחלט. השיטה אצלנו עם הגדולה היתה: גם אמא הולכת לישון עכשיו, לילה טוב. שתינו נשכבות זו לצד זו, ואמא נרדמת מיד.
עם הקטנה זה לא כל כך עבד: היא פשוט העדיפה לשכב במיטה לבד וללכת לישון וזהו ברגע שהיתה עייפה. עכשיו זה עבר לה והיא מוכנה לשחק לבד עד אמצע הלילה, כשכולם מסביב ישנים...
וגם אני תהיתי בקשר לצד האפל מול הצד המואר הלא קיים.

חברה שלי בדיוק סיפרה לי, על חברה שלה שקיבלה ספר המתנה על איך לגרום לתינוק שלה לישון לילה שלום ועד 12 שעות ... והיא אומרת שזה מזהים ושהילד רגוע יותר ומסודר יותר בהתנהלות היומית שלו,
אני הבעתי זעזוע קל + אמרתי שאין לי מוסג במה מדובר ולכן אני לא יכולה להביא דעה..

<מעבר לזעזוע על כך, שתינוק בכלל ישן 12 שעות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!>

תמיד שאני שומעת שכנים מזועזעים מבכי תינוק אני תוהה מה חושבים עלינו בעקבות אי אילו לילות של צווחות בעקבות דלקת אוזניים מזעזעת...

[url=http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=516722&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0]מאמר מהארץ בנושא בעקבות ספר חדש שיצא בבריטניה[/url]
העתקתי תקישור לראש... [po]ליאת המאמינה[/po]

אנחנו עברנו את שיטת 5 הדקות עם הבת של השכנים. כל לילה היא היתה צורחת עד לב השמים, אם לא הייתי יודעת שההורים שלה באמת בסדר הייתי חושדת בהתעללות. יום אחד נשברנו ושאלנו ואז גילינו את קיומה של השיטה המזעזעת הזו. למזלי עוד לא הייתי אמא, כשנולד בני הבכור כבר ידעתי ממה להימנע...
מאז ומתמיד יש לנו טקסי שינה. עם הגדול זה היה סיפורים (עד שאנחנו נרדמים :-)), היום עם שניהם אלו שירי לילה טוב, יש לנו רצף של 3 שירים, הילדים נהנים מהם ושרים יחד איתנו וזה פשוט כיף!

מצאתי תחליף הולם לשיטת 5 הדקות:
[list]
[*] טקס שינה על כל הכרוך בכך (סיפור, שיר, וכדו')
[*] אמירת לילה טוב - בשלב זה הוא עדיין בשיא הערות ולא רוצה לישון ולא משנה מה השעה.
[*] הישארות בחדר עד שהוא נשכב במיטה, בלי להתייחס אליו. מה שאומר: לסדר את הארונות של הילדים, לשים דברים במקום, ולהראות עסוקה.
[/list]
לזמן מה הוא עומד ואז באיזה שהוא שלב הוא נרגע, מבין שאני לא בורחת לשום מקום ונשכב לישון.

איזה כיף - אני גם נשארת אנושית ורחומה לילדי, וגם הארונות מסודרים!!!

ושוב תודה לאתר!

אם כן, אנסח מחדש:
[u]תמצאי_ אנשים שישבעו לך שהם מכירים _אותו, בפורומי הורים רגילים[/u]

[u]תמצאי אותו בפורומי הורים רגילים.[/u]

אולי לא הובנתי , לדעתי אין צד מואר.

[u]אם יש צד אפל , צריך להיות גם צד מואר , לא ?[/u]
תמצאי אותו בפורומי הורים רגילים.

[u]הצד המואר? ההורים מדווחים שהשיטה עובדת והילדים ישנים רצוף יותר זמן.[/u]

ואז ?

הצד המואר? ההורים מדווחים שהשיטה עובדת והילדים ישנים רצוף יותר זמן.

למה הדף נקרא הצד האפל ?
אם יש צד אפל , צריך להיות גם צד מואר , לא ?
ולפי כל הסיפורים כאן לא ראיתי את האור.
לאחר ששמענו סיפורים מחברים שהילד שלהם יש איתם במיטה חשבנו לעצמנו שאצלנו זה לא יקרה. וכיום לאחר שביתנו בת שנתיים קנינו מיטה נוספת כי נמאס לנו להצתופף שלושה בניטה אחת , וכן פרקנו את המיטה של הילדה ששימשה אותנו באמונה לצורך איחסון דברים.

:-D שכחתם להוסיף: מלטפים אותו, מנשקים אותו, מחבקים אותו ושרים לו שירים (ולאימא שלו יש 8 שנים של השכלה מוזיקלית הכוללת שירה במקהלה ופיתוח קול, ככה שאתם כבר מדמיינים כמה שהילד אומלל:-D)

D-:

[u]אם הוא שוב נעמד, מוציאים ומניקים[/u]

כן, ככה זה בבית של חבצלת, אם מישהו לא מתנהג כמו שצריך, מניקים אותו עד שהוא מצטער על זה ומתנצל!!!! (-;