על ידי שום_כתוש* » 11 ספטמבר 2010, 23:09
אין לי מושג לגבי שום גן אנטרופוסופי חוץ מאלה שהייתי בהם והם בתל אביב.
על פי האנטרופוסופיה ילד צריך להיות בבית עם משפחתו עד גיל 3 כך שכל גן שתחפשי יהיה צריך להיות "ברוח אנטרופוסופית"
ישנה נוקשות כלשהי בגנים האלה, כפי שאמרתי, השיטה והלך הרוח גרמני, כך שיש כללים ברורים וגבולות. אבל כידוע, הדרך שבה הכללים והגבולות מועברים לילדים קשורים בהתנהלות הגן, בצוות ובדרך בה הם מועברים לילדים.
בגן שבו ביתי הקטנה עכשיו, הכללים מועברים בעיקר דרך דוגמה אישית, למשל, לא לקום מהשולחן עד שכולם מסיימים לאכול, אם יש מי שסיים, נשארים לשבת וממשיכים לשיר. או לדקלם, אבל לא קמים. הצוות נשאר לשבת עם הילדים, לילדים לא משעמם להשאר לשבת, הם מקשיבים או מצטרפים, לפי יכולתם ורצונם. מצד אחד, הכלל ברור מצד שני אין תחושת כפיה או נוקשות.
אני חושבת שכל גן תלוי בצוות ולא משנה מה השיטה או האג'נדה שלו. אך צוות שדוגל באנטרופוסופיה, לא מחפש לעצמו עבודה קלה. הרבה יותר קל להכין את האוכל במטבח בלי שהילדים מפריעים (או חלילה מסתכלים בטלויזיה בזמן הכנת האוכל, כפי שקורה בגנים מסויימים) מאשר לשבת עם זאטוטים בבוקר ולקלף תירס בצוותא. הילדים זוכים לחויה של הכנת האוכל,מבינים יותר טוב מהיכן הוא מגיע, מעריכים אותו יותר ורוכשים מיומנות (שלא לדבר מה זה עושה למוטוריקה העדינה) לעומת ילדים שמגישים להם תירס ואין להם מושג שהוא הגיע עטוף בעלה ואיזה טעם יש לו כשהוא עוד לא מבושל) כמובן שדבר חוזר על עצמו עם הפרדת עלי מנגולד, לישת בצק ללחם, ערבוב טחינה ועוד ועוד. הרבה יותר קל להדליק טייפ מאשר לשיר כל הזמן או לנגן...
גם לקישט את הגן יותר קל לעשות כשזה לא בנוכחות הילדים. נעשהאך בגן אנטרופוסופי הם לא מגיעים בבוקר לגן ובהפתעה פינת העונות מסודר לסתיו. הם רואים את הצוות תופר, מסדר, מדביק ועוד, מה שנותן להם את החוויה של כיצד דברים נעשים.
אז הנה לך קצת אנטרופוסופיה על קצה המזלג.
אבל כפי שאמרתי, קודם כל חשוב הצוות. כי עדיף להיות רגועה עם עגבניה מרוססת ביד מאשר לחוצה עם קילו אורגני... (אמרו את זה קודם לפני.)
אין לי מושג לגבי שום גן אנטרופוסופי חוץ מאלה שהייתי בהם והם בתל אביב.
על פי האנטרופוסופיה ילד צריך להיות בבית עם משפחתו עד גיל 3 כך שכל גן שתחפשי יהיה צריך להיות "ברוח אנטרופוסופית"
ישנה נוקשות כלשהי בגנים האלה, כפי שאמרתי, השיטה והלך הרוח גרמני, כך שיש כללים ברורים וגבולות. אבל כידוע, הדרך שבה הכללים והגבולות מועברים לילדים קשורים בהתנהלות הגן, בצוות ובדרך בה הם מועברים לילדים.
בגן שבו ביתי הקטנה עכשיו, הכללים מועברים בעיקר דרך דוגמה אישית, למשל, לא לקום מהשולחן עד שכולם מסיימים לאכול, אם יש מי שסיים, נשארים לשבת וממשיכים לשיר. או לדקלם, אבל לא קמים. הצוות נשאר לשבת עם הילדים, לילדים לא משעמם להשאר לשבת, הם מקשיבים או מצטרפים, לפי יכולתם ורצונם. מצד אחד, הכלל ברור מצד שני אין תחושת כפיה או נוקשות.
אני חושבת שכל גן תלוי בצוות ולא משנה מה השיטה או האג'נדה שלו. אך צוות שדוגל באנטרופוסופיה, לא מחפש לעצמו עבודה קלה. הרבה יותר קל להכין את האוכל במטבח בלי שהילדים מפריעים (או חלילה מסתכלים בטלויזיה בזמן הכנת האוכל, כפי שקורה בגנים מסויימים) מאשר לשבת עם זאטוטים בבוקר ולקלף תירס בצוותא. הילדים זוכים לחויה של הכנת האוכל,מבינים יותר טוב מהיכן הוא מגיע, מעריכים אותו יותר ורוכשים מיומנות (שלא לדבר מה זה עושה למוטוריקה העדינה) לעומת ילדים שמגישים להם תירס ואין להם מושג שהוא הגיע עטוף בעלה ואיזה טעם יש לו כשהוא עוד לא מבושל) כמובן שדבר חוזר על עצמו עם הפרדת עלי מנגולד, לישת בצק ללחם, ערבוב טחינה ועוד ועוד. הרבה יותר קל להדליק טייפ מאשר לשיר כל הזמן או לנגן...
גם לקישט את הגן יותר קל לעשות כשזה לא בנוכחות הילדים. נעשהאך בגן אנטרופוסופי הם לא מגיעים בבוקר לגן ובהפתעה פינת העונות מסודר לסתיו. הם רואים את הצוות תופר, מסדר, מדביק ועוד, מה שנותן להם את החוויה של כיצד דברים נעשים.
אז הנה לך קצת אנטרופוסופיה על קצה המזלג.
אבל כפי שאמרתי, קודם כל חשוב הצוות. כי עדיף להיות רגועה עם עגבניה מרוססת ביד מאשר לחוצה עם קילו אורגני... (אמרו את זה קודם לפני.)