על ידי בשמת_א* » 26 ספטמבר 2004, 21:50
הבעיה שנשארת בעינה היא הסירוב שלה לינוק אחרי שהיא מקבלת בקבוק
אהה, שביתת הנקה...
קודם כל שאלה:
האם את מקפידה שתמיד תמיד היא תקבל את הבקבוק רק ממישהו אחר, כשאת לא נמצאת בכלל?
כלומר, האם ב-100% אין דבר כזה שהיא מקבלת בקבוק
ממך ?
כי הדרך הכמעט יחידה (בעצם היחידה, אבל הוספתי הסתייגות למען ההסתייגות (-; ) להתגבר על סוג כזה של "שביתת הנקה" הוא לדאוג שהילדה תדע, שמאמא רק יונקים - ורק אם אמא איננה יש בקבוק.
המעבר קשה לה, והיא מביעה את מחאתה.
האם את נעדרת הרבה? כי מתיאורך אני מבינה שאת שואבת באופן קבוע, וזה מתאים בדרך כלל להיעדרות באופן קבוע. אולי יש איזו בעיה עם זה מבחינתה? אין אמא, יש אמא, יש הנקה, אין הנקה. בלבול.
בכל אופן, עדיף לא לנהל מלחמת התשה, אלא להיפך:
כלל מספר 1 - לא לתת בקבוק בכל מקרה. שאת לא תתני בקבוק.
באת הביתה, היא רעבה אבל לא מוכנה לינוק?
טוב. מתחבקים, מתלטפים, הולכים לעשות אמבטיית קצף כיפית ביחד, הרבה מגע עור בעור, לרקוד ביחד, לצאת לטיול במנשא ביחד - המון כיף וקירבה וכמה שיותר מגע גופני (עור לעור, כלומר בעירום חלקי או מלא מצד שתיכן. הקטע של מגע העור מאוד חשוב, כי הוא נותן סטימולציה גם לחלב וגם לדברים אחרים). תוך כדי המשחקים, הדיגדוגים, הטיולים, הריקודים, האמבטיה וכדומה את מאפשרת בעדינות הזדמנויות לינוק. ברוב המקרים, מה שפועל (לפעמים אחרי זמן קצר - חצי ריקוד בסלון, ולפעמים אחרי שעות של טיול + ריקוד + אמבטיה משותפת + התכרבלות והתפנקות במיטה) הוא:
- להירגע. ששתיכן תצאו מהלחץ.
- המסר החד משמעי שאת משדרת (בעצם זה שאת מחכה בסבלנות שהיא תקבל את השד, ולא נותנת שום בקבוק) שאין בקבוק מאמא. מאמא רק יונקים.
- המגע שאין בו כפיית הנקה גורם להירגעות בנושא ההנקה, ואז היא מעצמה מגלה שהיא רעבה ואוהבת את אמא ומוכנה לינוק. הכעס על הנטישה של אמא (ככה זה נראה בעיניה: פתאום אמא נעלמת! הלכה לאיבוד!) שוכך, והגוף של אמא חוזר להיות החיק החם והאהוב.
מאחלת לך בהצלחה, ומקווה שאם שכחתי טיפ חשוב, אז חברותי ישלימו.
[u]הבעיה שנשארת בעינה היא הסירוב שלה לינוק אחרי שהיא מקבלת בקבוק[/u]
אהה, שביתת הנקה...
קודם כל שאלה:
האם את מקפידה שתמיד תמיד היא תקבל את הבקבוק רק ממישהו אחר, כשאת לא נמצאת בכלל?
כלומר, האם ב-100% אין דבר כזה שהיא מקבלת בקבוק [b]ממך[/b] ?
כי הדרך הכמעט יחידה (בעצם היחידה, אבל הוספתי הסתייגות למען ההסתייגות (-; ) להתגבר על סוג כזה של "שביתת הנקה" הוא לדאוג שהילדה תדע, שמאמא רק יונקים - ורק אם אמא איננה יש בקבוק.
המעבר קשה לה, והיא מביעה את מחאתה.
האם את נעדרת הרבה? כי מתיאורך אני מבינה שאת שואבת באופן קבוע, וזה מתאים בדרך כלל להיעדרות באופן קבוע. אולי יש איזו בעיה עם זה מבחינתה? אין אמא, יש אמא, יש הנקה, אין הנקה. בלבול.
בכל אופן, עדיף לא לנהל מלחמת התשה, אלא להיפך:
כלל מספר 1 - לא לתת בקבוק בכל מקרה. שאת לא תתני בקבוק.
באת הביתה, היא רעבה אבל לא מוכנה לינוק?
טוב. מתחבקים, מתלטפים, הולכים לעשות אמבטיית קצף כיפית ביחד, הרבה מגע עור בעור, לרקוד ביחד, לצאת לטיול במנשא ביחד - המון כיף וקירבה וכמה שיותר מגע גופני (עור לעור, כלומר בעירום חלקי או מלא מצד שתיכן. הקטע של מגע העור מאוד חשוב, כי הוא נותן סטימולציה גם לחלב וגם לדברים אחרים). תוך כדי המשחקים, הדיגדוגים, הטיולים, הריקודים, האמבטיה וכדומה את מאפשרת בעדינות הזדמנויות לינוק. ברוב המקרים, מה שפועל (לפעמים אחרי זמן קצר - חצי ריקוד בסלון, ולפעמים אחרי שעות של טיול + ריקוד + אמבטיה משותפת + התכרבלות והתפנקות במיטה) הוא:
[list=1]
[*] להירגע. ששתיכן תצאו מהלחץ.
[*] המסר החד משמעי שאת משדרת (בעצם זה שאת מחכה בסבלנות שהיא תקבל את השד, ולא נותנת שום בקבוק) שאין בקבוק מאמא. מאמא רק יונקים.
[*] המגע שאין בו כפיית הנקה גורם להירגעות בנושא ההנקה, ואז היא מעצמה מגלה שהיא רעבה ואוהבת את אמא ומוכנה לינוק. הכעס על הנטישה של אמא (ככה זה נראה בעיניה: פתאום אמא נעלמת! הלכה לאיבוד!) שוכך, והגוף של אמא חוזר להיות החיק החם והאהוב.
[/list]
מאחלת לך בהצלחה, ומקווה שאם שכחתי טיפ חשוב, אז חברותי ישלימו.