אין
תורה. בתפקיד זה יש רק את תורתנו הקדושה. וזו כל התורה על רגל אחת @}
אז מה כן יש? הגיון.
להתבונן בקיים, ולהסיק מה קלוקל.
ובכל זאת, אתן לך קצה חוט:
המודל הכלכלי (שיוצר בתורו מודל מדיני-חברתי) שמתקיים מהמאה ה-12 מבוסס על יצירת עוד ועוד מוצרים, עוד ועוד שירותים בתשלום.
אותם אלו אשר קידמו גישה זו היו המרוויחים מכך, ואלו שראו עצמם כמרוויחים מכך ואשר לעיתים אולי דווקא הפסידו - כגון פועלים שמצאו עצמם משועבדים בסדנאות יזע בשכר עבדות. וציבור צרכנים שדחפו לו מוצרים קלוקלים, כגון מזון תעשייתי מחליא לעומת מזון טבעי.
בנוסף, מודל זה התעלם באופן מונומנטלי מהשלכות סביבתיות. שנים התעשיות שפכו את זיהומן אל האוויר, הים והיבשה חופשי חופשי. המודעות האקולוגית ותחילת בקרת הזיהום שהיא הביאהעימה הינה תופעה חדשה יחסית, של ה-30 שנים האחרונות. חלק מאותה מודעות גם הביאה לבחינת אותו מודל, הנחות היסוד שלו ותוצאותיו. והיא לא הולידה
תורה, אלא בעיקר מסקנות אופרטיביות.
נחזור למודל המקורי, שהוא ייצור לטובת מסחר על-פני ייצור לטובת רווחה.
למשל, לשלוח אדם לעבוד בשירות מישהו, למשל תפקידי "משרת" במקום לאפשר לו לגדל את מזונו.
מה שאני מתאר כאן אכן התרחש, לדוגמה באנגליה של המאה ה-17 (פלוס-מינוס מאה או שתיים, המקורות לא נמצאים לנגד עיני כרגע), שהממשל עצמו הפקיע את החוות של הכפריים, נתן אותם לאצילים שיהפכו אותם למרעה עבור הכבשים שסיפקו את הצמר עבור תעשיית הטקסטיל המתפתחת, ואת התושבים שלח לנוע ולנוד הדרכים, ובמקרים מסויימים, ישר נטבחו, כי הממשל בתבונתו הרבה העלה בדעתו שאותם פליטים עלולים להיהפך לגורמים שליליים, אלימים וסתם פרזיטים שעדיף להדביר מבעוד מועד.
דברים דומים הממשל הבריטי עשה גם בהודו. לא סתם המהטמה גנדי חטף עליהם ת'חורפה.
אז מדובר על אפשרות היפותטית לחזרה לאורח חיים של ייצור של מגוון מצומצם יותר של שירותים ומוצרים, והתמקדות במה שבאמת נחוץ.
ותרשו לי לצטט את זמר הפופ שחום העור שדרך כוכבו, הלא הוא ברינס, "הקיד ממינאפוליס", בשירו הנודע בזמנו - "סימני הזמן":
Sister killed her baby cuz she could afford 2 feed it
And were sending people 2 the moon
<החמור מחק את הגרסאות שלו מהרשת, לכן קבלו
גרסת כיסוי . דווקא הבסיסט שם לא רע... >
אין [u]תורה[/u]. בתפקיד זה יש רק את תורתנו הקדושה. וזו כל התורה על רגל אחת @}
אז מה כן יש? הגיון.
להתבונן בקיים, ולהסיק מה קלוקל.
ובכל זאת, אתן לך קצה חוט:
המודל הכלכלי (שיוצר בתורו מודל מדיני-חברתי) שמתקיים מהמאה ה-12 מבוסס על יצירת עוד ועוד מוצרים, עוד ועוד שירותים בתשלום.
אותם אלו אשר קידמו גישה זו היו המרוויחים מכך, ואלו שראו עצמם כמרוויחים מכך ואשר לעיתים אולי דווקא הפסידו - כגון פועלים שמצאו עצמם משועבדים בסדנאות יזע בשכר עבדות. וציבור צרכנים שדחפו לו מוצרים קלוקלים, כגון מזון תעשייתי מחליא לעומת מזון טבעי.
בנוסף, מודל זה התעלם באופן מונומנטלי מהשלכות סביבתיות. שנים התעשיות שפכו את זיהומן אל האוויר, הים והיבשה חופשי חופשי. המודעות האקולוגית ותחילת בקרת הזיהום שהיא הביאהעימה הינה תופעה חדשה יחסית, של ה-30 שנים האחרונות. חלק מאותה מודעות גם הביאה לבחינת אותו מודל, הנחות היסוד שלו ותוצאותיו. והיא לא הולידה [u]תורה[/u], אלא בעיקר מסקנות אופרטיביות.
נחזור למודל המקורי, שהוא ייצור לטובת מסחר על-פני ייצור לטובת רווחה.
למשל, לשלוח אדם לעבוד בשירות מישהו, למשל תפקידי "משרת" במקום לאפשר לו לגדל את מזונו.
מה שאני מתאר כאן אכן התרחש, לדוגמה באנגליה של המאה ה-17 (פלוס-מינוס מאה או שתיים, המקורות לא נמצאים לנגד עיני כרגע), שהממשל עצמו הפקיע את החוות של הכפריים, נתן אותם לאצילים שיהפכו אותם למרעה עבור הכבשים שסיפקו את הצמר עבור תעשיית הטקסטיל המתפתחת, ואת התושבים שלח לנוע ולנוד הדרכים, ובמקרים מסויימים, ישר נטבחו, כי הממשל בתבונתו הרבה העלה בדעתו שאותם פליטים עלולים להיהפך לגורמים שליליים, אלימים וסתם פרזיטים שעדיף להדביר מבעוד מועד.
דברים דומים הממשל הבריטי עשה גם בהודו. לא סתם המהטמה גנדי חטף עליהם ת'חורפה.
אז מדובר על אפשרות היפותטית לחזרה לאורח חיים של ייצור של מגוון מצומצם יותר של שירותים ומוצרים, והתמקדות במה שבאמת נחוץ.
ותרשו לי לצטט את זמר הפופ שחום העור שדרך כוכבו, הלא הוא ברינס, "הקיד ממינאפוליס", בשירו הנודע בזמנו - "סימני הזמן":
Sister killed her baby cuz she could afford 2 feed it
And were sending people 2 the moon
<החמור מחק את הגרסאות שלו מהרשת, לכן קבלו [url=http://www.youtube.com/watch?v=KG8Q3k0HnMA]גרסת כיסוי[/url] . דווקא הבסיסט שם לא רע... >