לא בטוחה שזה הדף המתאים, אבל בגלל שראיתי אותו לאחרונה ב
מה חדש , וגם בגלל שההנקה אכן מכאיבה, אנסה פה.
כל לילה/לפנות בוקר אני רושמת את הטקסט הבא במוח שלי, ומתכננת לכתוב אותו פה. אבל בבוקר היום מתחיל, ושום דבר לא נשכח, אבל כן נדחק לפינה.
אין לי כוח יותר. אין לי כוח ללילות. למרות עייפות אינסופית, בערב אני כבר מקווה שיגיע הבוקר...
היונקת, בת 14 חודשים, יונקת כל הלילה. זה לא שהיא מתעוררת כל שעה, או חצי שעה, אלא שואבת את הפיטמה שלי כל הלילה.
זה כבר ככה כמה שבועות, עם הפסקות ביניים מועטות עד מאוד שבהן נרשמו לילות קצת יותר מוצלחים.
לילה מוצלח הוא לא לילה שבו אני ישנה שעתיים רצוף, אלא הוא לילה שבו היא ישנה קצת יותר רגוע, לא עושה סיבובים במיטה עם הפיטמה שלי בפיה, ומסכימה לשחרר אותה מדי פעם.
אני מעט נסערת, אז הכל יוצא לי קצת מבולבל... אבל הנקודה היא - היא שואבת חזק חזק, לא מסכימה לשחרר, בשלב מסויים זה כבר כואב, מציק, משגע אותי, משגע לי את כל הגוף. אני שוכבת שם עם לסת קפוצה, שרירים מתוחים ופעמים רבות עם פנים שטופי דמעות.
במובן מסויים זה מגעיל אותי. לא ההנקה עצמה, אלא זה שאני מאפשרת את זה, שיכאב לי ככה.
השדיים שלי אומללים, נפולים, דואבים ומצומקים.
כמובן שאם זה היה קורה ביום, מיד הייתי מפסיקה את ההנקה ואומרת לה שזה כואב לי, אבל זה לילה ואני
עייפה!!!!!! .
מה שמביא אותי לכאן דווקא היום, זה שעכשיו זה קרה פעם ראשונה בשנת הצהריים.
בדר"כ הנקת הצהריים היא נעימה מאוד, ולאחריה בתי ישנה שעתיים שלמות ויפות, לפעמים אף יותר!
אבל היום התעוררה לאחר 40 דקות, ורצתה לינוק ולישון, ושוב לא שחררה את הפיטמה, זזה איתה בפה והייתה עצבנית (הכל מתוך שינה).
כשניסיתי להפסיק אותה התעוררה בבכי ורצתה את הציצי.
אם זו תהיה הרוטינה גם של השנ"צ אני פשוט אמות.
מספר פרטים שאולי יהיו חשובים לזו שתרצה או תוכל לעוץ לי עצה:
הקטנה נרדמת רק בהנקה. אבא שלה מסוגל להרדים אותה בנדנודי עגלה, אבל הוא כבר חודש לא בבית (עבודה) ויחזור רק עוד שבועיים, מן פרט שולי-מרכזי שכזה...
זה גם מה שגורם לי להיות יותר עייפה, ולהתפלל לשנת לילה נורמלית (נורמלית = שעת שינה אחת כאשר שתי הפיטמות שלי אינן מחוברות לתינוקת, בבקשה).
היא לא רעבה. להיפך, אני חוששת שהעצבנות הפיזית הזו בלילה היא תוצאה של קיבה מנופחת ומפוטמת עד מאוד.
כאשר מגיע זרם החלב, היא מתעוררת זזה אחורה ומתעצבנת.
נראה לי שזהו.
הצילו.
לא בטוחה שזה הדף המתאים, אבל בגלל שראיתי אותו לאחרונה ב [po]מה חדש[/po] , וגם בגלל שההנקה אכן מכאיבה, אנסה פה.
כל לילה/לפנות בוקר אני רושמת את הטקסט הבא במוח שלי, ומתכננת לכתוב אותו פה. אבל בבוקר היום מתחיל, ושום דבר לא נשכח, אבל כן נדחק לפינה.
אין לי כוח יותר. אין לי כוח ללילות. למרות עייפות אינסופית, בערב אני כבר מקווה שיגיע הבוקר...
היונקת, בת 14 חודשים, יונקת כל הלילה. זה לא שהיא מתעוררת כל שעה, או חצי שעה, אלא שואבת את הפיטמה שלי כל הלילה.
זה כבר ככה כמה שבועות, עם הפסקות ביניים מועטות עד מאוד שבהן נרשמו לילות קצת יותר מוצלחים.
לילה מוצלח הוא לא לילה שבו אני ישנה שעתיים רצוף, אלא הוא לילה שבו היא ישנה קצת יותר רגוע, לא עושה סיבובים במיטה עם הפיטמה שלי בפיה, ומסכימה לשחרר אותה מדי פעם.
אני מעט נסערת, אז הכל יוצא לי קצת מבולבל... אבל הנקודה היא - היא שואבת חזק חזק, לא מסכימה לשחרר, בשלב מסויים זה כבר כואב, מציק, משגע אותי, משגע לי את כל הגוף. אני שוכבת שם עם לסת קפוצה, שרירים מתוחים ופעמים רבות עם פנים שטופי דמעות.
במובן מסויים זה מגעיל אותי. לא ההנקה עצמה, אלא זה שאני מאפשרת את זה, שיכאב לי ככה.
השדיים שלי אומללים, נפולים, דואבים ומצומקים.
כמובן שאם זה היה קורה ביום, מיד הייתי מפסיקה את ההנקה ואומרת לה שזה כואב לי, אבל זה לילה ואני [b]עייפה!!!!!![/b] .
מה שמביא אותי לכאן דווקא היום, זה שעכשיו זה קרה פעם ראשונה בשנת הצהריים.
בדר"כ הנקת הצהריים היא נעימה מאוד, ולאחריה בתי ישנה שעתיים שלמות ויפות, לפעמים אף יותר!
אבל היום התעוררה לאחר 40 דקות, ורצתה לינוק ולישון, ושוב לא שחררה את הפיטמה, זזה איתה בפה והייתה עצבנית (הכל מתוך שינה).
כשניסיתי להפסיק אותה התעוררה בבכי ורצתה את הציצי.
אם זו תהיה הרוטינה גם של השנ"צ אני פשוט אמות.
מספר פרטים שאולי יהיו חשובים לזו שתרצה או תוכל לעוץ לי עצה:
הקטנה נרדמת רק בהנקה. אבא שלה מסוגל להרדים אותה בנדנודי עגלה, אבל הוא כבר חודש לא בבית (עבודה) ויחזור רק עוד שבועיים, מן פרט שולי-מרכזי שכזה...
זה גם מה שגורם לי להיות יותר עייפה, ולהתפלל לשנת לילה נורמלית (נורמלית = שעת שינה אחת כאשר שתי הפיטמות שלי אינן מחוברות לתינוקת, בבקשה).
היא לא רעבה. להיפך, אני חוששת שהעצבנות הפיזית הזו בלילה היא תוצאה של קיבה מנופחת ומפוטמת עד מאוד.
כאשר מגיע זרם החלב, היא מתעוררת זזה אחורה ומתעצבנת.
נראה לי שזהו.
הצילו.