_בכל פעם שמגיעה נשיכה, להוציא מיד את הפטמה, כלומר להפסיק את היניקה.
אם יש ואקום להזהר ולא למשוך את הפטמה, אלא לשחרר את הואקום על ידי השחלת הזרת שלך בין זוית הפה של היונק לפטמה.
יחד עם זה להרחיק מעט את היונק/ת ממך, להסתכל עליו/יה ולומר בקול תקיף וברור (אבל לא לצעוק):׳׳לא!׳׳ (בהמשך אפשר להוסיף ׳׳זה כואב לי׳׳, אבל בהתחלה כמה שהמסר יותר קצר, עדיף).
אפשר להמשיך להניק כמה שניות יותר מאוחר, אבל להקפיד לחזור על התגובה המשולשת הזו עם כל נשיכה, והכל מתוך אהבה עמוקה אליך אל העולל/ית ואל ההנקה._
מסכימה עם כל מה שיוליקו אמרה :-)

התינוק צריך ללמוד לא לנשוך, ויכול לעשות את זה, עם הפידבק המתאים ממש.
אולי זה ייקח קצת זמן וסבלנות (())

כנראה כל איזור הפה והחניכיים רגיש, והנשיכות מרגיעות את הכאב.
גם אבא צריך להיות ברור וחד משמעי, אחרת תקשורת עם העולם הרחב עלולה להיות (גם) דרך נשיכות.
זה עשוי לשעשע את המבוגר, כמו שמשחקים עם חתלתול נשכן, אבל ילדים צעירים לא יאהבו להיות עם מישהו שמכאיב להם.
עדיף להיות ברורים וחד משמעיים: הרחקה קלה מהגוף, מבט תקיף (בלי חיוך) וקול ברור: ׳׳לא!׳׳. ובעוד כמה שבועות אפשר להוסיף:׳׳זה כואב לי׳׳.

תודה על המחמאה. הניסיון מלמד!

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

תודה יולי......
את לא נישבת אחת מהמומחיות?:)
התופעה של הנשיכות די חדשה זה נראה שנחמד לו לנשוך, בין אם זה ציצי של אמא או יד של אבא...

שלום חמודית,

[u]איך מתמודדים עם תינוק יונק בן תשעה חודשים שנושך בכוח את הפטמה בזמן ההנקה[/u]
חשוב להפסיק את הנשיכות בכדי שיהיה לך נעים ובמיוחד שלא תפצעי חלילה.
זה חשוב גם להמשך ההנקה וגם לרגישות התינוק לצרכי האחר.

מה עושים? תלוי בנשיכה... הנה כמה נקודות שחשוב להתייחס אליהן:

האם זו תופעה חדשה שלא קרתה בגיל צעיר יותר?
האם שינית תנוחת הנקה והפטמה ׳׳בורחת׳׳ לו מהפה?
האם נראה לך הוא ׳׳משחק׳׳ איתך, כי התגובה שלך לנשיכה מעניינת אותו?
האם החניכיים מציקים לו בגלל צמיחת שיניים?

אם הנשיכות קרו גם קודם (אני מניחה שבמקרה שלך לא, אבל מתייחסת לאפשרות הזאת בכל זאת) ייתכן שהתפיסה לא טובה, וכדאי להתיעץ במי שמבין כדי לשפר אותה.
ייתכן שהנשיכות הן רק במצבים מסויימים כשהוא חש שהפטמה בורחת לו מהפה (נפוץ בהרדמות על הציצי), והוא מנסה לעצור אותה.
יש אפשרות שהנשיכות קורות במצב של כאבים או מאמץ (גזים? קקי?). אולי עיסוי של הבטן שלן יקל עליו?

אם הנשיכות חדשות והיניקה כבר מבוססת ומוצלחת, ואין בעיה בתפיסה או בתנוחה, יתכן שהן נובעות מעניין שלו בתגובות שלך, כי הוא שם לב יותר ויותר למה שמתרחש סביבו.
אפשרות נוספת היא מכאבים ורגישות חדזים בחניכיים של התינוק/ת עקב צמיחת שיניים.

ההמלצה שקיבלתי, ואכן ביצעתי עם שלושה תינוקות (הנקות עד גילאי שנתיים ויותר):
בכל פעם שמגיעה נשיכה, להוציא מיד את הפטמה, כלומר להפסיק את היניקה.
אם יש ואקום להזהר ולא למשוך את הפטמה, אלא לשחרר את הואקום על ידי השחלת הזרת שלך בין זוית הפה של היונק לפטמה.
יחד עם זה להרחיק מעט את היונק/ת ממך, להסתכל עליו/יה ולומר בקול תקיף וברור (אבל לא לצעוק):׳׳לא!׳׳ (בהמשך אפשר להוסיף ׳׳זה כואב לי׳׳, אבל בהתחלה כמה שהמסר יותר קצר, עדיף).
אפשר להמשיך להניק כמה שניות יותר מאוחר, אבל להקפיד לחזור על התגובה המשולשת הזו עם כל נשיכה, והכל מתוך אהבה עמוקה אליך אל העולל/ית ואל ההנקה.

בפעולות הללו את משדרת ליונק/ת כבוד אליך ואליו: את שומרת על שלומך ועל שלומו, לטובת שניכם.
את אינך מסכימה לתקשורת דרך כאבים. מי שרוצה לינוק צריך לשים לב גם לשלומה של אמא. אחרת כמה זמן תוכלי להמשיך להניק.
את ברורה, אבל גם עדינה, ויש קשר ישיר בין הפעולה שלו לתגובה שלך: אם תהיי ברורה הוא יוכל להמשיך לינוק עוד חודשים ואף שנים, אבל אם ימשיך להכאיב, סביר שזה ירחיק אותך מההנקה.

מקווה שעזרתי עד שיגיעו הממומחיות.
בהצלחה.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אני לא יודעת אם זה קשור לעמוד, אבל איך מתמודדים עם תינוק יונק בן תשעה חודשים שנושך בכוח את הפטמה בזמן ההנקה

_לי בזמנו נתנו פטנט ל"פה גדול" לתנוחת הנקה קלאסית
כשהיונק מקרב פיו לשד-
ללחוץ על השד בצד העטרה- למשל בשד ימין ללחוץ לימין הפיטמה באופן שמרחיק את הפיטמה ימינה מהיונק
במילים אחרות הפיטמה פונה ימינה במקום קדימה במצב רגיל
זה גורם לו לפתוח פה גדול יותר כדי להכניס את הפטמה לפה_
קול פעמונים, תודה! תבורכי!
הייתי כבר בייאוש כמעט סופי כשקראתי את ההודעה הזאת. כמעט החלטתי לייבש צד אחד (רק בו הייתה הבעיה). אבל קראתי אותך והחלטתי לתת צ'אנס - איזה קסם! לא כואב!

אז אולי (זה קצת מצחיק להתכתב בשני נושאים שונים בשני דפים שונים...)
אולי תנסי ברגע שהיא מתחילה את ההתפתלות והדחיפה לשחרר אותה רגע ולתת לחלב להשפריץ לתוך חיתול בד, ואז לחבר אותה שוב?
ככה גם תוכלי לראות מה קורה שם אולי תביני מה מפריע לה.

איך היא התנהלה שלא הקפדת על התנוחה, מה הייתה התנוחה המועדפת עליה? היא היא התנהגה לאורך ההנקה? בטוחה שזה התחיל מהרגע שהתחלת להתעקש? אולי זה התחיל קודם ובעקבות זה נהיה לך הפצע ובעקבות זה התחלת להתעקש?

לא מרגישה
פעם הייתי מרגישה,בראשית ההנקה כשהיתה תינוקת קטנה,עכשו לא. אבל מוזר שכל הקטע הזה התחיל מאז שאני מתעקשת איתה על התפיסה.

אולי באמת הזרם חזק. את מרגישה זרימה מחודשת של חלב ברגעים שהיא מתנתקת ומשתעלת? את מרגישה מתי החלב עומד להגיע?

אני חושבת שזה משתפר, פחות כואב לי בזמן ההנקה, והפצע מתחיל להחלים. גם נושכת פחות.
אבל למה היא מתנגדת כל כך? אני ממש צריכה להפעיל כוח כדי שהיא לא תתרחק. אני מחזיקה אותה קרובה אליי דוחפת קצת מהשכמות, ולא נותנת לה למשוך את הפיטמה אחורה כשהיא יונקת(היא תמיד עשתה את זה ופעם זה לא הפריע,ועכשו כן כי הפטמות רגישות), והיא ממש דוחפת אחורה עם הידים שלה את השד. וההנקה לא רגועה כך, ולפעמים היא נעצרת במן השתנקות כזו מתנתקת ומשתעלת. מה זה? הזרם חזק לה מדי כך?
ואני מנתקת אותה אם כואב לי ומנסה שוב, וככה כמה פעמים בהנקה, לפעמים נדמה לי שהיא מתייאשת ומפסיקה
מה שכן כשהיא עייפה ונרדמת בהנקה ההתנגדויות גם נרגעות וההנקה זורמת,ואז ההנקה כואבת פחות כשאני ממשיכה להקפיד.

אורי, זה ממש נשמע כמו עניין של תפיסה. תמשיכי להסביר לה ולעזור לה לתפוס יותר טוב, היא כנראה התרגלה להתרחק ולתפוס קטן. הרבה תינוקות עושים את זה.

בנוסף יש דברים שגורמים לך ליותר רגישות,שינויים הורמונליים למשל (ביוץ, וסת, הריון חדש) ובל נשכח את השיניים, הו השיניים...

מעניין, דוקא משתפר
החלטתי ממש להקפיד על האחיזה, לקרב אותה אליי כל פעם ולא לוותר, זה קשה כי היא ממש דוחפת אחורה עם הידיים, מעניין למה ואני צריכה בכוח להשאיר אותה קרובה וממש מתעקשת שתפתח פה גדול ותנוחת גוף נכונה, וזה כנראה עוזר. אבל עכשו הנקתי ומרוב שהכרחתי אותה להיות קרובה היא פשוט ינקה קצת וסיימה לינוק. לא יודעת למה ואם זה קשור

אולי יועצת שתגיע אליך?

תנוחות שונות עוזרות קצת
מאוד עוזר לי באמת לקרב אותה אליי ולהחזיק אותה קרוב בלחיצה על השכמות כמו שהציעו פה
מנסה שהיא תפתח פה גדול אבל יש לה איזו נטיה כזו לזלול את הפיטמה בדרך מסויימת
עכשו גם הפיטמה השניה כואב וראיתי שיש לי שם פצע:-(
כנראה בגלל הנשיכות
העניין הוא שכואב לי לא רק במקום של השיניים אלא כל הפיטמה,יותר נכון השכבה החיצונית של הפיטמה,מן תחושת יובש כזאת רק בשכבה החיצונית. אולי לא רק פצע אלא סדקים?
מלנולין אני לא מחזיקה הרבה אחרי שלא עזר לי בתחילת ההנקה ורק הייתי צריכה לשטוף את זה כי לא אהבו את הטעם וזה רק החליק לי. אני אבדוק אם מה שיש לי עדיין בתוקף.
פטמת סיליקון זה רעיון,מעניין אם הבת שלי תסכים
בגלל שאני רחוקה ולא כל כך ניידת,וזמני קצר אני דוחה כל אפשרות שבה אני צריכה לנסוע לאנשהו,אבל אולי אני צריכה להזיז את עצמי

זה לא נשמע כמו כאב של פטריה כואבת כל הזמן, מן גירוד עקצוץ.
לא כואבת רק אם נוגעים בזה.
גם כאב של תחילת הנקה לא כואב אח"כ, אלא רק בתחילת ההנקה.
נשמע שיש לך פצע.
תנוחות שונות לא עזרו?
אולי תנסי פטמת סיליקון לכמה זמן, עד שהפצע חולף?
את צריכה למרוח לנולין 18 פעמים ביום, כדי שהפצע יתרפא מתחת למשחה, כך ההנקה לא תפתח את הפצע מחדש.
מגן פטמה יכול לעזור לך שהחולצה לא תכאב כשהיא נוגעת, כך שום דבר לא ייגע בפטמה.
בקיצור את צריכה לדאוג שהפצע יתרפא, ולדאוג שלא יתחדש - להבין מה בתנוחה גורם לו.
אולי יועצת הנקה?

אני לא בטוחה שהפיטמה נראת שונה
כואב בעיקר בחיבור וגם קצת עוד במשך ההנקה חלש. אחרי ההנקה כואב רק במגע,לפעמים קשה לי שהחולצה נוגעת, לפעמים אם הילדים נוגעים בי זה כואב לי.
אולי זה כאב של תחילת ההנקה כשהפיטמה מתרגלת ורגישה

יש אדמומיות? מה רואים על הפטמה ועל ההילה?
מתי בדיוק זה כואב? לאורך כל ההנקה? גם אחרי ההנקה?

אוף,קצת פחות טוב, שוב כואב לי. נראה לי שהיא שוב נושכת, או ששוב אני לא יודעה ממה זה כואב.
אולי באמת יש לי פטריה?
רק שאני כל כך לא סומכת על סתם רופאים שיזהו את זה, כי מי מבין באמת בהנקה?

_אני יצאתי בכל זאת מאוד מרוצה מהניסוי!
אולי זה באמת יעבוד??_
אולי...
גם שלי לא ממש בקטע של מוצץ, בעיקר כי [u]אמא שלה, הסרבנית[/u]
יש לה רק "מוצץ אוטו", והוא משמש למשחק, למציצה מהצד הזה ומהצד האחר, לנשיכה ולחקירה ולפעמים היא נרגעת בנסיעה תוך כדי ההתעסקות בו.
@}

[u]מוצץ?[/u]
איזה קטע שהצעת את זה, תפילה! כי בדיוק כרגע ניסיתי... אף פעם לא נתתי לה מוצץ, כך שאין לה ממש מושג מה עושים עם זה. למרות שהיא מכירה מוצצים, כי יש לה כמה כאלה בתיבת הצעצועים.
אז הערב, כשנרדמה עם הציץ אבל התחילה עם תרגילי ההתעמלות בעודה אוחזת בו, ניתקתי אותה וישר דחפתי לה מוצץ לפה.
היא פתחה עיניים גדולות, שלפה את המוצץ והביטה בו, הכניסה חזרה לפה ולעסה אותו במשך די הרבה זמן.
היא כבר הייתה חצי ישנה ממילא, והיו מספר שניות שממש נרדמה איתו. אבל אז החליטה בכל זאת להתעורר, והייתה די מרוצה מהצעצוע החדש, וגם ניסתה להכניס אותו לפה שלי...
בסוף בכתה, קיבלה ציצי, ונרדמה.
אני יצאתי בכל זאת מאוד מרוצה מהניסוי!
אולי זה באמת יעבוד?? האם ילדה בת 14 חודשים יכולה פתאום להתחיל למצוץ (או במקרה שלה - ללעוס) מוצץ?
יש לציין שהיא מעולם לא הייתה סרבנית מוצצים, זו אמא שלה, הסרבנית...

[po]דנד י[/po] , גם אני חשבתי על שיניים. התנהגות כזו גם זכורה לי מהפעמים הקודמות שיצאו שיניים, אבל זה היה הרבה פחות אגרסיבי. אולי אלה שיניים אגרסיביות במיוחד...
אבל איכשהו נראה לי שזו מן התניה כזו. שאי אפשר לישון בלי ציצי.
טוב, נחיה ונראה.
תודה על העצות.

[po]פלוני אלמונית[/po],
מציעה בדחילו ורחימו... מוצץ?


אורי, גם אני שמחה לשמוע על השיפור אצלך.
[u]מרחתי עליו לימון, שמן קוקוס,שמן זית[/u]
אולי תוסיפי שום, כוסברה וגרעיני חמנייה? :-)

אולי היא מוציאה שיניים? כי אז הם באמת מצליחים לישון רק תוך כדי הנקה...
שרשרת ענברים יכולה לעזור.

בכל מקרה בבקשה על תגיעי לדמעות וסבל תוך כדי הנקה. תמיד תמצאי פתרון אחר.
הרי בכל מקרה את לא ממש ישנה תוך כדי שאת סובלת.
כבר עדיף שתקומי ותמצאי דרך אחרת להרדים אותה.

ולגבי החשד שלך שיש לה הפרעות עיכול בלילה, אולי כדאי לנסות פשפוש.

תודה, אורי. שמחה לשמוע שאצליך משתפר!

קשה לי לשים את האצבע על מתי זה התחיל. לילותינו אף פעם לא היו רגועים, והקטע הזה של להחזיק את הפיטמה בלי לשחרר, זה דבר שחוזר על עצמו מדי פעם, אבל אף פעם לא היה בכזו אובססיביות כמו עכשיו.
בהחלט יתכן שזה בגלל שאבא לא פה, ולו רק בגלל העובדה שאמא יותר עייפה ופחות נינוחה.
דרך אגב, ההרדמה היום הייתה קשה ביותר (5 צדדים, עם בעיטות, משיכות, גלגולים...). בסוף הרדמתי אותה בעגלה (כמו אבא), דבר שלא עשיתי כבר כמה חודשים ארוכים. מקווה שזה לא אומר כלום על איך יהיה הלילה...

היא אוכלת באהבה גדולה מאוד (מאוד). כמו שהזכרתי למעלה, [u]היא לא רעבה. להיפך, אני חוששת שהעצבנות הפיזית הזו בלילה היא תוצאה של קיבה מנופחת ומפוטמת עד מאוד. כאשר מגיע זרם החלב, היא מתעוררת, זזה אחורה ומתעצבנת.[/u]
אכן אין בסביבתינו הרבה אנשים שיכולים לעזור, וגם אין סיכוי לבייביסיטר כרגע...
בתכלס, לא נראה לי שאני יכולה לעשות כלום בקשר לזה כרגע, חוץ מלנשום עמוק ולדעת שזה יעבור.
לכתוב על זה מאוד עזר, והידיעה שמישהי קראה את דברי עזרה אף יותר, אז תודה!
אחזור לעדכן

אצלי השתפר קצת
אני לא באמת יודעת מה זה, אבל ניסיתי הכל

קודם כל משהו התנהגותי- לימדתי אותה מה זה לנשוך, נתת לה כל מיני חפצים ואמרתי לה 'לנשוך' והדגמתי לה והאחים שלה הדגימו לה, היא נורא צוחקת מזה וגם מתנסה ונושכת (בכלל,היא כל כך מבינה כבר פתאום, גדלה, ומחקה אותנו :מסתרקת,מדברת בטלפון -חמודה כזו). ולפעמים היא נושכת לי את הכתף ואז אני אומרת 'לא לנשוך' ולא מאפשרת לה. ואז כשהיא יונקת אני גם חוזרת על זה 'לא לנשוך'. יכול להיות שזה עזר כי פחות כואב לי. אבל שוב,אין לי מושג מה זה באמת ואם באמת הבעיה היתה נשיכות או משהו אחר. צד אחד לא כואב לי להניק כבר, וצד אחד עדיין קצת אבל השתפר, ייתכן והוא מחלים.
מרחתי עליו לימון, שמן קוקוס,שמן זית
וגם נתתי קצת מנוחה לצד הכואב, ריווחתי בין ההנקות. היא אוכלת נורא יפה עכשו מוצקים, ארוחות גדולות ומלאות, אז נתתי לעצמי קצת מנוחה ואני מניקה פחות (למרות שעדיין יחסית הרבה,אבל לא כמו קודם) ונותנת לפיטמה להחלים, מאווררת כמה שיותר, בבית בלי חזיה,רק עם חולצה.
והשתפר,כרגע הכאב הוא בעיקר ברגע החיבור ואחר כך יש הסתגלות, מקווה שימשיך להשתפר.
משתדלת גם לגוון בתנוחות וגם זה עוזר.
נראה איך יתקדם,אם לא ישתפר אולי אנסה לחפש ולהגיע למפגש לה לצ'ה

ממתי זה התחיל
נראה שעל הילדה עובר משהו, ואחרי זה קראתי שאבא לא נמצא כבר חודש ויחזור רק עוד שבועיים,כך שייתכן שזה חלק מזה.
האם יש מישהו אחר שעוזר לך? כי זה מאוד קשה
ואני כל כך מבינה את הרצון הזה לישון ושלכן את מתעלמת בלילה,אבל זה גורם לך לרגשות מאוד קשים כלפיה וכלפי ההנקה (וגם את זה אני מבינה)
בעיניי, כשזה כואב כדאי לשים גבול ולהגביל את ההנקה. כמה היא אוכלת מוצקים מלבד ההנקה? האם היא רעבה או שההנקה היא מורך רגשי יותר בלילה?
קודם כל כדאי ללכת לרופא לבדוק שלא כואב לה משהו, כי זה יכול להיות גורם.
אם זה משהו רגשי אולי אפשר לפצות על זה בבילוי אחר שלכן יחד,או בתמלול רגשות אפילו שהיא קטנה
בכל מקרה,נראה שאת חייבת עזרה והפוגה ולישון. יש סיכוי לבייביסיטר אפילו? מישהי שתשחק איתה ואת תוכלי לישון או לקחת זמן לעצמך?

שולחת לך חיבוק זב נורא קשה גם בלי אבא וגם שההנקה ככה כואבת

לא בטוחה שזה הדף המתאים, אבל בגלל שראיתי אותו לאחרונה ב [po]מה חדש[/po] , וגם בגלל שההנקה אכן מכאיבה, אנסה פה.

כל לילה/לפנות בוקר אני רושמת את הטקסט הבא במוח שלי, ומתכננת לכתוב אותו פה. אבל בבוקר היום מתחיל, ושום דבר לא נשכח, אבל כן נדחק לפינה.
אין לי כוח יותר. אין לי כוח ללילות. למרות עייפות אינסופית, בערב אני כבר מקווה שיגיע הבוקר...
היונקת, בת 14 חודשים, יונקת כל הלילה. זה לא שהיא מתעוררת כל שעה, או חצי שעה, אלא שואבת את הפיטמה שלי כל הלילה.
זה כבר ככה כמה שבועות, עם הפסקות ביניים מועטות עד מאוד שבהן נרשמו לילות קצת יותר מוצלחים.
לילה מוצלח הוא לא לילה שבו אני ישנה שעתיים רצוף, אלא הוא לילה שבו היא ישנה קצת יותר רגוע, לא עושה סיבובים במיטה עם הפיטמה שלי בפיה, ומסכימה לשחרר אותה מדי פעם.

אני מעט נסערת, אז הכל יוצא לי קצת מבולבל... אבל הנקודה היא - היא שואבת חזק חזק, לא מסכימה לשחרר, בשלב מסויים זה כבר כואב, מציק, משגע אותי, משגע לי את כל הגוף. אני שוכבת שם עם לסת קפוצה, שרירים מתוחים ופעמים רבות עם פנים שטופי דמעות.
במובן מסויים זה מגעיל אותי. לא ההנקה עצמה, אלא זה שאני מאפשרת את זה, שיכאב לי ככה.
השדיים שלי אומללים, נפולים, דואבים ומצומקים.
כמובן שאם זה היה קורה ביום, מיד הייתי מפסיקה את ההנקה ואומרת לה שזה כואב לי, אבל זה לילה ואני [b]עייפה!!!!!![/b] .

מה שמביא אותי לכאן דווקא היום, זה שעכשיו זה קרה פעם ראשונה בשנת הצהריים.
בדר"כ הנקת הצהריים היא נעימה מאוד, ולאחריה בתי ישנה שעתיים שלמות ויפות, לפעמים אף יותר!
אבל היום התעוררה לאחר 40 דקות, ורצתה לינוק ולישון, ושוב לא שחררה את הפיטמה, זזה איתה בפה והייתה עצבנית (הכל מתוך שינה).
כשניסיתי להפסיק אותה התעוררה בבכי ורצתה את הציצי.
אם זו תהיה הרוטינה גם של השנ"צ אני פשוט אמות.

מספר פרטים שאולי יהיו חשובים לזו שתרצה או תוכל לעוץ לי עצה:
הקטנה נרדמת רק בהנקה. אבא שלה מסוגל להרדים אותה בנדנודי עגלה, אבל הוא כבר חודש לא בבית (עבודה) ויחזור רק עוד שבועיים, מן פרט שולי-מרכזי שכזה...
זה גם מה שגורם לי להיות יותר עייפה, ולהתפלל לשנת לילה נורמלית (נורמלית = שעת שינה אחת כאשר שתי הפיטמות שלי אינן מחוברות לתינוקת, בבקשה).
היא לא רעבה. להיפך, אני חוששת שהעצבנות הפיזית הזו בלילה היא תוצאה של קיבה מנופחת ומפוטמת עד מאוד.
כאשר מגיע זרם החלב, היא מתעוררת זזה אחורה ומתעצבנת.
נראה לי שזהו.
הצילו.

התנוחה הקלאסית, הגוף שלה על הרגליים שלי, הבטן שלה מופנית לבטן שלי, הראש שלה על האמה שלי.
תנסי למרוח לנסינו.

((-))

[u]אקסיומה: לא להשלים עם נשיכות, או כל דפוס יניקה מכאיב, בשום גיל!! לא בגיל יום ולא בגיל חודש ולא בגיל שנה ולא בגיל חמש.[/u]
בלתי אפשרי
אני מנסה לנתק אותה ואומרת: בלי שיניים, זה כואב. ואני רואה שהיא לא מבינה בכלל. מסתכלת עליי, כמעט בוכה, מסתערת מחדש אחרי רגע,ואחרי כמה פעמים כאלה אני פשוט מרחמת עליה ומפסיקה לנתק.
חושבת שיוצאת לה עוד שן למעלה, ויכול להיות שבגלל זה היא נושכת, אם זה כך,יש לי תקווה שזה יעבור אחרי שהשן תצא (מצד שני, יש עוד כל כך הרבה שיניים שצריכות לצאת :-/)
אני מנסה ללמד אותה מה כן ומה לא. נראה לי שבגלל שהחניכיים רגישות היא גם נושכת כל דבר,גם את הכתף שלי, ואז אני עוצרת ואומרת 'לא לנשוך' 'לא בשיניים' ולצד זה אני גם מגדירה טוב מתי כן:אני נוגעת בשיניים ובחניכיים ואומרת לה את שמם, אני נותנת לה חפץ או בקבוק, ואומרת:אפשר לנשוך, כן שיניים. אולי איכשהו היא תחבר את הכל ומשהו יצא מזה.
דנדי
חשבתי על הרעיון לשאוב חלב,אבל אין לי כוח להתעסק עם זה כל היום.
איזו תנוחה את מניקה?מה הכוונה בטן לבטן. תסבירי לי

[u]להיניק אותה מהצד הבעייתי בתנוחת דרבוקה[/u]
ניסיתי,אבל זה היה הצד השני של הפצע וכאב לי גם כך. אבל צריכה לנסות שוב,אולי הפצע ההוא כבר די החלים,וכבר יש חדש במקום אחר. בכלל,כל הפיטמה רגישה עכשו.
אני מורחת שמן זית או שמן קוקוס על הפיטמה,או את החלב עצמו (בתחילת ההנקה זה מה שהכי עוזר לפיטמה להחלים,אז אולי גם עכשו?)

עוד אפשרות היא לסחוט מהצד הפצוע ולתת לה בכוס / מזרק, כדי לתת לפצע להרפא.
תמרחי לנולין המון פעמים ביום, כך שהפצע יהיה כל הזמן מכוסה בלנולין.
ובאמת לעבוד על התנוחה, אני עד היום מניקה את שלי בתנוחה של בטן לבטן כמו תינוקת.
היא יכולה לינוק גם בכל מיני פוזות משונות (לדוגמא כשהיא יושבת לידי על הספה ומסובבת את הראש לציצי!), אבל אם משהו לא נעים לי אני מייד מפסיקה ועוברת לפוזה המדוייקת.

[u]זה בעיקר בצד אחד,שכנראה אני נפצעת שוב ושוב לפני שמספיק להחלים. הצד השני סביר.[/u]
מבינה את התסבוכת. לי היה קשה להסביר ליונק בוגר יותר מה הבעיה ואיך לתקן, ולכן חשבתי להציע לך להיניק אותה מהצד הבעייתי בתנוחת דרבוקה, כי אולי כך תינק באופן דומה לאיך שיונקת בצד הרגוע (טפו עליו).

נשמע לא פשוט.
אבל רציתי להוסיף לדברי אלמונית שגם אצלנו היתה לשון קשורה והתרנו בגיל 3 חודשים בערך.
רק בגיל 5 חודשים עלינו על דרך המלך בהנקה.

הדף הזה יכול לעזור באבחנה:
http://www.emekporeh.co.il/%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%94%D7%A0%D7%A7%D7%94/

כשהבחור שלנו ינק היו נוצרות לו שלפוחיות לבנות על השפתיים בעקבות אופן היניקה שלו.

מצד שני, את אומרת שיש ואקום, אולי יש כאן מומחית שתדע להגיד אם יכול להיות ואקום ולשון קשורה ביחד.

לגבי הלשון, אין מה להפסיד.מי אמר שאין?
כי לפעמים קשה לאבחן.
אצלנו, כאמור, אובחן רק לאחר גיל שנה

לשון קשורה?
לבדוק עכשו? בזמנו אמרו לי שאין.

מנסה את ההסבר של [po]קול פעמונים[/po] לפה גדול. היא פותחת פה אבל אז אני לא יודעת מה קורה שם, רק לאחר זמן אני מרגישה את זה, לא בטוחה מתי היא סוגרת שיניים ומתי לא. לפעמים מרגישה רק אחרי שנהיה פצע, אז לא יודעת להפסיק.
נראה לי שאתמול מרוב שניסיתי,שוב נפצעתי קצת. כי מרוב שניתקתי אותה היא רק נאחזה יותר חזק שלא ישמט לה:-( ואז כאב לי וכבר לא ידעתי ממה, אם מה פצע או מהשיניים.
זה בעיקר בצד אחד,שכנראה אני נפצעת שוב ושוב לפני שמספיק להחלים. הצד השני סביר. אתמול נהיה לי גם קצת גודש בצד הפצוע כי אני כנראה קצת נמנעת מלהניק שם. כואב לי אז אני מניקה קצת וכשהיא מפסיקה מיידית מעבירה לצד שני.
גם מרגישה שאני לא מסוגלת להתיישב ולהתחיל ללמד הנקה מחדש,אין לי זמן לזה,אנחנו בנסיעות כי כולנו בחופש, אז אני מניקה 'על הדרך' כהרגלי תמיד.
ואין לי דרך לדעת איך היא תופסת כי יש ואקום בשפתיים והשיניים מתחת הרי, זה רק לפי ההרגשה וזה מטעה כל כך

כן, תחזרי להתחלה, לבייסיקס כמו שאומרים. כאילו זה עתה נולדה.עוד דבר שעוזר להצמיד סנטר ולהרחיק אף זה לחיצה עדינה על השכמות שלה שמקרבת אותנ אלייך.

ממליצה לך לבדוק האם יש לה לשון קשורה.
עברנו חוויה דומה- בשבועות הראשונים כאבים בפטמה (לא היה לי עם אף תינוק לפני כן)
וסביב גיל שנה, פטריה בפה של הקטנה, בפטמה שלי, עד סדק כואב מאוד והמשיך בקשיים שלה ללעוס מזון מוצק ולירידה במשקל.
מאוד כדאי לבדוק ולשקול להתיר, אם אכן כך.
בהצלחה

לי בזמנו נתנו פטנט ל"פה גדול" לתנוחת הנקה קלאסית
כשהיונק מקרב פיו לשד-
ללחוץ על השד בצד העטרה- למשל בשד ימין ללחוץ לימין הפיטמה באופן שמרחיק את הפיטמה ימינה מהיונק
במילים אחרות הפיטמה פונה ימינה במקום קדימה במצב רגיל
זה גורם לו לפתוח פה גדול יותר כדי להכניס את הפטמה לפה
אפשר לנסות עכשיו בלי היונק
עזר אצלנו.

הצלחתי להסביר?

[u]אם סימני השיניים מופיעים בעיקר איפה שהשיניים העליונות שלה[/u]
כן!

[u]נסי להצמיד את הסנטר שלה יותר אל השד וכך הלסת העליונה תתרחק מעט[/u]
לא הבנתי, אפשר הסבר נוסף?


בכלל-
לחזור לתנוחת ההתחלה? להניח אותה מאוזן, כל הגוף מסובב אליי, להחזיק את הראש שלה עם היד שלי?
צריכה להזכר איך. אם היא תסכים בכלל

האמת שגם בתחילת ההנקה לקח לנו שלושה שבועות לפחות עד שלגמרי היה בסדר ולא כאב לי והיא תפסה טוב. שזה די הרבה,במיוחד שזו לא ילדה ראשונה ולא הנקה ראשונה

ניסיתי מעט היום.אם היא רעבה או עייפה קצת היא בוכה אם אני מנתקת. זה לא נשיכה חד פעמית,זה דפוס התפיסה שלה עכשו,איך היא תדע לשנות?
השיניים העליונות בקעו לא מזמן,זה כנראה מאז. אולי תמיד היה?
זה לא כואב כל הזמן אם הפיטמה בריאה,אבל לאורך זמן זה כנראה פוצע אותי ואז זה כואב.
אורי

[u]ניסיתי לומר אבל לא באופן מאוד ברור[/u]
אז תגידי, במילים פשוטות, מעטות וברורות, ועם תמיכה במעשים (ניתוק מיד כשכואב)
הם חכמים ויכולים ללמוד (())

ההצעה של בשמת מצוינת, עם התאמות קלות, גם לתינוקת בגיל 10 חודשים:
_לנתק כל פעם שהתינוק מכאיב.
להגיד שכואב, אז עכשיו מנוחה.
לראות אם אחרי מספיק ניתוקים הוא מצליח ללמוד.
לבדוק מה קורה לו בפה.
להקפיד על היצמדות כמו תינוק קטן, תנוחה, פה גדול, הכל. זה גיל קלאסי שהם פתאום "שוכחים". ומתרשלים בתפיסה. וכואב לנו.
לא לתת לו לינוק שעה כשהוא מכאיב.
להוריד אותו מהשד ולהגיד בגלוי: "זה כואב לי ככה, עכשיו אני צריכה לנוח עד שיפסיק לכאוב לי". ובאמת לחכות שיפסיק לכאוב לך. ולהוריד מיד כשהוא שוב מכאיב.
ולהיות עקבית בזה._

אקסיומה: לא להשלים עם נשיכות, או כל דפוס יניקה מכאיב, בשום גיל!! לא בגיל יום ולא בגיל חודש ולא בגיל שנה ולא בגיל חמש.

ההבדל היחיד בגישה בין תינוקת קטנה לפעוט גדול יותר, הוא במשך הזמן שבו את מסרבת להניק מחדש.
תינוקות ממש קטנים - את אומרת "לא" ומנתקת, נותנת הכוונה כלשהי (למשל "פה גדול") ומחברת מיד. כי אין להם תפיסת זמן מפותחת, הם חיים בהווה, ודקה זה נצח מבחינתם. אז אין טעם לחכות.
עם פעוטות את יכולה להגיד "לא, זה כואב לי" ולהמשיך לסרב עד שבאמת לא כואב לך.
ועם תינוקת בת 10 חודשים, אני חושבת שאפשר בהחלט להגיד "לא, זה כואב", לספור בלב עד 10, ולחבר מחדש עם הנחיות חיוביות. למשל: "עכשיו לינוק בעדינות". ולתת פידבק חיובי מיידי על היצמדות מוצלחת ויניקה נעימה.
בהצלחה! :-)

אורי, אם סימני השיניים מופיעים בעיקר איפה שהשיניים העליונות שלה, נסי להצמיד את הסנטר שלה יותר אל השד וכך הלסת העליונה תתרחק מעט, והשיניים תלחצנה פחות.

ניסיתי לומר אבל לא באופן מאוד ברור
סתם כזה מן דיבור כזה שמדברים לתינוקות תוך כדי שעושים דברים בלי ממש להתכוון שבהכרח יבינו
אעשה ניסיון:-(

תפילה, לא בטוחה שזה יעזור לאורי. הוא היה הרבה יותר גדול כשבשמת נתנה לך את העצה ההיא. היה אפשר להסביר לו דברים כאלה, זה כואב אז לא.
אני חושבת שתינוקת בת 10 חודשים עלולה להגיב בשביתת הנקה אם יגידו לה לא לגבי הנקה.
או שהיא פשוט תבכה ותיעלב.

אורי - ניסית להגיד לה משהו? זה כואב, לא להכאיב, לא עם השיניים?

אורי,
אני מסתבכת ביצירת קישור, אבל חפשי ב{{}}[po]תפילה לאם בטרם שחרית[/po] הודעה שלי מ=(16.07.2013 16:21) ובעקבותיה תגובה של בשמת

כואב לי להניק, גיל 10 חודשים
היה לי פצע בפיטמה אחת שבשלבי החלמה, אבל עדיין לא נעים לי להניק בשני הצדדים ונראה לי שזה השיניים. יש 4 שיניים כבר, ואחרי ההנקה אני רואה לפעמים סימני שיניים מסביב לפיטמה, כנראה היא התחילה להשתמש בשיניים כחלק מהיניקה כדי לתפוס. איך משנים את זה?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

יוצאות לה שיניים טוחנות וכבר זמן מה ההנקה (בעיקר בלילה/ בוקר) קצת מבאסת. אבל עכשיו גיליתי שהפטמה השמאלית פצועה! עדיף להניק רק צד אחד יום-יומיים או לא? זה לא בלתי נסבל... מה גם שמדובר בפעוטה שיונקת בעיקר במהלך הלילה וביום הנקה אחת (ושני שלוקים לפני השנ״צ)

אשמח לנסות לעזור. אני באזור עפולה ומגיעה לטבעון.

[u](ועכשיו יש לי בקבוק שלם בבית... מה עושים איתו?!).[/u]
אפשר לשמור לעת הצורך (אם תהיה פטרייה), אפשר להשתמש בתור מרכך כביסה, אפשר להכין עם זה אוכל (למשל וריאציה על רוטב ויניגרט), ואפשר לחפש בגוגל עוד שימושים.

לגבי יוצת הנקה- את יכולה לפנות ל [po]ליגת לה לצ'ה[/po] או לחפש בדף [po]יועצות הנקה[/po].
אפשר גם להתייעץ בפורום של ד"ר מירה ליבוביץ' (שהיא רופאה וגם יועצת הנקה)

תעדכני איך הולך

טל מגד בטבעון http://www.leida.co.il/categ.aspx?c=25
בהצלחה @}

תודה למשיבות בינתיים.
חיצונית אני לא רואה כלום, אולי קצת אדמומיות אבל אולי גם רק נראה לי כי אני מחפשת משהו בנרות...
אני מיניקה באותה תנוחה בערך מאז שהיא נולדה - בשכיבה רוב הפעמים, לפעמים בערסול. אבל היא כבר בת שנה אז היא קובעת את התנוחה,
ו"ערסול" זו הגדרה רחבה למה שקורה שם...
לא נראה לי שהיו לי אי פעם פטריות, וגם לפי המבחן של [po]עולם חדש מופלא[/po] זו לא פטריה- הספגתי בקצת חומץ תפוחים ולא שרף לי בכלל
(ועכשיו יש לי בקבוק שלם בבית... מה עושים איתו?!).
נראה לי שאפנה ליועצת הנקה.
מכירות מישהי טובה באזור טבעון?

האנטיביוטיקה קשורה כי היא מעודדת גידול של פטריה.
האם יש אדמומיות בשד? האם העור של העטרה והפטמה נראה כתמיד או אחרת?
באיזו תנוחה את מניקה?
יועצת הנקה יכולה לאבחן, ולפעמים גם רופא משפחה תלוי ברופא ובהבנתו בנושא. אולי גם רופא עור, אבל זה בהנחה שזו באמת פטריה ולא משהו אחר.
האם יש לך נטייה לפטריות?

טוב, בפה אין לה כלום - בדקתי (עד כמה שהיא מרשה). אם זו פטריה, מה אמורים לראות אצלה? לשון לבנה?
[po]עולם חדש מופלא[/po] - תודה על הטיפ, ינוסה מחר כשאוכל לקנות חומץ תפוחים...
[po]ואילה א[/po] - כואב מאוד בזמן הנקה, לא יודעת אם הייתי מגדירה כמחטים, יותר צריבה/שריפה מסביב לפטמה (בחיבור עם העטרה).
במקלחת לא שורף במיוחד, אבל רגיש גם לא בזמן הנקה.
לא לקחתי אנטיביוטיקה בכלל, למה זה קשור?
איך יודעים אם זו דלקת? ובכלל, מי יכול לעזור לי לאבחן? יועצת הנקה, רופא נשים, רופא עור?

?כואב לך רק בזמן הנקה? או גם אחרי
האם היית מגדירה את הכאב כמו מחט שדוקרת מבפנים ?
האם שורף לך במקלחת?

האם לקחת אנטיביוYיקה לאחרונה?
<טוב הבת שלי לא נותנת לי להמשיך>

יכול להיות שהיא פצעה אותך?
את יכולה לשים [po]חמאת שיאה[/po], שעוזרת גם לסיכוך, גם לפצעים, ונדמה לי שגם לפטריות.

את יכולה לגלות בסבירות די גבוהה אם יש לך פטרייה בדרך הזו:
את לוקחת כוס מים ומוסיפה לה כף-שתיים של חומץ תפוחים.
טובלת צמר גפן ו"מנקה" איתו את הפטמה שלך. אם ממש שורף- סיכוי סביר שזו פטרייה (ואז הטיפול המקומי הוא לעשות ניקוי כזה בסוף כל הנקה).
רוב התינוקות לא יאהבו את הטעם, אז אפשר לשטוף את הפטמה לפני ההנקה הבאה.
(בכל מקרה- לדעתי אם תוך יומיים אין לך שינוי, תחפשי שיטה יותר וודאית לבירור של מה יש לך).

מקווה שעזרתי...

כדאי להסתכל גם על הפה שלה, לפי מה שאת מספרת יכול להיות שזה פטרייה.

אנא עזרתכן - הקטנה בת שנה בדיוק.
מאחר והיא ינקה מעולה ממש מהרגע הראשון, אני לא מנוסה (לשמחתי) בענייני תפיסה לא נכונה וכו'.
לאחרונה (ולא רק במחזור/ביוץ) שורף לי ממש כשהיא יונקת מצד אחד, וגם אחר כך הפטמה רגישה מאוד.
האם הגיוני שהיא תתפוס לא טוב רק בצד אחד?
או שאולי זו פטריה, ואז איך יודעים ומזהים? (אין כל כך אדמומיות, רק רגישות צורבת כזו).
להסתכל גם על הפה שלה?

[u]טדליק נהנאנע[/u]
נראה לי קצת מוגזם לקחת אנטיביוטיקה במשך חדשיים. במיוחד שאני סובלת גם מפטריה. וגם לי יש התכווצויות של הפיטמה אחרי ההנקה, והיא מלבינה אבל אמרו לי שזה בגלל הלשון הקשורה של התינוקי שלי שהוא פשוט צובט לי אותה ואז הדם לא זורם. בכל זאת באמת מעניין שהאנטיביוטיקה פטרה את הכאבים שלא ידעו מה מקורם. לגבי הטיפול ההומופאטי שקיבלת את זוכרת מה זה היה?

כאב לי מאוד רק בהתחלת ההריון - ושוב, עכשיו ב25 שבועות. אני הייתי חייבת להוריד כמות ההנקה לכמה דקות ביום - פשוט כאוב יותר מדי. הבן שלי שנתיים וחצי.

שאלה: אני בתחילת הריון, ומאד כואב לי בתחילת הנקה רק בפטמה, בדרך כלל רק בתחילת ההנקה. זה כאב אופייני להריון או שאולי זה משהו אחר, פטריה אולי?

בזמנו ד"ר לייבוביץ' נתנה לי לקרא מחקר אמריקאי על מייניקות שעברו משהו דומה עם כאבים שהמקור שלהם לא ברור.
נכתב שם שלאחר טיפול תרופתי ממושך (שכלל החלפה של סוג האנטיביוטיקה) הכאבים פסקו אצל אלה שכן הצליחו להתמיד.
קבלתי בזמנו גם כדורים מאד חזקים נגד פטריה (כאלה שהרופא לא רצה לתת לי במינון שקבלתי כי הקופה לא מאפשרת) כי באמת שלא היתה ידועה הסיבה לכאבים.
סבלתי גם מוואזו ספאזם בפטמות - הלבנה בעקבות התכווצות של כלי הדם - גם מאד מכאיב, במיוחד בשינויי טמפרטורה .

[u]אבל תמיד שמעתי את כל היועצות הנקה אומרות שאם כואב אז משהו לא תקין, לא בסדר.. ושהנקה לא אמורה לכאוב בכלל. אז זה תמיד עורר בי ספקות שאולי בכל זאת משהו לא בסדר ואולי כן אפשר לשפר במיוחד שהלחיצו אותי שעם סיפור של לשון קשורה אפשר לאבד את ההנקה..[/u]
נכון, נכון. בדיוק בגלל זה כתבתי את אמירתה של ד"ר ליבוביץ. אני מנסה לומר שרק את יודעת בעצם האם המשך ההנקה אפשרי כמו שהיא. ולמרות שעקרונית זה נכון לשאוף לשיפור ההנקה והגעה להנקה ללא כאבים, לפעמים זה בלתי אפשרי וזה מה יש. אני שלמה לגמרי עם 3 החיתוכים שעשינו אבל גם איתם, כמו שכתבתי, לא הגענו להנקה אידיאלית <ומסתבר שזה יכול להיות בסדר גמור גם ככה>.
שתהיה הנקה טובה ומעניקה מה שלא תחליטי :)

טדליק נהנאנע, למה קבלת אנטיביוטיקה למשך חודשיים?

תודה לכולכן! אני דיי חדשה באתר וזה ממש מחמם את הלב ההתיחסות והרצון לעזור. אז שוב תודה!
גם אמא של אורי,
[u]חוזרת על הצעתי להתייעץ עם יועצת הנקה טובה.[/u] אז התיעצתי הרבה דרך הטלפון עם היועצות של ליגת ללהצה הם באמת נתנו עצות וניסו לעזור אבל בכל זאת..


[u]הלוואי ויכולתי רק להנות בלי לסבול.. באופן עקרוני ככלל בחיים זו ציפיה בעייתית[/u] נכון את צודקת וזה גם אחד הסיבות ההעיקריות שגרמו לי לחכות חמישה חודשים עד שהחלטתי לבצע את הניתוק. אבל תמיד שמעתי את כל היועצות הנקה אומרות שאם כואב אז משהו לא תקין, לא בסדר.. ושהנקה לא אמורה לכאוב בכלל. אז זה תמיד עורר בי ספקות שאולי בכל זאת משהו לא בסדר ואולי כן אפשר לשפר במיוחד שהלחיצו אותי שעם סיפור של לשון קשורה אפשר לאבד את ההנקה..
בסה"כ הכללי.. אני מניקה והוא יונק.. ואיך אמרת לא הכל מושלם בחיים. וזה באמת מעודד ומשמח לשמוע שהקטנה שלך בת שנתיים ושמונה ועדיין יונקת, עם על התלאות שעברתם..

טדליק נהנאנע, מעניין איזה טיפול של הומואפטיה קיבלת, כי אני דווקא נעזרת בהומואפטיה (מנסה לטפל בקנדידה שלי שבעיקר מפריעה לי בהנקה עם פטריה בשד..)
לשמחתי הרופאת משפחה שלי היא גם הומואפאטית אז אני יכולה להעזר בה.

הי הילה,
אניס סבלתי מכאבים איומים במשך 4 חודשים ראשונים אחרי הלידה.
טופלתי ע"י ד"ר לייבוביץ', קבלתי אנטיביוטיקה במשך כחודשיים. הייתה הקלה משמעותית.
בסופו של דבר מה שגמר לחלוטין את הכאבים היה טיפול הומאופטי קלאסי. (פעם יחידה בחיי שהייתי בטיפול כזה).
מאד ממליצה לך לפנות אל ד"ר לייבוביץ', וכן להומאופט/ית טובה, אם אפשר כזו שמתמחה בנשים לאחר לידה.

הי הילה,
זו באמת דילמה. חוזרת על הצעתי להתייעץ עם יועצת הנקה טובה. אני מאמינה שזה יוכל לעזור לך לקבל החלטה שתהיי יותר שלמה איתה.
בכל מקרה לגבי המשפט שלך:
[u]הלוואי ויכולתי רק להנות בלי לסבול..[/u] באופן עקרוני ככלל בחיים זו ציפיה בעייתית :-P
ולגבי המקרה הזה- בזמנו כשהייתי בבעיה דומה, דיברתי עם ד"ר ליבוביץ שאמרה לי, שאני צריכה לקחת בחשבון שהאיזמל לא יכול לתקן הכל.
אני מספרת לך את זה, כי לי המשפט הזה עזר מאד להשלים עם היניקה של אורי כמו שהיא. אורי היום בת שנתיים ו-8 חודשים עדיין יונקת המון, ועדיין מכאיבה לעיתים. היניקה שלה לעולם לא תהיה מושלמת קלאסית כי מבנה הלשון והחיך בעייתיים. בכל מקרה ברגע ששחררתי את הציפיות והפסקתי לנסות להגיע להנקה אידיאלית, הפסקתי לסבול:).

אנחנו הלכנו לקליניקה שלו ושל אסתר גרוניס, והתקבלנו כחלק ממחקר שמנסה לבדוק את הקשר בין התרת שפה קשורה להפחתת כאבי הנקה. (בפועל לא השתתפנו בניסוי, אבל כן זכינו לחיתוך :))
[u]שאין קשר בין בעיות בהנקה לבין שפה עליונה קשורה[/u] (כנראה שהוא בכל זאת חושב שיש איזה שהוא קשר.. או שלא..)
אני לא יודעת אם הוא עושה חיתוכים נוספים, כי אצלנו לא עלה צורך כזה.

תודה! רותם סנדק. ואני שמחה לשמוע שאצלכם זה הסתדר.
גם אצלנו היתה שפה עליונה קשורה וגם לשון קשורה. דר פורר שיחחר את שינהם באותו הפעם שהיינו אצלו.מכיון שאתם הייתם אצל דר בוצר מעניין אותי לדעת אם גם הוא עושה חיתוכים נוספים ז"א לחזור על החיתוך של הלשון פעם שנייה? וסתאם מעניין שדר בוצר חתך אצלכם את השפה הקשורה כי קראתי באתר שלו נדמה לי, הוא כותב שאין קשר בין בעיות בהנקה לבין שפה עליונה קשורה.

אצלנו הייתה שפה קשורה (שהותרה בגיל 4 חודשים וחצי). את הלשון הקשורה התרנו אחרי שלושה ימים, וכפי שאת מתארת המשיכו להיות כאבים. נכון יותר להגדיר חוסר נוחות ותחושה ממש לא נעימה שהביאה איתה רגשות לא קלים ותסכול שצבעו את התמונה בצבעים לא כ"כ נעימים.
מבחינתי, התלבטתי האם להתיר את השפה או לא (פרוצדורה יותר כואבת, יותר טראומטית, יותר דם... תינוקת כבר לא כ"כ קטנה עם מזג נפלא שחששתי שמאורע כזה ישבש הכל..) אבל מכיוון שסמכתי על האנשים שעושים את התהליך (ד"ר בוצר הנפלא ואסתר גרוניס) שמתי את החששות בצד, והחלטתי שאני סומכת עליה ועלי ועושה את זה. זה היה לא נעים, אבל מבחינתי, זה כ"כ היה שווה את זה. לקחו עוד כשבועיים עד שלמדנו את ההנקה מחדש ומאז זה כמו שחלמתי וידעתי שאפשר להניק- בלי כאב, בלי המתח הזה שמתלווה לכל הנקה- פשוט הנקה נעימה ורגועה.
זה לגבי מה שהיה אצלנו, ולכן מאוד מבינה את ההתלבטות שלך.

מעבר לכך, אני לא יודעת האם את מניקה הנקה מלאה, אבל בשלב מסויים הינוקא יתחיל לאכול עוד דברים ואני מניחה שההנקה תתפוס פחות נפח (?) כך שבמידה ותחליטי שאת ממשיכה עם המצב כמו שהוא, להנקה יהיה פחות מקום ולכן, כנראה, פחות תסבלו.
מאחלת לכם שתרגישו טוב.

תודה על ההתיחסות.
[u]עד כמה המשך ההנקה חשוב לך?[/u]
אז ככה, ההנקה חשובה לי מאוד מאוד... ומבחינתי להניק עד מתי שיתאפשר.

[u]אז האם נראה לך שתוכלי להמשיך להניק במצב הנוכחי של היניקה שלו?[/u]
זהו שפה אני קצת בדילמה כי בסה"כ הוא עולה בסדר במשקל. אם כי צבע הקקי שלו מאז שהוא נולד ירוק כהה. ומה שעורר בי ספקות שאולי זה לא תקין (צבע הקקי) שלפני שבועיים נתתי לו בקבוק של חלב שאוב כמובן, ופלא הצבע של הקקי היה צהוב כזה שלא ראיתי מאז שהוא נולד. אז אולי יש פה משהו קצת מוזר... וגם אני עדיין סובלת מכאבים. לא תמיד, אבל בהחלט יש פעמים שכואב אפילו מאוד ולפעמים לא כואב. גם קצת מוזר.. לא? אבל עם כל זאת אני ממש לא רוצה לוותר על ההנקה אני נהנית ממנה מאוד הלוואי ויכולתי רק להנות בלי לסבול..

[u]נראה לך שאם לא נחזור אליו זה כאילו שלא עשינו שום דבר??[/u]
לפי מה שאת מתארת יש שיפור. אז זה לא שום דבר. השאלה אם זה מספיק בשביל לאפשר המשך הנקה. הרבה פעמים בהתחלה יש שיפור ואז רגרסיה כי המקום מתאחה והלשון מתקצרת שוב.
זו החלטה קשה. אני מבינה אותך מאד.... אני מציעה לך לשקול:
[list=1]
[*] עד כמה המשך ההנקה חשוב לך?
[*] אם חשוב- אז האם נראה לך שתוכלי להמשיך להניק במצב הנוכחי של היניקה שלו?
[/list]
על זה (כלומר על שאלה 2) עד כמה שאני מבינה, פורר לא יכול לענות. גם הוא מסתמך בעיקר על הדיווח של האמא. אם ההנקה הסתדרה הוא לא יעשה חיתוך נוסף. אם עדיין יש קושי הוא בעד ניסיון נוסף. אבל מכיוון שהתינוקי שלך כבר לא כ"כ קטן אני לא בטוחה מה הוא יגיד.

הי! דיברנו עם דר פורר חודש אחרי החיתוך הוא אמר שנבוא אליו שוב. האמת שלא באלי בכלל לחזור על הסרט הזה שעשינו לו את החיתוך לפני חודש וחצי. אבל מצד שני אני ממשיכה לסבול מכאבים. האמת שאחרי החיתוך חל שיפור קל, לא מייד בכל זאת עשינו את זה רק בגיל חמישה חדשים. בקיצור נראה לך שאם לא נחזור אליו זה כאילו שלא עשינו שום דבר??

דיברת עם פורר מאז? יכול להיות מאד שהוא זקוק לחיתוך נוסף (למרות שהוא כבר קצת גדול :-( ). וגם, בכל מקרה מציעה לך מאד להתייעץ עם יועצת הנקה מוסמכת טובה. גם אנחנו עברנו תלאות הנקה ולשון קשורה, ובגלל מבנה הפה והלשון שלה היא עד היום לא תופסת את הפטמה תפיסה טובה קלאסית (בת שנתיים וחצי) אבל למדתי להסתדר ושתינו מודות על ההנקה הממושכת והמופלאה:). אני המשכתי להתייעץ עם יועצת ההנקה שלי גם הרבה אחרי גיל חצי שנה.

אולי ללכת למפגשי ללצה יעזור לך הם נותנים שם המון טיפים וגם תמיכה..

בבקשה זקוקה לעצות, עזרה. אני מניקה את בני בן החצי שנה ומאז שהתחלתי להניק כואאאאב כואב... קצת רקע.. כשהקטנציק נולד אמרו שיש לו לשון קשורה האמת שלקח לי חמישה חדשים להחליט שאני עושה לו את הניתוק ואז בגיל חמישה חדשים ביצענו את הניתוק אצל דר פורר, באמת חל שיפור קל אבל הינה עבר מאז כבר חודש ועדיין כואב לפעמים יותר לפעמים פחוט היום למשל כאב בטירוף אני כבר לא יודעת למה לשייך את הכאבים. מאז שהתחלתי להניק היה לי פטריה עקשנית אם כי נראה לי מאוד שהיא עדיין ממשיכה לבקר אותי עד היום.. גם דלקת בשד היתה לי בקיצור חוויתי הרבה סוגי כאבים. אבל די נמאס לי כל הזמן קיוותי שהכאבים יחלפו עם הזמן. ולצערי לא אני מוצאת את עצמי כבר חצי שנה אחרי לידה ועדיין סובלת מכאבים.. ועם כל הכאבים אני שמחה מסופקת והכי מרוצה בעולם שאני מעניקה לילדי את הכי טוב שיש חלב אם! ואני גם לא מתכוונת לוותר על ההנקה כ"כ מהר זו חוויה שחיכיתי לה דיי הרבה זמן (5 שנים) בקיצור אני מאוד רוצה להמשיך להניק בשמחה ובלי כאבים! אשמח לקבל כל עיצה תמיכה..

בקיצור אינדיבידואלי לחלוטין....
גם אני חשבתי שאהיה פתורה
טוב נחכה ונראה.עוד שבועיים בעזרת האל הטוב
@} תודה @}

אני קיוויתי שכבר התחשלתי עם הראשון, מה גם שעוד הנקתי אותו במשך כל ההריון , עד הלידה ואחריה
כך שהייתי בטוחה (או לפחות קיוויתי) שאקבל פטור מכאבי ההנקה של השני...
בקיצור-
התבדיתי. לא עזר, כאב, היה רגיש, יצא אפילו פצע...
מה שכן- זה עובר.
משחה טובה (לי עזרה לנסינו), עיסויים, להקפיד שהתפיסה טובה ולא להזניח, להקפיד על מנוחה טובה אחרי הלידה כדי שדברים לא יסתבכו לכדי דלקת
וכל מה שאת כבר בטח יודעת מהראשון...
והרבה אוויר
<זו היתה החוויה שלי, אולי אצלך הכל יהיה אחרת וקל, הלוואי!>

ואוו נשמע מעודד, לפחות מהבחינה הזו...

היה לי הרבה יותר קל בלידה השניה. הרגישות הקשה הזו כמעט נעלמה. עם הראשונה התפתלתי מכאבי תופת איזה חודשיים. ממש סיוט. בשני לא היה לזה זכר. הנקה קלה ופשוטה.

רק שיש עניינים אחרים להתמודד איתם :-)

מממ... תודה לך.
אני מדברת על כאבים בפיטמה הרגישות הראשונית הזו...

שלום שואלת
האם את מדברת על כאבים בשדיים או ברחם (התכווצויות)?
יש לי רק ילד אחד אבל לפי מה ששמעתי מאמהות אחרות הכאבים של התכווצות הרחם נעשים יותר חזקים בילדים הבאים.
לגבי כאבים בשדיים נראה לי שזה מאוד אינדיווידואלי.:)

זה הדף הכי מתאים שמצאתי בסביבה
ויש לי שאלה:
בילד ראשון נורא כאב לי ההנקה רק בהתחלה עד ששנינו התרגלנו,
האם גם בילד השני יש כאבים כאלו בתחילת ההנקה...???

נשמע שזה באמת קשור לשיניים, או אולי איזו מחלה שמתחילה להתבשל? לפעמים כאב גרון או נזלת גורמים להתנהגות כזאת.
גם אם באמת יש לשון קשורה, יש מצב שבגיל חצי שנה כבר לא תהיה רלוונטית לכאב ביניקה, בגלל הגדילה הכל כך משמעותית של חלל הפה. מה שרלוונטי יותר הוא ההרגל של התינוק לינוק עם סיליקון- על כל המשתמע מכך- תנועה מסוימת של הלשון, חיבור לא עמוק וכו'.
אם את מניקה בלי סיליקון את חייבת להקפיד מאד על החיבור, אולי שווה לראות שוב יועצת...

אולי זה קשור לשיניים שמתחילות לבקוע?
האם התחלת כבר לתת לו מוצקים? אולי יעזור לתת לו לכרסם מלפפון קר מהמקרר (חתוך לאורך, לא מקולף), זה מקל קצת על התחושה המציקה בחניכיים.
כיוון אחר הוא לבדוק את האוזניים, אולי דלקת אוזניים מתפתחת.

מקווה בשבילך שזו תקופה שתעבור במהרה.

שלום כולן-שאלה דחופה! בני בן חצי שנה ויונק טפו טפו העניין הוא שבימים האחרונים הוא התחיל להיות חסר מנוחה ועצבני ביניקה והוא ממש מכאיב לי נושך מושך .קצת רקע כללי: אני מניקה עם פטמת סיליקון כי כנראה שיש לו לשון קשורה (שיחררנו פעם אחת אצל ד"ר פורר ואני לא מסוגלת לעבורזאת שוב)בכל אופן הייתי כמה פעמים אצל יועצת הנקה וזה לא עזר לא הצלחתי להניק אותו בלי פטמה בצורה שלא תכאיב לי לבסוף החלטתי היות שאני לא מוכנה לוותר על הנקה ונלחמתי על זה בשיניים ובפטמות...(-: שעדיף עם סיליקון מאשר כלום. ועכשיו הוא לא מוכן בשום אופן את פטמת הסיליקון והוא מעיף אותה ויונק ומכאיב לי וגם בוכה מתעצבן תוך כדי... מישהו עזרה בבקשה! תודה!

תודה. השגתי gse. נראה איך יפעל.

כשהיה חשד לפטריה בפה של בתי יועצת הנקה יעצה לי לשטוף לאחר כל הנקה את הציצי עם חומץ מהול במים - 1 כף חומץ בחצי ליטר מים. רצוי להכין בבקבוק עם פקק ספורט ואז אפשר בקלות להשפריץ על האזור ולייבש עם נייר מטבח (ולא מגבת כי אז צריך כל פעם להחליף מגבת).
ובנוסף המליצה על תרופה בשם ניסטטין (נוזל) שלטענתה היא היחידה שמתאימה גם לפה וגם לרקמת השד. ההמלצה הייתה למרוח לילדה בפה פעמיים ביום (כמובן עם מרשם רופא) ולעצמי אחרי השטיפה בסיום ההנקה למרוח איזה 2 טיפות על כל איזור הפטמה.
אגב היא הגדירה את התחושה של פטריה בפטמה: כאילו ששייפת את הפטמה עם נייר זכוכית...

בדף [po]נפלאות הgse כדאודורנט ולפטריה בנרתיק[/po] יש שמות של שני בתי טבע במרכז... אולי כדאי שתתקשרי לבתי טבע קרובים אלייך?
הייתי שולחת לך, אבל יקח איזה 10 ימים מפה. עדיף משלוח מת"א אם אין ברירה.

לא מצא לי בסופרפארם (אבל הציעו לו שם מוצרי אשכוליות לירידה במשקל...).
כואב לי. בשתי הפטמות. נורא.

כן. יש על זה גם דף פה, יכול לשמש לכל מיני דברים...
שימי לב למרכיב הפעיל, כמו שכתוב בפרוטוקול.