תודה

שלום,
יש לי שאלת הנקה שלא ידעתי איפה למקם בתוך הדפים הרבים.. אני שניה לפני לידה ויש לי גם גור בן שנתיים וקצת שינק עד לפני חצי שנה והפסקנו בחצי ההריון.
אני שלמה עם ההפסקה וחושבת שזה הדבר הנכון לשנינו ולכל המשפחה אבל הגור עדיין מתעניין רבות בציציי ומבקש לינוק ואני חוששת מההתמודדות של שנינו כשיפגוש את היורשת
ועוד יונקת מהציצי האסור. אני מבקשת עזרה ממנוסות ממני בגיבוש אסטרטגיה מכילה למצב הצפוי או בקיצור מה עושים??
תודה!

כשהגדול שלי גמל את עצמו בגיל שנה, הוא כן הסכים לקבל חלב בבקבוק, רק לא לינוק ממני. אז היתה תקופה מסויימת חודשיים-שלושה שעוד המשכתי לתת לו חלב קפוא שהיה לי במקפיא, וגם תקופה שעוד המשכתי לשאוב כדי שלא היה לי גודש, ונתתי לו את החלב הזה.

אני יכולה להגיד שלי אישית זה לא מתאים להחזיר ילד גדול לינוק
ולא היתה לי בעיה להציב את הגבול הזה. כנראה שצריך להיות במקום פנימי של החלטה שלימה מה שלא תהיה, ואת זה לעשות.
יש לי תינוקת קטנה
מה שאני עשיתי עם הגדולים יותר (שהיה להם ברור שהם גדולים ולא יקבלו לינוק כמו התינוקת,ואפילו לא בקשו) בני 3 ו-5 . זה כששאבתי נתתי להם לטעום קצת בכפית. שניהם לא אהבו בכלל ולא רצו יותר. כנראה חלב אם לא מספיק מתוק בשביל מי שרגיל לטעמים חזקים יותר.
אני תוהה אם יש טעם בגיל הזה כן לתת להם חלב שלי לשם הבריאות שלהם (הבכור ינק עד גיל שנה וגמל את עצמו, השני ינק עד גיל שנה וחצי ואני גמלתי)
האם לשאוב חלב באופן מכוון כדי לתת לגדולים,אפילו בתוך משקה אחר מעורבב. האם זה יכול להועיל להם?הרי אומרים שהמערכת החיסונית בשלה רק בגיל מאוחר יותר ושניהם עוד צעירים.

למה טרול? הכל נראה הגיוני...
גם בן החמש שלי מתנהג כך, וזה מביך, מצטרפת לשאלתך...
מה עושים, איך שומרים על גבולות ובאותו הזמן לא פוגעים ברגשות הבכור?
נראה לי מוזר להניק בגיל כזה, אך חברה שנתקלה במצב דומה אמרה שהיא זרמה איתו נתנה לינוק ואחרי זמן מה זה נרגע והוא "שכח" מזה, הציצי הפסיק לעניין אותו, כי בכל זאת הוא לא צריך את זה וסתם התעניין ב"צעצועים של התינוק".
כשניסיתי לזרום איתו בעלי כל כך הזדעזע, שכמעט תלש אותו בכוח מהציצי... זה כמובן יותר גרוע מלסרב מראש...
עובדת עצות

טרול. סליחה אם חשדתי בכשרים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לי ילדה בת שנה ועוד אחת בת שנתים וחצי וילד בן 5 וחצי שלא מפסיק לידבק לציצי שלי לפעמים זה מביך אותי לדוגמה: לפני יומים שישנתי בצהרים הוא בא לחדר שלי ישנתי עם חזיה הוא אוריד לי אותה ואתחיל לינוק הוא ינק 5 דקות עד שסמתי לב שהו יונק ממני ,לפעמים אני יושת על הספה ומדברת עם חברות והוא בא אלי יושב עלי מחזיק את הציצי ומנסה להוריד את החולצה שלי ושאני לא מסקימה לו הוא מלתף לי את הציצי
הוא פשות נדבק אל הציצי שלי גם קשהו יושן לידי הוא מחזיק לי את החזיה ומנסה להחניס את היד לתוכה ושאני מתעררת אני כמובן מצעה לו את היד שאני מניקה את אחותו הקטנה הוא מנסה להוריד לי את החזיה השניה ולינוק ושאני הומרת לו להפסיק הוא שוב מחניס את היד לחזיה שלי
נ.ב אולי זה בגלל שהו ינק עד גיל שנתים וחצי ושהו ינק ממני היתי בלי חזיה והו כול הזמן תפס את הפיטמה חזק מאוד
כנירה שבני בן ה5 וחצי מאוד כשור לציצי שלי אני ישמח אם תתנו לי עצות לגבי זה תודה מראש

אצלנו זה קרה מדיי פעם במהלך 10 חודשי חייה של הקטנה.
אחיה, 3.5 עוד ינק איתה 4 חודשים ואז הפסקנו.
הוא ממשיך להתעסק כשמבקש.
לינוק בד"כ לא, אם כי יש סיטואציות שמבקש ואני מאפשרת.
השבוע הייתה לי התחלה של סתימה (אני מאלה ) וממש בקשתי את עזרתו. הוא ינק כמה דקות, שחרר לי את הסתימה ושנינו שמחנו מאד.
מאז ממשיך לבקש ואני מסרבת בנימוס, בצחוקים, כל פעם בדרך אחרת.
לפעמים הוא מנסה את מזלו. מותר לו...

נכנסתי לדף הזה כדי להשאיר בדיוק את אותה הודעה שהשארתי לפני שנה וחצי בערך- לא זכרתי אותה בכלל, איזה קטע מוזר...
בן שנתיים ובת שלושה חודשים. פגשנו בטיול אמא וילד בן שנה וחצי שיונק, וגם הוא ביקש- וקיבל... עכשיו הוא ממשיך לבקש ואני מתלבטת- חוששת מגמילה אח"כ, ואיך הגוף שלי יתמודד עם הביקוש, וגם קשה לי להתגבר על היחס של הסביבה לעניין הזה (והמבוכה שלי)... למרות שכשהוא מבקש מספיק לי לאמר "עכשיו לא מתאים" (למשל אם יש אנשים או שאנחנו בחוץ)- והוא מוותר.
דבר נוסף שמטריד- הוא יונק כמה דקות ואומר שנגמר החלב, ואני חוששת שאולי הגוף שלי לא "יודע" שעכשיו צריך לייצר לשניים? חשוב לי לדעת שהתינוקת תקבל מה שהיא צריכה...
יש למישהי ניסיון במצב דומה?

אנחנו דווקא מתחבקים הרבה (אני כזאת... אוהבת מגע, יותר נכון זקוקה למגע)... התינוק מאוד "נוח", הוא ישן הרבה וגם כשהוא יונק אני תמיד מחבקת את הגדול ביד הפנויה ומספרת סיפור או רואים סרט או סתם מתקשקשים.
הקטע הוא לדעתי שהוא רוצה כל דבר שיש לקטן- מוצץ, עירסול לפני השינה ו... ציצי (מוצץ ועירסול הוא מקבל. ציצי עדיין לא)
אז אני לא יודעת אם לשתף פעולה עם זה (ואז אולי יעבור לו) או שעדיף לא לעודד את ההשוואות האלו של מה הקטן מקבל ומה הגדול (או שאני סתם תמימה ואי אפשר להמנע מזה)

מסכימה מאוד עם מה שמיצי כתבה .
בנוסף לזה , אם את באמת חושבת שמה שהוא צריך עכשיו זה לינוק ,אז תניקי.
לפי דעתי , זה סביר שפעוט (לא , הוא לא גבר קטן ,לפחות לא נחשב בגיל הזה בעיניי) מחפש תשומת לב וקירבה.נולד לו אח קטן שמקבל שעות של קירבה והוא רוצה גם.
אולי, כדי לענות על הצורך הזה אפשר לעשות דברים שונים מהנקה : לחבק המון , אפילו ליזום כמה חיבוקים כאלה X3 ביום , או אולי X 10 ..
למצוא משחקים או אולי ספרים או איזו פעילות שאתם מתחברים אליה .אולי קשה לך לעשות את זה בעצמך עם התינוק , אז לדאוג שמישהו אחר יעשה , העיקר שיעשה.

אודליה, את קודם כל צריכה להחליט אם לך מתאים שהוא יינק. אני מבינה שכואב לך שהוא נגמל מוקדם (בכורי גמל את עצמו בגיל שנה וקצת כשהייתי בחודש הרביעי או החמישי להריוני, ולמרות שבאותו הרגע זה הקל עליי, בדיעבד אני מרגישה שהוא בקושי ינק, בהשוואה לאחיו שינק עד גיל שלוש, ולזה שתיכף ייצא מהבטן ושבטח יינק עד גיל דומה), אבל האם זו סיבה מספקת להמשיך להיניק? אם את תסבלי מזה, זה יהיה לא נעים לשניכם אם תחליטי שאת מעדיפה שלא- אין מה לחשוב הלאה.
אם כן, אל תשכחי שבן שנתיים וחצי הוא לא כמו תינוק. בדיוק זה שהוא כמו גבר קטן, מדבר והכל..., אומר שאתם יכולים לקבוע, נניח, שהוא יינק רק בתוך הבית, ו/או רק מספר פעמים ביום שנקבע מראש (אני למשל הגבלתי את בני הקטן, כשהיה בן שנתיים וחצי, לינוק פעמיים ביום: אחרי ארוחת הבוקר, ואחרי ארוחת הערב).

ובעניין הנשמות הטובות וההערות שלהן, זה גם מאוד קשור לאיך שאת מגיבה, נראה לי. אם את מצליחה להגיב בשוויון נפש (לינוק זה מאוד בריא ושנינו נהנים מזה, או משהו בסגנון), אני חושבת שהוא יאמץ את התגובה שלך.

יש לי 2 בנים- אחד בן 10 חודשים והשני שנתיים וחצי.
בהריון התייבש לי החלב ובחודש חמישי הגדול הפסיק לינוק. אחרי הלידה הוא ביקש אבל כנראה הקולוסטרום לא היה טעים לו והוא וויתר (אני הייתי מוכנה להמשיך להניק)
עכשיו הוא שוב רוצה לינוק. חשבתי ששוב אני אניח לו קצת לינוק והוא לא ירצה, אבל הוא רוצה עוד, וממש יונק (ואני חשבתי שהוא שכח איך כי הוא היה מניח את הפה על השד ועושה "כאילו", אבל עכשיו הוא ממש יונק ויוצא חלב)
אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד- כבר גמלנו, והוא בן שנתיים וחצי, נראה לי כמו גבר קטן, מדבר והכל... אם זה היה ברצף אז אולי לא היה לי מוזר אבל עכשיו כן מרגיש לי מוזר. מצד שני "כואב לי" שהוא נגמל מוקדם (בגיל שנה וחודשיים), ואני מרגישה צורך "לפצות"...
חוץ מזה שמסביבי כמובן ישגעו אותנו ואולי גם יגרמו לנזק (לדוג' אם הוא בלי תחתונים ישר שומעים "רואים לך" ואם הוא עם מוצץ אז "מה אתה, תינוק?") אני לא רוצה שיביכו אותו בהקשר הזה.
יש את האפשרות להניק בלי שידעו אבל אז יש לזה גם כן תחושה של דבר אסור, לא בסדר...

מישהי הייתה במצב הזה?
מה הייתן עושות?

אני הנקתי את בני הבכור עד גיל שנתיים ושמונה חודשים ואז, כמוך קט קטית, הייתי בהריון והתיבש לי החלב לגמרי. אחרי הלידה הוא רצה לחדש את ימינו כקדם, ועדיין, אם זה היה תלוי בו הוא היה ממשיך לינוק יום-יום וכל היום (הוא בן ארבע). לצערי הכן והאמיתי זאת אני (הפרה) שלא מרגישה רצון להניק את העגל. לא יודעת למה. מדי פעם אני מתרצה והוא יונק, אבל זה די בניגוד לרצוני. חבל...

חופשי אני צריכה להשלים אם גמילתה המוקדמת, וואחת טראומה לי ולה... הייתה סרבנית בקבוק שחיה על הנקה מלאה ופתאום - נגמר בבת אחת, תארי לעצמך... איך שעליתי על זה ש"התרוקנתי" רצתי לרופא נשים שיתן לי איזו תרופה להגברת יצור החלב - הוא כמעט התעלף. אמר: מה פתאום את בכלל מניקה בהריון??!! בהתחלה חשבתי מה לעשות ולאן לפנות ולבסוף אמרתי - אם הגוף לא מייצר, הוא יודע מה הוא עושה. לא ככה? כנראה פינה את כל המשאבים להריון החדש. עד היום אני מקנאה בנשים שמניקות 2 ביחד, או כאלה שהניקו עד הלידה )-: אנחנו לא זכינו )-: נראה לי חופשי אניק את הקטנה עד גיל שאסור לפרסם

התשובה דיי תלויה בך.
אם מתאימה לך ההתארגנות הזו, בטוח יהיה בה רווח. ואם לא, הגטף שלך יאזן את כמויות החלב שהוא מייצר עבור הקטנה, לפי דפוסי היניקה שלה.
נשמע לי שעוד לא התגברת על גמילתה המוקדמת של בתך הבכורה... זה כנראה מה שהיה נכון עבורה, אם כך "רצה" ה"מקרה" באותו הזמן.
והנה לך הזדמנות לתיקון עם הקטנה....

טוף זה נראה לי דף קצת רדום אבל ישלי שאלה שמתאימה לכותרת
בתי בת עוד לא שנתיים ינקה עד גיל 9 חוד' - עד שהתייבש לי החלב ל-ג-מ-ר-י בעקבות הריון חדש. אחרי לידת בתי הקטנה הגדולה גילתה עיניין רב בציצים שלי אבל נראה לה לא לעניין כל הקטע של ההנקה. היא משפריצה לעצמה חלב בתוך הפה, אבל לא מתחברת לפטמה (אני פוחדת לחשוב איזה ביס היא יכולה לשים לי בטעות עם כל ה16 שיניים שלה, אז אולי עדיף ככה). אני נותנת לה לפחות 500 מ"ל תמ"ל ביום. כשהקטנה רק נולדה חשבתי לשאוב ולתת לגדולה חלב שאוב, אבל השפע נגמר לי כבר מזמן והמשאבה הידנית שברשותי לא יעילה במיוחד בלשון המעטה.
לאחרונה הקטנה מצמיחה שיניים ומפמפמת אותי מלא - אוכלת קצת בארוחות תקופות ויש לי עודפים כואבים משהו. אז אני יושבת וחושבת לי - אולי זה הזמן לשכור משאבה טובה ולהעביר את הגדולה לשאוב? או שקצת מיותר בגילה המופלג להתחיל עם כל הלוגיסטיקה?

יש לי ילדה בת שנה וחצי שעדיין יונקת (ילדה שלישית) ואני חושבת על ההריון הבא. האמת שקשה לי עם הפרידה ממנה ומההפרדות מהציצי הבלעדי שהיה עד עכשיו רק שלה. בגלל שהיא ילדה שלישית ולא חשבנו שנחשוב על ילד נוסף אז ההנאה מהינקות וממנה כפולה ומכופלת ולכן גם קשה המחשבה לפנות את הציצי למשהו אחר. האמת שעדיין לא ניסיתי להמשיך להניק וגם להיות במקביל בהריון. ונראה לי שזה מצריך המון אנרגיות גופניות בעיקר. האם משהיא הרגישה כמוני? מה העצות שהייתן מיעצות לי? האם לחכות עד לגיל גמילה של שנתיים שבו היא תהיה בוגרת יותר? בנוסף לכל עם כל הפלוסים שבהנקה היא לא מוכנה לקחת שום תחליף חלב אחר, וכאן יש לי בעיה עם הצריכה של הסידן ? אני אשמח אם משהיא תשתף אותי ברגשותיה הדומים.
תודה על ההתיחסות
ליאת

לפני מעל לשנתיים שאלתי: יש מישהו שמכיר מקרים של תאומים שנגמלו לא יחד?
מצחיק. הגענו לשם.
בתי הגדולה, למעשה לא יונקת: רק לפעמים, במצבי מצוקה קיצוניים, היא מבקשת ציצי, מניחה את הפה הפתוח על השד, (אני אומרת מה שהיא אמרה לי קודם לומר), צד שני אותו דבר, וזהו.

גליה, קראי בדף גמילה מהנקה.
כמו כן, יש עוד דפים תחת הכותרת "סוגיות גמילה" ב-מדור הנקה.
ראי מה מתאים לך, ותוכלי לשאול באופן מפורט בדף המתאים.

היי לכולן.אני אמא של נעם ונטע בנות שנה וחודש כמעט, ואני עדיין מניקה. אני מרגישה כבר צורך להפסיק ולא יודעת ממש איך לעשות זאת.

ורד - יש פה באתר מישהי עם תאומים גדולים מאיתנו בחודש (-:
חוץ מזה - אני חושבת בכנות שהמאמץ לגמול אותם עכשיו גדול בהרבה ממש שאני מסוגלת להשקיע במשהו, ואילו הרווח מההנקה עצום: קל להרדים, קל להרגיע, קל לתת מנת אמא מרוכזת לשניהם בו"ז בלי קנאה. בטח יש עוד (אילת? יש לך להוסיף?).

מיץ, רק את יודעת את הגבולות שלך. אני בהתחלה הרגשתי כמוך, אחר כך כבר לא. מה שמזכירים כאן באתר כל הזמן (ואי אפשר להזכיר יותר מדי, לדעתי) זה רק - אל תתני לעצמך להגיע למצב של קרבן "לטובת הילד". כי זה לא לטובתו.
ואני מזכירה שוב , שכשיהיה לך זמן אשמח לעדכון מהגן של אוהד.

מסעדה, איזו חמודה. הבת שלך.
אני שמתי לב שאם אני "מניקה" אותו לשתי שניות אז הוא נרגע ויורד ממני.
אולי כדאי לי להתעלות עוד קצת על על עצמי ולאפשר לו ואולי אחרי כמה פעמים פשוט ירד ממני....??

האמת, גילה, שאף פעם לא הכרתי מישהי שהניקה את תאומים כ"כ הרבה זמן. יש לי חברה שהניקה עד גיל שנה וקצת ואז גמלה אותם ביחד.
כל הכבוד לך!!!

אה. טוב שמישהו חושבת במקומי. אולי אצא מהארון ברשימה כזו, בה מזמן לא כתבתי.

וואו, איזו שאלה מעניינת, גילה! אף פעם לא חשבתי על זה - מצד שני, אף פעם עוד לא פגשתי תאומים שנגמלו גמילה טבעית, וכשהאמא גמלה היא תמיד גמלה את שניהם. יכול להיות מעניין לשאול את זה באיזה פורום או רשימת תפוצה של הורים לתאומים. טוב, נקצר את זה: אני אשאל חברה וירטואלית שלי שהשתתפה כמה שנים ברשימת תפוצה כזו.

להבדיל משכנתך - אני לפעמים מתה שאחד מילדי יעוף לחדר אחר כשאני מניקה את השני.

ד"א - יש מישהו שמכיר מקרים של תאומים שנגמלו לא יחד? (סתם סקרנות. אנחנו רחוקים מזה מאוד)

תודה על העידוד..אני מתכוונת שלי יהיה קשה, יותר מאשר לו...
בדיוק אתמול חברה שיש לה 4 ילדים והקטן בן 7 חודשים, יונק, אמרה שהנקות קשות לה כי היא כאילו מושבתת בזמן הזה ו-3 ילדים מסתובבים בלי שיש לה ממש יכולת לראות מה קורה איתם אלא אם הם באים אליה. היא לא רגילה כנראה להסתובב תוך כדי הנקה בכל הבית:-) לא יודעת מה אני אגיד, כי אני זוכרת שגם אני לא אוהבת להסתובב תוך כדי הנקה אם כי כבר קרו הדברים. מה שבטוח שזה לא יהיה אותה אידיליה שאני יכולה לשבת לי בשקט ולהתרכז בהנקה ובתינוק החדש. חוץ מאשר בבוקר.
אגב היום ראש החוג שלי בלימודים אמרה לי שאביא את התינוק, אחרי שאחזור מחופשת לידה, איתי ללימודים. "שלא תשתגעי עם השאיבות". נכון נחמד מצידה?

חבצלת, אצלי הפרש הגילאים הוא די דומה, האמצעית היתה בת שנה ו 5 כשהקטנה נולדה, ומאוד סיקרן אותה לראות מה מיה עושה. אני לא חושבת שהיא זכרה משהו כי היא הפסיקה לינוק בגיל 7 חדשים. הסברתי לה שמיה אוכלת חלב, והראיתי לה את החלב שיוצא , ואפילו שאלתי אותה אם היא רוצה לטעום (כי ראיתי שכן) ופעם אחת היא אמרה שכן , היא טעמה בעדינות, וזהו , מאז זה לא ענין אותה יותר- היא הבינה שזה לא כזה ביג דיל והיא לא מפסידה משהו נורא. מה שכן- משתדלים לשבת יחד בזמן הנקה, להתכרבל ולהנות מחיבוק ומגע גם למי שלא יונק.

חבצלת, יהיה בסדר. נראה לי יותר פשוט בשנה ושמונה מאשר בגילים היותר מאוחרים. חבל לבזבז זמן על חרדות סביב דברים שאולי יקרו ואולי לא.

אני די בחרדה מזה...
עוד כשבועיים אני צריכה ללדת (בעזרת השם) ונראה לי שיהיה לי מאוד קשה להניק ליד בני ה"גדול" (בן שנה ו-8 נגמל מהנקה לפני 5 חודשים)
אכתוב לכם אחרי הלידה איך היה המפגש הטעון הזה.

הייתי במצב דומה מאוד לשלך...
אבל ברגע שהרגשתי לא נוח עם זה - הרגשתי שיש לי זכות לשים כאן גבול ברור, ובלי שום רגשות אשם.
מה שכן הסכמתי זה להשפריץ קצת לפה שלה. זה קרה בערך פעם בחודש, בממוצע, במשך שנה (בהתחלה 2-3 פעמים בחודש, אח"כ ירד).
פשוט הסברתי שאני מצטערת, עכשיו אני מניקה את התינוק, ואני לא מרגישה בנוח להניק ילדה גדולה כי זה "פרטי". וזה פשוט ככה. אין פה עניין "למה בשבילו זה לא פרטי ובשבילי כן". הרי ממילא (כמו שכתבתי לאמא של מיה בדף אחר) הצורך שלהם הוא לא בהנקה, אלא בך ובקביעת מקומם למול התינוק.
תגידי, מיץ, איך בגן האנתרופוסופי? גם כשאנחנו היינו בגן כזה היתה שם ילדה בת 4 שינקה... שתיים בעצם.
הנה בשביל החיוך משהו שאני מעתיקה בשבילך מדף אחר שכתבתי בו כאן לפני שנה בערך:

אוי, חייבת לספר לכם משהו מצחיק מאתמול: הנקתי את הקטן, והיא ביקשה שאשפריץ לה קצת. הסכמתי. ואז היא אומרת, לא, אני רוצה לינוק ממש, כמו שעועית.
???
כמו שעועית, מהגן הקודם.
שעועית?
כן, היתה ילדה, שעועית, בגן הקודם.
אולי את מתכוונת לרימון?
כן, רימון!

נעמה כבר בת 9 חודשים .אוהד שינק עד גיל שנה וחצי ואולץ להיגמל ממהנקה עקב ההריון השני,לאחרונה רוצה לחזור "לינוק".
הוא אינו יונק אלא רוצה שאשים את השד בפיו כאילו שהוא "נעמה".
הוא גם ראה ילדה בת 4 בגן שלו שעדיין יונקת וזה בכלל עודד אותו לדרוש ציצי.
אבל....מה קרה לי....
אני לא מרגישה בנוח להניק אותו. לא מרגישה בנוח שהוא מתעסק לי עם השדיים.מתלטף, מתכחך, נוגע....
ואני מרגישה שככל שאני מתנגדת או מנסה להתחמק הוא יותר ויותר דורש ואפילו "אונס " אותי כדי להניק אותו.
מצד אחד אני לא רוצה לדחות אותו וליצור לו כל מיני מחסומים נפשיים וכ' ומצד שני הוא קולט את ההתפתלות שלי . ואני בכלל נתפשת כלא יציבה בעניין הזה כי כשאני מצליחה לתעלות על עמצי אני כן מאפשרת לו , וכשלא,,,אז לא....
מה עושים???