על ידי דפנה* » 22 נובמבר 2017, 09:01
זאת אני עם הנקת חפש את המטמון (אני ממש גאה בתרגום הזה, בעיניי הוא תפס בדיוק את הנקודה).
חזרתי לשתף עוד קצת.
לקראת גיל חודשיים, אנחנו כבר מגיעים לחפש את המטמון לעתים די נדירות. שנינו אוהבים את זה, אבל לא מרגישים שזה נוח לנו בתור דפוס הנקה עיקרי, יומיומי, פרקטי... זה יותר בעניין של זמן איכות (ומרכוז הילד, טפו טפו טפו). בלילה אני רוצה לישון בהנקה, על הצד. ביום אני רוצה לנצל את ההנקה כדי להפנות תשומת לב לילדים הגדולים, או לקרוא, או לכתוב בבאופן תיאור מפורט של הנקת חפש את המטמון. הדברים האלה לא עובדים לי טוב כשאני שרועה לאחור, בביגוד חלקי, ומעודדת תינוק לחפש עוד קצת.
אז כמו שמפנים זמן לאמבטיה בשביל הכיף, מפנים פה ושם זמן שיוקדש להנאה הצרופה הזאת - לאימון המוטורי הזה - לפיתוח התקשורת הזה - לשעשוע הזה, לרכות הזאת - לחפש את המטמון.
אבל פה ושם יש גם מצבי ביניים, ועליהם בעיקר רציתי לספר:
הנקת חפש את המטמון היא בעצם שילוב של שלושה אלמנטים: זווית שעונה, עור לעור, גישוש-חיפוש.
עוד בבית חולים, כשלמדנו זה את זו וזו את זה, הגעתי למסקנה שזה לא הכול או לא כלום. גם כשאחד או שניים מהאלמנטים האלה לא מתאים לנו באותו רגע, עדיין האלמנטים האחרים זמינים ומזמינים, עומדים לרשותנו ככל שנחפוץ.
גם אם התינוק רעב ומתוסכל מכדי לחפש בעצמו, ואני בוחרת להניח אותו ישר על השד - זה יכול להיות במגע עור לעור.
גם אם הבגדים הסתבכו לי קצת ועדיף לי להשאיר אותו כרגע בביגוד מלא - להישען אחורה אפשר.
וגם אם אני יושבת בתשעים מעלות והוא מוחזק בידיים - הוא עדיין יכול להיות קצת יותר עצמאי מההדרכה הרגילה, להתחיל קצת מעל או קצת מתחת ולגשש עד שהוא מוצא בעצמו את השד.
ובעצם כל אחד מהאלמנטים האלה הוא לא בינארי.
יש מרחב שלם בין הביגוד החורפי המלא ששנינו לובשים כרגע לבין פלג גוף עליון חשוף לגמרי של שנינו.
כשאני בתשעים מעלות הוא לגמרי מוחזק, וכשאני בשכיבה על הגב הוא לגמרי מחזיק את עצמו. בין לבין יש, אמממ... טווח של תשעים מעלות לתמרן בו, לפי היכולות המוטוריות שלו, לפי הסבלנות שלו ושלי באותו רגע, לפי רמת המוכנות שלו להתאמץ.
וכן, בין לזחול ממש לאורך כל הבטן שלי עד לשד לבין לתקוע פטמה בפה ושלום יש עולם שלם.
אז הנקה אינסטנקטיבית בשבילנו היא לאו דווקא מצב אחד מסוים אלא מין עידוד כללי - בכל פעם, עד כמה שמתאים, אפשר להשיל חלק מהבגדים, אפשר להשתרע לאחור, אפשר לגשש מקרוב או מרחוק. לפי החשק, הזמן, הכוח, הסביבה... כמה שנוח לנו באותו רגע.
זאת אני עם [u]הנקת חפש את המטמון[/u] (אני ממש גאה בתרגום הזה, בעיניי הוא תפס בדיוק את הנקודה).
חזרתי לשתף עוד קצת.
לקראת גיל חודשיים, אנחנו כבר מגיעים לחפש את המטמון לעתים די נדירות. שנינו אוהבים את זה, אבל לא מרגישים שזה נוח לנו בתור דפוס הנקה עיקרי, יומיומי, פרקטי... זה יותר בעניין של זמן איכות (ומרכוז הילד, טפו טפו טפו). בלילה אני רוצה לישון בהנקה, על הצד. ביום אני רוצה לנצל את ההנקה כדי להפנות תשומת לב לילדים הגדולים, או לקרוא, או לכתוב בבאופן תיאור מפורט של הנקת חפש את המטמון. הדברים האלה לא עובדים לי טוב כשאני שרועה לאחור, בביגוד חלקי, ומעודדת תינוק לחפש עוד קצת.
אז כמו שמפנים זמן לאמבטיה בשביל הכיף, מפנים פה ושם זמן שיוקדש להנאה הצרופה הזאת - לאימון המוטורי הזה - לפיתוח התקשורת הזה - לשעשוע הזה, לרכות הזאת - לחפש את המטמון.
אבל פה ושם יש גם מצבי ביניים, ועליהם בעיקר רציתי לספר:
הנקת חפש את המטמון היא בעצם שילוב של שלושה אלמנטים: זווית שעונה, עור לעור, גישוש-חיפוש.
עוד בבית חולים, כשלמדנו זה את זו וזו את זה, הגעתי למסקנה שזה לא הכול או לא כלום. גם כשאחד או שניים מהאלמנטים האלה לא מתאים לנו באותו רגע, עדיין האלמנטים האחרים זמינים ומזמינים, עומדים לרשותנו ככל שנחפוץ.
גם אם התינוק רעב ומתוסכל מכדי לחפש בעצמו, ואני בוחרת להניח אותו ישר על השד - זה יכול להיות במגע עור לעור.
גם אם הבגדים הסתבכו לי קצת ועדיף לי להשאיר אותו כרגע בביגוד מלא - להישען אחורה אפשר.
וגם אם אני יושבת בתשעים מעלות והוא מוחזק בידיים - הוא עדיין יכול להיות קצת יותר עצמאי מההדרכה הרגילה, להתחיל קצת מעל או קצת מתחת ולגשש עד שהוא מוצא בעצמו את השד.
ובעצם כל אחד מהאלמנטים האלה הוא לא בינארי.
יש מרחב שלם בין הביגוד החורפי המלא ששנינו לובשים כרגע לבין פלג גוף עליון חשוף לגמרי של שנינו.
כשאני בתשעים מעלות הוא לגמרי מוחזק, וכשאני בשכיבה על הגב הוא לגמרי מחזיק את עצמו. בין לבין יש, אמממ... טווח של תשעים מעלות לתמרן בו, לפי היכולות המוטוריות שלו, לפי הסבלנות שלו ושלי באותו רגע, לפי רמת המוכנות שלו להתאמץ.
וכן, בין לזחול ממש לאורך כל הבטן שלי עד לשד לבין לתקוע פטמה בפה ושלום יש עולם שלם.
אז הנקה אינסטנקטיבית בשבילנו היא לאו דווקא מצב אחד מסוים אלא מין עידוד כללי - בכל פעם, עד כמה שמתאים, אפשר להשיל חלק מהבגדים, אפשר להשתרע לאחור, אפשר לגשש מקרוב או מרחוק. לפי החשק, הזמן, הכוח, הסביבה... כמה שנוח לנו באותו רגע.