על ידי הניצוץ_שנדלק* » 05 אוגוסט 2009, 01:26
שימו לב לשעה!
</-: כתבתי את זה כשרק התחלתי לענות וזה היה לפני יותר משעה אני חושב >
כיוון שאני לא אובייקטיבית ולעולם לא אצליח להיות (כנראה), לא אוכל לדעת אם ההתנהגות ה"לא טובה" היא באמת כזו.
את צודקת. אבל זה משהו שאני שלם איתו - שאני יודע שאני לא יודע. השאלה היא מה הלאה? האם בגלל שלא ניתן לדעת בוודאות אז נרים ידיים? המרגיעון אומר פה "לפעמים הדרך לנצח היא להכנע" (-:, זה נכון וזה מדוייק - לפעמים. אם עשיתי את המאמץ והגעתי למסקנה שבמצב מסויים מוטב להכנע - אז ורק אז יש להכנע. ושוב "לא עליך המלאכה לגמור" - כי אי אפשר כי אנחנו לא מושלמים ולא יודעים. אבל למרות זאת "אין אתה בן חורין לבטל ממנה".
_יש סיכוי סביר שמה שיחשב בעיני כלא טוב יחשב בעיני לפחות שני אנשים אחרים כ"טוב". מי צודק?
האם נעשה הצבעה? האם דעת הרב קובעת?_
כאמור, לעולם איננו יודעים בוודאות וזה פחות משנה. מה שמשנה הוא מה אני עושה כדי שמעשי יהיו צודקים. אני לא מכיר אפשרות אחרת לבד לעשות מה שאני מבין (שזה כלל לא פשוט כי בא לפעמים בניגוד למה שאני מרגיש).
יחד עם זאת אני מנסה "לשכנע" לדרך מסויימת על ידי דוגמה אישית שקטה.
אני שואל כדי להבין ולראות אם גם אני שם: את מרגישה צורך לשכנע?
_הדבר הנכון לעשות, עבור המציאות שלי הוא: להתבונן.
לפעמים אני בוחרת גם לתאר, ומנסה ככל שיכולה, לא לתאר רק את דעתי. כלומר לתאר את המצב בכמה שיותר גוונים. אבל כיוון שאיני מאומנת בכך אני מוצאת שהתיאורים שלי רק פוגמים.
יחד עם זאת אני מנסה "לשכנע" לדרך מסויימת על ידי דוגמה אישית שקטה.
מעל לכל אני מנסה להיות גם תומכת. זה הכי קשה לי. לתמוך בילד למרות שאיני מסכימה עם התנהגותו. להראות לו שאני שם בשבילו. זה קשה._
דברים יפים. במחילה, לא הבנתי האם הם מתיחסים למשהו שכתבתי.
רציונאלי, הא?
(-: לעומת הרגש, התהליך השכלי הוא כ"כ ברור לבני אדם, שכל בני האדם המניחים את אותו מערך של הנחות ומפעילים תהליך זה ללא מעורבות רגשות - יגיעו לאותה המסקנה בדיוק.
אני איתך, כמובן, באופן שבו אני מבצעת החלטות מודעות יותר או פחות, אבל אין לי כלים לדעת אם זה התהליך שמתרחש אצל כל אחד
התהליך הזה מתרחש אצל כל אחד כי הוא כפוי עלינו. תמיד יש לפחות צעד אפשרי אחד לביצוע. תמיד אנחנו מבצעים את אחד הצעדים (כי הזמן זז וגם לא לעשות כלום נקרא הכרעה (-;).
<פילוסופית ביולוגית אני מסכימה. אבל תודעתית, לא בהכרח> זו הרי רדוקציה לדיגיטאליות. מי אמר שזה כך? <זוגי אומר שאין אנאלוגיוּת, רק רזולוציות מאד גבוהות >
גבוה מעלי המשפט הזה (-:
אוף, נו, מה שאני מנסה לומר זה שגם אם זה נכון ברובד לא מודע, זה בעצם לא משנה.
לא משנה את מה?
כל התערבות <שלנו, המקולקלים מהם בהרבה, כן?>
כן, זה נושא כואב... האם יש יתרון להורה בהבנת הטוב?... נראה שכולנו פה מסכימים שכן כי אחרת לא היינו מחליטים על חינוך ביתי עבור ילדינו או בכלל מחליטים שמתפקידנו להחליט מה יהיה צביון חיי הילדים עדי עצמאותם.
אז איזה יתרון יש לנו כהורים? אמנם יש נושאים שבהם אנחנו מקולקלים מהם כי עם הזמן השחתנו אבל יש נושאים, בואי נפרגן קצת לעצמנו, בהם תיקנו את עצמנו עם הזמן (יש איזו מימרא חז"לית שאומרת שכדי לשמח זקנים, נותנים להם לשתות יין ישן כדי לרמוז להם שכשם שהיין השביח עם השנים כן גם הם). לפיכך, באמת מותר ורצוי להתערב רק במקום שבו אנו מוצאים עצמנו מתוקנים.
אכן. אין בכך כל רע בעיניי בפני עצמו ובתוך הקונטקסט.
אבל אני מדבר על טוב מוחלט ולא יחסי... בתוך הקונטקסט, כל מעשה יכול להיות מוצדק. כמו שאומרים שבכל רע יש גם טוב ובכל טוב יש גם רע, כי מה שטוב בקונטקסט אחד הוא רע בקונטקסט אחר ולהפך. כשאני דן האם מעשה הוא טוב או לא (ואני מדבר קודם כל על חינוך עצמנו ולא על חינוך אחרים) אני מעביר אותו תחת שבטן של תיאוריות, שכשמן, טובות הן כקו מנחה בלבד. אני מניח שהן נוצרו אצלי כתוצאה מלימוד עצמי שכולנו מבצעים באופן טבעי ובעיקר משום שהן הוכיחו את עצמן שוב ושוב (כי מי אמר, למשל, שהשמש תזרח מחר בבוקר? בקוטב הדרומי היא לא! אבל מזל שיש רק שני קטבים בעולם ואף אחד לא גר שם כך שזו תיאוריה שימושית למדי (-:). אז אני מסיק שמעשה קניבלי הוא רע ומסתבר שפרט לקניבלים (שגרים בקטבים) כולם יסכימו איתי. מה שמקרב אותי להגדרה שנתתי ל"טוב מוחלט".
אגב, זה עוד יתרון להורים. מכיוון שאנו בעלי נסיון, התיאוריות האלה שצברנו, שעל פיהן אנו דנים טיבם של מעשים, במקרים רבים תהיינה מדוייקות יותר. אבל אני מסכים שסוף סוף היתרון הזה יכול לצאת לפועל רק אם אנחנו מתוקנים. אחרת, כל פעם נחליט שבאופן "חד פעמי" התיאוריות לא נכונות (מה שמתיר למשל לאנשים להוריד סרטים באופן בלתי חוקי למרות שבתיאוריה גניבה היא מעשה רע).
<באמת שנפלת על קיצונית... LOL>
(-: עניין של נקודת מבט.
אני לומדת פה איתך, ותוהה מה זה "לצורך פעילות יצירתית" האין כל פעילות היא כזו?
(-: חוכמה שלאחר מעשה מצדי, אבל חששתי שתתפסי אותי במילים האלה... את צודקת וזו סתם דוגמה. אני אנסה לתת דוגמה טובה יותר. אשתי וילדי הלכו ל-IKEA (זה נחשב חטא באתר הזה?) ולא נתנו לברדקון להכנס למשחקיה שם כי הוא לא טטי ולא טטה אבל הוא כן מאוד התאכזב. תמיד אפשר לומר שטוב, אז אלה החיים וזה לא נורא. אבל לכתחילה לא היינו מביאים אותו למקום ש"מוציא לו את העיניים".
אגב, אחת הסיבות שהם לא הכניסו אותו זה כי הוא היה עדיין עם חיתולים (עוד חטא...) והם לא מכניסים ילדים עם חיתולים לשם. אז אשתי אמרה לי שהיא הייתה מוכנה להוריד לו את החיתול ושינקו אחריו אם הם מעדיפים ככה (-:.
אני חושבת שהדברים לא תלויי גיל במובן של מה הם הדברים שנניח סביבם, יותר במובן של איזו מידת השגחה אנחנו שמים שם.
לא הבנתי. לדעתך הגיל צריך להשפיע על מה הדברים שנניח סביבם או על איזו מידת השגחה שמים שם? וגם מידת השגחה על מה?
שימו לב לשעה!
</-: כתבתי את זה כשרק התחלתי לענות וזה היה לפני יותר משעה אני חושב >
[u]כיוון שאני לא אובייקטיבית ולעולם לא אצליח להיות (כנראה), לא אוכל לדעת אם ההתנהגות ה"לא טובה" היא באמת כזו.[/u]
את צודקת. אבל זה משהו שאני שלם איתו - שאני יודע שאני לא יודע. השאלה היא מה הלאה? האם בגלל שלא ניתן לדעת בוודאות אז נרים ידיים? המרגיעון אומר פה "לפעמים הדרך לנצח היא להכנע" (-:, זה נכון וזה מדוייק - [b]לפעמים[/b]. אם עשיתי את המאמץ והגעתי למסקנה שבמצב מסויים מוטב להכנע - אז ורק אז יש להכנע. ושוב "לא עליך המלאכה לגמור" - כי אי אפשר כי אנחנו לא מושלמים ולא יודעים. אבל למרות זאת "אין אתה בן חורין לבטל ממנה".
_יש סיכוי סביר שמה שיחשב בעיני כלא טוב יחשב בעיני לפחות שני אנשים אחרים כ"טוב". מי צודק?
האם נעשה הצבעה? האם דעת הרב קובעת?_
כאמור, לעולם איננו יודעים בוודאות וזה פחות משנה. מה שמשנה הוא מה אני עושה כדי שמעשי יהיו צודקים. אני לא מכיר אפשרות אחרת לבד לעשות מה שאני מבין (שזה כלל לא פשוט כי בא לפעמים בניגוד למה שאני מרגיש).
[u]יחד עם זאת אני מנסה "לשכנע" לדרך מסויימת על ידי דוגמה אישית שקטה.[/u]
אני שואל כדי להבין ולראות אם גם אני שם: את מרגישה צורך לשכנע?
_הדבר הנכון לעשות, עבור המציאות שלי הוא: להתבונן.
לפעמים אני בוחרת גם לתאר, ומנסה ככל שיכולה, לא לתאר רק את דעתי. כלומר לתאר את המצב בכמה שיותר גוונים. אבל כיוון שאיני מאומנת בכך אני מוצאת שהתיאורים שלי רק פוגמים.
יחד עם זאת אני מנסה "לשכנע" לדרך מסויימת על ידי דוגמה אישית שקטה.
מעל לכל אני מנסה להיות גם תומכת. זה הכי קשה לי. לתמוך בילד למרות שאיני מסכימה עם התנהגותו. להראות לו שאני שם בשבילו. זה קשה._
דברים יפים. במחילה, לא הבנתי האם הם מתיחסים למשהו שכתבתי.
[u]רציונאלי, הא?[/u]
(-: לעומת הרגש, התהליך השכלי הוא כ"כ ברור לבני אדם, שכל בני האדם המניחים את אותו מערך של הנחות ומפעילים תהליך זה ללא מעורבות רגשות - יגיעו לאותה המסקנה בדיוק.
[u]אני איתך, כמובן, באופן שבו אני מבצעת החלטות מודעות יותר או פחות, אבל אין לי כלים לדעת אם זה התהליך שמתרחש אצל כל אחד[/u]
התהליך הזה מתרחש אצל כל אחד כי הוא כפוי עלינו. תמיד יש לפחות צעד אפשרי אחד לביצוע. תמיד אנחנו מבצעים את אחד הצעדים (כי הזמן זז וגם לא לעשות כלום נקרא הכרעה (-;).
[u]<פילוסופית ביולוגית אני מסכימה. אבל תודעתית, לא בהכרח> זו הרי רדוקציה לדיגיטאליות. מי אמר שזה כך? <זוגי אומר שאין אנאלוגיוּת, רק רזולוציות מאד גבוהות >[/u]
גבוה מעלי המשפט הזה (-:
[u]אוף, נו, מה שאני מנסה לומר זה שגם אם זה נכון ברובד לא מודע, זה בעצם לא משנה.[/u]
לא משנה את מה?
[u]כל התערבות <שלנו, המקולקלים מהם בהרבה, כן?>[/u]
כן, זה נושא כואב... האם יש יתרון להורה בהבנת הטוב?... נראה שכולנו פה מסכימים שכן כי אחרת לא היינו מחליטים על חינוך ביתי עבור ילדינו או בכלל מחליטים שמתפקידנו להחליט מה יהיה צביון חיי הילדים עדי עצמאותם.
אז איזה יתרון יש לנו כהורים? אמנם יש נושאים שבהם אנחנו מקולקלים מהם כי עם הזמן השחתנו אבל יש נושאים, בואי נפרגן קצת לעצמנו, בהם תיקנו את עצמנו עם הזמן (יש איזו מימרא חז"לית שאומרת שכדי לשמח זקנים, נותנים להם לשתות יין ישן כדי לרמוז להם שכשם שהיין השביח עם השנים כן גם הם). לפיכך, באמת מותר ורצוי להתערב רק במקום שבו אנו מוצאים עצמנו מתוקנים.
[u]אכן. אין בכך כל רע בעיניי בפני עצמו ובתוך הקונטקסט.[/u]
אבל אני מדבר על טוב מוחלט ולא יחסי... בתוך הקונטקסט, כל מעשה יכול להיות מוצדק. כמו שאומרים שבכל רע יש גם טוב ובכל טוב יש גם רע, כי מה שטוב בקונטקסט אחד הוא רע בקונטקסט אחר ולהפך. כשאני דן האם מעשה הוא טוב או לא (ואני מדבר קודם כל על חינוך עצמנו ולא על חינוך אחרים) אני מעביר אותו תחת שבטן של תיאוריות, שכשמן, טובות הן כקו מנחה בלבד. אני מניח שהן נוצרו אצלי כתוצאה מלימוד עצמי שכולנו מבצעים באופן טבעי ובעיקר משום שהן הוכיחו את עצמן שוב ושוב (כי מי אמר, למשל, שהשמש תזרח מחר בבוקר? בקוטב הדרומי היא לא! אבל מזל שיש רק שני קטבים בעולם ואף אחד לא גר שם כך שזו תיאוריה שימושית למדי (-:). אז אני מסיק שמעשה קניבלי הוא רע ומסתבר שפרט לקניבלים (שגרים בקטבים) כולם יסכימו איתי. מה שמקרב אותי להגדרה שנתתי ל"טוב מוחלט".
אגב, זה עוד יתרון להורים. מכיוון שאנו בעלי נסיון, התיאוריות האלה שצברנו, שעל פיהן אנו דנים טיבם של מעשים, במקרים רבים תהיינה מדוייקות יותר. אבל אני מסכים שסוף סוף היתרון הזה יכול לצאת לפועל רק אם אנחנו מתוקנים. אחרת, כל פעם נחליט שבאופן "חד פעמי" התיאוריות לא נכונות (מה שמתיר למשל לאנשים להוריד סרטים באופן בלתי חוקי למרות שבתיאוריה גניבה היא מעשה רע).
[u]<באמת שנפלת על קיצונית... LOL>[/u]
(-: עניין של נקודת מבט.
[u]אני לומדת פה איתך, ותוהה מה זה "לצורך פעילות יצירתית" האין כל פעילות היא כזו?[/u]
(-: חוכמה שלאחר מעשה מצדי, אבל חששתי שתתפסי אותי במילים האלה... את צודקת וזו סתם דוגמה. אני אנסה לתת דוגמה טובה יותר. אשתי וילדי הלכו ל-IKEA (זה נחשב חטא באתר הזה?) ולא נתנו לברדקון להכנס למשחקיה שם כי הוא לא טטי ולא טטה אבל הוא כן מאוד התאכזב. תמיד אפשר לומר שטוב, אז אלה החיים וזה לא נורא. אבל לכתחילה לא היינו מביאים אותו למקום ש"מוציא לו את העיניים".
אגב, אחת הסיבות שהם לא הכניסו אותו זה כי הוא היה עדיין עם חיתולים (עוד חטא...) והם לא מכניסים ילדים עם חיתולים לשם. אז אשתי אמרה לי שהיא הייתה מוכנה להוריד לו את החיתול ושינקו אחריו אם הם מעדיפים ככה (-:.
[u]אני חושבת שהדברים לא תלויי גיל במובן של מה הם הדברים שנניח סביבם, יותר במובן של איזו מידת השגחה אנחנו שמים שם.[/u]
לא הבנתי. לדעתך הגיל צריך להשפיע על מה הדברים שנניח סביבם או על איזו מידת השגחה שמים שם? וגם מידת השגחה על מה?