על ידי רוקדת_לאור_ירח* » 18 פברואר 2009, 10:01
עם חלק אני מסכימה וחלק פחות.
אין ספק שהשהות המנותקת של ילדים במקום נפרד מהחיים היא בעייתית כשלעצמה. מעבר לזה המון תלוי בהתנהלות של הגן וההורים.
למשל: המון פעמים אני נוטה לשאול "איך היה" כדי להשלים פערים, במקום לסמוך עליה שיהיה רגע שהיא תספר מתוך צורך שלה.
זה לא בריא לא לה ולא לי השאלות האלה. זה בסדר שהיא מספרת כשהיא רוצה, וזה בסדר כשהיא מעלה את זה לשאול ולהתעניין, אבל עצם זה שאני שוכחת וכופה את השאלה הזו עליה זה בעיני רע מכמה סיבות, ביניהן מה שקרוטונית אמרה ועוד. לא תמיד יש לי סבלנות עד הערב והאמבטיה (גיגית) או שאני יושבת לידה לפני השינה שאז הרבה דברים עולים מהיום שהיה וגם מהבוקר והיא ממילא תספר כשיתאים.
עוד דבר שאני כן רואה בגן אצלה זה שהבישול נעשה באותו חלל, חיתוך הירקות (ונותנים להם לחתוך ירקות לסלט)הכנת הלחמניות- הם לשים את הבצק, שאוכלים בארוחת הבוקר (לא כל יום, הם אופים פעם או פעמיים בשבוע), יש יום שמנקים את הגן.
כמובן שרוב היום מוקדש למשחק ויש גם זמנים קבועים בערך לארוחות, או ליציאה לחצר, לסיפור, למעגל עם שירים, אבל אין התעלמות מההכנות, מזה שאוכל דורש הכנה, מזה שהגן דורש סדר וניקיון, יוצא גם שהם מכינים לפעמים קישוט כזה או אחר לגן, למשל הם הכינו כדורי צמר לאחרונה והגננת עשתה מזה מובייל, כלומר יש תחושה של שותפות בעשיה, כמובן בגבול היכולת שלהם.
אני לא יודעת אם ועד כמה זה קיים בגנים אחרים אני כן יודעת שכאשר אני עבדתי בגנים טרחתי ללמד את הילדים לשטוף כלים וכל יום שניים אחרים שטפו בשמחה ובכיף, עם עזרה והשגחה של אחד המבוגרים.
זה מאד תלוי בתפיסה ובגישה של מי שנמצא שם, העניין הוא שלפי התפיסה הצרכנית המקובלת בישראל נדמה לי שרוב ההורים חושבים: אני משלם לגן המון כסף אז מה פתאום שהילד שלי ישטוף כלים או ינקה, בשביל זה יש לגן עוזרת, או מחשבות מסוג זה.
אין ספק שילד שמבלה כמה שעות בגן, זקוק אחר כך להורה יותר בהקשר של משחק ואולי פחות פנוי לזרום עם ההורה לעניינים כמו טיטוא או סידורים. אני חושבת שזה לא נובע רק מהדברים שציינת אלא גם ובעיקר מהעובדה שבגן הילד היה במסגרת. הוא היה צריך להתחשב באחרים, לעמוד בכללים חברתיים, להתנהל עם לוח זמנים חצוני לו ובבית בתחושה שלי יש רצון וצורך קצת להתפרק מזה, לעשות מה שהוא קובע, מה שהוא מחליט, מה שמתחשק לו באותו רגע ובדרך כלל לטאטא זה צורך של אמא לא של הילד. אצל הילד זה יכול לנבוע מעניין ספציפי : אתמול הבת ראתה נמלה ואמרה שצריך לטאטא אותה החוצה אז אמרתי שתיקח מטאטא ותטאטא החוצה אז היא עשתה את זה בשמחה כי זה בא ממנה, אבל כשזה בא ממני זה לא בהכרח הצורך שלה באותו רגע.
עם חלק אני מסכימה וחלק פחות.
אין ספק שהשהות המנותקת של ילדים במקום נפרד מהחיים היא בעייתית כשלעצמה. מעבר לזה המון תלוי בהתנהלות של הגן וההורים.
למשל: המון פעמים אני נוטה לשאול "איך היה" כדי להשלים פערים, במקום לסמוך עליה שיהיה רגע שהיא תספר מתוך צורך שלה.
זה לא בריא לא לה ולא לי השאלות האלה. זה בסדר שהיא מספרת כשהיא רוצה, וזה בסדר כשהיא מעלה את זה לשאול ולהתעניין, אבל עצם זה שאני שוכחת וכופה את השאלה הזו עליה זה בעיני רע מכמה סיבות, ביניהן מה שקרוטונית אמרה ועוד. לא תמיד יש לי סבלנות עד הערב והאמבטיה (גיגית) או שאני יושבת לידה לפני השינה שאז הרבה דברים עולים מהיום שהיה וגם מהבוקר והיא ממילא תספר כשיתאים.
עוד דבר שאני כן רואה בגן אצלה זה שהבישול נעשה באותו חלל, חיתוך הירקות (ונותנים להם לחתוך ירקות לסלט)הכנת הלחמניות- הם לשים את הבצק, שאוכלים בארוחת הבוקר (לא כל יום, הם אופים פעם או פעמיים בשבוע), יש יום שמנקים את הגן.
כמובן שרוב היום מוקדש למשחק ויש גם זמנים קבועים בערך לארוחות, או ליציאה לחצר, לסיפור, למעגל עם שירים, אבל אין התעלמות מההכנות, מזה שאוכל דורש הכנה, מזה שהגן דורש סדר וניקיון, יוצא גם שהם מכינים לפעמים קישוט כזה או אחר לגן, למשל הם הכינו כדורי צמר לאחרונה והגננת עשתה מזה מובייל, כלומר יש תחושה של שותפות בעשיה, כמובן בגבול היכולת שלהם.
אני לא יודעת אם ועד כמה זה קיים בגנים אחרים אני כן יודעת שכאשר אני עבדתי בגנים טרחתי ללמד את הילדים לשטוף כלים וכל יום שניים אחרים שטפו בשמחה ובכיף, עם עזרה והשגחה של אחד המבוגרים.
זה מאד תלוי בתפיסה ובגישה של מי שנמצא שם, העניין הוא שלפי התפיסה הצרכנית המקובלת בישראל נדמה לי שרוב ההורים חושבים: אני משלם לגן המון כסף אז מה פתאום שהילד שלי ישטוף כלים או ינקה, בשביל זה יש לגן עוזרת, או מחשבות מסוג זה.
אין ספק שילד שמבלה כמה שעות בגן, זקוק אחר כך להורה יותר בהקשר של משחק ואולי פחות פנוי לזרום עם ההורה לעניינים כמו טיטוא או סידורים. אני חושבת שזה לא נובע רק מהדברים שציינת אלא גם ובעיקר מהעובדה שבגן הילד היה במסגרת. הוא היה צריך להתחשב באחרים, לעמוד בכללים חברתיים, להתנהל עם לוח זמנים חצוני לו ובבית בתחושה שלי יש רצון וצורך קצת להתפרק מזה, לעשות מה שהוא קובע, מה שהוא מחליט, מה שמתחשק לו באותו רגע ובדרך כלל לטאטא זה צורך של אמא לא של הילד. אצל הילד זה יכול לנבוע מעניין ספציפי : אתמול הבת ראתה נמלה ואמרה שצריך לטאטא אותה החוצה אז אמרתי שתיקח מטאטא ותטאטא החוצה אז היא עשתה את זה בשמחה כי זה בא ממנה, אבל כשזה בא ממני זה לא בהכרח הצורך שלה באותו רגע.